<h1>דורות הראשונים חלק א</h1>
רבי יצחק אייזיק הלוי
‫דורות הראשונים‬
ספר
‫דברי הימים לבני ישראל
‫חלק ראשון‬
בס"ד
ספר זה נסרק ונעבד ע"י."‫"יודאיקה אימג' אוצרות ה תור ה בע"מ‬ "‫ני תנ ת רשות ל״היברא בוקס" שע״י חיים רוזנברג‬ .‫להכניסו ל א ת ר ולהפיצו לצורך שימוש אישי ב ל ב ד‬ ‫וזאת למודעי‬ ‫אין רשות לאף א הד להדפיסו או להעתיקו‬ ‫בכל אופן שהוא או ב כ ל אמצעי שהוא‬ ‫בין ב חינ ם בין ב שכר בין ליהיד בין לרבים‬
I o
4
I ‫ס‬ ‫ס‬
0
‫ניתן לה שיג עותק מ ס פ ר ז ה ועוד ספרי ם‬
I I
‫ה מ שולב ת‬
<ol><li>‫ו‬</li></ol>
1) 1 1‫ ם‬10
‫וכן ה תוכנ ה‬
&
( □ ■ ‫)ב שילוב א ו צ ר ה פ ו ס ק‬
<ol><li>‫אצל‬</li></ol> ‫בי ת ספריי ת מורגנשטרן‬ ‫ א שדוד‬3 6 2 0 .‫ד‬.‫ ת‬1 4 ‫רחוב רבא‬
0 8 -8 6 6 -5 0 5 9 ‫ פקס‬08-866-0821 ‫טלפון‬
(>
OTZROT HATORAH THE MORGENSTERN EIBRARY 14 RAVAH STREET P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEE Email- kidosheypolin@bezeqint.net
I m
a ‫ם‬
■ «
‫ס‬
a
I
This sefer has been provided by Judaiea Image OTZROT HATORAH for individual use only. All rights reserved by Judaiea Image OTZROT HATORAH. Permission is only granted to Hebrew Books Org. No Permission is granted (in any form to distribute these books) to anyone else even if they don’t sell them.
‫ס‬
4 ‫ס‬
0
o
•0
<ul><li>• © • ® ‫* יי‬</li></ul>
®
נדפס בארץ ישראל
printed in israel
מפעלי ספרים ליצוא בע"מ
books export enterprises l.t.d.
<b>דברי הימים לבני ישראל‬‬</b> מאת ‫<b>יצחק אייזק הלוי‪.‬‬</b>
<b>‫חלק ראשון</b>‬ ‫כרך שלישי‬
<b>מסוף ימי החשמונאים עד ימי נציבי רומא.</b>
---- ‫
נדפס על הוצאות ההברה הנכבדה "יידיש־ליטערארישע געזעללשאפט״‬ ‫בפדאנקפורט על נהר מיין‪.‬‬
---- ‫
פראנקפורט על נהר מיין‪.‬‬
בדפוס של יהודה לייב גאלדע.
תרס"ו.


<h2>‫סוף ימי החשמונאים וממשלת הורדוס</h2>
בסוף ימי החשמונאים התקדרו השמים בעבים, ולבני ישראל היושבים בארצם‬ ‫באה השמש פתאום.‬‬
אחרי ימי אורה ושלות השקט בימי שלמינון אשת אלכסנדר ינאי, נהפך‬ ‫עליהם הגלגל על ידי מלחמת שני האחים,‪ ‬הורקנוס ואריסטובלוס בני אלכסנדר ינאי, אשר גודלו שניהם על ברכי הצדוקים ויהי רוחם זר לעמם.‬‬
הצדוקים תמכו בכל כחם בידי אריסטובלוס סתרם ומגנם עוד בכל ימי המלכה‬ ‫שלמינון, והורקנוס התמכר לאנטיפטר האדומי אוהבו, ‬והעם עמדו משתאים למראה‬ ‫בלהות של שני האחים יחד אשר נקעה נפשם מהם.‬‬
האחים האלה בעצת מנהיגיהם, הציעו משפטם לפני פאמפיוס גבור רומא אשר הי' אז בראש צבאותיו בסוריא, והוא מהר וישת את ארץ יהודה הדום לרגלי רומא, ויפקיד את הורקנוס לצל־מושל ביהודה תחת ממשלת הרומיים, והורקנוס בהיותו רפה ידים ואין לב, ‬ורחוק מדרכי העם מסר את כל ההנהגה לאיש זר‬ ‫בן עם אחר בידי אנטיפטר האדומי, אשר היה עתה למושל ביהודה ורק שם‬ הורקנוס נקרא עליו.
והנה אימה חשכה, ארץ יהודה אבדה עמדתה, ותבוא תחת עול הברזל של‬ ‫הרומיים, ונוסף עוד כי היו גם עבדים לעבדים, עוד מעט וגם בני אנטיפטר פהאזאל‬ ‫והורדוס נתגדלו ושלשת האבירים האלה לקחו ‪‬בידם את כל ארץ יהודה וישימו‬ ‫בה משטרם ככל העולה על רוחם.
כארבע ועשרים שנה לימי ממשלת הורקנוס ואנטיפטר שב אנטיגנוס בן‬ ‫אריסטובלוס מגלותו ברומא, ובעזרת הפרתים הדיח את הורקנוס מממשלתו, אנטיפטר ופהאזאל בנו הומתו, והורדוס ‬ברח מהארץ.
 אבל בעזרת אוהביו ואוהבי אביו באלכסנדריא של מצרים השיג הורדוס‬ כסף רב די הדרוש לו, וימהר ויסע לרומא מקום אשר הכסף ענה את הכל, הנה עלה בידו שם להפיק רצון מאנטוניוס ואקטאביאנוס שני אבירי רומא בימים ההם, ובהסכמתם נתן גם הסענאט את הממשלה בארץ יהודה להורדוס, ‬ובעזרת לגיוני רומא נצח הורדוס את אנטיגנוס ויבוא בשערי ירושלים בתור מלך יהודה(א).
(א) כל הדברים האלה לפרטיהם מקומם בחלק שלפני זה‬.

<h2>הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה.</h2>
כותבי דברי הימים לעמים ואחריהם סופרי ישראל ראו בממשלת הורדוס‬ ‫המשך תקופת ממשלה בישראל‪ ,‬תקופת ימי מלוכה ביהודה‪ ,‬וכהמשך לימי החשמונאים‪,‬‬ ‫ותקופת מלכותם‪ ,‬ויראו בה עוד גם מלוכה ביהודה ‬וישראל העולה על ימי‬ ‫החשמונאים ברום הדר תפארתה‪ ,‬ובשלום הארץ מסביב‪.‬‬
‫כי על כן חתרו למצוא סיבה להשנאה הגדולה והמנוהלת אשר היתה בין‬ ‫העם ובין הורדוס ומשפחתו אחריו ובכל חקירותיהם לא עלה בידם כל מאומה‪.‬‬
‫וסופרי העמים בדברם על דברי הימים ההם‪ ,‬הנוגעים להם ביותר, ובהשתדלותם‬ ‫למטרתם לתת את היהודים מאז ועד החורבן לחרפה ולקלסה, יוליכו את קולמסם‬ ‫גם בתלונה גדולה על היהודים האומללים אשר לא הבינו את ערך מלכם הגדול‬ ‫ויאבדו בידם טובם כעם קשה עורף‪.‬‬
‫וגם היותר טובים שבסופרי העמים בכל אשר גם ידנו את ישראל גם‬ ‫לזכות לא יכלו להתאפק מלשום אשם בנפש האומה בכללה‪.‬‬
‫וגם הגדול בין חוקרי דברי הימים בימינו הפראפעסאר מאמזען בח"ה מספרו‬ ‫עמוד ‪ 505‬יאמר:‬
‫"מנקודת הראות של הפאליטיק ‬הפנימית של היהודים ‬היתה דבר ממשלת‬ ‫הורדוס לשום קץ לממשלת העם והיתה ‬בזה רק המשך ממשלת החשמונאים בחיזוק‬ ‫יותר לחלק בין ממשלת המדינה לבין ממשלת הדת‪ ,‬אשר עתה ‬היתה ‬יותר ניכרת‬ ‫ויותר בולטת בהיותה בין הנכרי המושל ביהודה בכל תוקף המלוכה, ‬לבין ה‬כה‬ן‬ ‫הגדול‪ ,‬אשר הי' אין ‬אונים‪ ,‬ועולה ‬ויורד על פי חפצו(ב) כן הדבר כי כל זה‬ סלחו הרבה יותר לאיש יהודי ממשפחת כה‬נים גדולים (ה‬חשמונאים) מאשר סלחו‬ ‫זה להנכרי ואינו מבני הכהנים‪ ,‬והנהו איש נכרי מבחוץ‪ .‬ואם הרימו החשמונאים‬ ‫דגל החופש לשום את בני יהודה ‬לעם העומד ברשות עצמו, נשא הורדוס ‬האדומי‬ ‫את שבט מלכותו ביהודה תחת יד המלכות העליונה ‬של הרומיים, ההתנגדות הזאת‬ ‫של היהודים פעלה בהכרח עמוק מאד בנפש הורדוס‪ ,‬אשר היתה ‬נפש חומדת‬ ‫ורודפת אחר כבוד‪ ,‬וזה נראה ‬מפעולות הורדוס בכל ימיו אשר יצאו מזה ‬ליהודים‬ ‫רעות רבות‪ ,‬אבל יכול להיות כי יותר מאשר סבלו היהודים ממנו סבל הוא מה‬ם" ‫אלה דבריו‪.
‬‬
---- ‫(ב) חוקרי העמים אשר כל תואר פני ישראל בימי הבית השני לקחו לה‬ם רק מתוך דברי‬ ‫יאזעפוס חשבו כי נקודת הכֹּבֶד של הדת‪ ,‬וכל חיי הדח היתה אז על פי הכהן הגדול‪ ,‬וכל זה אינו כי אם טעות.‬
והוא אחת מחטאותיו של יאזעפוס אשר בדברי ימי ישראל לא תאר את פני העם ולא נגע בענינם הם‬ ‫וכל דבריו סובבים לתאר רק את דברי ימי המושלים בם‪.‬‬

‫‪4‬‬
== ‫הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬ == ‫אבל הדבר הזה את אשר "נשא הורדוס את שבט מלכותו ביהודה תחת יד‬ ‫הממשלה העליונה ברומי" הדבר ידוע כי לא אשם בזה הורדוס כל מאומה, כי‬ ‫לא הוא הביא את בני ישראל תחת עול הרומיים, וכבר הי' הדבר כן לפני‬ ‫ימי מלכותו‪.‬‬
‫וזה הרגיש בודאי גם מאמזען עצמו ועל כן יסיים דבריו באשמת היהודים‬ ‫בכלל ויאמר "אבל יכול להיות כי יותר מאשר סבלו בני ישראל מהורדוס סבל‬ ‫הורדוס מהם"‪. ‬‬ כי בחפשם סבות מבחוץ היו כל דבריהם ללא ענין‪ ,‬ודברי ימינו נשארו סתומים‪.‬‬
‫והחכם קראכמאל־הזקן בספרו מורה נבוכי הזמן אשר ברוב חקירותיו ישים‬ ‫לבו רק להשקפת חוקרי העמים‪ ,‬וימדוד את פסיעותיו רק אחרי מצעדיהם, בדברו (עמוד ‪ (74‬מהורדוס יאמר:
"‪‬והנה עוד הפעם תסוב לישורן מלוכה וזה בידיהם של משפחת גרים‬ ‫אשקלונים ומזרע אדום שהתגיירו בימי יוחנן הורקנוס‪ .‬הראשון ממשפחה זו הורדוס‬ ‫בן אנטיפטר שכינוהו אוהביו "הגדול" הוא שהרחיב גבול ישראל והכניע לפניו שכני הארץ הקטנים והרעים והוא שעלתה בידו להסתיר מעט העבדות והכניעה לרומיים‬ ‫תחת מעטה גדולתו כי גדל כבודו בעיניהם. ואף שהועמס גם עליו מתת עזר חיל וכסף‬ ‫ומאכל לצורך מלחמותם, לא הי' זה מס קבוע, ופסק לגמרי אחר ששקטה רומי‬ ‫ומלכותה בידי אגוסטוס קיסר, ובהנהגת המדינה והעיר לא שתו הרומיים ידם כלל‬ ‫וכלל בימי הורדוס וכו' ונשוב לענין וכבר הזכרנו שגם כאשר שמו החשמונאים‬ ‫הכתר בראשם לא שמחו העם ולא מצא הדבר חן בעיניהם, והנה אם גם למלכות‬ ‫הכהנים הנוצחים ופורקי עול היונים לא שתו לבם גם העם גם הסגולות, מה יהי'‬ ‫הדבר עתה במלוך אדם חנף בחנופותיו לרומיים, והוא איש נכרי במולדתו, מזרע יעקב‬ ‫מן האם בלבד(ג) ובהרבה דברים עקריים לא הלך בדרכי ישראל כי אם בחוקות‬ ‫רומי שגדלתהו ורוממתהו, ועל כן האף אמנם שאין להמתבונן להכחיש שהורדוס הגם כי אכזר לא הרשיע נגד העם כמו אלכסנדר ינאי, ושבני הורדוס‬ ‫לא הביאו צוארם בעול הדש כמו בני ינאי‪ ,‬ונהפוך הוא שכל ההורדסים עמלו‬ ‫למצוא חן בעיני העם ובעיני החכמים בבנות ערים ובעשות טוב וחסד בימי הרעב‬ ‫והרעש‪ ,‬וחוץ לזה עמדו גם למגן בשביל שאר גליות ישראל שתחת ממשלת רומי‬ ‫הגדולה, עם כל זה אנחנו מוצאים שנאה כבושה ומנוחלת בין העם ובין הורדוס‬ ‫ובין זרעו‪ ,‬גדולה הרבה מהשנאה לאחרוני בית חשמונאי, והסבה בזה גלויה‬ ‫לפי שעל כל פנים יסוד וראשית הממשלה הי' טוב וראוי אצל החשמונאים והם‬ ‫שלקחו לעצמם בגבורת ימינם ובעזר החסידים והכהנים שעמהם שתי הכתרים‬ ‫לכבודם ולתפארת העם, אולם עתה (אצל הורדוס) מקור מחצבת הגדולה המזויפת‬ ‫מתחלתה הי' גוי נכר מציק ונותן עולו על צואר כל הגוים (הרומיים)‪ ,‬ומבקשי‬ ‫הממשלה (הורדוס ובניו) הוכרחו לקבל מלכותם מידי רומיים בהכנע לפניהם‬ ‫בחנופה והדמות למעשיהם עד שאם נחשדו בית חשמונאי תמיד היותם נוטים‬ ‫לצדוקים, "הנה נחשדו (!) להם הגרים היותם חושבים להעבירם מעט מחוקי
----------------  (ג) לא נוכל לדעת מאין לקח לו את הטעות הגדול הזה כי הורדוס הי' אמו מישראל‪,‬ ונראה כי רחף בזכרונו דברי רש"י בסוטה ד' מ"א על אגריפס הראשון נכד הורדוס, ובא הוא והחליף הדברים על הורדוס עצמו‪.‬

‫הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודהומנהגי אבותם לחוקות הגוי הרחוק והנכר שהגדילום ונשאום במלכות בנשיאות‬ ובהכנסות גדולות.
‫העתקנו את כל האריכות הגדולה הזאת, כי אמנם כבר באה העת לברר‬ ‫דברי ימינו, וידאב הלב לראות עד כמה הי׳ ישראל רצוץ משפט גם מסופריו‬ ‫וכותבי דברי ימיו, ובכל אשר התהפכו בלשונם כמחפשי זכות, אין שם כי אם‬ ‫מכשול עונם של בני ישראל‪. ‫
וכמה נשתומם לראות כי גם בדברים גדולים וכוללים כאלה אשר כל כבוד‬ ‫האומה בכללה תלויה בהם, וכל מעשיהם עומדים ונחקרים, גם שם לא חקרו כל‬ ‫מאומה לא לדעת אותם‪ ,‬ולא להבינם‪.‬‬
‫ולדעתו ולפי כל דבריו, הנה אִלו התנהגו אז בני ישראל כהוגן, ואִלו לא‬ ‫הקפידו יותר מדי על משפחת גרים, אִלו לא היו חושדים בכשרים, ויותר מכל‬ ‫זה אִלו עזבו לגמרי את ההתרגשות היתרה לדברים טפלים, ואִלו מחלו על‬ ‫יחוסי משפחה והמולדות, הנה בנוגע להמלכות עצמה, לא הי׳ להם לבני ישראל‬ ‫מלך טוב ויפה נעים ואדיר יותר מהורדוס, ויותר מבניו אחריו‪.‬‬
‫וכל כך לא הבין קראכמאל את כל פרשת המעשים עד שאת התקופה הזאת‬ בכלל, יחשוב לימי העליה, תקופת העליה לעם בני ישראל, ויאמר‪:‬‬
”והנה עוד הפעם תסוב לישורֻן מלוכה” והמלך הורדוס ”הוא שהרחיב‬ ‫גבול ישראל והכניע לפניהם שכני הארץ הקטנים והרעים, והוא שעלתה בידו‬ ‫להסתיר העבדות והכניעה להרומיים תחת מעטה גדולתו”.
‫ומה להם לבני ישראל עוד, ומה הי׳ אפשר להם לחפץ יותר מהדברים‬ ‫האלה אשר נעשה להם לטובתם ולהנאתם‪.‬‬
‫ותקופה מאושרת כזו, תקופת עליה לישורן לא הבינו, ולא רצו להבין‬ ‫‬‫מתוך הקפדות וחששות שאינם נוגעים לא אל דבר המלוכה ולא אל טוב הארץ, ‫וגם לא אל שלומם ושלותם, ויביאו רעה על עצמם ועל ארצם‪.‬‬
והרי גם המסים בטל מהם, כי כן יאמר לנו קראכמאל ”ואף שהועמס גם‬ ‫עליו לתת עזר חיל וכסף ומאכל לצורך מלחמותיהם של הרומיים לא הי׳ זה‬ ‫מס קבוע ופסק לגמרי אחרי ששקטה רומי ומלכותה בימי אגוסטוס קיסר”.
‫וכידוע הי׳ זה כבר כמעט בראשית ימי הורדוס, אחרי נצחון אגוסטוס על‬ ‫אנטוניוס (‪ 30‬לפסה״נ)‪.‬‬
‫והנה הי׳ לבני ישראל אור במושבותם בימי הורדוס ורק הם לא ידעו‬ ‫להוקיר את מטיבם ואיש חסדם המרכיבם על במתי ארץ, ועל ידי הקפדות שונות עוד גם רגנו באהליהם, ויהיו לאחור ולא לפנים.
ואם הי׳ הורדוס כאכזר בטבעו יודע החכם קראכמאל לאמר:
”האף אמנם שאין להמתבונן להכחיש שהורדוס אף כי אכזר לא הרשיע‬ ‫נגד העם כאלכסנדר ינאי ושבני הורדוס לא הביאו צוארם בעול חדש כבני ינאי‬ ‫ונהפך הוא שכל ההורדסים עמלו למצוא חן בעיני העם ובעיני החכמים בבנות‬ ערים ובעשות טוב וחסד וכו׳”
והנה ידע קראכמאל להשמיע לנו דברים טובים דברים נחומים, וחדשות‬ רבות מאד, כי בימי הורדוס תוכו כל העמים מסביב לרגלי ישראל, וכי שכניהם‬
6‬‬
‫הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬הרעים תמו נכרתו ויכנעו מפניהם וגם מסים וארנוניות מבחוץ לא הי׳ אז לבני‬ ‫ישראל בימי הורדוס, המסים אשר הביאו הי׳ רק לצרכי עצמם, לצרכי מדינתם‪,‬‬ ‫לאשרם ככל הדרוש לצרכי מדינתם הם‪.‬‬
‫ואם החניף הורדוס את הרומיים, הלא זה ודאי שבזה צדק הורדוס‪ ,‬לפי‬ ‫שבני ישראל היו אז תחת ממשלתם, ועם רומא האדירה לא הי׳ דרך אחרת‬ ‫כי אם זו‪.‬‬
‫ואין ספק שגם החכם קראכמאל עצמו הי׳ יכול להבין שאם הי׳ הדבר כן, ואלו היו פני הדברים ככל אשר תארם הוא, אז היו היהודים האומללים אשמים‬ ‫בנפשם, כעם קשה עודף המאבד בידו טובו‪.‬‬
אבל כי חוקרי ישראל בימים ההם התרחקו מכל חקירה בדברי ימי ישראל, וביותר עוד בנוגע לתאר פני הדברים, מבטם שמו למצוא הדרך איך להראות כי‬ ‫שלא כדין, ולא כמשפט העמים השקיעו בני ישראל את עצמם בשמירת חוקי ‫הדת, וכי על ידי זה בא להם כל הצרה הזאת כי שכחו תבל ומלואה, ואם באורח‬ ‫פלא הצליח החפץ בידי החוקרים ההם למצוא להם סגנונים כאלה בהצעת דברי‬ ‫הימים, הרי כבר נתמלא החפץ‪.
והחכם גרעץ אף כי לא חקר גם הוא לדעת את דבר ממשלת הורדוס‪,‬‬ ‫ויחשוב גם הוא דרכה ככל דברי קראכמאל, בכל זה נזהר בלשונו יותר, וכבר‬ ‫בראשית דבריו על הורדוס ח״ג עמוד ‪) 180‬העה״ע עמוד ‪ (477‬יאמר:
"האיש הצעיר לימים הזה הי׳ כמלאך מחבל ושד משחית לעם יהודה כאלו‬ ‫הי׳ קרוא מבטן לעקוד את העם יד ורגל ולהשליכו לפני ממשלת רומא לדרוך‬ עליו ברגל גאוה ולשומו בטיט חוצות."
‫והדברים האלה גם אם יוסיף עליהם גם עוד דברים רבים כאלה וכאלה ‫מתוך סגנון זה ומתוך ההשקפה הכללית הזאת אין זה כי אם צלצלי שמע, אשר‬ ‫דבר אין להם עם חקירת דברי הימים‪.‬‬
‫והדבר ידוע כי כל אלה אשר באו תחת ממשלת רומא היו עקודים לפניהם, ‫ ולא היו הרומיים צריכים כי אחרים יעקדו להם קרבנם, כי הם עצמם עשו כן, וכבר ראה זה דניאל בחזיונו (ז׳ כ״ג) "חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רביעיא [רְבִיעָאָה] תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ".‬
‫וההנהגה היותר טובה עם רומא לכל העמים אשר כבר באו תחת ממשלתם‬ ‫הי׳ להתרפס לפניהם, ולבלי לעשות דבר נגדם ואם לא, קיימו הרומיים דברי‬ ‫דניאל "אָכְלָה [וּ]מַדֱּקָה וּשְׁאָרָ[א] בְּרַגְלַהּ רָפְסָה." ‫
ונפלא הדבר‪ ,‬החכם קראכמאל הזקן יאמר "והוא שעלתה בידו להסתיר מעט‬ העבדות והכניעה לרומיים תחת מעטה גדולתו."‬
‫והחכם גרעץ יאמר לגמרי להיפך "כאלו הי׳ קרוא מבטן לעקוד את העם‬ יד ורגל ולהשליכו לפני ממשלת רומא לדרוך עליו ברגל גאוה ולשומו כטיט חוצות"‪.‬‬
‫וזה דרכי דברים מבחוץ שהנם מתהפכים תחת יד כל אחד כחפצו, אחרי‬ ‫אשר אין להם מעמד, ואחרי אשר לא חקר החכם גרעץ על המעשים עצמן כי על‬ ‫כן שב הוא עצמו וכתב ח״ג עמוד ‪246‬ (העה״ע ח״א עמוד ‪511‬):‬
"בכל אשר היתה ממשלת הורדוס לרעת עם יהודה בכל זה תוכל להחשב‬ ‫לתקופת האֹשֶׁר לעומת מה שהי׳ אחריו. ממשלת הורדוס הי׳ לה לכל הפחות נגה‬
‫הורדוס ‬האדומי וממשלתו בארץ יהודה
ד‬וזהר להמשקיף מבחוץ, כי בנוגע לזה היתה ממשלה גדולה וכבירה וכחה עמה‬ ‫בעוז "גבולות ממשלת יהודה הגיעו בימי הורדוס ורחבו ונסבו הרבה יותר מאשר‬ ‫הגיעו בהימים היותר טובים של החשמונאים‪ .‬הארצות אשר (יוחנן הורקנוס)‬ ‫אריסטובלוס הראשון ואלכסנדר ינאי לחמו שנים רבות ולא הצליחו לספחן כולן אל‬ ‫ארץ יהודה(ד) כעבר הירדן והר חרמון נפלו לה לחבל בימי הורדוס בשלום על ידי‬ ‫קולמסו של הקיסר רק כי מתנות אין להם החן כדבר הבא על ידי עבודה ועמל, ‫ערי יהודה נשאו ראשן בהוד תפארתן והנה נבנו מחדש בכל טוב טעם אדרכלי‬ ‫היונים אבל כי הי׳ זה יותר להוד והדר ממשלת רומא ומשפחת הורדוס מאשר‬ ‫לעם יהודה, במבואות הים שטו האניות על יד החוף בקיסרין, אף כי לא העשירו‬ ‫את־חיל עם יהודה, בית המקדש נשקף בהוד תפארתו כהמקדש בימי שלמה בן‬ ‫דוד, רק כי הכהנים הוכרחו להקריב קרבנות בעד אלה אשר שנאו אותם בלבבם. ‫הארץ נראתה אז לממלכה חפשית כי מוסרות רומא לא נראו כלל למראה עין, ‫כל ההוד והתפארת הזאת מממשלת יהודה עברה ובטלה במות האיש אשר ידע‬ ‫לכוננה, כי על כן היתה רק למראה עין, ובמות מחזיקה ומעודדה בא הריסותה‬ ‫ותשבר לרסיסים."
‫ולא נוכל לדעת על פי כל הדברים האלה מדוע היתה ממשלת הורדוס‬ ‫לרעת עם יהודה, ומדוע הי׳ כל זה רק למראה עין‪.‬‬
‫הן "גבולות ארץ יהודה רחבו ונסבו הרבה יותר מאשר הגיעו בהימים היותר‬ ‫טובים של החשמונאים" ודברים כאלה אינם רק למראה עין כי אם מעשים גדולים‬ ‫וכבירים במדינה, אשר חובת ראשי העם הי׳ להבין טיב הדבר וללכת אחוזי יד עם‬ ‫מטיבם ומעודדם, למען אשר גם במות המחזיק והמעודד ישאר המעמד הגדול‬ והטוב הזה, ולא ישבר לרסיסים‪.‬‬
‫והחכם גרעץ יבאר לו זה "כי מתנות חנם אינם חביבים כדברים אשר הושגו‬ ‫על ידי עבודה ועמל" ודברים כאלה מקומם בדברי מליצה ושיר ודבר אין להם‬ בדברי ימי עולם וחקירת המעשים וענינם‪.‬‬ ‫
וערי יהודה אשר "נשאו ראש בהוד תפארתן, והנה נבנו מחדש בכל טוב‬ ‫טעם אדרכלי היונים" הלא עמדו ונבנו ונשאו ראש בכל הדר תפארת לרום תפארת היהודים וטובתם‪.‬‬
ואם כי החכם גרעץ יוסיף על זה "כי הי׳ זה יותר להוד והדר ממשלת‬ ‫רומא ומשפחת הורדוס מאשר לעם יהודה" הנה מעולם לא שמענו כי דברים‬ ‫כאלה דורשים כונה לשמה, העיקר הוא את אשר ערי יהודה ‬וישראל נשאו ראש בכל פאר והדר‪. ‬‬ ואם הוכרחו הכהנים להקריב קרבנות בעד שלום המלכות, הדבר ידוע שהי׳‬ ‫זה נהוג כן מראשית ימי הבית השני וכבר נאמר זה בספר עזרא בנוגע למלכי פרס.

----------------
 (ד) גם זה טעות הוא לפי שגם להיפך נמצאו הרבה כרכים אשר היו בידי היהודים בימי אלכסנדר ינאי, ופאמפיוס וגאבינוס לקחום מעל ארץ יהודה, והדבר נשאר כן גם אחר זה בימי הורדוס. ועי׳ זה בפרט בדברי שירער ח״ב 83 ושם 110.

8
הורדוס ‬האדומי וממשלתו בארץ יהודהוהחכם גרעץ יאמר "כי כל ההוד והתפארת הזאת מממשלת יהודה עברה‬ ‫ובטלה במות האיש אשר ידע לכוננה ובמות מחזיקה ומעודדה." ‫
והנה צייר לו הדבר כאלו הי׳ זה לאסון העם ולאסון לממשלת יהודה‬ בארץ אשר הורדוס כוננה ויחזקה.
‫אבל הלא הדבר ידוע כי שלוחי היהודים אשר נשלחו לרומא אחרי מות‬ ‫הורדוס הם במלאכות עמם התחננו לפני הקיסר אגוסטוס לעשות כן, והדבר מפורש‬ ‫בדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XII, 11, 1, 2‬ובכל אשר יבוא כל זה לפנינו‪.‬‬
‫ולא לבד השלוחים מארין יהודה השתדלו על זה, כי אם שגם כל נכבד‬י ‫היהודים בעיר רומא עזרו על ידם בהשתדלותם לפני הקיסר ושרי רומא, בראותם‬ ‫בזה תשועת עמם מיד צר‪.‬‬
‫ויאזעפוס יאמר שם "השלוחים אשר נשלחו על פי החלטת כל העם היו‬ חמשים אנשים נבחרים, ובעיר רומא עצמה נלוו אליהם שמנת אלפים איש".
‫והלא מזה לבד נוכל לדעת כי אך טובת האומה אשר הכירו כולם ואשר‬ ‫הי׳ באמת בולט וניכר אז לכל, הביא את כולם יחד להשתדל בזה, לטובת‬ ‫העם בכלל‪.‬‬
‫אבל מה הי׳ הדבר, זה כלו גנוז ועבר תחת יד כותבי דברי ימי ישראל, שגם לא נתנו לב לחקור הדבר‪.‬‬
סופרי העמים הי׳ להם חקירות כל דברי הימים ההם רק לענין הדורש‬ ‫מהם לראות את בני ישראל ברע, לטשטש צורתם ולהפוך עליהם ועל הנהגתם בלהות‪.‬‬
‫וסופרי ישראל היו כנאחזים במצודה, ובכל הנוגע לזמן כתבי הקדש, ולכל‬ ‫מעשי הימים מראשית ימי ישראל עד אחר ימי חרבן הבית השני, שם היו להם‬ ‫שרטוטי חוקרי העמים לקו, ולא מצאו עוז לעמוד על רגלי עצמם, לחקור ולדעת, ‫ויסתפקו בשנותם רק את הסגנון אשר גם הוא נהפך אצלם פעמים רבות לרועץ‪.‬‬
כי על כן כל דברי ימינו היו כלא היו, ויהפכו לספורים כרצון איש‬ ‫ואיש וחפצו.
‫פרק‬ ב. 
<h2>‫בירורי הדברים</h2>
אמנם כן כי יש בזה טעות כולל בעיקר ענינו של הורדוס בנוגע לארץ‬ ‫יהודה ובכל הנוגע להממלכה אשר יסד‪.‬‬
‫וימי הורדוס לא לבד שאינם המשך ימי החשמונאים, המשך ימי ממשלה‬ ‫ביהודה, כי אם שהנם תחלת ימי ביטול כל ניר ממשלה ליהודה וישראל, ותחלת‬ ימי החרבן‪.‬‬
‫ועוד יותר מזה כי יחד עם זה, הנם גם תחלת ימי ירידת כל האומה בכללה‬ ‫בכל ארצות מושבותיהם, גם מעל לגבול יהודה, והנם תחלת ימי הדחיפה הנוראה‬ לאחור אשר ירגיש ישראל בכל עצמותיו גם עד היום הזה‪.‬‬
‫ונבאר את כל הדברים האלה על הסדר לדעת את מעשי הימים ההם‬ ולהכיר פניהם.

הורדוס ‬האדומי וממשלתו בארץ יהודה
ה  ‫וראשונה טעו כולם לחשוב את הורדוס למלך יהודה וכי גם הוא עצמו‬ ‫הביט על עצמו, מנקודת הראות הזאת בתור מושל לעם ישראל, אשר גדולת‬ ‫העם הזה גדולתו, וכי ארץ יהודה היתה עתה לממלכה גדולה הפורשת כנפיה על‬ כל יתר העמים אשר בארץ ירושתם, ובתוך גבולי ארצם‪.‬‬ ‫
אבל כל זה אינו כי אם טעות ומעולם לא חשב הורדוס את עצמו למלך‬ ‫ישראל, כי אם מלך לגוים, אשר משעה שמלך הורדוס היו היהודים שם פתאום‬ ‫לגרים גרורים, ובני הנכר עליון עליהם‪.‬‬
‫מתחלת ימי הבית השני אשר בני ישראל לא עלו כחומה מבבל ורק מתי‬ ‫מספר באו להתישב בארץ יהודה, נתמלאו חורבנם של ערי יהודה מהעמים אשר‬ ‫מסביב, וביותר הי' הדבר הזה מימי אלכסנדר מוקדן ואילך אשר על ידו שטפו‬ ‫היונים והסורים ויקחו בידם את רוב ערי החוף ולאט לאט פרצו הלאה ושטפו‬ בפנים הארץ‪.
ועל כן בקום מלכי החשמונאים הי' עמלם הגדול לנטות ידם על העמים‬ ‫ההם אשר התנחלו בארץ יהודה, וכי בני יהודה יהיו גם בכל הערים ההם העם‬ המושל, והנותן משמרו בארץ‪.‬‬
‫וכל זה נהפך עתה על ידי הורדוס וכל אגפיו, כל שרי גוים, אשר בידם‬ נתן את כל ממשלת הארץ והנהגתה‪.‬‬
‫הורדוס היה עתה למלך על כל העמים מסביב, וארץ ממשלתו פרצה ימין‬ ‫ושמאל, ובהיות משוש דרכו רק עם היונים, ונפשו ולבו אך אליהם ולכל דרכיהם, ‫ובהיות גם רוחו זרה לעם יהודה, כי על כן הנה מראשית ימי מלכותו נתן אל‬ ‫לבו להקים ממלכה חדשה בארין ממשלתו, אשר כללה בתוכה עמים שונים, ויחליט‬ ‫להקים ממלכה חדשה אשר עמי הנכר יהיו שם העם המושל והנותן חתיתו בארץ, היהודים כמתבוללים בתוכם, ונתונים למרמס תחת רגליהם‪.‬‬
‫ועל כן גם העביר את כל כח הממשלה ליד בני הנכר ורק הם לבדם היו‬ ‫שריו ועבדיו, ורק הם לבדם היו יועציו ואנשי סודו, ורק הם לבדם ישבו עמו‬ ‫כסאות למשפט ורק על פיהם ישק כל הארץ (ה)‪.‬‬
‫על פי דרכו השתדל הורדוס להעביר גם את עיר הראשה‪ ,‬עיר הממלכה‬ ‫מירושלים אל אחת מערי הגוים, אבל חפצו זה לא עלה בידו ולא הורשה על‬ ‫זה מהקיסר, ככל אשר נראה עוד לפנינו‪.‬‬

--------------------  (ה) שירער ח"א עמוד ‪ 394‬יאמר ״להתראות בעולם הנד׳כים והרומיים כאיש נאור היו כל‬ העוטרים אותו מסביב בני היונים, ויתן אותם לראשי המדינה".
וכן ‬יאמר החכם גרעץ ח"ג עמוד ‪ 282‬לאמר ״כמו שהיו כל מחשבות הורדוס למצוא חן בעיני הגוים‪.‬‬ ‫‪ לרכוש לו‬אהבת הרומיים ולבב היונים, אף כן עשה לו את כל שרי ביתו רק מהנכרים, בייחוד מבני היונים‪".‬ ‬
וכולם יחד הלכו בדרך אחת לחשוב כי עשה ‪ זה‬הורדוס רק מחפצו לקנות לו שם ולרכוש לו כבוד‬ ואהבה ומתוך השקפתם זו יסדו גם את כל דבריהם על הורדוס, ועל כן גם‬ לא מצאו הדרך.
אבל כל זה רק טעות של חסרון חקירה ולא עשה זה הורדוס כדי להתראות בעולם הגריכים והרומיים‬ כאיש נאור, או כדי למצוא חן וכבוד, כי אם מתוך מבט מדיני פלי‪ ,‬סבס ???? אשר על פיו יסד את כל‬ ‫הנהגת ארצו, ואשר על ידה רצה לשנות את כל סדרי הארץ ולחדש לו ממלכה חדשה לגמרי ככל אשר יבואר‬ כל זה בפנים. 
‫‪10‬‬
הורדוס ‬האדומי וממשלתו בארץ יהודה אבל גם בישבו ‬בירושלים, עיר היהודים, דבר לא הי׳ ליהודים עצמם בכל‬ ‫הנהגת הממלכה, וגם כל באי ביתו, כל רואי פניו, כל שריו ועבדיו, כל יועציו‬ ‫ומנהיגי המדינה, וכל הרודים על ידו, כולם היו מבני הנכר מהיונים והסורים (ו)‪.‬‬
‫והערים אשר בנה הורדוס בתוך ערי יהודה, הערים אשר נבנו מטעם אדרכלי‬ היונים בכל פאר והדר, היו רק לרעת עם יהודה ואסונם, כי לא את בני ישראל‬ ‫הושיב שם כי אם את צורריהם, למען אשר ישימו מתגם בפיהם בישבם ברבבותיהם‬ גם בלב ארץ יהודה, וככל המפורש בדברי יאזעפוס אלטטי' ‪XV, 8, 5‬. ‫
ואחרי אש‬ר יחשוב שם יאזעפוס את כל הערים והמבצרים אשר בנה הורדוס‬ ‫למען שים מתג ורסן בפי העם ככל דבריו שם בפרק זה ‪ 8, 4,‬יוסיף ויאמר‪:‬‬
"ובדרך זה סבב את כל העם עם מבצרים (אשר ‬הושיב בהם בני הנכר) ‫למען אשר לא יהי׳ אפשר להם למרוד בו‪“.‬‬
‫וכדבר פלא הוא על כל החוקרים כולם שלא שמו לב לדברי יאזעפוס‬ ‫המפורשים ‪ XIX, 7, 3‬בדברו על אגריפם הראשון, ששם דבריו מפורשים בנוגע ‫להורדוס ויאמר: ‬
"אגריפס הי׳ מטבעו חונן ונותן, וכאשר עלה על כסא המלוכה השתדל ללבב‬ ‫אליו את כל החוסים בצלו במתנות רבות וגדולות, ובזה הי׳ הבדל גדול בינו לבין‬ הורדוס אבי אביו. הורדוס הי׳ אכזר, איש אשר לא ידע רחם ואין מעצור לרוחו‪,‬‬ ‫ובפה מלא הי׳ אומר כי לבבו נוטה ‬הרבה יותר אל היונים מאשר אל היהודים, ‫ועל כן אף כי ערים נכריות של בני הנכר פאר בכל פאר מכספו, ובנה להם‬ ‫מרחצאות ובתי טיאטרין והיכלי אלילים, ועמודי פאר, לא שם לב לפאר כן אף‬ ‫לא אחת מכל ערי ישראל ולא עשה שם גם דבר היותר קל, לא בנוגע לפאר‬ ‫את בניני העיר ולא בנוגע למתנת כסף לצרכי הצבור. נגד זה הי' דרכו של אגריפס‬ ‫שונה לגמרי, כי הי׳ לו דרך אחת ומשפט אחד לכל, גם נגד בני הנכר הי' טוב‬ ‫ומטיב, ואם הראה להם את גודל נפשו, הנה לא שכח בכל זה גם את בני יהודה‬ ויתן גם להם עוד יותר‪.‬‬
‫והנה לא חקרו ולא ראו דברים ברורים ומפורשים כאלה, ויעשו את הורדוס‬ ‫למכונן ובונה לבני ישראל ערים בכל פאר והדר, ערים אשר גם נשאו ראש‬ ‫בהוד תפארתן, והנה נבנו מחדש בכל טוב טעם אדרכלי היונים.
‫וכל זה מפני שדברי ימינו נכתבו על פי טוב טעם אדרכלי היונים, ורחוקים‬ ‫לגמרי ממה שהי׳ באמת וממה שהנם לפנינו בהמקורים‪.‬‬
‫ואמנם כי הדבר הי׳ לגמרי להיפך, כי כהו עיניהם של ישראל לראות‬ ‫ויביטו צר מעון על הנעשה להם בארצם, כי הנם נדחים לאחוריהם ושחו לעפר עד‬ ‫כי ירעצם וירוצצם במסים וארנוניות למען בנות ערים לבני הנכר בכל הדר תפארת, ‫ולכל ערי ישראל לא יעשה גם דבר קל, ולא נתן כל מאומה גם לכל צרכי

----------------- ‬ (ו) ‬יאזעפוס בהיותו רע ההורדסים ואוהבם כסה קלון והשתדל בכל האפשר לתת לכל המעשים ‫סגנון לטובה אבל בכל השתדלותו הגדולה לא עלה זה בידו, ככל אשר לא עלה בידו לכסות ‪‬קלונו הוא, וכל‬ ‫הדברים בולטים לפנינו וגם נמצאו מפורשים במקום ששכח יאזעפוס להסך ולהגן, ובמקום אשר לא הספיק לשנות‬ פניהם ככל אשר יתברר כל זה בפנים‪.‬‬

הורדוס ‬האדומי וממשלתו בארץ יהודה
‫ו‬  ‫הצבור, ויעשם לבנים חורגים בארצם נגד כל הגוים אשר הרימם עליהם בדמי‬ ‫היהודים‪.‬‬
‫והן גם ענין דברי טובי העם שלוחי היהודים בעמדם לפני הקיסר ברומי‬ ‫אחרי מות הורדוס, אשר בכל אשר נשמרו בלשונם נגעו גם בזה, ודבריהם נשארו‬ ‫לפנינו בדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XVII, 11, 2‬ויאמרו שם:
"כל ערי שכנינו‪ ,‬כל הערים אשר ישבו בהם בני הנכר פאר בבנינים‬ גדולים ומפוארים מאד, למען השכין לעפר את ערי יהודה ולהביאם עד משבר על‬ ‫ידי מסים וארנוניות."
‫וכל כך הי׳ הדבר ידוע ומפורסם לכל כי הורדוס נתן עליון לכל גויי‬ ‫הארצות על היהודים עד כי יאזעפוס רע אגריפס השני ורע ההורדסים בכלל, גבר‬ ‫עמתם ואיש בריתם, ראה עצמו כמוכרח לשכך דעת הקוראים מזה ובעוררו את‬ ‫השאלה הזאת באלטטי׳ ‪ XVI, 5, 4‬יאמר:
‫״בודאי יעורר השתוממות לראות בנפש הורדוס שני הפכים כאלה, הפכים‬ ‫רחוקים זה מזה ומתנגדים במדה גדולה ומרובה. מצד האחד נראה להורדוס לב‬ ‫מתנה נגד כל העמים כולם עד אשר כל מי שישים לב למעשיו עמהם לא יוכל‬ ‫להכחיש כי הי׳ הורדוס איש רחום וחנון עם לב טוב מאד, ומצד השני אם נתבונן‬ ‫בכל האכזריות הגדולות והנוראות וכל מעשי רשע אשר עשה לעמו (להיהודים)‬ ‫והקרובים אליו לא נוכל להכחיש כי הי׳ לו להורדוס לב סגור מכל רחמים, לב‬ ‫קשה כאבן באין רגש, כי על כן יאמרו אחרים כי הי׳ בעל שתי תכונות שונות‪,‬‬ ‫אבל אני הנני מאמין כי הכל מנפש אחת כי כן היתה תכונת נפשו לרדוף אחר‬ ‫הכבוד, והדבר הזה שלט בכל בתי נפשו, ועל כן גם הי׳ חונן ונותן אם הי׳ לו‬ ‫תקוה כי יהללו בשערים מעשיו אם מיד או לדורות עולם, ועל ידי זה היו‬ ‫הוצאותיו ״יותר מכפי כח ארץ ממשלתו" ותעל יתר מההכנסה הבאה, ועל כן הוכרח‬ ‫להיות לאכזר נגד עמו (נגד היהודים) למען בצוע בצע ולמלאות אמתחתו כסף‬ ‫וזהב כי הלא כל אשר פזר אצל זה הוכרח להוציא מהשני‪.‬
‫אלה הם דברי יאזעפוס שם, והאיש הזה הורגל כל כך בדברי ערמה ומזמה‬ ‫עד כי אבד כל הרגשותיו, וכתב דברים כאלה מבלי להרגיש שמוטב הי׳ להם שלא נכתבו משנכתבו‪.‬‬
‫ותחת תשובה אחת הנה יש לו גם שתים, כי הי׳ הורדוס מורכב משתי‬ ‫נפשות, ומבלי לדעת מה לעשות עם שתיהן יחד נתן את נפשו הטובה לכל‬ ‫הגוים וינטלם וינשאם ויתנם עליון, ואת נפשו הרעה שמר לעמו לבני ישראל‪.‬‬
‫ויאזעפוס עצמו יש לו עוד תשובה שניה ברורה מאד אשר תבאר לנו הכל‬ ‫לאמר, הורדוס אהב כבוד לשעה וגם רצה לעשות לו שם עולם, ועל כן תחת‬ ‫לעשות לו זכר עולם אצל העם אשר בחר לו, העם אשר הי׳ למלך עליהם, ותחת‬ ‫לקנות לו לבבם הם על ידי מעשים כבירים בתוכם למען יוקירו שמו, תחת זה‬ ‫בחר לו שם כבודו אצל כל עמי הנכר, וירבה לעשות עמהם טובות רבות וגדולות‬ ‫לזכר עולם, אבל לזה הלא הי׳ נדרש לו כסף רב, על כן הי׳ מוכרח לשפוך ‫חמתו על בני ישראל באכזריות נוראות להוציאם להורג ולרשת כספם, ולעשות‬ ‫שמות נוראות בכל הגוי כלו למען הביא די כסף לכל הגוים.

‫12
הורדוס ‬האדומי וממשלתו בארץ יהודה  ‫אבל דברי הבל כאלה אשר שם יאזעפוס בזה לא יכירם מקומם בספר‬ דברי הימים‪.‬‬
‫והשאלה הזאת עצמה אשר הי׳ יאזעפוס מוכרח להשיב עליה גם מפי אחרים‬ ‫גם מפי עצמו, השאלה הזאת היא כבר תשובה שלמה בכל הנוגע לממשלת הורדוס‬ ‫בארץ ממלכתו‪.‬‬ ‫
כן הדבר כי שם את בני ישראל מרמס נגד כל הגוים, אבל הי' לו בכל זה‬ מבט מדיני חודר, אשר אליו כונן כל מבטו.‬
‫וכל המעשים הגדולים והכבירים מאד אשר עשה הורדוס להיונים והסורים‬ ‫(אשר נדבר עוד עליהם), כל המון המעשים השונים ההם לא היו פרי מקרים‬ ‫בודדים שעלו על רוחו לחפש כבוד פעם כה ופעם כה, ‫כי אם מעשים של חשבון ודעת אשר כוננו כולם למטרה אחת, וליסוד‬ ‫מדיני אשר בחר לו מראשית ימי מלכותו ואשר אך אליה שאף, והיא היתה כל‬ רוח החיה בכל דרכי ממשלתו‪.‬‬
‫בארץ ישראל וממלכת יהודה היו עירות רבות אשר כבשו והתישבו שם‬ ‫גויי הארץ היונים והסורים ועמים רבים זולתם, ויהיו שם גם עירות כאלה אשר‬ ‫הם היו רוב העיר, ובני ישראל בתוכם, והרבה עירות היו כמשותפות לישראל‬ ולעמי הארץ‪.‬‬
‫כל זה הי' כן מימי היונים בארץ, בהימים אשר היתה ארץ יהודה תחת יד‬ ‫מלכי סוריא ומצרים‪.‬‬
‫וכאשר גברה יד החשמונאים הי׳ כל עמל בני ישראל לשובב להם את‬ ‫נחלתם, ולכל הפחות להטביע על כל המקומות האלה את חותם ארץ יהודה, וכי‬ יהיו בני ישראל שם בתור העם המושל והנותן משטרו בארץ.
‫אבל כאשר מלך הורדוס אף כי ברומא קבל את כתר המלוכה בתור מלך יהודה, הנה בהיות רוחו ונפשו לבני היונים, ושונא היהודים ודרכם, ורוחו זרה להם‬ ‫הי׳ מבטו ליסד ממלכה על משואות עם יהודה, ממלכה חדשה אשר היונים‬ ‫והסורים יהיו שם העיקר והעם המושל, ומנהגם הם ודרכם מושלים במדינה, וידם‬ ‫בכל משלה, והיהודים יהיו שם לעם הנכבש, בני הנכר יהיו העוצרים בעם‬ והמושלים במדינה, והיהודים סרים למשמעתם ומרמס תחתיהם‪.‬‬
‫ועל כן גם בנה ערים חדשות רבות וגדולות בתוך ארץ יהודה ויושיב בהם‬ ‫עמי הנכר, למען אשר תהי׳ יד הגוים רוממה גם בלב ארץ יהודה.
ויאזעפוס ‪ XV, 8, 5‬יאמר מפורש, כי כל הערים האלה הבצורות בנה‬ ‫הורדוס לבני הנכר "למען אשר לא יהי׳ אפשר לבני ישראל למרוד בו‬ ולהתקומם נגדו‪.‬״‫
והוא ממש ככל‪ :‬אשר עשה גם בכחידעס שר צבא היונים בראשית ימי‬ ‫החשמונאים, כמו שהוא במקביים ‪ I, 9, 50—52‬שנאמר שם: ‬
"אז שב בכחידס לירושלים, ויבן ערים בצורות ביהודה, המבצרים אצל ‫יריחו ואמעאות, בית חורן, בית אל ותמנת ופרעתון חומה גבוה דלתים ובריח, וישם‬ ‫שם בני הנכר נגד בני ישראל ויבצר גם בית־צור וגזר ואקרא (אנטוניא בימי‬ הורדוס) ויכין שם מזון וכל צרכי המלחמה."
‫וממש כן נגד העם עשה גם הורדוס‪ ,‬והן דברי יאזעפוס ‪ XV, 8, 5‬ויאמר:

‫הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
ז  "בעיר ירושלים עצמה כבר הי׳ לו להורדוס מבצר משגב בהיכלו אשר בנה‬ ‫וישב בו ומבצר אנטוניא (אקרא בימי בכחידעס), ויבן עוד מבצר נגד העם בשומרן‬ ‫אשר קרא בשם סאבסטה, ואחרי אשר חשב את המקום הזה לטוב מאד להגן על‬ ‫כל המקומות מסביב ולתת משם חתיתו על העם, כי הוא רחוק מירושלים רק מהלך יום אחד, על כן עשה את המבצר הזה חזק מאד. כן בנה עוד מבצר חזק‬ ‫למען שים רסן בפי העם ולהעבידם שם במקום אשר לפנים הי׳ נקרא מגדל‬ ‫סטראטאניוס, ואשר קרא הוא קיסריא וכמו כן עשה מבצר בתוך העמק (בית־אל‬ ‫עי׳ אלטטי׳ ‪ (V, 1 ,22‬ואשר שם הושיב מבחירי החיל, ויבצר את גאבא בהגליל‬ ‫וחשבון בעבר הירדן, כן סבב את העם במבצרים מסביב לבלי יוכלו גם לחשוב‬ מחשבת מרד."
‫והנה זה עצמו את אשר עשה בכחידעס שר צבא היונים אויב היהודים, ‫ זה עצמו עשה גם הורדוס ומהטעם הזה עצמו‪.‬‬
‫ואמנם כי לזה לבד לא הי׳ דרוש להורדוס לבנות ערים מחדש בכל הדר‬ ‫תפארת כבוד מלכים. ‫
אבל כי יחד עם זה הי׳ כל חפצו להרכיב את בני הנכר אלופים לראש, ‫וכי תהינה הערים הגדולות והמפוארות ההן אבני הפנה במדינה, וככל דברי יאזעפוס‬ ‫אלטטי׳ ‪ XIX, 7, 3‬שכבר הובאו אשר יאמר‪:‬‬
"בפה מלא הי׳ הורדוס אומר כי לבבו נוטה אל היונים הרבה יותר מאשר‬ ‫אל היהודים ועל כן אף כי ערים של בני הנכר פאר מכספו בכל פאר, ובנה שם‬ ‫כל צרכי העיר ויכונן להם בתי מרחצאות, בתי טיאטרין, היכלי אלילים ועמודי פאר, ‫לא שם לב לפאר ולהדר אף את אחת מכל ערי היהודים, ולא תקן שם גם דבר‬ ‫היותר קל לא בנוגע לפאר את בניני העיר, ולא בנוגע למתנות כסף לצרכי הצבור."
‫והדברים המעטים האלה אשר יאמר לנו יאזעפוס בזה, כי בכל פזורו הנורא‬ ‫לכל ערי העמים אשר יובא לפנינו לא מצא הורדוס לטוב לעזור לצרכי הצבור‬ ‫בערי ישראל, ובכל כובד המסים הנוראים אשר שם על בני ישראל לצרכי פזורו‬ ‫לערי העמים, לא רצה אף לקחת חלק בצרכי צבור של ערי יהודה‪,‬‬
הדברים האלה לבדם הנם די לתת לנו ציור שלם ממלכת הורדוס, כי לא‬ ‫מלך ישראל הי׳ כי אם מלך לגוים, אשר בני ישראל היושבים שם לא נבראו כי‬ ‫אם למוץ את לשד חייתם עבור כל הגוים ההם‪.‬‬
‫ובאלטטי׳ ‪ XV, 10, 3‬אשר שם ידבר יאזעפוס‪ ,‬בנוגע להורדוס עם היהודים‬ ‫ועם גויי הארץ בלי פלפולים ואריגת דברי מליצה יאמר בקצרה‪:‬‬
"‬כי אם הי' הורדוס קשה כברזל נגד עם היהודים, ובכל נטיה קלה יסרם‬ ‫למשפט, הי׳ נגד יתר העמים גדל חסד, ויסלח להם גם כל חטאתם נגדו."
‫והדברים האלה יאמר שם יאזעפוס בנוגע ליושבי עיר גדרה אשר הקריבו‬ משפטם על הורדוס לפני הקיסר‪.‬‬
‫ובחפזו שכח יאזעפוס להגיד לנו את ההבדל בין היהודים לשאר העמים‬ ‫אשר תחת ממשלת הורדוס, כי הלא גם עיר גדרה היתה תחת ממשלת הורדוס, וכבר‬ ‫נתן אותה הקיסר להורדוס בשנת ‪ 30‬לפסה"נ (אלטטי׳ ‪ XV, 7, 3‬מלחמות היהודים‬ ‫‪ (I, 20, 3‬והיינו בראשית ימי מלכותו, והדבר הזה מהסתת צענאדארוס להגדריים‬

‫‪14‬‬
‫הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬  ‫להביא דבתם רעה על הורדוס הי׳ בשנת השבע עשרה למלכותו כמו שנאמר שם‬ ‫בדברי יאזעפוס (ז).‬
‫בכל זה יאמר שם יאזעפוס כי על כן עשו זה אנשי גדרה "מפני שידעו‬ ‫כי אף שהורדוס הנהו קשה כברזל נגד עמו (היהודים) הנהו נגד הנכרים גדל חסד‪,‬‬ וסולח לכל עונם נגדו‪.‬״‬
‫והנכרים האלה גם הם עבדיו היו אשר משל עליהם כעל היהודים, וכבר‬ היו בני גדרה תחת ממשלת היהודים גם בימי אלכסנדר ינאי. ‬
‫ועל כן אין כאן הבדל בין היהודים לביניהם מה שהיהודים היו עבדיו ולא‬ ‫הגדריים, כי גם הם היו עבדיו חוסי שבטו.
‫וכל ההבדל בינם לבין היהודים לא יוכל להיות כי אם זה, כי אלה היו‬ ‫עריצי גוים אשר הורדוס חפץ ביקרם, ואלה היו בני יהודה וישראל אשר הורדוס‬ ‫השתדל בכל כח ידו להשיבם לאחור, ולקחת מהם עמדתם‪.‬‬
‫ואך על זה לבד ילכו דברי יאזעפוס‪:‬‬ ‫
"כי אם הי׳ הורדוס קשה כברזל נגד עמו (היהודים) ובכל נטיה קלה יסרם‬ קשה, הי׳ נגד הנכרים גדל חסד ויסלל להם גם חטאתם נגדו."
‫והדברים האלה הנם דברים כוללים בבל הנרה הגת הורדוס, ופרינציפ כולל אשר‬ ‫הי׳ לו לקו בכל הנהגת ארץ ממשלתו. ‬
‫והן גם ענין דביי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XVI, 5 ,4‬אשר יצדיק את הורדוס ויאמר:
"‬ועל כן הוכרח להיות לאכזר נגד עמו (היהודים) למען בצוע בצע, ולמלאות‬ ‫אמתחתו כסף וזהב כי הלא כל אשר פזר אצל זה (אצל העמים) הוכרח להוציא‬ ‫מהשני (מהיהודים)."
והדברים מבארים את עצמן ונקראין מאליהן.
‫ואמנם כן כי גם את אשר היתה ירושלים בירת ממלכתו, הי׳ נגד חשבונותיו, ונגד דרך ממשלתו אשר בחר לו, כי על כן נתן אל לבו באמצע ימיו לבנות לו‬ ‫עיר הראשה חדשה ולעשותה צרה לירושלים, באשר שם יהיו גויי הארצות יסוד‬ ‫התושבים ועיקרם, והעיר תבנה ותתכונן בכל מראה עיר הגוים, בהיכלי אלילים‬ ‫פסילים ומצבות, וכל משאלות העמים בהלכם בדרכי לבם, ולבנותה בכל סגולת‬ ‫מלכים, ולפארה כי תעלה על כל ערי המדינה וכי כל נקודת הכובד וחיל גוים‬ יובא אליה‪.‬‬ 
‫פרק ג‪.‬‬
‫קיסרי בת אדום‪.
 ‫אם יאזעפוס יאמר לנו על הורדוס בנוגע לבני ישראל "כי לערי ישראל‬ ‫לא עשה כל מאומה אף לא לאחת מהן, לא בנוגע לפאר את הערים, וגם לא‬ ‫בנוגע למתנת כסף לצרכי הצבור״ עלינו לדעת נגד זה דרכי הורדוס בנוגע לערי‬ ‫העמים בכלל, ולעיר קיסרין בפרט, אשר אותה בנה למען הסיע אליה את כל‬ ‫כבוד הממלכה. ‬
‫ואמנם כי גם זולת זה הנה דבר העיר הזאת נוגע ביותר לכל דברי ימינו‬ עד החורבן‪.‬‬ 
----------------  (ז) עי' גם שירער ח"ב עמוד ‪124‬.‬

הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
‫ח‬  ‫את אשר חפץ הורדוס לעשות אותה לעיר הממלכה בירת מלכותו תחת‬ ‫ירושלים לא עלה בידו, כי הקיסר ואגריפא לא הסכימו לזה, אבל מחשבתו הרעה‬ ‫על היהודים על ידי העיר הזאת אשר בנה באה ונהיתה, אחרי מותו‪.‬‬
‫היהודים בקשו מאת הקיסר ברומא לבטל את הממלכה אשר יסד הורדוס, ‫הממלכה אשר נוסדה עתה על יסוד‪ ,‬כי היהודים דבר אין להם בהממשלה, והנם‬ ‫נתונים תחת ידי כל עמי הארץ, ותהי בקשתם לשלוח נציב רומא אשר ינהג את‬ ‫הארץ, ויהיו תהת הנהגת רומא עצמה‪.‬‬
‫והם קוו כי הנציב החדש גם הוא יהי' מושבו בירושלים, אבל מקום הנציב‬ ‫נקבע בקיסרין בהיות לה כל שכיות חמדה החסרים בירושלים וכל עצבי הגוים‪, ואחרי‬ ‫אשר הי׳ מושבו הראשי בין היונים, שם ידו עמהם ככל אשר עשו הורדוס‬ ‫וארכילאוס בנו לפני זה, והיהודים לא יכלו להמיש צוארם מהרעה הגדולה אשר‬ ‫המיט עליהם הורדוס, וסוף דבר בא גם חורבן הארץ על ידי עניני עיר קיסרין, ‫ככל אשר מפורש בדברי יאזעפוס, ויתבאר לפנינו במקומו‪.‬‬
‫ועל כן הנה דבר עיר קיסרין הוא פרק שלם בדברי ימינו ההולך ומשתרע‬ ‫מעתה בכל דברי הימים ההם ומחובר לדברי ימינו בשלשלאות של ברזל‪ .‬ועלינו‬ ‫לדעת תכלית ענינה מראשיתה על ידי הורדוס‪.‬‬ ‫
הדבר ידוע כי העיר הזאת קיסרי צעזאריע בנה הורדוס מחדש בהמקום‬ ‫אשר הי׳ נקרא לפני זה מגדל סטראטאניוס‪.
‫ולפי עדותו של יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XX, 8, 7‬מפי היונים הנה לא ישב‬ ‫יהודי שם לפני זה (ח).
‫ודבר בנין העיר הזאת‪ ,‬והחג הגדול והנפלא מאד אשר חגג הורדוס בגמרו‬ ‫את בנין העיר, אשר לא עשה כן אף לא לאחת מכל הערים אשר בנה, החג‬ ‫הגדול אשר חגג אז אשר הפכו לחג לאומים, ואשר הקדיש קרואיו מכל קצוי‬ ‫ארץ, ויפליא אותם בדברים נפלאים ופזור נורא, חג חנוכת עיר הממלכה ואין קצה‬ ‫לתבונה, נמצא בדברי יאזעפוס בשני מקומות‪.‬‬
‫בספר ‪ XV, 9, 6‬מאלטטי׳ יספר באריכות גדולה מאד את כל דבר בנין‬ ‫העיר, אשר בנה הורדוס ושכלל בכל היכלי חמד, פסילים אלילים ומצבות, ויבן שם גם‬ ‫היכל־אלילים לשם הקיסר, וחוף לאניות גדול מאוד‪.‬‬
‫ובספר ‪ XVI, 1, 5‬יספר את כל דבר החג, חג לאומים, אשר עשה אז‬ ‫הורדוס לכל גויי הארצות כאשר כלה את כל מלאכתו בבנין העיר הזאת‪,‬‬ ‫ויאמר שם‪:‬‬
"בימים ההם נגמר בנין העיר צעזאריע סאבסטא אשר יסד הורדוס מחדש, בשנת העשר לימי העבודה והעסק בבנינה. (ט) חנוכת העיר היתה בשנת שמנה ועשרים  -----------------  (ח) אבל כבר הי׳ המקום הזה כבוש לפני היהודים עוד בימי אלכסנדר ינאי כמו שהוא בדבר ‫יאזעפוס אלטטי' ‪.XIII, 15, 4‬‬
‫(ט) במקום הזה יאמר שעסקו בבנינה כעשר שנים ושם XV, 9, 6‬ יאמר שנמשך זה שתים‬ עשרה שנה‪.‬‬
‫והערנו על זה ככל אשר יבוא לנו עוד במקומות רבים כי אצל יאזעפוס אי אפשר לבנות יסוד על‬ ‫פרטי דבריו, אשר לא דקדק בהם, ולא נתן לב כי אם להסגנון ולדרכי המליצה באשר גם יתפאר בזה וגם‬ ‫השתמש במקורים שונים, ועל כן לבד הסתירות בין קדמוניות למלחמת היהודים, הנה גם בקדמוניות עצמו רב ‫הסתירות מספר לספר, ועל כל חוקר ומעיין לברר הדברים‪.‬‬ 
‫‪16‬‬
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬  למלכותו ובהאלימפא המאה ותשעים ושנים את החג הזה מחנוכת העיר קבע הורדוס‬ ‫לחוג בהמון חוגג וחג לאומים גדול ובכל תרועת שמחה‪ ,‬והכנת כל מעלות פאר‬ ‫והדר, ויכין לשמחת החוגגים בהחג הגדול הזה גם מלחמות של תחרות ממינים‬ שונים‪ ,‬בגימנאסטיקא, ובמוזיקא, ויקרא לו למועד החג הזה המון משחקים ומשחקות‬ ‫על במת החזיון, ויביא גם הרבה חיות משחק, ויכין כל אופני המשחקים הרבים‬ ‫והשונים אשר יראו בעיר רומא, וגם בזה עוד לא אמר די, ויוסיף עוד על זה גם‬ ‫כל המשחקים והחזיונות אשר יראו גם במקומות אחרים, ולא הניח ידו מכל המראות‬ ‫השונים אשר יראו, ויועמדו לראוה בארצות שונות, את כולם הקביץ הורדוס ויכינם‬ ‫לחג חנוכת העיר הזאת, ועל כל השעשועים ההם והחזיונות קרא את שם‬ ‫הקיסר, ויוסיף עוד לתפארת העיר להשאיר הדבר ולהעמידם שם בכל חמשת שנים, ואחרי אשר קרא כל זה על שם הקיסר, שלח הקיסר לזה גם מתנות מכספו, וגם‬ ‫יוליא אשת הקיסר שלחה גם היא מתנות כאלה מארץ איטאליען. כל האנשים‬ ‫הקרואים אשר נקהלו ובאו אל החג הזה אשר מספרם עלה לאלפים, וגם כל‬ ‫שלוחי הקהלות אשר שלחו היונים מבל עריהם לאות תודתם על כל הטובות אשר‬ ‫קבלו מהורדוס, לכולם הכין כל מחסורם ביד רחבה מאד, ויכין להם בתים לשבת‬ ‫ושם נמלאו כל משאלותיהם וכל חפץ לבבם, כל אשר דרשו ניתן להם באין‬ ‫מחסור דבר. ביום התעינגו כולם על השעשועים הרבים והמון חוגג, ובלילה על כל‬ ‫החזיונות והמשחקים הרבים מאד, עד אשר לא הי' קצה לתכונה, ולרום תפארת‬ ‫הורדוס אין חקר, והוא לא אמר די בכל אשר הכין לפני ימי החג הגדול הזה‪, כי‬ ‫אם שב ויוסיף עוד הרבה על זה, ‬וישתדל כי יעלה דבר החנוכה הזאת על כל ‫אשר קרו ויאתיו בימי קדם."
‫אלה הם דברי יאזעפוס שם, וכן הדבר בולט וניכר לפנינו כי לא את חג‬ ‫בנין העיר קיסריא חגג הורדוס כי אם את חגו הוא, את חג העיר אשר הכין לו‬ ‫לבירת ממשלתו. ועל כן ברום לבבו השתדל כי יעלה זה על כל אשר קרו‬ ‫ויאתיו במעשים כאלה בימי קדם, כי הי׳ לו בזה דבר כללי הנוגע לרום ממלכתו‬ ‫וכבודה בגוים, ותפארתה בארצות‪.‬ ‬
‫אבל הקיסר ואגריפא בכל טובת לבבם אל הורדוס לא יכלו למלאות‬ חפצו זה‪.‬‬
‫הורדוס השתדל ועשה כל תחבולות ערמה על זה, קרא להעיר בשם הקיסר‪,‬‬ ‫ויבן שם גם היכל אלילים לעבוד את הקיסר לשם אלוה‪ ,‬ועל כל החזיונות‬ ‫והשעשועים קרא שם הקיסר‪ ,‬עד כי הי׳ אגוסטוס כמוכרח להשיב אהבה ולשחד‬ ‫לזה גם מכספו‪.‬‬
‫אבל כל זה בנונע לאהבה וריעות אשר באמת התרועעו עמו הקיסר ואגריפא‪.‬‬ ‫ולא מנעו ממנו יקר וגדולה‪.  ------------------ ‬‬ ‫וראוי להעיר עוד על לשונו שם ‪ XV, 9, 6‬באמרו ״ומפני כי המלך לא הביט לא על רוב עמלו, ולא ‫על ההוצאה בכל הנוגע לבנין העיר הזאת "כי על כן עלה בידו לגמור כל בנינה, במשך זמן של שתים‬ עשרה שנה." ‫
שגם מזה הננו רואים שגמר בנין העיר הזאת ושכלולה הי' לו להורדוס לענין מיוחד, והוא רק מפני‬ התכלית והחפץ אשר הי׳ לו בה, והדבר הגדול אשר שם לו למטרה בבנין העיר בכלל‪.‬‬ 
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
ט  ‫לא כן בדברים הנוגעים להפאליטיק והנהגת המדינה בכללה‪ ,‬שם אין משא‬ ‫פנים ולא דברי ידידות‪.‬‬
הם ראו בזה סכנה לממשלת רומא בסוריא ובמצרים, ראו והכירו את סוף‬ ‫מחשבת הורדוס בממלכתו, כי בהעתיקו את בירת ממשלתו מירושלים לקיסרין, לא יקרא עליו עוד שם מלך יהודה, כי אם מלך היונים או הסורים, ובידעם את‬ ‫הורדוס וגבורתו במלחמה, וכביר כח לבבו והלכו בגדולות, וכי כבר קנה לו את‬ ‫לבב היונים והסורים אשר בכל הארץ גם מעל לגבול ממשלתו, הנה יראו כי בזה‬ ‫תעוז יד היונים והסורים באזיה הקטנה ובמצרים, וממשלתם תתנער מעפרה‪.‬‬
‫ואך על ידי זה נוכל להבין את דבר כל המעשים הנפלאים מאד אשר‬ ‫עברו בין הקיסר ובין הורדוס זמן קצר אחר זה, המסופרים אצל יאזעפוס אלטטי׳‬ ‫‪ XVI, 9, 2—4‬באריכות גדולה מאד‪.‬‬
‫ותוכנם הוא כי שודדי טראכאניען שבו למלאכתם לגזול ולשדוד, וכאשר‬ ‫נטה הורדוס ידו עליהם נסו ארבעים מהם לארץ הערביים וזולליום קבלם ויתן‬ ‫להם מקום במבצר ובהיותם בטוחים שם שלחו ידם בבזה וירגיזו את כל ארץ‬ ‫טראכאניען, וכאשר חזקו דברי הורדוס על זולליום הערבי למסור אותם בידו,‪ וזולליום‬ לא שם אליו לב, קבל הורדוס רשיון מנציבי רומא בסוריא וואלומניוס וסאטורנינוס‬ ‫להכריח את הערביים על זה ביד חזקה, ובמלחמה אחת לקח את המבצר ויפק כל‬ ‫חפצו, אז מהר זולליום וישם הדבר לפני הקיסר, ומבלי אשר רצה הקיסר לשמוע‬ גם את תשובת אוהבי הורדוס אשר היו שם כתב אל הורדוס באפו "כי תחת‬ ‫אשר עד עתה התהלך עמו כעם רע אהוב יתנהג עמו מעתה כעם אחד מעבדיו".‬‬
‫הורדוס נבהל מאד וישלח שלוחיו אל הקיסר להצטדק לפניו, אבל הקיסר לא קבל‬ כלל את השלוחים, וזולליום כתב והודיע כי הוסר הורדוס מכסא מלכותו, וגם‬ ‫בפעם השני לא נתקבלו שלוחי הורדוס, ומצבו הורע מיום אל יום מבלי אשר‬ ‫יכול לעשות דבר, עד אשר לבסוף אחר זמן רב הצליח חפצו על ידי ניקלוס‬ ‫דאמאסקוס ואחוזת מרעהו להשיב חרון אף הקיסר מעל הורדוס, שם ‪XVI, 10, 8—9‬‬.
‫וכל הדברים האלה נפלאו מאד ויוצאים לגמרי מכל דרכי הקיסר ואגריפא‬ ‫עם הורדוס מראשית הימים עד אז.
‫ובפרט כי באמת לא חטא בכל זה הורדוס גם כל מאומה, כי מראשית‬‫ כזאת מסר לו הקיסר את טראכאניטיס בהיותו בטוח בידו החזקה של הורדוס כי‬ ‫הוא ישים מתג ורסן בפי השודדים וביד חזקה ישיבם אל המנוחה, ורק חובתו‬ ‫עשה הורדוס בזה, ומפורש שהי׳ זה גם ברשיון מיוחד של נציבי רומא בסוריא‪.‬‬
‫והקיסר גם לא אבה שמוע דברי הורדוס, וזה הוא נגד כל דרכי אגוסטוס‬ ‫אשר לא הי׳ מהיר חמה, ויהי מתון בדרכו ושוקל מעשיו במאזנים‪.‬‬
‫וכל זה נגד הורדוס אשר אמרו המושלים ברומא כי אחרי אגריפא הנהו‬ ‫הוא הראשון אצל הקיסר בכל ממשלת רומא‪.‬‬ ‫
ואין ספק כי הי׳ זה מפני כי כבר לפני זה חפש הקיסר תואנה להשיב את הורדוס ‫לאחור, לשפוך עליו קיתון של צונן, ולהראות לעיני העמים כי לא ילך בגדולות‪.‬‬
‫ועל כן בבוא דבר זולליום לפניו מצא את אשר הוא מבקש וימהר ויחליט‬ ‫הדבר, מבלי להביט על טיב הדבר הזה כשהיא לעצמה‪.‬‬ 
‫‪18‬‬
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬  ‫וקרוב בעיני מאד, כי זה הוא ענין דברי הקיסר ואגריפא אשר באו אצל‬ ‫יאזעפוס ‪ XVI, 5, 1‬מיד אחרי הספור מכל דבר החג הגדול אשר חגג‬ ‫הורדוס בקיסרין‪.‬‬
‫״הקיסר ואגריפא אמרו כמה פעמים, ממלכת הורדוס היא קצרה וצרה לפניו, ובהכרח יהי׳ נדרש לתת לו גם כל סוריא וארץ מצרים."
‫רק כי יאזעפוס אשר בכל סגנון דבריו ישתדל לפאר ולרומם את גדולת‬ ‫הורדוס ואהבת הקיסר ואגריפא אליו נתן גם לזה כונה של סגנון לטובה, בהוסיפו‬ ‫מאמר מוסגר בתוך הדברים "לפי פזורו הגדול‪.‬״‬ ‫
ועל ידי זה נתן להדברים תואר כזה כאלו אמרו זה רק בשבחו של‬ ‫הורדוס, וכי ממשלתו קצרה וצרה לפניו לפי ערך פזורו, או לפי אהבתו את היופי‪.‬‬
‫אבל לבד ממה שרחוק מאד שיאמרו סגנון נפלא כזה לטובת הורדוס בהיות‬ ‫סוריא ומצרים יסודי ממשלת רומא באזיען ואפריקא, וכל עיקר ממשלתם שם‪.‬‬
‫הנה גם לבד זה אלו היו דבריהם בשבחו, ואלו הי׳ כונתם להפיזור הגדול‬ ‫אשר פזר לטובת העמים והערים, ואלו היו דבריהם לפאר מעשיו אלה, אז היה‬ ראוי כי יבואו דברי הקיסר ואגריפא שם ‪ XVI, 5, 3‬אשר שם יספר יאזעפוס‬ ‫בפרט את כל פזורי הורדוס הגדולים והנוראים בכל ארצות היונים, ומה ענינם אצל‬ ‫החג אשר חגג לקיסרין ביחוד‪.‬‬
‫ויהי׳ איך שיהי׳ בדברי הקיסר ואגריפא האלה אשר שנה יאזעפוס טעמם‬ ‫וענינם, זה מבואר בדברי יאזעפוס בהליכות המעשים כי לא הי' יכול הורדוס להפיק‬ ‫חפצו בדבר קיסרין, לעשותה לבירת ממשלתו, ולשנות פניו למלך היונים, כי מיד‬ ‫אחר זה נדחה מהקיסר לאחוריו, וגם כאשר שב אפו ממנו אחרי ימים רבים לא‬ ‫שבו עוד ימי המנוחה להורדוס מאז ואילך‪.‬‬
‫ואמנם כי גם את היהודים לא שכח הורדוס בבנותו את עיר קיסרין, וזה‬ ‫נמצא לפנינו בדברי יאזעפוס במקום אחר ‪ XV, 8, 5‬אשר בתוך דבריו שם יאמר:‬
"עבור כל עם היהודים בנה הורדוס עוד גם מבצר להעבידם (עבודת פרך)‬ ‫במקום אשר הי׳ נקרא לפנים מגדל סטראטאניוס אשר בנה הורדוס מחדש ויקרא‬ ‫בשם צעזאריא (י)."
‫ונראה בזה דבר נפלא מאד מדרכי הורדוס כי למען הסתיר עצה במעמקים, ‫ולבלי יביטו עליו בעין חשד ברומא על כל מעשיו עם היונים כי יבנה להם בכל‬ ‫אפסי ארצם היכלי אלילים (ככל אשר יובא בפרק הבא) וכל צרכי העדות, ונגד‬ ‫זה הנה מקדש היהודים אשר בירושלים ישן מאד ולא ישים לב והוא נקרא מפי‬ הרומיים מלך יהודה ולא מלך היונים. ‫
כי על כן להסיר ממנו השתוממות הרומיים ולבלי יביטו עליו בעין חשד,‬ ‫נתן אל לבו לבנות מחדש ביד רחבה גם את היכל ד׳ אשר בירושלים (י"א)‪.‬  ---------------------- ‬
(י) הכונה עבור כל העם היינו שקבע שם מקום כולל וגדול אשר יספיק לשלוח לשם את כל‬ האנשים אשר יחטאו לו בין היהודים, לעבוד שם תחת עול הגוים והשגחתם, הרחק מעיקר ארצם ומושבם‪.‬‬
‫ (י"א) ועל כן באמת נופלים שני הדברים יחד, בנין קיסרין ובנין בית המקדש‪.‬‬ כי כפי דברי יאזעפוס ‪ XVI, 11, 1‬היו דבריו על דבר בנין בית המקדש בשמנה עשר השנה משנות‬ מלכותו וכפי דברי יאזעפוס ‪ XV, 5, 1‬היה חג חנוכת עיר קיסרין בשנת שמנה ועשרים למלכותו ועל כן, אם‬ 
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
‫י‬ ‫אבל הדבר הזה הי׳ לגמרי נגד כל מעשיו עם היהודים, ועל כן נבהלו העם‬ ‫בשמעם זה ורעדה אחזתם, לפי שלא יכלו לצייר להם כי פתאום שנה הורדוס‬ ‫דרכו ויבוא לעשות טובה לבני ישראל‪.‬‬
כי על כן האמינו כי אך תואנה הוא מבקש להרוס את מקדש ד׳ בירושלים‪,‬‬ ולבלי לבנותו מחדש‪.‬‬
‫והדבר מפורש כן בדברי יאזעפוס אלטטי‘ ‪ XV, 11, 2‬ברוב ענין‪.‬‬
‫ואחרי אשר יספר שם כי אסף הורדוס את כל העם ודבר עמהם דברים‬ ‫טובים דברים נחומים, וכי כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילם, והשמיע להם‬ ‫חפצו הטוב לבנות עתה מחדש את המקדש, ויודיע להם כי אוצרותיו מלאים כסף‬ ‫וזהב לכל צרכי המלאכה והותר, וכי הנהו מוכן לרומם ולפאר את הבית יאמר‬ שם יאזעפום‪:‬‬
"אלה היו דברי הורדוס אל העם, אבל הם נבהלו מאד מדבריו, ורעדה‬ ‫אחזתם, ויחשבו אשר המלך (הורדוס) רק יהרוס את המקדש ולא יבנוהו מחדש‬ ‫ורק אחרי אשר שב הורדוס ויעמול להרגיע את רוחם והודיעם כי לא יהרוס‬ ‫את המקדש הישן טרם אשר יהיו מוכנים לפניהם אצל המקדש, כל חומר הבניה‬ ‫והגזרה, רק אז שב רוחם, ובזה קיים הורדוס דברו".‬ ‫
ואלו לא הי׳ לנו רק הדברים האלה היינו יכולים לדעת מזה לבד את כל‬ ‫ענינו של הורדוס עם בית ישראל‪.‬‬
‫הן מלך לעמו (כפי אשר חשבו בטעות עד היום) ואשר לדברי קראכמאל־‬ ‫הזקן "הוא שהרחיב גבול ישראל והכניע לפניו שכני הארץ הקטנים והרעים, והוא‬ ‫שעלתה בידו להסתיר מעט העבדות והכניעה לרומיים, וכל עמלו הי׳ רק למצוא‬ חן בעיני העם והחכמים בבנות ערים ובעשות טוב וחסד." ‫
הנה המלך גדל חסד הזה מאסף את בני עמו, ומדבר עמהם טובות ומבשרם‬ ‫דבר גדול ונכבד מאד כי אוצרותיו מלאים זהב והנהו מוכן לקרב אל העבודה‬ ‫לבנות מחדש את המקדש אשר כבר רבו בקיעיו אחרי שנות מאות, ולשכללו‬ בכל פאר והדר.
הלא הי׳ להעם רק לשמוח ולהרים קול מצהלות‪ ,‬ולרון מטוב לב‪. ‬‬ ‫והנה תחת זה אחזתם רעדה ויהיו כנדהמים כיורדים במצולה, ותבלעמו ארץ‪.‬‬
‫ויאזעפוס להסביר הדבר לטובת הורדוס יאמר כי פחדם הגדול הי׳ כי יראו‬ ‫שיחסר להורדוס כסף על זה אבל הלא מפורש הודיעם הורדוס כי כל הכסף מונח‬ ‫שמור באוצרותיו(י"ב), וגם אם לא אמר להם זה ידעו היטב כי אוצרי הורדוס  -------------------  ‫בנין עיר קיסרין נמשך שנים עשר שנים (עי׳ בהערה ט׳) הי׳ זה שתי שנים אחרי התחלת בנין קיסרין ואם בנין ‫קיסרין נמשך עשר שנים הנה הי׳ זה בראשית בנין קיסרין, והיינו שעשה שני הדברים יחד‪.‬ ‬
‫ועל כן נבין מזה את כל ארחות דרכו כי בנתנו אל לבו לבנות עיר ממשלתו בקיסרין, ראה לעשות גם ‬
מעשים אשר ימשיכו ממנו עיני חשד, ולבלי לעשות את דרכו לכולם יותר מדי‪.‬‬
(י"ב) ראוי לנו להעיר בזה בנוגע לדברי יאזעפוס, המקור האחד לכל דברי הימים‬ ההם, כי כבר העידו גם חוקרי העמים גם סופרי ישראל כי לא שמר ארחת יושר, עד שהחכם ווייס (ח״א עמוד ‪116‬) בכל ‫תמכו יסודותיו עליו בכל זה יאמר שם ״אם אמנם שבמקומות הרבה הוא מפליג בסיפורים מוסיף או נגרע‬ ‫לאיזה סיבה וכו׳ ״‪.‬‬ 
‫‪20‬‬
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬  מלאים, ולא יבצר ממנו כל חפצו, והנהו מפזר פזור נורא בכל אפסי ארץ, כי‬ ‫הכנסותיו היו גדולים מאד. ‬
‫ואי אפשר להעלות על הדעת כלל כי יראו אשר בכל חפצו הטוב לבנות‬ ‫את בית המקדש ישאר באמצע מאפס כסף, כי יפחדו פחד שוא כזה מאיש‬ כהורדוס‪.‬‬
‫אבל הטעם הטפל הזה שם יאזעפוס לפני הקוראים רק לבלי יראו בזה כל‬ רעת הורדוס לבני ישראל עד שלא האמינו בו בדבר כזה, ‫ורעדה אחזתם בשמעם‪.‬‬ ‫
וכן הדבר כי העם נבהלו מאד, מפני שהי׳ זה דבר נגד כל מעשי הורדוס‬ ‫עמהם עד היום ההוא, ויהי בעיניהם כפלא, והם ידעו היטב כי זה עתה התחיל‬ לבנות לו עיר חדשה לבירת ממלכתו תחת ירושלים, ואיך ‬זה ישנה טעמו פתאום לשוב ולבנות מחדש את מקדש ד׳ אשר בירושלים‪.‬‬
‫ועל כן חשבו כי בדעתו לסתור המקדש מבלי לבנותו, ויראו מחורבן‬ ‫המקדש, למען הסיר מירושלים את כל כבודה, ולקחת מישראל את תפארתם, ‫וגאון עוזם‪.‬‬ ‫
אבל הפעם היו דברי הורדוס כנים, כי באמת רצה לבנותו מחדש, ואם לא‬ ‫לטובת עם ישראל ותפארת גאונם, אבל לטובתו הוא, וחשבון ארחות דרכו‪.‬‬
‫ובעת ההיא עצמה אשר הכין את קיסרין לבירת ממשלתו, בעת ההיא‬ ‫עצמה רצה להסב את עיני המביטים אחריו, ולבלי יהי׳ הדבר בולט יותר מדי כי‬ ‫הנהו עוזב את ממשלת יהודה וירושלים ומתהלך בגדולות להיות למלך היונים‪.‬‬ ‫
והדבר הזה כי נשמר הורדוס לבלי יחשדוהו על מעשיו עם הסורים והיונים כי‬ ‫עיניו למרחוק ויתהלך בגדולות מפורש גם במקום אחר בדברי יאזעפוס‪.‬‬
‫ובמלחמות היהודים ‪ I, 21, 12‬אחרי אשר יאריך שם מאד בכל מעשי‬ ‫הורדוס בכל ערי היונים יאמר‪:‬‬
"ואמנם את אשר מנע אותו מלפזר עוד הרבה יותר הוא יראתו אשר הי׳‬ ‫ירא מקנאה ומחשד אשר יחשדוהו כי בפזרו מתנות גדולות כאלה להערים ההם‬ ‫יש לו בזה מבט מדיני רחוק אשר ישים נגד עיניו".
‫וזה עצמו גם הביא את אשר רצה לבנות גם את המקדש בירושלים‬ ‫להסיר ממנו את החשד הגדול הזה ולבלי יהי׳ הדבר בולט יותד מדי‪.‬‬  ---------------------------  ‫אבל כולם טעו בדרכם עמו, וכל מעיין וחוקר יראה וימצא דרכו שם מבלי להכחישו כאשר הרשו להם‬ כי אם רק להבדיל בין עצם המעשים לבין הסגנון‪.‬ ‫
המעשים עצמם הנם על הרוב כמו שהם, כל ערמתו של יאזעפוס היתה רק זאת, כי לטובתו או לטובת אוהביו, וכל אלה אשר חפץ ביקרם שנה את מליצתו וסגנון דבריו‪. ‬‬ ו‬על כן נראה שם פעמים רבות אצל אוהביו, מעשה של גנאי שהוא מתהפך במליצות ארוכות להסיר‬ ‫עוקצה, או גם להפכה לשבח אם אפשר, ואצל אויביו מעשים של שבח גמור שהוא בסגנונו משתדל לפני‬ הקורא להפכם לגנאי‪.‬‬
‫ותחת מה שכל החוקרים הרשו להם לפעמים גם לדחות כל דבריו‪ ,‬ולכתוב כרצונם‪ ,‬ויצאו להם דברי‬ ‫הימים על פי מעשים שלא היו כלל, הנה אחר החקירה יראה כל מעיין שמעצם הדברים אין לנטות ימין‬ ‫ושמאל, רק שצריך לשום עין ולב על הגונים והצבעים, ולבלי ללכת בעינים סגורות אחרי הסגנון ואחרי‬ ‫טעמיו ומליצותיו‪.‬‬
‫ופעמים רבות מאד נוכל לברר גם בנוגע לסגנון מדברי יאזעפוס עצמו במקום אחר‪.‬‬ 
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
‫יא‬  ‫אבל כל מעשיו לא הועילו לו וסוף חפצו לעשות את קיסרין לבירת‬ ‫ממלכתו על זה לא הסכימו הקיסר ואגריפא, כי ראו בזה סכנה לרומא, ויראו בזה‬ ‫יסוד ממלכה חדשה ליונים וסורים, על ידי איש גבור חיל ובעל תחבולות ומתהלך‬ ‫בגדולות כהורדוס, ויראו לבלי יהפוך הדבר לרועץ בסוריען ואגיפטען‪.‬ ‬
‫אמנם אם לא הצליה הדבר בידי הורדוס לעשות את קיסרין לבירת הממלכה‬ ‫בחייו, נעשתה כן לאחרי מותו על ידי מושב נציבי רומא והרעה אשר טמן הורדוס‬ ‫לבני ישראל בזה באה ונהיתה, וסוף הדברים מזה היו חורבן הארץ‪ ,‬ככל אשר‬ ‫יוצא מפורש מתוך דברי יאזעפוס, וככל אשר יבואר בבואינו למעשי הימים ההם(י״ג)‪.‬‬ 
פרק ד.
 ‫וראוי לנו במקום הזה להעתיק דברי אבותינו הגדולים טובי סגולת העם‬ ‫אשר נשלחו במלאכות עמם להתחנן לפני הקיסר אגוסטוס וגדולי רומי אחרי מות‬ ‫הורדוס, להעביר רעת הממלכה החטאה הזאת אשר ברא הורדוס.
‫למען אשר יהי' לנו ציור שלם מממשלת הורדוס בארץ יהודה, ציור שלם‬ ‫אשר יצא מפי אנשים אשר היו אז, ואשר נשאו עלי כתפם גם הם את כל התלאה‬ ‫אשר מצאה את עמם, וימסרו השקפה כללית מכל זה‪.‬‬
‫האף אמנם שאין ספק כי דבריהם באו אלינו קטועים וחסרים, כי נעתקו‬ ‫אצל יאזעפוס מפי ניקאלוס דאמאסקוס, אשר הי׳ היועץ הראשי של הורדוס, ‫ותלונות העם על הורדוס ויועציו נגעו גם אליו, והוא גם הי׳ הטוען בעד ארכילאוס‬ ‫בפני הקיסר נגד שלוחי העם ונגד השתדלותם לבטל הממלכה הזאת ובודאי כי‬ ‫דברים רבים הסיר הוא מדברי השלוחים למען החליש דבריהם, ולהסתיר קלון על‬ ‫עצמו ועל הורדוס וביתו אחריו‪.‬‬
‫אבל גם הפליטה הנשארת דיה לתת לנו ציור נורא מכל מעמד לעם ומצבו‬ ‫בימי הורדוס, ציור החסר לגמרי בכל דברי יאזעפוס בתוך שלשלת המעשים‬ בימי הורדוס‪.‬‬
‫ובדבריהם אשר באו לפנינו אלטטי׳ ‪ XVII, 11, 2‬יאמרו‪:‬‬
"למראה עין נקרא על הורדוס שם מלך (יהודה) אבל באמת היתה כל דבר‬ ‫ממשלתו באכזריות חמה למען השחיתם ולהכחידם, וחדשות רבות עשה אשר‬ ‫כוננו יחד רק נגדם, מספר גדול ורב מהיהודים המית, מספרים גדולים ובאופנים‬ ‫משונים אשר לא נשמעו כלל בימי קדם, וישם על טובי העם עלילות דברים‬ ‫למען הגותם מן המסלה, אבל הנשארים אשר נשארו בחיים קנאו את המתים‬ ‫בפחדם כל היום לביתם קנינם וחייהם, ובהוליכו עליהם אימים בכל רגע עד כי  ------------------------ ‬
(י״ג) וזה הוא גם ענין יסוד דברי הגמ' במס׳ מגילה ד' אשר ידעו את יסוד הדבר על פי‬ ‫ידיעתם משלשלת המאורעות. ‬
ונאמר שם ״קיסרי וירושלים אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמין, חרבה קיסרי וישבה ירושלים‬ ‫חרבה ירושלים וישבה קיסרין תאמין שנאמר אמלאה החרבה‪ ,‬אם מלאה זו חרבה זו ואם מלאה זו וכו׳." ‫
והדברים נאמרו בסגנון של אגדה‪ ,‬אבל עיקר יסוד הדברים הוא מה שידעו כי קיסרי זו מתחלתה נבנתה‬ ‫לנחול את כל כבוד ירושלים, ואך לזה נוסדה לקחת מקומה, ומאז והלאה נתנה עוז ותעצומות לכל היונים בארץ‬ ‫יהודה בכלל, עד אשר בסוף בא על ידי זה גם חורבן הארץ. 
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
 ‫לא ידעו נפשם, כל ערי שכנינו כל ערי בני הנכר‬ שכלל ויפאר בבנינים גדולים‬ ומפוארים מאד, למען השכין לעפר את ערי יהודה, וכי יהי׳ לו צרכי כסף למוץ‬ ‫לשד בני יהודה, כי ירבצו תחת משאם וישובו עד דכא, וחפצו עלה בידו ובני יהודה אשר בראשית ימי ממשלתו הי׳ מצבם טוב השפילם לעפר ויהיו לעניים‬ ‫מרודים. את ראשי העם צוה להרוג למען לקחת לו את רכושם לבז, לבד המסים‬ ‫התמידים אשר שם על כל אחד, ואשר הוציא מהם באכזריות נוראות, היו היהודים‬ ‫עוד מוכרחים להביא לו לעצמו ולכל אוהביו ומיודעיו (היונים והסורים אשר מלאו‬ ‫ביתו) שחדים בסכומים גדולים להפיק מהם רצון לבלי יהפכו עליהם בלהות ורעות‬ ‫רבות וצרות, ויהיו מוכרחים לקנות מהם חייהם בכסף ובזהב, לתת פליטת רכושם‬ ‫פדות נפשם, ועלינו לחשות ולדום מלהזכיר עד כמה לא ידע בושת עם נשי‬ ‫יהודה ובתולותיהם, כי המעשים הנוראים ההם יותר טוב עבור האומללות אשר‬ ‫שודד כבודם לבלי להזכיר הדבר למען הסתיר חרפתן. בקצרה נוכל לאמר כי גם‬ ‫אילו משלה עלינו חיה טורפת אשר תדרוס ותטרוף לא הי׳ אסון בני ישראל‬ ‫גדול כל כך ככל האסונות הגדולות והנוראות אשר כתומם באו עלינו בימי‬ ‫ממשלת הורדוס. גם בימים מקדם בא על עם ישראל ימים רעים מאד, ואסונות‬ ‫נוראות, וגם גלינו מעל אדמתינו, אבל את אשר הי׳ להם לבני יהודה בימי‬ ‫ממשלת הורדוס אין דוגמתם, ודברי הימים לעם ועם לא ידעו משלם, ולא ימצא‬ ‫שם גם מעין זה."
‫אלה הם ‪‬דברי השריד כמעט אשר נשאר לנו מדברי ראשי האומה בעמדם‬ ‫אחרי מות הורדוס, לפני אגוסטוס קיסר וכל שרי רומא לבקש על עמם להסיר‬ ‫מהם את המות הזה, ולבטל את הממלכה החדשה אשר יסד הורדוס, אשר בני‬ ‫יהודה היו שם מרמס לרגלי השור והחמור, לכל האספסוף מבני הנכר אשר הם‬ ‫היו המושלים במדינה ובני יהודה עבדים לעבדים‪.‬‬
ובראשית הדברים לפני דברי טענתם וציורם זה בנוגע להורדוס, יאמר‬ ‫יאזעפוס:
"כאשר ניתן רשות לשלוחי היהודים לדבר דבריהם, יראו לדבר בראשונה‬ ‫מבקשתם לבטל את הממלכה, ויתחילו דבריהם בנוגע למעשי הורדוס."
‫ולפי מה שנחשבו והובנו דברי מעשי הורדוס וממשלתו עד היום אי אפשר‬ להבין זה כלל‪.‬‬ ‫
הן הם לא בקשו לתת הממשלה בידם ולא הי׳ רצונם להציע להשיב‬ ‫הממשלה לידי היהודים עצמם ‬ולהוציאה מרשות רומא, או להקטין עוז ידם ביהודה‪.‬‬
‫ותהי להיפך, כי בקשתם היתה להביא את הארץ עוד יותר תחת ממשלת‬ רומא‪ ,‬וכמו שיאמרו שם בסוף דבריהם לאמר‪: ‬‬ "בקשתנו זאת היא‪, ‬לבטל הממשלה הזאת, וכי הארץ בכללה תחשב על‬ ‫ממשלת רומא בסוריען ולשום עליהם נציב איש רומי."
‫וכפי מה שהובן עד עתה ממשלת הורדוס וכי הי׳ מלך יהודה והוא שעלתה‬ ‫בידו להסיר העבדות והכניעה לרומיים, הלא הדבר להיפך שבקשתם היתה רק‬ ‫זאת להכנס לגמרי תחת רשות רומא, ולהכנע תחתיהן עוד יותר, ומה הי׳ להם‬ ‫לירא מלבקש זאת להדיא ובפומבי בדברים ברורים בראשית דבריהם. ומדוע יראו‬ ‫מלהגיד בקשתם זאת בקבלת עול רומא בדברים ברורים‪.‬‬ 
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
יב
 ‫אבל הדבר מתפרש מאליו‪ ,‬הכל ידעו אז כי תכלית בקשתם זאת ויסודה‬ ‫היא מפני כי בהממשלה הזאת היו הגוים ידם על העליונה, והיהודים נתונים תחת‬ ‫ידם בהיות כל הנהגת הארץ רק תחת ידם‪.‬‬
‫ובאמת כי מפני שהי׳ טעמם ונימוקם ידוע אז לכל על כן לא עלה בידם‬ ‫להפיק חפצם, לפי שאצל הקיסר ושרי רומא הלא לא הי׳ כל רע בזה, אחרי‬ ‫אשר האיש אשר נקרא עליו שם מלך יהודה הוא עצמו העמיד שם את הסדר‬ ‫הזה, ומדוע לא ירצו בזה, הם המתהללים באלילים עם כל הגוים ההם, נגד בני‬ ‫יהודה עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב‪.‬‬ ‫
כי על כן הוכרחו שלוחי היהודים להתחיל דבריהם ממעשי הורדוס ואכזריותו‬ ‫נגדם, וכי ארכילאוס כבר הראה כי ילך גם הוא בכל דרכי אביו בכל אכזריות‬ ‫נפשו ועל כן יבקשו להסירו מהם ולהושיב נציב רומא‪.‬‬
‫ויאזעפוס בכל סיפוריו מהורדוס לא ידע דבר מהעם, ובכל אריכות דבריו‬ ‫על דבר הורדוס, שכח את כל דבר העם, שכח לגמרי כי לא תולדות הורדוס‬ ‫וביתו הוא אומר לנו לכתוב כי אם דברי ימי ישראל. אבל מהעם כשהם לעצמם‬ ‫אין שם אצלו דבר בכל דבריו הארוכים על מעשי הורדוס ולא יזכיר דבר מהם, וממה שהי׳ שם בכל אורך ימי הורדוס‪.‬‬
‫וכאשר נתבונן בהדברים המעטים אשר נשארו בידינו לפליטה מדברי‬ ‫שלוחי העם לפני הקיסר נראה ונמצא שם פרטים רבים וכוללים, אשר אין גם זכר‬ ‫אצל יאזעפוס מכל המעשים הרבים הגדולים והנוראים ההם, אשר בהכרח הרעישו‬ ‫אז את כל ארץ יהודה‪.‬‬ ‫
שם נאמר "מספר גדול ורב מאד מהיהודים המית, מספרים גדולים כאלה‬ ‫אשר לא נשמעו בימים מקדם."
‫והלא ודאי נגע זה בכל פנות העם בכל ארץ יהודה, וירעישו את כל‬ ‫מוסרותיהם, ואין מכל זה אצל יאזעפוס פרטי דבר. הוא כתב רק המבצרים אשר‬ כונן הורדוס לבלי ימרדו בו היהודים ולבלי יתקוממו נגדו, וגם זה בא רק בתוך‬ ‫שלשלת סיפוריו על הורדוס ומעשי תקפו ועלילות מצעדיו, אבל העם וכל הנוגע‬ ‫להם‪ ,‬לא יזכיר יאזעפוס‪ ,‬כאלו קדמוניות היהודים אין זה הנונע לעם ישראל‬ ‫והמעשים עמהם ואין זה דבר מראה פני העם בעת ההיא, כי אם דבר הורדוס‬ ‫האדומי ונשיו ובניו, אשר בכל דברי יאזעפוס בכל משך הזמן הזה לא בא כי‬ ‫אם זאת(י״ד) ואך בזה האריך עד בלי די‪. ‬‬ ‫וכן אין שם זכר מפרטי מעשים, אשר נכללו בדברי היהודים באמרם:‬
"על טובי העם שם עלילות דברים למען הגותם מן המסלה וימיתם באופנים‬ ‫משונים מאד." ‬
"גם ראשי יהודה ובחיריהם (עשירי היהודים) צוה להרוג על ידי צל־פשעים‬‬  --------------------------- 
(י״ד) אם נתבונן בדברי יאזעפוס אז נראה כי קו המקיף את דבריו בכל ספריו אינו העם כי‬ ‫אם פרטי מעשי המושלים, וגם בחיי המושלים הנה גם במלחמת היהודים אף כי על החשמונאים ידבר רק בדפים‬ ‫אחדים על כל הזמן הארוך מכלם יחד, הנה בבואו להורדוס ירחיב ידו וידבר על כל פרטי פרטות מכל תפארתו‬ ‫וגדולתו כאלו הי׳ רק זה מטרת חבורו, ויקרא לו בכל דבריו ״המלך״ סתם, עוד גם בהימים אשר אנטיגנוס‬ ‫החשמונאי ישב על כסא המלוכה בירושלים‪.‬‬
‫וכל זה יפרוש לנו אור על דרכו של יאזעפוס בכתיבת דברי ימי ישראל‪.‬‬ 
‫24
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
 ‫אשר בדא מלבו עליהם ויובילם לטבח על פי חפצו לבד, גם מבלי להציגם‬ ‫במשפט, למען קחת לו רכושם לאוצרו."
‫ומכל המעשים האלה ועוד דברים רבים אשר הוזכר שם אין גם זכר‬ אצל יאזעפוס.
‫ועל ידי זה יחסר לנו כל מראה פני העם את אשר הגיע להם, ואת אשר‬ ‫הי׳ עמהם בכל העת ההיא.
‫ונפלא הדבר כי מבלי אשר יספר לנו יאזעפוס דבר ממצב העם בימי‬ ‫הורדוס, ומבלי אשר בא אצלו פרטי מעשי הורדוס בתוך העם, אשר מזה בא‬ ‫המצב הנורא אשר תארו אותו היהודים לאמר:
"בני יהודה אשר בראשית ימי ממשלת הורדוס הי׳ מצבם טוב, דכאם לעפר‬ עד כי היו לעניים מרודים."
‫בכל זה בא להשיב על השאלה הגדולה הבאה מתוך זה, מדוע התאכזר‬ ‫הורדוס על בני ישראל לקחת את רכושם ויפזר כספם לכל הגוים ויאמר‬ ‫‪:XVI, 5, 4‬‬
"בודאי יעורר השתוממות לראות בנפש הורדוס שני הפכים כאלה, רחוקים‬ ‫ומתנגדים במדה גדולה ומרובה כזאת, כי מצד אחד נראה להורדוס לבב מתנה נגד‬ כל העמים כולם וכו׳ ומצד השני אם נתבונן בכל האכזריות הגדולות והנוראות‬ ‫אשר עשה לעמו (היהודים) וכו׳ על כן יאמרו אחרים וכו׳ אבל אני הנני מאמין‬ ‫כי הכל מנפש אחת כי כן היתה תכונת נפשו כי הי׳ רודף אחר הכבוד, ועל כן‬ ‫גם הי׳ חונן ונותן אם הי׳ תקוה כי יהללו בשערים מעשיו, אם אז או לדורות, ‫ועל ידי זה הי׳ הוצאותיו יותר מכפי כח ארץ ממשלתו, ותעל ההוצאה יתר הרבה‬ ‫על ההכנסה אשר היתה לו ועל כן הוכרח להיות לאכזר נגד עמו (היהודים) למען‬ ‫בצוע בצע כי הלא אשר פזר אצל זה הוכרח להוציא מזה."
‫ומסוף דברי יאזעפוס, ומענין תשובתו על השאלה הננו יודעים כי לא על‬ ‫האכזריות בנוגע לדת ולהנהגה היתה השאלה, כי אם אכזריות נוראות לקחת מהם‬ ‫את רכושם ולתתם לכל העמים, שאך זה היא תשובתו של יאזעפוס על‬ שאלתו לאמר:
"ועל כן הוכרח להיות לאכזר נגד היהודים למען בצוע בצע, כי הלא כל‬ ‫אשר פזר אצל זה הוכרח להוציא מהשני."
‫ועל זה הוא שבאו דברי טובי העם לפני הקיסר בדבריהם:
"בני יהודה אשר בראשית ימי ממשלת הורדוס הי׳ מצבם טוב, דכאם לעפר‬ עד כי היו לעניים מרודים." ‬
‫והנה לנו מתוך זה שני הדברים יחד מתוך דברי יאזעפוס ושלוחי היהודים.
‫כי לקח את כל רכוש היהודים ויעמידם על גחליהם עד שאף שבראשית‬ ‫ימי ממשלתו הי׳ מצבם טוב, הניחם עניים מרודים, ויתן את כספם לבני היונים‬ ‫והסורים לכל צרכי העדות השונות.
‫ולהיפך להיהודים עצמם לא נתן נם להנות מפרי עמלם ויגיעם הם כל‬ ‫מאומה, ובנתנו את כל חיל היהודים לזרים לפני הגוים לכל צרכיהם, לא עשה‬ 
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
 ‫כן לבני ישראל מכספם הם, ככל דברי יאזעפוס גם הוא אלטטי׳ ‪XIX, 7, 3 ‬‬ אשר כבר הובאו‪.‬‬ ‫
"ואף כי ערים נכריות של בני הנכר פאר בכל פאר מכספו (מכסף בני‬ ‫ישראל) ובנה להם בתי מרחצאות בתי טיאטרין, היכלי אלילים ועמודי פאר, לא‬ ‫שם לב לאחת מכל ערי ישראל, ולא עשה שם גם דבר קל, לא בנוגע לפאר‬ ‫את בניני העיר, ולא בנוגע למתנת כסף לצבור לצרכיהם."
‫וזה לבד הוא כבר ציור שלם מכל דבר ממשלת הורדוס בארץ יהודה, הממלכה‬ ‫החטאה אשר השתדלו אז אצילי בני ישראל לפני הקיסר להעבירה ולבטלה‬ ‫ולהסירה מן הארץ, אשר מתחלתה לא נבראה כי אם לכחד שם ישראל מהארץ‬ ‫מהיות בין ראשי לאומים. 
‫פרק ה‪.‬‬ ‫
מעל לגבול ישראל בימי הורדוס. ‫
 בימי הבית השני גדל מאד פזורן של ישראל, ארץ ישראל אשר בימי‬ ‫הבית הראשון כללה את כל האומה בכללה, לא היתה כזאת בימי הבית השני, ‫אשר אז ישבו על אדמת ישראל רק חלק מהעם, ורובם או נשארו על נהרות‬ ‫בבל או שהתישבו בארצות שונות.
‫אך מעטים שבו בתחילה מבבל לארץ ישראל, והרוב הגדול מהם נשארו‬ ‫בבבל, אשר התישבו שם בקיבוצים גדולים מאד, והישוב בארץ ישראל החרבה‬ ‫הלך בדרכו רק לאט לאט.
‫ועוד בימי נחמיה נאמר (נחמיה ז׳ ד׳) על עיר הראשה, על מקום המקדש, ‫על ירושלים עצמה "והעיר רחבת ידים וגדלה והעם מעט בתוכה, ואין בתים בנוים.״‬
וזה עצמו הביא כי מתחילתן לא הי׳ להם בארץ ישראל לא מעמד איתן‬ ‫נגד גויי הארץ אשר דחקו רגליהם מבפנים, ולא כח לעשות חיל נגד אויב מבחוץ.
ובראשית ימי היונים עשתה בהם שמות מלחמת האבירים, של מלכי‬ ‫מצרים (התלמיים) ומלכי סוריא (בית הסולייקים), ותלמי לאגי כבר לקח בשביה‬ ‫את כל יסוד העם מאה ועשרים אלף וימכרם ממכרת עבד במצרים, ועל כן לא‬ ‫הי׳ לארץ ישראל כח המושך, ויושבי בבל או שנשארו שם או שהתישבו במקומות‬ ‫אחרים, אל כל אשר נשאם הרוח.
‫אבל בכל פיזורם הגדול, לא לבד שלא נתערבו בגוים, כי אם שבכל מקום‬ ‫בואם יסדו להם עדות לעצמם וירימו שם את דגלם, דגל תורת ד׳ ויחיו חיי עם‬ ‫לבדד ישכון, החי חיי כבוד ועוז, על פי תורתו ודרכו.
‫והסופר היוני סטראבא אשר יאזעפוס אלטטי׳ ספר ‪ XIV, 7, 2‬העתיק‬ דבריו יאמר:
"בקירענע היו ארבע כיתות שונות‪ ,‬אזרחים, אכרים עובדי אדמה, שכירים, ‫ויהודים, אלה כבר התישבו בכל המדינות השונות, ולא בנקל אפשר למצוא מקום‬ ‫בכל העולם אשר לא התישבו היהודים שם, ואשר לא גברו חיל שם, באגיפטען‬ ‫וקירענא אשר ידם שם על העליונה וכמו כן בעוד מקומות בא הדבר אשר יתר‬ 
‫‪26‬‬
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
 ‫התושבים גם יחקו את מנהגי היהודים, כי ‫בהיות מספר היהודים גדול שם, יחיו‬ ‫הרבה מהתושבים גם הם על פי דרכי היהודים ומנהגי חייהם. בארץ מצרים קבלו‬ זכיות מיוחדות וחלק גדול מעיר אלכסנדריא הוקצע למושבם המיוחד אף גם יש‬ ‫להם שם מושל לעצמם העומד על פי המלכות בראש עדתם, וישפוט (עם בית‬ ‫דינו הקבוע) את משפטיהם להצדיק ולהרשיע, ולקיים את כל שטרי מקח וממכר, כאלו הי׳ הוא המושל אשר ימשול בארץ וכו׳ אלה דברי סטראבא.
‫וכן בא אצל יאזעפוס בספר ‪ XIV, 10‬אשר שם כתב את כל פקידות‬ שרי הרומיים בנוגע להיהודים מראשית הימים אשר באו תחת ממשלתם, ובאות‬ ‫‪ 17‬בא שם:
"לוציוס אנטאניוס בן מארקוס פר‬אקוועסטאר אל המאגיסטראט והסענאט‬ ‫מעם סארדעס, מפני כי היהודים אשר יש להם זכות אזרחי רומא באו אלי, והראו‬ ‫לי כי מימי קדם כבר יש להם כפי חקי דתם מקום כינוס להתאסף יחד ובית‬ ‫דין ראשי כולל, אשר ידין וישפט ביניהם, ואשר גם הוא יקיים כל דיני משאם‬ ‫ומתנם, כי על כן הנני פוקד על פי בקשתם לקיים בידם את כל המוסדות האלה, ‫ולהשאיר כן כל זה גם על להבא."
‫ובו־אשית דבריו בפרק זה יאמר יאזעפוס כי כזאת וכזאת נמצא בספרי‬ הפרסיים והמוקדנים בנוגע להיהודים מהימים הראשונים בימי הפרסיים והיונים‬ ‫אשר מלכו בארץ לפני הרומיים, אבל מפני שכל הדברים ההם ימצאו בספרים‬ ‫אשר הנם רק בידי יחידי סגולה, הנהו מביא (למטרת דבריו שם) ממה שהי׳‬ ‫מראשית ימי ממשלת הרומיים בארץ, אשר על זה יוכל להעתיק מהנמצא כתוב‬ ‫על עמודי שיש בראש הומיות, ומהמונח בבתי עקד העם ובהקאפיטאל.
‫ובתוך הדברים בא שם באות ‪12‬: ‬
"בימי משרת הפריטאן ארטעמאן האימפעראטער דאלאבעלא אל הסענאט‬ ‫ואל המאגיסטראט ואל העם מעפעזוס (העיר הראשה ‪ Ephesus‬באסיא) אלכסנדר‬ ‫בנו של טהעאדארוס שלוחו של הורקנוס בן אלכסנדר ינאי הכהן הגדול ונסיך‬ ‫היהודים הודיע לי כי היהודים לא יוכלו לקחת חלק בין צבא המלחמה, מפני כי‬ ‫ביום השבת לא יוכלו לשאת כלי זיין(ט״ו) וללכת בשבת (חוץ לתחום) וגם לא‬ ‫יוכלו למצוא שם מאכלות המותרות להם על פי החק ועל פי מנהגם, כי על כן הנני‬ ‫נותן להם חופש מעבודת הצבא ככל אשר עשו להם גם כל ההולכים לפני וכו׳‬ ‫והנני מצוה לפרסם פקודתי זאת בכל עיר."
ומזה הננו רואים שני הדברים יהד כי היו גם שם׳ רבים מבני ישראל, וכי‬ ‫שמרו כל משמרת התורה בכל טהרת קדושתה דאורייתא ודרבנן וכל מנהגי ישראל.
ושם ‪ 14‬נאמר מיושבי האי דלוס:
"מרקוס פיזא כאשר בא אלינו להרים אנשים לצבא קרא אותנו ואת שאר‬ ‫התושבים ממקומותיהם ויצו לבלי לאנוס את היהודים לקחת מהם אנשים לצבא‬  ------------------- 
(ט״ו) במשנה במס' שבת ד׳ ס״ג נאמר ״לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס‬ ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת, ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו."
‫ולפנינו נראה כן במקומות הרבה שדברים שהי׳ מנהג העם מנהג כולל לאיסור נחלקו התנאים אם זה‬ ‫אסור מדינא, או שאינו אלא מנהג אצל העם שהחמירו על עצמם, ומותר מדין האיסורין.‬ 
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
‫יד‬  ‫כי הקאנסול קארנעליוס לענטולוס חפש אותם מזה מפני חקי דתם, והפקודה הזאת‬ עלינו לשמור מבלי לשנות."
‫ויסיים שם יאזעפוס:
‫״וכן גם פקדו והודיעו בנוגע להיהודים נם הסארדיאנער."
‫ודברים רבים כאלה עוד באו שם בפרק הזה(ט״ז)‪.
כן חיו בני ישראל שם היי שלוה, וישבו לבטח, ויהיו נכבדים דרכם נכון‬ ‫לפניהם, חיים חיי אושר, ועל פני כל העמים יכבדו.
‫פעם כה ופעם כה קרה שם מקרים מקנאת שכניהם, בהיות ישראל עם‬ ‫לבדד ישכון, ובגוים לא יתערב, שמחת הוללותם זר להם, בחגיהם לא יקחו חלק, ‫ונשיהם ובנותיהם יצניעו לכת, וגם כי עמדו ברוב המקומות על פסגת האשר‬ ‫בהנזרם מחיי הוללות וסכלות של שכניהם, ובשמרם כל דרכי התורה אשר שמה‬ ‫להם זר תפארה, ותתן להם עוז ותעצומות לעשות חיל, ותשמור חיי משפחתם, ‫ותגדיל לשד חייתם.
‫אבל אך לעתים רחוקות עברה הקנאה הזאת משכיות לבב, ואך לעתים‬ ‫רחוקות יצאה בראש חוצות ותקרא למהלומות, ומבוכות בעיר וחוצה, וגם אם באה‬ ‫ונהיתה גם אז היתה רק כשוט שוטף כי יעבור, ובעבור מהומת פתאום ומשובת‬ ‫פתאים, והנה שבה המנוחה למקומה, ויוסיפו לחיות על מי מנוחות, ויחיו עוד‬ ‫הפעם גם במקום ההוא חיי שלום ושלות השקט, ובפרט אם אך הממשלה עמדה‬ ‫לימינם שקטיו גם כל אויביהם, וברית שלומם לא הופר.
‫והנה פתאום בימי הורדוס נראה חדשה בארץ, בנוגע לכל מעמד ומצב כל‬ ‫המושבות כולם, בנוגע לכל מושבות בני ישראל בכל הארצות הרבות והשונות, ‫ולא פחד פתאום ודבר באפל, כי אם דרך חדשה של הנהגת מדינה, דרך של‬ ‫חשבון ודעת הלוקחת עמדתה על פי צורה חדשה של נטית קו על העבר, וחוקקת‬ ‫לה יסוד חדש על להבא, להוריד כל עוז היהודים לקחת מהם עמדתם ולהכניעם‬ ‫תחתיהם.
‫ולא נראה בזה לא מהומת פתאום, וסאון ברעש, אשר כעבור סופה והכל‬ ‫שב למקומו כשהי׳, כי אם השתדלות נמשכת בארחות מדינה, השתדלות נמרצה‬ ‫להשיב לאחור את בני ישראל לרעץ ולרוצץ אותם, השתדלות אשר לא תשוב‬ ‫מפני כל ותעשה דרכה בקרני ברזל.
‫ואלו קרה כזאת במקום אחד בודאי שבכל זה הי׳ עלינו להפש סיבת הדבר‬ ‫בתנאי המקום אז, או ברשעת הגויים האלה ביחוד, שהי׳ שם מה שהי׳ וקרה‬ ‫מה שקרה‪.‬‬ ‫
אבל הננו רואים אז כן בעת אחת במקומות שונים, בין המון עמים רבים, ‬‫וארצות שונות, והננו שבים ורואים מה שיפליא אותנו ביותר, כי גם פקודותיו‬ ‫של הקיסר על זה לבלי להרע להיהודים לא הועילו, והמעשים הולכים ואוחזים‬ ‫דרכם, הולכים בכל זה ונעשים, ולא מתוך מעשי ההמון הזועף ומתרגש, כי אם‬ ‫הולך ובא מתוך מעשיהם של ראשי הערים העומדים על הפקודים שומרי משמרת‬ ‫החוקים, העושים מעשיהם לא מתוך מקרי רגע, כי אם בקר רוח, ובמבט אל המטרה.  ---------------------------------- 
(ט״ז) כל דברי מושבות היהודים לפרטיהם יבואו בחלק הרביעי אשר שם ידובר על כל מקומי‬ ‫מושבות היהודים לבד ארץ ישראל ובבל. 
28
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬  ‫הלא אין ספק שהדברים יורו על עצמם שזה בא מתוך ענין כולל וסיבה‬ ידועה כוללת, ומרוח אשר צרר בכנפיו את כל העמים, ויתהלך מגוי אל גוי.
‫אבל מה הוא דבר הסיבה הכוללת הזאת, ומאין בא הרוח מארבע הרוחות‬ ‫לשרש את היהודים ממקום עמדתם זה עלינו לחקר לדעת.
‫יאזעפוס ‪ XVI, 6, 1‬יספר רק עצם הדבר עצמו ויאמר: ‬
״בימים ההם הוכרחו היהודים באזיא הקטנה ובקירענע ולוביען לשאת הרבה‬ ‫מאד מבני העדות השונות שם אשר עשו לבני ישראל רעות רבות, ותחת אשר‬ ‫כל המושלים נתנו עד הימים ההם ליהודים כל שווי הזכיות וברית שלום, התחילו‬ ‫היונים להעיק להם מאז והלאה ולהצר צעדיהם, עד כי גם לקחו מהם בחזקה את‬ כסף המקדש, ולא אמרו די בזה כי אם שהוסיפו גם לשלוח יד בנכסי אנשים‬ ‫פרטיים, וכל מעמד בני ישראל בכל הארצות ההם החל לרדת עד כי ראו עצמם‬ ‫בני ישראל בין המצרים ויבואו בבקשתם לפני הקיסר (אגוסטוס) ברומא לבקש‬ ‫ממנו לחוס על נפשם ומאדם, והקיסר מלא בקשתם, ויקיים להם את כל‬ זכיותיהם אשר הי׳ בידם מימי קדם(י״ז)."
‫ושם ‪ XVI, 2, 3‬באו דברי יאזעפוס בזה עצמו בנוגע לאיי יאנינא ויאמר:
"כאשר בא אגריפא (חתן הקיסר) והורדוס ליאנינא, באו המון יהודים מכל‬ ‫ערי יאנינא (יאנישע שטעדטע) אל אגריפא לבקשו לבוא לעזרתם ולעמוד לימינם‬ ‫נגד היונים אשר לא יניחו אותם לשמור דתם ועל אשר בכונה גלויה יקראו אותם‬ ‫לעמוד למשפט דוקא בשבתות וימי מועד, וכי ישללו מהם הכסף הנועד לשלחו‬ ‫לירושלים, וכי יכריחו אותם לבוא בצבא נגד רצונם, ויכריחו אותם למסור להיונים‬ ‫את כל הכסף המונח תחת ידם לדברים שבצדקה, וכל זה הוא ננד חוקי רומא, ‫אשר קיימו בידם את כל זכיותיהם אלה אשר הנם בידם כבר מימי קדם, ואשר ‫על פיהם הנם חפשים מכל הדברים האלה, ובידם טובם."
‫ושם ‪ 5‬יאמר יאזעפוס על כל זה:
"הגריכים לא יכלו להשיב דבר על כל טענות היהודים נגדם, ולא הי' בזה‬ ‫דבר לפני השופטים לשפוט ביניהם, לפי שצדקת היהודים וכי כל טענותיהם אמת וצדק‬ ‫הי׳ ידוע לכל, ודברי היהודים הי׳ רק להסיר מהם את רעת היונים, אשר היונים‬ ‫עצמם לא יכלו להכחישם.״
‫וכל הדברים האלה הנם כחיךה סתומה אשר אין דרך להבינו.
‫רואים אנו כי ראשי היונים בכל עריהם עמדו עתה על נקודה חדשה בנוגע‬ ‫להיהודים.
‫אנחנו כהיום לא נרגיש תמהון למראה כל הדברים האלה בהיותינו עומדים‬ כבר אחרי תקופת אלפים שנה אשר הנם כולם המשך מראה בלהות של‬ ‫מעשים כאלה. ‫
אבל עלינו לזכור כי בדברים האלה ובהמעשים ההם נעוץ תחלתן של כל‬ ‫המעשים הרבים אשר הלכו ובאו כן מאז והלאה עד היום.
‫ועל כן הנה כל אשר הי׳ אחר זה לא יפלא עוד כל כך, וברבות הימים‬ ‫שב הדבר כמעט לטבע העולם ומנהגו עד אשר לא יורגש כבר בכל זה דבר‬ ‫ -------------------------------------- 
(י״ז) בדברי יאזעפוס שם בא באורך דברי פשתגן פקודת הקיסר ויובא‬ להלן. 
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
‫טו‬  ‫מרעיש, וענין היוצא מכל דרכי ההנהגה ועניני המדינות, ולא נעמוד עוד לא‬ ‫משתאים ולא משתוממים לכל מראה בלהות כזאת.
‫אבל בראשית הדבר, הלא אין ספק שהי' זה ענין גדול מאד הבא מתוך‬ ‫סבה גדולה כוללת, בכל המקומות הרבים והשונים ההם, בזמן אחד ובדרך אחת.
‫ואמנם כי דברי ימינו לא הושם להם לב כל כך עד שלא נשאלה בזה‬ ‫עוד שאלה יותר גדולה, אשר אי אפשר להבין סדרי המעשים בלעדה.
‫הן כל עמי יון בכלל והערים האלה עצמם, אשר נצבו עתה לצרים לבני‬ ‫ישראל, והעדות השונות ההם עצמם, אשר נתנו יד אחת לקחת מבני ישראל כל‬ ‫זכות אזרח בכל הערים אשר כבר ישבו שם שנות מאות, העדות ההן עצמם‬ ‫קבלו אז טובות רבות וגדולות מאד מאת היהודים.
‫והלא כל כותבי הדורות עד היום כולם יחד האמינו כי הורדוס הי׳ מלך‬ ‫יהודה, וכי עם יהודה הי׳ העם אשר הורדוס משל בשמם ועל ידי מלכם זה ומכסף‬ ‫היהודים נבנו להם היכלי אלילים וכן צרכי הצבור ומשפע היהודים ומלכם‬ ‫ינקו כל טוב.
‫ואיך הי׳ זה כי דוקא בעת ההיא קמו כולם יחד נגד היהודים בכלל‬ ‫להבדילם לרעה.
‫ויאזעפוס ‪ XVI, 5, 3‬יאמר:
"‬לספר את כל הפזור הגדול אשר שטף מאת הורדוס בכל ערי סוריא, ולפעמים‬ ‫הרבה גם בנריעכעלאנד יארכו הדברים מאד, אבל בדרך כלל נאמר כי לבניני העם‬ ‫ובניני הממשלה (רעניערועסגעביידען) וכן ליתר דברים גדולים הרבה אשר הי׳‬ ‫נדרש להם, ולבנינים רבים כוללים אשר החלו לבנות ומחסרון כסף לא נגמרו על‬ ‫כל זה נתן להם הורדוס סכומי כסף גדולים ונפלאים מאד.״
‫ובמלחמות היהודים ‪ I, 21, 11‬אחרי אשר יחשוב באריכות פרטים רבים‬ ‫וגדולים ממה שעשה הורדוס בערי הגוים בכל מדינות הרבות של הגריכים והסורים‬ ‫יאמר אחר זה שם ‪:12‬‬
"ואם כי כל מעשה הורדוס אלה הנם נוגעים לעדות שונות, הנה עשה דבר‬ ‫לעיר עליס (‪Elis‬) אשר הוא לא לבד עבור כל היונים כי אם גם לכל העולם‬ ‫בכל מקום אשר יגיע דבר שחוק אלימפא, כי כאשר ראה את השחוק הזה כבר‬ ‫עומד להבטל מחסרון כסף, ועל ידי זה הלא הי׳ בטל גם הפלטה הנשארת מימי‬ ‫ההעלעניסטים הקדמונים הניח די כסף שיספיק לא לבד להעת ההיא כי אם גם‬ ‫לדורות עולם.״
‫ובאלטטי׳ ספר ‪ XVI, 5, 3‬יסיים יאזעפוס דבריו ויאמר:
"ובעד פזורו הגדול וטובותיו לבני היונים (בכל מרחבי ארצם) החליטו כל‬ ‫היונים ברוב דעות לתת להורדוס שם עולם".
ושם ‪ XVI, 5, 1‬אשר יספר דבר הכנת כל חג קיסרין אשר הכין הורדוס‬ ‫יאמר שם יאזעפוס:
"כל האנשים הקרואים אשר נקהלו ובאו אל החג הזה אשר מספרם עלה‬ ‫לאלפים, וגם כל שלוחי הקהלות אשר שלחו היונים מכל עריהם לאות‬ ‫תודתם על כל הטובות אשר קבלו מהורדוס לכולם הכין וכו׳.״ 
‫‪30‬‬
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬  ‫ובכל זה הנה לפנינו דבר לגמרי נגד טבע העולם ומנהגו, ונגד מנהגם של‬ ‫בני אדם ודרכם, כי דוקא בעת ההוא, בשעה שהנם מקבלים טובות רבות וגדולות‬ שאין על עפר משלם מאת היהודים על ידי מלכם, מלך יהודה, ומכסף היהודים, ‫ובעת אשר הנם כורעים ברך וקוראים לפניו אברך ונותנים לו שם עולם‬ ‫בעת ההיא עצמה יעשו מעשים נגד פני המלך הגדול הזה לנגוש את עמו, ‫ובעת ההיא עצמה יקחו בחזקה את הכסף הנועד למקדש ד׳ בירושלים מקום מקדש‬ ‫מלך איש חסדם ומטיבם.
‫והנה הוא בונה להם היכלי אליליהם, ומחדש להם בטובו את שחוק האלימפא‬ ונותן להם כסף די צורך לכבד את אליליהם ולהקריב בכל פאר והדר.
‫והם יקחו בחזקה את כסף מקדש ד׳ אשר בירושלים, מקדש ד׳ אשר להמלך‬ ‫הגדול הזה מטיבם ואיש חסדם מכסף היהודים עמו.
‫האם אפשר הדבר בדרכי החיים אשר ישמרו ארחות עולם.
‫ולא שהי׳ הדבר בדרך מקרה באיזה מקום בודד כי אם שאחז האש בארבע‬ כנפות הארץ, עד שגם כל פקודות הקיסר ואגריפפא נשארו מעל ולא הועילו‬ ‫כל מאומה.
‫ואיך בא הדבר ואיך היתה כזאת.
‫אבל כן הדבר שלא לבד שאין בזה דבר נגד כל טבע מנהג העולם, כי‬ ‫אם שאך מזה עצמו הי׳ כל זה ואך זה הי׳ באמת הסיבה הכוללת אשר מתחתיה‬ ‫עמד הבהרת, וכל השורש אשר יצא חושב רעה על כל עם ד׳.
‫ואשר על כן בא הדבר אז בכל כח כביר ורוב אונים מכל מושלי העדות‬ ‫ויתראה אז פתאום בכל הארץ.
‫כל גויי הארץ ראו אז בנוגע לבני יהודה תמורה גדולה וחדשה בארץ, דבר‬ ‫אשר כמוה לא הי׳ עוד ולא נשמע.
‫כי ראו כל עמי הארין אשר גם בארץ יהודה עצמה הוקמו על היונים‬ ‫והסורים להיות ידם רוממה על היהודים, וכי גם שם היתה עתה חדשה גדולה‬ ‫להכיר את בני היונים ולבכרם על בני ישראל ולתתם עליון עליהם. ‫
ואיך הי׳ אפשר כי לא יקומו הם לעשות כן עם בני ישראל היושבים מעל‬ ‫לגבול ארצם.
‫המה ראו את כל דרכי המלך הזה מטיבם ואיש חסדם, כל דרכי המלך‬ ‫הזה המושל בערי יהודה וירושלים כי כל השתדלותו ועמלו הוא לחזק שם את‬ ‫ידי היונים נגד היהודים, ואיך הי׳ אפשר כי לא ישתדלו מושלי ערי היונים לעשות‬ ‫כן במקומותם למושבותם מעל לגבול ארץ יהודה בערי היונים.
‫והמה ראו המעשים בארץ יהודה אשר כדברי שלוחי היהודים לפני‬ הקיסר היו: ‫
"כי היהודים (בארצם) מוכרחים היו להביא להורדוס ולכל אוהביו (היונים‬ ‫והסורים הרודים בהם) שחדים גדולים למען אשר לא יביאו עליהם צרות רבות‬ ‫ורעות, ויקנו מהם את חייהם וקיומם בארץ בכסף וזהב פדות נפשם.״
‫ואיך הי׳ אפשר כי לא יצרור אותם הרוח הזה בכנפיו, ואיך הי׳ אפשר כי‬ ‫יראו זאת כל הגוים ולא ילמדו ארחות דרכו לעצמם גם הם בנוגע להיהודים אשר‬ עמהם בהערים אשר יקראו על שמם בנחלתם‪.‬‬ 
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
‫טז‬  ואיך הי׳ אפשר כי מראה בלהות כזאת בארץ יהודה עצמה, לא תעשה את‬ ‫שלה בארץ לא להם, וכי ישאפו הגוים בעריהם להשיב אחור יד היהודים, וכי‬ ‫תהי׳ ידם עליהם, ככל מעמד הדברים בארץ יהודה על ידי מלך יהודה.
‫ואם שם בארץ יהודה פרי עמל היהודים לנגדם זרים אוכלים אותה, איך‬ ‫לא ישאפו הגוים למעמד כזה במקומם.
‫כל העמים ההם ראו וידעו היטב מעשי הורדוס אשר ימלוך תהת שם מלך‬ ‫יהודה, ואשר כדברי יאזעפוס עצמו עליו בספר XIX, 7, 3‬ "אף כי ערים‬ ‫נכריות של בני הנכר פאר בכל פאר מכספו (מכסף היהודים) ובנה להם בעריהם‬ ‫בתי מרחצאות בתי טיאטרין, היכלי אלילים ועמודי פאר, לא שם לב לפאר כן‬ ‫אף לא אחת מכל ערי ישראל, ולא עשה שם אף דבר היותר קל, לא בנוגע‬ ‫לפאר את בניני הערים ולא בנוגע למתנת כסף לצרכי הצבור".
‫ואיך הי׳ אפשר להיות אחרת, כי ממנו יראו היונים בעריהם לקחת בחזקה‬ את כסף הצבור ולשלוח ידם בקופת צדקה, וגם בנכסי אנשים פרטים.
‫הקיסר ואגריפפא בבוא לפניהם דבר בקשת היהודים, נתנו להם צדק, אחרי‬ ‫אשר כל הדבר הי׳ רק רשע כסל מהיונים, ונגד חוקי רומא, נגד זכיות היהודים‬ ‫מימי קדם אשר כבר קיימום גם כל מושלי הרומיים, וכל מעשי היונים הי׳ כל כך‬ ‫נגד חוקי רומא הידועים לכל ומפורסמים, עד כי כדברי יאזעפוס עצמו לא ידעו‬ ‫היונים מה להשיב על טענת היהודים נגדם.
‫וזה לפי שטעמם האמיתי שעתה באה חדשה בארץ והמלך אשר יקרא‬ ‫עליו שם מלך יהודה הוא עשה זה לפרינציפ כולל לרומם יד היונים על היהודים‬ ‫ולדכא את היהודים תחת ידם, כל זה לא הי׳ אפשר להם להגיד בפומבי.
‫וגם הורדוס אשר ברומא הכירו אותו רק תחת השם מלך יהודה, ורק שם‬ ‫זה נשא שם בפני כל, הנה בנסוע עתה אגריפפא בערי אזיה הקטנה ואירופא‬ ‫ושלוחי היהודים הקריבו לפני אגריפפא משפטם ודינם נגד היונים ואשר יחד עם‬ ‫יתר מושלי העמים הי׳ שם גם הורדוס ללות את אגריפפא על דרכו לא הי׳ אפשר‬ ‫לו להורדוס להכחיש את עצמו, ולתת צדק להיונים נגד היהודים, בעוד אשר‬ ‫רשעת כל הגוים האלה נגד היהודים ונגד חוקי רומא הי׳ דבר גלוי לכל העמים.
‫ובפרט בהיות אחד מראשי הטענות כי היונים לא הניחו לבני ישראל‬ ‫לשלוח כספם (מחצית השקל) לבית ד׳ אשר בירושלים מקום בירת ממשלת‬ ‫הורדוס והיכל מלכותו והמקדש אשר בנה, האם אפשר הי׳ להורדוס לאמר שצדקו‬ היונים במעשיהם אלה. ‫
ובספר ‪ XII, 3, 2‬יספר יאזעפוס כי טענת היונים לפני אגריפפא הי׳ שאך‬ ‫אז יוכלו היהודים להיות כמוהם אם יעבדו גם הם לעצביהם.
‫והאם אפשר הי' להורדוס במעמד של פומבי כזה להכחיש את עצמו ואת‬ ‫מעמדו בתור מלך יהודה, ולבלי לתנות צדקת היהודים.
אבל גם אז שלח את עקבו כי לא צדקת היהודים יקיים אגריפפא כי אם למענו‬ ‫יעש, ואך בזכות הורדוס יקיים בידם טובם. 
‫‪32‬‬
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
‫פרק ו‪.‬‬ ‫
 וכל החוקרים החדשים לא לבד שלא עמדו על יסוד חקירת השאלה לדעת‬ שכל מעשי היונים באה רק על ידי הורדוס ודרכו, כי אם שהרימו עוד על הנס‬ ‫התשועה הגדולה אשר עשה הורדוס לכל ישראל. ‬
‫עד שהחכם גרעץ ח״ג עמוד ‪ 228‬יאמר שממלכת הורדוס היתה לישועה‬ ‫להיהודים היושבים מעל לגבולות ארץ יהודה״, והולך ומספר את הדברים בסגנון‬ ‫זה באריכות גדולה. ‬‬ ‫ושירער ח״א עמוד ‪ 406‬יאמר:
״אי אפשר מבלי להזכיר כי הורדוס השתמש בכחו הגדול אצל הרומיים‬ ‫לטובת היהודים בכל ארצות גלותם נגד מעניהם ומציקיהם מבני הגוים בכל העולם, ‫הנה הי׳ בזה כחו הגדול של הורדוס לתשועה גם להיהודים אשר לא עמדו‬ ‫תחת ממשלתו.״ ‬
‫וכתמהון הוא לראות עד כמה כתבו דבריהם בלא חקירה.
‫כי לא לבד מה שלא עמדו על עיקר החקירה לדעת כי כל הצרה הגדולה‬ ‫הזאת בא להם לבני יהודה רק מהנהגת הורדוס עמהם.
‫הנה לא שמו לב גם להמעשים שאחר זה, היינו בנוגע לפעולת היהודים‬ ‫נגד היונים ומעשיהם עמהם.
‫כי דוקא במקום שהי׳ הורדוס עם אגריפפא שם כמעט שלא עלה בידם כל‬ ‫מאומה ורק כאשר השתדלו בעצמם אך אז עלה הדבר בידם כראוי וכהוגן.
‫ועלינו לבאר הדבר למען נראה את כל מעמד היהודים לעצמם בעיני הקיסר‬ ‫ומשפטי רומא, ונגד זה מעמדם ומצבם במקום שנראו עקבי הורדוס.
‫הנה היהודים מערי יאניען הקריבו משפטים לפני אגריפפא חתנו של הקיסר‬ אגוסטוס ואשר לאסונם נמצא שם גם הורדוס ללות את אגריפפא על דרכו.
‫נגד זה הנה יתר היהודים באזיען ואפריקא שלחו שלוחיהם ישר אל הקיסר­‬ ‫לרומא אשר שם לא הי׳ אז לא הורדוס, ולא יועצו ומליצו ניקלוס דאמאסקוס.
‫וענינם של יהודי ערי יאניען לפני אגריפפא באו בדברי יאזעפוס אלטטי׳‬ ‫‪XVI, 2, 3‬‬.
‫ודבר יהודי אזיען ואפריקא לפני הקיסר עצמו ברומא בא בדברי יאזעפוס‬ אלטטי׳ ‪.XVI, 6‬‬ ‫
ועלינו להעתיק כל הדברים שם למען נראה איך הי׳ יכול להיות מעמד היהודים‬ ‫תחת ממשלת רומא, אלו לא התערב הורדוס האדומי בעניניהם, ואיך היו הדברים‬ על ידי הורדוס ומשלחת מלאכי רעים אשר עמו.
‫שם ‪ XVI, 6‬נאמר:
"בעת ההיא הי׳ להיהודים יושבי אזיען ובליביען אשר לקירענע לסבול‬ ‫הרבה מאד מבני העדות השונות אשר שם, ותחת אשר כל המלכים אשר משלו‬ ‫שם הניחו להם להתנהג כחפצם ויקיימו כל זכיותיהם התחילו אז להעיק להם מאד‬ ‫ולהצר צעדיהם, עד כי גם עשקו את הכסף המיועד לבית המקדש, ויזיקו להם גם בנכסיהם הפרטים ובראותם כי לאכזריות היונים נגדם אין סוף, והמצב הולך‬ ‫ורע, שלחו מקרבם מלאכים אל הקיסר, והוא מלא כל בקשתם ויקיים את כל‬ 
יז
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬  ‫זכיותיהם מלפנים בכל תקפם ‬ומלואם, וישלח פקודות אל כל המדינות‬ ‫לשמור כל זה.״‬
‫ויאמר שם יאזעפוס עוד: ‬
‫״והנני חפץ להעתיק את פשתגן כתב הקיסר לכל ערי המדינה למען דעת‬ ‫איך נהגו מושלי רומא הראשונים עם היהודים.״ ‫
וכתב הקיסר זה הוא: ‬
‫״הקיסר אגוסטוס, מודיע בזה לכל, אחרי אשר היהודים לא לבד עתה כי אם‬ ‫גם מאז ומקדם וביחוד בימי מורישי יוליוס צעזאר כאשר היה הורקנוס כהן גדול‬ ‫הראו אומן לבבם להרומיים, כי על כן אחרי אשר נועצתי אני ויועצי שרי רומא‬ ‫יצא מאתנו לצות ולפקוד, להניח ליהודים להשאר בכל מנהגיהם ובכל הסדרים‬ ‫השונים אשר יש להם ככל אשר הי׳ להם בימי הורקנוס הכהן הגדול(י״ח) לאל‬ ‫עליון, וכן הננו מצוים לבלי לנגוע בכסף הנועד מהם לבית מקדשם, ולהניח להם‬ ‫לשלוח זה חפשי לירושלים, ולמסור להממונה שם באוצר המקדש, וכן הננו מצוים‬ ‫שביום השבת, וביום ערב שבת משעה התשיעית ואילך (ערב שבת מן המנחה‬ ‫ולמעלה) לא יוכלו לבקש מהם לעבוד איזה עבודת הצבור של האזרחים, כל אשר‬ ‫יקח מהם בחזקה את ספריהם או כסף מבתי מדרשיהם(י״ט) או מבית העומד‬ ‫בראשם יענש קשה ככל שודד היכל אלקים, ונכסיו יחרמו לאוצר ממשלת רומא, ‫הכתב אשר הביאו היהודים לכבודי ואשר הגידו בו משפטי הטוב עם כל אדם, ‫יונח יחד עם פקודת המלכות הזאת בהיכל אנקירא אשר בנו בני אזיען לכבודי, ‫וכל אשר ימרה את כתב הפקודה הזה יענש בעונשים קשים."
‫והנה קיימו הקיסר וראשי רומא בידם את כל זה לא בתור חסד, כי אם‬ ‫בתור המגיע להם בצדק ובמשפט, והודיעו זאת גלוי לכל העמים.
‫ובזה קיימו לא לבד משפט היהודים בכל הנוגע להדברים הפרטים האלה‬ ‫אשר נפרטו, כי אם משפטם ודינם בכלל לדעת כי עומדים הם אצל הקיסר ויועצי‬ ‫רומא בשורה הראשונה של כל ראשי לאומים ומשפטם אור יוצא וכל מנהגם‬ ‫ודרכם הוא במשפט וצדק של חוקי רומא. ‫
לעומת זה מה הי׳ כאשר באו יהודי ערי יאניען לפני אגריפפא על זה עצמו‬ ‫ואשר לאסונם נמצא עמו הורדוס. ‫
הנה אחרי אשר יספר יאזעפוס שם ‪XVI, 2, 5‬ את דברי היהודים ודברי‬ ‫ניקלוס דאמאסקוס, ‬וכי היונים לא הי׳ להם מה להשיב נגד היהודים יאמר:
"כאשר ראה אגריפפא כי היהודים הם הנרדפים, חוה דעתו, כי מפני אהבתו‬ ‫את הורדוס הנהו מוכן להצדיק את היהודים במשפט ולמלאות כל משאלותם.״
‫והנה לא לבד שלא נתן בידי היהודים דבר חק ומשפט להראות לעיני‬ ‫ ----------------------------  (י״ח) הוא מזכיר ביחוד ‪ה‬זמן הזה אשר הוא תחלת הזמן אשר באו בני ישראל תחת יד הרומיים‬.
‫(י״ט) בהאריגיענאל נאמר ״מבתי השבת״ והכונה מבתי מדרשות אשר שם התאספו בשבת‬ ‫בראשי חדשים וחול המועד ללמוד ברבים, ככל אשר יבואר לנו כל זה לפנינו, וככל היוצא גם מדברי לוציוס אנטיניוס אשר באו בדברי יאזעפוס אלטטי' XIV, 10, 17.
‫והקיסר והרומיים כמובן אשר לא ידעו מר"ח וחול המועד יקראו זה רק על שם שבת הידוע לכל, וכן נקרא ‫זה גם בפי העמים שכניהם, בפרט בהיות השבת בכל שבוע וידוע ומפורסם לכל העמים בהיותו יום מנוח.‬ ‫
‫‪34‬‬
‫הורדוס האדומי וממשלתו בארץ ‬יהודה‬ ‫ ‫העמים, כי אם שגם לא זכה אותם בדין, פי החק והמשפט המגיע להם על פי‬ ‫חוקי רומא, ועל פי עמדתם הם וזכותם בארץ אשר לא יהין איש לגעת בו‪.‬‬
‫ויהיו כל דבריו כי לא למענם יעש ולא בזכות משפטם, כי אם יגמול להם‬ ‫חסד ברצותו להראות אהבה להורדוס אוהבו‪.‬‬
‫ונם זה לא נתן בידם לכתב פקודה כי אם הסתפק בהודעתו לפני הנאספים‬ שם‪ ,‬ובזה שלח את שלוחי היהודים מעל פניו‪.‬‬
‫לעומת זה נראה את דבר אגריפפא עצמו כאשר באו שלוחי היהודים אליו‬ ‫אחרי פקודת הקיסר, ובשעה שלא הי׳ הורדוס עמו‪.‬‬
‫וזה בא שם ‪ XVI, 6‬אחרי דברי הקיסר, כי היונים המציאו תחבולות לעכב‬ ‫שילוח הכסף לירושלים בדרשם מהם כסף לצרכים כאלה שלא נתחייבו בהם כלל, ‫אז באו יהודי קירענע אל אגריפפא.
והוא שלח אז פקודתו (שם ‪ (5‬לאמר: ‬
"מארקוס אגריפפא אל המאגיסטראט הסענאט ועם קירענע‪ .‬היהודים מקירענע, ‫אשר כבר צוה עליהם אגוסטוס (הקיסר) להפרעטאר פלאוויוס מליביען ולשאר‬ ‫שרי המדינה הזאת לבלי לעכב על ידם מלשלוח הכסף לבית מקדשם אשר‬ ‫בירושלים, הביאו עתה לפני משפטם, כי ישימו מכשולים לפניהם, ויבקשו מהם‬ ‫מכסת כסף בעד דברים אשר אין עליהם לשלם כלל, ועל ידי זה יעכבו את‬ ‫שילוח הכסף למקדשם, והנני מצוה בזה לבלי להרגיזם, ולתת להם מנוחה, ובכל‬ ‫העירות אשר נלקח הכסף מיד הגובים והממונים הנני מצוה להשיב תיכף לבעליהם, ‫וגם ישמרו כי לא יהי׳ עוד כדבר הזה על להבא." ‫
ושם ‪ 4‬נאמר כזאת פקודת אגריפפא לאנשי עפהעסוס:
״אגריפפא להמאגיסטראט הסענאט והעם בעפהעסוס‪ .‬קובץ ושמירת הכסף הנועד‬ ‫להמקדש אשר בירושלים יעשו יהודי אזיען בדרך זו עצמה ככל אשר נהגו, ‫מלפנים, וכל איש אשר עשק את כספם וברח אל ארץ אחרת החובה להביאו‬ ‫משם ולמסור אותו בידי היהודים, לענשו ככל אשר יעשה לכל מבזי היכל, ‫להפרעטאר סילאנוס שלחתי פקודתי לבלי לצות על איש יהודה לעבוד עבודת‬ הצבור ביום השבת."
‫אלה הם דברי אגריפפא כשכתב דבריו בהיותו לעצמו, ובעשותו מעשיו‬ ‫בשעה שלא הי׳ הורדוס לפניו בשלחו דבריו על פי בקשת היהודים עצמם לפניו.
‫וכמה רחוקים הם הדברים האלה מדבריו בשעה שהי׳ יחד עם הורדוס, ואין‬ ‫ספק כי שם בא זה על פי בקשת הורדוס ממנו להראות להיהודים כי רק על פי‬ אהבתו אליו הוא עושה, וכי מידו בא להם זה.
ונניח זה כי דבר אין לנו עם האדומי הזה כשהוא לעצמו.
‫כל ענין דברינו הוא, לדעת כי עוד בימים ההם לולי הורדוס, הנה אצל‬ הרומיים עצמם עמדו היהודים בתור עם המעלה, בשורת העמים היותר ראשונים, ‫ולא לבד היהודים בארצם, כי אם גם הפזורים בין העמים, ויהיו נכונים להגן בכל‬ ‫תוקף ועוז גם על זכיותיהם הפרטיות וכל מוסדותיהם לעצמם, וקיום דתם.
‫ויכולים היו לקיים שלום אמת בינם לבין הרומיים כי הרומיים לא הכלימום, ‫ולא עלה על דעתם להבדילם לרעה‪. ‬
‫ואלו לא בא הורדוס, ולא הורה דרך חדשה לכל באי עולם, לא הי׳ עולה‬ ‫
‫הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬
‫יח‬
‫אחר זה על דעת נציבי רומא ופקידיהם, להדיח הרעה על בני ישראל ביחוד, ולא‬ ‫היו מרשים לעצמם להדוף את בני ישראל בצד ובכתף יותר מכל מעשיהם עם‬ ‫כל העמים אשר תוכו לרגלי רומא, ולא הודחו היהודים מאז והלאה מדחי אל דחי‪.‬‬
‫אבל הורדוס הורה לכל באי עולם פרינציפ חדש אשר לא ידעו ממנו‬ ‫העמים עד אז ולא עלה על דעתם, להעמיד את בני ישראל בשורה האחרונה‬ ‫ולהדיחם לאחור בתור עם אשר כל אוכליו לא יאשמו, עד כי גם בארצם העמיד‬ ‬את כל העמים למעלה מהם וגבוהים עליהם‪.‬‬
‫ואך זה לבד הוא ענין דברי מלאכי היהודים לפני הקיסר אחרי מות הורדוס‬ ‫אלטי' ‪ XVII, 11, 2‬באמרם: ‬
"גם בימי קדם הגיעו ובאו על בני יהודה ימים רעים ואסון לכל האומה‬ בכללה, גם גלינו מעל ארצינו, בכל זה לא הי' לנו אסון גדול כאשר הגיע אלינו‬ ‫בימי הורדוס, ודברי הימים לא ידעו רעה כזאת, ולא ימצא שם דוגמתו.״
‫ובודאי כי בעמדם לפני הקיסר ושרי רומא, לעיני כל בני הורדוס לא הרשו‬ ‫לעצמם לדבר דברי גוזמא והבאי, אשר לא הי׳ לזה מקום שם.
‫ובפרט כי אגוסטוס קיסר ידע כל המעשים כמוהם כי הוא חי כל ימי‬ ‫הורדוס, הוא הושיבו על כסא המלוכה, והוא חי גם אחריו, וידע הדברים כמוהם.
‫אבל דבריהם הנם רק ממקור המעשים ודברים כמו שהם, דברים אשר גם‬ ‫אנחנו היום נודע כל פרשת ענינם ועד איזה מקום הם מגיעים.
‫כי גם כאשר גלו בני ישראל מארצם, הי׳ זה רק ענין מדיני, אבל מלכי‬ ‫בבל עצמם לא עשו להם פרינציפ להשפילם ולהוריד כבודם נגד כל העמים, ‫ותהי להיפך כי עמדו שם ברום המעלה, ובניהם שרים בהיכלי מלכי בבל ופרס,‬ ‫והעם הכירם מקומם וגם שם על פני כל העמים יכבדו, ויעמדו כן אצל העמים‬ ‫עד ימי הורדוס, גם בכל המקומות אשר התישבו שם.
‫והורדוס הי׳ הראשון אשר לא הסתפק במה שהפשיט עורם מעל עצמותם, ‫כי אם שגם כונן כל חיציו להפשיט כבודם ולהוריד עדים, ובחזקת היד השיבם‬ ‫לאחור בארצם, ויעמידם למטה מכל העמים אשר שם עליהם לשרים, וגבוהים‬ ‫עליהם, והם היו שם עבדים לאדונים קשים אשר משלו בארצם בשם הורדוס, ‫יאשר היו כמכורים בידם, כדברי מלאכי העם לפני הקיסר.‪
"לבד המסים התמידים אשר שם על כל אחד ואשר הוציא מהם באכזריות‬ ‫נוראות, היו היהודים מוכרחים להביא לו לעצמו, ולכל אוהביו ומיודעיו (היונים‬ ‫והסורים אשר מלאו את ביתו) שחדים בסכומים גדולים למען הפק מהם רצון, ‫ולבלי יהפכו עליהם בלהות, ויהיו מוכרחים גם לקנות חייהם מידם, ולתת פליטת‬ ‫רכושם פדות נפשם‪.‬״‬
וכל זה לא הי׳ בתור משפטי העמים בימים ההם, וכעם המנוצח תחת יד‬ ‫העם הכובש, כי אם הנהגת המלך המושל בארצו אשר בא והעמידם תחת יד‬ ‫עריצי גוים, תחת ידי האספסוף מהמון עמים רבים, ויעמידם בתור העם הנתונים למרמס‪.‬‬
‫וזה הי׳ כחץ מקשת, וכל העמים מצפון ומים החלו לעשות כמתכונתו, ‫ובני ישראל הי׳ פתאום להעם הנתון למרמס לרגלי השור והחמור, עד כי גם‬ ‫פקודות הקיסר ושרי רומא לא הועילו, כי איך יועילו בראות כל עם הארץ את‬ ‫הנעשה לפניהם בארץ יהודה עצמה, על ידי האיש אשר יקרא עליו שם מלך יהודה.
36‬‬
‫הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה‬‫‪ ‫ ‫והנה נעשה אז על ידי הורדוס ודרכי הנהגתו פתגם חדש, כי בני ישראל‬ ‫עומדים למטה מכל העמים, וכל אוכליו לא יאשמו, גם בלא ריב ובלא מלחמה, ‫בלא זעף אף ובלא שוט שוטף של ההמון, כי אם שהנהו רצוץ משפט, וכל‬ ‫זכיותיו, ודבר אזרחיותו בארצו ובכל מקומות מושבותיו, בטלים על ידי היושבים‬ על המשפט וראשי הערים, בדרך נתיבות משפט. ‬
‫והדבר הזה הביא באמת רעה לבני ישראל יתר הרבה מגלותם, ובני ישראל‬ ‫ירגישו זה בעצמותיהם גם עד היום הזה‪.‬‬
‫וכמאה שנה אחר זה כבר הורגלו בזה כל העמים עד כי יאזעפוס הוכרח‬ ‫לקבץ את כל פקודי הקיסר ושרי רומא מימים מלפנים להראות לכל העמים כי‬ ‫בימים מקדם עמדו בני ישראל בשורה אחת עם כל העמים‪.‬‬
‫וזה הוא גם יסוד הדבר אשר הביא את החורבן ככל אשר נראה כל זה לפנינו.
‫ותחלת ימי הורדוס הנם לא לבד ימי הירידה לבני יהודה, כי אם שבצדק‬ ‫יוכלו להתחשב לתחלת ימי החורבן, וימי ירידת האומה בכללה ממרום מצבה בכל‬ ‫מקום אשר ימצאו שם. ‫
‫מנהיגי הדור בסוף ימי החשמונאים‬ ‫וראשית ימי הורדוס.‬‬
פרק ז.
‫ בסוף ימי החשמונאים כשמנה שנה אחרי אשר באה ארץ יהודה תחת ממשלת ‫רומא, בהימים אשר יוכלו להתחשב בין ימי שמעיה ואבטליון לבין הלל הבבלי‬ ‫אירע שם מאורע גדול וכולל אשר הניח חותמו על המון מעשים רבים אשר‬ ‫‬‫נמשכו ובאו אחר זה‪.‬‬
‫אבל כותבי הדורות ודברי הימים לא ראו שם מכל זה דבר, ולא הרגישו‬ ‫מכל הדברים ההם כל מאומה‪.‬‬
‫כי על כן לקחו להם רק השמות ממנהיגי הדורות ההם וילבישום בדברי‬ ‫הימים אשר בדו מלבם, ויתנו להם סדרי זמנים אשר אין להם שחר‪.‬‬
וכל כך נהפכו הדברים ונתערבבו, עד שלהשתדל לחקור ולחדור אל תוכם‬ ‫ההכרח לפנות הדרך, ולהסיר משם את ערמות העפר וכל אבני המכשול החוסמים‬ את הדרך‪.‬‬ ‫
הדבר ידוע לכל כי בימי אלכסנדרא אשת ינאי (של ציון המלכה) חיו עוד‬ ‫שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי, וכי אחריהם ישמשו שמעיה ואבטליון, בני בתירא‬ ‫הלל הבבלי ושמאי‪.‬‬
‫אבל אם לבד דבר שמותיהם נרצה לדעת גם סדדי זמניהם, ודבר המעשים‬ ‫אז לסדרי דברי הימים, הנה או לא נדע שם כל מאומה או כי נפגוש רק דברים‬ ‫מהופכים לשם דברי הימים‪.‬‬
‫והטעות הגדול אשר ערבב ביותר את כל פרשת הימים ההם כולם הוא‬ ‫דבר שמעיה ואבטליון אשר כותבי הדורות באו והמשיכום עד אחרית הימים, ‫בתוך ימי הורדוס, וכל דבר בני בתירא אשר לא ידעו ענינם וזמנם כל עיקר‪.‬‬
סוף ימי החשמונאים‬ ‫ו‫מנהיגי הדור
‫יט‬‫ ‫ועל ידי זה אבדו דרכם בכל הנוגע לכל המאורעות הגדולים והכוללים‬ ‫בימי הורקנוס ואנטיפטר אשר גם לא יכלו לעמוד עליהם‪.‬‬
‫ועל כן גם החליפו את הלל ושמאי על שמעיה ואבטליון, ודברי ימי בני‬ ‫בתירא היו כלא היו‪.‬
‫ובהיות החכם גרעץ ראש המדברים בכל זה וכבר הניח לו יסוד כל דבריו‬ ‫בהמאנאטסשריפט של פראנקעל שנה ראשונה ואחריו הלכו כל החוקרים החדשים‪,‬‬ ‫וגם החכם פראנקעל בדרכי המשנה, עלינו לשום לב לדברי גרעץ לבאר טיב‬ ‫הדברים, ולהוציא את דברי ימינו מתוך ההפכה‪.‬ ‫
<b>פרק ח.</b>
‫ בהאמאנאטסשריפט של פראנקעל שנה ראשונה עמוד ‪ 115‬אחרי אשר יביא‬ ‫שם החכם גרעץ את דברי הגמ׳ בפסחים ד' ס"ו הידועים מאת אשר קרה להלל‬ ‫הבבלי עם בני בתירא בהזמן אשר היו הם נשיאי הדור, והנאמר שם שפעם אחת‬ ‫חל ערב פסח להיות בשבת ושכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת או לא, ‫וכאשר נתברר להם זה מתוך קבלת הלל ירדו בני בתירא מגדולתם מרצונם הטוב‬ ‫והניחו כתר הנשיאות להלל‪.‬‬
‫על הדברים האלה יעשה לו החכם גרעץ שם דרוש ארוך ויאמר כי הנם‬ ‫בלתי מובנים כלל, מדוע זה הורידו (!) את בני בתירא מגדולתם בעבור חטא קל‬ ‫כזה, ומי המה בני בתירא, וגם כי בני בתירא יכללו לכל הפחות שנים, והלא אין‬ ‫נשיא כי אם איש אחד(כ) ועל כן יקום ויאמר:
"מקום אחד אצל יאזעפוס‪ ,‬מקום הנשכח מכל אדם יתן לנו המפתח להבין‬ ‫את כל הדברים האלה. יאזעפוס יספר כי יהודי אחד בבלי בשמו צאמארים ועמו‬ ‫חמש מאות אנשים אנשי חיל רובי קשת יצאו מבבל, וכאשר הוגד להורדוס‬ ‫דבר בואם נתן להם ארץ לשבת בבאטאנעיא צפונית מזרחית לארץ ישראל לרגלי‬ ‫הר חרמון, למען אשר הם יגינו על כל המקום ההוא נגד השודדים הטראכאנים‬ ‫‪‬ואחריהם באו עוד הרבה בבליים להתישב שם. צאמארים בנה שם ערים‬ לשבת, ובתוכם עיר אחת אשר קרא לה בשם בטירא. בן צאמארים יאקים וגם‬ ‬נכדו של צאמארים פהיליפ נשארו אמונים לבית הורדוס עד סוף הימים‪,‬‬ והנה כי כן הרי יש לנו בזה לפנינו המקום אשר משם יצאו בני בתירא או זקני‬ בני בתירא ״אשר הנם בבליים״ או מהעיר החדשה הזאת בטירא‪ ,‬או שהיתה שם‬ גם משפחת בתירא אשר על שמם קראו כן שם העיר, ‬אבל עוד הרבה יותר יש‬ ‫לנו בזה כי מצאנו על ידי זה גם את כל הפאליטיק של הורדוס‪ ,‬כי הנה אחרי‬ אשר שבר הורדוס את גאון היהודים, האם אפשר להאמין כי השאיר את אויביו‬ ‫ -------------------------- ‫ (כ) על השאלה הזאת כי בני בתירא הלא הוא לכל הפחות שנים, ואיך היו אז שנים נשיאים ‫שזה באמת דבר הצריך ביאור, והוא ככל אשר יתבאר לפנינו, על זה לא השיב שם החכם גרעץ כל מאומה‪,‬‬ ‫‬‫ועורר על זה בשאלתו רק למען המשיך את הקורא אחריו‪.
‫ושאלתו מדוע הורידו את בני בתירא מגדולתם על חטא קל כזה, חפץ רק לעשות הדברים פלסתר, כי‬ ‫מפורש גם שם בהברייתא גם במקומות הרבה שהי׳ הדבר מרצונם הטוב, ובני בתירא עשו זה מעצמם‪,‬‬ ‫ונדבר על כל זה בפנים‪.‬‬ ‫
‫‪38‬‬
סוף ימי החשמונאים‬ ‫ו‫מנהיגי הדור
‫ ‫״הסנהדרים מעוז העם, אבל כן הדבר כי הורדוס בחר לו לראשי הסנהדרין את‬ ראשי הקאלאני׳ החדשה אשר יסד הוא, הסנהדרין האלה הם אשר יקראו בני‬ בתירא, בני העיר החדשה הזאת, אבל בהיות העם נגדם, הנה כאשר נודע ‫״אי־ידיעתם בתורה הוכרח הורדוס להורידם מגדולתם‪.‬״ אלה דבריו‪.‬‬
‫ואמנם כן כי ידענו אשר אצל חוקרי אשכנז המקורים והמעשים הנם שני‬ ‫ענינים שאינם נוגעים זה בזה, בכל זה הרשה לו החכם גרעץ במקום הזה הרבה‬ יותר מדי‪.‬‬
‫כי גם כל המעשה עם הבבליים האלה היתה רק באחרית הימים כארבעים‬ ‬שנה או יותר אחרי אשר הוקמו בני בתירא במשרת הנשיאות‪.‬‬
ולפני בוא האנשים האלה מבבל לסוריא אז אל הנציב הרומי לבקש‬ ‫ממנו לתור להם מקום לשבת אצל אנטוכיא לא ידע הורדוס מהם, וה‬ם לא ידעו‬ את הורדוס וכל זה הנם דברים מפורשים אצל יאזעפוס‪.‬‬
‫ויותר מזה שגם המקומות האלה אשר שם הושיב הורדוס את הבבליים‬ ההם, היינו באטאנעא וטראכאניען, המקומות האלה עצמם באו תחת ממשלת הורדוס‬ ‫אך באחרית הימים ואך אז ניתנו לו מאת הקיסר אגוסטוס‪.‬‬
‫והדבר הזה יספר לנו יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XV, 10, 1‬ויאמר: ״כאשר אחרי בנין‬ ‫עיר סבסטה כלה הורדוס גם את בנין עיר קיסריא, אז שלח הורדוס את שני‬ ‫בניו את אלכסנדר ואת אריסטובלוס לרומי להציגם לפני הקיסר אגוסטוס ברומי‬ ‫והוא קבלם בפנים מאירות, ויתן רשות להורדוס לעשות את אחד מהם ליורש‬ ‫המלוכה, ויוסיף הקיסר להראות את אהבתו להורדוס ויתן לו גם את ארצות‬ טראכאניען באטאנעא ואוראניטיס, וסיבת הדבר הי׳ כי איש אחד צענאדארוס בשמו‬ ‫וכו׳ וכאשר בא הדבר לפני הקיסר צוה לתת את כל המקומות האלה להורדוס‬ ‫אשר בטח בו כי הוא יבער את השודדים מן הארץ ויביא שם המנוחה."
‫מבואר הדבר שגם תחלת בוא כל הארצות האלה תחת ממשלת הורדוס ‫הי׳ כאשר כבר נתגדלו אלכסנדר ואריסטובלוס בני מרים החשמונאית אשר נשא‬ ‫הורדוס בימי מצור ירושלים כשלשה חדשים לפני אשר כבש לו הורדוס המלוכה, ‫ככל אשר הוא אצל יאזעפוס אלטטי' ‪XIV, 15, 14‬ (כ"א)‪. ‬‬ ומאז אשר קבל הורדוס את זה עד אשר עלו הבבליים לתור להם מקום‬ עברו עוד שנים רבות. ‬
כי אח‬רי כל זה בהמשך דברי יאזעפוס באו המון דברים רבים אשר היו‬ ‫לו להורדוס עצמו עם השודדים משם‪.‬‬ ‫ ---------------------- ‫
(כ"א) לא יכולנו לקצר הדרך ולהעמיד יסוד דברינו על ה‬זמנים המפורשים אצל יאזעפוס, לפי‬ שכל מעיין בדבריו יראה שאי אפשר לבנות בדברי יאזעפוס כי אם מתוך המעשים עצמם לפי שברשימת הזמנים‬‬‬ ‫יסתור את עצמו‪. ‬‬ ‫וגם במקום הזה הנה יתחיל דבריו ״כאשר כלה הורדוס גם בנין העיר הזאת" (קיסרין) אבל הלא‬ ‫בנין קיסרין נגמר רק בשנת שמנה ועשרים לימי מלכותו‪ ,‬אלטטי' ‪XVI, 5, 1‬‬.
ובכל זה אחר סיפור כל הדברים בפרק זה ואחרי כל דבריו מהמדנים ‪‬אשר עורר צענאדארוס נגד הורדוס‬ ‫על אשר ניתן לו חבל הארץ זה יאמר שם ‪ XV, 10, 3‬״אבל בבוא אחר כל זה הקיסר לסיריען בשנת‬ ‫השבע עשרה לממשלת הורדוס‪.‬״‬ ‫
‫וכיוצא בזה נמצא עוד אצל יאזעפוס במקומות הרבה.‬ ‫
סוף ימי החשמונאים‬ ‫ו‫מנהיגי הדור
‫כ‬
‫ ‫ורק אחר כל זה בספר ‪ XVII‬אשר גם תחלת הדברים הנם כבר אחרי ‫אשר הומתו שני בני מרים, ואשר כידוע הנה היו אז במבחר שנותיהם וכבר‬ ‫השאירו בנים ובנות אחר כל זה שם פ״ב בא דבר הבבליים ויאמר‪:‬‬
"למען מצוא מרגוע מפרעות הטראכאנים התיעץ הורדוס וימצא לטוב לבנות‬ ‫ביניהם עיר ולהושיב בה יהודים(כ״ב) אשר יתנו חתיתם עליהם ויביאום במתג ‫ורסן, והנה שמע כי יהודי אחד מבבל ועמו חמש מאות רוכבים בסוסים רובי‬ ‫קשת ומורים בחיצים, ועוד מאה אנשים ממשפחתו עברו את נהר פרת, ויבואו‬ ‫עד תפני של אנטוכיא והנציב הרומי סאטורניוס היושב באנטוכיא נתן להם‬ ‫מקום אשר יקרא בשם "וואלאטא״ ויהי כאשר נודע כל זה להורדוס שלח אליהם‬ כ‬י יבואו אליו והוא יתן להם ארץ טובה בבאטאנעא על גבול טראכאניען, ויבטיח‬ ‫להניח להם מכל מסי המלך וארנוניות, וכי יהיו חפשים גם מכל מסי המדינה בכלל, ‫וגם כל הערים אשר יבנו שם יהיו ערי חופש מכל מסי המלך, והאיש הבבלי‬ ‫הזה וכל העולים עמו שמעו לדברי הורדוס ויתישבו שם, ויבנו להם עיר ויקראו‬ ‫לה בטירא ויהיו הם למגן ולסתרה גם להעמים היושבים שם, גם על היהודים‬ ‫הבבליים אשר דרך שם עשו דרכם בעלותם מבבל לירושלים לרגל, לבלי ירגיזום‬ ‫השודדים, ומאז הי׳ המחוז הזה לארץ מושב‪ ,‬ועל ידי אשר היושבים שם היו‬ חפשים מכל מניות המלך רבו מאד הבאים לשבת במקומות ההם וכו׳ וכאשר‬ ‫מת הבבלי הזה צאמאריס הניח אחריו בנים ‬‫אשר הגבור בהם ואיש החיל בין‬ ‫כולם הי׳ יאקים וכו'‪.‬" ‬
‫העתקנו את כל אריכות לשונו של יאזעפוס כי מזה גם יודע לנו מה הי׳‬ ‫טיב האנשים האלה בראשיתם, אשר החכם גרעץ הביאם לירושלים וישימם לראשי‬ ‫הסנהדרין מורי התורה, כי כן הדבר אשר האנשים האלה חיו על חרבם, ויהיו‬ ‫עזי נפש אשר עוז בידם וגבורה בימינם לרד לפניהם את כל שודדי טראכאניען, אשר לפני זה לא עלה בידי הורדוס בכל כח ידו להעמיד שם שלום הארץ, והשש מאות נפש אלה הביאום במתג ורסן ויקימו את מנוחת הארץ מאז והלאה ‬"ויהיו למגן ולסתרה גם להעמים היושבים שם גם לכל היהודים הבבליים אשר דרך‬ ‫שם הלכו לירושלים לרגל."
ואמנם כי דבר פלא הוא אשר החכם גרעץ עצמו בספרו גם הוא את דבר‬ ‫בוא הבבליים האלה (ח"ג עמוד ‪ 222‬העה"ע ‪ (500‬והתישבם בארץ באטאנעא על‬ ‫ידי הורדוס יכתוב בעצמו שהי׳ זה בסוף ימי הורדוס זמן קצר לפני מותו‬ ‫ויאמר שם‪:‬‬ ‫
"גם עוד בזמן מאוחר זמן קצר לפני‬ מותו הוכרח הורדוס לשית עצות‬ ‫בנפשו איך לעצור בהשודדים בטראכאניען וישתדל הורדוס עם אחד מיהודי בבל‬ ‫צאמאריס אשר הוא והאנשים אשר עמו עברו נהר פרת, כי יתישבו וכו׳".
‫והנה כי כן יכתוב זה גם הוא לסוף ימי הורדוס ובני בתירא כידוע שסוף‬ ‫זמז נשיאותם הוא בראשית ימי הורדוס לפני ימי נשיאותו של הלל‪.‬‬ ‫‫ ------------------------- ‫
(כ״ב) בכל אהבת הורדוס את היונים והסורים ידע היטב כי בקל יתנו ידם אל השודדים לחלק ‫אתם שלל‪ ,‬וריגלא בריגלא ידע, ובכל שנאתו את היהודים ידע היטב תומתם וישרתם וכי עליהם אפשר לסמוך‬‫ כי דבר לא יהי׳ להם עם השודדים ויעמדו במשפט ארץ, וידע ‫היטב כי אלה מהם אשר יגמול להם טוב, יהיו‬ שומרי אמונים‪. ‫
‫‪40‬‬
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫ ‫ובכל זה בא גרעץ ויאמר כי בני בתירא היו בבליים ותחלת זמנם אשר‬ ‫נעשו לנשיאים הי׳ בימי הורדוס, והוא בחר בהם וישימם לראשי הסנהדרין מתוך‬ ‫הבבליים האלה אשר עלו לארץ ישראל כארבעים שנה אחרי אשר היו בני בתירא‬ לנשיאים‪.‬‬ ‫
ולפני בואם מבבל מפורש בדברי יאזעפוס כי הורדוס לא ידע מהם והם‬ ‫לא ידעו ממנו וכמו שיאמר שם‪:‬‬
"למען מצוא מרגוע מפרעות הטראכאנים התיעץ הורדוס וכו׳ והנה שמע כי‬ ‫יהודי אחד מבבל וכו׳ עברו נהר פרת ויבואו עד דופני של אנטוכיא והנציב‬ ‫הרומי נתן להם מקום וכו׳."
‫ואם יחפוץ החכם גרעץ לדרוש פלפול של סמוכים כי מפני אשר הבבליים‬ ‫בהתישבם בסוף ימי הורדוס בטראכאניען בנו עיר בשם בטירא על כן הביא הורדוס‬ ‫מבבל את בני בתירא‪.‬‬
‫אבל אם כן הדבר איך לא ידע הורדוס מהבבליים האלה והם לא ידעו ממנו‪.‬‬
‫ודברי גרעץ הלא הנם כי לקחם מהקאלאניא החדשה אשר יסד‪.‬‬
‫ואמנם כי גם לא ראה החכם גרעץ את אשר בין עיניו ובהמעשה עצמה‬ ‫של בני בתירא והלל בפסחים מפורש כי בני בתירא לא היו בבליים‪.‬‬ ‫
והלשון בירושלמי פסחים רפ"ו הוא:
"זו הלכה נעלמה מזקני בתירא וכו׳ ולא היו יודעין אם פסח דוחה את‬ ‫השבת אם לאו אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו ששימש את שמעיה ואבטליון‬ ‫יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו אפשר שיש ממנו תוחלת שלחו וקראו‬ ‫לו אמרו לו שמעת מימיך כשחל י״ד וכו׳ אמר להן וכו׳ אמרו לו כבר אמרנו‬ ‫אם יש תוחלת מבבלי היקש שאמרת יש לו תשובה וכו׳‪.‬״‬
‫ומבואר הדבר כי אך הלל הי׳ בבלי ולא בני בתירא וכאשר לא נראו‬ ‫בעיני בני בתירא דברי הלל השיבו "כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי". ‬‬ ‫ואך חלום של תהו חלם לו החכם גרעץ לאמר כי הורדוס הוא שעשה את‬ ‫בני בתירא לראשי הסנהדרין מפני שמצא שבסוף ימי הורדוס התישבו איזה בבליים‬ גבורי מלחמה בטראכאניען, אשר דבר לא הי׳ להורדוס עמהם לפני זה‪.‬‬
‫ובני בתירא לא היו בבליים כי אם מגדולי ירושלים בני משפחה גדולה‬ ‫וכבודה בירושלים אשר כל העם בטחו בהם, ויהיו לנשיאים עוד שנים רבות לפני‬ ימי מלכותו של הורדוס ככל אשר יבואר לפנינו‪.‬‬
‫ועלינו לשום לב לעיקר הטעות הגדול אשר טעו כל חוקרי אשכנז להמשיך‬ ‫את ימי שמעיה ואבטליון עד תוך ימי הורדוס, ועל ידי זה לא מצאו ידיהם בכל‬ סדרי המעשים‪.‬‬ ‫
‫פרק ט‪.‬‬
‫
הלל ושמאי או שמעיה ואבטליון‪.‬‬
אמנם כי לא הסתפק החכם גרעץ בזה לבד את אשר מצא המפתח בדברי‬ ‫יאזעפוס כי בני בתירא היו לנשיאים אך בימי הורדוס, והוא הביאם מבבל כי אם‬ ‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫כא‬ ‫ ‫שגם מצא בדברי יאזעפוס עוד דבר יותר גדול כי שמעיה ואבטליון חיו עוד בימי‬ הורדוס ויהיו אז ימי פעולותיהם, עד שהלל אך אז למד לפניהם‪.‬‬
‫ובדבר הזה הי' דבר כל חוקרי אשכנז כמעט פה אחד, ויוליכו את כל‬ סדרי המעשים רק על פי זה‪.‬‬
‫ואם כי כבר כעשר שנים לפני ימי ממשלת הורדוס כבר הוזכר שמאי‬ ‫בדברי יאזעפוס לאחד מראשי המדברים לא יבצר מזימה מדרכי החקירה אשר‬ ‫בחרו, ויאמרו כי טעה יאזעפוס ויחליף את שמעיה על שמאי‪.‬‬
והחקירה הזאת אינה דבר פרטי בנוגע לשני חיי זה או זה, כי אם נוגעת‬ ‫בפנת דברי ימינו בסוף ימי החשמונאים וראשית ימי הורדוס ככל אשר יבואר‬ לפנינו‪.‬‬ ‫
כי על כן עלינו לראות במה כחם גדול וענין דבריהם אשר סמכו אחד על‬ חבירו מה הוא‪.‬‬ ‫
והרב פראנקעל בדרכי המשנה עמוד ‪ 37‬בדברו שם על שמעיה ואבטליון, הי' הדבר כל כך פשוט אצלו כי יאזעפוס טעה בזה והחליף את שמעיה ואבטליון‬ ‫על הלל ושמאי, עד אשר גם לא יחקור כלל על זה, כי אם יאמר בדברים‬ מוחלטים:
"שמעיה ואבטליון המה הזוג הרביעי וחיו בסוף מלכות החשמונאים. ״שמעיה ‫ישב בראש הסנהדרין בעת האשימו הורדוס על אשר הרג באנשי הגליל, ‫ושמעיה לא נשא לו פנים וקצף מאד על חבריו אשר מיראתם את הנאשם פחדו‬ ‫‫לגזור הדין(כ״ד)‪. ‬‬ ‬ובהערה שם יאמר "‬בדבר יאזעפוס (קדמוניות ‪15, 1, 1‬) יש פה עירבוב‬ ‫דברים וכבר העירו על זה החכם דר׳ קעמפף (אריעינט יאהרנ׳ ‪ (1849‬ודר׳ גרעטץ‬ (מאנטסשר יאהרג׳ ‪ 1‬ד׳ ‪118‬״)‪.‬‬
‫והנה בציינו הערבוביא בדברי יאזעפום קדמוניות ‪ XV, 1, 1‬לא היו לדבריו‬ ‫שמעיה ואבטליון רק בסוף ימי החשמונאים כלשונו, כי אם גם בראשית ימי‬ ‫הורדוס, שזה הם ענין הדברים שם ‪ XV, 1, 1‬מראשית ימי הורדוס‪.‬‬
‫ודברי החכם גרעץ שם אשר פראנקעל ישען עליהם ואשר היו פתאום‬ ‫ליסוד ולהחלט גמור בכל החקירה הזאת, וכבר ראה גם דברי קעמפף והביאם‬ ‫וחזר ושנה דבריו ברוב ענין בספרו נאטע ‪ 16‬אלה הם:
‫״נשאר לנו לבאר דבר שמעיה ואבטליון נגד השמות אשר הוזכרו אצל‬ ‫יאזעפנס אלטטי׳ ‪ XIV, 4, 9‬ושם ‪ XV, 1, 1‬ושם ‪ 10, 4‬תחת שם ‪UolXimv‬‬ ‫ושם ‪ SafAeag‬אבל כשם שזה דבר ברור באין ספק שבהמקום האחרון הכונה‬ ‫בודאי רק להלל ושמאי‪ ,‬כן הדבר ברור שבשני המקומות הראשונים הכונה רק‬ ‫‫ ----------------------- ‫
(כ״ד) ראוי להעיר גם על הטעות הכולל אשר טעו כולם גם בעצם דבר המאורע הזה כי כתבו‬ ‫כל זה בסגנון כאלו הסנהדרין לא רצו או נמנעו מלעיין בדינו מפני המורא, וכן הוא גם סגנון דברי החכם גרעץ‬ ‫ח"ג עמוד ‪ .181‬והרב פראנקעל עוד הרחיק ללכת וכתב ״שפחדו לגזור הדין"‪.‬‬
‫אבל טעות הוא והמעיין בדברי יאזעפוס מזה אלטטי' ‪ XIV, 4, 9,‬יראה שהכוונה שקרובי הנהרגים‬ ‫גואלי הדם והעדים יראו לתבוע משפטם ולהציע דבריהם, ודומיה שררה בבית, ‬ושמאי הוכיח את חביריו על אשר‬ ‫יחשו למעמד כזה ועל אשר נתן הורקנוס להוררוס לבוא בראש חילו, ועל כל זה הי׳ לכל חביריו להעיר ולגעור‪.‬‬ ‫
והערנו על זה כי עוד יהי׳ זה נדרש לנו בהמשך דברינו, והדברים יבוארו במקומם בחלק שלפני זה‪.‬‬ ‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫‪42‬‬
‫ ‫לשמעיה ואבטליון, הקבלה כי הלל הי' לנשיא מאה שנה לפני חורבן הבית הוא‬ ‫דבר שאין לספק בו, ויאזעפוס אשר כתב כל ספריו ברומא הרחק מבני תורה‬ ‫וקבלה החליף את התלמידים עם רבותיהם, אבל עדין נשאר אצלו איזה זכר‬ ‫מידיעה כי שמאי הי׳ תלמידו של אבטליון, שווי השמות של שמאי ושמעיה‬ ‫הביאו אותו בערבוביא, ועל כן טעה בזה ומבואר כי שמעיה ואבטליון היו עוד‬ ‫בימי הורדוס, ואותם הוא שהחשיב הורדוס ויניחם בחיים" אלה דבריו. ‬
‫ועל פלפולים זרים ודברי חלומות כאלה יסדו לא לבד סדרי הדורות, כי‬ אם גם את כל סדרי המעשים, וגם את כל מראה פני המעשים עצמם.
‫ולא נוכל לדעת איך הי׳ אפשר להם לעזוב את הדרך הפשוטה והישרה,‬ ‫ולבנות דברי הימים על דברים הפורחים באויר.
‫הן אם נניח את כל דברי יאזעפוס כמו שהם ושכל השלשה מקומות שוים, ‫והנם כולם באמת על הלל ושמאי הלא אין כאן לא טעותים, ‬ולא ערבובי׳, כי‬ ‫אם אך דקדוק קל באחד מהשלשה מקומות (דהיינו ‪15, 1, 1‬) שנראה שם‬ ‫שיאזעפוס חשב שהלל כבר הי׳ בארץ בתחלת ימי הורדוס, ובאמת הי׳ לנשיא‬ רק כשלשה שנים אחר זה‪.‬‬ ‫
ודברים כאלה שכיחים ביותר אצל יאזעפוס, ואין זה ערבובי׳ כלל, ויאזעפוס הי׳‬ ‫רחוק מאד מידיעת צמצום הזמנים בזמן של שלש וארבע שנים, וטע‬ותים כאלה‬ ‫נמצאו שם הרבה, גם בדברים אשר היו קרובים יותר ללבב יאזעפוס וידיעותיו‪.‬‬
‫ובמקום הזה הדבר נוגע לחיי איש מאהלי תורה אשר יאזעפוס בהיותו‬ מהחיצונים, איש מבחוץ אשר דבר לא הי׳ לו באהל התורה, לא הי׳ לו ענין כלל‬ ‫לדעת צמצום זמן של שלש שנים אצל הלל(כ"ה)‪.‬‬
‫והנה הכל על מקומו, ואין כאן דבר להפוך על ידן דברי יאזעפוס, וככל‬ אשר עוד יבוארו דבריו.
‫ותחת דרך פשוטה כזו באו הם ונתנו על ראש יאזעפוס טעיותים רבים‬ ‫וגדולים כאלה אשר בשום אופן אי אפשר ליחס אותם לאיש החי בדורות ההם. וגם לאחד העם אש‬ר הי׳ חי אז בירושלים ולא כתב ספר דברי הימים, לא‬ הי׳ אפשר לחשוד אותו בטעותים גסים בדברים ידועים לכל כאלה‪.‬‬
והחכם גרעץ יאמר "כי יאזעפוס אשר כתב כל ספריו ברומא הרחק מבני‬ תורה וקבלה החליף את התלמידים ויעמידם במקום רבותיהם".‬‬
‫אבל איזה קבלה מבני תורה, צריך לדבר ידוע ומפורסם כזאת מאת אשר‬ הי' קרוב כל כך לזמנם להחליף שני דורות מיוחדים זה בזה‪.‬ ‬
‫והרי שמעיה ואבטליון בדורם, והלל ושמאי בדורם לא היו אנשים פרטיים‬ ‫המסתתרים באיזה מקום לעצמם, כי אם מנהיגי הדור, ראשי ישראל הנשואים בפי‬ כל העם‪.‬‬ ‫ ----------------- ‫
(כ"ה) ובהיות זת דרכו של יאזעפוס לתת לכל דבר טעם וטעם לטעם כי על כן באמרו‬ ‫שהורדוס הרג את כל הסנהדרין, ובידעו כי הלל עמד אצלו במעלה גבוהה, ובחשבו שכבר הי׳ גם אז, והכירו‬ ‫בחיים גם את הלל גם את שמאי, רצה לתת טעם מדוע לא הרג גם אותם,‪ ויאמר כי הם יעצו להעם לפתוח‬ ‫שערי ירושלים, ויכול להיות ששמאי באמת יעץ כן בראותו כי אזלת יד ואך לחנם ירבו חללי עם ד׳, רק בחשבו‬ ‫שגם הלל כבר הי' אז שם צירף את שניהם יחד, בהיותם באמת נשואים מראשית הימים בפי כל העם יחד‪,‬‬ ‫וכידוע שכל טעמי יאזעפוס אינם כי אם דברים מלבו‪.‬‬ ‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫כב‬ ‫ ‫ובברייתא במס׳ יומא ד׳ ע״א: נאמר תנו רבנן מעשה בכהן גדול אחד‬ ‫שיצא מבית המקדש והוו אזלי כולי עלמא בתריה כיון דחזיונהו לשמעיה ואבטליון‬ שבקוהו לדידיה ואזלי בתר שמעיה ואבטליון וכו׳‪. ‬‬ ‫וגם מושבם הקבוע של שמעיה ואבטליון, וגם של הלל ושמאי הי׳‬ ‫בירושלים, ובתי מדרשיהם כמו רמים בירושלים, ותלמידיהם לאלפים סביבם בירושלים‬ (עי׳ גם אלטטי׳ ‪ (XV, 10, 4,‬המקום אשר נולד יאזעפוס וגודל שם ושם הי׳‬ ‫בית אביו‪ ,‬והיו כל כך סמוכים לדורו עד שהלל ושמאי נפטרו כמעט בימי אבי‬ יאזעפוס‪.‬‬ ‫
ובכל האופנים הלא לא היו יאזעפוס ואביו בני אדם מן השוק, ואנשים‬ ‫אשר דבר לא הי׳ להם עם אדם ולא הלכו עם החיים לדעת את אשר בתוככי‬ ירושלים‪.‬‬ ‫
ותהי להיפך שזה ודאי שהיו מגדולי העיר ויהיו בתוך כל המעשים הנעשים, וקשורים יחד עם כל דברי הפעולות כולם (ויבוא כל זה לפנינו) ואיך לא ידע‬ ‫יאזעפוס את ראשי הדור בירושלים במאה האחרונה אשר חי בה הוא, ויחליף‬ שמעיה ואבטליון על הלל ושמאי‪.‬‬
‫ב) ובמאנט"ש שם עמוד ‪ 120‬יטעון החכם גרעץ להיפך, שיאזעפוס לא‬ ‫ידע כלל מהלל, ולא לבד שלא ידע מדבר נשיאותו ומעמדו בראש חכמי הדור, ‫כי אם שגם לא ידע ממציאותו של הלל בעולם, ויאמר שם:
‫״יאזעפוס בספרו ‪ Vita‬יספר מדבר רבן שמעון בן גמליאל ויאמר כי הנהו‬ ממשפחה כבודה אבל מדוע לא ידע לספר כי הי׳ נכדו של הלל, אשר הלא גם‬ ‫הלל גם מעשיו לא היו גרועים ופחותים, ועל כן אם לא הי׳ זה במכוון, אבל‬ ‫הי׳ זה בכל אופן חסרון ידיעה בדברי ימי היהודים בזמנו, אשר יאזעפוס אשם‬ ‫בזה באי־ידיעתו, ואשר על ידי זה לא ידע מהלל גם את שמו והחליפו על אבטליון‪." ‬‬ ‫והנה נתן החכם גרעץ להדברים תואר כזה כאלו היו דברי יאזעפוס שם‬ ‫לתנות שבחו של רבן שמעון בן גמליאל, לספר תולדותיו, ולהגיד גדלו ותפארתו‪,‬‬ ‫ובית אבותיו. ‫
ועל כן יבוא וישאל "אבל מדוע לא ידע יאזעפוס לספר כי הי׳ רבן שמעון‬ ‫בן נמליאל נכדו של הלל".‬
‫אבל הלא הדבר לגמרי להיפך, וענין דברי יאזעפוס Vita ‬ 38 הנם נגד‬ ‫רבן שמעון בן גמליאל, ואת אשר יספר הוא כי השתדל רבן שמעון בן גמליאל‬ ‫להוריד את יאזעפוס עצמו מגדולתו, וכל הסיפור שם הוא שרבן שמעון בן גמליאל‬ ‫השתדל לקחת מיאזעפוס את משרתו בארץ הגליל, מפני שכל מעשיו הנם לטובת‬ ‫הרומיים ונגד בני יהודה.
והלא במקום כזה ובתוך המשך של דברים כאלה הרבה מאד הוא גם‬ ‫מקצת שבחו, והרבה מאד הוא את אשר הוכרח יאזעפוס לאמר עליו שהי׳‬ ממשפחה כבודה‪.‬‬ ‫
ואך תמהון הוא לראות כי בכל חקירותיהם אחזו בדרך אחת לאמר שזה‬ ‫לא ידע מזה וזה לא ידע מזה, ויעשו כן גם בשנים אשר ישבו על שולחן אחד‬ ‫ותהי זאת תשובה אחת כוללת בכל רוב החקירות השונות, אשר ברובם נתיסדו‬ ‫
‫‪44‬‬
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬ ‫ ‫אצלם רק על היסוד הזה, ותחת להפיץ אור על דברי ימינו, הביאום בתוך הענן והערפל, לגשש כאשר יגשש העור באפילה.
וכמה מיעוט חקירה צריך לדברים כאלה לאמר שגם לא ידע כל עיקר מהלל אשר הנם גם לגמרי ננד טבע העולם ודרכי החיים.
‫יאזעפוס הי׳ כל ימיו עד סמוך לחורבן תושב עיר ירושלים, ויהי לו‬ ‫ענינים רבים וסכסוכים ומדנים עם רבן שמעון בן גמליאל, אשר הי׳ זכות אבותיו‬ ‫בידו וישב על כסא הלל, ובימי יאזעפוס הי׳ גם רבן גמליאל הזקן נשיא הדור ‫אבי רבן שמעון בן גמליאל נכבד מאד גם בעיני אגריפס הראשון גם בעיני נציב‬ ‫רומא בסוריא, ראש ישראל וראש מורי התורה בכל ישראל, וכל זה לעיני יאזעפוס‪.‬‬
‫והלל עצמו מלבד גדלו כראש חכמי התורה, ומלבד כבודו הגדול אצל כל‬ ‫העם, גדל כבודו מאד גם אצל אביר האבירים המלך הורדוס, ובעיני שריו ויועציו‬ ‫מבני הגוים, עד שגם כאשר הלל ותלמידיו לא רצו לישבע לו שבועת אמונים לא‬ ‫נגע בהם, וגם לשמאי ותלמידיו נשא פנים רק מפני כבודו ומוראו של הלל, אשר‬ ‫בנשאו את פניו הניח זה גם לשמאי וכל תלמידיו, ככל אשר כל זה מפורש‬ ‫בדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XV, 10, 4‬ויובא לפנינו‪.‬‬
‫ואיש גדול כזה ראש עמו ולאומו גם בעיני הורדוס האדומי, איש אשר‬ ‫פעל ועשה כל פעולותיו בירושלים כמעט בימי יאזעפוס, מאיש כזה לא ידע‬ ‫יאזעפוס כל מאומה ויחליפו על אחרים‪.‬‬
‫ועל ידי דברים כאלה רצו ליסד דברי ימינו ועל ידי חקירות כאלה רצו‬ ‫לכתוב דברי ימי ישראל.
ג) והטענה אשר המציאו כי השם ‪ IJoDmov‬יורה יותר על אבטליון מאשר‬ על הלל‪. ‬‬ ‫אין זה כי אם דברים לבלבל בהם את הקורא שהרי זה ודאי שיאזעפוס‬ ‫כתב כן על הלל, שהרי גרעץ עצמו יאמר שם ״כשם שזה ברור באין ספק‬ ‫שהמקום האחרון (היינו ‪ (XV, 10, 4‬הכונה בודאי רק להלל ושמאי״‪.‬‬
‫ואם כן הנה יש לנו מהשלשה מקומות מקום אחד ששם בודאי הכונה להלל ושמאי‪ ,‬וגם שם כתוב על הלל ‪MoUtajv‬‬
‫ד) וכולם לא שמו לב שאם החליף יאזעפוס את שמעיה ואבטליון על‬ ‫הלל ושמאי, הנה יהי׳ ‬בזה ‬עוד בהכרח גם טעות אחר, שגם לבד זה החליף גם‬ ‫את שמעיה על אבטליון‪.
‫שהרי הדבר ידוע ששמעיה הי׳ הראש ולא אבטליון, כי שמעיה הי׳ הנשיא‬ ‫ויאזעפוס בדבריו יעשה את ‪ lioXXmv .‬לראש‪.‬‬
‫ה) וזה עצמו ישוב ויבאר לנו כי לא לבד שידע יאזעפום את הלל ושמאי‪,‬‬ ‫ולא באו אצלו תחת שמעיה ואבטליון, כי אם שגם ידע כל ענינם, כמו שהי׳ כל ‫זה באמת מדברים היותר ידועים ומפורסמים אצל כל העם בימי יאזעפוס‪ .‬כי הנה ‫לשונו שם ‪ XV, 1, 1‬זה הוא‪:‬‬
"כאשר לכדו סאסיוס והורדוס את ירושלים ביד חזקה וכו׳ כאשר ישב‬ ‫הורדוס על כסאו הגדיל את כבוד כל אוהביו אמנם את כל אויביו ענה ביסורים‬ ‫קשים. בכבוד גדול עמדו אצלו הפרושים ‪,n‬״‪ 0AA‬ותלמידו שמאי, והוא‬ ‫שם עליהם עינו לטובה, מפני כי בימי המצור יעצו הם להעם (לבלי לשפוך דם‬ ‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
כג ‫ חנם ולחדול ממלחמה באין תקוה), לפתוח שערי העיר, גם זולת זה הנה ראה‬ ‫הורדוס כי נתקיימו דברי ‪ Safjtiag‬"אשר בעמוד הורדוס לפני השופטים אמר כי‬ ‫יבוא היום והורדוס עצמו ייסרם קשה וכו'"‪.‬‬
‫והננו רואים מדברי יאזעפוס כי ידע היטב אשר שמאי יצא מכלל תלמידים‬ ‫שהרי הוא אומר שזה הוא האיש אשר גער בהמלך הורקנוס ובחביריו הסנהדרין‬ ‫בישבו בתוכם כסאות למשפט במשפט הורדוס, שזה הי׳ כבר עשר שנים לפני זה.‬
‫והנה ידע היטב לכל הפחות ששמאי זה אשר עליו ידבר, יהי׳ שמעיה או‬ ‫שמאי, כבר הי׳ עשר שנים לפני זה חבר הסנהדרין‪.‬‬
‫ובכל זה יתאר אותו עוד במקום הזה לתלמידו של ‪MokXfwv‬‬
‫וזה מראה בעליל שידע גם סדרם בבית הוועד אחר זה וכי הלל הי׳ הראש, ‫ונשיא הדור, נשיא בית הוועד בהוועדם יחד‪.‬‬
‫וכבר נתבארו לנו בחלק ב' עמוד ‪ 165‬שזה הי׳ הסדר שם במושב הסנהדרין‬ ‫בלשכת הגזית, ואחר זה במושב המתיבתא, שכל היושבים לפני ראש הסנהדרין‬ ‫וראש המתיבתא נחשבו כתלמידים חבירים לו‪.‬‬
‫וכלשון הגמ׳ במס׳ שבת ד׳ נ״א אמר רב פפא בא וראה כמה מחבבין זה‬ ‫את זה שאלו ר׳ יוסי קיים הי׳ כפוף ויושב לפני רבי‪.‬‬
‫ופעם אחת גברה ידו של שמאי בבית הוועד כאשר נאספו חכמי שני‬ ‫הבתים יחד נאמר על זה במס׳ שבת ד׳ י"ז הבוצר לגת וכו׳ אמר לו הלל לשמאי‬ ‫וכו׳ ואותו היום הי׳ הלל כפוף ויושב לפני שמאי "כאחד מן התלמידים" והי׳‬ קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל‪.‬‬ ‫
והדבר מובן מעצמו שהלל לא הי׳ אז פתאום בין התלמידים, אבל מכיון‬ ‫שביום ההוא הי׳ צורת בית הוועד באופן כזה כאלו שמאי יושב ראש והלל ככל‬ ‫חכמי הוועד כפוף ויושב לפני שמאי, הי׳ זה כבר "כאחד מן התלמידים".‬‬
‫וזה הי׳ עצם סדרי בית הוועד לכל עניניו ככל אשר כבר נתבאר לנו‬ ואשר היו אז ידועים בין העם ומפורסמים לכל‪.‬‬
‫ועל כן זה שהי׳ יסוד בית הוועד שהלל הי׳ שם הראש, ושמאי כפוף‬ ‫ויושב לפניו, כי על כן אף שידע יאזעפוס היטב כי שמאי הי׳ שם חבר הסנהדרין‬ ‫כבר מימים רבים לפני זה כמבואר בדבריו, ‬בכל זה קרא לשמאי תלמידו‪.‬‬
‫ובפרט בהיות אצל יאזעפוס לכל לראש דבר המשרה, וזה הי׳ אצלו הדבר‬ ‫העומד למעלה מכל, ואך זה היתה נקודת השקפתו, הנה עמד הלל בכח המשרה‬ ‫בראש, ראש כולם והן דברי יאזעפוס "הלל ושמאי תלמידו".‬‬
‫אבל אצל שמעיה ואבטליון הלא הי׳ הדבר להיפך כי שמעיה הי׳ הנשיא‪,‬‬ ‫היושב ראש בבית הוועד במושב הסנהדרין‪ ,‬ובמתיבתא‪ ,‬ואיך אפשר שיתהפכו‬ ‫הדברים אצל‪ ‬יאזעפוס, ומנין הי׳ יכול לטעות ולאמר "אבטליון ושמעיה תלמידו".‬‬
‫והרי אם נבוא לאמר שבא לו הטעות הזה מפני שהחליפם בהלל ושמאי, ‫אבל הלא בהלל ושמאי עצמם אי אפשר הדבר כי אם מתוך ידיעה שלמה‬ בכל ענינם‪.‬‬ ‫
והמקום הזה הלא הוא היסוד מכל דבריהם לעשות את כל דברי יאזעפוס‬ ‫למוטעים ומבואר שמתוך המקום הזה עצמו ההכרח שכונתו רק להלל ושמאי‪.‬‬ ‫
‫‪46‬‬
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬ ‫ ‫ו׳) ובעוד אשר החכם גרעץ מחליט שלא ידע יאזעפוס דבר משמעיה ‫ואבטליון ויחליף אותם על הלל ושמאי, בכל זה בנשימה אחת הוכרח גרעץ לפי‬ ‫דבריו לשוב ולאמר "אבל עדין נשאר בזכרונו איזה זכר מידיעה כי שמאי הי׳‬ תלמידו של אבטליון"‪.‬ ‬
‫והנה לא ידע יאזעפוס דבר משמעיה ואבטליון ובכל זה ידע כל כך‬ משמעיה ואבטליון עד שגם ידע ששמאי שימש לפניהם‪.‬‬
‫ובכל זה גם בידיעתו זאת ידע עוד הפעם רק מאבטליון וששמאי הי׳‬ תלמידו‪ ,‬ולא ידע דבר מחבירו שמעיה, אשר הי' הראש והעיקר עם אבטליון‪.‬‬
‫ואמנם כי עוד יותר מכל זה שהדברים שם ‪ XIV‬שהוא המקום הראשון‬ ‫אי אפשר שיהיו כי אם על שמאי ולא על שמעיה, והנם מוכיחים על עצמן‪,‬‬ ונבאר הדברים‪.‬‬ ‫
‫פרק י.‬
‫ הנה דברי יאזעפוס בספר ‪ XIV, 9, 4‬אלה הם:
"כאשר בא הורדוס לפני הסנהדרין ובני החיל שומרי ראשו עטרו אותו‬ ויעמדו מזוינים להגן עליו נבהלו מפניו כל אלה אשר הי׳ עליהם להציע דבריהם‬ ‫לפני הסנהדרין ויחשו ולא דברו מאומה, ובכל הבית שררה דומיה. במעמד כזה קם ממקומו הצדיק והישר המורם מעל כל יראת אנשים "שמאי" וידבר דבריו‬ לאמר ״גם השופטים גם המלך הורקנוס וכו׳‪.‬״‬
‫והמאורע הזה שהי׳ כעשר שנים לפני ימי מלוכת הורדוס מה יוכל להיות‬ דבר יותר טבעי מזה ששמאי הזקן אשר בכל האופנים כבר הי׳ אז במבחר שנותיו‬ ‫ישב אז בין הסנהדרין ויהי אחד מחבירי הסנהדרין אשר ישבו אז כסאות למשפט‬ הורדוס. ‬
‫ודברי יאזעפוס בתארו אותו גם הם יכונו יחד עם כל מה שנודע לנו גם‬ מהגמרא על שמאי הזקן שהי' עשוי לבלי חת, ויהי נשא וגבוה מכל נשיאת פנים‬ ויאחז באמת המשפט.
‫ואמנם כי הדברים מבארים את עצמם שהכונה רק לשמאי ולא לשמעיה.
‫כי דברי יאזעפוס ולשונו מורים שידובר רק באחד מחבירי הסנהדרין, ולא‬ על היושב ראש‪.‬‬ ‫
כי היושב ראש בהסנהדרין על מי הי׳ לו להתרעם הלא על עצמו, כי‬ ‫בתור ראש וראשון, עליו החובה להאיץ בהעדים ולהעיר את גואלי הדם לדבר‬ דבריהם לפני הסנהדרין, ומה הי׳ ענין דבריו להתרעם על חביריו במקום שזה הוא‬ ‫חובתו הוא, ועליו הדבר מוטל‪.‬‬
‫ולכל הפחות הי׳ עליו הדבר לעשות כן ראשונה, וכל זמן שהוא לא עשה‬ כן הלא חביריו בודאי שלא הי׳ להם לעשות זה, אחרי שהוא היושב ראש. ‬
לא כן שמאי, אב בית דין לא הי׳ אז עוד שנעשה זה רק אחרי מה‬ ‫שנעשה הלל לנשיא כמו שהוא במשנה חגיגה ד׳ ט״ז ויבואר לפנינו, וגם לא‬ ‫הי' אז עוד מזקני הסנהדרין והרבה מהם היו זקנים הרבה ממנו‪.‬‬
‫וחוקרי העמים אשר השתדלו השתדלות גדולה להכחיש דברי המשנה והגמרא כי מורי התורה היו סנהדרי ישראל וכי ראשיהם היו ראשי הסנהדרין הביאו ראיה גדולה לכל דבריהם מהמקום הזה‪.‬‬ ‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫כד‬ ‫ ‫וראש המדברים ביניהם בהשאלה הגדולה הזאת החכם ההולאנדי קוהנען‬ ‫בספרו ‪ Over de Samenstelling van het Sanhedrin‬העתקת בודדא‬ ‫‪‫לשפת אשכנז עמוד ‪60‬ יאמר‪:‬‬
"הננו באים להמקורים בדברי פלאוויוס יאזעפוס, בפעם הראשון בא אצלו‬ ‫השם סנהדרין באלטטי' ‪ XIV, 9, 3—5‬בשנת ‪ 47‬לפנמסה״נ עוררו מעשיו‬ ‫בארץ הגליל וכו׳ והורדוס הועמד לפני הסנהדרין אבל בבואו עם צבא חיל‬ ‫מזוינים לא ערב איש להציע חטאתו עד אשר שמעיה בלשונו של יאזעפוס‬ ‫‫‪Sa^t^ag rovvo^a‬‬ קם ודבר לפני הנאספים וכו׳ והננו רואים בזה כי שמעיה‬ אשר לפי דברי התלמוד הי׳ הנשיא אינו כי אם אחד מחבירי הסנהדרין, ואף כי‬ ‫יש ספק למי כיון יאזעפוס בשם הזה אם לשמעיה או לשמאי, אבל לתכלית‬ ‫דברינו אין זה נוגע כי יאזעפוס לא יכיר בזה לא את שמעיה ולא את שמאי‬ במשרתם הגבוה אשר יעמידם התלמוד׳׳ אלה דבריו‪.‬‬
‫וטעה בדברים פשוטים כי משרת אב בית דין אשר לבש שמאי כפי דברי‬ ‫המשנה והגמרא הי׳ לו אך כחמש עשרה שנה אחר זה, ובשעה שעמד הורדוס‬ ‫למשפט לפני הסנהדרין באמת לא הי׳ אז עדין כי אם אחד מחבירי הסנהדרין‪.‬‬
‫ובמשרת אב בית דין הי׳ שמאי לא לבד רק אחרי אשר מלך הורדוס‬ ‫כי אם עוד איזה שנים אחר זה, כי הלל הי׳ לנשיא רק שלשה או ארבע שנה‬ ‫אחרי אשר מלך הורדוס ושמאי הי׳ לאב בית דין עוד אחר זה כמו שהוא מפורש‬ במשנה חגיגה ד׳ ט״ז:‬‬ "הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם נכנס שמאי שמאי אומר שלא לסמוך‬ הלל אומר וכו׳."
‫ועל כן באמת כן הדבר כי כחמש עשרה שנה לפני זה הי׳ שמאי לא‬ ‫לבד רק אחד מחבירי הסנהדרין כי אם שגם בין החבירים לא הי׳ עוד מהזקנים‬ ‫שבהם‪ .‬ומכוונים מאד דברי יאזעפוס, אשר בודאי העתיקם מספרי זכרונות אשר‬ ‫נכתבו אז ומדוקדק מאד הלשון על שמאי ‪etc Tig Safiiag Tovvoficc‬‬
‫ואמנם כן כי גם לא הרגישו כולם עוד בדבר פשוט מאד המוכיח על עצמו‬ כי גם במקום הראשון הזה ‪ XIV, 9, 4‬הכונה בהכרח רק על שמאי‪.‬‬
כי בסוף דבריו שם יאמר יאזעפוס‪:‬‬
״ודברי שמאי נתקיימו כי כאשר הי׳ אחר זה הורדוס למלך המית את‬ ‫כל היושבים בהסנהדרין וגם את הורקנוס, ולא השאיר מהם כולם כי אם רק את‬ שמאי לבדו, כי אותו החשיב מאד ראשונה מפני ישרתו הגדולה וזאת שנית מפני‬ שכשצרו הורדוס וסאפיוס על ירושלים וכו׳." ‬
‫ואך אם פאלליאן הוא הלל הננו מבינים זה היטב, כי אף ששם ‪XV, 1, 1‬‬ ‫יאמר יאזעפוס שלא הרג לא את פאלליאן ולא את שמאי, אבל כי ידע יאזעפוס‬ ‫היטב כי הלל לא הי׳ כלל בין הסנהדרין אשר ישבו כסאות למשפט הורדוס עוד‬ עשר שנים לפני ימי מלכותו, והי׳ עוד בבבל בעת ההיא‪.‬‬
‫ויותר מזה כי הנה לשונו שם ‪XV, 1, 1‬‬ הוא:
‫״כאשר ישב הורדוס על כסאו הגדיל את כבוד כל אוהביו אמנם את כל‬ ‫אויביו ענה ביסורים קשים, בכבוד גדול עמדו אצלו הפרושים ‪BoXXiiav‬‬ ‫ותלמידו ‪ Safisag‬והוא שם עליהם עינו לטובה מפני כי בימי המצור וכו׳ גם‬ ‫
‫‪48‬‬
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬ ‫ ‫זולת זה ראה הורדוס כי נתקיימו דברי ‪ Sa^t^ag‬אשר בעמוד הורדוס לפני‬ ‫הסנהדרין אמר כי יבוא היום והורדוס עצמו ייסרם קשה וכו׳‪.‬‬ ‫
ואם הכונה לשמעיה ואבטליון, והוא עוד גם יחשוב את אבטליון לפני‬ ‫שמעיה, ויאמר מפורש ״אבטליון ושמעיה תלמידו״, אם כן חשב כי אבטליון הי׳‬ ‫הראש, ושמעיה בא רק אחריו, ויאמר מפורש שהשאיר בחיים את שניהם איך‬ ‫יאמר שם:‬
‫״ודברי שמעיה נתקיימו כי כאשר הי׳ אחר זה הורדוס למלך המית את כל‬ ‫הסנהדרין, וגם את הורקנוס, ולא השאיר מהם כולם כי אם רק את שמעיה לבדו."
‫והלא לכל ראש השאיר את אבטליון את ראש כל הסנהדרין לפי דברי‬ יאזעפוס‪.‬‬ ‫
אבל הדברים מבארים את עצמן כי באמת הכונה שם ‪ XIV, 9, 4‬רק‬ ‫לשמאי, וידע יאזעפוס היטב כי בימים ההם עוד לא הי׳ הלל בארץ ישראל, אף‬ ‫כי לא הי׳ בין שופטי הורדוס בירושלים, ועל כן יאמר בצדק ובדקדוק‪:‬‬
‫״ודברי שמאי נתקיימו כי כאשר הי׳ אחר זה הורדוס למלך המית את כל‬ ‫הבית דין, וגם את הורקנוס, ולא השאיר מהם כולם כי אם רק את שמאי לבדו". ‫
והדברים ברורים ומבארים את עצמן‪.‬‬
‫ורק תמהון הוא לראות עד כמה כתבו דבריהם בלא חקירה של כלום עד‬ ‫שגם לא עמדו כלל גם על דבר פשוט כזה‪.‬‬
‫ונפלא הדבר כי גם בהטעות הזה להחליף את הלל ושמאי על שמעיה‬ ‫ואבטליון, כבר הלכו פראנקעל וגרעץ רק אחרי טעותי קראכמאל‪-‬הזקן במורה‬ ‫נבוכי הזמן, אשר בעמוד ‪ 187‬יאמר‪:‬‬
"ומחבורי יוסף הכהן גם מסופרים אחרים מזמן הקדום ההוא (כוונתו‬ ‬להאונגליים) נראה ברור שבכל סנהדרי גדולה וכו׳ והגם שהוזכרו בחיבורים הנזכרים‬ ‫שמעיה ואבטליון רבן גמליאל הזקן רבן שמעון בנו הנהרג בשעת החורבן, ואולי‬ ‫גם הלל ושמאי, והוזכרו באמת לראשי מורים ומכובדים גדולים בעם, אולם בשם‬ ‫נשיא וכו'״ אלה דבריו‪.‬‬
‫והנה נתהפכו אצלו הדברים כל כך עד שזה דבר ברור אצלו כי שמעיה ‫ואבטליון הוזכרו אצל יאזעפוס(כ״ו) ולהיפך על הלל ושמאי הנהו מסופק אם‬ ‫הוזכרו שם כל עיקר‪.‬‬ ‫
והיינו שגם המקום השלישי בדברי יאזעפוס ‪ XV, 10, 4‬אשר ידובר ‬שם‬ ‫על אמצע ימי הורדוס אולי גם שם אין הכונה להלל ושמאי כי אם לשמעיה‬ ‫ואבטליון, ולא הי׳ הלל כלל בראשית ימי הורדוס ולא שמשו שם בני בתירא כל‬ ‫עיקר, כי אם ששמעיה ואבטליון היו ראשי הדור עד סוף ימי הורדוס‪.‬‬
‫אבל הנה הוא עצמו יאמר שם באותו עמוד מיד אחר זה: ‬
‫״שכחה ראשונה להלכות קבועות וכו׳ והיתה שכחה זו אחר שמעיה ואבטליון‬ שלפי חשבון הדורות נפטרו כבר בשנת ר״ס לשטרות" ערך מאה וחמשים שנה‬ ‫ ----------------- ‫ (כ״ו) האונגליים אין אצלם גם מקום‬ לזה.
‫וראיתי להעיר עוד שבעיקר דבריו הלך קראכמאל בחקירתו בזה רק אחרי חוקרי העמים בדבר עיקר‬ דבר הסנהדרין והנשיאים, ויבואר לנו כל זה לפנינו בדברינו על הבית דין הגדול והנשיאות‪.‬‬ ‫
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫כה‬ ‫ ‫אחר זמן התחלת ההלכות ופסו אז מורים גדולים בארץ יהודה ונתדלדלו ‬הישיבות‬ ‫והיו למורים בזמן ההוא זקנים מעיר בתירה בקצה גבול ארץ ישראל וגם היא‬ ‫נושבה מיהודיים בבליים‪.‬״‬
‫והיינו שנפטרו שמעיה ואבטליון כבר כחמש עשרה שנה לפני ימי מלוכת‬ הורדוס‪.‬‬
‫וקראכמאל־הזקן עצמו יאמר במונה״ז עמוד 103‬ "הלל התחיל נשיאותו עכ״פ‬ ‫לא קודם לשנת ר״פ לשטרות וכמאמרם (שבת ט״ו) הלל ושמעון גמליאל ושמעון‬ ‫נהגו נשיאותן מאה שנה בפני הבית והבית נחרב כנודע שנת ש״פ לשטרות‪.‬״‬
‫והנה כי כן לפי דבריו בעצמו הי׳ הלל לנשיא מאה שנה לפני חורבן הבית‬ ‫בשנת ר״פ, דהיינו בראשית ימי ממשלת הורדוס, ולפניו היו בני בתירא,‪ ושמעיה‬ ואבטליון ״כבר נפטרו בשנת ר"ס לשטרות״ דהיינו כחמש עשרה שנה לפני ימי‬ ‫מלוכת הורדוס והרבה לפני מה שהועמד הורדוס לפני כסא המשפט על מעשיו‬ ‫בארץ הגליל‪.‬‬
‫ומבואר מעצמו כי לא לבד שם ‪ XV, 1, 1‬המדבר בראשית ימי מלוכת‬ ‫הורדוס ושם ‪ XV, 10, 4‬אשר ידובר באמצע ימי ממשלת הורדוס הכונה רק‬ ‫להלל ושמאי ולא לשמעיה ואבטליון כי אם שגם המקום הראשון ‪XIV, 9, 4‬‬ ‫אשר ידובר מעמידת הורדוס לפני השופטים הכונה רק לשמאי ולא לשמעיה‪.‬‬ ‫
ובכל זה לא שמע את אשר ידבר ובנשימה אחת רק איזה שורות לפני זה‬ ‫יחליט כי שמעיה ואבטליון הם הוזכרו אצל יאזעפוס בודאי ולא הלל ושמאי‪.‬‬
ובדרכים כאלה רצו ליסד את חכמת ישראל ודברי ימיו, ומה יפלא אם‬ ‫יצאו אצלם הדברים מהופכים על פניהם, ופעמים רבות גם נעקרו משרשם‪.‬‬
‫ואמנם כן כי גם המציאה הגדולה אשר מצא החכם גרעץ כי בני בתירא היו‬ בבליים מעיר בטירא אשר בנו הבבליים בארץ טראכאניען, גם זה לקח מגבובי‬ ‫קראכמאל הזקן בספר מונה"ז שם עמוד ‪ 187‬אשר יאמר:
‫״והיו למורים בזמן ההוא זקנים מעיר בתירה בקצה גבול ארץ ישראל וגם‬ היא נושבת מיהודיים בבליים‪.‬״‬
‫וכבר נתבאר לנו בפרק ח׳ טעות כל הדברים האלה, וכי ביאת הבבליים‬ ‫לקצה גבול ארץ ישראל (לטראכאניען) ובנין העיר בטירא על ידם הי' כארבעים‬ ‫שנה אחרי אשר היו בני בתירא לראש‪.‬‬ ‫
וזה הוא באמת החסרון היותר גדול אשר בדבריהם כי סמכו אחד על חבירו‬ ‫מבלי לדעת שגם הראשון לא מצא שם את ידיו‪.‬‬
‫ואחרי אשר הסרנו כל אבני המכשול מדרך החקירה נוכל לשום לב לחעמיד‬ ‫את סדרי המעשים בסוף ימי החשמונאים ותחלת ימי הורדוס על ענינם ועל דרכם‪.‬‬ ‫
‫פרק י"א‪.‬‬
‫ ‫ כותבי הדורות ודברי הימים לא שמו לב לענין כללי אשר הגיע להם לבני‬ ‫ישראל בימים ההם‪ ,‬בנוגע להסנהדרין בכלל ולהנשיאות בפרט‪.‬‬ ‫והדבר הזה גם סגר לפניהם הדרך בהבנת כל מראה פני הדברים בכל ימי‬ ‫
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫‪50‬‬ ‫ ‫בני בתירא, ובכל דבר שתי הבתים אשר יסדו שמאי והלל, בית שמאי ובית הלל‬ דבר אשר הי׳ לגמרי חדשה בישראל, ובא רק מתוך המעשים בסוף ימי החשמונאים ומתוך הכרח המאורעות‪.‬‬
‫והחכם קראכמאל הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד 186 באין אומר דברים‬ כתב לו:‬
״ידענו כי מיד בדור שני (אחר אנטיגנוס איש סוכו) להתחלת יסוד‬ ‫ההלכות(כ"ז) כבר היו לקביעותם ומשנתם שני בתי וועד או בתי מדרש גדולים‬ האחד גדול במעלה ועל הרוב גם במנין מן השני הגם שנשתוו להם תמיד על‬ ‫קביעות ההלכה, ראשי המורים בהם היו הזוגות הנודעים הראשונים יוסי בן יועזר וכו׳.‬״‬
והעיד עדות שקר לאמר ״ידענו כי מיד וכו׳ כבר היו‪ ,‬לקביעותם ומשנתם שני‬ בתי וועד או בתי מדרש."
והוא רק טעות אשר בדא מלבו והדבר ידוע ומפורסם בכל המשנה ‬והגמרא‬ ‫כי אך בימי הלל ושמאי נתחלקו לשתי בתים ושני בתי מדרש גדולים‪.‬‬ ‫
והדבר גם מפורש בברייתא במס' ‬יומא ד׳ ל״ה כי עוד גם שמעיה ואבטליון‬ ‫הי׳ להם בית המדרש אחד אשר למדו שם שניהם יחד עם תלמידיהם, ונאמר שם‪:‬‬ ‫תנו רבנן עני ועשיר וכו׳ אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום וכו׳ פעם‬ ‫אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס עלה ונתלה וישב‬ ‫על פי ארובה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו אותו‬ ‫היום ערב שבת הי׳ וכו׳ אמר לו שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית‬ מאיר והיום אפל שמא וכו'‪.‬‬
‫וכל ראי׳ גם למותר בדבר ידוע ומפורסם בכל הגמ׳ שעד בית שמאי ובית‬ ‫הלל לא נתחלקו ראשי הדור לשני בתים‪.‬‬
‫ועל כן עלינו לחקור זאת לדעת סיבת הדבר אשר הביא החדשה הגדולה‬ ‫הזאת בימים ההם‪.‬‬
‫אף גם זאת עלינו להבין ולדעת כי כשנתבונן בהמעשה שלפנינו בבני‬ ‫בתירא עם הלל נראה ונכיר כי בימים ההם, היינו בימי בני בתירא לא שמשו‬ ‫המאורות ולא היתה שם סנהדרין כוללת של שבעים ואחד לתורה ולתעודה‬ ‫ולהכרעת ההלכה בכל ספק, לדעה מה יעשה בישראל‪.‬‬
‫ובמשנה במס׳ סנהדרין ד׳ פ"ו (פי״א מ״ב) נאמר ״ג׳ בתי דינין היו שם‬ ‫אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה, ואחד יושב בלשכת‬ ‫הגזית, ‬באים וכו׳ ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית‬ ‫שממנו יוצאה תורה לכל ישראל וכו׳." ‬
‫ובמקום הזה יפלא מאד לראות כי דבר גדול וכולל כזה הנוגע לכל קהל‬ ‫עדת ישראל, והמעשה אשר יעשון לא ישבו כלל כסאות למשפט, לחקור ולדעת‬ ‫ולהכריע ולהודיע הדבר בזמנו לכל‪.‬‬ ‫
והיתה מוטילת באין הופכים עד ערב הפסח עצמו, ולא נחקר הדבר מלפני זה‪.‬‬ ‫והרי לכל הפחות ידעו זה כבר מראש חודש ניסן שיהי׳ שבת ערב הפסח‪.‬‬ ‫ ------------------- ‫
(כ"ז) היינו לפי הטעות אשר טעו כולם ואשר אין לו מקום כלל ככל אשר יבואר לפנינו בדברינו‬ על המשנה ביסודה".‬ ‫
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫כו‬ ‫ ובכל זה הדבר מבואר מהדברים בתוספתא ובירושלמי שהי' הדבר בערב‬ ‫הפסח עצמו, וכפי לשון הבבלי הי׳ זה ביום הקודם, וכל השקלא וטריא היתה לא‬ ‫בלשכת הגזית במקום ישיבת הסנהדרין, כי אם בעזרה, בתוך העם הנאסף כבר‪.‬‬ ‫
ובתוספתא פסחים פ״ב הלשון‪:‬‬
‫״פעם אחד חל ארבעה עשר להיות בשבת שאלו את הלל הזקן פסח‬ ‫מה הוא שידחה שבת אמר להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת‬ חברו עליו כל העזרה אמר להם תמיד קרבן צבור וכו' אמרו לו מה יהי׳ על העם‬ ‫שלא הביאו סכינין ופסחים למקדש אמר להם הנח להם וכו׳ מה עשו ישראל‬ ‫באותה שעה מי שפסחו טלה טמנו בצמרו, גדי קשרו בין קרניו והביאו סכינין‬ ‫ופסחים למקדש ושחטו פסחיהן בו ביום מנו את הלל לנשיא וכו'."
‫ומזה מבואר כי לא לבד לפני זה, כי אם שגם השאלה הזאת להלל לא‬ ‫היתה במושב זקנים, וכענין קבלת עדות שהעיד יוסי בן יועזר לפני חכמי הדור‪,‬‬ ‫וכל העדיות שבאו במקומות רבות במשנה, ולא היתה זה בתוך אסיפת סנהדרי‬ ‫גדולה להכרעה, כי אם בתוך העם בעזרה, ובערב הפסח עצמו‪.‬‬
‫ובירושלמי פסחים רפ״ו ״אמרו לו מה לעשות בעם ולא הביאו סכיניהם‬ ‫אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הנח להן וכו׳ מיד כל מי שהי׳ פסחו‬ טלה הי׳ תוחבה בגיזתה וכו׳‪.‬״‬ ‫
ומבואר גם בזה שהי׳ זה בערב הפסח עצמו, ובבבלי פסחים ד׳ ס"ו הלשון‬ ‫מזה עצמו ״אמרו לו רבי שכח ולא הביא הסכין וכו׳ אמר להן וכו׳ למחר מי‬ שפסחו טלה תחבו בצמרו וכו׳."
ומכל זה מבואר שהי׳ כל זה בהקבץ כל העם לפני הרגל, אם כלשון‬ ‫התוספתא והירושלמי כבר בערב החג דהיינו ביום השבת עצמו, או כפי דברי‬ ‫הבבלי הי׳ זה בערב שבת של ערב הרגל, והכל בין העם, ולא במושב הסנהדרין‪.‬‬
‫ומבואר מזה שאחרי מות שמעיה ואבטליון, היינו בימי בני בתירא, לא שמשו‬ המאורות, ולא הי׳ שם סנהדרי גדולה‪.‬‬
‫ועל כן הננו רואים שדבר גדול וכולל כזה אשר הי׳ מוטל בעיקרו על‬ ‫הסנהדרין הגדולה הכוללת, אשר ממנה תורה יוצאה לכל ישראל לחקור ולהכריע‬ ‫בשעתו לפני זמן הרגל, ולקבל עדות ולהחליט, לא נעשה אז כזאת עד השעה‬ האחרונה, והעם עמד נבוך‪.‬‬
‫שבאמת כן הוא בלא סנהדרי גדולה כוללת לכל ישראל בדבר כזה שהוא‬ ‫יסוד הדין וככל אשר יבואר לפנינו בפרק י"ח‪.‬‬
‫אבל עלינו לחקור ולדעת מה גרם כל זה, ומה הי׳ סיבת הדבר שאחרי מות‬ ‫שמעיה ואבטליון לא היתה שם סנהדרי גדולה‪.‬‬
‫וכשנתבונן עוד נראה שגם נשיא קבוע, ואב בית דין קבוע לא נתמנו אז, ‫אחרי מות שמעיה ואבטליון, וזה רק מפני שלא הי׳ אז סנהדרי גדולה‪.‬‬
‫שהרי ‪"‬בני בתירא" ‪"‬וזקני בתירא" אינו כי אם גם שם הכולל למשפחה‬ ‫שלמה, ולא לאיש אחד נשיא‪.‬‬ ‫
‫‪52‬‬
‫ סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
וזה אפשר רק מפני שלא הי׳ אז סנהדרי גדולה לא נתמנה אז לא נשיא‬ קבוע מיוחד בשמו, ולא אב בית דין קבוע מיוחד בשמו(כ״ח).‬
‫רק שעל הדברים היותר נחוצים (אשר יבוארו בפרק י"ג) הנדרשים יום יום‬ ‫נמסר הכל לשעה תחת הנהגת משפחה גדולה נכבדה מאד, אשר היו בטוחים בהם‬ ‫כי בבוא העת ישיבו המשרה למקומה, ועל כן לא רשמו גם בהם איש בשמו‪.‬‬
‫וכן הוזכרו בכל מקום בלשון רבים, ועל כל דבריהם עם הלל נאמר "‬אמרו‬ ‫לו" וכן הוא בכל מקום מהם, וכן יקראו תמיד בכל מקום ״בני בתירא וזקני בתירא״‪.‬‬
‫ועל כן הננו רואים גם זאת כי לא הוזכרו לא בפ"א ממס׳ אבות, ולא‬ ‫במשנה חגיגה פ״ב משנה ב׳‪.‬‬ ‫
ואם שלא יפלא כל כך על אשר לא הוזכרו במס׳ אבות, אבל איך לא‬ הוזכרו במס׳ חגיגה שם‪.‬‬
‫והרי מנחם שלא הי׳ נשיא, ולא הי׳ כי אם אב בית דין זמן קצר בראשית‬ ‫ימי הלל, ויהי גם איש אשר אין רוח חכמים נוחה הימנו, ובכל זה הוזכר שם‬ בדין הסמיכה‪.‬‬
‫ואף שיכול להיות שבני בתירא לא נחלקו בזה אבל הלא גם מנחם לא‬ ‫נחלק, ובכל זה הוזכר‪. ‬‬ ‫ולשון המשנה שם ‪"‬יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסי בן יוחנן אומר‬ ‫לסמוך‪ ,‬יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר לסמוך, יהודה‬ ‫בן טבאי אומר שלא לסמוך שמעון בן שטח אומר לסמוך, שמעיה אומר לסמוך‬ ‫אבטליון אומר שלא לסמוך, הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם נכנס שמאי‬ ‫שמאי אומר וכו׳‪.‬׳׳‬
‬והננו רואים שאף שמנחם לא הי׳ צריך להזכר כלל, שלבד שלא נחלק, הנה גם לבד זה הלא עיקר הזוג מהלל ברוב ימיהם הי׳ שמאי, והוזכר כאן עמו‪.‬‬
‫ובכל זה לא דלגו על מנחם, והוזכר במקום הזה, ואף שלא הי׳ נשיא כי‬ ‫אם אב בית דין ואף שגם לא הי׳ רוח חכמים נוחה הימנו‪.‬‬
‫ואיך לא הוזכרו בני בתירא‪ ,‬אם היתה משמרתם משרת נשיא קבוע עומד‬ ‫בראש הסנהדרין‪.‬‬
‫והננו רואים בעת משפטו של הורדוס כי שמאי ידבר רתת עם חביריו‬ ‫הסנהדרין, ויאמר להם דברי כבושים היורדים חדרי בטן, ובודאי שכבר נפטרו‬ ‫ראשי הדור שמעיה ואבטליון רבותיו המובהקים‪.‬‬
‫ואף שגם בזה טעו מהחוקרים החדשים בחשבם כי משפט הורדוס הי׳ צריך‬ ‫מצד הדין להיות בבית דין של שבעים ואחד, המקום אשר ישבו שמעיה‬ ואבטליון לראש‪.‬‬
‫אבל דבריהם צדקו מצד אחר, כי בדבר גדול אשר כזה, שלא הי׳ זה דבר‬ פרט‬י הנונע להאיש הזה לבד, כי אם לכל דבר המדינה (עי׳ דברינו "הצדוקים‬ ‫והבייתוסים״) ולגדולי האומה הצליח חחפץ להציגו בשער משפט אך אחרי‬ ‫עמל גדול והשתדלות נמרצה, ונציב רומא בסוריא התערב בדבר לטובת הורד‪ו‬ס‪, ‫ ---------------- ‫
(כ״ח) ‪ואי‬ן מקום לאמר שרק הורדוס בימיו הוא שהי׳ סיבה לזה, שהרי בראשית ימי הורדוס‬ נתמנה הלל, ובהכרח שהי' סיבת הדבר בדברי הימים שלפני זה, וכמו שעוד יבואר לפנינו. ‫
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
כז‬ ‫ ‫ואנטיפטר אבי הורדוס הי׳ אז לכל לראש בארץ יהודה, והורקנוס עצמו גם הוא‬ ‫בא למקום המשפט‪ ,‬אין ספק שישבו שם כסאות למשפט היותר ראשונים במדינה‪.‬‬
‫ואלו היו אז עוד שמעיה ואבטליון, בודאי שהי׳ דבר המשפט הכולל הזה‬ ‫נשפט במעמדם הם(כ״ט) ולפניהם ועל פיהם‪.‬‬ ‫
ובודאי שאלו ישבו שם ראש רבותיו הגדולים בודאי שדברי שמאי בפניהם‬ ‫היו נאמרים ממנו בסגנון אחר לגמרי‪.‬‬
‫אבל הם כבר נפטרו אז, ואחרים לא הוקמו עוד נשיא ואב בית דין מיוחדים‬ ‫מראשי הדור‪.‬‬
‫כי כמבואר לא שמשה אז הסנהדרין הגדולה ורק הנהגת הנשיאות לשעה, לצרכי כל הדברים אשר אי אפשר לדחותם נמסרה בידי יקירי ירושלים המשפחה‬ ‫הכבודה "בני בתירא זקני בתירא".
‫כל זה יוצא כן מתוך הדברים עצמם ככל אשר הערנו עליהם בפרק זה,‬ ‫ויבואר עוד‪.‬‬
‫אבל הלא זה ודאי שהי׳ לזה סיבה גדולה כוללת שהכריחה אותם לכל זה, וזה עלינו לבאר‪.‬‬ ‫
פרק י"ב‪.‬ ‬
‫ ‫ביטול הסנהדרין‪.‬‬
‫דברי ימינו לא נחקרו כל כך עד כי דברים ברורים במקורם ומפורשים לא‬ ‫הושם אליהם לב להכיר צורתם‪ ,‬ולצרפם לסדרי המעשים‪ ,‬ולדעת ערכם וטיבם‪,‬‬ ‫ויהיו תחת יד כותבי דברי ימי ישראל לאיזה פרטים בודדים אשר אין מקומם‬ ‫בתוך שלשלת המעשים הנותנים בשעתן פנים חדשות למה שבא אחריהם‪.‬‬
‫כי אמנם דבר ביטול הסנהדרי גדולה בימים ההם על ידי גאביניוס אשר בא‬ ‫לארץ יהודה אחרי פאמפיוס, ביטול הסנהדרי גדולה עוד כשמנה שנה לפני ימי‬ ‫משפטו של הורדוס, זה הוא דבר המפורש אצל יאזעפוס ברוב ענין, ועיקר הדבר‬ ‫בא גם במשנה‪.‬‬ ‫
אבל כותבי דברי ימי ישראל‪ ,‬או שהוציאו הדבר מענינם וישיאום לדבר‬ ‫אחר או שחשבו זה לדבר פרטי הבאה לשעה קלה, ותעבור מיד‪.‬‬
‫וכולם יחד לא יכלו לעמוד על ענין הדבר מפני שהי׳ חסר להם ידיעות‬ ‫רבות אשר לא הרגישו בהם כל עיקר‪.‬‬
‫אבל המעשה הזאת היתה מהמעשים היותר גדולים והיותר כבירים, אחת‬ ‫המאורעות הגדולים אשר הניחו חותמם על כל מה שהי׳ לאחריהם(ל)‪.‬‬
‫ודברי יאזעפוס בזה באו גם בקדמוניות ‪ XIV, 5, 4‬גם במלחמות היהודים‬ ‫‪I, 8, 5‬‬. ‫‫ ----------------- ‫
(כ״ט) וכן הי׳ בימי שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי, שמפני שכל הדברים אז היו נוגעים‬ ‫למצב דבר ההנהגה בכללה הלך כל זה רק על פיהם, וידובר כל זה בפרט במקומו בדברינו עליהם ומעשיהם‬ ‫בחלק שלפני זה, וענין הורדוס הי׳ אז דבר מדיני גדול יתר מאד ככל אשר יבואר בדברינו צדוקים ובייתוסים‪.‬‬ ‫
‫ (ל) במקום הזה אשם גם יאזעפוס עצמו במה שלא יכלו להבין דבריו כראוי, כי מאהבתו‬ ‫לבית הורדוס רצה להסתיר רעת אנטיפטר ועל כן סבך את דבריו בשני הפרקים יחד‪.‬‬ ‫
‫‪54‬‬
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫ ‫ואחרי אשר לפני זה יספר ממלחמת האחים הורקנוס ואריסטובלוס, וכי שניהם קראו את פאמפיוס לעמוד לימינם, והוא שם את ארץ יהודה הדום לרגל‬ ‫רומא ויפקוד למושל ביהודה את הורקנוס, ועל ידו אנטיפטר האדומי אבי הורדוס‪,‬‬ ‫יוסיף כי איזה שנים אחר זה נלחם אלכסנדר בן אריסטובלוס עם הורקנוס ואנטיפטר‬ ‫וחפצו הצליה בידו, אבל הרומיים עמדו לימין הורקנוס, על פי השתדלות אנטיפטר‬ ‫אצל גאביניוס שר צבא רומא בסוריא בעת ההיא, והוא נצח את אלכסנדר וישב‬ ‫‬‫את הורקנוס לממשלתו, ויאמר שם אחר זה:
"אז השיב גאביניוס את הורקנוס לירושלים, וימסור בידו את כל משמרת‬ ‫המקדש, ויעש חדשה בארץ ויחלק את הסנהדרין לחמשה, וישם את האחת‬ ‫בירושלים, והאחת בגדרה, השלישית באמאטהוס, הרביעית ביריחו, והחמישית בצפורי‬ ‫בארץ הגליל, ‬ככה אבדו היהודים את ממלכתם ויהי להם מעתה ממשלה אריסטאקראטית".‬‬
והחוקרים כולם לא ידעו מה לעשות בדברי יאזעפוס אלה‪.‬‬
‫והחכם גרעץ עשה מהם דברים שונים, לאמר כי גם בטל את ממשלת‬ ‫הורקנוס אשר נתן פאמפיוס בידו, ועל ידי זה ממילא הנה הוסר גם אנטיפטר מכל‬ ‫משמרתו, וכן בטל גם הסנהדרין, לא לטובת הורקנוס ואנטיפטר כי אם נגדם וכי‬ ‫גם הושבה מיד למקומה לדעתו‪.‬‬
‫ובח״ג עמוד ‪ 169‬יאמר גרעץ:
"‬המושל רפה ידים הורקנוס אבד אז עוד יותר את כח ממשלתו, וגאביניוס‬ ‫לקח ממנו גם את שם עטהנארך אשר הי׳ לו עד כה, ויהי מעתה רק לכהן גדול‬ ‫לבד, אבל גם כח האחדות מזה, וכח אחדות של הסנהדרין בטל למען אשר לא‬ ‫יהי׳ שום כח כולל ביהודה גם במשמרת התורה והמצוה, ועל כן חלק את הארץ‬ ‫לחמשה פלכים (בשנת ‪57‬) וכו׳ וישם את האחד בירושלים וכו׳ בראש כל אלה‬ ‫העמיד גאביניוס מהיהודים אשר הלכו בדרכי הרומיים מהאריסטאקראטים אשר בין‬ ‫הכהנים, אנשים אשר נגע הדבר להם עצמם לחזק ידי רומא בארץ".
ומיד אחר זה יוסיף החכם גרעץ ויאמר:
"אף כי מדבר החלוקה הזאת נוכל לראות כי השכיל גאביניוס להכיר ולדעת‬ ‫כי הסנהדרין שבירושלים הוא כח כל העם, והעמוד אשר האומה בכללה נשענת‬ ‫עליו, וראש פנת אחדות העם, בכל זה טעה גאביניוס ולא הבין כי הסנהדרין הגדולה‬ ‫נובעת מחיי העם וכו׳ כמעט פנה גאביניוס מיהודה ותשב גם הסנהדרין הגדולה‬ ‫למקומה ולכבודה הראשון, וממעשה גאביניוס לא נשאר גם רושם כלל" אלה דבריו‪.‬‬
וכן פירשו דברי יאזעפוס וענין דבריו גם כל חוקרי העמים‪.‬‬
‫ויפלא לראות איך בכל מקום הביאו פלפולים זרים, ויבנו מהם יסודי דברי הימים‪.‬‬ ‫
----------------------- ‫ ‫וכל כך התהפך בתחבולותיו בסגנון דבריו עד כי סגנונם במלחמות היהודים ובקדמוניות הנם‬ מהיפוך להיפוך‪.‬‬
‫ותחת מה שבקדמוניות לכל‬ ‫הפחות יסיים אחר דבריו מזה "ככה אבדו היהודים את ממלכתם ויהי להם מעתה ממשלה ״אריסטאקראטית"‪.‬‬
‫יסיים על זה עצמו במלחמות היהודים ‪ I, 8, 5‬ויאמר:‬
‫״לשמחת היהודים נעשו עתה חפשים ממושל יחידי ויהי להם מאז והלאה ממש‬לה אריסטאקראטית‪.‬״‬
‫והנה על מעשה זו עצמה שיאמר בקדמוניות ״ככה אבדו היהודים״ יאמר שם ״כ‬כה שמחו היהודים״‪.‬‬ ‫
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫כח‬ ‫ ‫יאזעפוס יאמר "אז השיב את הורקנוס לירושלים וימסור בידו את‬ ‫משמרת המקדש".
‫שאין ספק כלל שהכונה שהוסיף את כח יד הורקנוס בדברים אשר לפני‬ זה לא התערב בהם‪.‬‬
‫והנה יפרשו זה הם שהכונה להיפך כי לקח ממנו את כל ממשלתו בארץ‬ ‫יהודה, ויעשה אותו רק לכהן גדול לבד, אבל הלא "נתן לו" הוא ההיפך מן‬ "לקח ממנו‪.‬״‬
‫והדבר ידוע כי כהן גדול הי׳ הורקנוס גם קודם זה, כי כל מלכי החשמונאים‬ נקראו מושלים כהנים גדולים.
‫ויאזעפוס אלטטי׳ ‪ XX, 10, 1‬יאמר: ‬
"אחרי מות ינאי נתנה אלכסנדרא אשתו את משרת כהן גדול להורקנוס, אבל במותה אז הי' סוף גם לזה, כי אריסטובלוס נלחם עמו על דבר המלוכה‬ ‫וינצחהו, ויהי אריסטובלוס למלך וכהן גדול אבל אחרי אשר מלך אריסטובלוס‬ ‫שלשה שנים ושלשה הדשים בא פאמפיוס לארץ יהודה וילכוד את ירושלים‬ ‫ויוליך שבי לרומא את אריסטובלוס ואת בניו, וישב להורקנוס את משרת כהן‬ ‫גדול ויתן בידו גם את הממשלה ביהודה, רק לא שם מלך וכתר המלוכה״‪.‬‬
‫ומבואר ומפורש שהי׳ הורקנוס כבר לכהן גדול על פי פאמפיוס, וכן הם‬ ‫דברי יאזעפוס מפורשים גם XIV, 4 , 4‬, והוא עשה אותו לכהן גדול ומושל‬ ‫ביהודה‪.‬‬
‫והנה יפרשו כי דברי יאזעפוס מהופכים וחפצו לאמר שלקח ממנו הממשלה‬ ‫וישאיר בידו רק הכהונה הגדולה‪.‬‬ ‫
אבל אם כן הלא היו דברי יאזעפוס צריכין להיות מה שלקח ממנו ולא‬ ‫מה שנתן לו‪.‬‬
‫שלפי דבריהם כל עיקר דבריו הם לאמר שלקח ממנו שם עטהנארך, ויקח‬ ממנו כל כח הממשלה‪.‬‬
‫אבל הלא מזה אין גם זכר בדברי יאזעפוס‪.‬‬
‫וגם כי זולת זה היכן ראו דרכי לשונות כאלה אצל יאזעפוס שתחת לאמר‬ ויעשה אותו לכהן גדול, יאמר וימסור בידו את משמרת המקדש‪.‬‬ ‫
והלא הדבר הזה כי פלוני ופלוני הי׳ לכהן גדול ונעשה לכהן גדול והופקד‬ ‫במשרת כהן גדול בא בדברי יאזעפוס במאות מקומות, ובכולם בא הלשון כהוגן‬ ‫כי נעשה כהן גדול, ואיך זה השתמש יאזעפוס בלשון כזה שאין דוגמתו ותחת‬ ‫לאמר שנעשה לכהן גדול יאמר שמסר לו משמרת המקדש‪.‬‬
‫וכדבר פלא הנם גם דברי גרעץ בנוגע להסנהדרין, הוא עצמו יאמר "‬כי‬ ‫מדבר החלוקה הזאת נוכל לראות כי השכיל גאביניוס להכיר ולדעת כי הסנהדרין‬ ‫שבירושלים הוא העמוד אשר האומה נשענת וראש פנה לכל אחדות העם".‬‬
‫ובכל זה יאמר‪:‬‬ "כמעט פנה גאביניוס מיהודה ותשב גם הסנהדרין הגדולה לכבודה הראשון‬ וממעשי גאביניוס לא נשאר רושם כלל".
‫אבל הלא ידענו את דרכי הרומיים בכל אשר ראו והכירו תועלתם וטובתם‬ ‫כי ידעו היטב איך לקיים חפצם, אשר הי׳ מטיל ברזל, ולהעמיד דרכם‪ ,‬ואיך‬ ‫
‫56
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬ ‫ ‫עשו אז בני ישראל לבטל מעשי הרומיים בדבר גדול אשר כזה, והרומיים שמו‬ ‫ידם בחיקם‪.‬‬
‫ויותר מזה כי מפני שלא הבינו סוף דברי יאזעפוס על מה יסבו דבריו‬ ‫באמרו "ככה אבדו היהודים את ממלכתם ויהי להם מעתה ממשלה אריסטאקראטית" כי על כן כתב לו החכם גרעץ‪:‬‬
"בראש כל אלה העמיד גאביניוס מהיהודים ההולכים בדרכי הרומיים‬ ‫מהאריסטאקראטים אשר בין הכהנים אנשים אשר נגע הדבר להם עצמם לחזק ידי‬ ‫רומא בארץ(ל"א)‪.‬‬
‫ובכל זה יאמר מיד אחר זה שהחלוקה הזאת היתה כנפל אשה לא ראה‬ ‫שמש, וכאשר אך פנה גאביניוס הלכה תמס, וגם עקבותיה לא נודעו‪.‬‬
‫והנה הלכו בדרכם למרחוק כל כך עד שפירשו דברי יאזעפוס והוציאו‬ ‫מהם דברים שהנם לגמרי נגד המפורסמות, ונגד טבע הדברים‪.‬‬
‫כי אם העמיד גאביניוס לראש החמשה סנהדראות אשר יסד את הרימלינגים‬ ‫החיצונים והצדוקים הנה ידענו אותם ואת דרכם כי לא שבו מפני כל, ובפרט‬ ‫כשממשלת רומא לא לבד שהיתה עמהם, כי אם שגם ראתה בזה את טובתה‪.‬‬
‫ובכל זה העמיד גרעץ את פני המאורעות באופן כזה עד שיאמר כי אך‬ ‫פנה גאביניוס לא נשאר גם רושם מזה, וגם עקבותיהם לא נודעו‪.‬‬
‫ואנחנו ידענו את כל מעשי הרימלינגים החיצונים והצדוקים למיניהם שאם‬ ‫אך גברה ידם, לא שבו מפני כל, וגם עברו בחרב נוקמת, ופתאום יבדה לנו‬ ‫החכם גרעץ מעשים ומאורעות אשר לא נשמעו ולא נראו ביהודה, ולא היו, ולא‬ ‫יכלו להיות‪.‬‬
‫ויאמר לנו כי נמסרה שבט המשרה בידי כל הרימלינגים למיניהם בכח‬ ‫רומא, והם יראו לגשת‪.‬‬
‫וכל מי שיש לו ידיעה בדברי הימים ישתומם לדרכי חקירה כאלה אשר‬ ‫בדו להם מעשים ומאורעות שלא היו ושלא יכלו להיות בשום אופן‪.‬‬
‫ובראותם בעצמם שאין שם גם שורש וענף מהם, בראו להם דברים שכמעט‬ אך פנה גאביניוס ללכת והנה היו כלא היו, וגם עקבותיהם לא נודעו‪.‬‬
‫ואמנם כן כי החכם גרעץ איננו יחיד בדרכו בפי׳ דברי יאזעפוס, והיא גם‬ ‫דרך כל חוקרי העמים‪.‬‬ ‫
והפראפעסאר שירער בח״א יביא בזה המון השערות של חוקרי העמים‬ ‫ויאמר שם עמוד ‪339‬: ‬
"כן עשה אז גאביניוס דבר גדול בנוגע לסדרי הממשלה כי לקח מהורקנוס‬ ‫את כל כח ממשלתו ויתן בידו רק ההשגחה על המקדש, אבל בממשלת הארץ‬ ‫לא הי׳ לו להורקנוס (וממילא גם לאנטיפטר) דבר מעתה כי חלק גאביניוס את‬ ‫הארין לחמישה פלכים וכו' מה הכונה בזה בדברים האלה אצל יאזעפוס אינו מובן‬ ‫כראוי וכו׳ אבל בכל האופנים היו מעשי גאביניוס אלה לקחת מהורקנוס את כל יתר‬ ‫ --------------------- ‫
(ל"א) ומעתיקו עברית שנן עוד יות‬ר את דברי גרעץ וכתב עמוד 469: ‬
‫״ובראשם העמדו יהודים אשר נטו בלבם אחרי הרומאים, מרביתם מאצילי העם הצדוקים אשר‬ ‫בקשו וימצאו תועלת לנפשם מאהבתם את רומא וידרשו שלומה וטובתה ‪ כל הימים״‪.‬‬
‫וזה ‬טעות לעצמו עי׳ דברינו ״צדוקים ובייתוסים".‬ ‫
‫56
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬ ‫ ‫עשו אז בני ישראל לבטל מעשי הרומיים בדבר גדול אשר כזה, והרומיים שמו‬ ‫ידם בחיקם‪.‬‬
‫ויותר מזה כי מפני שלא הבינו סוף דברי יאזעפוס על מה יסבו דבריו‬ ‫באמרו "ככה אבדו היהודים את ממלכתם ויהי להם מעתה ממשלה אריסטאקראטית" כי על כן כתב לו החכם גרעץ‪:‬‬
"בראש כל אלה העמיד גאביניוס מהיהודים ההולכים בדרכי הרומיים‬ ‫מהאריסטאקראטים אשר בין הכהנים אנשים אשר נגע הדבר להם עצמם לחזק ידי‬ ‫רומא בארץ(ל"א)‪.‬‬
‫ובכל זה יאמר מיד אחר זה שהחלוקה הזאת היתה כנפל אשה לא ראה‬ ‫שמש, וכאשר אך פנה גאביניוס הלכה תמס, וגם עקבותיה לא נודעו‪.‬‬
‫והנה הלכו בדרכם למרחוק כל כך עד שפירשו דברי יאזעפוס והוציאו‬ ‫מהם דברים שהנם לגמרי נגד המפורסמות, ונגד טבע הדברים‪.‬‬
‫כי אם העמיד גאביניוס לראש החמשה סנהדראות אשר יסד את הרימלינגים‬ ‫החיצונים והצדוקים הנה ידענו אותם ואת דרכם כי לא שבו מפני כל, ובפרט‬ ‫כשממשלת רומא לא לבד שהיתה עמהם, כי אם שגם ראתה בזה את טובתה‪.‬‬
‫ובכל זה העמיד גרעץ את פני המאורעות באופן כזה עד שיאמר כי אך‬ ‫פנה גאביניוס לא נשאר גם רושם מזה, וגם עקבותיהם לא נודעו‪.‬‬
‫ואנחנו ידענו את כל מעשי הרימלינגים החיצונים והצדוקים למיניהם שאם‬ ‫אך גברה ידם, לא שבו מפני כל, וגם עברו בחרב נוקמת, ופתאום יבדה לנו‬ ‫החכם גרעץ מעשים ומאורעות אשר לא נשמעו ולא נראו ביהודה, ולא היו, ולא‬ ‫יכלו להיות‪.‬‬
‫ויאמר לנו כי נמסרה שבט המשרה בידי כל הרימלינגים למיניהם בכח‬ ‫רומא, והם יראו לגשת‪.‬‬
‫וכל מי שיש לו ידיעה בדברי הימים ישתומם לדרכי חקירה כאלה אשר‬ ‫בדו להם מעשים ומאורעות שלא היו ושלא יכלו להיות בשום אופן‪.‬‬
‫ובראותם בעצמם שאין שם גם שורש וענף מהם, בראו להם דברים שכמעט‬ אך פנה גאביניוס ללכת והנה היו כלא היו, וגם עקבותיהם לא נודעו‪.‬‬
‫ואמנם כן כי החכם גרעץ איננו יחיד בדרכו בפי׳ דברי יאזעפוס, והיא גם‬ ‫דרך כל חוקרי העמים‪.‬‬ ‫
והפראפעסאר שירער בח״א יביא בזה המון השערות של חוקרי העמים‬ ‫ויאמר שם עמוד ‪339‬: ‬
"כן עשה אז גאביניוס דבר גדול בנוגע לסדרי הממשלה כי לקח מהורקנוס‬ ‫את כל כח ממשלתו ויתן בידו רק ההשגחה על המקדש, אבל בממשלת הארץ‬ ‫לא הי׳ לו להורקנוס (וממילא גם לאנטיפטר) דבר מעתה כי חלק גאביניוס את‬ ‫הארין לחמישה פלכים וכו' מה הכונה בזה בדברים האלה אצל יאזעפוס אינו מובן‬ ‫כראוי וכו׳ אבל בכל האופנים היו מעשי גאביניוס אלה לקחת מהורקנוס את כל יתר‬ ‫ --------------------- ‫
(ל"א) ומעתיקו עברית שנן עוד יות‬ר את דברי גרעץ וכתב עמוד 469: ‬
‫״ובראשם העמדו יהודים אשר נטו בלבם אחרי הרומאים, מרביתם מאצילי העם הצדוקים אשר‬ ‫בקשו וימצאו תועלת לנפשם מאהבתם את רומא וידרשו שלומה וטובתה ‪ כל הימים״‪.‬‬
‫וזה ‬טעות לעצמו עי׳ דברינו ״צדוקים ובייתוסים".‬ ‫
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫ פליטת כח הממשלה אשר נתן לו פאמפיוס, ואם פאמפיוס לקח ממנו את כתר‬ ‫המלוכה, לקח ממנו גאביניוס עתה גם את כל משרתו במדינה, וישאיר בידו רק‬ ‫את הכהונה במקדש, אבל הסדרים האלה לא ארכו ימיהם כי צעזאר השיב את‬ ‫הורקנוס על כנו".
‫ובח"ב עמוד ‪ 193‬יאמר שירער על זה עצמו‪:‬‬
"כפי הנראה הי׳ מונח בהמעשה הזאת הרבה יותר מזה לבד להגביל כח‬ ‫הסנהדרין מהשתרע על כל העם יחד, כי יאזעפוס "יצייר זה כדבר מדיני כולל‬ הנוקב ויורד" ואם לא נוכל להכיר ולדעת אם החמשה מחוזות ההם היו מחולקים‬ ‫בנוגע להמסים או בנוגע לחקי משפט, או לשניהם יחד, אבל בכל האופנים לא‬ ‫ארכו מעשי גאביניוס יותר מערך עשר שנים, כי על ידי מעשי יוליוס צעזאר‬ ‫הוסרו ונתבטלו, כי הוא השיב (!) להורקנוס את השם עטנארכיס ביהודה, ומתוך‬ ‫מעשה שאירע או יוצא מפורש כי כח המשפט בירושלים שב והי׳ גם על ארץ‬ ‫הגליל שהרי הורדוס הוכרח אז בעד מעשיו בארץ הגליל לבוא להצטדק לפני‬ ‫השופטים בירושלים". ‬
‫וכל דבריו מראשם לסופם אינם כי אם דברי טעות‪ ,‬ובא רק מפני שהרשו‬ ‫להם לחקור במקומות אשר יחסר להם גם הידיעות היותר מפורסמות‪.‬‬
‫עד שהוא מביא ראיה מזה שעמד הורדוס למשפט בירושלים "כי כח‬ ‫המשפט בירושלים שב והי׳ גם על ארץ הגליל״ ובהכרח שאז כבר שבה הסנהדרין‬ ‫הגדולה והתאחדה לכחה הראשון‪.‬‬ ‫
אבל הלא דבר ידוע כי אפי׳ בשעה שהסנהדרין הגדולה היא בכל אחדותה ‫וכל כחה, נידן כל אחד רק בעירו ובמקומו, ודבר אין לבית דין הגדול שבירושלים‬ ‫עם דיני נפשות של רציחה, אף כי במקומות אחרים‪.‬‬
‫ומקראות שלמים הם בתורה במקומות רבות "והוצאת את האיש ההוא או‬ ‫את האשה ההיא אל שעריך". ואצל רוצח ביחוד נאמר דברים י״ט י׳׳ב‪ ,‬ושלחו זקני‬ עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת‪.‬‬
‫ודבד ידוע הוא כי דיני נפשות בכלל הנם בעשרים ושלשה, ובבית דין‬ ‫של כל עיר ועיר‪.‬‬ ‫
אבל את אשר הועמד הורדוס למשפט בירושלים ולא בארץ הגליל הוא‬ ‫מפני שני דברים האחת כדברי יאזעפוס ‪XIV, 9, 4‬‬.
"הורקנוס לא מצא מרגוע מאמותיהם ואחיותיהם של הנהרגים כי הם היו‬ ‫צובאות פתח בית המקדש, ובכל יום הפילו שם תחנתם ובקשתם בבכי ואנקה ‫לדרוש דם נקי דם בניהם ואחיהם אשר שפך הורדוס, ולהעמיד אותו בשער משפט". ‬
‫וזאת שנית כי הורדוס הי׳ אז כבר לראש בארץ הגליל, על פי אנטיפטר‬ ‫אביו, ועל פי הורקנוס וגדול מאד אצל נציב רומא בסוריא, ולא ערב אדם את‬ ‫לבו בארץ הגליל להעמידו שם במשפט, וגם הבית דין שבירושלים לא עלה על‬ ‫דעתם כי הם עצמם יקראו אותו לדין ומשפט לפניהם‪.‬‬
‫רק כי גדולי העם השתדלו על זה לפני הורקנוס כי הוא יקרא אותו למשפט‪,‬‬ ‫ובכל זה בא גם לשם בראש חיל מזוינים‪.‬‬
‫ולא נוכל לדעת איך יכלו כולם לטעות ולחשוב כי דברי יאזעפוס על‬ ‫גאביניוס שמסר ביד הורקנוס משמרת המקדש הכונה שלקח ממנו כל המשרה‬ ‫
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬ ‫ ‫במדינה ושם עטהנארך, וישאיר בידו רק הכהונה הגדולה, ורק כעשר שנים אחר‬ ‫זה השיב יוליוס צעזאר להורקנוס את שם עטהנארך ואת כח הממשלה‪.‬‬
‫והנם רק דברים אשר בדו מלבם בטעות והיכן ראה שירער שיוליוס צעזאר‬ ‫השיב לו את השם עטהנארך והממשלה.‬‬
‫והרי הדבר להיפך שגם אצל יוליוס צעזאר נאמר על הורקנוס רק דבר‬ הכהונה הגדולה‪.‬‬
‫ובספר ‪ XIV, 8, 3‬אחרי אשר יספר יאזעפוס את העבודה אשר עבדו‬ ‫הורקנוס ואנטיפטר לצעזאר יאמר‪:‬‬
"כאשר אחר זה כלה צעזאר את המלחמה ויבוא באניתו לסיריען, הראה‬ ‫תודתו להורקנוס כי קיים בידו את הכהונה הגדולה, ואת אנטיפטר עשה לאזרח‬ ‫רומי וכי יהי׳ חפשי מכל מס".
‫ואלו הי' הדבר כי לפני זה על ידי גאביניוס הורד מממשלתו ומשם עטהנארך‬ ‫ויהי רק כהן גדול, ויוליוס צעזאר השיב לו את ממשלתו ואת שם עטהנארך, הלא אך זה הי׳ לו ליאזעפוס לאמר‪.‬‬
‫והנה לא יזכיר מזה דבר, ויאמר רק זאת כי קיים בידו את משרת כהן גדול.‬
‫כי באמת אך תחת משרת כהן גדול נהגו כל החשמונאים כולם את‬ ‫ממשלתם, וגם הורקנוס הראשון, יוחנן כהן גדול, אשר הלא הי׳ בודאי מושל‬ ‫בארץ יהודה, אשר היתה אז עוד חפשית לעצמה הי׳ נקרא רק כהן גדול גם בפי‬ ‫כל העמים, ורק תחת שם זה משל, כמו שהוא בכל דברי יאזעפוס שם‪.‬‬
‫וכן אחר זה שם ‪ XIV, 8, 5‬אחרי אשר יספר יאזעפוס כי אנטינאנוס בן‬ ‫אריסטובלוס בא לפני צעזאר, ויבקש ממנו לעמוד לימינו, וכי אנטיפטר אשר גם‬ ‫הוא הי' שם‪ ,‬עמד כנגדו, והשיב על כל דבריו, יאמר יאזעפוס: ‬
"כאשר התנצל אנטיפטר כן שב יוליוס צעזאר וקיים את הורקנוס לכהן‬ ‫גדול, ויתן לאנטיפטר כח ועוז וישימהו לשר בכל ארץ יהודה". ‬
‫והנה לא יזכיר גם בזה על הורקנוס כי אם כהן גדול, אף כי זה ודאי שאז‬ ‫הי׳ הורקנוס המושל ביהודה.
והנה בדו מלבם כי גאביניוס הוריד את הורקנוס מממשלתו, ובכל זה הניח‬ ‫את ארץ יהודה גם אז בלא נציב רומא, כי אם שהעמיד כל ממשלת הארץ תחת‬ חמשה בתי משפט, חמשה סנהדראות או חמשה רעפובליקים ככל ההשערות‬ ‫השונות אשר הביא שירער שם בשם החוקרים השונים.
‫ולפי דבריהם רק אחר זה שב הורקנוס לממשלתו על ידי יוליוס צעזאר‪.‬‬ ‫
אבל הלא הדבר מפורש כי כל הזמן ההוא עמד הורקנוס במשמרתו ובכח‬ ‫ממשלתו‪.‬‬
‫ובדברי הסענאט הרומי אשר באו שם ‪ XIV, 8, 5‬אצל יאזעפוס למלאות‬ ‫רצון שלוחי היהודים בא בסוף‪:‬‬
‫נעשה בשנה התשיעית לממשלת הורקנוס, והיותו במשרת כהן גדול‪,‬‬ ‫בחודש וכו׳‪.‬״‬ ‫
ומבואר כי ממשלת הורקנוס לא נתבטלה בינתיים למשך שנים ככל אשר‬ ‫בדו הם כולם בטעות‪.‬‬ ‫
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫ל‬ ‫ ‫גם יאזעפוס עצמו בסוף ספרו קדמוניות ‪ XX, 10, 1‬יאמר: ‬
"אחרי אשר מלך אריסטובלוס וכו׳ בא פאמפיוס וילכוד את ירושלים ויוליך‬ ‫שבי לרומא את אריסטובלוס ובניו, וישב להורקנוס את משרת כהן גדול, ויתן‬ ‫גם הממשלה בידו רק לא את כתר המלוכה ושם מלך (אשר נשא אריסטובלוס‬ ‫לפניו) ומאז משל הורקנוס ארבעה ועשרים שנה רצופים עד אשר באו הפרתים‬ ‫ויושיבו את אנטיגנוס בן אריסטובלוס למלך וכו׳."
‫ואיך אפשר לאמר כי בינתיים נתבטלה ממשלתו שנים רבות, ויהי ביהודה‬ ‫רעפובליק וממשלת חורים ככל ההשערות הרבות והשונות אשר בדו להם מלבם‪.‬‬ ‫
פרק י"ג‪.‬‬
‫ ‫אבל כל דברי יאזעפוס פשוטים, והולכים יחד, ודבריו כי מסר להורקנוס‬ ‫את משמרת המקדש, וכי בטל הסנהדרין הכוללת הנם דבר אחד‪.‬‬
‫ודבריו הולכים למישרים כי הוסיף על כחו של הורקנוס כי בטל את‬ ‫הסנהדרין הכוללת, וממילא את העומד בראש הסנהדרין היינו את הנשיא, וימסור‬ גם את זה רק תחת יד הורקנוס‪.‬‬
‫כי אמנם כן אשר משמרת הנשיאות כללה מתוכה גם לבד משמרת התורה, ‫עוד ענינים רבים מאד אשר השתרעו בכחם הגדול על כל האומה.
‫וכל הדברים ההם הי׳ מקומם במקדש ד' ונעשו מהנשיא בראש הסנהדרין‬ ‫הגדולה שם ונסדרו והלכו רק על פיהם ומהם‪.‬‬
‫ואך זה הוא דברי יאזעפוס שם: ‬
"אז השיב גאביניוס את הורקנוס לירושלים ויתן בידו את כל משמרת‬ ‫המקדש‪ ,‬ויחלק את הסנהדרין לחמשה מקומות וכו׳‪.‬״‬ ‫
וגאביניוס עשה כל זה רק בעצת אנטיפטר ככל אשר נתפרש זה במקום‬ ‫אחר אצל יאזעפוס ויבואר לפנינו‪.‬‬
‫וענין הדברים זה הוא‪.‬‬
‫הסנהדרין הגדולה היתה כל כך קשורה ואחוזה עם מקדש ד׳ עד שאמרו‬ ‫וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם, ועשית על פי וכו׳ מן המקום ההוא‬ ‫מלמד שהמקום גורם (עי׳ ע"ז ח: וסנהדרין י״ד: פ״ז ועי' רמב"ם הלכות סנהדרין‬ ‫פי״א הי"א)‪.‬‬
ושם הי׳ מושב הסנהדרין הגדולה בלשכת הגזית(ל״ב)‪.‬‬
‫ושם עמד עמהם הכהן הגדול אשר כלפי מושלי העמים מבחוץ הי׳ הוא‬ ‫העומד מול העם וזה הי׳ כן גם לפני ימי החשמונאים, אבל לא הי׳ זה נוגע לעיקר‬ ‫דבר הסנהדרין כי ראש הסנהדרין בתור מופלא שבסנהדרין הי׳ רק האב בית דין‬ (ויבואר לפנינו) ומראשית ימי יוסי בן יועזר על פי מהלך המאורעות העמידו גם‬ ‫נשיא וגם זה הי׳ מהסנהדרין עצמם היינו רק מראשי חכמי התורה, ומשרת אב‬ ‫‫ ---------------------- ‫ (ל״ב) דברי חוקרי העמים אשר למטרתם חשתדלו להכחיש ‪ זה על ידי חסרון ידיעה ופלפולים‬ זרים יבואר לנו לפנינו בדברינו על הבית דין הגדול‪.‬‬ ‫
‫‪60‬‬
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫ ‫בית דין לא נתבטלה גם אז, ‬ויהי מאז אחרי הנשיא וככל אשר יתבאר זה עוד‬ בדברינו‪.‬‬ ‫
והנשיאות הזאת והסנהדרין הגדולה כללה בתוכה דברים רבים מצרכי צבור‬ ‫של כלל ישראל, מהענינים הגדולים של האומה בכללה‪.‬‬
‫וגם כל מעות יתומים אשר עדין לא הגיעו לפרקם היו מונחים בלשכת בית‬ ‫המקדש תחת רשות הנשיא ראש הסנהדרין במקדש ד'‪.‬‬
‫והוא ענין דברי הברייתא על זמן מאוחר אשר הלך מתוך הסדרים הקודמים, ‫בגיטין ד׳ ל׳׳ז תני רמי בר חמא יתומים אין צריכים פרוזבול דרבן גמליאל ובית‬ דינו אביהן של יתומים‪.‬‬ ‫
ואין אלו מליצות ״רבן גמליאל ובית דינו אביהם של יתומים׳ ואין זה בדין‬ ‫פרוזבול לבד, כי אם דבר קיים ונמשך כן מהימים היותר ראשונים‪.‬‬ ‫
ובספר שני לחשמונאים סי׳ ג׳ נאמר כי שמעון אחד מהכהנים הביא דבתו‬ ‫רעה לפני נציב המלך סילייקוס בחילת סוריא אפאללוניוס כי אוצרות בית המקדש‬ ‫מלאים כסף וזהב לרוב מאד יותר הרבה מהנדרש לצרכי המקדש, אבל כאשר בא‬ שלוחו של המלך לירושלים הראה לו חניו הכהן הגדול כי הכסף האצור שם‬ ‫בלשכת בית המקדש אינו כסף של כלל הצבור כי אם כסף של יחידים, כסף‬ ‫יורשים וצואות והכסף אצור שם בלשכת המקדש, והוא כסף אלמנות ויתומים‪.‬״‬
‫וזה הי׳ עוד לפני ימי החשמונאים ואז הי׳ עוד הכהן גדול הנשיא והממונה ‫על כל זה, והי׳ זה אז תחת יד חניו הכהן הגדול. ‬
והיו נשמרים ואצורים שם עד אשר יוגדלו ויחולק להם על פי בית דין‬ ‫ככל דיני התורה בדיני יורשים, ודיני צואת שכיב מרע, ולאלמנה בכתובתה, נכסי‬ ‫מלוג ונכסי צאן ברזל‪ ,‬וליתומים בכתובת אמם‪ ,‬וכל דיני קרובים ויורשים‪.‬‬
‫והנה הי׳ כל זה מונח באוצר לשכת המקדש, ששם הי׳ אז גם המקום של‬ ‫בית ‬דין הגדול, בית דין של כל ישראל‪.‬‬
‫והוא זה עצמו הנאמר בזמן מאוחר "רבן גמליאל ובית דינו אביהם של‬ ‫יתומים‪.‬״‬
‫וזה עצמו הוא גם הנאמר במשנה במס׳ ערכין ד׳ ל"א‪) :‬פ"ט מ"ד)‪.‬‬
"בראשונה הי׳ נטמן יום שנים עשר חדש שיהא חלוט לו התקין הלל‬ ‫הזקן שיהא חולש את מעותיו "בלשכה" ויהא שובר את הדלת ונכנס. אימתי‬ ‫שירצה הלה יבוא ויטול את מעותיו."
‫והכונה על הלשכה הזאת, שעמדה תחת יד הבית דין הגדול, ברשות‬ ‫הנשיא, לכל דבר העם בכללו‪.‬‬
‫ובמשנה שקלים פרק ה׳ משנה ו׳ נאמר:
‫שתי לשכות היו במקדש אחת לשכת חשאים, ואחת לשכת הכלים, לשכת חשאים יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים‬ מתוכה בחשאי‪.‬‬ ‫
וגם הלשכה הזאת הי׳ אוצרה גדול מאד עד שיאזעפוס ‪ XII, 5, 4‬בדברו‬ ‫על אנטיוכס עפיפהאניס ואשר שלל את המקדש יפרט את הלשכה הזאת גם‬ ‫בפרט, ויאמר שגם את אוצר "לשכת חשאין" בזז לו ויקח.
‫והנה הי׳ גם זה במקדש, ונוגע לכל האומה בכללה לטובת הרבים‪.‬‬ ‫
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫לא‬
‫ ‫וכל זה אינו ענין לעבודת הקרבנות ומעשי המקדש‪ ,‬אבל הי׳ קשור ואחוז‬ ‫שם עם כל קשר אחדות העם והפקוח הגדול אשר יצא משם על כל צרכי‬ ‫הצבור בכללו‪.‬‬
‫ועי׳ במס׳ נדרים ד׳ מ"ו: (פ"ה מ"ה) הריני עליך חרם המודר אסור‪ ,‬הרי את‬ ‫עלי חרם הנודר אסור, הריני עליך ואת עלי וכו׳ והכותב חלקו לנשיא (אז הם‬ ‫מותרין להשתמש) וכו׳ ר׳ יהודה אומר אין אנשי גליל צריכין לכתוב שכבר כתבו‬ אבותיהם על ידיהם‪.‬‬ ‫
וכל הדברים האלה היו החוטים והגידים הגדולים אשר קשרו וארגו יחד את‬ ‫כל העם עם הנשיאות והבית דין הגדול במקדש‪.‬‬ ‫
ועי׳ ירושלמי מעשר שני ספ"ה דאמר ר׳ יוסי בשם ר׳ תנחום בר חייא ר'‬ ‫‪ חזקיה‬ר' אלעזר בי ר׳ יוסי ר׳ תנחום בר חייא בשם ר׳ יהושע בן לוי בראשונה‬ ‫הי׳ מעשר נעשה לשלשה חלקים שליש למכירי כהונה ולויה ושליש לאוצר‬ ‫ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלים. אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון מן דהוה סליק‬ ‫למדין בירושלים עד דתלת איגרין הוה יהיב מדידיה מכאן ואילך משל אוצר וכו׳‪.‬‬
‫ומן דהוה סלק למדין בירושלים, היינו למדין לפני בית דין הגדול, כי בתי‬ ‫דינין סתם היו בכל עיר ועיר‪.‬‬
‫וכל זה הי׳ כן מן הימים הראשונים כי בירושלמי מעשר שני שם נאמר‬ ‫שזה נשתנה מימי יוחנן כהן גדול ואילך, וכל זה הי׳ שם אצל הבית דין הגדול‬ ‫במקדש‪.‬‬
‫וענינים רבים עוד שהי' יוצא מהם בשם הנשיא לכל קהל הגולה, גם לבד‬ ‫ארץ ישראל, ובארץ ישראל עצמה כמו כל הדברים שהוזכרו יחד בהברייתא במס׳‬ ‫סנהדרין ד׳ י״א:
"מעשה ברבן גמליאל (הזקן) שהי׳ יושב על גב מעלה בהר הבית‪ ,‬והי׳‬ יוחנן סופר הלז עומד‬ ‫לפניו ושלש אגרות חתוכות לפניו‬ ‫מונחות אמר לו טול‬ ‫אגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלילאה עילאה ולאחנא בני גלילאה תתאה שלומכון‬ ‫יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא ממעטנא דזיתא‬ ‫וטול אגרתא חדא וכתוב לאחנא בני דרומא שלומכון יסגא מהודעין אנחנא לכון‬ ‫דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא מעומרי שיבליא וטול איגרתא חדא וכתוב‬ ‫לאחנא בני גלוותא בבבל ולאחנא דבמדי ולשאר כל גלוותא דישראל שלומכון‬ ‫יסגא לעלם מהודעין אנחנא לכון דגוזליא וכו׳ וזמנא דאביבא לא מטא ושפרא‬ ‫מילתא באנפיי ובאנפי חביריי ואוסיפית על שתא דא יומין תלתין."
‫והנה כתב אגרת אחת "‬לאחנא בני גלילאה עילאה ולאחנא בני נלילאה‬ ‫תתאה", וכן אגרתא חדא לבבל ומדי ולשאר גלוותא דישראל, היינו הארצות‬ ‫הסמוכות, ובהכרח שהאגרות הכוללות מהנשיא באו למקום מיוחד ומשם שלחו‬ ‫דבריהם לכל מקום ומקום בשם הנשיא והסנהדרין‪.‬‬
‫וגם זה לא עשה רבן גמליאל בביתו כי אם בבית המקדש ועל גב מעלה‬ בהר הבית‪.‬‬
‫שכל ההנהגה הכוללת היתה קשורה עם המקדש ומשם יצאה לכל‬ ‫המקומות‪.‬‬ ‫
‫‪62‬‬
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬ ‫ ‫ובראש מס׳ שקלים "באחד באדר משמיעין על השקלים (בית דין שולחים‬ בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהם) ועל הכלאים ומתקנין את הדרכים‬ ואת הרחובות ואת מקואית המים ועושייז כל צרכי רבים."
‫וכל הדברים האלה היו צריכים ארגאניזאציאן שלמה בכל המדינה, והוצאות‬ גדולות, ואנשים רבים מפקחים על הכל. ‬
‫ובמשנה ראש השנה פרק א׳ משנה ג׳ ״על ששה חדשים השלוחין יוצאין‬ ‫על ניסן מפני הפסח וכו'‪.‬״‬
‫ושם פרק ב׳ מ״ב "בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו‬ ‫שיהיו שלוחין יוצאין."
ושם משנה ה׳ ״חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת ולשם‬ ‫כל העדים מתכנסים ובית דין בודקין אותם שם וסעודות גדולות עושין להם‬ ‫בשביל שיהו רגילין לבא. בראשונה לא היו זזין משם כל היום התקין רבן גמליאל‬ ‫הזקץ שיהו מהלכין אלפים וכו׳."
הארכנו בזה לפי שזה עצמו הוא ידיעה גדולה הדרושה מאד בדברי ימינו‬ ‫לדעת עניני הבית דין הגדול והנשיאות בראשם, ורוחב מעשיהם הגדולים אשר‬ ‫השתרעו בכל המדינה מתוך מעשים רבים גדולים וכבירים, ואשר יהי׳ נדרש לנו‬ ‫בכל הדברים לפנינו‪.‬‬
‫ומקומם הקבוע והנשיא בראשם הי׳ במקדש ד׳ ומשם יצאו כל פעולותיהם‬ לרבים.
‫ועל כן הנה דברי יאזעפוס כי בטל גאביניוס את הסנהדרין הגדולה ומסר‬ ‫את כל משמרת המקדש לידי הורקנוס הנם דבר אחד לגמרי‪.‬‬
‫ויאזעפוס אשר כתב דבריו לגויי הארצות ובלשונם, ואשר גם בכל דבריו‬ ‫מימי הבית השני אין שם כל מאומה כי אם מהמושלים אבל לא נגע בחיי העם‬ ‫ובכל הנעשה בתוכם לבד המושלים בם, לא הי׳ יכול להזכיר זה יותר מהלשון‬ ‫הקצור הזה:
"אז השיב גאביניוס את הורקנוס לירושלים וימסור בידו (גם) את כל‬ ‫משמרת המקדש, ויחלק את הסנהדרין לחמישה מקומות וכו׳."
והדברים מבארים את עצמן. ‫
‫פרק י"ד‪.‬‬
‫ וזה עצמו הוא גם האמור במשנה ‬במס׳ סוטה ד׳ מ״ח (משנה ט' י"א)‪.‬‬
משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית משתאות.
‫ובדברי ימינו אשר לא נחקרו כלל לא הושם לב לדברי משנה שלמה כזו‬ ‫לדעת מתי היתה זה‪.‬‬
שהרי דבר פשוט הוא שאי אפשר לאמר שהכונה על ימי החורבן, שאז אי ‬אפשר לאמר שבטל השיר בבתי המשתאות, שערבה כל שמחה, ובטלו בתי‬ ‫המשתאות עצמם‪.‬‬
‫ומה ענין על ימי חורבן הבית לתלות פרט כזה על ביטול הסנהדרין, והלא‬ ‫אז באו יחד כתומם צרות נוראות, אלפי אלפים מבני ישראל נהרגו ויפלו חללים‬ ‫
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬ ‫ ‫ולאלפים נמכרו ממכרת עבד, ערי יהודה שאו שממה, וירושלים לעיים‪.‬‬ ‫
ואיך אפשר על הזמן ההוא לתלות פרט כזה משמחה של שיר בבתי‬ ‫משתאות רק בביטול הסנהדרין‪.‬‬
‫וגם כי כידוע על ידי חורבן הבית לא באה השתנות גדולה בהסנהדרין כלל‪.‬
צורתה הראשונה כבר פשטה זמן רב לפני זה בכל אשר יבואר עוד, והפנים אשר קבלה בזמן האחרון לפני החורבן במעמד זה נשארה גם לאחר‬ ‫החורבן‪.‬‬ ‫
וכמו שהוא במס׳ ראש השנה ד׳ ל״א עשר מסעות נסעה שכינה וכו׳‬ ‫וכנגדן גלתה הסנהדרין מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים מירושלים ליבנה וכו׳‪.‬‬
גם כי בכלל הלשון בכל מקום על החורבן או "משחרב הבית(ל״ג) או‬ "משחרב בית המקדש."
‫ובמשנה זו עצמה בא דבר חורבן בית המקדש אחר זה בלשונו הרגיל‪.‬‬
"משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה" ושם‬ ‫אחר זה "ר׳ יהושע אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה״ ואחר‬ ‫זה "ר׳ אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא‬ ‫וספריא כחזנא וכו׳."
‫ומה ענין לתלות קודם זה הדבר בהסנהדרין ביחוד ובפרט רחוק משמחה‬ ‫של זה כמו "ביטול השיר מבית משתאות" שזה יש לו ענין רק בשעה שכל‬ ‫העם על מכונו‪.‬‬ ‫
אבל כן הדבר שכל זה הי׳ בשעת שלום בשעה שהעם ישב עוד בשלות‬ ‫השקט, ורק הדבר הזה בא אז לרעה, על ידי גאביניוס על פי בקשת אנטיפטר‬ ‫האדומי‪.‬‬
‫והדברים יוצאים כן גם מדברי הירושלמי בסוטה שם‪.‬‬
‫אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם רב הונא בראשונה כל צרה שהיתה באה על‬ ‫הצבור היו פוסקין שמחה כנגדה, משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית משתאות‬ ‫ומשבטלו אלו ואלו שבת משוש לבינו נהפך לאבל מחולינו‪.‬‬ ‫
ומפרשי הירושלמי מפני שלא עמדו על עיקרי הדברים פירשו שם מה‬ ‫שפירשו‪.‬‬
‫אבל דברי הירושלמי פשוטים ויאמר שמשבטלה סנהדרין תחלה עוד בימי‬ ‫הבית בטל אז השיר בבתי משתאות, מפני שכל צרה שהיתה באה על הצבור ‫פסקו שמחה כנגדה, אבל אחר חורבן הבית בטלו גם בתי משתאות עצמן ויותר‬ ‫מזה שגם קראו אל אבל, ומשבטלו אלו ואלו שבת משוש לבינו נהפך לאבל‬ מחולינו‪.‬‬
‫ורב חסדא יאמר שם "אמר רב חסדא בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן‬ ‫ולא היו אומרים דברי נבלה בשיר אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהם הם‬ אומרים דברי נבלה בשיר."
‫ומבואר שלדברי רב חסדא גם אין זה כלל משום צער ואבל, כי אם מפני‬ ‫שמאז והלאה לא היתה עליהם אימת הסנהדרין כמו קודם זה.‬‬ ‫ -----------------
‫ (ל״ג) וכמו שהוא לשון הברייתא בגמ׳ בבא בתרא ד׳ ס: ת"ר "משחרב הבית." ‫
‫‪64‬‬
סוף ‫ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬ ‫ ‫והוא כפי מה שכבר נתבאר שדבר הסנהדרין הגדדולה השתרעה בהנהגה‬‬ ‫שלמה ומסודרת בכל צרכי הרבים והי׳ שם פקוח גדול על כל בתי הרבים.
וכן הדבר שהכונה לא על ימי החורבן כי אם על ביטול הסנהדרין הגדולה‬ ‫‬‫ביחוד‪.‬‬
‫וזולת הדבר הזה בימי גאביניוס, היינו בימי הורקנוס ואנטיפטר, אין לנו לא‬ ‫בדברי יאזעפוס וגם לא בדברי המשנה והגמרא שנתחדש בזה דבר חדש זולתי מה‬ שארבעים שנה לפני החורבן התישבו בחנות ואחר זה בירושלים, אבל על זה אי ‫אפשר לאמר ״משבטלה סנהדרין״‪.‬‬
‫ואך על פי זה נוכל להבין דברי ר׳ יוסי במס׳ סנהדרין ד׳ פ״ח‪ :‬תניא אמר‬ ‫ר'יוסי מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד‬ ‫יושבין בלשכת הגזית וכו׳ משרבו תלמידי שמאי והלל וכו׳‪.‬‬ ‫
ויבררו לנו כל הדברים האלה בכל ענינם לפנינו בימי התנאים, ובדברינו‬ ‫על הבית דין הגדול‪.‬‬ ‫
‫פרק ט"ו.
‫ ‫ועלינו לבאר עוד את סוף דברי יאזעפוס בהמעשים הגדולים האלה מביטול‬ ‫הסנהדרין הכוללת, למען הפיץ אור על כל רוחב המאורע הגדול הזה, וגם כי‬ מתוך סוף דבריו נסתבכו כל החוקרים החדשים עוד יותר‪.‬‬
הנה כל לשונו שם ‪ XIV, 5, 4‬הוא‪:‬‬
‫״אז השיב גאביניוס את הורקנוס לירושלים וימסור בידו את כל משמרת‬ ‫המקדש, (ויעש חדשה בארץ) ויחלק את הסנהדרין לחמשה, וישם את האחת‬ ‫בירושלים והאחת בגדרה, והשלישייה באמאטהוס, הרביעית ביריחו, והחמשית בצפורי‬ ‫בארץ הגליל. ככה אבדו היהודים את כסא ממלכתם ויהיו מעתה לממשלה‬ אריסטאקראטית‪.‬״‬ ‫
וכל החוקרים החדשים כולם בחפצם להתאים את דברי יאזעפוס יחד‪ ,‬לא‬ ‫מצאו הדרך כי אם לאמר אשר הורקנוס ואנטיפטר אשר עמדו לימין הרומיים בכל‬ ‫לבבם ובכל נפשם, ואשר גם בעזרתם נצחו הרומיים את אלכסנדר בן אריסטובלוס‬ הודחו פתאום מהממשלה, ויהיו עתה ביהודה חמשה רעפובליקים‪.‬‬
‫ואחדים מסופרי העמים הלכו בדרך למרחוק כל כך עד שגם פלפלו למצוא‬ ‫מטבעות של הרעפובליקים האלה‪.‬‬
‫וכבר נתבאר לנו בפרק י"ב טעות כל הדברים האלה‪ ,‬וכי מאז הושיב‬ ‫פאמפיוס את הורקנוס למושל ביהודה לא הוסר ממשמרתו, וימשול כ״ד שנים‬ ‫רצופים עד אשר בעזרת הפרתים מלך אנטיגנוס בן אריסטובלוס והורקנוס הובא‬ ‫בבלה‪.‬‬
‫אבל כל העוסקים בבירורי הדברים האלה לא ביארו לעצמם לא סידור‬ ‫דברי יאזעפוס בשני הפרקים האלה פרק ‪ 5‬ופרק ‪ 6‬אשר באו אחרי מעשי‬ ‫פאמפיוס ביהודה, וגם לא עמדו כלל על ענין דברי יאזעפוס‪ ,‬ויוציאום מענינם‬ ‫‬‫וישיאום לדבר אחר‪.‬‬ ‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫לג‬
‫ ‫וראשונה עלינו להעיר כי ממש כאשר עשה יאזעפוס עם הורקנוס אשר‬ ‫הדברים אשר הי' לו לכתוב אחרי מעשי פאמפיוס בסוף פרק ‪ 4‬כתב אחרי מעשי‬ גאביניוס בסוף פרק 5, ‪ממש כן עשה גם עם אריסטובלוס‪.‬‬
‫כי הדברים עליו אשר הי׳ לו לאמר בסוף פרק ‪ 4‬אחרי מעשי פאמפיוס‬ ‫אשר הורידו מכסא מלכותו, יאמר בפרק 6, אחרי מעשי גאביניוס עמו, דהיינו‬ ‫שנים רבות אחר זה‪.‬‬
‫ואחרי אשר יספור ממעשי אלכסנדר בן אריסטובלוס כי ברח מגלותו ויבוא‬ ‫לארץ יהודה ויעש מלחמה גדולה עם הורקנוס, וכי בעזרת גאביניוס נצחו את‬ ‫אלכסנדר והורקנוס הושב למקומו‪.‬‬
‫יספור אחר זה כי אז ברח גם אריסטובלוס עצמו מרומא ויבוא אל ארץ‬ ‫יהודה, וכי גם עליו גברו הורקנוס ואנטיפטר בעזרת גאביניוס ולגיוני רומא‪.‬‬
‫יאמר שם פרק ‪6, 1‬:‬
"אז הובא אריסטובלוס שנית לרומא ושם שמו עליו משמר אחרי אשר‬ ‫הי׳ שלשה שנים וששה חדשים מלך וכהן גדול, ויהי איש טוב וחונן." ‬
‫אבל הלא זה שהי׳ אריסטובלוס מלך וכהן גדול שלשה שנים וששה‬ ‫חדשים לאי הי׳ זה לפני מה שהובא עתה שנית לרומא על ידי גאביניוס, כי אם‬ ‫לפני אשר הורד מכסאו על ידי פאמפיוס‪.‬‬ ‫
אשר אז הסירו פאמפיוס מהיות עוד מלך וכהן גדול ויתן את הממשלה‬ בידי הורקנוס‪.‬‬
‫ובבריחתו עתה מרומא לא לבד שהי׳ רק זמן קצר ביהודה כי אם שגם‬ ‫לירושלים לא בא, והי׳ רק במבצר אלכסנדריום ואחר זה שני ימים במבצר‬ מאכערוס‪.‬‬
‫והדבר גם מפורש במקום אחר בדברי יאזעפוס שזה שהי׳ אריסטובלוס‬ ‫מלך וכהן גדול שלשה שנים ואיזה חדשים, זה הי' לפני אשר הורידו פאמפיוס‬ ‫בפעם הראשונה מכסאו.‬
‫ובאלטטי׳ ‪ XX, 10‬יאמר:
"אלכסנדרא אשת ינאי נתנה את המלוכה להורקנוס בנה הבכור, אבל‬ ‫אחרי מות אמם קרא עליו אריסטובלוס מלחמה וינצחהו ויקח מידו את הממשלה‪,‬‬ ‫ויהי אריסטובלוס למלך וכהן גדול, שלשה שנים ושלשה חדשים לימי מלכותו(ל״ד)‬ ‫בא פאמפיום לארץ יהודה וימגר לארץ כסאו וישלח את אריסטובלוס ובניו שבי‬ לרומא."
‫ומבואר כי את אשר הי' לו ליאזעפוס לאמר בסוף פרק ‪ 4‬בדברו שם‬ ‫ממה שכבש פאמפיוס את ירושלים ויוריד את אריסטובלוס מכסאו וישלח אותו‬ ‫ואת בניו שבי לרומא‪.‬‬ ‫
------------------------- ‫
(ל״ד)‬ שם יאמר יאזעפוס ‬שלשה שנים וששה חדשים וכאן יאמר ‬שלשה שנים ושלשה חדשים.
‫אבל דבריו הפעם מחזיקים כי כאן ‪ XX, 10‬יחשוב‬ רק ‫עד הזמן אשר בא פאמפיוס לארץ יהודה, כמו שיאמר שלשה שנים ושלשה חדשים לימי מלכותו בא פאמפיוס לארץ יהודה.
‫ושלשה חדשים ארכו הדברים עם פאמפיוס ומצור ירושלים, ועל כן עד אשר נכבשה ירושלים לפני‬ פאמפיוס הנה ארכו ימי מלכותו שלשה שנים וששה חדשים, ודע דברי יאזעפוס שם XIV, 6. ‫
‫‪66‬‬
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫ ‫ובמקום הזה הי׳ צריך יאזעפוס לאמר דבריו "אחרי אשר הי' שלשה שנים‬ ‫וששה חדשים מלך וכהן גדול ויהי איש טוב וחונן."
‫תחת זה כתב זה בפרק ‪ 6‬אחרי אשר ברח מרומא ושב לארץ יהודה, ונפל‬ שבי עוד הפעם ליד גאביניוס ונשלח שנית לרומא.
‫וכן ערבב יאזעפוס את סדר דבריו גם בזה‪.‬‬
‫כי בפרק ‪ 6‬אצל דבריו כי גאביניוס שלח את אריסטובלוס שנית שבי‬ ‫לרומא יאמר: ‬
"‬אבל לבניו נתן הסענאט חופשה על פי דברי גאביניוס אשר כתב‬ ‫להסענאט כי כן הבטיח לאמם אשת אריסטובלוס תחת מסירת המבצרים‪.‬״‬
‫והדברים האלה כשהם במקום הזה אין להם הבנה כלל, וכי מנין הי' עתה‬ ‫לאשת אריסטובלוס מבצרים למסור אותם לגאביניוס, והלא הורקנוס הי׳ אז המושל‬ ‫ביהודה, ואריסטובלוס אישה הוא עצמו בברחו עתה מרומא עוד לא הספיק ללכוד‬ ‫מבצרים, שהרי כן הנם דברי יאזעפוס עליו בפרק הזה מדבר כל מעשיו בברחו‬ ‫מרומא לאמר‪:‬‬
"בתוך כך הצליח בידי אריסטובלוס להמלט מרומא ויבוא לארץ יהודה, ‫אבל כאשר אך התחיל לבצר מחדש את אלכסנדריום שלח גאביניוס נגדו את‬ ‫צבאותיו לגרשו משם ולקחת אותו שבי. מהיהודים התקבצו אל אריסטובלוס וכו׳‬ ‫והרומיים נטו ידם עליהם וינצחום וכל העם אשר היו עמו נפוצו, רק הוא עם‬ ‫אלף אנשים נסו למאכערוס ויתחיל לבצר את המקום, אבל אחרי מלחמת שני ימים‬ ‫נפל שבי הוא ואנטיגנוס בנו אשר נס עמו מרומא וכו'."
‫ואיזה מבצרים היו יכולים להיות בידי אשתו עד שעשתה דבר גדול במסרה‬ ‫אותם לגאביניוס, והוא הבטיח לה לשלוח בניה חפשי תחת זה‪.‬‬
‫אבל דבריו אלה בפרק ‪ 6‬אחרי מרידת אריסטובלוס מוסבים על הנאמר‬ לפני זה בפרק ‪ 5, 4‬במלחמת אלכסנדר בן אריסטובלוס עם הורקנוס וגאביניוס, ‫הדברים אשר היו עוד לפני בריחת אריסטובלוס מרומא, ושם יאמר יאזעפוס:‬
"אחרי כל זה שב גאביניוס להמבצר אלכסנדריום ובעודו צר על המבצר‬ ‫הזה שלח אליו אלכסנדר לבקש לסלוח לו וימסור לידו את המבצרים‬ ‫הירקאני׳ ומאכערוס, ואחריהם גם אלכסנדריום, וגאביניום צוה להרוס את שלשת‬ ‫המבצרים האלה, וכאשר אם אלכסנדר אשר מפני שבעלה ובניה היו שבוים‬ ‫ברומא היתה באמנה עם הרומיים פנתה אז אל גאביניוס בבקשתיה מלא את הכל."
‫ויותר מזה נתפרש הדבר בדברי יאזעפוס במלחמות היהודים ‪ I, 8, 5‬אשר‬ יאמר שם:‬
"מיד אחר זה שב גאביניוס להמבצר אלכסנדריום וכו' אז שלח אליו‬ ‫אלכסנדר לבקש סליחתו וימסור בידו את המבצרים הירקאני׳ ומאכערוס וזמן קצר‬ ‫אחר זה גם את אלכסנרריום עצמה‪ ,‬את כל המבצרים האלה צוה גאביניוס לנתוץ‬ ‫ולהרוס כחפץ אם אלכסנדר אשר באה אליו להטות לבבו לטובה אל בעלה‬ ובניה השבוים ברומא."
‫והמבצרים האלה אשר נמסרו אז מבנה אלכסנדר, והיא בבואה לבקש על‬ ‫בניה, יעצה ובקשה להרסם לבלי יהיו עוד מקום למרד, מסירת המבצרים האלה ‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫לד‬ ‫ ‫מבנה קרא גאביניוס לפני הסענאט על שמה, וכי תחת זה הבטיח לה להוציא‬ ‫לחפשי את בניה השבוים ברומא‪.‬‬
‫אבל הנה כל זה הלא הי׳ לפני ימי מרידת אריסטובלוס, וכדברי יאזעפוס‬ ‫בזה עצמו כי בקשה על בניה ובעלה השבוים ברומא, ואשר דבר בריחת אריס‫טובלוס מרומא הי׳ אחר זה וכמו שיספור זה יאזעפוס בפרק הבא ויתחיל שם‬ ‫דבריו ויאמר:
"בתוך זה הצליח אריסטובלוס לברוח מרומא ולבוא לארץ יהודה, אבל‬ ‫כאשר אך התחיל להקים ולבצר מחדש את מבצר אלכסנדריום אשר זה מקרוב‬ ‫נהרס שלח גאביניוס וכו׳." ‫
וזה שהמבצר הזה נהרס זה מקרוב, היינו את אשר נהרס על ידי גאביניוס‬ ‫אחרי אשר מסר לו אלכסנדר המבצר על פי אמו‪.‬‬
‫ובמלחמת היהודים ‪ I, 8, 6‬יאמר יאזעפוס:‬
"לא רחוק אחרי זה (אחרי כל מעשי אלכסנדר) קם שאון חדש על ידי‬ ‫אריסטובלוס אשר ברח מרומא וכו׳."
‫והנה הי׳ כל זה אחרי כל גמר מרידת אלכסנדר ואחרי אשר כבר נהרסו‬ ‫המבצרים אשר נמסרו ונהרסו על פי אמו‪.‬‬
ובכל זה יכתוב יאזעפוס אחרי תום כל מרידת אריסטובלוס:‬
"אריסטובלוס נפל שבי ויובא לפני גאביניוס והוא שלחו שנית לרומא אבל‬ ‫לבניו נתן הסענאט חופשה על פי דברי גאביניוס אשר כתב להסענאט כי כן‬ ‫הבטיח לאמם אשת אריסטובלוס תחת מסירת המבצרים."
‫אף שזה ודאי שזה הי׳ הרבה לפני זה, היינו מיד אחרי מרידת אלכסנדר, ‫אשר כל זה מקומו בפרק 5, ולא בפרק 6.
וממש ככל אשר עשה יאזעפוס אצל אריסטובלוס כי הדברים אשר הי׳ לו‬ ‫לאמר בסוף פרק ‪ 4‬כאשר הורד מכסאו על ידי פאמפיוס, כתב בפרק ‪ 6‬כאשר‬ ‫שולח שנית לרומא על ידי גאביניוס "אז הובא אריסטובלוס שנית לרומא ושם‬ ‫שמו עליו משמר, אחרי אשר הי׳ שלשה שנים וששה חדשים מלך וכהן גדול‬ ‫ויהי איש טוב וחונן."
‫ממש כן עשה גם עם הורקנוס והדברים אשר הי׳ לו לאמר בסוף פרק ‪4‬‬ ‫אצל מעשי פאמפיוס, כתב בסוף פרק ‪ 5‬אצל גאביניוס אשר אחרי מרידת‬ ‫אלכסנדר השיבו לממשלתו לא בתור מלך כי אם בתור כהן גדול מושל עוצר‬ בעם, ויאמר:‬
"ככה אבדו היהודים את כסא ממלכתם, ויהי להם מעתה ממשלה אריסטא־‬ ‫קראטית."
‫ואמנם כי עוד יותר מזה שהדברים אצל הורקנוס, מצד אחד גם מקומם‬ ‫הראוי הוא בסוף פרק ‪ ,5‬ונמשך גם יחד עם דבר ביטול הסנהדרין הכללית‪.‬‬
‫ונבאר זה בהיות כל זה דבר גדול מאד להבנת המעשים בכלל ולענין‬ ‫דברינו במקום הזה בפרט‪.‬‬ ‫
כי הנה לפנינו בדברינו על הבית דין הגדול יבואר לנו כי יאזעפוס בכתבו‬ ‫דבריו לעמים אשר אין להם מושג כלל מהתורה ולא מדרכי התורה, וסדרי חכמי‬ ‫התורה, וסנהדרין של חכמי ההוראה, מנהיגי הדור, חפש איזה דימוי רחוק משם‬ ‫
‫‪68‬‬
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫ ‫אשר יקראו לזה הם בלשונם ויקרא הדבר כן, ועל כן באמת יתפוש כל פעם‬ ‫לשון אחר.‬‬ ‫
והנה באלטטי׳ ‪ XI, 4, 8‬אשר ידבר שם על אופן הממשלה מראשית ימי‬ הבית השני עד ימי החשמונאים יאמר‪:‬‬
‪noXvteia txQiOToxQuuxt‬‬ ‫‪‬השטטאטספערפאססונג הי׳ אצלם משותפת‬ ‫^‪) dhyctQxfa‬והיינו ‪ teils‬אליגארכיש ‪ teils‬אריסטאקראטיש כמו שגם העתיקו‬ ‫לתומם מעתיקי יאזעפוס) כי הכהנים הגדולים עמדו בראש הממשלה עד אשר באו‬ ‫החשמונאים ויהיו למלכים‪.‬״‬
‫והנה לא הוצרך לבאר מדוע יאמר ‪ teils oligarchisch‬לפי‬ ‫שדבר ההנהגה‬ ‫הפנימית על ידי הסנהדרין הי׳ דבר רשמי מאד וידוע, אבל‬ ‫דבר הכהנים‬ ‫הגדולים עד ימי החשמונאים הי׳ העיקר רק בנוגע לחוץ היינו כי ‬‫הם עמדו מול‬ ‫לעם עם הממשלה מבחוץ בימי מלכי סוריא ומצרים בימים אשר‬ ‫בני יהודה היו‬ ‫תהת ממשלתם (ועי׳ כל זה בדברינו על הבית דין הגדול)‪.‬‬
‫ובאמת יותר מדויקים בזה המה דברי יאזעפוס על זה עצמו באלטטי׳‬ ‫‪ XX, 10‬אשר גם שם יחשוב אופן הממשלה עד החשמונאים ויאמר‪:‬‬
‫‪"‬אז נתנה משרת הכהונה הגדולה ליהושע בן יהוצדק והוא ובניו אחריו‬ חמשה עשר דורות עד ימי אנטיוכס אייפאטאר היו ראשי הממשלה הדעמאקראטית."
‫והנה יקרא זה עצמו ממשלה דעמאקראטית, והוא לפי שעיקר הממשלה‬ ‫בפנים הארץ היתה כולה רק בידי הסנהדרין, רק שמלכי עמים, מלכי סוריא‬ ‫ומצרים הם הכירו לעומד בראש הממשלה את הכהן הגדול לכל דבר המסים‬ ‫והארנוניות, וכל משאם ומתנם הי׳ עם הכהן הגדול‪.‬‬
‫ועל כן יקרא זה ממשלה דעמאקראטית לפי שכל ההנהגה בפנים היתה ‫תחת יד הסנהדרין הכללית‪.‬‬
‫ולכן נראה כי בפרק הזה עצמו שם ‪ XX, 10‬להלן מאחרי ימי הורדוס, היינו בזמן הרומיים אשר מאז בטל גאביניוס את הסנהדרין הכללית לא נתנו‬ ‫הרומיים להקים זה מחדש אפיציעלל יאמר‪:‬‬
"אחרי מות הורדוס וארכילאוס בנו הי׳ ממשלת המדינה ממשלה אריסטא־‬ ‫קראטית והנהגת העם נתנה בידי הכהן הגדול."
‫והנה לנו בפרק אחד הדבר הזה עצמו שהכהן הגדול עמד בראש ההנהגה ‫ובכל זה עד ימי החשמונאים יקרא זה ממשלה דעמאקראטית, ואחרי מות הורדוס‬ ‫יקרא זה ממשלה אריסטאקראטית‪.‬‬
‫והדבר מבואר מעצמו שלפני ימי החשמונאים היתה שם סנהדרין כולל אשר‬ עיקר ההנהגה במדינה היתה תחת ידם, על כן יחשוב זה בצדק ממשלה דעמא־‬ ‫קראטית. ‬
‫לא כן אחרי מות הורדוס וארכילאוס אשר הסנהדרין הכללית מחכמי התורה ‫לא משלו אז אפיציעלל כל עיקר, וההנהגה לקחו בידם הכהנים הגדולים וחבר‬ ‫אבירים עמהם ככל אשר יבואר לפנינו בדברינו על הימים שלפני החורבן, אז‬ יקרא זה עצמו ממשלה אריסטאקראטית‪.‬‬
‫ועל כן גם שם ‪ XIV, 5, 4‬אשר אחרי כי נתבטל כסא המלוכה בישראל‬ ‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫לה‬ ‫ ‫נתבטלה עתה על ידי גאביניוס גם הסנהדרין הכללית, ונשארה רק ההנהגה בידי‬ ‫הורקנוס יאמר יאזעפוס:
"ככה אבדו היהודים את כסא ממלכתם ויהי להם מעתה ממשלה אריסטא־‬ ‫קראטית‪.‬״‬
‫ואם שם באלטטי׳ ‪ XI, 4, 8‬יאמר:
"השטאטספערפאססונג הי׳ אצלם גם אריסטאקראטיש גם אליגארכיש בי‬ ‫הכהנים הגדולים עמדו בראש הממשלה עד אשר באו החשמונאים ויהיו למלכים."
‫עתה אשר לוקח מהחשמונאים כסא המלוכה, וגם בטלה הסנהדרין הכללית‬ ‫אשר יקרא יאזעפוס שם אליגארכיש, הנה נשאר רק זה לבד ממשלה אריסטא־‬ ‫קראטית וכל דברי יאזעפוס ברורים ומפורשים מעצמם‪.‬‬
‫ועלינו להעיר עוד על דבר גדול אשר לא הרגישו בו כל החוקרים כולם‪.‬‬
‫והוא שעוד הרבה לפני זה בימי מריבת האחים ומלחמתם יחד, כבר הרגישו‬ ‫העם כי גם הורקנוס ויועציו וגם אריסטובלוס ויועציו ישאו נפשם לבטל את‬ ‫הסנהדרין כאשר אך תשקע הריב והמלוכה תהי׳ נכונה בידי אחד מהם‪.‬‬
‫ובדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIV, 3, 2‬אשר יספור כי הורקנוס ואריסטובלוס‬ ‫הציעו משפטם ודינם לפני פאמפיוס‪ ,‬יאמר שבאו שם גם שלוחי העם, ולשונו הוא‪:‬‬
"העם אשר כבר קצה נפשם בבית המלוכה הגידו גם הם דבריהם כי אצלם‬ ‫נהוג מהימים הראשונים לשמוע בקול הכהן הגדול המכהן בשם ד׳, אבל האחים‬ ‫האלה גם שניהם בני הכהנים מגמתם וחפצם לשנות אופני הממשלה ולימד אופן‬ ‫‫ממשלה אשר תעשה את העם לעבדים."
‫ויאזעפוס אשר על כל דבריו בענין הגדול הזה שם מסוה, הליט גם דבריו‬ ‫אלה הגדולים מאד ורחבים, בתוך דברים קצרים ומשונים‪.‬‬ ‫
והדבר ידוע כי גם שני האחים האלה היו גם הם כל אחד בשעתו לכהנים‬ ‫גדולים אפיציעללים‪.‬‬
‫ועל כן הנה ישארו דברי שלוחי העם רק זאת כי שני האחים ירצו לשנות‬ ‫את סדרי הממשלה ולחדש אופן ממשלה חדשה ‪eig alXrjv fietccyeiv dgxrjv to‬‬ ‫‪J ^ vog‬‬
‫אבל איזה מסדרי הממשלה הקבועים רצו הם לשנות, ומה היו דבר השינוים‬ ‫האלה זה יחסר לנו בדברי יאזעפוס במקום הזה‪.‬‬
‫והנה הדבר מפורש לפנינו כי לאחר איזה שנים אחר זה, כאשר התחזקו‬ ‫אנטיפטר והורקנוס ויהיו כבר בטוחים בטוב לבב הרומיים אליהם, אז הפיקו חפצם‬ ‫ובעזרת גאביניוס שנו באמת את סדרי הממשלה‪.‬‬
‫ומזה נוכל להבין ולדעת כי כבר הי׳ זה במחשבתם לפני זה, ולא ביום‬ אחד יולד דבר גדול כזה, והעם כבר הרגישו בזה ויראו מזה‪.‬‬
‫וענין הדבר הוא כי כידוע הנה בימי אלכסנדרא אם הורקנוס ואריסטובלוס‬ ‫שבו כל הסדרים הישנים למקומם, ודבר הסנהדרין הכוללת נתחזק ושב לכל סדרו‬ ‫מהימים הראשונים‪ ,‬עד שיאזעפוס שם אלטטי׳ ‪ XIII, 16, 2‬מפי הצדוקים‬ ‫יאמר כי לא המלכה מלכה אז בארץ כי אם ראשי הפרושים (הסנהדרין) וככל‬ ‫אשר יבואר כל זה לפנינו בדברינו על הצדוקים, ובדברינו על הבית דין הגדול‪.‬‬
‫אבל הורקנוס ואריסטובלוס הלכו בדרכי אלכסנדר ינאי אביהם, ולא בדרכי‬ ‫
70
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫ ‫אמם, ‬אריסטובלוס הי׳ לראש הצדוקים והורקנוס התחבר עם תקיפי האדומים שונאי‬ ‫ישראל, ולהם הי׳ דבר הסנהדרין מראשי התורה לקוץ בעיניהם ככל אשר רדפם‬ ‫גם אלכסנדר ינאי אביהם‪.‬‬
‫ועל כן כאשר מלכו אחר זה אחרי אמם, הורקנוס ואריסטובלוס, ורבו על‬ ‫דבר כסא המלוכה ידעו כל העם היטב, כי אם רק יתחזק האחד מהם, ולא ירא‬ ‫רע עוד, אז יהי׳ ראשית דרכם לבטל את כח הסנהדרין הכוללת והנהגתם במדינה‪.‬‬
‫ופחדם ומוראם בא באמת כי כאשר שב הורקנוס והתחזק על ידי גאביניוס‬ ‫אז פעלו עליו אנטיפטר והורקנוס כי הוא בידו החזקה יעשה זה וישנה את סדרי‬ ‫הארץ ויבטל את הסנהדרין הכוללת‪.‬‬
‫וככל סדרי יאזעפוס בשני הפרקים האלה באלטטי' ‪ XIV, 5‬ופרק ‪ 6‬שכבר‬ ‫נתבאר אף כן עשה גם בזה‪.‬‬
‫כי אחרי הנצחון על אלכסנדר יאמר שם ‪6, 4‬ אז עשה גאביניוס סדרים‬ ‫בירושלים ככל אשר מצא אנטיפטר לטוב."
‫ואם בזה יאמר יאזעפוס סתם סדרים הנה במלחמות היהודים ‪ I, 8, 7‬מזה‬ ‫עצמו מפורש שהכונה על סדרי הממשלה (הפערפאססונג) ויאמר שם‪:‬‬
"גאביניוס נסע אז לירושלים ויסדר את הפערפאססונג ‪ rroXirffav‬כרצון‬ ‫אנטיפטר."
‫וזה ממש הוא כן לשונו של יאזעפוס במלחמת היהודים שם ‪ 8, 5‬על‬ ‫ביטול הסנהדרין הכללית ויאמר שם‪:‬‬
"אז הביא גאביניוס את הורקנוס לירושלים ויתן בידו את משמרת המקדש‬ ‫וישנה את הפערפאססונג (ל"ה) ‪,xn^fm uto T7V aXXtjv TToknefar‬‬
‫ומבואר ומפורש בדברי יאזעפוס כי עשה זה גאביניוס על פי בקשת וחפץ‬ אנטיפטר‪.‬‬ ‫
והוא גם הדבר אשר כבר נתבאר כי כבר ראו ראשי העם את הרעה הזאת‬ ‫איזה שנים לפני זה כי אנטיפטר והורקנוס ירצו לשנות את אופן סדרי הממשלה‪.‬‬
‫ומבטם החודר קלע אל המטרה, וכאשר אך ראו אנטיפטר והורקנוס כי יכלו‬ ‫לסמוך על היד החזקה של הרומיים, פעלו אצל גאביניוס כי הוא יעשה כן‪.‬‬ ‫ואחרי כל מה שנתבאר לנו נוכל לשוב ולהעמיד את כל סדרי המעשים‬ ‫והדורות מהימים ההם‪.‬‬ ‫ ---------------------------- ‫
(ל"ה) רק שבמלחמת היהודים אשר כידוע קרא טיטוס את דבריו שנה הסגנון לטוב, כי הי׳‬ ‫בזה טובת העם כי חשובי המקומות בהחמשה פלכים עמדו בראשם, ועל ידי זה יצאו לו הדברים מהיפוך אל‬ ‫היפוך ותחת אשר באלטטי׳ יסיים על זה ״ככה אבדו היהודים" יסיים על זה במלחמות היהודים ״ככה שמחו‬ ‫היהודים" ויוציא את הדברים מענינם לענין אחר ככל טבע הדברים כאשר ירצה איש להחניף לאחרים ולעשות‬ מאסון העם ואבידתם טובתם ושמחתם‪.‬‬
‫וכבר הערנו כי דבר אין לנו עם סגנון דברי יאזעפוס אשר השתנה פניו ככרום, כל דברינו צריכים‬ ‫להיות רק עם יסוד המעשה עצמה, אפס זולתה.
‫ובמקום הזה הנה גם דבריו מפורשים באלטטי׳ וככל אשר כבר נתבאר, ודבריו שם מכוינים לענינם‪.‬‬ ‫
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫לו‬
‫פרק ט״ז‪.‬‬
‫ ‫שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי כבר נפטרו בסוף ימי שלציון אשת‬ ‫אלכסנדר ינאי אשר מלכה אחריו‪.‬‬
‫ומפורש בגמרא במס׳ סוטה ד' מ״ז כי בשעת המחלוקת של יוחנן כהן גדול‬ ‫עם הפרושים כבר הי' שמעון בן שטח גדול ורב עד כי הוכרח גם הוא להסתתר‬ ‫״שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של‬ מצרים" (עי׳ צדוקים ובייתוסים פ"כ)‪.‬‬
‫ומאז עד סוף ימי מלוכת אלכסנדרא אשת ינאי כבר עבר ערך ארבעים שנה.
‫ובספרי פרשת וזאת הברכה נאמר:‬
‫״ומשה בן מאה ועשרים שנה זה אחד מארבעה וכו' הלל הזקן עלה מבבל‬ ‫בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.״‬
‫והדבר ידוע כי הלל שמש רק את שמעיה ואבטליון ולא את שמעון בן‬ ‫שטח ויהודה בן טבאי‪.‬‬
‫והלל נעשה לנשיא בישראל מאה שנה לפני החורבן כמו שמפורש‬ ‫במס׳ שבת ד׳ ט״ו והתניא הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית‬ ‫מאה שנה.
‫וזה הוא הנאמר בספרי ״ופרנס את ישראל ארבעים שנה״ והיו תחלתם‬ ‫כמאה שנה לפני החורבן, וסופם אחרי ימי ארכילאוס בן הורדוס‪.‬‬
‫ועל הזמן שלפני זה, הזמן שלפני ימי נשיאותו נאמר ״הלל עלה מבבל‬ ‫(היינו בפעם ראשונה עי' פי״ט) בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה״(ל"ו)‪.‬‬
‫ומבואר כי עליתו הראשונה מבבל שהיתה ערך ארבעים שנה לפני ימי‬ ‫נשיאותו היינו כמאה וארבעים שנה לפני החורבן‪.‬‬ ‫
ובידענו כי בעליתו זו שימש לפני שמעיה ואבטליון, ולא לפני שמעון בן‬ ‫שטח ויהודה בן טבאי, מבואר הדבר כי שמעיה ואבטליון כבר היו אז ראשי הדור‬ ‫וכי רבותיהם שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי כבר נפטרו‪.‬‬
‫וכמה נשתומם על החכם גרעץ אשר (בח״ג עמוד ‪ (207‬בא ובדא מלבו‬ ‫ויאמר על הלל ״וקרוב לשער כי נלוה אל הורקנוס, כאשר שב הורקנוס (כשנה‬ ‫אחרי אשר כבר מלך הורדוס בשנת ‪ 36‬לפמה"נ) מבבל לירושלים, בבואו לירושלים‬ ‫שקד שם על התורה ושימש את שמעיה ואבטליון וכו׳‪.‬״‬
‫הנה בלא מקור של כלום בא והפך את כל סדרי דברי הימים נגד דברים‬ ‫מפורשים‪.‬‬
‫והדבר מפורש כי עליתו הראשונה מבבל לשמש לפני שמעיה ואבטליון‬ ‫לא היתה לא בימי הורדוס וגם לא בימי המלך אנטיגנוס אשר מלך לפני הורדוס‬ ‫ולא בימי המושלים החשמונאים לפני אנטיגנוס שמשלו אז אריסטובלוס ואחריו‬ ‫הורקנוס, כי אם עוד בימי אלכסנדרא אשת אלכסנדר ינאי‪.‬‬ ‫ --------------------------- ‫ (ל"ו) דבר המובן מעצמו חוא שכל חזמנים בכל כיוצא בזה הנם בקירוב, וערך כך וכך ולאו‬ ‫דוקא, ועוד נשוב לכל זה בהמשך דברינו‪.‬‬ ‫
72
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬ ‫
 ‫‫שהי' אז באמת עת שלום ומנוחה בארץ ישראל (עי׳ צדוקים ובייתוסים‬ פל״ה) ואהלי תורה על מקומם, ואז באמת עלה הלל מבבל‪.‬‬
‫וכלשון הספרי המפורשים "הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש‬ ‫חכמים ארבעים שנה" דהיינו לפני ימי נשיאותו אשר היו מאה שנה לפני החורבן‪. ‬‬ ‫וגם בזה טעה החכם גרעץ וחשב (ח"ג עמוד ‪150‬) זמן מות המלכה‬ ‫אלכסנדרא לשנת ‪69‬, וטעות הוא כי הי׳ זה שנת ‪ 67‬ככל אשר יבואר לנו‬ ‫במקומו, והחכם גרעץ עצמו יחשוב גם הוא (ח"ג עמוד ‪162‬) את השנה אשר לכד‬ ‫פאמפיוס את ירושלים לשנת ‪ ,63‬ומפורש בדברי יאזעפוס XIV שכל ימי אריסטובלוס אשר מלך אחרי אמו לפני בוא פאמפיוס היו רק שלשה שנים וששה‬ ‫חדשים(ל"ז)‪.‬‬
‫ומבואר הדבר כי בסוף ימי אלכסנדרא אשת אלכסנדר ינאי כבר היו שמעיה‬ ‫ואבטליון ראשי הסנהדרין וכבר שימש אז הלל לפניהם, בעלותו אז מבבל‪.‬ ‬
‫ובימיהם הוא שהיתה ריב האחים על דבר הממשלה, והמלוכה באה אל‬ ‫אריסטובלוס, ובימיהם הוא ששבה המלחמה בין האחים על ידי אנטיפטר, ‬ובעזרת‬ ‫הפרתים, ובימיהם לכד פאמפיוס את ירושלים, ובימיהם נם נתבטלה ההנהגה הכוללת‬ ‫בכל המדינה מהסנהדרין הגדולה, אשר הי׳ בערך שנת ‪.55‬‬ ‫
והוא כבר ערך חמש עשרה שנה אחרי אשר כבר היו שמעיה ואבטליון‬ ‫לראשי הדור, וראשי הסנהדרין‪.‬‬
‫ועל כן אף שיכול להיות שבימי המאורע הזה היו עוד שמעיה ואבטליון, ‫אם שניהם יחד או אחד מהם, אבל זמן קצר אחר זה כבר בודאי נפטרו כי בעמוד‬ ‫הורדוס למשפט אז כבר לא היו בחיים כמו שכבר נתבאר ובני ישראל לא יכלו‬ ‫להקים זוג חדש תחתיהם, כי לא הי׳ אז מקום לזה, ועיני אנטיפטר האדומי בכח‬ ‫הרומיים היתה צופיה על כל מעשיהם לבלי להקים מחדש את כח הסנהדרין,‬‬ ‫בהנהגתם הכוללת‪.‬‬
‫אבל בתוך צרכי הרבים אשר חשבנו מקצתם בפרק י"ב ישנם כאלה, אשר‬ ‫ההכרח לתת אותם תחת יד מפקחים מלבד המלכות ושרי הממשלה, כמו קידוש‬ ‫החדש ועיבור השנה, ועל כן גם מבלי יכולת להקים אז נשיא מצויין לתת המשרה ‫על שכמו, הי׳ הכרח להקים על כל זה וכיוצא בזה מפקחים לפי שעה.
‫וחכמי ישראל מעולם לא שנו יסודי המעשים מפני דברים אשר קרו, ‫פתגמם הי׳ "גזירה עבידא דבטלה ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן" אף כי‬ ‫בדברים גדולים ועיקרים כאלה אשר הנם מעיקרי הנהגת בית ישראל‪.‬‬
‫כי על כן עשו לפי שעה רק זאת שמסרו כל זה לפי שעה בידי זקני‬ ‫משפחת בני בתירא אשר בטח לבם בהם כי בבוא השעה המוכשרת יניחו כבודם‬ להראוי לזה‪.‬‬
‫וחכמי ישראל ידעו את אשר הם עושים, ולא נכזבה תוחלתם מראשי‬ ‫המשפחה הזאת, אצילי בני ישראל אשר בירושלים, כי נגד טבע הדברים והנהוג‬ ‫בעולם, שגם העולים לגדולתם לפי שעה, אם יומשך הדבר ויתרגל העם, ‬ויתרגלו‬ ‫גם הם עצמם בפניהם החדשים, לא יניחו הדבר מידם ויחזיקו בקרנות משרתם. ‫ ‫
----------------- ‬‫
‫(ל"ז) עי׳ גם שירער ח״א עמוד ‪ 257‬ועמוד ‪.290‬‬ ‫ ‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫לז‬ ‫ ‫‫הנה הם בצדקתם הגדולה ויושר לבבם עשו להיפך וכאשר אך מצאו השעה‬ ‫אשר כוונו לה (יבואר לפנינו) והאיש אשר הם מבקשים, והדרך אשר הי׳ הדבר ‫אפשר אז, מהרו ויורידו את עדים, ויתנו המשרה על שכמו, אף שגם הוא עוד הי׳‬ ‫מוכרח לשאת אותה בראשונה מתוך פנים חדשות לגמרי‪.‬‬ ‫
ועל כן נבין את כל סדרי הדברים, אשר הנם כבר נקראין מאיליהן‪.‬‬
‫לבני בתירא נמסר אז לפי שעה רק דבר הנשיאות אבל אין זכר מאב בית‬ ‫דין, אשר לא הי׳ לזה מקום אז בשעה שהסנהדרין בטילה‪.‬‬
‫ונבין גם זאת את אשר גם בני בתירא עצמם לא הוזכרו לא במס׳ אבות‬ ‫בין ראשי הסנהדרין מקבלי התורה ומוסריה דור לדור, כי לא הי׳ זה ענינם כלל‪.‬‬
‫ולא הוזכרו במס׳ חגיגה בין הזוגות בכלל, במחלוקת הסמיכה, אף שהוזכר‬ ‫שם גם מנחם, שגם לא הי׳ נשיא רק אב בית דין, ואף שלא נחלק כלל, לפי‬ ‫שהוא הי' בתוך הפקודים, בתוך הזוגות, אבל לא בני בתירא‪.‬‬
‫ונבין העיקר את אשר אין לנו שם הנשיא, כי אם שם המשפחה "בני‬ ‫בתירא״ "וזקני בתירא" וגם בכל מקום אשר הוזכרו דבריהם ומעשיהם הוזכר רק‬ ‫בלשון רבים וגם בהברייתא פסחים ד׳ ס"ו ובירושלמי שם נאמר כל פעם "אמר‬ ‫להם" "‬אמרו לו״ וכן הוא בכל מקום, כי באמת לא ניתנה אז המשרה על שם‬ ‫אחד מיוחד, כי אם נמסרה לשעה לאצילי בני ישראל זקני המשפחה הגדולה‬ הזאת‪.‬‬ ‫
ונבין מדוע לא הוכרע הדבר לפני זה על ידי הסנהדרין הגדולה אשר מהם‬ ‫תורה יוצא לכל ישראל והוכרחו לחכות על ערב הפסח, וככל אשר יתבאר ענין‬ הדבר בפרק י"ח‪.‬‬ ‫
ואמנם כי יותר מכל זה שאך על ידי זה נבין את דבר שני הבתים מבית‬ ‫שמאי ובית הלל‪.‬‬ ‫
‫פרק י"ז‪.‬‬ ‫ ‫
סוף ימי החשמונאים‪.‬‬
בית שמאי‪.‬‬
הורגלנו לחשוב כי רק אחרי אשר ישב הלל בראש, ושמאי הי׳ אחר זה‬ לאב בית דין אז היו לשני בתים‪.‬‬ ‫
וכפי מה שחשבו החוקרים החדשים כי "שמעיה ואבטליון היו עוד גם בימי‬ הורדוס, הי׳ זה להם גם דבר פשוט‪.‬‬
‫אבל לא שאלו את עצמם לדעת פשר הדבר הזה, ואיך היתה כזאת כי‬ ‫דוקא מעת אשר התאחדו הלל ושמאי בראש הדור דוקא אז נתפרדו לשתי‬ ‫בתים‪.‬‬
‫והדבר ידוע שעוד בימי שמעיה ‪‬ואבטליון הי׳ שם בית המדרש אחד לשניהם‬ ‫וכמו שכבר הובא לנו לשון הברייתא במס׳ יומא ד׳ ל״ה‪:‬‬
‫ת״ר וכו׳ אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום וכו' פעם אחת וכו׳ ולא‬ ‫הניחוהו שומר בית המדרש להכנס עלה ונתלה על פי ארובה, כדי שישמע דברי‬ אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון וכו׳ אמר לו שמעיה לאבטליון, אבטליון אחי‬ ‫בכל יום הבית מאיר והיום אפל הציצו וראו דמות אדם בארובה וכו׳‪.‬‬ ‫ ‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬ ‫ ‫ואיך הי׳ הדבר הזה כי נשתנה זה פתאום מבלי כל טעם‪.‬‬ ‫
ואחדים מחוקרי אשכנז (יבואר לפנינו בימי התנאים) הלכו בדרך למרחוק‬ ‫כל כך עד שגם טעו לחשוב שהי׳ זה עוד אחרי מות שמאי והלל מבלי להבין‬ ‫ולדעת כל סיבה לזה, וכל הטעות הגדול הזה יבואר לפנינו בדברינו בראשית ימי‬ התנאים‪.‬‬ ‫
ועם השאלה הגדולה הזאת כרוכה עוד שאלה וחקירה גדולה אשר גם עליה‬ ‫לא עמדו כל חוקרי דברי הימים, מדוע זה הוזכרו בית שמאי בכל הש"ס תחלה‬ ‫ובית הלל הוזכרו אחריהם, וכן שמאי תחלה והלל אחריו‪.‬ ‬
‫והלא הלל הי׳ הנשיא וראש הדור ולא שמאי, ובית הלל הם היו הרבים‪.‬‬
‫ודבריהם של בית שמאי ובית הלל הלא נסדרו במשנה, מהם בימי רבן‬ ‫גמליאל דיבנה, ומהם במתיבתת רבי בחתימת המשנה, ושניהם היו נכדי הלל, ויושבים על כסאו אחריו‪.‬‬
‫ואיך עשו זה שבכל מקום באו וגרסו בית שמאי תחלה, ואחר זה דברי‬ ‫בית הלל, והלא אין ספק שאין זה במקרה כי אם מפני טעם כולל אשר מקורו‬ בדברי הימים‪.‬‬
‫ורבותינו בעלי התוס׳ כבר הרגישו גם הם בעיקר השאלה הגדולה הזאת‬ ‫בנוגע להלל ושמאי עצמם אבל מפני שלא הי׳ זה מעין מלאכתם השיבו על זה‬ על פי דרכם‪.‬‬
ובמס׳ חגיגה ד׳ ט״ז ד״ה שנים כתבו‪:‬‬
"ואל תתמה על הא דחשיב (שם במשנה) שמאי מקמי הלל, והלל נשיא‬ ‫לכולי עלמא(ל״ח) איכא למימר בהיות כי שלשה מזוגות הראשונים אשר אמרו‬ ‫שלא לסמוך היו נשיאים ושמאי סבר כוותיהו נקט ליה בראשונה ואגב דנקט ליה‬ ‫הכא בראשונה חשיב ליה בכל מקום שמאי מקמי הלל והכא ליכא למיטעי לפי‬ ‫שנכנס במקום מנחם דחשיב אחר הלל, ואם כן אב בית דין הי׳ ‪‬וכן שמאי נמי‬ הכי׳ אלה דבריהם.
‫והנה אחת דברו רבותינו ושתים שמענו. ראשונה רצו לישב המקום הזה‬ מדוע בא כאן שמאי לפני הלל‪.‬‬
‫וזאת שנית שעל סמך המקום הזה שבו ותלו את כל הש״ס לאמר ואגב‬ ‫דנקט ליה הכא ראשונה חשיב ליה בכל מקום שמאי מקמי הלל‪.‬‬
‫ושני הדברים נפלאו‪.‬‬
כי עיקר דבריהם בנוגע להמקום הזה לאמר כי הקדימו כאן דברי שמאי‬ ‫בהכרח מפני ששלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך היו נשיאים, ושמאי‬ כוותייהו סבר על כן נקט ליה ראשונה‪.‬‬
‫הנה הדבר להיפך, שהרי לפני דברי שמאי והלל לא באו דברי השלשה‬ זוגות הראשונים, כי אם דברי הזוג הרביעית, דהיינו דברי שמעיה ואבטליון, ושם‬ ‫הלא הדבר להיפך דהנשיא המוזכר ראשונה סובר כהנשיא הנזכר אחריו דהיינו‬ ‫הלל, ואבטליון האב בית דין כשמאי האב בית דין הבא אחריו‪.‬‬ ‫ ------------- ‫
(ל״ח) לולא דברי התוס׳ הי' אפשר לאמר בנוגע להמקום הזה שהטעם הוא מפני שלפני זה‬ ‫הוזכר שמאי כמו שנאמר שם יצא מנחם ונכנס שמאי על כן נאמר מיד אחר זה שמאי אומר‪.‬‬ ‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫לח‬ ‫ ‫והנה יסבור הלל הנשיא כהנשיא הקודם לו כשמעיה, ושמאי כהאב בית‬ ‫דין הקודם לו‪.‬‬
‫ובכל זה בא אצל שמעיה ואבטליון הסדר הראוי, תחלה דעתו של שמעיה‬ ‫ואחר זה דעת אבטליון‪.‬‬
‫אף שהם סוברים להיפך מהשלשה זוגות הראשונים ששם הנשיאים אומרים‬ ‫שלא לסמוך והאב בית דין לסמוך, ואצל שמעיה ואבטליון הדבר להיפך‪.‬‬
‫ואצל הלל ושמאי אף שדבריהם באו אחרי דברי שמעיה ואבטליון, ודבריהם‬ ‫מכוונים עם הקודמים שדעת הלל הוא כדעת הנשיא הקודם לו במשנה ובסדר‪,‬‬ ‫ודעת שמאי כאבטליון‪.‬‬
‫בכל זה לא הושם לב לזה, ושמאי בא תחלה ואחריו הלל‪.‬‬
‫ואלו הביטו במשנתינו על הסדר שלפני זה כדברי התוס׳ אין ספק שהיו‬ ‫דברי הלל הנשיא צריכין לבוא תחלה, כמו שהוא לפני זה‪.‬‬
‫והרי מזה הדבר מוכרע ומוכרח נם ממשנה זו עצמה‪ ,‬שיש כאן טעם מבחוץ‬ ‫אשר על ידו נעישה כן בכל מקום, ואשר זה גרם לעשות גם במשנתנו כן‪ ,‬אף‬ ‫שהוא גם היפך הסדר שבמשנה זו עצמה‪.‬‬ ‫
ואמנם כי גם אלו היו דברי התוס׳ אפשר וגם אלו הי׳ לנו טעם מספיק על‬ ‫שינוי הסדר במשנה זו כשהיא לעצמה, הנה גם אז היי הדבר רחוק מאד, וגם דבר‬ ‫שאי אפשר שמפני המקום הזה שיש בו איזה טעם לעצמו‪ ,‬נעשה כן בכל מקום‪.‬‬
‫והרי לפנינו במשנה במקומות הרבה שיש שם יוצא מן הכלל, עד שיש‬ ‫שהוקדם גם דברי התלמיד לפני דברי הרב (כמו לדוגמא כלים פי"ז מ"ה) ובכל‬ ‫זה לא נעשה כן בשאר המקומות, והוא דבר שלא יעלה על הדעת לשנות מפני‬ המקום ההוא את הסדר, ולהפכו בכל מקום.
‫והלא אצל הלל ושמאי עצמם בא גם להיפך במס׳ עדיות פ"א מ״ג שמפני‬ ‫ששיעורו של הלל גדול יותר באו דבריו תחילה ומדוע לא הלכו אחרי המקום‬ הזה(ל"ט)‪.‬‬ ‫ --------------------------- ‫
(ל"ט) ודברי הגמ׳ במס׳ עירובין ד׳ י״ג‪ :‬אינם ענין עם החקירה הזאת‪,‬ ולשון הגמרא שם‪:‬‬ ‫
״וכי מאחר שאלו ואלו ‬דברי אלקים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין‬ ‫היו ושונין דבריהם ודברי ב׳׳ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב׳׳ש לדבריהם כאותה ששנינו מי שהי׳ ראשו ורבו‬ ‫בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו ב׳׳ה לב״ש לא כך הי׳ מעשה שהלכו ‫זקני ב״ש וזקני ב״ה לבקר את ר׳ יוחנן בן החורנית ומצאוהו וכו׳‪.‬״‬
‫שפי׳ הדברים שם הוא בדברי רש׳׳י שם ״שמקדימין דברי ב׳׳ש לדבריהם דקאמרי להו מעשה שהלכו‬ זקני ב׳׳ש והדר זקני ב״ה‪.‬״‬
‫וכן על דברי הגמ׳ ושונין דבריהם ודברי ב׳׳ש כתב רש״י ״כשהיו ב״ש ‪‬מביאין ראי׳ לדבריהם, וב״ה‬ ‫היו מביאין ראי' ממקרא אחר היו ב׳׳ה דורשין את המקרא של ב״ש למה בא ולא הי׳ קל בעיניהם וכאותה‬ ‫ששנינו במס׳ ברכות ד׳ י׳ ב׳׳ש אומרים וכו'‪".‬‬
‫ודברי רבינו בפירושו צדקו לגמרי שהרי מפורש בגמ׳ שהביאו ראי׳ ״ולא עוד אלא שמקדימין דברי‬ ב"ש לדבריהן כאותה ששנינו מי שהי׳ ראשו ורובו וכו׳."
‫ומבואר שאך מזה הי׳ ראית הגמ׳ ולא ידברו כלל על מה שבכל הש״ס בא במשנה בית שמאי קודם‪.‬‬
‫והטעם שלא דברו מזה הוא לפי שסידור המשנה ממה שקבעו שם דברי בית שמאי ובית הלל הי׳‬
‫אחרי ימי בית שמאי ובית הלל עצמן‪ ,‬ונעשה על ידי אחרים ואין‬ מקום ‫להוכיח מזה על ענוה של בית הלל‪.‬‬
‫ומה שעשו בסידור המשנה כן הוא רק מטעם המבואר בפנים‪.‬‬ ‫
‫‪76
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬ ‫ ‫והדבר ברור ומוכיח על עצמו שדבר זה בכל הש׳׳ס לשנות דברי בית‬ ‫שמאי תחלה ואהריהם דברי בית הלל יש לזה טעם כולל, ואשר על כן אף‬ ‫שהמסדרים דברי ב"ש וב"ה במשנה היו נכדי הלל ואף שבית הלל היו הרבים, ואף שבאמת גם הלכה כבית הלל, ואף שהלל הי' נשיא הדור, בכל זה לא הי'‬ אפשר כי אם לסדר את דברי בית שמאי תחלה.
‫והוא מפני שבית שמאי עמדו תחילה, ורק אחר כך נוסד גם בית מדרשו‬ של הלל, וכי גם במקומות רבים באו דברי בית הלל לחלוק על דברי בית‬ ‫שמאי שכבר נאמרו באמת הרבה קודם זה, וכבר הי׳ שמעתתיהו בפי חכמי התורה, ‫ועל זה בא אחר זה דברי בית הלל(מ׳)‪. ‬‬ ‫וכל הדבר הוא כמו שכבר נתבאר, כי כאשר נתבטלה אז הסנהדרין הכוללת‬ ‫ובמות שמעיה ואבטליון, ועל מקומם לא הוקם עוד זוג חדש‪ ,‬והנשיאות לפי שעה‬ ‫נמסרה לידי זקני משפחת בני בתירא, אבל התורה דורשת תפקידה, ושם באהלי‬ ‫התורה שבת נוגש, שם דבר אין להם עם דבר המשרות, והגדול מאחיו יהי׳ לראש‬ וימלא המקום.
‫והננו רואים כי בין כל חכמי בית מדרשם של שמעיה ואבטליון הי' שמאי‬ ‫הגדול שבכולם טרם בא הלל לארץ ישראל, שהרי אחרי בוא הלל רק שמאי‬ ‫לבדו ובית מדרשו הוזכרו עם הלל ובית מדרשו, ומזה הננו יודעים כי מכל חכמי‬ ‫הדור ההוא בארץ ישראל, אך שמאי הספיק לעמוד בשורה אחת עם הלל.
‫וראינו גם בדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIV, 9, 4‬כי כעשר שנים לפני ימי‬ ‫מלכותו של הורדוס, כחמש עשרה שנה לפני בוא הלל לארץ ישראל בפעם‬ ‫שניה, כבר דבר שמאי רתת בין שופטי הורדוס אשר הושיב הורקנוס כסאות‬ ‫למשפט‪. ‬
ואם בנוגע למשרה מעל להעם בכללו מחוץ לכותלי בית המדרש, צריך‬ ‫תנאים ידועים לרצון העם, והמרוצה להם על פי דרכם ומבטם, ואשר רוח ההמון‬ ‫הגדול אחריו, אבל באהלי תורה שם האיש הגדול מאחיו יוקם על, גם באין אומר‬ ודברים.‬ ‫
ועל כן הנה אחרי מות שמעיה ואבטליון הי' שם בית מדרשו של שמאי‬ ‫הזקן המקום אשר חכמי הדור נאספו לדגלו והבית הגדול להרבצת התורה, בקיבוץ‬ ‫כל בניה לתוכה חכמי התורה יחד.
ולפנינו בדברינו "‬יסוד המשנה ותקופת התנאים״ פרק ה׳ יבואר לנו כי בבוא‬ ‫הלל לארץ ישראל, בכל אשר היתה אז השעה ראויה לכך, יראו חכמי ישראל‬ ‫לתפוס מרובה ולהשיב שבות הסנהדרין הכוללת, כי אם שמו להם סתר פנים‬ ומעשה הנוגעת רק באהלי תורה‪.‬‬
‫ונשמרו בדרכם וגם את אהל התורה לא אחדו תחת ראש אחד, לבלי יהי׳‬ ‫הדבר בולט כי שבו אל האחדות אשר שררה בימי שמעיה ואבטליון, וישארו גם‬ את בית מדרשו של שמאי כמו שהי׳‪.‬‬ ‫ --------------------- ‫
(מ׳) הענין הגדול הזה הוא אחד מראשי הדברים בנוגע לדברי‬ המשנה מימי התנאים ואילך ‫אשר נוסדה על יסוד המשנה, ‬והדברים יבוארו לנו בדברינו בפרק שאחר זה אשר שם מקום כל הדברים הנוגעים לסידור‬ ‫המשנה שעל יסוך המשנה, היינו למה שניתוסף על יסוד המשנה בימי יבנה ובחתימת המשנה בימי רבי, שאך‬ אז נקבעו במשנה גם דברי בית שמאי ובית הלל‪.‬‬ ‫
‫סוף ימי‬ החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫לט‬
‫ ‫ונתנו לכל מעשיהם בהתמנות של הלל רק תואר כזה של ראש בית‬ ‫המדרש אשר יאספו שם חכמי הדור לשמע רק חכמת תורתו‪.‬‬ ‫
ועל ידי זה משכה אחריה דבר ביטול הסנהדרין בימי שמעיה ואבטליון על‬ ‫ידי אנטיפטר וגאביניוס את דבר שני הבתים, ויהי אז בהכרח דבר חדש בישראל‬ ‫שתי בתים עומדים זה בצד זה שוים בתואר ובקומה בית שמאי ובית הלל(מ"א)‪.‬‬
‫וכדברינו יוצא מפורש גם מדברי הירושלמי סוכה פרק ב׳ הלכה ח' שנאמר שם:
"מה זכו בית הלל שתיקבע הלכה כדבריהם. אמר ר׳ יודן בן פזי שהיו‬ ‫מקדימין דברי בית שמאי לדבריהם ולא עוד אלא שהיו רואין דברי בית שמאי‬ ‫וחוזרין בהם. התיב ר׳ סימן בר זבדא קומי ר׳ אילא או נאמר תנייא חמתון סבין‬ ‫מינין ואקדמון, והא תני מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את‬ יוחנן החורוני נאמר זקנינו וזקניכם."
‫וכבר כתב שם נם הק"ע "‬או נאמר וכו' פי׳ מנא לן דלכך הקדים רבי‬ ‫דברי בית שמאי לפי שגם בית הלל עצמם (במשנה סוכה שם) הקדימו דברי ב"ש‬ ‫דלמא התנא דהיינו רבינו הקדוש שסידר המשניות ראה שבית שמאי היו זקנים‬ ‫מב"ה לפיכך הקדים דבריהם."
‫וכן כתב שם נם הפ"מ "השיב ר׳ סימן וכו׳ על הא דקאמר שהיו מקדימין‬ ‫דברי בית שמאי לדבריהם או דלמא דנאמר תנייא חמתון סבין מינון ואקדמון,‬ ‫התנא הוא שקבע כך במתניתן ובברייתא להקדים דברי ב"ש לב"ה מפני שראה‬ ‫אותם שהם זקנים יותר מזקני ב"ה ומנא לך שזקני ב"ה בעצמם הן שהקדימו דברי‬ ב"ש לדבריהם‪.‬״‬
‫ודבריהם נכונים בעיקר ענין דברי הירושלמי(מ"ב)‪ אלא שלא ביארו דבריהם‪.‬‬
‫כי אמנם מה ענין לאמר שרבי המסדר ידע שבית שמאי היו זקנים יותר‬ ‫מבית הלל, ואיך אפשר על קבוצים שלמים שעמדו משך זמן גדול שאלו זקנים‬ ‫ ------------------------- ‫
(מ"א) וחכמי ישראל ידעו אז וחכירו כי הלל הזקן בחכמתו הנפלאה, ובמנוחת נפשו הגדולה, יעלו בידו לשובב נתיבות, להחזיר כל הדברים למקומם, ואחרת הי' אפשר להם לעשות אז בימי הורדוס.‬‬ ‫
ונשוב ונראה עוד את כל מראה פני הדברים בכל המשך הדברים לפנינו‪.‬‬
(מ"ב) רק שטעו בפשט דברי הירושלמי שבא מיד אחר זה‪.‬‬
‫והא תני מעשה שהלכו זקני ב״ש וזקני ב״ה לבקר את יוחנן החורוני נאמר זקנינו וזקניכם‪.‬‬
‫והם פי׳ זה בקושיות חדשות ותירוצים זדיחוים לדחות דברי ר' סימון, אבל הדברים פשוטים והן מסקנת‬ ‫דברי ר' סימון‪.‬ ‬
‫שהרי זה שאמר ר׳ יהודה בן פזי ״שהיו מקדימין וכו' בית שמאי לדבריהם" הוא זה עצמו הנאמר‬ ‫גם בבבלי עירובין י״ג ״ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב״ש לדבריהם כאותה ששנינו וכו' אמרו להם ב״ה לא‬ כך הי׳ מעשה שהלכו זקני ב״ש וזקני ב"ה וכו'."
‫ועל זה יקשה ר׳ סימון ״התיב ר׳ סימון או נאמר תנייא חמתון סבין מינון ואקדמון״ ומביא ראיה‬ ‫שכן הוא שזה עשה רבי המסדר ואין זה לשונם של ב׳׳ה עצמם, שאילו הי' זה דברי ב״ה עצמן היו אומרים‬ ‫״זקנינו וזקניכם" ולא זקני ב״ש וזקני ב״ה אלא שזה עשה כן רבי, ועל כן נאמר זקני ב״׳ש וזקני ב״ה‪.‬‬
‫והוא הקדים בלשונו ב״ש לב״ה מפני שהם היו זקנים מהם ״חמתון סבין מינון ואקדמון‪.‬״‬ ‫
ובבבלי עירובין לא דחו זה כן, וסבירא להו שאין זה דקדוק וגם ב״ה עצמן יכולין לאמר בלשונם‬ זקני ב״ש וזקני ב״ה״ בהיות זה אמור על הקודמים להם‪.‬‬ ‫
‫‪78‬‬
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫‫ ‫מאלו, שזה אפשר על איש פרטי, אבל קבוצים שלמים‪ ,‬בודאי‬ שגם בזה ‫וגם בזה היו גם זקנים גם צעירים‪.‬‬
‫והננו רואים שגם מבית שמאי וגם מבית הלל האריכו יחידיהם ימים עד‬ ‫ימי‪-‬החורבן‪.‬‬
‫אבל הכוונה "חמתון סבין מינון ואקדמון" היינו שמפני שבית שמאי בכלל‬ ‫היו זקנים וקודמין בזמן לבית הלל על כן הקדים רבי בלשון המשנה ובסדרו‬ ‫דברי בית הלל נקט הוא בלשונם "זקני ב"ש וזקני ב"ה" בהיות בית שמאי‬ ‫ראשונים‪.‬‬
‫והיינו שכמו שסידר במשנה בכל מקום דברי בית שמאי תחלה מפני שהם‬ ‫היו קודם בזמן וכמו שנתבאר‪.‬‬
‫אף כן שם גם בפי ב״ה בלשונם "זקני ב"ש" ואחר כך "זקני ב"ה״ מפני שבית‬ ‫שמאי קודמים ביסוד המעלה, ובית מדרשם הי׳ תחילה ובית הלל אחריהם ויבואו‬ ‫כל פעם בית שמאי ראשונה בתולדותם‪.‬‬
‫ועל כן אין ראי׳ שב"ה אמרו זה מפני ענוה כי אם המסדר עשה כן מפני‬ ‫שב"ש באמת קודמין‪.‬‬
‫ונתבאר לנו ענין גדול וחדש מאד בהימים הראשונים ההם, אשר מלבד‬ ‫ענינו לעצמו יפיץ לנו אור גם על עוד דברים רבים בהימים הקדומים ההם, ככל‬ ‫אשר נראה עוד בהמשך דברי הימים‪.‬‬ ‫
‫פרק י״ח.
‬‫ ‫והדבר הזה את אשר הי׳ חסר לכל חוקרי אשכנז כולם לדעת כי בני בתירא‬ ‫בשעתם לא עמדו כלל בראש חכמי התורה נתנה להם מקום לבנות מבצרים ברוח‪.‬‬
‫ובהיותם רחוקים מכל חקירה בהדברים עצמם ובלקחם להם כל פעם איזה‬ ‫אגדה לבנות באויר את כל יסודי דברי חכמת ישראל, בנו גם על המעשה הזאת‬ ‫מבני בתירא מצודים גדולים בכל הנוגע לתורה לא לבד בימי הלל ובני בתירא, כי גם בנוגע לשמעיה ואבטליון אשר דבר לא הי׳ להם בזה‪.‬‬
והחכם ווייס ח"א עמוד ‪ 152‬יעמוד ויאמר‪:‬‬
"‬פגישת קורות שונות אשה ברעותה בקרב חיי חכמים אלה (שמעיה‬ ‫ואבטליון) הולידה והצמיחה פירוד הדעות גם בין הפרושים וכו׳ כבר אחרי מות‬ ‫שמעיה ואבטליון עמדו שני אנשים בראש הסנהדרין והם בני בתירא אשר לא‬ ‫היו מבאי בית מדרשם פסחים ס״ו וירושלמי שם וכו׳ ומבני בתירא יסופר כי‬ ‫אירע פעם אחת בעת היותם לראשים בהסנהדרין שחל ערב פסח להיות בשבת‬ ‫שכחו ולא ידעו אם הפסח דוחה את השבת אמרו אדם אחד יש והלל הבבלי‬ ‫שמו, והי׳ הלל דורש להם במדות שהתורה נדרשת בהן להביא ראיה שהפסח‬ ‫דוחה את השבת ולא קבלו ממנו עד שאמר כך קבלתי משמעיה ואבטליון. מזה‬ ‫אנו רואים כי הם לא היו רוצים במדרש על פי המדות, אבל נחה דעתם כששמעו‬ ‫מפי הלל כי ההלכה הנזכרת היא מקובלת אצלו מאת שמעיה ואבטליון. מחיבור‬ ‫המאורעות האלה נבין כי בימי שמעיה ואבטליון החלו לפלס מסלות חדשות‬ ‫בדרישת התורה וכו׳ אך המסילות החדשות אשר סללו שמעיה ואבטליון במדרש‬ ‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫מ‬ ‬‫ ‫התורה היו אבלות אחר מותם, והמתנגדים נשאו ראש כי מקרבם נבחרו בני בתירא‬ ‫להקימם על לשבת ראש בסנהדרין" אלה דבריו‪.‬‬
ואך תמהון הוא לראות עד כמה לא שמעו את אשר ידברו‪.‬‬
‫הן יסוד גבובי דבריו אשר יוציא מהמעשה הזאת הוא כי שמעיה ואבטליון‬ ‫הם בראו מסלות חדשות וכי ההתחדשות הזאת מצאה מערערים בקרב הפרושים ובמות‬ ‫שמעיה ואבטליון נשאו מתנגדיהם ראש ויבחרו מקרבם את בני בתירא‪.‬‬
‫אבל הנה המתנגדים ההם עצמם בראותם את הלל ראש כל ההולכים במסלות‬ ‫החדשות, מהרו וימסרו בידו משרת ראש הסנהדרין‪.‬‬
‫והוא כי בראות המתנגדים האלה אשר נשאו ראש את מתנגדם היותר גדול,‬ ‫את הלל, ‬מהרו ויקימו אותו לראש עליהם‪. ‬‬ ‫ורק דבר פלא הוא איך אפשר לאיש החושש לדבריו לבלי לשמוע את‬ אשר ידבר באופן כזה. ‫
וזה שבני בתירא הם עצמם השיבו את הלל בראש נאמר בהברייתא עצמה‬ ‫שם פסחים ס"ו‪:‬‬
"מיד הושיבוהו בראש ומנוהו נשיא עליהם‪.‬״‬
‫ומפורש יותר במס׳ בבא מציעא ד׳ פ״ה. והיינו דאמר רבי שלשה ענוותנין‬ ‫הן ואלו הן אבא ובני בתירא ויונתן בן שאול. רבן שמעון בן גמליאל הא‬ ‫דאמרן, בני בתירא דאמר מר הושיבוהו בראש ומינוהו לנשיא עליהם, יונתן בן‬ ‫שאול דקאמר ליה לדוד ואתה תמלוך על ישראל ואני אהי' לך למשנה‪.‬‬ ‫
ובירושלמי כתובות פי"ב ה"ג נאמר רבי הוה עינוון סגין והוה אמר כל מה‬ ‫דיימר לי בר נש אנא עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירא לזקני דשרון נרמון‬ ‫ומנוניה‪.‬‬
‫והרי אלו היינו צריכים ראיה נגד החלום הזה אשר חלם כי שמעיה ואבטליון‬ ‫יסדו מסילות הדשות‪ ,‬ועל ידי זה באו פלנות בין הפרושים עצמם ומתנגדיהם‬ ‫נשאו ראש ובני בתירא נבהרו בראש הסנהדרין‪ ,‬אלו היינו צריכים ראיה לבטל‬ ‫הלום זה‪ ,‬הרי הי׳ זה יכול להיות לראיה היותר טובה ויותר ברורה שאין הדבר‬ ‫כן‪ ,‬בראותינו שאך מצאו את האיש אשר הם מבקשים את הלל ההולך בדרכי‬ ‫שמעיה ואבטליון מהרו הם וימסרו משרתם בידו‪.‬‬
‫עכשיו הנה הוא עוצם את עיניו ומהפך הדברים ולוקח את המעשה הזאת‬ ‫עצמה, לבנות עוד ממנה את יסוד דבריו, אשר ידע כי אין להם שחר‪.‬‬
אמנם כי החכם ווייס לקח דבריו מתוך דברי החכם גרעץ, ובשנותו את‬ ‫הסגנון נכשל עוד יותר, אבל גרעץ בנה לו מצודתו הגדולה הזאת על שמעיה‬ ‫ואבטליון והלל יחד‪.‬‬
‫ובח״ג עמוד ‪ 211‬יאמר החכם גרעץ המדות הללו אשר יכול להיות כי חלק‬ ‫מהם כבר יצאו משמעיה ואבטליון רבותיו של הלל אבל הלל הי׳ הראשון שהביאם בסדר‬ ‫לא נתקבלו בתחלה, מפורש נאמר כי הלל הביא את דבר המדות לפני הסנהדרין‬ ‫של בני בתירא אבל הם לא רצה נפשם בם, ונראה מזה או שעוד לא הבינו זה‬ ‫או שחלקו על עיקר הדבר של השימוש בהמדות, וזה לא היתה לא פעם ראשונה ‬‫
‫‪80‬‬
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור ‬
‬‫ ‫ולא פעם אחרון שדבר חדש בכל אמיתתו לא ימצא אזניס קשובות אצל חכמים בינונים‪.‬‬ ‫
ובהמאנט'ש של פראנקעל שנה ראשונה עמוד ‪ 158‬אחרי אשר יאמר שם‬ ‫כי הלל הביא תקופה חדשה בהשתלשלות התורה(מ"ג) יאמר:
"בהשקפה שטחית יתראה כאלו ההשתמשות בהמדות הי׳ אז דבר ההוה‬ ‫ונודע מימים מקדם, אבל אם הי׳ הדבר כן מדוע לא סמבו בני בתירא אז על זה ‫ורק כאשר אמר להם הלל קבלה פשוטה וחלוטה של הדין עצמו רק אז נתישבה‬ ‫דעתם, ועוד יותר יפלא כי הג״ש אשר אמר הלל "במועדו במועדו״ באה במשנה‬ ‫ובכל כח של לימוד ממנה, אבל רק אז נוכל להבין את המראה הזאת כאשר‬ ‫נחליט "כי המדות אשר אחר זה היו למקובלים וחלוטים נשמעו אז בפעם ראשונה‬ מפי הלל״ ואך הוא חדש אותם ולפניו לא נודעו‪.‬‬ ‫
ומה נעשה להם לאלה שהרשו לעצמם לדבר ביסודי דברי ימינו וחכמת‬ ‫ישראל מתוך גבובי דברים, בלי חקירה של כלום, ובלי כל ידיעה‬.
‫וממש בסגנון הזה עצמו שבא כאן בין בני בתירא והלל יש לנו במשנה‬ ‫בין ר׳ שמעון וחכמים‪.‬‬
‫ובמשנה יבמות פרק ח׳ משנה ג׳ ר׳ שמעון מתיר את הנקבות מיד אמר ר׳‬ ‫שמעון קל והומר הדברים ומה אם במקום וכו׳ אמרו לו אם הלכה (אם היא‬ קבלה פשוטה) נקבל ואם לדין יש תשובה‪.‬‬
‫וממש כן הן גם דברי בני בתירא להלל בירושלמי פסחים פ״ו שם‪.‬‬
‫אמרו לו וכו׳ היקש שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד וכו׳ קל‬ ‫וחומר שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת וכו' גזירה שוה שאמרת אין אדם‬ ‫דן גזירה שוה מעצמו‪.‬‬
‫והנה היו החוקרים האלה וויס וגרעץ יכולים ללכת בדרכם הלאה מהלל‪,‬‬ ‫וללמוד לנו שלר׳ שמעון ובני דורו עוד לא היו המדות נודעים, ורק אחרי ימיהם‬ ‫נתחדשו, ובסגנון הזה עצמו אשר הוכיחו זה מהלל ובני בתירא‪ ,‬ויכולים היו לאמר‬ ‫ממש כן:‬‬
"‬בהשקפה שטחית יתראה כאלו ההשתמשות במדות הי׳ בימי ר׳ שמעון‬ ‫דבר ההוה ונודע מימים מקדם, אבל אחר העיון והחקירה אי אפשר לאמר כן‪,‬‬ ‫שאם הי׳ הדבר כן מדוע לא סמכו על זה החכמים החולקים על ר׳ שמעון, ומדוע‬ ‫בקשו ממנו קבלה חלוטה, ורק אז נוכל להבין את המראה הזאת באשר נחליט‬ ‫כי המדות אשר היו אחר זה למקובלים וחלוטים נשמעו אז בפעם הראשונה מפי‬ ר' שמעון‪.‬״‬
‫או לסיים בנוסח‬ו של החכם ווייס "מזה הננו רואים כי הם לא היו רוצים‬ במדרש על פי המדות‪“.‬ ‬
‫והאם יש קץ לדברי רוח, ותכלית לדרכי תהו כאלה אשר קראו לזה גם‬ ‫שם חקירה, מבלי לדעת ענינם‪.‬‬ ‬‫ --------------------- ‬‫
(מ"ג) על עיקר טעותם הגדול את אשר היו כחולמים ולא ידעו כלל מכל יסוד המשנה ויחשבו ‫כי הלל הי' הראשון למיסדי המשנה, מבלי לדעת כי גם לא הי׳ האחרון מהם, וכבר הי' ‪הכל מוכן לפניהם כמו שהוא לפנינו גם בכל סידור הדברים, כל זה מקומו לפנינו בדברינו על "יסוד המשנה ותקופת התנאים". ‬‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫מא‬ ‬‫ ‫וכל כך היו רחוקים מידיעת סדרי הדברים עד שחשבו, שאם נולד ספק‬ ‫לחכמי התורה ביסוד גדול, הנה אם בא אחד מהם ורצה לדרוש הדבר מתוך אחת‬ ‫ממדות שהתורה נדרשת בהן, מיד החליטו הדבר ממנו גם להלכה גם למעשה,‬ ‫ויצוו לכל הצבור לעשות כן‪.‬‬
‫ולא ידעו כי ‬‫המדות שהתורה נדרשת בהן אינם כי אם דרכי הלימוד, ‬ולא‬ ‫הכרעת הלימוד, ההכרעה תלויה כל פעם ברוב חכמי התורה, בית דין הגדול של‬ ‫ישראל, אחרי ההשואה מקבלותיהם ביסודי הדבר וגדרו ככל אשר קבלו רובם, ‫וככל אשר יתבאר הדבר לפנינו במקומו‪.‬‬
‫ובירושלמי פסחים ריש פ"ו אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם ר׳ בא בר ממל‬ ‫אם בא אדם לדון אחר גזירה שוה מעצמו עושה את השרץ מטמא באהל ואת‬ ‫המת מטמא בכעדשה וכו׳‪.‬‬
‫ובבבלי עירובין ד׳ י״ג: אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ יוחנן תלמיד הי׳ לו לר׳‬ ‫מאיר וסומכוס שמו שהי׳ אומר על כל דבר וכו׳ תנא תלמיד ותיק הי' ביבנה‬ ‫שהי׳ מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים וכו׳‪.‬‬
‫המדות אינם כי אם דרכי התורה לדון על פיהם, אבל ההכרעה תלויה‬ ‫בהקבלה, אם קבלה גמורה ופשוטה בדין זה עצמו, או קבלה גמורה של יסוד‬ ‫הדבר וככל אשר יבואר זה עוד, וכל זה מתוך הכרעת הרבים כולם ולא של יחיד‬ ‫יהי׳ מי שיהי׳ שאין זה כלום ביסוד של תורה‪.‬‬
‫וכמו שהוא שם במשנה יבמות, אף כן הוא גם במשנה במס׳ כריתות פ"ג‬ ‫משנה ט׳‪.‬‬
‫ועוד שאלן ר׳ עקיבא (לרבן גמליאל ור׳ יהושע) השוחט ה׳ זבחים וכו׳‬ ‫אמרו לו לא שמענו אמר ר׳ יהושע שמעתי באוכל מזבח וכו׳ משום מעילה‬ ‫ורואה אני שהדברים קל וחומר וכו׳ אמר ר׳ עקיבא אם הלכה נקבל ואם לדין‬ ‫יש תשובה וכו׳‪.‬‬ ‫
וזו היא גם תשובתם של רבן גמליאל ור׳ יהושע לשאלת ר׳ עקיבא "לא‬ ‫שמענו״ שאין להם קבלה על זה עצמו אבל אפשר הדבר ללמוד בקל וחומר‬ ‫ממה שקבלו, ור׳ עקיבא השיב כתשובת בני בתירא להלל, שאם אין לו קבלה‬ חלוטה בזה, אי אפשר לסמוך על זה‪.‬‬
‫ודברי ר׳ שמעון ביבמות ודברי ר׳ עקיבא בכריתות הלא הנם רק ענינים‬ ‫פרטים‪ ,‬וכל דין שדנו הלא הי׳ רק להלכה ולא למעשה, בכל זה לא נתקבלו‬ ‫הדברים‪.‬‬
‫ובמקום הזה בדין הלל ובני בתירא הי׳ זה הרבה יותר שהוצרכו הלכה‬ ‫למעשה לכל קהל ישראל, הלכה למעשה להורות לעם תיכף באותה שעה‪.‬‬
‫שם הוצרכו אז להוראה למעשה שיהי׳ אפשר לכל הצבור הגדול מכל‬ ‫קהל ישראל לשמוע ולעשות מיד ובאיסור היותר חמור שבתורה איסור שבת, ‫להתיר אבות מלאכות של איסורי שבת‪ ,‬על פי ההוראה הזאת‪.‬‬
‫איך הי׳ אפשר להיות אחרת שיבקשו אז דוקא קבלה גמורה פשוטה‬ ‫ומוחלטת על הדין ההוא עצמו, קבלה שאין ספק בה, ולא דברי שקלא וטרי׳, וזה היתה תשובתם הברורה‪.‬‬
"‬היקש שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד וכו׳ קל וחומר‬ ‬‫
‫‪82‬‬
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‬‫ שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת וכו׳ גזירה שוה שאמרת אין אדם דן גזירה‬ שוה מעצמו וכו׳‪.‬״‬
ודבריהם הנם כל כך פשוטים וברורים עד שיפלא להיפך על הלל, והרי‬ ידע גם הוא שאין עתה העת לשקלא וטרי׳ בדין כולל וגדול כזה‪.‬‬
‫אבל איש כהלל לא הי׳ אפשר לו להתיצב בפני כל העם כהדיוט מן‬ ‫השוק, וכשני גרדיים משער האשפה להעיד סתם שכך קבל משמעיה ואבטליון‬ שפסח דוחה שבת‪.‬‬
‫ובפרט שבאמת כל קבלה גם היא צריכה דקדוק אחריה, ועל כן רצה‬ שידעו שאפשר לאמר עליו ״חזי מאן גברא רבה דקא מסהיד עלה״‪.‬‬
‫ובדבר יותר קטן נאמר במס׳ סנהדרין ד׳ ל׳: ר׳ שמעון בן אליקים הוה‬ ‫משתקיד עליה דר׳ יוסי ברבי חנינא למיסמכיה ולא קא מיסתייע מלתא. יומא חד‬ ‫הוה יתיב קמיה דר׳ יוחנן "אמר להו מי איכא דידע הלכה כר׳ יהושע בן‬ ‫קרחה או לא״ אמר ליה ר׳ שמעון בן אליקים דין ידע אמר ליה לימא איזו אמר‬ ‫ליה ליסמכיה מר ברישא סמכיה אמר ליה ״בני אמור לי כיצד שמעת״ אמר ליה כך‬ ‫שמעתי שמודה וכו׳ אמר ליה (וכי) לזה הוצרכתי וכו׳‪.‬‬
‫ועל כן בחכמתו הגדולה רצה הלל לתקן הדבר מראש שידעו כי עומד‬ ‫לפניהם איש אשר רוח בו, ‬ואשר עדותו נאמנה מאד‪.‬‬
‫אבל הוא עצמו ידע היטב כי טרם יגיד דבר קבלתו החלוטה לא יסמכו‬ ‫על דבריו ולא יועילו עתה. ‬
‫ובמשנה במס׳ סנהדרין ד׳ פ״ו: (פי״א מ״ב) נאמר ״באין לזה שעל הר הבית‬ ‫ואומר כך דרשתי וכך דרשו חביריי, כך למדתי וכך לימדו חביריי אם שמעו‬ ‫אומרים להם ואם לאו באין להם לאותן שעל פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכך‬ ‫וכו׳ אם שמעו אומרים להם ואם לא אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת‬ ‫הגזית שממנו תורה יוצאה לכל ישראל וכו׳."
וכבר כתב שם התוס׳ יום טוב מתוך דברי הרמב״ם ״לומר שהשני בתי דינין‬ ‫אינם רשאים להורות מלבם אלא מה שקבלו ושמעו יאמרו לא זולת זה״‪.‬‬
והן דברי המשנה "אם שמעו אומרים להם".
‫ואין הכונה שאינם רשאין לגלות דעתם, ‬אבל הכונה לאמר שאין דבריהם‬ ‫לא מעלין ולא מורידין בדין סוף הכרעת הספק שיהי׳ כן בהחלט‪.‬‬
‫והכרעת החלט אינה כי אם מתוך הוועד הגדול מבית דין של כל ישראל,‬ ‫והכרעתם הם מתוך דברי קבלתם ביסודי הדבר, וזה הוא ענין לשון המשנה עליהם‬ "בית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו תורה יוצאה לכל ישראל״ וככל אשר‬ ‫יבואר לנו ענין הדבר במקומו‪.‬‬ ‫
ועל כן בימים ההם בימי בני בתירא שהי׳ סנהדרי גדולה בטלה לא הי׳‬ ‫אפשר להורות לכל ישראל ביסוד גדול וכולל כזה כי אם מתוך קבלה גמורה‬ ‫וחלוטה האמורה על זה עצמו ואינה צריכה עוד לא שקלא וטרי׳ ולא הכרעה‪.‬‬
‫ומתוך חסרון ידיעת דברים פשוטים כאלה, רצו חוקרי אשכנז לבנות מתוך‬ ‫המעשה הזאת את כל יסודי דברי ימינו כי שמעיה ואבטליון אשר גם לא נמצא‬ ‫מהם שום דרשה, הם בראו מסילות חדשות, וכי על ידי זה נתחלקו אז הפרושים‬ ‬‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫מב‬
‬‫ ‫עצמם ונתפרדו זה מזה, והמתנגדים נשאו ראש, או כי הלל הי׳ הראשון אשר‬ ‫ברא כל זאת, ‬והכל מבואר ומפורש להם מתוך המעשה הזאת אשר גם רמז אין‬ ‫בה מכל זה, ואין לה ענין עם כל יסודי הדברים האלה.
ואין ספק שגם הם עצמם ידעו זה, ‬אבל כי לא באו לחקור דברי ימי‬ ‫ישראל כדי לדעתם ולהבינם כי אם להחריב מעיינם‪ ,‬ולהפכם משרשם‪.‬‬
‫אבל כמה גדולה וכבירה היא חכמת ישראל, ‬וכמה חזקה ובריאה היא עד‬ ‫שאין דרך לפגוע בה כי אם מתוך פלפולים זרים, וגבובי דברים שלא מענינם‪.‬‬
‫והחכם ווייס טעה עוד טעות גדול וכתב ״כבר אחרי מות שמעיה ואבטליון‬ ‫עמדו שני אנשים בראש הסנהדרין והם בני בתירא אשר לא היו מבאי בית‬ ‫מדרשם פסחים ס״ו וירושלמי שם״‪.‬‬ ‫
ועל זה בנה כל יסוד דבריו אבל טעה בדברים פשוטים‪.‬‬
‫ולשון הגמרא שם הוא‪:‬‬ ‫
״מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם והי׳ דורש כל היום כלו‬ ‫בהלכות הפסח התחיל מקנטרן בדברים אמר להן מי גרם לכם שאעלה מבבל‬‬ ‫ואהי׳ נשיא עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ‫ואבטליון."
‫ומבואר מעצמו שהדברים האלה אמר בתוך דרשתו לכל העם "‬מיד וכו׳‬ ‫והי׳ דורש כל היום כלו וכו'" ולא אמר זה כלל לבני בתירא כי אם לכל העם‬ ‫הנאספים‪.‬‬
‫והדברים גם מוכיחין על עצמם שהרי לא מבני בתירא לבד נעלם זה כי‬ ‫אם גם מתלמידי שמעיה ואבטליון לאלפים אשר גם הם היו שם, ומה ענין לדבריו‬ ‫והלא גם תלמידי שמעיה ואבטליון אשר שמשו אותם לא ידעו‪.‬‬
‫אבל הוא הוכיח את כולם על עצלותם שלא שמשו כדרוש לבלי למנוע‬ ‫עצמם שעה אחת מבית המדרש, ולשמוע ולקבל כל צרכם, והם דבריו המפורשים‬ ‫״עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם (כראוי) שני גדולי הדור״.
‫ועוד נשוב לכל הדברים האלה בדברינו על המשנה‪.‬‬ ‬‫
‫פרק י״ט‪.‬‬ ‫
‬‫ ואמנם כי לא הסתפקו חוקרי אשכנז בגבובי דבריהם על דבר המדות לבד,‬ ‫כי אם גם מצאו מקום אצל בני בתירא להתגולל ולהתנפל ולדבר תועה על ראשי‬ ‫ישראל אלה גם בנוגע להם עצמם לתת אותם לשמצה בקמינו‪.‬‬
‫והחכם ווייס אשר חשב לתורה שלמה דברי גרעץ כי בני בתירא היו לראש‬ ‫אך בימי הורדוס יאמר מיד אחר זה שם עמוד 154 (הערה: צריך להיות 145):
"אך על אחת נשימה פה לבנו, והוא כי יפלא מאד הדבר איך הגיעו אנשים‬ ‫בלתי מצויינים בחכמה למעלה היותר גבוה באומה בבחינת עניניה הדתיים? אמנם‬ ‫נבין את המראה הזאת אם נשימה עינינו על מהלך קורות העמים מאז בתבל ארץ,‬ ‫הן מאז ומקדם כן הי׳ כי בהתהפך גלגל הממשלה כמעט תמיד אנשי בלי שם‬ ‫מתנשאים, והטובים בעם מתחבאים או יעשו מדחה מפני דוחקיהם, ‬אף כן הי׳‬ ‫בתפוש הורדוס את הממשלה בחזקת היד, הנה כל הפקידות אשר הפקיד לא היו‬ ‬‫
‫‪84‬‬
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‬‫ ‫לו הכשרון ויתרון חכמה לקו ולמשקלת, אולם האיש אשר התכנע תחת רגליו‬ ‫ואמר טוב לכל אשר יאמר הוא טוב הוא הי׳ איש חפצו לנשאהו למעלה ראש‬ ‫וכו׳ וגם זה הי׳ סבה אשר שם את בני בתירא לראשי הסנהדרין מהם קוה כי‬ ‫יהיו בידו כחומר ביד היוצר."
והנה הי׳ די לפניו את אשר גרעץ טעה לחשוב כי הורדוס הוא שהרימם‬ ‫על, ובשומו עין על מהלך קורות העמים ראה שם כי בקום מושל עריץ יקומו‬ ‫לרגלו כל בני רשף, להדוף מפניהם את כל הטובים, ולהם לבדם נתנה הארץ‪.‬‬
‫ואנחנו היינו חפצים כי יראה לנו החכם ווייס במהלך קורות העמים, אשר‬ ‫אלה השועלים מחבלים המתקרבים אל העריצים למען התנשאות לכל לראש,‬ ‫שאלה בעצמם במצאם את האיש הטוב מהם, יסוגו אחור בחפץ לבב, וישיבוהו‬ על גפי מרומים, והם ישובו להיות אנשים פרטים‪.‬‬
‫כן הדבר כי נמצא במהלך קורות העמים אשר בקום מושל מקשיב על דבר‬ ‫שקר יציצו לרגליו עריצים לפלס נתיב לחפצם, והטובים שבעם מתחבאים או יעשו‬ מדחה מפני דוחקיהם מנדיהם, אשר ירימו ראש‪.‬ ‬
‫אבל האם ראה שם החכם ווייס גם זאת כי בעלי האגרוף ההם, ומחנפי‬ ‫מושל עריץ למצוא נתיב על ידו להדוף את הטובים שבעם ולרשת את מקומם, ‫כי הם בעצמם יניחו את מקומם וישמהו לקראת הטובים שבעם‪.‬‬
‫ועד מתי זה לא נדע להכיר את אבותינו‪ ,‬ועד מתי זה נשתדל להפיל אור‬ ‫פניהם ולטשטש את צורתם ועד מתי זה נדבר תהפוכות בדברי הימים‪.‬ ‬
‫ואלו הי׳ שם, גם קורטב של אמת‪ ,‬אין משא פנים בדברי הימים‪ ,‬אשר‬ ‫הנם צריכים להכתב לפי מעשים שהיו וככל אשר היו‪.‬ ‬
‫אבל הלא הדבר לגמרי להיפך כי דבר בני בתירא הוא אחת מהמעשים‬ ‫ההם, אשר בהם ישראל יתפאר ואחת ממעשי אבותינו אשר משם נוכל להשקיף‬ ‫ולראות את המעמד הגבוה אשר עמדו עליו אצילי בני ישראל, אשר לא הי׳ עינם‬ ‫ולבם כי אם אל עמם‪.‬‬
‫מארין נכריה בא הלל בגפו לארץ ישראל, ולא שם לו על פני חוצות‪,‬‬ ‫המגיד אשר הגיד להם ממנו אמר "אדם אחד יש אשר עלה מבבל והלל הבבלי שמו״‪.‬‬
‫והנה ראו בני בתירא את חכמתו בתורה, וכי מוכשר הוא לשובב נתיבותיה,‬ ‫ויפנו מקומם אל החכם המסכן הזה ויתנו לו את כסא כבודם‪.‬‬
‫האם אפשר הדבר מבלי להרים זה על נס‪ ,‬האם אפשר הדבר מבלי להכיר‬ ‫ולראות את טהרת נפשם הגדולה, האם אפשר הדבר מבלי להכיר ולהבין מזה כי‬ ‫גם מתחלה לא נכנסו לזה כי אם לטובת העם מבלי כל חפץ לנפשם, ועל כן‬ ‫בשעה אשר מצאו את טובת העם באיש אחר שמחו לקראתו וימסרו לידו את‬ דבר העם אשר אך למענם עמדו במערכה.‬ ‫
ורבינו הקדוש נכדו של הלל הי׳ אומר "כל מה דיימר לי בר נש אנא‬ ‫עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירא לזקני דשרון גרמון ומנוניה״‪.‬‬
‫וכבר נתבאר לנו כי רק בשעת טירוף לקחו על שכמם את משא דבר ד׳‬ ‫בשעה שבטלו הסדרים, והם בחכמתם מלטו את האניה המטורפת‪ ,‬ויתנו לה מהלכים‪,‬‬ ‫ויחזקו כל בדק‪.‬‬ ‬‫
‫‪86‬‬
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‬‫ ‫ומה נוכל לאמר לדרכי חקירה כאלה, לחשוב כי עשה הורדוס מעשיו על‬ פי סנהדרי ישראל, בעוד אשר עבר ורמס וטרף אלפים ורבבות מישראל, וגם‬ ‫שרפם חיים ויהרוג גם את אשתו ואת בניו הכל רק בחפצו וכרצון שרי גוים‬ ‫העוטרים אותו‪.‬‬
‬ועלינו להעתיק את כל דברי יאזעפוס בזה אשר משם נראה עוד כי כל‬ ‫הדבר עם הורקנוס הי׳ רק בביתו של הורדוס, ולא בבית המשפט, וכי המיתו‬ ‫פתאום גם בלי כל הכנה למשפט‪.‬‬
‫יאזעפוס ‪ XV, 6, 2‬יאמר‪:‬‬
"כאשר בא ליד הורדוס גם המכתב הזה של מלכוס מלך הערביים‬ ‫(להורקנוס) שלח לקרוא אליו את הורקנוס, ובבואו שאל ממנו אם לא כרת ברית‬ ‫עם מלכוס מלך הערביים, וכאשר הכחיש זה הורקנוס הראה הורדוס לפני כל‬ ‫הנאספים בביתו את מכתב מלבוס ויצו להמיתו תיכף."
ומיד אחר זה יוסיף יאזעפוס ויאמר:‬
"זה ספרנו ככל אשר מצאנו הדברים בספרי זכרונות של הורדוס עצמו, אבל יש אחרים אשר יספרו זה בסננון אחר, ובדבריהם נאמר כי במשתה היין‬ ‫אשר עשה הורדוס ואשר הביא שם גם את הורקנוס, הנה מבלי אשר הראה‬ ‫להורקנוס לפני זה כל אות של חשד שאלהו פתאום אם קבל מכתב ממלכוס, וכאשר הודה לו הורקנוס כי מלכוס פקד לשלומו, הוסיף הורדוס לשאול אם‬ ‫קבל ממנו גם תשורה, וכאשר השיב הורקנוס כי מלכוס שלח לו ארבעה סוסים‪,‬‬ ‫אז אמר הורדוס אין זה כי אם מתנת שוחד, ויענש אותו בעונש מות."
ובין לפי סגנון הראשון אשר בספרי זכרונות של הורדוס, ובין לפי הסגנון‬ ‫השני, אין שם גם זכר כלל מכסאות למשפט, ולא שהעמידו בדין, כל הדבר הנו‬ ‫רק זאת שהוא עצמו ענשו משפט מות ויצו להמיתו‪.‬‬
‫ואמנם כי בדבריו שם על הנאספים אשר בפניהם שאל הורדוס את הורקנוס‬ ‫נאמר אצל יאזעפוס ‪ awidqmv‬אבל לפי המשך הדברים אי אפשר לפרש זה‬ ‫כי אם על הנאספים בביתו‪.‬‬
‫ובאמת כי מעתיקי יאזעפוס אשכנזית ד"ר קוזעל ומעתיקו מחדש ד׳׳ר קלעמענץ‬ ‫אשר אינם חוקרים והלכו לתומם העתיקו זה "פערזאממלונג" ולא "האהער ראטה״‬ ‫אשר אין לזה מקום כלל בדברי יאזעפוס שם, והאחרון יעתיק ‪vor versammeltem‬‬ ‫‪Hofe‬, וכן הדבר שאי אפשר שיהי׳ כונה אחרת בדברי יאזעפוס‪.‬‬
‫ואמנם כן כי אלה מחוקרי העמים אשר שמו להם למטרה להבזות את‬ ‫ראשי ישראל עשו גם הם כהחכם גרעץ.
‫ושירער ח"ב עמוד ‪ 195‬בדברו שם מאת אשר הרג הורדוס את סנהדרי‬ ‫ישראל יאמר:
"כי אחרי זה יסד הורדוס סנהדרין חדשה מאלה אשר השלימו אתו, כי דבר ברור הוא שהי׳ גם אז סנהדרין כמו שזה יוצא מפורש מהפערזאממלונג (‪avrs’^Qiov‬‬) ‫אשר לפניהם דן הורדוס את הורקנוס, אשר קשה להבין כי אם על הסנהדרין‬ שלנו (הסנהדרין הכוללת) שעליהם נחקור‪.‬״‬
‫אבל הלא הוא עצמו שם לפני זה עמוד ‪ 194‬כתב "‬השם ‪ ovvedgiov‬הוא‬ ‫כולל דברים הרבה במובנו הרחב‪ ,‬ויוכל לבוא על כל פערזאממלונג‪ ,‬וכל‪ ‬חבורה‬ ‬‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫מד‬
‬‫ ‫לשם מה שהוא ולשונו שם‪An sich ist freilich {Sw46qiov} ein sehr :‬‬ ‫‪umfassender Begriff und kann von jeder "Versammlung" und jeder‬‬ ‫‪collegialisch zusammengesetzten Behorde gebraucht werden.‬‬
‫ובכל זה בעמוד שאחר זה יאמר "שכהכרח הוא להבינם כי רק על הסנהדרין‬ ‫הכללית שעלידים נחקור". ‬
‫וכתמהון הוא לראות עד כמה הקילו ראש בחקירת דברי ימי ישראל‪.‬‬
‫הן השם "סנהדרין" הלא אינה מלה עברית אשר הונחה שם ראשונה על‬ ‫שופטי ישראל ביחוד ותהי להיפך שהיא רק שאולה אצל ישראל בזמן אשר היו‬ ‫תחת מושלים זרים, והובאה משם אלינו‪.‬‬
‫ויאזעפוס הלא כתב דבריו לעמים ובלשונם והשתמש כן בהוראת הדברים‪.‬‬
‫ומה ענין סנהדרי ישראל לזה אשר דבר לא הי׳ להורדוס עמהם והדבר גם‬ הי' בבית הורדוס, ‬מקום יועציו שריו ועבדיו‪ ,‬ולא ‫מקום‬ סנהדרי ישראל‪.‬‬
והלא דבר ברור שאין ספק בו כלל הוא, כי הורדוס הי׳ לו בבית מלכותו‬ ‫וכשתילי זיתים סביב לשולחנו בני הנכר אשר המה היו באמת יועציו ושריו ועל‬ ‫פיהם נהג ועשה כל מעשיו‪.‬‬
‫וטובי העם בעמדם לפני הקיסר אחרי מות הורדוס אמרו בדבריהם אלטטי׳‬ ‫XVII, 11, 2‬:‬
"מספר גדול ורב מאד (מבני ישראל) המית מספרים גדולים כאלה אשר לא‬ ‫נשמעו בימים מקדם ויעש זה על ידי עלילות דברים אשר שם עליהם למען‬ ‫הגותם מן המסילה וימית אותם באכזריות וכו׳ לבד המסים הגדולים התמידים אשר שם‬ ‫על כל אחד ואשר הוציא מהם באכזריות נוראות, היו היהודים מוכרחים להביא לו‬ ‫ולכל אוהביו ומיודעיו (היונים והסורים אשר מלאו ביתו והיכלו) שחדים רבים‬ ‫וגדולים למען אשר לא ידיחו עליהם הרעה, ויקנו מהם את חייהם ואת קיומם‬ בכסף ובזהב פדות נפשם‪.‬״‬
‫העתקנו את כל לשונם מזה, כי מהם נראה אשר גם לבד המפורש בזה‬ ‫כי שריו ויועציו מבני הנכר משלו על חייהם וקנינם, וכי מפיהם היו חיים עד שגם‬ ‫קנו מהם חייהם ופדות נפשם‪.‬‬ ‫
הנה נראה במקום הזה בקצרה גם זאת כי אך צחוק הוא לאמר כי הורדוס‬ דרש רשיון מסנהדרי ישראל על כל קרבנות אדם אשר טרף באפו‪.‬‬
‫ובכל דברי ימיו לא נמצא זה אפי׳ במקום אחד. כל מעשיו אשר עשה‬ ‫בזה היו רק מפי עצמו‪ ,‬עד כי גם עוד טרם הי׳ למלך, בעוד אשר הורקנוס הי׳‬ ‫המושל והוא הי׳ רק הפקיד בארץ הגליל כבר הוציא להורג את חזקיה ‪ו‬את אנשיו‬ ‫מבלי להעמידם בדין (עי׳ צדוקים ובייתוסים)‪.‬‬
‫כי כל דבר לא הי׳ להאיש הזה עם סנהדרי ישראל‪.‬‬ ‫
ושירער עצמו בח"א עמוד ‪ 394‬יאמר "למען אשר יראה בעולם הגריכים‬ ‫והרומיים לאיש נאור היו כל העוטרים את הורדוס בני היונים ויתנם לראשי המדינה‬ ‫ובכל הענינים הגדולים היו רק הם יועציו והעוזרים על ידו."
‫והחכם גרעץ עצמו יאמר גם הוא ח״ג עמוד ‪222‬: ‬
"מפני שהי׳ כל מגמת הורדוס וחפצו למצוא חן בעיני הגוים כי על כן עשה‬ ‫לו את כל שרי ביתו רק מהנכרים ביחוד מהגריכים." ‬‫
‫‪88‬‬
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‬‫ ‫ואלה יועציו ושריו אשר על פיהם ישק כל הארץ‪ ,‬אלה עוזרי רהב בני הנכר אשר מלאו ביתו, אלה הם אשר עליהם נאמר‪:‬ ‬
"כאשר בא ליד הורדוס נם המכתב הזה של מלכוס שלח לקרוא להורקנוס‬ ‫לבוא אליו וישאל ממנו אם לא כרת ברית עם מלכוס, ‬וכאשר הכחיש זה‬ ‫הורקנוס הראה הורדוס לפני כל הנאספים בביתו (‪ (uvn-tf^ior‬את מכתב מלכוס‬ ‫ויצו להמיתו תיכף."
ולפי דעת אחרים הי׳ זה במשתה היין והנה כל הדברים מפרשים את עצמן‪.‬‬
‫ורק בדברי ימי ישראל אשר נכתבו מבלי חקירה של כלום וכאשר יעלה‬ ‫המזלג הי׳ אפשר להפוך הדברים באופנים כאלה, אשר במקום שגם אין זכר‬ ‫שהועמד הורקנוס בדין לפני שופטים, ואין זכר שישבו כסאות למשפט, ומפורש‬ ‫הכל רק על הורדוס עצמו, ושכל הדבר הי׳ בביתו, והוא קרא אליו את הורקנוס, ‫והוא צוה להמיתו, רק שבזכרונות הורדוס נאמר שאת מכתב מלכוס הראה הורדוס‬ ‫בפני כל הנאספים, דהיינו שריו ויועציו מבני הנכר אשר נאספו שם במשתה היין (כפי המקור השני אשר באמת הכל אחד) באו ועשו מזה דין ומשפט של כל‬ ‫הסנהדרין הגדולה סנהדרין הכוללת של כל ישראל, וכי אך על פיהם עשה‬ הורדוס זר מעשהו.
‫ויבוא על זה החכם גרעץ ויוסיף עוד כי הי׳ זה על פי בני בתירא אשר‬ ‫נתנם לראשי הסנהדרין, וכי הם יחד עם כל ראשי הסנהדרין מוגי הלב שפכו דם‬ ‫נקי נגד תורת ד׳‪.‬‬ ‫
ומה נוכל לאמר לדרכים כאלה בחכמת ישראל ודברי ימינו, אשר תחת‬ ‫לדעתם ולהבינם כתבו רק הכחשת דברי ימינו‪.‬ ‬
‫ואמנם כן כי אם אך נפקח עין לראות, אז נשתומם על גודל נפשם של‬ ‫בני בתירא, ואז נכיר גם את כביר כח לבם לנהל את בני ישראל בעת רעה כזאת‬ ‫אשר הסנהדרין הכללית בטלה, ואנטיפטר בכח הרומיים ובניו עמו ישתדלו בכל‬ ‫כח ידם לקרוע את אחדות ישראל, ולעשות את האומה לקרעים קרעים, והמהומות‬ ‫רבו מאד על ידי אריסטובלוס ובניו החותרים בכל עוז להשיב הממשלה לידם, ‫ולסוף והנה הורדוס מתנשא למלך, ולעקור את כל בית החשמונאים גם את בית‬ ‫הורקנוס, וגם את בית אריסטובלוס, ובעזרת לגיוני רומא גם ישים מצור על ירושלים‬ ‫ובכבשם אותה הכין מטבח לראשי העם, וגם להרבה מזקני חכמי הדור‪.‬‬
‫ובעת רעה נוראה כזאת אוחזים בני בתירא לבדם את המשוט, לבלי תאבד‬ ‫האניה דרכה בין צורי מכשול, ובין גלים הומים הביאו אותה למחוז החפץ וימסרוה‬ ‫ליד ראש חכמי ישראל הלל הבבלי‪.‬‬ ‫האיש אשר נאמר עליו "חזרה ונשתכחה עלה הלל מבבל ויסדה". ‫
וכמה גדל כח מבטם החודר עד שהכירו בו כי הוא האיש אשר הם מבקשים‬ אף כי מארץ רחוקה בא והם לא ידעו אותו לפני זה. ‬
‫וכל דבר ההתמנות של הלל בא גם בבבלי גם בירושלמי גם בתוספתא רק‬ ‫עליהם, מפני כי הסנהדרין הכללית לא היתה, וכל הדבר הי׳ תלוי רק בהם, ומהם‬ לבדם בא‪.‬‬
‫ואמנם כי גם אחר זה נשארה המשפחה הגדולה והכבודה הזאת ראשי ישראל‬ ‫בתוך הוועד הגדול‪.‬‬ ‬‫
‫סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור‬
‫מה‬
‬‫ ‫ולבד יחידיהם גדולי הדור הנודעים בזמן שאחר החורבן בדור ר' ישמעאל‬ ‫ור׳ עקיבא, הנה נראין הדברים כי גם מיד אחר החורבן במות רבן שמעון בן‬ ‫גמליאל הזקן ורבן גמליאל מיבנה הי׳ עוד צעיר, הנה אף שראש המדברים בבית‬ ‫הוועד הי׳ רבן יוחנן בן זכאי, אבל הנהגת הנשיאות לפי שעה נמסרה עוד הפעם‬ ‫להמשפחה הגדולה והכבודה הזאת‪.‬‬
‫וזה נראה מענין דברי ברייתא מפורשת במס׳ ראש השנה ד׳ כ״ט: ‬
‫תנו רבנן פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת והיו כל הערים מתכנסין‬ ‫אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירא נתקע אמרו לו נדון אמר להם נתקע‬ ‫ואחר כך נדון לאהר שתקעו אמרו לו נדון אמר להם כבר נשמעה קרן ביבנה‬ ‫ואין משיבין לאהר מעשה‪.‬‬ ‫
והלשון הזה האמור בתחלה "אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירא‬ ‫נתקע" אף כי לא באו בני בתירא בשקלא וטרי׳ של הלכה בימים ההם(מ"ה) לאמר‬ ‫בני בתירא סתם עם רבן יוחנן בן זכאי‪.‬‬
‫והלא הרבה זקני חכמים היו שם ולא פרט את אחד מהם, וגם לא אמר‬ ‫לכל החכמים בכלל, ופרט דבריו לבני בתירא ביחוד "אמר להם רבן יוחנן בן‬ ‫זכאי לבני בתירא נתקע". ‬
‫וה יורה לנו שהי׳ רבן יוחנן בן זכאי צריך ליטול מהם רשות על דבר‬ ‫כזה, וזה לא יוכל להיות כי אם מפני שהם היו אז לפי שעה מנהיגי הדור במשמרת‬ ‫הנשיאות עד אשר יגדל רבן גמליאל‪.‬‬ ‬‫
‫פרק כ'‪.‬‬ ‫‬‫
הלל‬ ‫הבבלי‪.‬‬
‫יש מאורעות כאלה אשר בהוראותם באו בתמונת מעשי יום ויום ויעשו‬ ‫דרכם כמי השילוח ההולכים לאט, אבל הבאים אחריהם כבר יראו ויכירו שם דברי‬ ‫ימי עולם צעדי ענק, ורגע אשר חוללה נפלאות‪.‬‬
‫כאשר נקרא את כל פרשת דברי ימי הורדוס וכל דברי ימי בנו ארכילאוס‬ ‫אחריו, וכל דבר מעשיהם בארץ יהודה וישראל, נחשוב כי גם כל מיתרי העם‬ ‫נתקו עברו ואינם, הורדוס ובני הנכר פליטת עמים רבים עומדים עליהם לכלותם‬ ‫להומם ולאבדם, חורשים על גבם פוצעים את מוחם ויונקים את לשד חייתם, ובני‬ ‫ישראל מפרפרים בין החיים והמתים, ותמצית דמם שותת ויורד‪.‬‬
‫אבל כאשר אך נסב עינינו ממראה בלהות הזאת, כאשר אך נרצה לשכוח‬ ‫כרגע את המפלצת מהאדומי ובני הנכר הרודים על ידו, ונשים פנינו אל עבר‬ ‫השני, והנה אור וחיים, רוח ישראל בכל כביר כחו, חיי לאום, חיי ישראל בכל‬ ‫עוז נפש, ועצמת זהרה.‬‬ ‬‫ --------------------------- ‬‫
(מ"ה) ויחידי המשפחה הזאת הבאים בשמם בשקלא וטרי׳ של הלכה זמנם מאוחר, ובמקום‬ ‫הזה גם בא הדבר על רבים מהמשפחה הזאת בכלל ויבואר כל זה לפנינו במקומם‪.‬‬ ‬‫
90
‫הלל הבבלי‬
‫‬‫ ‫הורדוס ובני הנכר אשר עמו גם לא הסתפקו בזה לבד לרמוס את העם‬ ‫ברגליהם ולקחת ממנו את רכושו ואת חייו, פטישם הכה בכל כח גם על‬ ‫קדקוד רוח העם, אבל הפטיש התפוצץ מעוז רוח השרידים היחידים מנהיגי עמם,‬ ‫והעם הביטו אליהם ונהרו‪.‬‬
‫ויאזעפוס בכל נטיתו להרבות כבוד הורדוס, ובכל אהבתו לבית הורדוס‬ ‫יאמר בעצמו אלטטי׳ ‪XV, 8, 1‬:‬
"הורדוס הלך בצעדים גדולים בפעולותיו, והתרחק יותר ויותר מכל סדרי‬ ‫היהודים ומנהגיהם(מ"ו) וישתדל להניעם ממקומם. וכל הדברים אשר היו מקור‬ ‫כל מוסר ומדות טבות הסיר התיז עד כי זה הזיק מאד ליהודים גם אחרי‬ ‫הימים ההם״‪.‬‬ ‫
וכן הדבר כי זה הזיק מאד לכל אוהבי ימים לראות טוב, וימצאו מקום‬ ‫להבדל ולהיות "לחיצונים"(מ"ז) ואחזו בעקב הרומיים, ואף כי לא עזבו את‬ ‫המצוות בכללם, וגם לא עשו להם יסודי דברים חדשים, אבל עזבו רוח עמם, ‫רוח התורה ודעת דרכיה, ויהיו כרקב לבית יהודה, ומארה לבית ישראל, ועל ידם‬ ‫התעוררו הצדוקים מחדש אחרי מות הלל, ויחד כולם אכלו את ישראל בכל פה‬ ‫עד כי הביאו את חורבן הארץ‪ ,‬ככל אשר נראה לפנינו‪.‬‬
‫אבל לרוח העם בכללו לא הי׳ יכול הורדוס עם כל היקום אשר לרגלו‬ ‫לגשת, שם נשתנה גבורתו ותהי לאפס, ובכל כחו הגדול הוא וכל אגפיו, לא הי׳‬ ‫יכול לחדור שם‪.‬‬ ‫
וכאשר נתבונן במראה פני העם מתוך מעשיהם, והנהגתם הכללית לא נרגיש‬ ‫לא את הפטיש המכה, ולא את הנוגש הרודה באף, והטורף בחמתו‪.‬‬
‫וכאשר נשים לב למצעדי עולם בנוגע למשמרת התורה ורוח הלאום, אז‬ ‫נראה נפלאות מתורת ההשגחה, כי כך המדה מהלכת על פני כל הדורות שבשעה‬ ‫זו עצמה אשר יקום המהרס והנותץ, כבר הוכן הסוכך הצורר בכנפיו את כל‬ ‫נפש העם‪.‬‬ ‫‬‫ ---------------------------- ‫‬‫
(מ"ו) יאזעפוס בדברו לעמים יקרא מנהגי היהודים לכל המצוות כולם‪.‬ ‬
‫ובאלטטי׳ ‪ XVII, 9, 8‬יאמר ״בעת ההיא קרב זמן החג אשר בו על פי מנהג אבות לא יאכלו‬ ‫היהודים חמץ״‪.‬ ‬
‫ושם ‪ XVII, 18, 1‬בדברו מארכילאוס בן הורדוס אשר לקח לו את אשת אחיו אשר הניח אחריו‬ ‫בנים ובנות במותו, יאמר ״שזה דבר מגואל אצל היהודים״‪.‬‬
וכן שם בספר ‪ XVIII, 8, 2‬גם על העמדת צלם בהיכל אשר רצה הקיסר קאיוס להעמיד, ישים בפי‬ ‫היהודים לפני פטרוניוס כי אמרו ״ולא לבד כי נעשה בזה נגד מחוקק הדת כי אם גם נגד כל מנהגי אבותינו‬ ‫אשר ראו בחק זה קיום המוסר והמדות"‪.‬‬
‫ואין ספק שהיהודים בעמדם אז לפני פטרוניוס אשר גם פשטו צוארם להורגים, ואשר כדברי יאזעפוס‬ ‫עצמו נתפעל פטרויוס מאד מעוז רוחם ומסירת נפשם, לא דברו אז במליצות היהודים המתיונים באלכסנדריא, ‫דבריהם הי׳ בסגנון דברי התורה לישראל על זה, וקדושתה‪ ,‬אשר בלעדה טוב להם המות, ויתנו נפשם למתים‪.‬‬
(מ"ז) והן דברי המשנה במס׳ מגילה ד׳ כ"ד: (פ״ד מ״ח) העושה תפלתו עגולה סכנה ואין‬ ‫בה מצוה נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זה דרך הקראים (הצדוקים) ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו‬ ‫הרי זה דרך החיצונים‪.‬‬
‫ומימי הורדוס ואילך פרו וישרצו החיצונים למיניהם, ומאלה הי׳ גם יאזעפוס, ככל אשר יבואר לנו ענינו‬ ‫במקומו, ועל כן גם בכל היותו רחוק מיסודות הצדוקים, בכל זה בכל מעשיו הי׳ קרוב להם ורחוק מאד מהפרושים‪,‬‬ ‫והחיצונים האלה היו מינים ממינים שונים, ואין פרצופיהם דומים זה לזה. ‫‬‫
הלל ‫הבבלי‬
‫מו‬ ‫‬‫ ‫ובשעה שלקח עמדתו הורדוס האדומי להשחית ולחבל, הופיע המאסף לכל‬ ‫קוי האור, לבל ידח מהם נדח.‬‬
‫אין ספק כי לא הלל הבבלי לבדו, ולא הלל ושמאי יחד לבדם, עשו את‬ ‫כל הגדולות ההם להקים את כל רוח העם בעת ההיא‪ ,‬ולמוסרה לדורות עולם‬ ‫כמו שהיא, כי ברבים היו עמהם, ורוזנים נוסדו יחד, וכל חכמי התורה החלצו‬ ‫לבוא לעזרת תורת ד', להטות שכם לחזק ולבצר עמדתה‪ ,‬ולהרים דגלה‪ ,‬ולקומם‬ ‫הריסות רוח הלאום‪.‬‬ ‫
אבל כראש הדור כלו אשר ממנו ראו וכן עשו הי׳ הלל‪ ,‬ואשר כולם יחד‬ ‫הביטו אליו ונהרו‪ ,‬עד אשר ענינו בתור ראש הדור הגיע גם לכל העומדים מבחוץ,‬‬ ‫ויהי דבר ידוע לכל גם לכל אלה אשר דבר לא הי׳ להם עם אהלי תורה‪.‬‬
‫ויאזעפוס יספר לנו באלטטי׳ ‪XV, 10, 4‬ "כי באמצע ימי מלכותו הכריח‬ ‫הורדוס את כל העם כי ישבעו לו שבועת אמונים, וכל אשר המרה את פיו נענש‬ ‫קשה, אבל הלל ותלמידיו וגם שמאי ותלמידיו לא רצו למלאות חפצו בכל זה‬ ‫לא נגע בהם הורדוס לרעה בנשאו את פני הלל". ‬
‫ויאזעפוס עצמו האיש העומד בחוץ קרא שם בספר ‪XV, 1, 1‬ את שמאי‬ "תלמידו של הלל" אף כי ידע היטב כי שמאי הי׳ לו תלמידים לעצמו כמו‬ ‫שהוא בדבריו ‪XV, 10, 4‬ בידעם כולם כי הלל הי׳ ראש הדור כלו ומנהיגו‪.‬‬ ‫
כל הכוהות הרבים והשונים הנדרשים למופת הדור ופלאו נקצבו בו יחד‬ ‫וישימו נוספות על גדולת תורתו‪.‬‬
‫מנוחת נפשו הגדולה והנפלאה, טוהר מדותיו אשר גבהו עד המעלה היותר‬ ‫גבוה, מאמריו הקצרים והשנונים החודרים אל הלב וממלאים אותה עוז ותעצומות,‬ ‫השקפותיו הבהירות מתוך דברי התורה ודעת דרכיה, והעולה על כל רוח ישראל‬ ‫מהשקפת התורה, ודעתו הגדולה על תבל ומלאה והנהגת האדם בה, כל אלה יחד‬ ‫אחדו לו את כל הלבבות ויהיו אחריו, ‬ובזרוע הגדולה נתקרבו ויאחזו, ותחי רוחם‪.‬‬
‫העם כלו מצא בו את העמוד אשר ישען עליו, ורוח החיים אשר יחייהו‬ ‫ויקומו ויתעודדו‪.‬‬
‫וזה לבד גם היתה כל שמחתו של הלל, עד כי גם בכל ענותנותו הגדולה,‬‬ ‫היתה זה חדות מעוזו לפני ד׳, והוא הדבר הנאמר במס׳ סוכה ד׳ נ״ג‪.‬‬
‫תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהי׳ שמח בשמחת בית השואבה אמר כן‬ "אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן"‪.(מ״ח)‬ ‫
והדברים האלה אינם לא כלפי חביריו הגדולים ולא להתפאר נגד העם, אשר כל זה הי׳ רחוק מאד מארחות הלל הבבלי, אבל הנם השתפכות נפשו‬ ‫הגדולה במקדש ד׳, בהיות אז חדות ד׳ מעוזו, וכי גבהו דרכיו, ויגבה אז לבו‬ ‫בדרכי ד׳, ותהי שם שמחתו הגדולה כי בעת רעה כזאת עשה והצליח לחזק ברכים‬ ‫להקים נהרסות, לתת רוח לעם, לאחד לבבם לתורת ד׳ ותהי שמחתו "אם אני‬ ‫כאן הכל כאן״‪.‬‬ ‫‬‫ -------------------
‫‬‫ (מ״ח) רש״י ז"ל נדחק בזה ופירש שהכונה על הקב״ה, ועי׳ שם התוס'.‪ ‬והדברים פשוטים‪,‬‬ ובאים לפי מעמד העם אז‪.‬‬ ‫‬‫
‫‪92‬‬
‫הלל הבבלי‬ ‫‬‫
‫וזה עצמו הם גם דבריו במשנת אבות פ"א משנה י"ד, לעורר את כל חכמי‬ ‫הדור יחד‪.‬‬
"הוא הי׳ אומר אם אין אני לי מי לי (אבל) כשאני לעצמי מה אני, ואם‬ ‫לא עכשיו אימתי."
‫וכן הדבר ככל אשר יבואר עוד לפנינו כי מימי יוסי בן יועזר עד ימי‬ ‫הלל רבו המהומות והמבוכות בארץ, גם מבחוץ וגם מבית מבפנים, וכמעט שבכל‬ ‫הזמן הארוך הזה לא היו שם אפי׳ זמן של עשרים שנה מסודרים שיהי' אור‬ ‫במושבותם ומנוחה באהלי תורה, ובכל משך הזמן הזה שבו כל פעם המאורעות‬ ‫הנוראים והאסונות הגדולות ובוטל התמיד של חכמי התורה על ידי מעשים נוראים‬ ‫מבחוץ‪.‬‬ ‫
והלל כבר ראה כי אזלת יד "ואם לא עכשיו אימתי" והיא השעה האחרונה‬ ‫לשובב נתיבות ולהשיב שבות התורה, ואם העת רעה מאד אבל אם לא עכשיו‬ ‫אימתי‪.‬‬
‫ובדברים כאלה עזב את ענותנותו ונפשו דרכה עוז, עד שמיד כאשר נתמנה‬ ‫לנשיא כבר דבר אתם קשות על זה ונאמר במס׳ פסחים ד' ס״ו ובירושלמי שם:
"מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם והי׳ דורש כל היום כלו בהלכות‬ ‫פסח. התחיל מקנטרן בדברים אמר להן מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהי׳ נשיא‬ ‫עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם (כראוי) שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון‪.‬״‬
‫והנה אמר זה לכל הקהל הגדול שומעי דרשתו בהלכות פסח, אשר בתוכם‬ ‫היו באמת גם הרבה מתלמידי שמעיה ואבטליון, והוא לא ניחת מפני כל והוכיחם‬ ‫קשה ואמר לכולם יחד שלא שמשו את שמעיה ואבטליון כראוי, כי היתה השעה‬ ‫צריכה לכך, להעיר ולעורר ולקום ולעשות לעזרת תורת ד׳‪.‬‬ ‫
והאיש הגדול והנאור הזה גם מתוך צרה עצמה המציא רווחה ככל אשר‬ ‫נראה כל זה עוד‪.‬‬
‫והן דבריו במקום שאין אנשים השתדל להיות איש‪) ,‬שם פ"ב מ״ה) וכשאני‬ ‫לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי״‪. ‬‬ ‫ולבד גדולת נפשו הגדולה הועילה לו הרבה מאד את אשר גודל בארץ בבל‪.‬‬
‫כבר מימים רבים שכנה עננה על בני ישראל בארצם, מאחרי ימי אנטיגנוס‬ ‫איש סוכו, ימי היונים, עד ימי החשמונאים, ובימי החשמונאים מיד בדור השני‬ ‫(יבואר כל זה לפנינו) ואילך, מאמצע ימי יוחנן הורקנוס ואילך, בימים הרבים‬ ‫ההם היו שם זמנים כאלה אשר הארץ רגזה תחתיה (עי׳ "יסוד המשנה ותקופת‬ ‫התנאים אחריה״) כל הלבבות היו נרעשות ונפחדות וקרועים לגזרים, אחרי ימים‬ ‫כאלה הי׳ דרוש להם איש מנוחה הבא ממקום אשר שם הכל על מקומו הולך‬ ‫ובא, בכל סדרי הימים הקדומים הימים הראשונים, כאשר בני ישראל מצאו שם‬ ‫מנוח, ואין עיף ואין כושל‪.‬‬
‫וגם הנה הוא מבבל, והוא מרומים ישכון נעלה מכל אשר הי׳ ביהודה ‫ובירושלים לפני זה, וגם הורדוס וכל עריצי נוים אשר סביב שחו עליו, ידעו כי‬ ‫אין דבר מדיני בכל עלילות מצעדיו, והוא ומשפחתו רחוקים מכל אשר הי׳ לפני‬ ‫זה ביהודה וירושלים‪.‬‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי‬
‫מז‬ ‫‬‫ ‫אף גם זאת כי פלגות הכתות אשר הכתה לרסיסים את בני ישראל בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬לא ידעו מהם יושבי בבל, המתיונים הצדוקים וכל הפלגות השונות אשר‬ ‫השתדלו לשרוף בהבל פיהם את תורת ד' למען הפיק חפצם בממשלת הארץ, כל‬ ‫אלה דבד לא הי' להם בבבל ולא מצאו מקומם שם‪.‬‬
‫והארץ הזאת שבה ותחלוץ שד לארץ ישראל גם בפעם הזאת, על ידי‬ ‫אחד מראשי בחירי בניה, אשר בבואו לארץ נשא גם במנוחת הנפש אשר אין‬ ‫ערך לה, ואשר הרימה אותו מעל לכל הדור‪.‬‬ ‫‬‫
‫פרק כ״א‪.‬‬
‫‬‫ ‫הלל הבבלי ובבל בכלל‪.‬‬
‫ בדברי ימינו אשר לא הושם לב לחדור אל תוכם, עברה ובטלה לגמרי‬ ‫מעשה גדולה וכבירה כזאת, באין אומר ודברים, מדבר עצם המעשה כשהיא‬ ‫לעצמה‪.‬‬
‫וכותבי הדורות ודברי הימים בבואם לדבר על הלל הנשיא בארץ ישראל, ‫שכחו לגמרי להעיר על הדבר הגדול והנפלא הזה, מדבר הלל מבבל‪.‬‬ ‫
ולא שמו לב להכיר ערך הדבר הגדול והנפלא הזה בנוגע לדברי ימינו‬ ‫הנפלאים בכלל‪.‬‬
‫כי בא חכם עני מארץ בבל אשר לא הכירו ולא ידעו אותו בארץ ישראל‬ ‫לפני זה, ואשר המגידים והמראים עליו אמרו בלשונם "אדם אחד יש שעלה‬ ‫מבבל״ והנה ראו חכמי הדור והכירו מיד ערכו הגדול עד אשר מצאו בו משובב‬ ‫נתיבות ומנוהו לראש הדור‪.‬‬
‫כן הדבר כי מצד אחד נראה ונכיר מזה את ערך אבותינו הגדולים אז‬ ‫בארץ ישראל, ועד כמה התרוממו מעל לכל דרכי בני אדם, עד כי לא הביטו‬ ‫לא על כבודם הם, ‬בכל גדולת מעלתם אשר באמת היו גם הם גדולים מאד ככל‬ ‫אשר ידענו, ולא שמו לב לכבודה של ארץ ישראל לפי מושגינו אנחנו, וכאשר‬ ‫אך הכירו את גודל ערך האיש הבא מארץ מרחק, והנה שמו אותו עליהם לראש‪.‬‬
‫אבל אם זה יתן לנו ציור חי מחכמי התורה בארץ ישראל, עד כמה היתה‬ ‫אך תורת ד׳ אורם ואמתם‪.‬‬ ‫
הנה לעומת זה תורה לנו גם את הנוגע לכל פרשת דברי הימים ההם בכלל‬ ‫לדעת כי התורה היתה אז קנין העם כלו‪ ,‬ולא שבראו אותה איזה כת פרושים‬ ‫בארץ ישראל‪.‬‬
‫רגילים הם חוקרי העמים, והחוקרים האחרונים מבני ישראל ההולכים אך‬ ‫בדרכם, לצייר להם את האומה בימי הבית השני מתוך אותו מבט של ימי הבית‬ ‫הראשון, אשר אך ארץ ישראל כללה בתוכה את כל האומה בכללה, ‬וכי כל מה‬ ‫שקרה להעם בארץ ישראל קרה זה להאומה כולה, ‬ולכל נכסי האומה בכללה.‬ ‫
וילכו בדרכם למרחוק כל כך עד כי המעשים אשר קרו רק בארץ ישראל‬ ‫לא רחוק מימי הלל בראשית ימי החשמונאים ערך מאה שנה לפני ימי הלל,‬ ‫והמלחמות עם היונים, הסבו לדבריהם אשר כתבי הקדש שכבר נחתמו גם לפי‬ ‫‬‫
‫‪94‬‬
‫הלל הבבלי, ובבל בכלל‬ ‫‬‫ ‫דבריהם עוד בימי אנשי כנסת הגדולה, שבו עתה ונפוצו בימי המבוכות עד כי‬ ‫על ידי זה הי׳ הכרח לסידור חדש לכתבי הקדש בימי יוחנן הורקנוס סידור חדש‬ ‫אשר ארך שלשים שנה לפי חלומותיהם אשר חלמו‪.‬‬
‫ושכחו תבל ומלואה, ושכחו בחקירותיהם את דברי ימי ישראל בימים ההם, ‫כי ארץ ישראל היתה אז רק חלק מהאומה‪.‬‬
‫ויותר מכל זה שכחו לגמרי מדבר בבל, ‬אשר בכלל עמדה בכל ימי הבית‬ ‫השני לכל הפחות לא למטה מארץ ישראל, ובדברים רבים (אשר יבואר לפנינו)‬ ‫גם הרבה למעלה ממנה, ובני ישראל ישבו שם איש על יד אחיו בקבוצים גדולים, ‫ועירות רבות שחיו כולם מישראל לבדם, דבר אשר לבד ירושלים עצמה הי׳ יקר‬ ‫מאד גם בארץ ישראל בימי הבית השני‪.‬‬
‫וכל כך שכחו כל החוקרים החדשים את כל דבר האומה בכללה עד שציירו‬ ‫להם את כל יסודי המשנה לנולדו בירושלים אחרי ימי החשמונאים, וכל הדברים‬ ‫האלה בסגנונים שונים גם נאמרו מהם בקולי קולות עד כי תחרשנה אזנים‪.‬‬
‫ואמנם כי שמו פיהם בדבר אשר כל ידיעתם וחקירתם שם היתה רק מקופיה,‬ ‫וידיעה שטחית אשר אינה לא מעלה ולא מורידה ככל אשר יבואר בדברינו "יסוד‬ ‫המשנה ותקופת התנאים אחריה".‬‬
‫אבל גרם להם גם זאת כי לא השתדלו לכתוב את דברי ימי ישראל,‬ ‫להשקיף ולמצוא את כל דבר האומה בכללה, ויכתבו רק דברי ימי ישראל ביהודה, ‫או גם רק דברי ימי ישראל בעיר ירושלים‪.‬‬
‫וזולת עיר ירושלים לא רצו לדעת כי היו שם יהודים בכל אור תורה‬ ‫וישתדלו או להכחיש יהדותם, או לעשותם לאברים מדולדלים‪.‬‬
‫ותחת להרחיב את חוג דברי ימינו, ותחת להשתדל לכתוב דברי ימי ישראל‬ ‫נעשו תחת ידם דברי ימינו לדברי ימי ירושלים לבדה, וגם שם העבירו ממנה‬ ‫צורתה ובגדיה החמודות ויציגוה ערומה‪.‬‬ ‫
והנה לפנינו המאורע הגדול הזה מהלל הבבלי אשר באמת נאמר עליו‬ ‫מפורש "חזרה ונשתכחה עלה הלל מבבל ויסדה" (סוכה כ׳) ואשר אין ספק כי‬ ‫מגור אריות עלה הלל ולא ישב שם אל עקרבים, כי אם בתוך חבירים ותלמידים‬ ‫מקשיבים‪.‬‬
‫ואם כי הלל הי׳ בראשית ימיו גם בארץ ישראל ושמש שם בימים ההם‬ ‫גם את שמעיה ואבטליון‪.‬‬
‫זה הי׳ דרכם לשמש את כל ראשי הדור, ובפרט ראשי הסנהדרין בירושלים‬ ‫ראשי שלשלת הקבלה בירושלים‪.‬‬
‫ותכלית עליתו אז בפעם הראשונה היינו כארבעים שנה לפני אשר הי׳‬ ‫לנשיא זה מפורש בירושלמי פסחים רפ״ו‪.‬‬ ‫
על שלשה דברים עלה הלל מבבל טהור הוא יכול יפטר וילך לו ת״ל‬ ‫וטהרו הכהן אי וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור ת"ל‬ ‫טהור וטהרו הכהן וכו׳ כתוב אחד אומר וזבחת פסח לד׳ אלקיך צאן ובקר וכתוב‬ ‫אחד אומר מן הכבשים ומן העזים תקחו הא כיצד צאן לפסח וכו׳ כתוב אחד‬ ‫אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבע‬ת ימים מצות וכו׳ ודרש‬ ‫והסכים ועלה וקיבל הלכה‪.‬‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫מח ‫‬‫ ‫והיינו שדרש וחקר הדברים מעצמו והסכים שענין הדברים הנם כך וכך, ‬‫אבל החלטת ספיקי תורה תלויה או בקבלה, או בבית דין הגדול, ‬וכאשר נקבצו לו הרבה ספיקי תורה "עלה וקבל הלכה״ (ועי׳ כל זה בח"ב עמוד ‪176‬). ‬
‫ומזה עצמו מבואר שגם אז כבר הי׳ מגדולי הדור, וזה הי׳ כארבעים שנה‬ ‫לפני אשר הי׳ לנשיא, כמו שהוא בספרי בפרשת וזאת הברכה על הפסוק ומשה ‫בן מאה ועשרים שנה.‬
"‬זה אחד מארבעה וכו׳ הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש‬ ‫חכמים ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה."
‫ונם אם אין השנים מצומצמים אבל זה ודאי שהכונה לזמן קרוב לזה‪.‬‬
‫ומבואר שעליתו מבבל בפעם הראשונה (עי׳ דברינו בח"ב שם) הי׳ כארבעים‬ ‫שנה לפני הזמן שפרנס את ישראל, דהיינו כארבעים שנה לפני אשר נעשה לנשיא‪.‬‬
‫והי׳ אז כבר מגדולי חכמים, ‬ודרש והסכים ועלה וקבל הלכה‪.‬‬
‫ויש לנו במשנה דברים מפורשים מדבר רבותיו של הלל בבבל, ורק מפני‬ ‫שהי׳ חסר עד עתה כל הידיעה הזאת, נאמרו בה פירושים אשר אין האוזן יכולה‬ ‫לשומעם, ונשתומם למראה עינינו, אבל הדברים פשוטים ומבארים את עצמן, ואת‬ ‫הדבר בכללו‪.‬‬ ‫‬‫ ‫פרק‬ כ"ב.
‫‬‫ ‫במשנה עדיות פרק א׳ משנה ג׳ נאמר‪:‬‬
"הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא שחייב אדם‬ ‫לאמר בלשון רבו, ושמאי אומר תשעה קבים, וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא‬ ‫כדברי זה אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום‬ ‫שמעיה ואבטליון שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה וקיימו חכמים את‬ ‫דבריהם."
ומפני שהי׳ חסר לדעת כי לבד מה שקבל הלל משמעיה ואבטליון היו‬ ‫עיקרי רבותיו בבבל, על כן נדחקו בזה רבותינו בפירושים שונים, תמוהים מאד‪.‬‬
‫ורש״י ז״ל במס׳ שבת ד׳ ט״ו כתב "שחייב אדם לאמר בלשון רבו כלומר‬ ‫הין אינו לשון משנה אלא לשון תורה אלא כך שמעה מפי שמעיה ואבטליון, ‫ורבותי מפרשין בלשון משה רבינו ולבי מגמגם שהרי בכמה מקומות לא הקפיד‬ ‫על כך‪.‬‬
‫והנה דברי רבותיו דחה רבינו בצדק, אבל גם פירושו תמוה מאד, ואין‬ ‫דרך להבינו‪.‬‬
‫שיפרש "הין אינו לשון משנה אלא לשון תורה אלא כך שמעה מפי‬ ‫שמעיה ואבטליון״‪.‬‬
‫ואין לפירוש זה מובן כלל שהרי כשם שקשה על הלל כך קשה זה עצמו‬ גם על שמעיה ואבטליון‪.‬‬ ‫
ואיזה ענין יהי׳ לפי זה לדברי המשנה לאמר לנו שעל כן הוכרח הלל‬ ‫לאמר בלשון משונה מפני ששמעיה ואבטליון אמרו כן.
‫אבל מדוע אמרו הם כן, ומדוע אמרו הם לשון משונה שאינו לשון המשנה, ‫והרי תשאר השאלה הזאת עצמה על שמעיה ואבטליון‪.‬‬ ‫‬‫
‫‪96‬‬
הלל הבבלי ובבל בכלל‬ ‫‬‫ ‫וגם הרמב״ם בפי׳ בעדיות כתב גם הוא שני פירושים, וגם המה נפלאו מאד, ‫ואי אפשר להבינם‪.‬‬
‫ויאמר שם "שמעיה ואבטליון היו רבותיהם של שמאי והלל כמו שמבואר‬ ‫במס׳ אבות והיו גרים ונשאר בשפתם לעגי שפת העכו׳׳ם והיו אומרים אין במקום‬ ‫הין‪ .‬והלל הי׳ אומר כן אין כמו ששמע מהם והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל חייב‬ ‫אדם לאמר בלשון רבו, ויש מי שקרא מלא הן מלא הין ואומר שהשינוי כאלו‬ ‫הוא בין הן להין, והקריאה הראשונה היא שלמדתי מאבא מרי ז"ל שלמד מפי‬ ‫רבו ורבו מפי רבו ז"ל".‬‬ ‫
אבל לבד שיפלא על זה שהי' שמעיה ואבטליון רק ממשפחת גרים היו‬ ‫ולא שהם עצמם היו גרים‪.‬‬
‫הנה גם הפירוש עצמו זר מאד ותמוה, כמו שכבר תמה על זה גם הגר"א‬ ‫ז"ל שהרי אין זה ענין כלל למה שחייב אדם לאמר בלשון רבו‪ ,‬וכי מפני שרבו‬ ‫יגמנם בלשונו‪ ,‬ולא יוכל לדבר כן חייב גם הוא לגמגם‪.‬‬
חייב אדם לאמר בלשון רבו נאמר רק על הסגנון לבלי לשנות הסגנון‪,‬‬ ‫ולאמר הדבר בלשון הזה עצמו שאמר רבו, למען אשר נוכל לדעת מהם ולהבין‬ ‫כל מה שאפשר להבין מתוך הלשון ההוא, ורק מתוך הלשון ההוא, ואם ישנה‬ ‫בה דבר, אפשר כבר להכניס ענין אחר בכונת הדברים‪.‬‬
‫אבל לא לאמר שאם רבו מגמגם בלשונו צריך גם הוא לגמגם‪.‬‬
‫והגר"א ז"ל פי׳ שהכונה שהלל לא הי׳ צריך לאמר מלא הין, והי׳ די לו‬ ‫לאמר הין מים שאובין, רק מפני ששמעיה ואבטליון לא יכלו לאמר הין ואמרו‬ ‫אין, על כן אי׳לו לא אמר הלל גם "מלא״ הי׳ משתמע "אין מים שאובין פוסלין״‬ ‫ועל כן אמר גם הלל "מלא הין". ‬
‫ולבד ממה שגם זה תמוה שגם אם נרצה להסכים שקרה כן לאחד שלא‬ ‫הי׳ יכול לאמר הין ואמר אין איך קרה כזאת לשנים יחד לשמעיה ואבטליון‪.‬‬
הנה יפלא הפלא על כולם יחד, ולא ידעתי איך לא הרגישו כולם שכל‬ ‫פירושיהם הוא דבר שאי אפשר, גם אם נרצה לסבול את כל התמיהות כולם. ‬
‫שהרי סתירת כל הפירושים האלה יחד מבואר ומפורש במשנתינו עצמה‪.‬‬
‫כי הנה לפי כל הפירושים האלה, הכונה "אלא שחייב אדם לאמר בלשון‬ ‫רבו" על שמעיה ואבטליון‪.‬‬
‫אבל הלא במשנתינו עצמה מפורש בה שדברי הלל אינם מפי שמעיה‬ ‫ואבטליון‪.‬‬ ‫
שהרי נאמר בה מפורש "עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים‬ ‫והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה‬ וקיימו חכמים את דבריהם".‬‬
‫והרי הלל אמר הין מים שאובין פוסלין ולא שלשה לוגין‪.‬‬
‫ואם במקום אחר הי׳ אולי דרך לאמר ‪‬כי הלל טעה בדבריו וגם דבריו מפי‬ ‫שמעיה ואבטליון, רק שהוא לא דקדק בדבריהם‪.‬‬
‫אבל איך אפשר לאמר כן במקום הזה‪ ,‬ואיך אפשר לאמר שני הפכים יחד‬ ‫לפי פירושם‪.‬‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫מט‬ ‫‬‫ ‫כי מצד אחד יפרשו שהמשנה תאמר לנו כי הלל דקדק בהלכה זו כל כך‬ ‫עד שגם לא רצה לשנות מגמגום לשונם מפני שחייב אדם לאמר בלשון רבו, ‫ועל כן לא שנה דבר ואמר אך בלשונם ממש כמו שהוא‪.‬‬
‫ומצד השני מבואר במשנה זו שלא לבד ששמעיה ואבטליון לא גמגמו‬ ‫בלשונם, ולא לבד שהלל לא דקדק בדבריהם כי אם שמעולם לא אמרו לא זה‬ ‫ולא כיוצא בזה, שהלל יאמר הין, ושמעיה ואבטליון אמרו שלשה לוגין‪.‬‬
‫והרי זו ראיה שאין עליה תשובה, ובירור שאין אחריו כלום שדברי הלל‬ אינם מפי שמעיה ואבטליון‪.‬‬ ‫
וכל הדברים הזרים מאד אשר נאמרו בזה על שמעיה ואבטליון עצמם כי‬ ‫גם לא יכלו לדבר כן, וכל הדוחקים הגדולים שנאמרו בפי׳ המשנה שאין לה‬ ‫מובן כלל גם אחר כל הפירושים ההם, הכל בא רק מזה שעד היום לא נודע‬ ‫שעיקר רבותיו של הלל בבבל היו‪.‬‬
‫בגדלותו למד וקבל גם משמעיה ואבטליון אבל יסוד המשנה הטבועה‬ ‫והקבועה בלשונה בכל יסודותיה כבר בימי אנשי כנסת הגדולה, וכל גדרי פרושיה‬ ‫זה למד כבר הלל לפני רבותיו בבבל, ומהם הוא שקבל הנוגע לדברי המשנה‪.‬‬
‫וכידוע הנה המדות בארץ ישראל נשתנו ממדבריות לירושלמיות, ומירושלמית‬ ‫לצפוריות‪.‬‬
‫ויותר מזה שגם כל המדות האלה כולם לא הלכו כי אם בארץ ישראל, ‫אבל לא בבבל‪.‬‬
וגם בבבל עצמה היו גם שם מדות שונות, וכמו שבא גם ב[[כתובות נד א|מס' כתובות ד׳‬ ‫נ"ד]] "ועד היכא נהרדעא עד דסגי קבא דנהרדעא״‪.‬‬
‫ועל כן להסביר לתלמידיהם דבריהם הם, בחרו שם כדבר הידוע לכל ומדה‬ ‫מוסכמת דהיינו המדה האמורה בתורה‪.‬‬ ‫
וכן הדבר כדברי רש"י ז"ל שהין אינה לשון משנה כי אם לשון תורה, ‫אבל לשון המשנה גם הוא לא הי׳ נהוג כי אם בין חכמי ארץ ישראל, ולא בין‬ ‫בני ישראל בבבל, עד שגם הלל עצמו הנה דבריו במקומות הרבה לא בלשון‬ המשנה‪.‬‬ ‫
וכל מה שפירשו בבבל לתלמידיהם בנוגע לגדר דברי המשנה בזה דברו‬ ‫בלשונם הם, ובהיות כל מדות המשנה משונים ממדותיהם הם, ולא היו להם‬ ‫מהלכים שם, וכל מדותיהם היו באופנים אחרים, כי על כן בדברים הנוגעים אל‬ ‫המשנה פירשו לתלמידיהם במדה של תורה, הידועה ומוסכמת, ואי אפשר לטעות‬ בדבריהם‪.‬‬
‫והלל אף שדבריו אלה אמר בארץ ישראל בכל זה אמר גם שם הלשון‬ ‫הזה עצמו מפני שחייב אדם לאמר בלשון רבו‪
והדברים פשוטים ומבארין את עצמן‪.
‫אבל אין דעתם של שמעיה ואבטליון כן וכמו שבא במשנה "וחכמים‬ ‫אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה עד שבאו שני גרדיים משער האשפות‬ ‫שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון וכו׳ וקיימו חכמים את דבריהם".‬ ‫‬‫
‫‪98‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫פרק כ״ג‪.‬‬ ‫‬‫ ‫וחוקרי אשכנז אשר תחת לחקור ולדעת את דברי ימינו הנפלאים, שמו‬ ‫השתדלותם למצוא דרכים והשערות איך להכחישם הנה לא לבד שמכל דבר הלל‬ ‫לא ראו ולא הכירו את המעמד הגדול אשר עמדה בו התורה בבבל, (עי׳ דברינו‬ ‫עם ראפאפורט בח"ב עמוד ‪171‬) כי אם שמצאו להם על פי דרכם עוד ראי׳‬ ‫מזה להכחישם‪.‬‬
‫והחכם ווייס בערבבו את שני המעשים יחד מאת אשר בא הלל בפעם‬ ‫הראשונה מבבל בימי שמעיה ואבטליון לפני ארבעים שנה, יחד עם המעשה‬ ‫והמאורע הכולל אשר בא ארבעים שנה אחר זה בגפו לארץ ישראל ימים רבים‬ ‫אחרי מות שמעיה ואבטליון ויהי לראש הדור ראש כל חכמי התורה, יקום (בח״א‬ ‫עמוד ‪156‬) ויאמר‪:‬‬
"נפשו חשקה בתורה וילך לו לירושלים לשמוע תורה מפי שמעיה ואבמיליון‬ ‫מזה נראה כי בעת ההיא לא היו בבבל בתים לתורה, הן אמת כי בימי הגולה‬ ‫היתה התורה נטועה בבבל, גם האנשים אשר החזירוה לארץ ישראל ונטעוה שם‬ ‫היו בבליים, אבל לא כהימים הראשונים היו הימים האלה כי העתים השתנו ודרישת‬ ‫התורה באה עתה למדרגה חדשה וזאת המדרגה היתה תלויה בארץ ישראל, אשר‬ ‫שם נולדו רובי ההלכות והמדרשיס וכו׳ ועל כן מובן מעצמו כי בבבל לא הי׳‬ ‫מקום דרישת התורה ולא הי׳ יכול להיות, וגם לא הגיע אלינו דבר גדול או קטן‬ ‫מדרישת התורה ליהודים הבבליים וכו׳ רמז לדבר כי דרישת התורה בבבל אך‬ ‫מעטה היתה יורה לנו הענין המסופר מאיזיטיס מלך האריאביני שנכנס עם אמו‬ ‫לדת היהודים ושלח את בניו לירושלים ללמוד תורה (יוסיפון קדמוניות סי‘ כ׳)‬ ‫אף שבבל קרובה אליו, ומהמשך הסיפור ההוא נראה עוד הבדל אחר בין דעות‬ ‫הירושלמיים והבבליים, כי יסופר עוד שם שרבו של איזיטיס אשר למדוהו את‬ ‫תורת היהודים הי' יהודי מבני ארצו ושמו הנניה וכאשר נועצו יחד הרב ותלמידו‬ ‫על דבר הכרח המילה התיר חנניה למלך לקבל דת היהודים בלי שימול בשר‬ ‫ערלתו, כי אמר שיתכן לעבוד את האלקים אף בהיות לו ערלה רק ידבק בתורת‬ ‫היהודים בלב שלם, לא כן חשב חכם יהודי אחר מבני ארץ הגליל הנקרא בשמו‬ ‫אלעזר כי הוא אמר למלך כי לא יספיק לדעת את דרכי אלקים ואת תורותיו‬ ‫אבל יצטרך לשמור את מצותיו והמילה היא חובה אשר בשום ענין אין להפטר‬ ‫ממנה, ומזה נראה כי הבבלי לא שם את המעשה עיקר, ודאי שהבבליים לא היו‬ ‫מדקדקים בדקדוקי מצות המעשים כבני ארץ ישראל, וגם זה מופת קצת כי בבבל‬ ‫לא דקדקו בדקדוקי התורה והסופרים כהירושלמיים" אלה דבריו‪.‬‬
‫ובחפזו טעה החכם ווייס טעות גדול, כי הדבר לגמרי להיפך כי חנניה הבבלי‬ ‫הורה כדין וכהלכה, ואליעזר הגלילי לא ידענו מה הי׳ לו‪.‬‬
‫כי הדבר ידוע אשר בכל תורת ישראל אין שם לא חק ולא מצוה על‬ ‫אחד מהאומות למול בשר ערלתו או להתגייר‪.‬‬ ‫
עליהם רק זאת לשמור את מצות בני נח על פי התורה ובזה הוא קונה‬ ‫עולמו‪.‬‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫נ‬ ‫‬‫ ‫והחכם ווייס או שלא חקר לדעת ולהבין ענין הדברים שם, או שהרשה לו‬ ‫להטעות את הקוראים, ועל כן יכתוב "וכאשר נועצו יחד הרב ותלמידו על דבר‬ ‫הכרח המילה התיר חנניה למלך לקבל דת היהודים בלי שימול בשר ערלתו".
‫אבל אין הדבר כן‪ ,‬ולא התיר לו חנניה לקבל דת היהודים בלי שימול‬ ‫תחלה, כי אם שאמר לו שאין עליו חובה להתגייר ולמול בשר ערלתו ולהיות יהודי‪.‬‬
‫ודברי יאזעפוס ‪ XX, 2, 4‬מפורשים‪.‬‬
‫יאזעפוס יתחיל פרקו זה ויספר איך בא הדבר כי נתגיירה תחלה הילני ואחר‬ ‫זה גם בנה איזיטיס, ויאמר כי הילני היתה נשואה לאחיה מאנאבאצוס, ועל ידי‬ ‫חלום אהב את בנו איזיטיס מכל בניו, וישנאו אותו אחיו על זה, כי על כן שלחו‬ ‫אביו מביתו אל מלך ספאסינוס, ובחצר המלכות הי' לו מהלכים שם לאחד מסוחרי‬ ‫היהודים ושמו חנניה, וממנו למדו נשי בית המלכות לדעת את ד׳ אלקי ישראל‬ ‫ולכבד שמו, ובהיות איזיטיס גם הוא שם הכירו גם הוא, ועל ידו ידע גם הוא‬ ‫להכיר את ד׳, ודת היהודים מצאה מסילות בלבבו. בימים ההם מת מאנאבאצוס‬ ‫אביו אז שלחה הילני אחרי איזיטיס בנה לבוא לאדיאביני, להיות למלך, והוא‬ ‫לקח עמו גם את חנניה. אמנם עוד לפני בוא איזיטיס למקום אמו הי׳ הדבר כי‬ הילני נתגיירה ותקבל דת היהודים‪.‬‬
‫ועל זה יאמר:
"כאשר נודע עתה לאיזיטיס איך תרומם ותנשא הילני אמו את דת היהודים, ‫וכי בכל לבבה תשמור לעשות את כל דברי התורה, רצה גם הוא לבוא לחסות‬ ‫תחת כנפי הדת הזאת (ולהתגייר) ואחרי אשר לא יוכל להיות יהודי גמור כי אם‬ ‫בהמולו את בשר ערלתו הי׳ מוכן ורצה לעשות גם את זה, אבל אמו לא הניחה‬ ‫אותו לעשות כן ותראה לו את הסכנה הכרוכה בזה, אם יודע לבני עמו כי נתיהד‬ ‫וכי אמונתו היא דת אחרת אשר לא ידעו אותה. איזיטיס הציע את כל דברי אמו‬ ‫לפני חנניה וישאל את דעתו, וחנניה השיב לו כי צדקה אמו בדבריה, ויוסיף לאמר‬ ‫כי אם לא ישמע לדברי אמו אז יעזוב את בית המלכות, כי העם יאשימו על זה‬ ‫רק אותו ויהרגוהו וכי איזיטיס יכול לעבוד את ד' גם אם לא ימול בשרו (לא‬ ‫יתגייר) אם רק ישמור את כל יסודי חוקי ד׳ של היהודים(מ״ט)‪.‬‬
‫וכל הדברים האלה מבוארים כי כל דבריהם היו על דבר הגירות עצמו, ‫ שזה צריך למילה, ואז הי׳ נכנס בזה לדת יהודית ולכל פרטיה, וזה יוכל להתודע‬ ‫ולהגלות‪.‬‬
‫וכן הבין כל זה גם המאור עינים בפרק נ"ב בהעתיקו דברי יאזעפוס אלה‬ ‫וכתב:
"אחרי כן בהרגישו כי אמו מתענגת מאד על דת היהודים בחר לעבור גם ‫הוא אל תורתם כמוה." ‫‬‫ --------------------------- ‫‬‫
(מ״ט) כוונתו פשוטה למצוות בני נח, ואינו צריך להתגייר ולהיות ישראל ויהודי גמור.‬‬
‫ויאזעפוס בכתבו דבריו לעמים אשר גם כל פרטי הדברים‬ האלה זרים להם, ודין קבלת גירות, או לא, רחוק מידיעותיהם, והמלות המלאכיות בזה אין בלשונם, הוכרח לכתוב דבריו סתם, לפי מושגיהם הם.
‫ועי' גם לשונו של יאזעפוס בספר ‪.XVI, 7, 6‬‬ ‫‬‫
‫‪100‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫‬‫ ‫ואמנם כי החכם ווייס טעה עוד יותר, וגם‬ אלו ‫הי' כתוב שם מפורש שכבר‬ גם נתגייר איזיטיס לפני זה, גם אז הורה חנניה כדין וכהלכה. ‬
‫ונתחלף לו להחכם ווייס דין איש ישראל עם דין גוי שנתגייר‪.‬‬
‫לפי שהגוי הבא להתגייר הרי צריך מילה וטבילה ובלא זה אינו גר עוד‬ ‫והרי הוא כמו שהי׳ לפני זה‪.‬‬ ‫
וביבמות ד׳ מ"ו נחלקו תנאים בדיני גירות אבל הלכה ברורה "טבל ולא‬ מל, מל ולא טבל אינו גר עד שימול ויטבול״‪.‬‬
‫וכן הם דברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פי״ג ה"ו "גר שמל ולא טבל‬ ‫או טבל ולא מל אינו גר עד שימול ויטבול" והוא כן הלכה פסוקה‪.‬‬
‫ועל כן גם אלו הי׳ איזיטיס חושב עצמו גם קודם זה לגר, גם אז הנה כל‬ ‫זמן שלא מל הרי הוא כמו שהי׳ ודינו כעכו"ם לכל דבדיו, ולכל חיובי מצוות, והרשות בידו להתנהג ככל דינו מקודם זה ואין עליו כי אם מצוות בני נח, ואינו‬ ‫מחויב לא למול, ולא להתגייר‪.‬‬ ‫
וחנניה כדין וכהלכה הורה לו גם אם לא הי׳ שם סכנה להתגייר, אף כי‬ ‫עתה אשר ראו סכנה בזה‪.‬‬
‫והנה לא הבין החכם ווייס דברים פשוטים כאלה דברים גלוים וידועים לכל‬ ‫ויביא מזה ראיה על קהל הגולה ויאמר כי אצל הבבליים לא היתה מצות מילה‬ ‫ומעשי המצוות בכלל לעיקר בתורה‪.‬‬
‫וכל זה רק פרי השתדלות להכחיש את עצמינו ולהעמיד את כל דברי‬ ‫ימינו על עיר ירושלים לבדה, וכמו שיסיים לו החכם ווייס "כי בבבל לא דקדקו‬ ‫בדקדוקי מצוות התורה והסופרים כהירושלמיים״‪.‬‬
‫ויפלא מאד לראות דרכים כאלה בחקירה אשר הכותבם בעצמו אין ספק‬ ‫שידע שדבריו ללא ענין ונכתבו רק לבלבל בהם את הקוראים‪.‬‬
‫הן הוא עצמו יתחיל דבריו ויאמר‪:‬‬
"אמת כי בימי הגולה היתה התורה נטועה בבבל גם האנשים אשר החזירוה‬ ‫לארץ ישראל ונטעוה שם היו בבליים אשר שבו, אבל לא כהימים הראשונים‬ ‫היו הימים האלה כי העתים נשתנו ודרישת התורה באה עתה למדרגה חדשה, וזאת‬ ‫המדרגה היתה תלויה בארץ ישראל אשר שם נולדו רובי חהלכות והמדרשים‪.‬״‬
‫זה הוא יסוד דבריו, והתכלית אשר ישאף אליו והמקל אשר ירככו עליו‪,‬‬ וקו המקיף את כל חקירותיהם‪.‬‬ ‫
ויביא ראיה על זה ממצות מילה אשר כמדומה לנו ידע גם הוא כי דבר‬ ‫אין לה עם דרשות, ולא עם מדרגות חדשות של תורה, ולא עם השתנות העתים‬ אשר בדו מלבם מחסרון ידיעה ביסודי דברי ימינו‪.‬‬
‫וכמדומה לנו שכבר בספר בראשית (י"ז י"ד) נאמר וערל זכר אשר לא‬ ‫ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר‪.‬‬
‫וכבר נתבאר לנו שאז עוד לא נתגייר איזיטיס כלל ועל זה עצמו היו‬ דבריו, אם להתגייר או לא, וגם אם הי׳ חושב עצמו לנתגייר לא הי׳ זה כלום‬ ‫וכל זמן שלא מל הי׳ הרשות בידו להתנהג ככל חפצו‪.‬‬
‫אבל החכם ווייס יש לו עוד ראיה גדולה כי כל יהודי בבל היו ריקים‬ ‫‬‫
הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫נא‬ ‫‬‫ ‫אז מכל תורה, שהרי אחרי זה כאשר מל עצמו איזיטיס ונתגייר שלח את בניו‬ ‫לירושלים ללמוד אף שבבל קרובה יותר‪.‬‬ ‫
ואנחנו היינו מיעצים להחכם ווייס להביא מזה עוד ראי׳ גדולה כי גם בעיר‬ ‫אשר שם הי׳ עוד ניר לישראל לדבריהם, בירושלים עצמה, לא היו בעת ההיא‬ ‫בני תורה ומלמדים אשר היו חפצים ללכת אל המלך ולשבת בהיכלו ללמוד עם‬ ‫בניו, שאם לא כן מדוע שלח את בניו לירושלים והלא בנקל הי׳ יכול המלך‬ ‫להביא לו מלמדים עבור בניו‪.‬‬
‫והאם יש קץ לדברי רוח ואם יש תכלית לדרכי החקירה אשר בחרו להפך‬ על ידם את חכמת ישראל לתהו ובהו‪.‬‬
‫הן הדבר מובן מעצמו כי המלך הזה אשר בא לחסות תחת דת היהודים, וקבל עליו את תורת ‫ישראל בכל לבבו, הלא הי׳ שואף אל ‬‫לב האומה, ורצה‬ לחנך בניו בתוככי ירושלים, וכי יראו את הדר המקדש, וכל קדשי בני ישראל‬ ‫על מכונם ובכל הדרם‪.‬‬
‫והילני המלכה אמו, אף שדבר לא הי׳ לה בבתי מדרשות ואהלי תורה, ‫הלכה גם היא ותשב בירושלים שנים רבות, ורבים ממשפחת בית המלכות עזבו‬ ‫את ארצם והתישבו ביהודה וירושלים‪.‬‬ ‫
ודברים פשוטים כאלה ידועים ומפורסמים לא הי׳ החכם ווייס יכול להבין, ‫ויביאם לראיה להכחיש את עצמינו ולאמר "כי דרישת התורה בבבל אך מעטה‬‬ ‫היתה יורה לנו הענין המסופר מאיזיטיס מלך האדיאביני שנכנס עם אמו לדת‬ ‫היהודים ושלח את בניו לירושלים ללמוד תורה אף שבבל קרובה אליו". ‬‬ ‫וכל זה גרם להם כי לא חקרו את דברי ימינו למען דעת את אשר הי׳‬ ‫שם, כי אם למען הכחישם להרסם ולעקרם משרשם, ולמחות את רשומם‪.‬‬
‫ומה נאמר לדברי החכם ווייס על הלל "וילך לו ירושלימה לשמוע תורה ‫מפי שמעיה ואבטליון מזה נראה כי בעת ההיא לא היו בבבל בתים לתורה.״‬
‫וכפי הנראה חשב החכם ווייס כי שמעיה ואבטליון היו מלמדי תינוקות‬ ‫בירושלים, ואחרי שהלל הלך מבבל ללמוד לפניהם מבואר הדבר כי לא היתה‬ ‫תורה בבבל‪.‬‬
‫אבל הלא שמעיה ואבטליון היו ראשי חכמי הדור, ראשי הסנהדרין הגדולה‬ ‫היחידה לכל ישראל, הסנהדרין הגדולה אשר הוקמה בכח התורה ונועדה לעמוד‬ ‫בראש חכמי התורה, ומה יכול להיות דבר יותר טבעי מהדבר הזה, אשר איש‬ ‫כהלל אשר בדור הבא הי׳ הוא ראש הדור אשר בודאי כבר הרגיש וידע את‬ ‫כחו הגדול, ויכין נפשו הגדולה לזה, מה יכול להיות דבר יותר טבעי, כי עלה‬ ‫לקבל תורה גם מראשי הסנהדרין הגדולה‪.‬‬
‫והאם לא ראה החכם ווייס כזאת וכזאת גם בימינו אלה בכל בתי החכמה, ‫אשר כל איש אשר נשאו לבו ונוצר לגדולות ישתדל לשמש את גדולי ראשוני‬ העוסקים בהחכמה ההיא במקומותם למושבותם‪.‬‬
וכתמהון הוא לראות עד כמה התרחקו מכל מבט ישר על הדברים כמו‬ ‫שהם עד שדוקא מענינו של הלל, ומענינו של חנניה מהמקומות אשר יתראה‬ ‫משם אורם ואמתם של בני בבל, משם ירצה להראות בעליל ושם הנם מקור‬ ראיותיו כי היו בני בבל ריקים מכל תורה, ומפירי ברית.‬ ‫‬‫
‫‪102‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬ ‫‬‫ ‫ואנחנו היינו רוצים כי יראה לנו החכם ווייס מפירי ברית מילה ועוזבי‬ ‫מעשי המצות, כי גדלה אצלם קדושת התורה כל כך עד כדי להפוך לב אחרים‬ ‫אליה לאהבה אותה ולדבקה בה בכל חום לבבם ומסירת נפשם, כמו שהננו‬ ‫מוצאים זה אצל חנניה הבבלי‪.‬‬
‫וכבר נתבאר לנו כי הלל הי׳ כבר מגדולי הדור בעלותו לארץ ישראל גם‬ ‫בפעם הראשונה, ומפורש בירושלמי וספרא כי עלה גם אז להציע ספיקותיו לפני‬ ‫ראשי הסנהדרין, ולדעת אם כיון להלכה‪.‬‬
‫ובבואו מבבל בפעם שניה הי׳ יחיד הדור ופלאו גם בארין ישראל, ועל‬ ‫כן גם אין ספק כי ככל אשר הננו רואים עבודתו הגדולה אחר זה בארץ ישראל, ‫אף כן גדלה פעולתו לפני זה יחד עם חבירים מקשיבים בבבל, ואי אפשר כלל‬ לחשוב אחרת על ראש וראשון בדורו כהלל. ‫‬‫
‫פרק כ“ד‪.‬‬
‫‬‫ ‫טהרת יוחסין.
‫ואמנם כי גם יש לנו ענין גדול מאד וכולל אשר יוכל להעיד לנו בכל‬ ‫הנוגע לבבל לא לבד על תורה שלמה, ולא לבד על גדולי התורה, כי אם על‬ ‫כל העם מקצה‪.‬‬
‫ענין גדול וכולל אשר נוכל לדעת ולהבין משם את כל ההנהגה הגדולה‬ ‫והמסודרת אשר היתה בבבל בכל הנוגע לדקדוקי מצוות לכל פרטי פרטיהן, ‫מראשית הימים עד סופן‪.‬‬
‫והדבר הגדול והנפלא הזה הוא דבר טהרת יוחסין, אשר היא קשורה יחד‬ ‫עם ראשי עיקרי דיני התורה ומסורה לכל‪.‬‬
‫כבר הרגישו גם כל החוקרים החדשים בעיקר הדבר, אשר נגלה והולך‬ ‫ומשתרע במקומות רבים ושונים בהמקורים, כי מראשית הימים עד סופם עמדה ‫בבל בכל הנוגע לטהרת יוחסין במעלה עליונה וגבוהה מאד לא לבד נגד שאר‬ ‫ארצות מושב בני ישראל, כי אם גם הרבה למעלה מארץ ישראל‪. ‬‬ ‫ועיקר הדבר ידוע ומפורםם כל כך גם לכל החוקרים החדשים עד שהחכם‬ ‫גרעץ ישתמש בזה בח"ג עמוד ‪190‬ לטעם על אשר אמר הורדוס על חנמאל‬ ‫המצרי כי הנהו בבלי ויאמר שם‪:‬‬
"לכהן גדול בחר את חנמאל המצרי וכו׳ אף כי לא הי׳ מאצילי הכהנים‪,‬‬ ‫ולמען לא יתרגש העם הוציאו קול כי הנהו מבבל(נ) מפני כי בארץ ישראל‬ ‫עצמה נתנו בזה המעלה העליונה עליהם את בני בבל, בידעם כי הם לא התערבו‬ ‫מעולם בנשואי תערובות".
‫אבל בדברי ימינו לא השתדלו לצרף את הפרטים יחד, ולא שמו לב לחדור‬ ‫אל תוך המעשים, להכירם ולראות משם את אור פניהם‪.‬‬
‫כי על כן הנה גם במקום הזה לא הרגישו את אשר נוכל לדעת מזה, ולא‬ ‫הושם לב להדבר הגדול אשר יורה לנו זה‪.‬‬ ‫‫‬‫ ----------------------- ‫‬‫ (נ) עי׳ דברינו על זה בפרק כ״ו‪.‬‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫נב‬ ‫‬‫ ‫כי מעלת יוחסין אינו דבר העומד לעצמו, ואינו פרט אחד בודד הבלתי תלוי‬ בהכלל של ידיעת והנהגת כל התורה כולה‪.‬‬
טהרת יוחסין תלויח יחד עם דני קדושין, דיני גיטין, ודיני עריות בכלל, ‫שכל אלה יחד הנם כבר המקצועות היותר גדולות שבתורה‪. ‬‬ ‫ודבר שאי אפשר הוא כי החזיקו בארץ ישראל את בני ישראל בארץ ‫בבל בכל דיני יוחסין במעלה יותר גבוה ממה שחשבו את עצמם מבלי אשר ידעו‬ ‫את התורה בבבל לכל פרטיה, ומבלי אשר היתה שם הנהגה מסודרת על פי‬ ‫התורה, ומבלי אשר דקדקו שם כל העם בכל דקדוקי מצוות‪.‬‬
‫ואפי׳ אם היו נכשלים שם באיזה פרט מדינים אלו, ואפי׳ אם היו מקילים‬ ‫שם באיזה דבר קל לא הי׳ זה לא אפשר, ולא עולה על הדעת ככל אשר יבואר‪.‬‬
‫ויש לנו בזה דברים מפורשים על הזמן הקדום‪ ,‬עד כמה דקדקו בארץ‬ ‫ישראל בנוגע לחשש של טהרת יוחסין, אשר מזה נוכל להבין יותר את ענין‬ ‫בבל בכל זה אשר אותה העמידו במעלה היותר גדולה גם למעלה מארץ ישראל‪.‬‬
‫והענין הזה הוא ממה שהי׳ בהזמן שלפני הלל, ובימי‬ ‫הלל בא הדבר‬ ‫לידי בירור‪.‬‬
‫ובמס׳ בבא מציעא ד׳ ק״ד בא "דתניא אנשי אלכסנדריא היו מקדשין את‬ ‫נשותיהן ובשעת כניסתן לחופה היו באים אחרים וחוטפין אותן מהן ובקשו‬ ‫חכמים לעשות את בניהם ממזרים אמר להן הלל הזקן הביאו לי כתובת אמכם‬ ‫הביאו לו כתובת אמן ומצא שכתוב בהן לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו ולא‬ ‫עשו בניהן ממזירים".‬
‫ודבר פשוט הוא שזה שנאמר "ובשעת כניסתן לחופה היו באין אחרים‬ ‫וחוטפין אותן מהם שלא הי׳ זה כי אם מקרים בודדים שקרו שם באלכסנדריא‬ ‫של מצרים ובכל זה משום מעלת יוחסין שמו לב כל כך להמקרים הבודדים‬ ‫האלה שהי׳ בהם חשש אשת איש וחשש ממזרות, עד שמתוך שלא הי׳ אפשר‬ ‫לברר מי ומי, על הימים שלפני זה שקרה כן, רצו לפסול החתון עמהם "ובקשו‬ ‫חכמים לעשות את בניהם ממזירים‪.‬״‬
‫ונתבטל הדבר רק מתוך חכמתו הגדולה של הלל הבבלי אשר הבין מעצמו‬ ‫שדבר שאי אפשר הוא שיהי' אצל בני ישראל הקדושים דבר כזה לפרוץ כן‬ ‫באיסור אשת איש, וראה והבין שבהכרח בא הדבר מתוך שבימים הראשונים הי׳‬ ‫שם תקון כולל שהאירוסין אינם קדושין, ושהי׳ תנאי בית דין בדבר שם, ובקש‬ ‫כי יביאו לו כתובותיהם ומצא שם שבאמת כן הדבר‪.‬‬ ‫
ואלכסנדריא של מצרים היא מכלל כל הארצות שהן עיסה לארץ ישראל, ‫בכל זה, וארץ ישראל עצמה רק עיסה לבבל‪.‬‬ ‫
ומזה נוכל לדעת ולהבין את מצב התורה בארץ בבל במשך כל הימים‬ ‫הרבים ההם, היינו מראשית ימי הגולה עד סוף הימים, ואת השמירה המעולה‬ ‫ודקדוק הגדול בכל פרטי דיני גיטין וקדושין ועריות אשר שמרו ודקדקו שם בארץ‬ ‫בבל ואת כל טהרת חיי המשפחה אצלם‪.‬‬ ‫
ובמס׳ עדיות פרק ה׳ משנה ג׳ נאמר העיד ר׳ יהושע ור׳ יהודה בן בתירא‬ ‫על אלמנת עיסה (משפחה שיש בה חשש איסור ספק ספיקא ביוחסין) שהיא‬ ‫כשרה לכהונה שהעיסה כשרה לטמא ולטהר לרחק ולקרב‪ ,‬אמר רבן גמליאל‬ ‫‬‫
‫‪104‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬ ‫‬‫ ‫קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דנין‬ ‫על כן הכהנים שומעים לכם לרחק ולא לקרב‪.‬‬
‫ובכל זה לא עמדה ארץ ישראל בכללה על אותו מעמד שעמדה עליה‬ ‫בבל בכללה, עד שהי׳ לכלל מונח גם בארץ ישראל, שהיא רק עיסה לבבל‪.‬‬
‫וטעם הדבר הוא לפי שאף אשר מעל הכהנים בימי עזרא ונחמיה נתקן‬ ‫אז, אבל מאז באו ישראל בארץ ישראל תחת יד היונים נגזלה מנוחת הארץ, ‫הרבה פעמים הלכו לאלפים ולרבבות שבי לפני צר (עי׳ יסוד המשנה ותקופת‬ ‫התנאים אחריה פרק ה׳), וימים רבים גם היו תוך תוקף השמדות, ומרשיעי ברית‬ ‫הלכו בכל דרכי לבם, ומימי דור השני להחשמונאים בימי יוחנן הורקנוס, הי׳ שם‬ ‫פעמים רבות אשר ארץ נתנה ביד רשע ופני שופטיה כסו קלון, חוקי התורה‬ נרמסו בקלות ראש של הצדוקים, ואיש זרוע לו הארץ‪.‬‬
‫ומכל הדברים האלה לא ידעו יהודי בבל כל מאומה, וילכו לבטח דרכם‬ בכל דרכי התורה.
‫ומצב ארץ ישראל הורע גם מאז שמעו יוחנן הורקנוס ובניו בקול הצדוקים‬ ‫לקיים את הפרינציפ כי כל אלה אשר הנם תחת ממשלה אחת צריכים להתנהג‬ ‫בדת אחת ויכריחו את העמים להתגייר למראית עין (עי׳ צדוקים ובייתוסים פרק י׳) ‫ומימי הורדוס ואילך בא הדבר כי הי׳ אז ביהודה איש זרוע לו הארץ, ככל אשר‬ יבואר לפנינו‪.‬‬
‫והן גם דברי המשנה במס׳ עדיות פרק ח׳ משנה ז׳‪.‬‬
"אמר ר׳ יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו וכו׳ שאין‬ ‫אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבים בזרוע ולקרב‬ ‫המרוחקים בזרוע. משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ‫ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע."
‫והוא גם ענין דברי התוספתא במס' נזיר פ"א הריני נזיר אם לא אגלה‬ משפחות ה"ז נזיר ואל יגלה משפחות‪.‬‬
‫כי הי׳ סכנה בדבר בארץ ישראל על ידי בעלי זרוע אשר הורגלו בזה מראשית הימים(נ״א) ומשפחה שנטמעה נטמעה. ‫‬‫ ----------------------- ‬‫‬‫
(נ״א) והמפרש הרב בעל חסדי דוד בתוספתא שם כתב הריני נזיר אם לא אגלה משפחות וכו׳‬ ‫וקמ״ל כמה חמור עון זה דהוצאת שם רע ואע״ג דגם הנודר בנזיר מקרי חוטא מכל מקום הך דמוציא שם רע חמור רב יותר״‪.‬‬
‫ואשתומא קאמר, וכי זו צריך לפנים שיקיים את גזירתו ולא יאמר שקר להוציא לעז על ישראל הכשרים‪.‬‬
‫אבל הכונה אף שהוא אמת לאמיתו, ומצד הדין הי׳ צריך לעשות כן אם יכול לברר דבריו,‪ וכדין שלח‬ ‫אחוי עי׳ קידושין ד׳ ס״ו‪ :‬ובתוס׳ שם ד"ה שלח ואחוי‪.‬‬
אבל מפני שזה סכנה יהי׳ נזיר ואל יגלה משפחות‪.‬‬
‫והן גם דברי הגמ׳ מזה בקדושין ד׳ ע״א תנא עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה אבל חכמים‬ ‫מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא‬ ‫כמאן דאמר פעם אחת בשבוע כדתניא הריני נזיר אם לא אגלה משפחות יהי׳ נזיר ולא יגלה משפחות. ‬
והרב בעל חסדי דוד כפי הנראה נעלם ממנו כל דברי הגמרא אלה, ועל כן כתב שם מיד אחר זח‬ ‫״אבל תוספתא זו לא נמצאת בשום מקום ונראה כי ט״ס היא וכצ״ל הריני נזיר אם אגלח במעות מעשר שני‬ ‫הרי זה נזיר ואל יגלח במעות מעשר שני ומלתא כדנא איתא בפ״ב (צ״ל בביצה) בגמרא דף י״ט״‪.‬‬ ‫
והנה לא ראה לא דברי הגמ׳ בקדושין שם ולא דברי התוספתא שם ובא גם להגיה ולמחוק ולהחליף‬ הנוסח, ועי' גם באה״ע סי׳ ב׳ סעי׳ ה׳‪.‬‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫נג‬ ‫‬‫ ‫וכל הדבר נתרועע שם מראשית הימים ועמד כן עד סוף הימים לפי שהורגלו‬ ‫לבוא על זה בזרוע ככל אשר הי׳ לפני ימי רבן יוחנן בן זכאי‪.‬‬
‫וכמו שהוא בקדושין ד׳ ע"א בימי ר׳ פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לארץ‬ ‫ישראל אמר להם לעבדיו כשאני אומר וכו׳ אדיתבי וקמעייני בה אמר להו כל‬ ‫ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל נטלוהו בעריסה ורצו, רצו‬ ‫אחריו ולא הגיעוהו ישבו ובדקו עד שהגיעו לסכנה ופירשו אמר ר׳ יוחנן היכלא‬ ‫בידינו הוא אבל מה אעשה שהרי גדולי הדור נטמעו בה סבר לה כר' יצחק‬ ‫דאמר ר׳ יצחק משפחה שנטמעה נטמעה.‬
‫והיינו שבהימים המאוחרים רצו לשובב לארץ ישראל את מעלתה בחשבם‬ ‫כי בזה אכשר דרא, אחריי אשר בטלה גם שם ממשלת בעלי זרוע, ובחפשם אז‬ ‫בכל האפשר להגדיל מעלת ארץ ישראל היושבת שוממה‪.‬‬
‫אבל ראשי הדור ידעו שגם אז הי׳ זה דבר שאי אפשר, כי דברים כאלה‬ ‫ממנהגי בני אדם למשפחותם כל דבר שנשתרש מהימים הראשונים הימים הקדומים‬ אי אפשר לא לעקרו ולא לתקנו‪.‬‬ ‫
והוא גם הדבר הנאמר שם לפני זה "בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה‬ ‫לארין ישראל אמר להם קוצים אתם משימים לי בין עיני רצונכם יטפל עמכם‬ ‫חנינא בר חמא נטפל עמהם ר׳ חנינא בר חמא אמר להם כך מקובלני מר׳ ישמעאל‬ ‫בר' יוסי שאמר משום אביו כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל‬ עיסה לבבל".
‫ומדברי רבי שאמר "קוצים אתם משימים לי בין עיני" שהכונה כדברי רש״י‬ ז"ל שם "משום דרבי ממשפחת בבל הי׳ מבני בניו של הלל" הננו רואים שכל זה‬ ‫הלך כן מהימים הראשונים, והוא גם דבר שאי אפשר כי אם כשהדבר הלך כן‬ ‫מהימים היותר ראשונים ולא נתרועע בשום זמן, ורק על ידי זה הדין כן‪.‬‬
‫והרי להיפך שבימים האחרונים היתה שם השתדלות גדולה להשיב הדבר‬ מפני כבודה של ארץ ישראל אבל לא עלתה בידם‪.‬‬
‫וכל כך העיק להם הדבר אז בזמן ההוא מימי רבי ואילך אשר בני בבל‬ ‫היו שם רוב בנין (עי׳ דברינו בח"ב עמוד ‪ (291‬ככל אשר נוכל לראות זה מאת‬ אשר יסופר שם‪.‬‬
‫זעירי הוה קא ‬מישתמיט מיניה דר׳ יוחנן דהוה אמר ליה נסיב ברתי יומא‬ ‫חד הוו קאזלי באורחא מטו לעורקמא דמיא ארכביה לר׳ יוחנן אכתפי׳ וקא מעבר‬ ‫ליה אמר ליה אורייתין כשרה בנתין לא כשרן וכו׳ וכדברי רש"י ולא הי׳ חפץ‬ בה מפני שהיא מארץ ישראל והוא הי׳ מבבל‪.‬‬
‫וכל כך הי׳ זה מהענינם הקבועים ונוהגים עך שבירושלמי ובבבלי קבעו‬ לזה תחומין וגבולין לדעת עד היכן היא בבל בנוגע לטהרת יוחסין‪.‬‬
‫והיינו להגביל המקום הראשי אשר שם התישבו בני ישראל מהימים‬ ‫הראשונים, ונסדרו שם בכל סדרי חיי הקהלות המסודרות על פי התורה והמצוה‬ ‫בכל פרטי דקדוקיה על פי חכמי התורה, ואשר עשו הכל רק על פיהם, להגביל‬ ‫זה נגד שאר המקומות הרחוקות במדינת בבל עצמה אשר הישוב נשתרבב שם‬ ‫לאט לאט, ולא נוסדו על יסודות קבועים‪.‬‬ ‫‬‫
‫‪206‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬ ‫‬‫ ‫ובירושלמי קדושין פרק ד׳ הלכה א', ר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם רב נחמן‬ ‫בבל ליוחסין עד נהר יזק, ר׳ יוסי בי ר׳ בון אמר רב ושמואל חד אמר עד נהר‬ ‫יזק וחד אמר עד נהר יואני אמר רב יהודה בין הנהרות כגולה ליוחסין‪.‬‬
‫ובבבלי קדושין ד׳ ע"א‪ :‬עד היכן היא בבל (לענין יוחסין, רש"י) רב אמר‬ ‫עד נהר עזק ושמואל אמר עד נהר יואני לעיל בדגלת עד היכא רב אמר עד‬ ‫בנדא ואוונא ושמואל אמר עד מושכני, ולא מושכני בכלל? והאמר ר' חייא בר‬ ‫אבא אמר שמואל מושכני הרי היא כגולה ליוחסין אלא עד מושכני ומושכני בכלל‪.‬‬
‫לתחתית בדגלת עד היכא אמר רב שמואל עד אפמייא תתאה תרתי אפמייא‬ ‫הויין חדא עיליתא וחדא תתייתא חדא כשירה וחדא פסולה ובין חדא לחדא פרסה ‫וקא קפדי אהדדי ואפי׳ נורא לא מושלי אהדדי וסימנך דפסולתא הא דמישתעיא‬ ‫מישנית. ‬
‫לעיל בפרת עד היכא רב אמר עד אקרא דתולבקני ושמואל אמר עד‬ ‫גשרא דבי פרת ור׳ יוחנן אמר עד מעברת דניזמא‪.‬‬ ‫
ודברי ר׳ יוחנן בזה, אשר כידוע ישב כל ימיו בארץ ישראל, יורו אותנו‬ ‫כי הי׳ הדבר חקירת ידיעה כוללת לכל, מימים הקודמים, להגביל תחומין לדבר‪,‬‬ ‫ועל כן הי׳ בזה קבלות שונות אצל האמוראים הראשונים, על פי מה שקבלו‬ ‫מרבותיהם ומחלקאות בהמתיבתות גם בבבל גם בארץ ישראל‪.‬‬
‫וזה יוצא כן גם מכל ענין הדברים בקדושין ד׳ ע"ב‪.‬‬ ‫
ההוא גברא דאמר להו (בארץ ישראל) אנא מן שוט מישוט עמד ר׳ יצחק‬ ‫נפחא על רגליו ואמר שוט מישוט בין הנהרות עומדת‪.‬‬
‫וכי בין הנהרות עומדת מאי הוה אמר אביי אמר ר׳ חמא בר עוקבא אמר‬ ר׳ יוסי בר׳ חנינא בין הנה‬רות הרי הוא כגולה ליוחסין, והיכא קיימא אמר ר׳ יוחנן‬ מאיהי דקירא ולעיל‪.‬‬ ‫
ועסקו בכל זה כל האמוראים הראשונים גם מבבל גם מארץ ישראל להגביל‬ גבולי בכל בטהרת יוחסין‪.‬‬
‫והיינו עד כמה השתרע בימים הקדומים המושב הראשי בכל סדרי התורה, ‫וחיי הקהלות המסודרות בכל דרכי התורה והמצוה.
ודברי הגמרא שם ד׳ ע׳׳ב:
‫דאמר ר׳ חייא בר אבין אמר שמואל מושכני הרי היא כגולה ליוחסין מישון‬ ‫לא חשו לה לא משום עבדות ולא משום ממזרות אלא כהנים שהיו בה לא‬ ‫הקפידו על הגרושות‪.‬‬
‫וזה עצמו בירושלמי קדושין שם פ׳׳ד ה"א:
‫אמר רב חנינא בר ברוקה בשם רב יהודה בני מישא לא חשו להן אלא‬ ‫משום ספק חללות כהנים ששם לא הקפידו על הגרושות, תמן אמרין מישא מתה‬ ‫מדי חולה, אילם וגבויי גוססות, חביל ימא תכלתא דבבל שנייא וגבבא וצרריא‬ ‫תכילתא דחביל ימא‪.‬‬ ‫
וגם מתוך הדברים האלה נוכל להכיר ולהבין את המעמד הגבוה בשמירת‬ ‫התורה ובכל דקדוקיה אשר הי׳ בעיקר מושב בני ישראל בבבל‪.‬‬
‫הן נאמר על מישן השם היותר גרוע שיכול להיות בזה לאמר "מישן מתה".‬
‫ובכל זה מפורש על זה גם בירושלמי גם בבבלי "בני מישן לא חשו להן‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫נד ‫‬‫ ‫לא משום עבדות ולא משום ממזרות אלא משום ספק חללות כהנים שהיו בה ‫לא הקפידו על הגרושות".‬‬
‫דהיינו שקרו שם מעשים כאלה, ועל ידי זה כבר הבדילו אותם לרעה‬ ‫בתכלית, ואמרו עליה‬ם בדרך כלל סתם "מישן מתה".‬‬
‫והמאמר הזה שבירושלמי תמן אמרין מישא מיתה מדי חולה וכו' הוא כן‬ ‫בבבלי קדושין ד׳ ע״א‪ :‬אמר רב פפא סבא משמיה דרב בבל בריאה מישן מיתה‬ מדי חולה עילם גוססת וכו'‪.‬‬
‫ונבין עוד יותר את דקדוקי מצוות אשר דקדקו ואת המעמד הגבוה אשר‬ ‫עמדו עליו בעיקר בבל כאשר נראה עד היכן דקדקו עם המקומות אשר הוציאום‬ ‫מן הכלל‪.‬‬
‫כי מישן אשר כל פסול שלה הי׳ מפני שקרה אשר כהנים שהיו בה לא‬ ‫הקפידו על הגרושות, ועל כן אמרו מישן מיתה, הנה חששו עליה על ידי זה כל‬ ‫כך עד שמפני חשש אנשי מישן הבאים לאפמייא פסלר גם את אפמייא‪.‬‬
‫וזה הוא הנאמר שם "לתחתית בדיגלת עד היכא אמר רב שמואל עד‬ ‫אפמייא תתאה תרתי אפמייא הויין חדא כשירה וחדא פסולה וכו׳ וסימנך דפסולתא‬ ‫הא דמישתעיא מישנית".
‫ובודאי דזו דמשתעיא מישנית השתרבבו בני מישן גם לשם והתישבו גם‬ הם בתוך אפמייא זו או שהיו נגררים אחרי בני מישן, ועל כן חששו גם להם ונפסלו‪.‬‬ ‫
ומזה נוכל להבין את זהירותם של כל אלה אשר עמדו במעלתם להיות‬ ‫לראש בתוך כל עם ישראל היינו בני ישראל בעיקר מושבם בארץ בבל אשר‬ ‫עליהם אמרו "ארץ ישראל עיסה לבבל".‬‬ ‫‬‫
פרק כ"ה‪.‬‬
‫‬‫ ‫ואם כי אין לנו ספרי זכרונות דברי הימים מהימים הראשונים ההם, בכל‬ ‫זה נוכל להכיר את קשר האחדות אשר הי׳ בין יושבי יהודה וירושלים לבין‬ ‫אחיהם בארץ בבל‪.‬‬
‫ובתוספתא סנהדרין פ"ב ובגמ׳ שם ד׳ י״א נאמר תנו רבנן אין מעברין את‬ ‫השנה אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים ומפני הגשרים ומפני תנורי פסחים‬ ‫ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדין לא הגיעו‪.‬‬
‫ורש"י ז״ל פי׳ שם "ומפני גליות ישראל בני הגולה הרחוקים ונשמע לבית‬ דין שנעקרו ממקומן לעלות לרגל וכו'‪.‬‬
‫ואין הכונה לבני הגולה בני אחת ממדינות שיהיו, כי אם שהכונה ביחוד‬ ‫אך לבני בבל אשר אך הם לבדם נקראו בכל מקום עלה סתם ואך להם לבדם‬ חששו כל כך‪.‬‬
‫והננו רואים במשנה ראש השנה ד כ״ב: (פ״ב משנה ב׳)‪.‬‬
‫בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהיו שלוחין‬ ‫יוצאין. כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסאות של ארז ארוכים וקנים ועצי‬ ‫שמן ונעורת של פשתן וכו׳ ומאין היו משיאין משואות מהר המשחה לסרטבא‬ ‫‬‫
‫‪108‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬ ‫‬‫ ‫ומסרטבא לגרופינא, ומגרופינא לחוורן ומחוורן לבית בלתין ומבית בלתין לא זזו‬ ‫משם אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד עד שהוא רואה כל "הגולה" לפניו‬ כמדורת אש‪.‬‬
‫והנה בימי הבית השני כבר נתבטלו המשואות ובראשונה היו משיאין משואות‬ היינו עוד לפני זה.
‫ובימי חתימת המשנה היינו בימי רבי כבר עבר ובטל זה מהעולם מזמן רב‬ ‫מאד וכמו שבא על זה הלשון במשנה "בראשונה היו משיאין משואות״ בכל זה ‫קיימו זה במשנה את אשר הי׳ בזמן קדום עם מדינת בבל‪.‬‬
‫לפי שבשעתו הי׳ זה מדברים הכוללים של האומה בכללה, בהיות בבל‬ ‫עיקר ויסוד האומה בימי הבית השני, ועל כן השאירו זה לדור אחרון את אשר‬ ‫הי׳ נהוג עמהם מלפנים, ככל דברי האומה בכללה, שהשאירו הדברים לדורות‬ לזכר עולם‪.‬‬ ‫
אבל הדבר ידוע שגם לכל המקומות ממושב בני ישראל הודיעו בית דין‬ ‫זמן החדש והמועדות, ובכל זה לא קנה מקומו לדבר קבוע ומסודר ויעשו זה‬ ‫פעם באופן זה ופעם באופן זה‪.‬‬
‫והדבר גם לא הוזכר במשנה כל עיקר, לפי שכל המושבות כולם, אפי׳‬ ‫המקומות שישבו שם באלפי רבבות כפילוסיון ואלכסנדריא, לא נחשבו כי אם‬ ‫כמושבות פרטיות‪.‬‬ ‫
לא כן בבל אשר נחשב למקום האומה בכללה לבד ארץ ישראל, זה לא‬ ‫לבד שהי׳ לו סדר קבוע ומסודר ההולך על סדרו ושומר תפקידו, כי אם שנחשב‬ ‫לזכרוני האומה, וגם כשעבר ובטל קבעו זה במשנה לדעת איך הי׳ הדבר נהוג ובא‪.‬‬
‫וענין דברי המשנה "עד שהוא רואה כל הגולה לפניו כמדורת אש״ שהלשון‬ הזה סתם על בבל הבא כן בכל מקום מקורו כבר בימי עזרא‪.‬‬
ובהיות זה גם ענין גדול לעצמו ראוי לבאר הדברים.‬ ‫
כי כשנתבונן בדברי הכתובים נראה כי גם אחרי אשר עלו עזרא וסייעתו‬ ‫מבבל לארץ ישראל שכבר הי׳ הבית בנוי ומשוכלל וישראל בעריהם, ועזרא‬ ‫וסייעתו כבר התישבו גם הם בירושלים, בכל זה חשבו את עצמם לא לבד רק‬ ‫כטפל לבני בבל, כי אם שקראו גם את עצמן רק על שם אחיהם בבבל‪.‬‬
‫והדבר יוצא כן מכל דברי הפרשה הגדולה פרשה ט׳ בספר עזרא ולשון‬ הכתובים.
"וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים‬ ‫והלוים מעמי הארצות וכו׳ כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש‬ ‫בעמי הארצות וכו׳ וכשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי וכו׳ ואלי יאספו כל חרד‬ ‫בדברי אלקי ישראל על מעל הגולה וכו׳ ויעבירו קול ביהודה וירושלים לכל‬ ‫בני הגולה להקבץ ירושלים וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים‬ ‫והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה וכו׳ ויעשו כן בני הגולה ויבדלו‬ ‫עזרא הכהן וכו׳." ‫
והנה הדבר הי׳ אחרי אשר המקדש כבר נבנה ונתחנך מזמן רב, ככל אשר‬ בא בכתובי עזרא לפני זה והעם ישבו בכל ערי ישראל, כמו שבא גם בפרשה ‫זו עצמה מהענין הזה. ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫נה‬ ‫‬‫ "יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבוא‬ ‫לעתים מזומנים ועמהם זקני עיר ועיר ושפטיה עד להשיב וכו׳‪.‬״‬ ‫
והנה היו כבר עם ארצם‪.‬‬
‫ובכל זה בהעבירם קול בערי יהודה וירושלים היו דבריהם: ‬
"כי כל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל‬ ‫רכושו והוא יבדל מקהל הגולה‪.‬״‬
‫הנה לא שמו להם שם, ולא חשבו עוד את עצמם למאומה, ולא לעומדים‬ ‫לעצמם, כי אם שגם בארץ יהודה עצמה, בישבם על אדמתם, המקדש בבנינו‬ ‫והכהנים בדוכנם והלוים במשמרותם (שם ו׳) וישראל בעריהם וזקניו ושופטיו, וגם‬ ‫שריו עמו, קראו לעצמם על שם אחיהם בבבל, על שם קהל הגולה‪.‬‬
‫היינו על שם יסוד האומה אשר נשארו על נהרות בבל‪.‬‬
‫וזה הי' כבר בראשית ימי אנשי כנסת הגדולה‪.‬‬
‫ומזה נוכל לדעת מה היתה כבר בבל בעת ההיא בימי עזרא, בהימים שכבר‬ ‫פעלו הוא וסייעתו בארץ ישראל, ונוכל להבין מזה, כי האומה בנתה שם ביתה‬ ‫בכל סדרי ישראל ובכל קדשי בני ישראל וכל רוח החיים אשר בה, עד שגם אז‬ ‫היו אך הם בבבל יסוד האומה, ועזרא וסייעתו עצמם קראו לכל בני ישראל בארץ‬ ‫ישראל רק על שם אחיהם בבבל‪.‬‬
‫ובאלטטי' ‪ XI, 8, 5‬יספר יאזעפוס כי אחרי אשר יצא הכהן הגדול נגד‬ ‫אלכסנדר מוקדן ומצא חן בעיניו, הנה למחרת היום ההוא אסף אלכסנדר את העם‬ ‫שנית ואמר להם כי יגידו לו את בקשתם ממנו‪.‬‬
אז אמר לו הכהן הגדול כי בקשתם היא להרשות להם לחיות על פי התורה‬ ‫והמצוה וכאשר הבטיח לו אלכסנדר את זה, אז בקש ממנו להבטיח כזאת גם‬ ‫להיהודים אשר בבבל ומדי, ואלכסנדר מלא גם את בקשתו זאת‪.‬‬
‫כי אמנם דבר יהודי בבל נגע ללבבם ככל טובתם הם, אשר היו שם כל‬ ימי הבית השני באלפיהם ורבבותיהם ויהיו למקור ישראל.
‫ועד כמה דקדקו אז יהודי בבל ומדי אלה בכל דקדוקי מצוות אפי׳ בתקנות‬ ‫דרבנן נוכל לדעת גם מזה כי הנה זמן קרוב אחרי זה פור התפוררה ממשלת‬ ‫אלכסנדר, ובבל ומדי באו תחת ממשלת הסילייקים, ועל זה יספר יאזעפוס אלטטי׳‬ ‫‪ XII, 3, 1‬כי מפני היהודים אשר היו בין צבאות מלכי סוריה לא רצו לאכול‬ ‫שמן של עכו״ם צוה המלך לתת להם כסף תחת זה״‪.‬‬
‫והדברים האלה אמורים על עזי הנפש אשר פניהם הלכו בקרב בין חיל‬ ‫מלך סוריא, ונוכל להבין מזה איך נשמרו כל מצוות ד׳ בתוך היהודים היושבים‬ ‫בעריהם, בקהלות מסודרות שם‪.‬‬
‫ויאזעפוס באלטטי׳ ‪ XVIII, 9, 1‬בספרו מדבר היהודים בבבל (אשר‬ ‫יבוא בפרק כ״ח) יאמר: ‬
"בבבל יש עיר אחת נהרדעא המרובה מאד באוכלסין, ולבד שאר כל מעלות‬ ‫המקום הזה, אדמתה פוריה מאד, והיא בטוחה מפחד אויב כי סביבה ילך נהר פרת‬ ‫והעיר בצורה מסביב ובבטחם על עוז מבצרם עשו שם היהודים את אוצרם הכולל‬ ‫מכל כסף השקלים אשר הרימו לבית ד׳ בירושלים וכל שאר כסף למקדש ויחשבו‬ ‫להם את העיר הזאת לבית האוצר אשר להם במדינת בבל, לעת הקבוע לזה‬ ‫‬‫
‫‪110‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬ ‫‬‫ ‫נשלחו הכספים מנהרדעא לירושלים תחת מחסה הרבה אלפים אנשים לשמור אותם‬ ‫מפני שודדי הפרתים‪.‬״‬
‫העתקנו את דברי יאזעפוס אלה לא ללמוד מהם רק דבר השקלים וכסף‬ ‫הקדשים מיהודי בבל, שזה הוא דבר המובן מאיליו, עיקר הדבר אשר נוכל לדעת‬ ‫מהם הוא דבר התערבותם זה עם זה, והריבוי הגדול והנפלא מאוכלסי ישראל אשר‬ היו בבבל, ומצבם במדינה‪.‬‬
‫כי אם כסף השקלים אשר נשלחו מהם הלכו תחת מחסה גדולה כזו של‬ ‫הרבה אלפים מישראל הלא מזה עצמו ידענו שהי׳ שם ארגאניזאציאן שלמה, ‫וגדולה מאד לכל זה, והאוצר הי׳ רב וגדול, אשר הי׳ דורש שמירה גדולה כזאת‪.‬‬
‫וכי הי׳ השילוח קשור בהוצאה גדולה ונפלאה כזאת, אשר כל זה עשו להם‬ ‫יהודי בבל מכספם‪.‬‬
‫וכל דברי יאזעפוס בתארו את דבר נהרדעא יורו לנו כי היתה שם רק יד‬ ‫בני ישראל שלטת והם שלטו על העיר והמבצר, וכי רק מס שלמו לממשלת‬ ‫הפרתים‪.‬‬
‫ובאמת הננו רואים כי גם בזמן מאוחר עוד הרבה גם אז הי׳ עוד כל‬ ‫פקידות העיר בידם‪.‬‬
‫ובירושלמי בבא בתרא ספ"ה בא "רב מנייה ריש גלותא אנגרמוס והוה מחי‬ ‫על מכילתא ולא על שיעוריא וכו׳." ‫
ובבבלי בבא בתרא ד׳ פ"ט דבי נשיאה אוקימו אגרדמין בין למדות בין‬ ‫לשערים אמר ליה שמואל לקרנא פוק תני להו מעמידין אגרדמין למדות ואין‬ ‫מעמידין וכו׳‪.‬‬
‫והמשרה הזאת היתה משרה גדולה בעיר ומסופר אצל יאזעפוס ‪XVIII, 6, 2‬‬ ‫כי אגריפפא הראשון לפני ימי מלכותו כאשר לא הי׳ יכול עוד לשבת ברומא ושב‬ ‫לארץ יהודה וגם שם לא הונח לו, ורצה לשלוח יד בנפשו, בקשה קיפרוס אשתו, ‫את אחות אגריפפא אשת הורדוס השני לפעול כי אישה יתן לו משרה, והדבר עלה‬ ‫בידה והורדוס השני קראו אליו ויפקידהו לאגרדמן בעיר טבריא‪.‬‬
‫והדבר מובן מעצמו כי לא אז בבוא רב לבבל קבלו בני ישראל זכיות‬ גדולות כאלה כי אם שהדבר הלך ובא כן מהימים היותר ראשונים וככל אשר‬ הם גם דברי יאזעפוס אשר כבר הובאו‪.
והמדות האלה אשר קבעו בני ישראל על פי אגרדמון שלהם בנהרדעא הם‬ ‫הלכו בכל מושבי בני ישראל למעלה מנהרדעא אשר גם שם הי׳ עיקרי התושבים‬ ‫רק בני ישראל ויושבים איש על יד אחיו עוד גם בימים המאוחרים‪.‬‬
‫ונאמר במס׳ כתובות ד׳ נ"ד אתמר רב אמר הלכה כאנשי יהודה (בדין‬ ‫כתובת אלמנה) ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל בבל וכל פרוודהא נהוג כרב‬ ‫נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל וכו׳ ועד היכא נהרדעא עד היכא דסגי קבא‬ ‫דנהרדעא‪.‬‬
‫ודברי רש"י "כל מקום שמודדין תבואה במדת קב נהרדעא". ‫
אבל מה ענין מדידת קב לכתובת אלמנה, והדברים פשוטים שהכונה לאמר‬ ‫עד מקום ששלטון נהרדעא בתור עיר הראשי מגיע, ובהיות זה דבר המתפשט‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫נו‬ ‫‬‫ בין כל העם, נתנו זה לסימן, כי עד שם הלך והתפשט שלטון בני ישראל‬ בנהרדעא‪.‬‬
‫ומשם ואילך אף שגם שם ישבו ישראל בקבוצים גדולים (וככל אשר‬ ‫יתבאר בפרק כ״ח) אבל על העירות ההם כבר לא הונח חותם בני ישראל כי אם‬ ‫חותם יתר הגוים תושבי בבל, והאגרדמין שם כבר לא היו מבני ישראל, כי אם‬ ‫מבני הגוים‪.‬‬
‫וכמו שהי׳ זה גם באזיה הקטנה אף שגם שם ישבו ישראל בקבוצים גדולים‬ ‫אבל שלטון הערים הי׳ ביד בני הגוים, ובא בדברי יאזעפוס ‪ XIV, 10, 24‬על‬ ‫דבר יהודי עיר סארדעס (Sardes‬) בימי הורקנוס החשמונאי כי הסענאט משם‬ ‫הוציא פקודה לחזק זכיותיהם, ובא גם זאת "כי האגרדמין יניחו להם חופש בנוגע‬ ‫לצרכיהם".‬ ‬
‫אבל לא כן הי׳ בנהרדעא וכל הערים אשר סביבותיה אשר שם הי׳ שלטון‬ ‫היהודים מהימים היותר ראשונים‪.‬‬ ‫
ומבואר בדברי יאזעפוס כי היהודים בטחו על עוז מבצרם, ועל כן הביאו‬ ‫לשם את כל אוצר כספם, כי היתה שם וסביב לה כל השלטון בידם והמבצר גם‬ ‫הוא תחת ידם‪.‬‬
‫וכאשר נתבונן בענינם של יהודי בבל בכלל נראה ונכיר כי המשפחות‬ ‫היותר ראשיות שבהן נשארו גם כל ימי הבית השני בבבל.
‫ונוכל לדעת זה מאת אשר נודע כי המשפחה היותר ראשונה בכל ישראל‬ ‫והיא משפחת בית דוד, נשארה בעיקרה כולה בבבל‪.‬‬
‫ובכל ימי הבית השני וימי התנאים והאמוראים אחר זה אין כל זכר מהמשפחה ‫הזאת וסעיפי שריגיה כי אם במקור בבל, אבל לא בארץ ישראל‪.‬‬
‫גם שני הענפים השונים אשר יצאו מהמשפחה הגדולה הזאת‪ ,‬והם ראשי‬ ‫הגולה מראשית ימי בבל, ומשפחת הנשיאים בארץ ישראל מימי הלל ואילך, שני‬ ‫הענפים האלה אשר עמדו ברום מעלתם מעל העם ידענו כי ישבו עם כל הנלוים‬ ‫עליהם רק בבבל‪.‬‬ ‫
וכי גם משפחת הנשיאים בארין ישראל מבית דוד הותחלה רק מאה שנה‬ ‫לפני החורבן אבל לפני זה ישבו אבותיהם בבבל‪.‬‬
‫ולדון מן המאוחר על הקודם בנוגע להמשפחה הגדולה הזאת אשר נשארו‬ ‫בעיקרם על נהרות בבל לדעת עד כמה הי׳ שם תחלתם וסופם תורה ודעת דרכיה, ובדברים כאלה כל אשר נפרץ לא שב ונרפא, ואת אשר נראה בזמן מאוחר יוכל‬ ‫להיות לידיעה שלמה למעמד הדברים לפני זה, הננו רואים את הלל מצד זה, ור׳‬ ‫נתן הבבלי בן ראש הגולה בימי ביתר מעבר השני, ואת ר׳ חייא ממשפחה אחרת‬ ‫כבר מאחי דוד (עי׳ כתובות ד׳ ס״ב:) אשר מכל זה נוכל לדעת כי ישבו בבבל‬ ‫בתוך מעייני התורה, והיא היתה דרכי משפחתם ומנהג אבותיהם בידיהם‪.‬‬
‫ובירושלמי במס׳ עירובין פ"י ה״א נאמר תני תפילין צריכין לבודקן אחת‬ ‫לי״ב חדש דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אין צריכין בדיקה הלל הזקן‬ ‫‬‫אומר תפילין אלו מאבי אמי(נ"ב)‪. ‫‬‫ --------------------------------- ‬‬‫‬‫
(נ"ב) וזו היא הגירסא הנכונה וכן הוא גם מפורש בדברי הרמב״ם בפ״ב מהלכות תפילין ‫‬‫
‫‪112‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫‬‫ ‫ואבי אמו של הלל זמנו בתחילת ימי החשמונאים שהלל ‫בסוף ימי‬ ‫שלמינון אשת אלכסנדר ינאי כבר שימש לפני שמעיה ואבטליון הנה נולד בסוף‬ ‫ימי יוחנן כהן גדול יוחנן הורקנוס, היינו שנולד, בימי הדור השני מהחשמונאים‬ ‫ואבי אמו זמנו בראשית ימי החשמונאים‪.‬‬
‫והחכם קראכמאל הזקן במורה נבוכי הזמן שער י' עמוד ‪ 59‬יאמר:‬
"מיד כשנחו מן המלחמה (‬בימי החשמונאים) ומשעבוד היונים ושרי צבאותם‬ ‫ומתרעומות ונכלי הפושעים הי‘ החתום האחרון והמוחלט לכתבי הקדש אחת‬ ‫מפעולות היותר גדולות של בית דינו של חשמונאי(נ״ג), וזה שהגם שהיו‬ ‫מכבר כתובי הכ"ד כתובים יושר ומתוקן על ידי הסופרים אנשי כנסת הגדולה‬ ‫שבשבעת הדורות מעזרא עד שמעון השני כמבואר למעלה(נ״ד) הנה כעדות‬ ‫הכתוב בדברי הימים (ספרי המקביים) שהעתקנו נפוצו כל הספרים, ונשרפו‬ ‫ונשחתו ונם נזדייפו בידי האויבים והפושעים כל ימי השמד והמלחמה הארוכה‬ (נ״ה) שאחריו‪ ,‬ובאו עתה אלה הפרנסים הטובים וקבצו כל ספרי הקודש על‬ הדרך שעשו הסופרים מזמן עזרא ואילך וכו׳‪.‬״‬
‫והנה אין דברינו במקום הזה עם יסוד כל החקירה הזאת אשר מקומה בחלקי‬ הספר הקודמים‪.‬‬ ‫
והננו רחוקים מאד מלהסתפק בחקירת דברי ימינו הנפלאים בתשובות כוללות, כבודם הגדול הוא חקור דבר, וגם כל פרטי החקירה הזאת יבוארו לנו במקומו‬ ‫לכל ענינם‪.‬‬ ‫‬‫ ------------------------ ‫‬‫ ‫הלכה א' ״הכותב תפילין וכו׳ ואין חוששין שמא נמחקה אות מתוכן או שניקבה הלל הזקן הי' אומר‬ אלו משל ‫אבי אימא.״‬
ובמכילתא בא (עי' רא״ש סוף הלכות תפלין) נאמר כאן ימימה וכו' מנין שצריך לבדוק תפילין אחד לי״ב‬ חדש, דברי ב״ש ב׳׳ה אומרים אין צריך בדיקה שמאי הזקן אומר אלו תפילין של אבי אימא אבל ט״ס הוא ״שמאי הזקן" והגירסא הנכונה היא, כמו שהוא בירושלמי ״הלל הזקן" ודבריו באמת‬ ‫כדברי ב״ה, וכן הגירסא בדברי הרמב״ם וכמו שנתבאר וע״כ סברי ב״ה כהלל, וסמכו על קבלתו של הלל מבבל‬ ‫ויש כיוצא בזח הרבה‪.‬‬
‫ובירושלמי הוא מחלוקת רבי ורשב״ג וכונת מחלקותם איך להכריע אם כבית שמאי או כבית הלל‪.‬‬ ‫ובתוס' מנחות ד׳ מ״ג ד״ה תפילין נשתבשה הגירסא עוד יותר‪.‬‬
(נ״ג) כל הדבר הזה אינו כי אם את אשר בדו להם חוקרי העמים מלבם למטרתם, ואחריהם‬ ‫נשאו אלומותיהם חוקרי ישראל, ובכל זה ירשה לו׳ החכם קראכמאל לנהג את קולמסו בלשונות כאלה כאלו הי׳‬ ‫זה דבר הבא מפורש בהמקורים, וזה דבר חדש מאד להשתמש בסגנונים כאלה במקום אשר גם מתחלתו לא‬ ‫נברא מתוך חקירת דברי ימינו כי אם מתוך השתדלות להכחישן, ועל כן באמת כל דבריהם נגד הדברים עצמן‬ ‫וכל זה יבואר לנו לכל פרטיו במקומו‪.‬‬
(נ״ד) במקומו יבואר לנו הטעות אשר טעו בזה בדבר שמעון השני, ועי׳ להלן בדברינו על‬ ‫יסוד המשנה מפרק ו׳ ולהלן‪.‬‬
(נ״ה) להבהיל את הקוראים הרשה לו לבדות מלבו דברים אשר אין זכר למו ואשר לא היו ‫כלל, ולא יוכלו להיות, ברשעת האויבים והפושעים נשרפו ספרי הקדש בכל מקום אשר באו לידם‪ ,‬אבל מה ענין לנזדייפו אשר יאמר, הפושעים ומרשיעי ברית דבר לא הי׳ להם עם כתיבת ספרים. הם כחשו בד׳ וינזרו לבושת‬ ‫ויעבדו עצבים, אבל דבר לא הי׳ להם לא עם כתיבת ספרים חדשים, ולא לזייף את הישנים.‪ אם מצאום לפניהם‬ ‫שרפום, והשחיתום אבל לא שזייפום. תכלית כל מעשיהם כן הי׳ כי יתבולל ישראל בעמים ולא יוכר שם ישראל‬ ככל אשר יבאר לפנינו בדבדינו ״צדוקים ובייתוסים״‪.‬‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫נז‬ ‫‬‫ ‫תכלית דברינו בזה‪ ,‬הוא לשובב לדברי ימינו את מראה פניהם‪ ,‬אשר חוקרי‬ אשכנז בהשתדלותם הגדולה להכחיש את עצמינו עשו מדברי ימינו רק מראה בלהות‬ בקצצם מהם ראש ורגל‪.‬‬ ‫
ותהי עמלם הגדול להשמיד ולאבד את דברי ימינו משני הצדדים יחד‪.‬‬
‫לדבר כל דבריהם בסגנון כזה כאלו גם כל ימי הבית השני היתה האומה‬ ‫כולה רק בארץ ישראל וכי רק שם נמצאו כל נכסי האומה, ולצמצם את כל‬ ‫דברי ימינו רק על עיר ירושלים‪.‬‬
‫ולשוב ולהפוך בלהות גם על ירושלים, ולמחות כל רשומם של דברי ימינו‬ ‫גם שם עד אמצע ימי החשמונאים, וגם עד ימי הלל ושמאי, ולהעמיד את כל‬ ‫דברי ימי ישראל רק על ימי התנאים, וזולת זה עקרו הכל משרשו, וחוקרי העמים‬ ‫תומכים בידם מזה ומזה, ודברי ימינו היו כלא היו‪.‬‬
‫אבל הנה הוא מודה בעצמו שכבר לפני זה מהימים הראשונים כבר הי'‬ ‫הכל מתוקן ומקובל, וזה לא יכול להכחיש ויאמר בעצמו גם הוא:
"כי היו מכבר כתובי הכ"ד כתובים יושר ומתוקן על ידי הסופרים אנשי‬ ‫כנסת הגדולה".
‫אבל מפני שראה בספרי החשמונאים כי בימי המלחמות בירושלים וסביבותיה‬ ‫ככל טבע הדברים נפוצו ספרים רבים ואלה אשר באו ליד אויב גם שרפום ויאבדום‬ ‫באו ויסדו למו יסוד גדול הנוקב ויורד כי הי׳ אז בהכרח חיתום חדש לכתבי‬ ‫הקדש, חיתום גדול וחדש אשר נמשך בהכרח שלשים שנה‪.‬‬
‫והנה ציירו להם את עם בני ישראל אז יושבים צפופים באיזה עיר וכפריה‬ ‫מסביב, וספרי הקדש גנוזים שם מראשותם, ובנפול עליהם אויב שללום ויבוזו‪.‬‬
‫ואיך לא שמו לב כי בימי אנשי כנסת הגדולה, וגם לאחריהם הי׳ בבבל‬ ‫החלק היותר גדול מכל האומה בכללה, ככל אשר ידענו מדברי עזרא ונחמיה וככל‬ ‫אשר יאמר יאזעפוס על בבל בכלל כי בשלחם את שקליהם לירושלים, הי׳ האוצר‬ ‫גדול כל כך עד שהלכו עם זה כמה אלפים אנשים מישראל לשמור, וזה עצמו‬ ‫הי׳ צריך ארגאניזאציאן שלמה והוצאה גדולה מאד אשר אי אפשר כי אם למדינה‬ ‫גדולה וכבירה המרובה מאד מאוכלסי ישראל כמו שהיתה בבל באמת‪.‬‬
‫ולא חקרו כלל לעמוד על אופי׳ של האומה בראשית ימי הבית עד ימי‬ ‫היונים, אשר גם היו עם בני בבל יחד תחת ממשלת הפרסיים, אשר כל הימים‬ ‫ההם עמדה בבל ברום עולמם‪.‬‬
‫וכבר נתבאר כי בראשית ימי אנשי כנסת הגדולה חשבו עצמם רק כסניף‬ ‫לבבל, ואין ספק שנשאר כן עוד זמן רב, ואם כי בני ישראל קיימו בכל נפשם‬ ‫הכלל הגדול כי מציון תצא תורה, אבל הם עצמם בארץ ישראל עשו הכל יחד‬ ‫ברוח האומה בכללה ויסודה, אשר נשארו במקומם על נהרות בבל‪.‬‬ ‫
ובכל האופנים נתפשט הכל בבבל כבארץ ישראל באין הבדל כלל‪.‬‬
והנה יאמר שם קראכמאל־הזקן עוד:‬ ‫
״פעולת זה החתום האחרון לספרי הקדש לא יתכן שהתחילו בה קודם שנת‬ ‫ק״ע (לשטרות) שנת כלות המלחמה, ולהיות שלפי כובד הענין טבעו ויקרתו נמשכה‬ ‫הפעולה ההיא איזה זמן מסוים הנה לא נשלמה לגמרי עד סביב לשנת מאתים‬ ‫ליוונים מאה ושמונים שנה לפני חורבן הבית." ‫‬‫
‫‪114‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬ ‫‬‫ ‫ושכח תבל ומלואה, וחשב זמן מאה ושמונים שנה לפני החורבן לימי‬ ‫קדומים, ושכח כי הנה מאה וארבעים שנה לפני החורבן כבר עלה הלל מבבל‬ ‫לשאול ספיקותיו לפני שמעיה ואבטליון, וכבר הי׳ אז חכם גדול בעוד היותו‬ ‫בבבל, ממה שלמד שם "ודרש והסכים ועלה וקבל הלכה״‪.‬‬
‫וזמן רבותיו של הלל בבבל, הוא זמן הזה עצמו, זמן החיתום אשר בדו‬ ‫מלבם, מתוך חסרון חקירת דברי ימינו‪.‬‬
‫ואם הי׳ להלל הזקן תפילין מאבי אמו, אף כי הי׳ לו תנ״ך מאבי אביו‬ ‫או אמו, הקודמים עוד לזמן החיתום הזה‪ ,‬אשר מהשתדלותם להכחיש את עצמינו‬ ‫בדו להם מלבם, ויכתבו בסגנונים שונים להונות את בני ישראל מנחלתם‪.‬‬
‫ואין אנו צריכים לא לאבי אביו ולא לאבי אמו של הלל, ודי לנו בכל‬ ‫הקהל הגדול מריבי רבבות בני ישראל וערים גדולות ובצורות בכל סדרי קהלות‬ ‫ישראל בבבל שומרי תורה ומצוה בכל דקדוקיהם, אשר היתה תורת ד׳ אתם‪.‬‬
גם בימים האחרונים בארץ ישראל בימי ר׳ מנא ור׳ יוסי בי ר׳ בון נשרפו‬ ‫כל מועדי אל בארץ על ידי גאללוס ואורסיצינוס עד שבני גליל (עיקר המושב‬ ‫אז) שלחו שאלותיהם אם מותר להם לקרות בחומשין בצבור כי לא הי׳ להם‬ ‫ספרי תורה (עי' ח״ב עמוד ‪371‬) ובכל זה לא הי׳ נדרש אז לשבת לעשות חתימה ‫חדשה לכתבי הקדש‪.‬‬
‫וכבר אמרנו שאין ענין דברינו במקום הזה לדבר בנוגע לחתימת כתבי‬ ‫הקדש אשד הנהו ענין גדול מאד, וידובר עליו בחלקי הספר הקודמין לכל פרטיו‪.‬‬
‫כל דברינו במקום הזה הוא בנוגע לדברי ימינו ולמעמד האומה, אשר שלחה‬ ‫נטישותיה בימי הבית השני ולברר כי דברי ימינו בימים הקדומים ההם אינם דבר‬ ‫יושבי ירושלים ועריה מסביב כי אם דבר האומה בכללה, אשר בכל ימי הבית‬ ‫השני הי׳ ראשם ורובם בגולה בכל סדרי חיי הקהלות בתורה שלמה, וכל דקדוקי‬ ‫מצוה כל חיי ישראל בכל פרטיהם, ומאת ד׳ היתה נסיבה לקדם פני ימי הרעה‬ ‫אשר מצאו את עמנו בארץ ישראל בכל ימי הבית השני, מאז באו תחת היוונים‬ ‫עד חורבן הבית‪.‬‬ ‫‬‫
‫פרק כ"ו‪.‬‬
‫‬‫ ‫הכהן הגדול בימי הורדוס‬ ‫והבבליים בכלל‪.‬‬
‫‫בדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XV, 2, 4‬יש לנו דברים בנוגע להכהן הגדול אשר העמיד הורדוס מיד בראשית ימי ממשלתו, אשר אף שאין דבריו מדוקדקים‬ ‫אבל מפני שהדברים נוגעים לפרשת דברי ימינו, ולהבבליים בפרט, עלינו לבאר‬ הדברים ולהעמידם על מה שהם‪.‬‬
‫יאזעפוס יאמר שם "בין יתר הדברים אשר פקח עליהם הורדוס את עיניו‬ ‫הי׳ גם זאת לבלי יהי׳ הכהן הגדול איש מאצילי העם כי על כן קרא לו מבבל‬ ‫איש בלי שם, ושמו חנמאל ויתן לו את המשרה הזאת". ‬
‫והדבר ידוע כי במשנה במס׳ פרה פרק ג׳ משנה ה׳ נקרא חנמאל המצרי‪.‬‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫נח‬ ‫‬‫ ‫אבל אין זה סתירה כלל, וממש כן יש לנו שני הדברים יחד במשנתינו‪.‬‬
‫ובמשנה מנחות ד׳ צ״ט: נאמר חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות‬ ‫לערב חל להיות בערב שבת שעיר של יום הכפורים נאכל לערב והבבליים אוכלין‬ ‫אותו כשהוא חי מפני שדעתם יפה‪.‬‬
‫ובגמרא שם (ק׳) נאמר על זה‪:‬‬
‫אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם‬ ‫ומתוך ששונאין את הבבליים קורין אותן על שם בבליים תניא נמי הכי ר' יוסי‬ ‫אומר לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם ומתוך ששונאין את הבבליים קורין‬ ‫אותן על שם בבליים. אמר לו ר׳ יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי‪.‬‬
‫וכן יש לנו משנה אחרת כיוצא בזה יומא ד ס״ו‪.
וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול‬ ‫וצא טול וצא‪.‬‬
‫ונם שם בא על זה בגמרא‪:‬‬ ‫
אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן לא בבליים היו אלא אלכסנדריים‬ ‫היו ומתוך ששונאין וכו׳ תניא נמי הכי ר׳ יוסי אומר לא בבליים היו ובו׳ אמר‬ ‫לו ר׳ יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי‪.‬‬
‫ורש׳י ז״ל במנחות שם כתב "מתוך ששונאין חכמי ארץ ישראל את הבבליים‬ ‫קורין את חאלכסנדריים שעושים מנהג רעבתנות על שם הבבליים״‪.‬‬ ‫
וכבודו של רבינו הגדול במקומו מונח, אבל מי יתן, והיינו יודעים פירוש‬ ‫לדברים האלה, ‬מדוע ישנאו חכמי ארץ ישראל את הבבליים ויאריכו את האלכסנדריים‪.‬‬
‫והלא הדבר להיפך כי כשאמר ר' יוסי לא בבליים היו כי אם אלכסנדריים‬ ‫אמר לו ר׳ יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי‪.‬‬ ‫
ואיך אפשר לעלות על הדעת כי המשנה תכנס בדברים מכוערים כאלה‬ ‫שמפני שנמצאו איזה אנשים אשר שנאו את הבבליים שנאת חנם וישימו עליהם‬ ‫את עון האלכסנדריים, תלך אחריהם המשנה הנקבעת לדורות עולם‪.‬‬ ‫
והרי ר׳ יהודה אמר תנוח דעתך שמחת את דעתי ורבי כבר הי׳ אחרי ר׳ יוסי‬ ‫ור׳ יהודה ואיך עשה הוא כזאת, ואיזה טעם הי׳ לו, והלא אבותיו מבבל היו‪.‬‬
‫והרי אין ספק שגם בבליים רבים היו שם גם הם בין הכהנים במקדש, ‫ולא עשו כן כמו שמפורש בדברי ר׳ יוסי שלא עשו זה הבבליים כי אם‬ ‫האלכסנדריים, ואיך תקבע זה המשנה ותהפוך הדבר על ראש הבבליים אשר לא‬ עלה על דעתם לעשות כן‪.‬‬
‫אבל כל הדברים פשוטים, ועל מקומם ועל ענינם, וילמדו אותנו פרק חדש‬ בדברי ימי ישראל‪.‬‬
‫וכן הוא כמו שהוא במשנתינו וחס ושלום לא כינו שם לאנשים צדיקים, ‫ולא תהא כזאת בישראל כי חכמי ארץ ישראל שנאו את חלק גדול מהאומה‬ ‫שנאת חנם עד להוציא עליהם שם רע ולתלות בהם מה שלא עשו‪.‬‬
‫ולשון המשנה "בבליים״ כן הוא, אבל כפירושו של ר׳ יוסי שאין הכונה‬ ‫כי אם לבבליים עזי נפש אשר התישבו באלכסנדרייא של מצרים‪.‬‬ ‫
ומתוך ששונאין האלכסנדריים את יהודי בבל אשר התישבו בתוכם, כי גם‬ ‫אל כל המקום אשר באו לשם יהודי בבל לא עזבו דרכם, ולשונם ויהיו ניכרים‬ ‫‬‫
116
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬ ‫‬‫ ‫לעצמם, ולא התערבו בין יהודי אלכסנדריא העיקרים, על כן גם בישבם באלכסנדריא‬ ‫היו קורין להם מפורש בשם בבליים גם שם‪.‬‬
‫ועל כן באמת נאמר כל זה בירושלמי בקיצור ״אמר ר׳ חייא בר יוסף‬ ‫אלכסנדריין היו" היינו שהבבליים הנזכרים במשנתינו מאלכסנדריא היו‪.‬‬
‫ועלינו לדעת כי היהודים העיקריים קראו עצמם ״אלכסנדריים׳׳ ויאזעפוס‬ ‫בספרו נגד אפיאן ‪ II, 4‬יאמר: ‬
‫״את אשר יתפלא אפיאן על יהודי אלכסנדריא אשר אף כי הנם יהודים‬ ‫יקראו עצמם ״אלכסנדריים״ הטענה הזאת תראה לנו רק אי ידיעתו של אפיאן, כי‬ ‫כן הדבר אשר כל אלה אשר נקראו ליסוד איזה קאלאניא, הנה אף כי הנם מעמים‬ ‫שונים יקראו מאז והלאה על שם המיסד, גם אלה מאתנו היושבים באנטוכיא‬ ‫יקראו גם הם בשם ״אנטוכיים" מפני כי מיסד העיר סילייקוס נתן להם שם כל‬ ‫זכותי אזרחים וכו׳."
‫ואמנם כי רק בני אלה אשר התישבו אז נקראו כן, וזה יוצא מדברי הקיסר‬ ‫קלוידיוס אשר באו לפנינו בדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIX, 5, 2‬כי כאשר הרעו‬ ‫אז הגריכים במצרים לבני ישראל שלח הקיסר דברו לאמר:
"טיבריוס קלוידיוס צעזאר אגוסטוס וכו׳ אחרי אשר ראינו כי היהודים היושבים‬ ‫באלכסנדריא "ונקראים אלכסנדריים״ נשלחו לשם יחד עם האלכסנדריים עצמם בראשית‬ ‫ימי בנין העיר הזאת, ויחד עמהם קבלו מהמלכים זכותי אזרחים ככל אשר מפורש‬ ‫בכתבי המלכים ופקודותיהם וכו׳."
‫ומזה גם מבואר כי הי׳ שם חילוק גדול בזכותי האזרחים בין אלה היהודים‬ ‫האלכסנדריים העיקריים אשר אבותיהם התישבו שם בראשונה ונקראו "אלכסנדריים״‬ ‫ביחוד, לבין אלה אשר באו שם לאחר זה‪.‬‬
‫וגם אלה אשר באו מבבל בימי הורדוס, נושקי רומי קשת ורוכבי סוסים, (אשר דברנו עליהם בפרק ח׳) ויהיו בטראכאניען למגיני הארץ ננד השודדים, הנה‬ ‫גם בשבעים שנה אחר זה בימי החורבן כאשר כבר ידובר על הדור השלישי‬ ‫מהעולים הראשונים, יקרא אותם יאזעפוס בספרו ‪ Vita XI‬בשם "בבליים".
אף שכבר בתחלת בואם והתישבם בבאטאנעא בנו להם ערים ויהיו לתושבים שם‪.‬‬
‫וכן יקרא במלחמת היהודים ‪ II, 19, 2‬את אחד מאלה גבור במלחמה בזמן‬ המלחמה הגדולה "סילאס הבבלי". ‬
‫והגבורים האלה אנשי המלחמה אשר ירדו מבבל בימי הורדוס לא היו‬ ‫יחידים, וכבר ירדו משם כמוהם הרבה בזמן קדום‪.‬‬
‬ועוד בראשית ימי היונים בימי אנטיוכוס הגדול יספר יאזעפוס אלטטי'‬ ‫‪ XII, 3, 4‬עליו כי כתב לשר צבאו צייקסיס לאמר‪:‬‬
"שמעתי כי בארץ לידיען ופריניען התחוללו פרעות ולדעתי ראוי לשום לב‬ ‫לזה ולקדם פני הרעה ואחרי אשר נועצתי עם שריי החלטנו להביא ממעזאפאטאמיען‬ ‫ובבל שני אלפים משפחות מהיהודים שם ולהושיבם בהמבצרים ובשאר מקומות‬ ‫אשר התחוללו הפרעות, ולתת בידי היהודים האלה את כל הדברים הנדרשים להגן‬ ‫על הארץ, וכל צרכי מלחמה, ואני הנני בטוח כי היהודים ההם על פי יראתם את‬ ‫ד׳ ישארו אמונים לנו ותהי בריתם אתנו." ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫נט‬ ‫‬‫ ‫וגם הוא ירים על הנס את יראתם את ד' אשר הי' אז לדבר ידוע ומפורסם‬ ‫וגלוי לכל העמים עד כי על ידי זה בטח בהם למסור הכל לידם‪.‬‬
וגם עוד בזמן שלפני אנטיוכוס הגדול יאמר יא‬זעפוס שם ‪XII, 3, 1‬‬:
"לא פחות מאשר כבד פטאלאמעאוס (מלך מצרים) את היהודים כבדו ועשו‬ ‫להם גם מלכי אזיען (אשר מלכו על בבל מדי ופרס) אשר היהודים גם נסעו‬ ‫עמהם במחנה למלחמה, סילייקוס ניקאטאר (אשר מלך שם מיד אחרי ימי אלכסנדר)‬ ‫נתן להם בכל ערי אזיען זכות אזרחים, וגם בעיר הממלכה באנטוכיא עצמה נתן‬ ‫להם כל הזכיות כולם באין מחסור דבר ככל אשר הי' שם להמוקדנים והגריכים, ‫וכן נשאר שם הדבר גם עד היום(נ׳׳ו).״‬
‫וכל היהודים הבבליים ההם נפוצו גם באזיען הקטנה, וגם במצרים‪.‬‬
‫וכל אלה אף שמפורש עליהם גם בדברי אנטיוכוס הגדול, גם על ההולכים ‫עם סילייקוס כי היו יראי ד' ושומרי תורה אבל הלא זה ודאי כי לא היו מאנשי‬ ‫הסגולה בבבל, עיקר ענינם הי׳ זרוע עם גבורה, ולתת חתיתם על העמים, ועל‬ ‫זה גם נמסרו להם המבצרים בימי אנטיוכוס הגדול, וכל צרכי מלחמה, ועל זה‬ ‫הלכו פניהם בקרב בימי סילייקוס‪.‬‬
‫ויהיו גבורי מלחמה ועזי נפש, וגם בניהם אחריהם היו רחוקים מאד מהתענג‬ ‫ורוך, ויוגדלו על פי דרכי אבותיהם, ועל כיוצא באנשים כאלה נאמר במשנה‬ "ונפש היפה שורפה חיה".‬
וכמה הננו מבינים בזה את לשון המשנה במנחות ד' צ״ט שם "חל להיות‬ ‫בערב שבת שעיר של יום הכפורים נאכל לערב והבבליים אוכלין אותו כשהוא‬ ‫חי מפני שדעתם יפה".‬‬
‫ומתוך הברייתא במס׳ יומא ד' ס"ו יוצא מפורש ככל מה שנתבאר שלא‬ ‫תלו קלקולם של אלכסנדריים באנשי בבל היושבים בבבל, כי אם שהכונה על‬ ‫הבבליים אשר ישבו באלכסנדריא‪.‬‬
‫שעל המשנה שם "וכבש היו עושין לו מפני הבבליים שהיו תולשין בשערו‬ ואומרים לו טול וצא טול וצא" נאמר בברייתא שם‪:‬‬
"תנא מה שהי צפירא דין וחובי דרא סניאין".‬ ‫
והדבר ידוע שלשון זה אינו סגנון לשון של ברייתא שהוא כלשון המשנה, ‫ובהכרח שבברייתא בא הלשון הזה עצמו כפי מה שאמרו על זה הבבליים ברצונם הם‪.‬‬
‫ומבואר הדבר כי דברי ר' יוסי "אלכסנדריים היו" היינו הבבליים האלה היו‬ ‫בבליים אשר אבותיהם קבעו מקומם באלכסנדריא של מצרים, והם לא עזבו לשונם‬ ‫ודברו כן גם באלכסנדריא של מצרים. ‫‬‫ ----------------------------- ‫‬‫
(נ׳׳ו) והדבר הזה כי עבדו יהודי בבל בחיל המלכים אשר משלו שם הי' כן גם בימי ‬ ‫האמוראים ועי׳ במס' סנהדרין ד' ס"ז שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף מצאתי אדם אחד ובידו מגילה‬ אחת כתובה אשורית ‬ולשון הקדש אמרתי לו זו מנין לך אמר לי עמד לי לחיילות של פרס נשכרתי ובין גינזי פרס‬ מצאתיה וכו'.
וגם בחיל קבד מלך פרס במלחמתו עם בילזאר שר צבא ביזאנץ נלחמו הרבה אנשי חיל יהודים עוד אשר שר הצבא הפרסי בקש מבילזאר איש ריבו לשבת מריב ולהשבית מלחמה כל ימי הפסח (עי׳ ח"ג עמוד ‪.(43‬‬ ‫
וכל אלה מבואר כי שמרו תורה ומצוה, ‬ועוד נשוב לכל זה לפנינו. ‫‬‫
הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫‬‫ ‫ובין אלה היו שם גם הרבה מבני הכהנים כדברי המשנה במנחות שם‬ ‫שעיר של יום הכיפורים נאכל לערב והבבלייים אוכלין אותו וכו'."
‫ומהכהנים האלה בני בבל אשר התישבו באלכסנדריא מהם הי׳ גם חנמאל‪.‬‬
‫ועל ידי זה נבין דברים סתומים בראשית ימי הורדוס, ונבין מזה גם כל‬ ‫הדבר אשר הביא הורדוס את האיש הזה וישימהו לכהן גדול‪.‬‬
‫וראשונה עלינו לבאר כי הטעות הזה עצמו אשר לפני אשר שמע מר׳ יוסי‬ טעה ר׳ יהודה וחשב כי הכונה לבבליים בארץ בבל, ורק כאשר פירש לו זה ר׳‬ ‫יוסי שאין הדבר כן שמח על זה ואמר "תנוח דעתך שהנחת את דעתי".
‫הנה זה עצמו טעה במקום הזה גם יאזעפוס רק שהוא הי׳ יכול לדעת‬ ‫ולהבין זה מתוך המקורים אשר לפניו שאין הדבר כן, והמקורים ההם, נשארו גם‬ ‫לפנינו‪.‬‬
‫אבל כבר הערנו פעמים רבות כי יאזעפוס לא הי׳ חוקר ולא שם לב להבין‬ ‫ולהשכיל בהמקורים אשר לפניו.
כי באמת אלו חקר על הדבר הי' רואה זה מתוך המקור שלפניו כי רק‬ ‫אבותיו מבבל היו, והוא ישב באלכסנדריא ומשם קרא לו הורדוס להיות לכהן גדול‪.‬‬
‫והמקור הזה נשאר עוד גם לפנינו כי מלבד דברי יאזעפוס על חנמאל‬ ‫‪ XV, 2, 4‬אשר יאמר "בין יתר הדברים אשר פקח עליהם הורדוס את עיניו הי'­‬ גם זאת לבלי יהי׳ הכהן הגדול איש מאצילי העם כי על כן קרא לו מבבל איש‬ ‫בלי שם, ושמו חנמאל ויתן לו את המשרה הזאת׳׳‪.‬‬
‫באו דבריו על חנמאל עוד הפעם שם ‪ XV, 3, 1‬כאשר הציקו להורדוס‬ ‫חמותו ואשתו מרים לעשות לכהן גדול את אריסטובלוס אחי מרים והוא הוכרח‬ ‫לעשות רצונם למראית עין, ויסר לפי שעה את חנמאל, עד כי הטביע את‬ ‫אריסטובלוס בנהר וישב את חנמאל למשרתו, יאמר שם יאזעפוס על חנמאל: ‬
"האיש הזה כפי שכבר נאמר לא הי׳ מאנשי הארץ (מארץ יהודה) כי אם‬ ‫נצר מבני היהודים היושבים בבבל על נהר פרת, אשר הוגלו לשם, ומבני אלה‬ ‫הי׳ חנמאל. הוא הי׳ ממשפחת כהנים גדולים, וכבר לפני זה, הי׳ הורדוס קשור‬ ‫בברית אהבה עמו ועתה כאשר הגיע הורדוס למלוכה נתן לו משרת כהן גדול‪.‬״‬
‫ואין ספק שהדברים האלה הנם מקור דברי יאזעפוס בנוגע לחנמאל והורדוס‬ אשר באמת בא בזה כל הדבר בפרט‪.‬‬ ‫
ובהמקור הזה באמת לא נזכר כלל כי קרא אותו הורדוס מבבל‪.‬‬
‫ותהי להיפך שהלשון מדוקדק, ששרשו מארץ בבל והנהו נצר מבני‬ היהודים ההם.
‫ויאזעפוס העתיק זה מזכרונות הורדוס אשר היו בידו (מאגריפס השני) ומפני‬ ‫שיהודי בבל נחשבו ליסוד האומה וטהרת משפהותיהם ידועה לכל על כן פרטו‬ ‫עליו כי מוצאו מארץ בבל.
‫ומפורש בהמקור הזה כי הורדוס הי׳ קשור באהבתו עמו ובהגיעו למלוכה‬ ‫נתן לו משרת כהן גדול.
‫ואנהנו ידענו כי הורדוס מעולם לא הי׳ בבבל ואיזה דבר הי׳ יכול להיות‬ ‫להורדוס להיות קשור באהבה עם איש פרטי בארץ בבל.
‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫ס‬ ‫‬‫ ‫ובכל האופנים הלא זה ודאי כי לא התראה עם הורדוס בארץ בבל שהרי‬ ‫הורדוס לא הי׳ שם‪.‬‬
‫אבל כן הדבר כי באלכסנדריא שם התראו הורדוס וחנמאל ושם כרתו‬ ‫בריתם, ושם עזר להורדוס עזר גדול עוד לפני היותו מלך, ובמלכו עשהו לכהן גדול‪.‬‬
‫ואך על ידי זה יודע לנו חידה סתומה בדברי ימי הורדוס לפני מלכו‪.‬‬
‫כי באלטטי׳ ‪ XIV, 14, 1‬יספר יאזעפוס כי כאשר בעזרת הפרתים לכד‬ ‫אנטיגנוס בן אריסטובלוס את המלוכה ביהודה, ואנטיפטר אבי הורדוס ופהאזאל‬ ‫אחיו נהרגו, והורקנוס הלך שבי לפני הפרתים לבבל, אז נס הורדוס וימלט, וישם‬ ‫פניו ללכת לרומא להשתדל שם כי יתנו לו הסענאט את ממשלת יהודה ויקוו‬ ‫לבוא למטרתו על ידי אנטוניוס, אבל הלא ברומא אך הכסף יענה את הכל וידיו‬ ‫היו רקניות, פנה אל מלכוס מלך הערביים אוהב אביו לבקש ממנו לעזור לו‬ ‫במשאת כסף הנדרש לו לזה, ויקח עמו את בן פהאזאל אחיו לתתו לערבון על‬ ‫הכסף, אבל בעודו בדרכו באו אליו שלוחי מלך הערביים כי לא יראה פניו, מפני‬ ‫כי ירא את הפרתים אשר ידם עם אנטיגנוס‪.‬‬
‫ועל זה יוסיף יאזעפוס ויאמר:
‫אז בא הורדוס דרך פלוסיון לאלכסנדריא של מצרים ומשם נסע לרומא, ‫בדרכו ממצרים לרומא עמד ברהאדוס, וכאשר נודע לו עד כמה נחרבה העיר‬ ‫בהמלחמה עם קאססיוס עזר להם למבנה העיר, משם שכר לו אניה גדולה ויחד‬ ‫עם אוהביו נסע לאיטאליען, ויבוא לרומא‪.‬‬ ‫
זה הוא תוכן דברי יאזעפום שם ‪ XIV, 14, 3‬והנה החסיר להודיע לנו‬ ‫היכן השיג הורדוס את הכסף הרב אשר הי׳ דרוש לו‪.‬‬ ‫
אבל מתוך הדברים יוצא כי מצא זה באלכסנדריא של מצרים, ובהלכו‬ ‫משם לרומא כבר היו ידיו מלואות עד שכבר פזר כסף רב לעיר רהאדוס‪.‬‬
‫ולפני זה הלא מלכוס מלך הערביים גם לא נתן לו לראות פניו‪.‬‬
‫וכל הדברים יבארו את עצמן בעלותו אחר זה למלוכה קרא הורדוס את‬ ‫חנמאל המצרי מאלכסנדריא להיות לכהן גדול מפני כי הי׳ קשור באהבתו‪.‬‬
‫וכבר ידענו דרכי הכהנים הגדולים בבית שני שקנו משרתם בכסף וזהב‪.‬‬
‫אבל במקום הזה הנה נעשתה הקנוניא בין הורדוס וחנמאל בעוד אשר‬ ‫השתדל הורדוס ללכוד לו המלוכה, חנמאל עזר לו להגיע למטרתו זאת והוא‬ ‫הבטיחו את הכהונה הגדולה, ויחד עשו הילולא מתרבא דביש גדא‪.‬‬
‫והאיש הזה אשר כבר התהלך עם הורדום נגד החשמונאים בעוד הורדוס‬ חותר אל המלוכה ועל ידו השיג הורדוס את כל הכסף הרב אשר הי׳ דרוש לו, ‫בודאי שהי׳ כבר מאצילי אלכסנדריא ועשיריה בקרבה ואיש כזה אשר תמך בידי‬ ‫האדומי הלז כי יהי׳ למלך על ישראל, אין ספק שכבר הי׳ אלכסנדרי לאמיתו, ‫וכבר גם קנה לו זכות אזרח שם, ויהי גם הוא כבר מהנקראים בשם "אלכסנדריים״‬ ‫ולא בבליים ועל כן בצדק ובדקדוק גדול כנו אותו "חנמאל המצרי״‪.‬‬
‫ואלה התנשאו אז לפסוע על ראשי ישראל, ויתנו ידם זה לזה להסב אליהם‬ את המשרה. ‫‬‫
‫‪120‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬ ‫‬‫ ‫וכמה אומץ הלב הי׳ דרוש אז לראשי חכמי הדור להרים מכשול מדרך‬ ‫עמם, וכל אשר נחדור יותר אל כל פרשת המעשים מבחוץ יותר נבין, ויותר נכיר‬ ‫את כל המראה הגדולה מבפנים, ויותר נכיר להבין את חכמתם הנדולה של הלל‬ ‫וחביריו לתת מרוחם על העם לעודדם לנטלם לבלי יאבדו דרכם‪.‬‬
‫וראוי לנו לתת לב על הדברים שבין ר׳ יהודה ור׳ יוסי ביומא ובמנחות‬ ‫לדעת גם משם טיב סגולת האומה בכללה היושבים במקומם בבבל‪.‬‬
כי בהברייתא (במנחות ק׳ וביומא ס״ו) נאמר‪: ‬‬ תניא נמי הכי ר׳ יוסי אומר לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם וכו׳‬ ‫אמר לו ר׳ יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי(נ״ז)‪.‬‬
‫ורש"י ז"ל פי׳ שם "משפחת ר׳ יהודה מבבל היתה לפיכך שמח בדברי‬ ‫ר׳ יוסי".‬‬
‫ורבינו הגדול לא דקדק בזה וכתב כן רק לפרש טעם שמחתו של ר׳ יהודה‬ אבל הדבר ידוע כי גם ר׳ יהודה גם ר׳ יוסי אבותיהם מארץ ישראל היו ויבואר‬ ‫לנו במקומם‪.‬‬ ‫
והדברים פשוטים כי אף שלא היו הם מבבל, אבל סגולת האומה היתה‬ ‫שם, ‬ועל כן הי׳ הדבר תמוה לר׳ יהודה עד ששמע מר׳ יוסי פשר הדבר‪.‬‬
‫וסגולת האומה וצבי עדים אינם צריכים להיות דוקא ביחוד אבותיו של זה‬ ‫או של זה כדי לחבבם עלינו ושנחוש לכבודם‪.‬‬
‫ועל כן כאשר שמע מר׳ יוסי פירוש הדברים שמה, ואמר לו תנוח דעתך‬ שהנחת את דעתי.
‫ואמנם כי גם בנוגע להבבליים אשר התישבו באלכסנדריא, בני בניהם של‬ ‫עזי הנפש אשר יצאו מבבל, בני בניהם של אלה אשר ברובם חיו על חרבם, הנה‬ ‫גם בהם מתוך גנותם הננו רואים גם את שבחן, בנוגע לשמירת המצוות‪.‬‬ ‫
כי במנחות לא בא הדבר כי אם לפרש ענין דברי המשנה. ‬
‫שנאמר בה חל להיות (יום הכפורים) בערב שבת שעיר של יום הכפורים‬ נאכל לערב‪.‬‬ ‫
והדברים האלה היו מחוסרי הבנה אלו לא פירשה המשנה דבריה. ‬
‫שאיך יהי׳ נאכל לערב והלא הוא שבת, ואי אפשר לבשלו, ובערב שבת‬ ‫הי׳ אסור משום יום הכפורים ואחר זה משום שבת‪.‬‬
‫על זה מפרש דבריו שנאכל לערב היינו שהכהנים הבבליים כדי שלא יבוא‬ ‫לידי נותר ומפני שאין בזה דרך ואופן אחר, על כן הי׳ נאכל על ידן כמו שהוא חי‪.‬‬
‫הנה עשו זה כדי שלא יבוא לידי נותר ולקיים מצוותו כדין אכילתו, וכן‬ ‫במס׳ יומא ס׳׳ו מפורש בברייתא שהיו אומרים מה שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין‪.‬‬
‫ועל כן הנה גם מתוך גנותם של הבבליים יושבי אלכסנדריא גם משם הננו‬ ‫יודעים את עיקר יסוד הדבר, עד כמה היו הבבליים שומרי תורה ומצוה עד‬ ‫כי גם פליטיהם בארץ אחרת הלכו ברובם בדרכי אבותיהם בארץ בבל‪.‬‬ ‫‬‫
‫-------------------------
‫‬‫
(נ״ז) ובמס' יומא ס״ו הגירסא להיפך שעיקר הדבר אמר ר׳ יהודה, ור׳ יוסי הוא שאמר לו‬ ‫תנוח דעתך שהנחת את דעתי ולענין דברינו בפנים הכל אחת אם ר' יוסי אמר זה או ר׳ יהודה, אבל עיקר‬ ‫הגירסא היא כמו שהיא במנחות‪.‬‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
סא‬
‫פרק כ״ז‪.‬‬ ‫‬‫
‫המושב הראשי בבבל והמושבות בין העמים‪.‬‬ ‫
קרוב לימי הלל הבבלי הי׳ בין בני ישראל בבבל מאורע גדול וכולל, אשר‬ ‫נשתנו על ידי זה פני הדברים בחלק אחד ממושב בני ישראל שם.‬
‫היינו במושבות בני ישראל הרחוקים מנהרדעא והעירות אשר סביבותיה, ‫בהמקומות אשר התרחקו בני ישראל ממושבם הראשי, ויקבעו מקומם בערי העמים‪.‬‬
‫ובדברי ימינו אשר לא הושם לב גם לדברים היותר גדולים עברו ובטלו‬ ‫כל המעשים הגדולים והנוראים ההם, ולא נצטרפו למעשי הימים, לדעה מה נעשה‬ ‫בישראל‪.‬‬
‫אבל זה הי׳ מאורע כולל גדול מאד, אשר גם נגעו בכל פנת דברי ימינו‬ ‫בבבל, ויטו קו גם על אשר בא כשתי מאות שנה לאחריהם‪.‬‬
‫ורב שרירא גאון באגרתו יזכיר את הדבר בדברו על הנוגע להמקומות ההם‬ ‫בשתי מאות שנה אחר זה‪.‬‬
‫אבל בדברי ימינו אשר לא נחקרו כל עיקר לא לבד שלא השתדלו לדעת‬ ‫ענין דבריו, ומה הניע לבני ישראל שם אשר באו לידי מצב נורא כזה, כי אם‬ ‫שמתוך חסרון ידיעה גם לקחו זה לאבני נגף לידות בהם על ישראל בכלל‪.‬‬ ‫
רב שרירא גאון בדברו על תחלת ימי רב ושמואל יאמר:
‫״וביומי דרבי נחית רב לבבל בשנת תק׳ל וכו׳ והוה הכא רב שילא רישא‬ ‫בי רבנן, וכד נח נפשיה דרב שילא הוו רב ושמואל הכא ואדבריה רב לשמואל‬ ‫מקמיה ולא וכו׳ ומשום הכי שבקיה רב לשמואל בנהרדעא דהוא דוכתיה והוא‬ ‫מקום תורה ואיתרחיק לדוכתא דלא הוה ביה תורה והיא סורא דהיא מתא מחסיא‬ ‫והוו ישראל נפישי התם ואפי׳ איסור והיתר לא הוו ידעי."
‫והחכם ווייס מצא את דברי רב שרירא גאון אלה, ומתוך שמחתו אשר‬ ‫שמח בהם הרים אותם על הנס בנוגע לכל בני ישראל במדינת בבל‪.‬‬
ובח"ג עמוד ‪ 146‬יתן עלינו בקול ויאמר:
‫״ונאמנה עלינו עדותו של רב שרירא גאון באגרתו הידועה ואיתרחק רב‬ ‫לדוכתא דלא הוי בה תורה והיא סורא דהיא מתא מחסיא והוו ישראל נפישי התם‬ ‫ואפי׳ איסור והיתר לא הוו ידעי ואמר רב אותיב הכא כי היכא דלהוי תורה בהאי‬ ‫דוכתא, ודי לנו בעדות הגאון הבבלי הזה לדעת ולהודיע כי עד אחרי מות רבי‬ ‫לא היתה התורה מתפשטת הרבה בבבל ומצב הדתי שם הי׳ משונה מן המצב‬ ‫הדתי אשר בארץ ישראל."
‫ונפלא הדבר הרב ראפאפורט יטעון על רב שרירא גאון (כרם חמד ח״ו‬ ‫עמוד ‪136‬) ויאמר: ״אמנם כבר הראותי כי רב שרירא גאון הי׳ מהמפליגים‬ ‫ומקדימים תורה בבבל להרים כבוד הארץ וחכמיה״ (נ"ח) וילחום על זה בחזקה‬ ‫עם רב שרירא לקצות בדברי ימינו ולאמר כי לא היתה תורה ומצוה בישראל, כי‬ אם בירושלים לבדה. ‫‬‫
---------------- ‫‬‫ 
(נ"ח) ראפאפורט שנה דבריו אלה במקומות שונים, וכבר נתבאר לנו כל טעית הדברים האלה‬ ‫באורך בח״ב בדברינו בבל וארץ ישראל מן עמוד ‪ 162‬עד ‪.252‬‬ ‫‬‫
122
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫‬‫ ‫והחכם ווייס למטרה זו עצמה מצא בדברי רב שרירא ממש להיפך עד כי‬ ‫הי׳ אפשר לו לקרוא ולאמר: "ודי לנו בעדות הגאון הבבלי הזה לדעת ולהודיע‬ ‫(גלוי לכל העמים) כי לא לבד התורה "כי אם שגם מצב הדתי הי׳ משונה מן מצב‬ ‫הדתי אשר בארץ ישראל". ‬
‫ככל החלום אשר בדו מלבם מחסרון ידיעה כי אך בבית שני נתנה תורה‬ לישראל, וכי גם זאת הנה עד ימי חורבן הבית השני לא ידעו את התורה והמצוה‬ ‫כי אם בירושלים אפס זולתה‪.‬‬
‫אבל מה נעשה להם לאלה שטעו לחשוב שחקירת חכמה היא הכחשתה, ‫וחקירת דברי הימים הוא לקצות מהם יד ורגל לעבר צורתם, ולעקרם משרשם‪.‬‬
‫ודברי רב שרירא גאון אלה כבודם חקור דבר, והנם סוף של מאורע גדול‬ ‫מאד אשר הי׳ שם יותר משתי מאות שנה לפני בוא רב לשם, ויהי הוא למשובב‬ ‫נתיבות‪.‬‬ ‫‬‫
‫פרק כ"ח‪.‬‬
‫‬‫ ‫והמאורע הכולל הזה נשמר לנו בדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪XVIII, 9, 1‬‬ ‫וכל דבריו במקום הזה גם רחבים ומפורשים, ורק מפני כי דרכי חקירת דברי ימינו‬ ‫אבלות, ושעריה שוממים, ראו שם בדבריו רק איזה מעשה פרטית בשני אחים‬ ‫שהגיעו לגדולה עד שכבשם מלך פרס, ובתאר זה זכר הדבר בקצרה גם החכם‬ ‫גרעץ (ח"ג עמוד ‪371‬). ‬
‫אבל הוא דבר כולל הנוגע לכל דברי ימי יהודי בבל מאז ואילך‪.‬‬
‫ויאזעפוס יאריך בזה שם ותוכן דבריו הוא‪: ‬‬ "בימים ההם (בימי הקיסר קאיוס) קרה במעזאפאטאמיען וביחוד ליהודי בבל‬ ‫אסון גדול (היינו שסוף הדבר הי׳ בימי הקיזר קאיוס) אשר אין דוגמתו ויהי שם‬ ‫הרג רב מאד אשר בספרי דברי הימים לא נמצא כזאת, ולהבין הדברים הננו‬ ‫מוכרחים לספר את הדברים לפני זה והסבות אשר הביאו את האסון‪.‬‬
‫בבבל נמצאת עיר אחת גדולה מאד ומרובה באוכלסין נהרדעא היושבת‬ ‫ביופי נוף וכל המישור מסביב לה פוריה מאד. העיר הזאת יקיפה נהר פרת מכל‬ ‫עברים וגם חומה גבוהה חזקה לה מסביב, ועל כן לא תירא רע מכל אויב מבחוץ‬ ‫וכו׳ בעיר הזאת הניחו יהודי בבל את אוצר שקליהם בבטחם על עוז מבצרם וכו׳‬ ‫בעיר נהרדעא הזאת היו שני אחים (יהודים) אסינעוס ואנילעוס, אביהם מת ואמם‬ ‫נתנה אותם לאומן במלאכת האריגה למען ילמדו אצלו את המלאכה הזאת כי‬ ‫בבבל לא יחשב זה לחרפה, ושם יעסקו בזה גם אנשים (נ"ט) האחים האלה‬ ‫‬‫ ----------------- ‫‬‫
(נ"ט) על הרוב עסקו אז בזה רק הנשים ועל כן יאמר יאזעפוס כי בבבל עסקו בזה גם אנשים‪.‬‬
‫ואמנם כי גם בארץ ישראל הי׳ זה כן גם אז ובמשנת עדיות פ״א מ״ג בא ״עד שבאו שגי גרדיים‬ משער האשפות שבירושלים והעידו וכו׳‪".‬‬
‫והוא ענין דברי רש״י ז״ל במס' שבת ד' ט״ו (והוא מגמרא) במס׳ עדיות מפרש למה הוזכר שם‬ ‫אומנתם ושם מקומם לאמר שלא ימנע אדם עצמו מבית המדרש שאין לך אומנות פחותה מגרדי שאין מקימין‬ ‫ממנו לא כהן גדול ולא מלך כדאמרינן בקדושין ד׳ פ״ב‪.‬ ‬
‫והערנו על זה לדעת כי גם תלמידי היותר גדולים בדורם כשמעיה ואבטליון עסקו בכל מלאכה, וגם‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
סב
‫‬‫ התרפו במלאכתם ועל כן ענשם רבם ויסרם קשה והם ברחו מפניו, וישימו משכנם‬ ‫בהמקום אשר נהר פרת תחולק לשנים, ואשר שם קשה להשיגם, ויאספו אליהם‬ ‫כל מר ומצוק מנערים אשר כגילם ויבצרו יהד את מקומם, ויתנו חתיתם על‬ ‫הרועים אשר רבצו את עדריהם סביב להם ויכריחום למלאות כל מחסורם, ותחת‬ ‫זה היו הם עליהם לסתרה, מגוזלים וחומסים, וכאשר לא הי׳ חסר להם דבר נתרבו‬ ‫הנופלים אליהם, ומיום ליום רבו מספרם, עד כי בא שמע שני האחים האלה גם‬ ‫עד מלך הפרתים. אז הצביא השר המצביא את ההיל בבבל, ויבוא עליהם פתאום‬ ‫ויקיפם לילה מכל עברים, ובהיות היום ההוא יום השבת חשב כי אסור להם להגן‬ ‫על נפשם, ועל כן הי' בטוח כי באפס יד יוליך כולם בשביה, אבל טעה בחשבונו‬ ‫והאחים מהרו וישתרעו עליו, ויחרידו את כל מחנהו, הרבה המיתו ויפלו תחת חרב, ‫והנשארים נסו בלי סדרים‪.‬‬
‫כאשר נשמע כל זה אל המלך השתומם על גבורתם, וישלח אליהם מלאכים‬ כי יבואו אליו לכרות עמו ברית שלום, אבל שני האחים נועצו כי האחד ישאר‬ ‫בראש המחנה והשני לבדו ילך אל המלך, וילך אנילעוס הצעיר, המלך קבלו‬ ‫באהבה והראה לו עוז ידידות, ויאמר לו כי בכל לבבו יחפוץ לכרות אתם ברית‬ ‫שלום, וכי יקוה מהם עזרה נגד המורדים מהעמים היושבים שם במקומותיהם, ובדבריו פעל על לב אנילעוס כי יטה את לבב אסינעוס אחיו כי יבוא אליו גם‬ ‫הוא, וכן עשו ויבואו גם שניהם אל המלך ארטבן השני מלך הפרתים, והוא‬ ‫קבלם בכל אותות אהבה וישתומם על הרוח הכביר אשר לאסינעוס הבכור, ואחרי‬ ‫אשר ישבו ימים אחדים בבית המלך שלחם עם מתנות רבות לכסף ולזהב, וישם‬ ‫אותם לפקידים ראשים בכל ארץ בבל בנוגע להגן על המדינה מאויבי המלך‪.‬‬
‫ועל ידי זה היו האחים האלה פתאום לשרי המדינה הבאים בכח המלך, ‫ועומדים בראש החיל להגן על הארץ, והם לא שקרו באמונתם, ויעשו את דבר‬ ‫המלך, וכל מעשיהם היו בחכמה ודעת, ויבנו מבצרים חדשים, ויתקנו את הישנים, ‫ואסינעוס הצליח מאד במעשיו וילך מחיל אל חיל, עד כי כל שרי המלך שם‬ ‫תוכו לרגליו, ויקח בידו גם את כל מוסרי הממשלה בבבל, והדבר ארך כן משך‬ ‫זמן של חמש עשרה שנה‪.‬‬
‫אבל גובה רוחם הוציאה אותם מעולמם, וירשו לעצמם לנטות מחוקי התורה‬ ‫ובימים ההם בא לשם אחד משרי המלך אשר היתה לו אשה יפה מאד, ולא ארכו‬ ‫הימים והאחים שמו עליו עלילות דברים כי אורב הוא להם ומבקש רעתם, ויקראו‬ ‫עליו מלהמה ויומת, ואת אשתו לקח לו אנילעוס הצעיר לו לאשה. אחדים מאנשי‬ ‫ביתם מהיהודים שמו לפניהם את מכשל עונם כי עבר אנילעוס את מצוות ד׳‬ ‫וחוקי התורה ויקח לו אשה בת אל נכר, אבל אנילעוס לא שם לבו לדבריהם‬ ‫ואחד מהם אשר דבר עם אנילעוס רתת על עברו בשאט נפש על מצות ד׳, המיתו‬ ‫אנילעוס בחמתו‪.‬‬
‫ולא ארכו הימים ויודע כי האשה המבישה הזאת הביאה לבית אישה גם‬ ‫את עצביה אז רעמו פנים ויחליטו כי לא יוכלו לחשות עוד ולראות איך יעבור‬ ‫‬‫
----------------------- ‫‬‫
הלל עצמו בלמדו לפני שמעיה ואבטליון התפרנס ממלאכתו כמו שהוא במס' יומא ד׳ ל״ה: וכן נהגו כולם אז, ‫ובכל ימי המשנה והגמרא‪.‬‬ ‫‬‫
‫‪124‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫‬‫ ‫אנילעוס על‬ חוקי ‫התורה ויבואו אנשיהם בהמון כולם יחד אל אסינעוס הבכור, ‫ויצעקו לפניו עד מתי תראה ברעה הזאת, ועד מתי תראה און ולא תתבונן, הלא‬ ‫נאסף כולנו בחטאת אחיך וזדונו, אבל אסינעוס ידע היטב כי אחיו לא ישמע לו‬ ‫ועל כן החשה ולא ענה אותם דבר. אבל שרי ביתם לא הרפו ממנו ויום יום חזקו‬ ‫דבריהם על אסינעוס, ויבואו אליו בהמון ויצעקו חמס על הנבלה הזאת, אז הוכרח‬ ‫אסינעוס לדבר עם אחיו קשות וידרוש ממנו כי יגרש מעל פניו את האשה הזאת, ‫וכי ישיב אותה אל בית אביה. אבל אנילעוס לא שמע לקולו, ויהי כי חזקו דברי‬ ‫אסינעוס על אחיו ותשם האשה רעל בכוס אסינעוס וימות‪.‬‬
‫עם מות אסינעוס עלתה כל מעשי האחים בתהו, וכל הבנין הגדול אשר בנו‬ ‫נהרס ויהי אנילעוס עוד הפעם ראש לשודדים וישם פניו לבוז את אוצרות מיטראדאטעס‬ ‫חתן מלך הפרתים, ואנשי אנילעוס שמרו צעדיו, ובנסעו מביתו התנפלו אנילעוס‬ ‫ואנשיו על היכלו, ויבוזו את כל אוצרותיו ויביאו עמהם שלל רב, כסף וזהב ומקנה ‫בקר וצאן לרוב מאד‪.‬‬
‫בהודע זה למיטראדאטעס אסף את חילו ויחן באחד הכפרים ביום הששי‪ ,‬ויחכה‬ ‫כי ביום השבת כאשר אנילעוס ואנשיו ישבתו שבתם יתנפל עליהם פתאום, אבל‬ ‫הדבר נודע לאנילעוס ויקדם פניו ויכרעהו, ונם מיטראדאטעס עצמו נפל שבי בידו. מרי‬ ‫הנפש אשר במחנה אנילעוס רצו להמיתו, אבל אנילעוס מנעם מזה, באמרו כי אז‬ ‫יהי' להם מלחמה עם המלך עצמו בהיותו חתנו, לא כן אם ישלח אותו חפשי לנפשו‪.‬‬
‫מוטראדאטעס שמח כי היתה לו נפשו לשלל, ולא רצה להוסיף להלחם עם‬ ‫אנילעוס, אבל אשתו בת מלך הפרתים הציקה לו מאד לבלי לשאת חרפה ולהלחם‬ ‫שנית, אז אסף מיטראדאטעס מחנה גדולה מאד להלחם עם אנילעוס ולהכחידו מן הארץ‪.‬‬
‫ואנילעוס בפחזותו וגובה רוחו לא חכה עד אשר יבוא מיטראדאטעס אליו ולנהל‬ ‫רק מלחמת מגן, כי אם מהר ויסיע את חילו לצאת למלחמה לקראת מיטראדאטעס, ‫בדרך אזל המים מכליהם, ובהיותם עיפים ויגעים התנפל מיטראדאטעס עליהם ויעש‬ מהם כלה, ורק פלטים יכלו להציל עצמם, בתוך אלה הי' גם אנילעוס עצמו, ויסתתרו יחד בסבכי היער‪.‬‬
‫לא ארכו הימים ויתלקטו אל אנילעוס עוד הפעם אנשים ריקים ופוחזים‬ ‫ויהיו אחריו, אבל כל אלה לא היו יודעי דבר מלחמה, כי אם רק אספסוף מבני‬ ‫עולה, ועמהם התנפל כפעם בפעם על כל הכפרים מסביב לשלול שלל ולבוז בז, ויעש בהם שמות נוראות‪.‬‬
‫הבבליים, וגם ראשי הצבא לא מצאו עצה נגדו, ועל כן שלחו דבריהם אל‬ ‫היהודים בנהרדעא (ס') לבקש להסיר מהם את הנגע הזה, אבל אנילעוס ואנשיו‬ ‫לא שמעו גם בקול ראשי חיהודים בנהרדעא, אז שמו הבבליים אל הערמה פניהם, וישלחו מלאכי שלום אל אנילעוס והוא קבלם בשמחה, אבל בהיותם עמו התבוננו‬ ‫על כל המקומות אשר התבצרו שם, ועל כל המחבואים, ובשובם חלצו צבאותיהם, ‫‬‫ --------------------------------
‫‬‫ (ס') כבר נתבאר כי נהרדעא הי' עיר המושב הראשי ממעוז היהודים לעצמם, אשר בכל ההנהגה הפנימית התנהגו שם רק על פי היהודים והם עצמם חזקו להם העיר ויעשו אותה לעיר מבצר, והכל הי' שם תחת ידם, ועוד נראה זה גם לפנינו. ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫סג‬
‫‬‫ ‫ויתנפלו עליהם לילה בעודם ישנים שנתם, וירבו חלליהם מאד, ונם אנילעוס עצמו‬ ‫נפל חלל‪.‬‬
‫כל עלילות האחים האלה ואנשיהם מזרע היהודים וכל מעשיהם נגד גויי‬ ‫הארץ והשמות בערים וכפרים הביאה שנאה גדולה מאד נגד בני ישראל במקומות‬ ‫מושב העמים‪.‬‬ ‫
קנאת הדת והמולדות כבר התרחבה וגדלה שם עוד בחיי האחים, אבל‬ ‫הצלחתם הגדולה הפילה פחד וישאו בשרם בשניהם, וכבר אחרי מות אסינעוס ראו‬ ‫עצמם היהודים שם ברעה רבה ומגור מסביב. עתה כאשר הומת נם אנילעוס התנפלו‬ ‫על היהודים ביד רמה. היהודים אשר ישבו שם בין עמי בבל לא יכלו לעמוד‬ ‫בפניהם, ובמקומות רבות הוכרחו להרחיק נדוד, וישימו פניהם אל המחוז אשר‬ ‫בתוכה העיר הראשה סילייקיא אשר בנה סילייקוס בן ניקאטור מלך סיריען מקום‬ ‫מושב המוקדנים וגריכיכי, וגם הרבה מבני הסורים. כחמש שנים מצאו שם היהודים‬ ‫מנוחה וישבו שלוים, אבל בשנה הששית היתה מגפה גדולה בבבל, ועל ידי זה‬ ‫הנה היהודים אשר נשארו שם וישבו בפחד ומורא, הניחו גם הם את מקומם‬ ‫ויתישבו נם הם בסילייקיא וסביבותיה, וזה הביא רעה גדולה לכל המושב החדש‬ ‫מהיהודים שם‪.‬‬
‫הגריכים והסורים התושבים הראשונים שם, היו ביניהם תמיד פלגות ומריבות, והגריכים‬ ‫היתה ידם על העליונה בהיות מספרם גדול, עתה כאשר התישבו שם גם היהודים במספרים‬ ‫גדולים, ובהיות שפת היהודים קרובה לשפת הסורים הרימו הסורים ראש וילוו אל היהודים‬ ‫ותהי ידם רוממה. אז מהרו הגריכים ויכרתו ברית שלום עם הסורים, בתנאי כי יחד‬ ‫יהיו על יהודה, לגרשם ולכלותם, ויעשו מעשיהם במחשך, וטרם נודע הדבר‬ ‫ליהודים התנפלו עליהם פתאום ויהרגו מהם חמשים אלפים נפש, ורק אלה אשר‬ ‫שכניהם מהעמים הגינו עליהם רק אלה נשארו בחיים ביום ההוא, ואחר זה נמלטו‬ ‫על נפשם לעיר קטיספון אשר הי׳ שם מושב המלך לימי החורף, ויבטחו כי יגן‬ ‫עליהם, אבל מנוחה שלמה לא מצאו גם פה, כי בהיות סילייקיא קרובה, ואימת‬ ‫המלך לא הבעיתם‪ ,‬שבו להרגיז את מנוחת היהודים גם שם, והגריכים לא שקטו‬ ‫עד אשר כרתו ברית נגד היהודים עם יתר העמים, אז נבהלו היהודים מאד, ויעזבו‬ ‫את כל המקומות ההם, וילכו לשבת בין אחיהם היהודים, וישבו בנהרדעא ונציבין‬ ‫והערים האלה היו ערים בצורות, והאנשים אנשי מלחמה ולא יראו רע."
‫והנה נמשכנו אחרי כל דברי יאזעפוס בהיות כל זה פרק שלם מחיי אבותינו‬ ‫בבבל, כי אף אשר האסון נפתח על ידי מעשי שני האחים, זה הוא בנונע לסיבת‬ ‫הדבר, אבל עיקר הדבר אחר זה, עבר ממעשים פרטים של שני האחים ותקפם‬ ‫וגבורתם, ויגיע לכל חיי יהודי בבל לכל חיי אלה מבני ישיאל שם אשר ברבות‬ ‫הימים התרחקו ממקום המושב הראשי אשר לבני ישראל בבבל, והתישבו הלאה‬ ‫בין ערי העמים אשר סביבותיהם‪.‬‬ ‫
דהיינו בבבל הישנה, ועל ידי מעשי שני האחים האלה ועלילותיהם, נתבטלו‬ ‫אז כמעט לגמרי כל המושבות האלה‪.‬‬
‫וכל הדבר כבר לקח אז לבד שנאת המולדות גם מראה בלהות של קנאת‬ ‫הדת כמו שהם דברי יאזעפוס שם ‪XVIII, 9, 8‬‬: ‫‬‫
‫‪126‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫‬‫ "הבבליים היו עתה חפשים מפחד אנילעוס האיש האחד אשר יראו ממנו‬ להוציא שנאתם נגד היהודים, כמעט תמיד הי׳ להם עם היהודים ריב אמונה, וכל‬ ‫אחד משני הצדדים השתדל במה להמרות רוח מנגדו, עתה כאשר סר פחדם נפלו‬ ‫הבבליים על היהודים לכלותם."
והנה אם נגע חרב עד הנפש, והגיע הדבר עד אשר רוב היהודים אשר‬ ‫התישבו בהערים ההם הוכרחו לעזוב את מקומם ולצאת בגולה, עד אשר לסוף‬ ‫הוכרחו להתישב רק בין אחיהם במחוז נהרדעא, ובמחוז נציבין, והדבר מובן מעצמו‬ ‫כי גם המעטים אשר נשארו כה וכה היו שם וחיו בלא כל סדרי הקהלות, ובלא‬ ‫צרכי הרבים‪.‬‬
‫וכל אלה אשר הי׳ קשה עליהם לעזוב את רכושם ביתם וקנינם, הנה הוכרחו‬ ‫לכבוש פניהם ולהסתיר יהדותם, כי אם בהיות היהודים ברבבותיהם שם היו בכל‬ ‫רע ובסכנה גדולה עד כי הוכרחו לצאת כמוצאי גולה, אף כי הפליטים אשר‬ ‫נשארו מפוזרים‪.‬‬
‫ובהסתתרם והתחבאם מלהתראות ביהדותם וכל חיי הצבור בטל, מטבע‬ ‫הדברים הי׳ כי שכחו תורה ומצוה‪.‬‬ ‫
ומתוך כל הדברים האלה יפתחו לפנינו כל דברי ימי בבל בכלל אחר זה‪.‬‬ ‫‬‫
פרק כ"ט‪.
‬‬‫‬‫ ‫והנה על המעשים האלה יאמר יאזעפוס כי ההרג הרב מהיהודים הי׳ בימי‬ ‫הקיסר קאיוס קאליגולא, אבל מתחלת המעשים עד סופם יש שם בדברי יאזעפוס‬ ‫משך זמן גדול‪.‬‬
‫תחלה דבר כל מעשי האחים עד אשר מלך הפרתים שם את אסינעוס הבכור‬ ‫בראש צבאותיו בבבל‪.‬‬
‫ואחר זה הי׳ אסינעוס ראש משך זמן חמש עשרה שנה לפני מה שלקח‬ ‫אנילעוס אשה נכרית כמו שמפורש בדברי יאזעפוס שם ‪ XVIII, 9, 4‬בסופו‪.‬‬ ‫
וכל המון המעשים הרבים עד אשר הומת אסינעוס, וכל המעשים הרבים עם‬ ‫אנילעוס עד אשר הומת גם הוא‪.‬‬
‫ואחר זה המעשים והרדיפות וכי ברחו רבים לעיר סילייקיא וישבו שם חמש‬ ‫שנים בשלות השקט‪ ,‬ורק בשנה הששית כאשר באה המגפה, והתישבו עוד רבים‬ ‫מאד, רק אחר זה הי׳ ההרג הגדול ההוא, ולכל הפחות היו כל הדברים יחד מתחלתן‬ ‫ועד סופן במשך זמן של שלשים שנה.
‫ועל כן הנה יעלה תחלתן כמעט לסוף זמנו של הלל וסופם כבר בימי רבן‬ ‫גמליאל הזקן‪.‬‬
‫והנה כי כן משך זמן של קרוב לשתי מאות שנה היו כל המקומות ההם‬ מדבר שממה בנוגע לסדרי הקהלות, וכל צרכי הרבים השומרים תפקידם‪.‬‬
‫במשך הימים הרבים ההם כבר נשתכחה השנאה אשר עוררה מדנים, ופליטי‬ ‫ישראל אשר נשארו שם בין העמים נתרבו, והשעה כבר הגיעה לשוב ולבנות‬ ‫החרבות‪.‬‬
‫אבל דבר גדול כזה דורש יד גדולה אשר בכחה לקבץ נפזרים ולהשיב‬ ‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫סד‬
‬‬‫‬‫ ‫נדחים, להרים דרך ולשובב נתיבות, להחיות לב קפאון ולתת לתועים בינה, יד‬ ‫גדולה אשר תוכל למשוך את כל הלבבות אליה, ולהעמידם בקרן אורה‪.‬‬
‫וזה הי׳ פעולתו הגדולה של רב, והוא השיב להערים החרבות ההן את ימי‬ ‫נעוריהן, וישובו לקדמותן, לאת אשר היו בימי קדם כשתי מאות שנה לפני זה‪.‬ ‬
‫וזה הוא ענין דברי רב שרירא גאון אשר יאמר:‬
‫״ומשום הכי שבקיה רב לשמואל בנהרדעא דהוא דוכתיה (דשמואל) והוא‬ ‫מקום תורה, ואיתרחיק לדוכתא דלא הוה ביה תורה והיא סורא דהיא מתא מחסיא‬ ‫והוו ישראל נפישי התם ואפי׳ איסור והיתר לא הוו ידעי ואמר רב איתיב הכא כי‬ ‫היכי דלהוי תורה בהאי דוכתא כי ההוא מעשה דמפורש בפרק כל הבשר (ד׳ ק"י)‬ ‫רב בקעה מצא וגדר בה גדר וכי איקלע לטטלפוש אגמרינון ואורינן אסור כחלי." ‬
‫והדברים מבארים את עצמן‪.‬‬ ‫
והרב ראפאפורט בערך מלין ערך ארדשיר, אחרי אשר האריך שם כי‬ ‫ארדשיר היא העיר אשר לפנים נקראה סילייקיא (סילייקוס) יאמר בסוף דבריו: ‬
‫״ונראה עוד כי עיר ארדשיר נקראה לפעמים בהשמטת הא׳ והפך האותיות‬ ‫דרשיר, וזו היא שאמרו רב איקלע לדרשיר (יבמות ל"ו) כי ישיבתו היתה בסורא‬ ‫ובבל מפרווד שלו ושם ארדשיר, וממנהגו של רב הי׳ לסבב בערים אשר במחוז‬ ‫ישיבתו, כאשר נברר זה" אלה דבריו‪.‬‬
‫והנה כי כן בעצמו ראה שמקומו של רב הי׳ בבל וכל פרוודהא, והנה גם‬ ‫יאמר כי ארדשיר היא סילייקוס דהיינו כפי שנתבאר מדברי יאזעפוס המקום הראשי‬ ‫אשר כשתי מאות שנה לפני ימי רב כבר הי׳ שם ההרג הגדול אשר כמוהו לא‬ ‫הי׳, עד כי בטלו שם כל סדרי הקהלות ונשתכחה תורה ומצוה אצל הפליטים אשר‬ ‫נשארו מסתתרים ביהדותם‪.‬‬
‫ובכל זה לא עמד על כל הדברים הפשוטים האלה לצרפם לסדרי המעשים, ‫ובערך אלכסנדריא בא ומביא זה להראות כי רק בארץ ישראל נוסדה תורה חדשה ‫אשר לא ידעו ממנה יושבי שאר ארצות ויאמר שם‪:‬‬
"והנה לא רק במצרים הי׳ כן לרוב היהודים(ס׳), אך גם שאר ארצות‬ ‫מלבד ארץ ישראל וידענו כי במקומות הרבה בבבל לא ידע העם כלל מדיני‬ ‫בשר בחלב וכדומה בימי בית שני וזמן רב אחר כך ונהגו לבשלם ביחד וזה גם‬ ‫כן רק מאשר לא ארכה אז תקות חוט התורה ‬המסורה עד כי תגיע לארצות רחוקות, כי אם על ידי חכמי ארץ ישראל שבאו לשם וערכו ישיבות ובתי‪-‬לימוד." ‬‬‫‬‫ ----------------------
‬‬‫‬‫
(ס׳) טעות גדול טעו גם בדבר אלכסנדריא ככל אשר יבואר לנו במקומו בח׳׳ד, והדבר‬ ‫להיפך שאף שנמצאו שם גריבלינגים אשר הסתפקו רק בילדי נכרים, הנה גם הם בכל זה לא עזבו את התורה‬ ‫למעשה, רק שבהיותם ריקים מידיעת התורה, ובכתבם דבריהם ליונים דברו דברי תהו ואלו לא ידענו כי היתה ‫תורה שלמה בירושלים היינו יכולים להביא ראי׳ מדברי יאזעפוס כי לא ידעו את התורה המסורה בירושלים, ממש‬ ‫כהראיות של פילון באלכסנדריא אשר על זה ידבר שם הרב שי״ר, אבל גם יאזעפוס אשר לכל הפחות ידע שפת‬ ‫עבר, גם פילון אשר לא ידע גם את זה בדברם דבריהם לאומות נהגו לשונם אחר המדבר כפי הדרוש להם יותר‬ ‫לסגנון דבריהם בפני בני הנכר. ‬
‫והרוב הגדול של יהודי אלכסנדריא נהגו לגמרי על פי התורה הכתובה והמסורה, ובנוגע להנהגת המצוות‬ ‫לא הי׳ גם אז חילוק של כלום בין ארץ לארץ, החילוק הוא רק בנוגע לידיעת התורה אבל עמי הארץ וטועים‬ ‫בדין היו גם בארץ ישראל, וכל זה יבואר לנו באורך שם בדברינו על כל מושבות היהודים בבית שני לבד ארץ‬ ‫ישראל ובבל‪.‬‬ ‬‬‫‬‫
‫‪128‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‬‬‫‬‫ ‫והנה לא נהג הרב ראפאפורט בזה מנהג חוקר חכם עד שהרשה לעצמו גם‬ ‫להטעות את הקוראים ויאמר: ‬
"‫וידענו כי במקומות הרבה בבבל לא ידעו העם כלל מדיני בשר בחלב ‬‫וכדומה בימי הבית השני וזמן רב אחר כך ונהגו לבשלם יחד."
‫וכן לא יעשה, ואיה נמצא כזאת בכל הגמרא על "מקומות הרבה בבבל״‬ ‫והיכן ידענו זה, והלא לא נמצא זה כי אם פעם אחת במס׳ חולין ד׳ ק״י על איזה‬ ‫עיר נכחדת בקצה גבול הארץ, הוא המקום אשר העיד עליו גם רב שרירא גאון, ‫ולשון הגמרא שם‪: ‬‬ "‫ורב בקעה מצא וגדר בה גדר דרב איקלע לטטלפוש שמעה לההיא איתתא ‬‫דקאמרה לחברתה ריבעא דבשרא כמה חלבא בעי לבשולי אמר לא גמירי דבשר‬ ‫בחלב אסור איעכב וקאסר להו כחלי."
‫וזה בא שם ויהי על ידי אשר כבר ימים רבים לפני זה חרבו שם כל‬ ‫המקומות מסביב, ובטלו כל סדרי הקהלות, וכל חיי רוח ישראל, ובני ישראל‬ ‫ברחו משם מחרב אויב, וישארו אך איזה פלטים מסתתרים פזורים בין העמים‪.‬‬
‫ובכל זה הנה גם במקומות ההם לא נמצא כזאת כי אם באיזה מקום בודד, ‫ובנסוע רב לחזק חיי הקהלות בכל הערים ההם ולחזק בדקיהם, הי' זה דבר חדש‬ ‫אצלו גם במקומות ההם אשר כדבר הרע הזה לא מצא גם שם זולת במקום הזה‪.‬‬
והן דברי הגמ' "ורב בקעה מצא וגדר בה גדר". ‬
‫ונראה כי גם בימי רב עוד לא הי׳ מושב קבוע לבני ישראל בעיר הזאת‬ ‫"טטלפוש״ ועל כן לא הי׳ בדעתו של רב להתעכב גם שם ולפקח על צרכי ‬‫הרבים, לפי שעדין לא היו שם רבים ולא קהלת ישראל‪.‬‬
‫רק בראותו פרצה גדולה כזו ראה הכרח להשאר שם ולתקן הדבר‪.‬‬
‫וזה הוא ענין דברי הגמרא: "אמר לא גמירי דבשר בחלב אסור איעכב‬ ‫וקאסר להו כהלי״‪.
‫וכל זה הי׳ חידוש גדול גם בתוך המקומות ההם, וגם בתוך הערים החרבות‬ ‫האלה‪ ,‬ולא נמצא גם שם כי אם במקום הבודד הזה אשר גם לא נתישב אז עוד‪.‬‬ ‫
ואך חרפה היא לראות כי גם בדברים גדולים וכוללים כאלה לא חקרו לא‬ ‫על סדרי דברי הימים, ולא על המעשים עצמם‪.‬‬
‫ונפלא הדבר הן הרב שי״ר אינו מדבר במקום הזה לא בתקנות דרבנן כבשר‬ ‫עוף בחלב, ולא במנהגי איסור שנתחדשו ובאו, ודבריו שם הם לא לבד על עצם‬ ‫איסור בשר בחלב, כי אם על כל התורה המסורה בכלל בעיקרה ועצם יסוד ענינה‪.‬‬
‫ובכל זה יאמר‪:‬‬
‫״וזה גם כן רק מאשר לא ארכה אז תקות חוט התורה המסורה עד כי‬ ‫תגיע לארצות רחוקות כי אם על ידי חכמי ארץ ישראל שבאו לשם וערכו ישיבות‬ ‫ובתי לימוד." ‫
אבל האם לא ידע הרב ראפאפורט כי בני ישראל יושבי בבל אינם איזה‬ ‫משפחות של גרים גרורים כי אם יסוד האומה בכללה, אשר בחורבן הבית הראשון‬ ‫באו שם כולם, ונשארו שם על נהרות בבל‪.‬‬ ‫
ואם באמת הי׳ לו להרב שי״ר תורה מסורה, ולא שיצלצל לפנינו בצלצלי‬ ‫שמע הלא בבבל ישבו כל עם בני ישראל לפני בואם בבית שני לארץ ישראל‪,‬‬ ‬‬‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫סה‬ ‬‬‫‬‫
‫ותורה מסורה מראש ומקדם הלא בהכרח עמהם היתה, ומשם שבה גם היא לארץ‬ ‫ישראל, ולא להיפך‪.‬‬
‫ואיזה תקות חוט של התורה המסורה היו צריכים בני בבל לענינים כאלה‬ ‫שיהי׳ מתוח לשם מארץ ישראל, ואשר גם תקות החוט לא הועיל לפי דבריו עד‬ ‫הימים היותר אחרונים, עד ימי האמוראים, בבוא רב לבבל‪.‬‬
‫ואיזה ישיבות ובתי לימוד נדרש לידיעת עצם דין בשר בחלב אשר הוא דבר‬ ‫יום ביומו אצל כל אחד בביתו, וניכר ובולט וידוע בהכרח גם לתינוקות בבית הוריהם‪.‬‬
‫ואם לא ידעו מזה כל האומה בכללה, בבואה לבבל, ובשובם משם לארץ ‫ישראל, מנין לקחו את התורה המסורה הזאת אלה המעטים אשר עלו מבבל‬ וחתישבו בארץ ישראל‪.‬‬ ‫
ואם דעתו של הרב ראפאפורט היא שאין לנו תורה מסורה כל עיקר, והכל‬ ‫אינו כי אם תקנות חדשות אשר נולדו בבית שני באחרית הימים, באיזה פנת גג‬ ‫בירושלים‪ ,‬ועדין לא נמתח החוט מכל זה עד ימי רב‪.‬‬
‫למה זה יצלצל לפנינו בצלצלי שמע של תורה המסורה וקבלה, ולמה זה ‫נדרש לו לאמר שם על פילון האלכסנדרוני: ‬
"ורק על ידי זה באו בספריו כמה דברים אשר לא כפי התורה המסורה לא‬ ‫שהי׳ חס ושלום מכת הצדוקים שאינם מאמינים רק בפשטות הכתובים וכו׳‪.‬״‬
‫אבל אם לא כלל פילון בדבריו על התורה דברים חדשים אשר נולדו‬ ‫בהימים המאוחרים לפי דעתו של שי"ר, הלא גם אם ידע מזה הי׳ יכול לעשות כן‪.‬‬
‫והאמת הוא כי גם פילון גם יאזעפוס, ‬בכתבם דבריהם רק לעמים הסבירו‬ ‫לאזנם מה שהם יכולים לשמוע, וכזאת וכזאת עשו גם חכמי ישראל בימי הבינים, ככל אשר נדבר על זה במקומו‪.‬‬
‫ומה נוכל לאמר ללשונו של הרב ראפאפורט "כי אם על ידי חכמי ארץ‬ ‫ישראל שבאו לשם וערכו ישיבות ובתי לימוד״ אבל הלא רב ושמואל מיסדי המתיבתות‬ ‫מבבל היו ושמואל גם לא הי׳ כלל בארץ ישראל כדברי ראפאפורט עצמו עי׳ ח״ב עמוד 167. ‬‬ ‫והרב ראפאפורט יסיים שם אחר זה דבריו על פילון האלכסנדרוני ויאמר:
"רק מאשר הי׳ לענין זה כתינוק שנשבה במרחקים ואינו מכיר עוד לשון‬ ‫ארץ מולדתו ונימוסיה וכל הנשמר בתוכה ונהוג בה מימים ימימה."
ויערבב יחד עם זה גם את בבל‪.‬‬ ‫
אבל האם אפשר הדבר כי האמין הרב ראפאפורט כי קהל הגולה בארץ‬ ‫בבל באלפיהם ורבבותיהם היו גם הם "כתינוק שנשבה למרחקים ואינו יודע הנעשה‬ ‫בישראל מימים ימימה (ס״ג)‪.‬‬ ‫
ורק תמהון הוא לראות את המושג אשר עשו להם מעם בני ישראל בימי ‫הבית השני כעדר נפוץ על ההרים בלא חוטים אשר יקשרום לגוי אחד בארץ. ‬‬‫‬‫
----------------- ‬‬‫‬‫
(ס״ג) ובאמת לא לבד בבבל, כי אם שגם באלכסנדריה של מצרים התנהגו כל היהודים ככל‬ ‫שלומי אטוני ישראל בכל דקדוקי מצות, עד שגם מעשרות שהי׳ בימי הבית השני גם בארץ ישראל עצמה רק‬ ‫מדרבנן בכל זה קבלו גם זה עליהם כמו שמפורש במשנה ידים פרק ד' משנה ג'‬, ולא הי' חילוק של כלום‬ ‫בהנהגת דברי התורה בין היהודים בכל הארצות ונשתנו רק במנהגים חדשים שזה הוא כן גם בימינו, וגם בין‬ ‫הספרדים לאשכנזים, ודברים כיוצא בזה, אבל לא בשום יסוד, וכל דברי חוקרי אשכנז בכל זה הנם רק דברי‬ ‫טעות, ככל אשר יבואר לנו כל זה בחלק הרביעי לכל פרטיו.‬‬ ‬‬‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫‪130‬‬
‬‬‫‬‫ ‫ובלא אזור אשר יאחדם, ורק בהשתוממות אפשר לראות השתדלותם הגדולה לרסקו ‫את איבריהם ולטרוף מהם זרוע אף קדקוד, ולפזרם לכל רוח.
ויבוא אחריו החכם ווייס ויקרא:
"ודי לנו בעדות הגאון הבבלי הזה לדעת ולהודע (גלוי לכל העמים) כי‬ עד אחרי מות רבי לא היתה התורה מתפשטת בבבל ומצב הדתי שם הי׳ משונה‬ ‫מן המצב הדתי אשר באר״ן ישראל‪.‬״‬
‫מבלי לדעת כלל מה הם ענין רב שרירא במקומות מושב בני ישראל‬ ‫בין העמים אשר נחרבו, ואשר זמן רב מאד לא יכלו גם פלטיהם להתראות שם‬ ‫ביהדותם, ומבלי לדעת פרק שלם מדברי ימי ישראל בארץ בבל‪.‬‬
‫ולדרכי תהו כאלה קראו בשם חקירות דברי ימינו, אף שמתחלתן לא נבראו‬ ‫כי אם לעקור לא לבד את דברי ימי ישראל, כי אם גם את דבר העם בכללו‬ ‫ולעשותו רק לאברים מדולדלים, ויחפשו דרכים להכחישם לעוות פניהם ולעקרם‬ ‫משרשם, וחפצם עלה בידם על ידי העלמת עין מכל חקירה, וחסרון ידיעה‬ בדברי ימינו.‬ ‬‬‫‬‫
‫פרק שלשים‪.‬‬ ‬‬‫‬‫
‫המקומות ההם לפני ימי הרדיפות.‬‬ ‫
ובידינו ללכת הלאה בדרכינו, ולהראות כי לפני ימי הגירוש הכללי מהמושבות‬ ‫בין העמים, לפני ימי המטבח הגדול וההרג הרב, לפני הימים אשר גם הפליטים‬ ‫אשר נשארו שם הוכרחו להסתיר יהדותם, הנה לפני הימים ההם עמדה היהדות‬ ‫ומצב הדתי גם שם על המעלה היותר גבוהה, אף שלא הי׳ זה המושב הראשי מבני‬ ‫ישראל בבבל, ואף שלא ישבו שם איש על יד אחיו איש הישראלי כי אם בין‬ המון עמים רבים‪.‬‬ ‫
ונוכל לראות זה גם מדברי יאזעפוס וגם מדברי הגמרא.
והננו רואים מדברי יאזעפוס אשר כבר הובאו בפרק כ״ה כי דבר שמירתם‬ ‫שם את השבת בכל דקדוקי יום מנוח הי׳ דבר ידוע כל כך לכל, והדקדוק בכל‬ ‫הנוגע לבלי לחלל את השבת גם כשנוגע עד הנפש הי' כל כך ידוע ומפורםם וגלוי‬ ‫גם לכל העמים שכניהם, עד אשר הי׳ זה אצלם דבר פשוט גם על האחים האלה‬ ‫ובני חברתם גם בראשיתם בהיותם עוד שודדי רועים, כי בכל זאת ביום השבת‬ ‫לא לבד כי לא ילחמו, כי אם שגם לא יגינו על עצמם‪.‬‬
‫ויאזעפום יאמר שם ‪XVIII, 9, 2‬‬: ‬‬ "אז אסף השר המצביא את חיל המלך בבבל את כל חילו ויבוא עליהם‬ פתאום ויקיפם מכל עברים ובהיות זה ביום השבת חשב כי לא יגינו גם על נפשם‬ ‫ולא ילחמו עמו, ובאפס יד יתמסרו לשביה." ‫‪ ‬ואף כי כן הדבר כי הוא לא ידע דיני ישראל, וטעה בזה, כי גם אם בני‬ ישראל הם צרים על עיר ללכדה גם אז הרשוח בידם לעשות כל דבר המלחמה‬ ‫בשבת כמו שהוא במס׳ שבת ד׳ י״ט ת״ר אין צרין על עיירות של עכו״ם פחות‬ ‫משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין וכן הי׳ שמאי אומר עד‬ ‫רדתה אפי׳ בשבת‪.‬‬
ואף כי להגן על עצמם לבלי ליפול שבי ביד צר אשר לא יהיה מהם‬ כל נשמה‪.‬‬ 
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫סו‬ ‬‬‫‬‫  ‫זה ודאי כן הוא, וכן באמת עשו האחים והאנשים אשר עמהם, ושר הצבא‬ הנכרי הזה לא הי׳ עליו לדעת פרטי דיני התורה‪.‬‬
‫אבל הלא זה ודאי שחשב כן, רק מפני שראו לפניהם מכל מעשי היהודים‬ ‫כולם ביום השבת, ומהנהגתם הגדולה בשמירת יום הגדול הזה לכל פרטיו מנוחה‬ ‫שלמה ככל דרכי בני ישראל באין מחסור דבר, מנוחה גדולה ושלמה כזו עד‬ ‫שדן מתוך ידיעתו זאת, שימסרו נפשם לשבי, ולא יניעו יד להלחם עמו‪.‬‬
‫וכל שרי הצבא האלה משם היו וידעו היטב את כל דרכיהם של בני‬ ישראל היושבים בתוכם.
ואמנם כי גם יותר מזה שלא לבד שידעו את דרכי בני ישראל הכשרים, ‫כי אם שידעו היטב שכן הוא גם דרכי אלה אשר חיו אז על חרבם‪.‬‬
‫שהרי כבר עבר אז זמן רב על מעשי האחים האלה והאנשים אשר עמם, שכבר היו למחנה גדולה חלוצי צבא, עד שיאזעפוס יאמר שם ‪XVIII, 9, 2‬‬ ‫כי ראש שרי הצבא אסף מחנה גדולה מאד ככל אשר הי׳ אפשר לו, ובכל זה‬ נגף הוא לפניהם‪.‬‬
ואין ספק שידעו היטב גם דרכיהם בשדה, דרכיהם במחנה, כי גם שם יקדשו‬ כולם את השבת במנוחה שלמה, ואך על ידי זה טעה‪.‬‬
‫ובדברי יאזעפוס בא שם שגם אחדים מאנשי אסינעוס חשבו שאסור להם‬ ‫להלחם בשבת, ובודאי כי האנשים האלה אשר חיו על חרבם לא ידעו פרטי דיני‬ ‫התורה, ואם אין זה דברי יאזעפוס עצמו כדרכו לגבב דברים ולשימם בפי אנשי‬ ‫סיפורו, הנה היו גם הם מוכנים למסור נפשם על קדושת השבת, מה שלא היו‬ חייבים כלל משורת הדין‪.‬‬
‫ומזה לבד כבר נוכל להבין את המעמד הגבוה משמירת תורה ומצוה אשר‬ ‫עמדו עליו בני ישראל בבבל גם היושבים בערי העמים שם‪.‬‬
כי אם אלה אשר יצאו מן הכלל, ויעשו להם משלוח ידם לשלול שלל‬ ‫ולבוז בז, ולאכול חיל זרים מן הגוים אשר סביבותיהם, אלה האנשים מהאספסוף‬ ‫אשר התאוו תאוה ויתלקטו על דגל האחים האלה לחיות במחנה חיי פראות אלה‬ ‫גם הם שמרו שבת כהלכתו לכל פרטיו עד שידעו זה גם כל שכניהם מסביב‪.‬‬
‫הלא נוכל להבין מזה כי הדבר נשתרש שם בעצמותיהם, עד ששב והי׳‬ לדבר אשר כל אשר בשם ישראל יכונה, אי אפשר שיעשה אחרת, והתפשט בכל‬ העם מקצה באין יוצאים מן הכלל‪.‬‬ ‫
והננו מוסיפים לראות כן גם בסוף מעשיהם אחרי זמן מרובה כשש עשרה‬ ‫שנה אחרי זה אחרי אשר כבר גם הומת אסיניעוס הבכור, אשר הלך בדרך טובה‬ ‫ובזמן שנשאר רק אנילעוס לבדו האיש אשר לא זרו תאותיו האיש אשר הלך אחרי‬ ‫מראה עיניו, ובכל זה כאשר מיטראדאטעס הכין עצמו ללחום בם, אף שהוא כבר‬ ‫ידע שהרשות בידם להלחם בשבת, כמו שראו כבר מראשית ימיהם, בכל זה אחז‬ ‫גם הוא בעצה זו, בידעו כי ביום השבת ישבתו וינוחו, ויוכל אז להרגיזם בשבתם‬ שבתם‪.‬‬
‫וראוי לנו להתבונן גם בחטאת אנילעוס אשר על ידי זה יצא להם כל‬ ‫הרעה, וזה הי׳ כי בעל ארמית, אשר על ידי זה אבדו את הכל‪.‬‬ ‬‬‫‬‫
‫‪132‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬ ‬‬‫‬‫ ‫והאשה הזאת נם לא היתה מז׳ אומות‪, ‬אבל הי׳ הדבר דרך חתנות ובגויותה‬ (עי׳ רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ב ה"א) והנה רעמו פנים כל אנשי ביתם, ‫ויצעקו עליו בחזקה, ואף כי ידעו שנפשו קשורה בנפשה ולא ינקה כל הדובר‬ ‫לרעה, הוסיפו להוכיח אותו על פניו, והעמידו עצמם גם בסכנה, וכמו שעלה‬ ‫לבסוף כי בחמתו הרג להאיש אשר מלא פיו תוכחות‪.‬‬
‫וגם אחר זה לא נחו כולם, וכאשר נודע להם כי האשה המבישה הזאת‬ ‫הביאה עצביה בית אישה, אשר בהשארה בגויותה עבדה אותם, סערו על זה ויבואו‬ ‫בהמון כל עבדיהם והעומדים לפניהם יחד, וגם כאשר אסינעוס לא שמע לקולם‬ ‫בידעו כי אחיו לא יאבה ולא ישמע לו לא הרפו כולם ממנו ויצעקו חמס יום‬ ‫יום עד כי הכריחו אותו לריב עם אחיו, ועד כי חזקו דבריו כל כך עד כי בראות‬ ‫האשה כי עוד מעט ויפיק חפצו, ותשים רעל בכוסו‪.‬‬
‫והנה אנילעום עצמו דבר לא הי׳ לו עם עצבי האשה ורק כי לאנשיו נודע‬ ‫כי בסתר אהלה הביאה עצביה, ועבר אנילעוס על לא תביא תועבה אל ביתך, ‫ועל אבד תאבדון וכו׳ (עי׳ גם מכות כ"ב)‪.‬‬
וכל האיסורים האלה, רחוקים כבר מהיות לדברים פשוטים, וצריכים כבר‬ ‫ידיעת בית רב, ובכל זה הננו רואים לפנינו עד כמה עמדו על זה בנפשם‪.‬‬
‫והאנשים האלה שרי בית האחים וכל אנשי ביתם היו מקצה העם, ועזי‬ ‫הנפש שבהם‪.‬‬
‫ובכל זה נראה ונכיר את עוז רוחם לתורה ועד כמה להטה נפשם על שמירת‬ ‫המצוות, אשר לא נחו ולא שקטו כולם יחד לבער הרע מקרבם, ולא נשאו פנים‬ ‫גם להאבירים האלה, ועמדו גם בסכנת נפש‪. ‬‬ ‫והאם נדרש לנו עוד ראיה על שמרם תורה ומצוה בכל פרטיהן, והאם‬ ‫נדרש לנו עוד ראי׳ עד כמה הגיעה עוז אהבתם לתורת ד׳ ולכל מעשי המצוות, ‫ועד כמה דקדקו בפרטי המצוות עד גם לקנא קנאת ד׳ בנוגע לאחרים‪.‬‬ ‬‬‫‬‫
פרק ל"א‪.‬‬
‬‬‫‬‫
‫וכן יתבאר לנו הדבר הגדול הזה גם מגמרא בנוגע לתורה ומצוה בבבל גם במקומות מושבי העמים‪.‬‬
‫ואשר אך על פי כל הדברים שנתבארו כי הי׳ שם בהמקומות הרחוקים‬ ההם שני זמנים שונים נוכל להבין הדברים‪.‬‬
‫היינו הזמן הראשון עד סוף ימי הלל שעד אז עמדו גם שם במעלה גבוהה גם בתורה ומצוה‪.‬‬ ‫
והזמן השני בערך כשלשים שנה אחר זה מימי רבן גמליאל הזקן עד ימי‬ רב אשר יצאו משם כמוצאי גולה אחרי סכנת נפש, והנשארים חיו שם בלא סדרי‬ קהלות ובלא צרכי הרבים, וגם הוכרחו להסתיר יהדותם‪.‬‬
‫ובמס׳ תענית ד׳ כ"ח: נאמר רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בריש‬ ‫ירחא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג‬ אבותיהם בידיהם‪.‬‬ ‬‬‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫טו‬
‬‬‫‬‫ ‫והנה הדבר ידוע כי רב נולד בבבל ונתגדל שם, ורק בגדלותו הלך לארץ‬ ‫ישראל, וגם הוא וכל אבותיו כולם מבבל היו, ועל כן דבר שאין צריך לאמר‬ ‫הוא שהי' רב יודע היטב את כל עניני בבל ומנהגיהם‪.‬‬
‫והתוס' במס' ערכין ד' י' ד״ה י"ח ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל כתבו‬ "פי׳ ובשאר ימים אין אומרים אותו כלל וכו׳ וכן משמע בהך דמס' תענית רב‬ ‫איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בר"ח קסבר לאפסוקינהו כיון דשמע דקא‬ ‫מדלגי דלוגי אמר מנהג אבותיהם בידיהם משמע שרב הי׳ סבור שלא היו אומרים‬ ‫אותו כלל״‪.‬‬
‫וכן הדבר‪ ,‬אבל זה עצמו פלא הוא שדבר כזה הבא בכל ראש חדש בצבור‬ ‫לא ידע מזה רב כלל‪.‬‬ ‫
אבל כבר נתבאר לנו בח"ג עמוד ‪ 104‬דרב איקלע לבבל היינו לבבל‬ ‫הישנה, למעלה הרבה ממקום מושב בני ישראל הקבוע‪.‬‬
‫ובבל זו הוא זה עצמו האמור בכתובות ד׳ נ"ד בנגוד לנהרדעא וסביבותיה‬ ‫מושב בני ישראל הקבוע "בבל וכל פרוודהא נהוג כרב נהרדעא וכל פרוודהא נהוג‬ ‫כשמואל״‪.‬‬
‫והמקומות האלה הם את אשר רב שרירא גאון יאמר עליהן "ואתרחק רב‬ ‫לדוכתא דלא הוה ביה תורה והוו ישראל נפישי התם ואפי' איסור והיתר לא הוו‬ ‫ידעי". ‬
‫אבל מי המה אבותיהם של אלה שיהי' אפשר לאמר עליהם מנהג אבותיהם‬ ‫בידיהם‪.‬‬
‫והלא הם עצמם גם איסור והיתר לא ידעו, ואם הלך כן מימים מלפנים, ‫ועדין לא קבלו את התורה כטעותם של חוקרי אשכנז, מנין ידעו אבותיהם‪.‬‬
‫והרי גם אין זה מנהג אבותיהם שראו כן במקומות אחרים, ומהם ראו וכן‬ ‫עשו, שהרי במקומות אחרים בבבל לא נהגו כן, ורב לא ידע מזה, ובהכרח שזה‬ ‫מנהג אבותיהם במקומות ההם עצמן ורק שם ביחוד קבעו כן‪.‬‬
‫אבל כל הדברים הולכין למשרים ומתפרשין מאליהן, בימים הראשונים היו‬ ‫שם קהלות גדולות מישראל בכל סדרי תורה ומצוה, והיו גם שם ראשים עליהם‬ ‫גדולי תורה שהי׳ ראוי לסמוך עליהם, ובמקום שקבעו הנהגה חדשה גם אין לשנות‬ ‫מנהגם וממטבע שטבעו‪.‬‬
‫ובעניני התפלות ודרכם ומנהגם כבר הי' בימים הראשונים מנהגים שונים‬ ‫(עי׳ ח"ג עמוד ‪ (290‬וכמו שהדבר עוד גם עד ימינו אלה‪.‬‬ ‫
ועל כן מתחלה כאשר ראה רב את מעשיהם מה שלא ראה עוד בכל‬ ‫המושבות הקבועות בבבל, חשב שיעשו כן בטעות מפני שכבר שכחו תורה, והנם‬ ‫עושים כן מעצמם מתוך חסרון ידיעה‪.‬‬
‫אבל כאשר ראה שעושים היכר בין ראש חדש לבין הימים שיש בהן חיוב‬ ‫גמור מן הדין, הבין מזה שאין הדבר משלהם, ואין זה טעות כי אם תקון מחכמי‬ ‫התורה וזה בהכרח ממה שנשאר בידם מהימים הראשונים בעוד שהיו שם הקהלות‬ ‫על מכונם‪.‬‬ ‫
והן דברי הגמ׳ "סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע‬ ‫מינה מנהג אבותיהם בידיהם״‪.‬‬ ‬‬‫‬‫
134
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‬‬‫‬‫ ‫ורב נולד ונתגדל בעיקר מקום מושב בני ישראל בבבל דהיינו במחוז נהרדעא‪.‬‬
וכמו שהוא בגמ׳ במס׳ סנהדרין ד׳ ה׳ והאמר מר, איבו (אביו של רב)‬ ‫וחנה ושילא ומרתא ור׳ חייא כולהו בני אבא בר אחא כרסלא מכפרי הוו‪.‬‬
וכפרי זו סמוכה לנהרדעא, עי׳ קדושין ד׳ מ״ד: אתמר קטנה שנתקדשה שלא‬ ‫לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וכו׳ אמר קרנא וכו׳ אמרו ליה הא מר עוקבא‬ ובי דיניה בכפרי.
‫והי׳ זה סמוך הרבה לנהרדעא כמו שיוצא מדברי הגמ׳ במס׳ מ״ק ד׳ ט׳׳ז‪:‬‬ ‫כי הא דשמואל ומר עוקבא כי הוו יתבי גרסי שמעתא הוה יתיב מר עוקבא קמיה‬ ‫דשמואל ברחוק ד׳ אמות וכי הוו יתבי בדינא הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא‬ ברחוק ד׳ אמות.‬
‫וכבר הערנו בח״ב עמוד ‪ 247‬דמר שמואל הי׳ מביתי דינו של מר עוקבא‬ ‫והי׳ בא לעתים קבועים למקומו של מר עוקבא לכפרי ולהיפך מר עוקבא הי׳ בא‬ ‫בזמני המתיבתא לנהרדעא, וכל זה בהיות נהרדעא וכפרי סמוכים, לא רחוקים‬ זה מזה. ‬
‫ועל כן בהתגדל רב בכפרי אשר במחוז נהרדעא במקומות מושב בני ישראל‬ ‫מהימים הדאשונים לא ידע מנהג המקומות הרחוקים הנדחים, אשר היו עוד בלא‬ סדרי קהלות, בימי עלומיו שיל רב‪.‬‬
‫אבל ברבות הימים כבר החלו בני ישראל לרוב שם, ושנאת הגוים כבתה, ‫ובימי רב האחרונים מאז נתישב שם נבנו החרבות ונטעו הנשמות‪.‬‬ ‫
ובכל זה נראה ונכיר גם בזמן האחרון את ההבדל הגדול בנוגע למעשי‬ ‫הגוים והתקרבותם לבני ישראל במקומות מושבם הקבוע, לבין סורא והמחוז שלה‪,‬‬ דהיינו בבל ופרוודהא‪.‬‬
‫ותחת מה שנאמר במס׳ קדושין ד׳ ע״ג דרש ר׳ זירא במחוזא גר מותר‬ ‫בממזרת רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו אמר רבא מי איכא דדריש מילתא כי האי‬ בדוכתא דשכיחי גיורי.
תחת זה נאמר במס׳ ברכות ד׳ י״ז: אמר רב אשי בני מתא מחסיא (סורא)‬ אבירי לב נינהו דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זימני בשתא ולא קמגייר גיורא‬ מינייהו(ס״ב)‪.‬‬
ובירושלמי שקלים פ״ז ה׳׳ב בנוגע לדין בשר שנתעלם מן העין נאמר:‬
״רב נחת לתמן חמתון מקילין וחמר עליהן, חד בר נש אזיל בעי משיזגה‬ איסקופתיה בגו נהרא ואינשתה ואזל ליה חזר בעי מיסבינא אמר ליה רב אסור לך‬ ‫דנא אמר ההיא שטף נהרא ואייתי חורי דנבלה תחתוי, חד בר נש הוה מהלך‬ ‫בשוק טעין ‬‫קופד אתא דייתא וחטפתיה מיניה וטלקתיה חזר בעי מיסבינא אמר‬ ‫ליה רב אסור לך דנא אמר בשר דנבילה הוות טעינא וטלקתיה וכו'." ‬‬‫‬‫
‫----------------------- ‬‬‫‬‫
(ס״ב) שם גם נאמר ״דאמר רב יהודה מאן אבירי לב גובאי טפשאי אמר רב יוסף תדע דהא‬ ‫לא איגייר גיורא מינייהו‪".‬‬ ‫
וכבר פי׳ שם רש״י ״גבאי טפשאי שם אומה היא בבבל ובמס׳ קדושין ד׳ ע׳ אמרינן שהיו מן הנתינים״‪.‬‬
ואלה הביאו שנאתם לישראל עוד מימי הבית הראשון, אבל נתישבו שם בבבל לעצמם, כי כן עשו שם‬ בני ישראל, לבלי יתערב זרע הקדש בגויי הארצות. ‬‬‫‬‫
הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫סח‬ ‬‬‫‬‫ ‫ובבבלי חולין ד׳ צ״ה "אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור וכו' והא‬ ‫דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דרב הוה יתיב אמברא דאישתטית‬ ‫חזיא לההוא גברא דהוה קא מחוור רישא נפל מיניה אזל אייתי סילתא שדא אסיק‬ ‫תרין אמר רב עבדי נמי הכי אסרינהו ניהליה וכו' וכי מכללא מאי פרוותא דעכו"ם‬ ‫הואי תדע דקאמר להו דאיסורא שכיחי טפי, אלא רב היכי אכל בשרא בשעתיה‬ דלא עלים עיניה מיניה ואיבעית אימא בציירא וחתומא וכו'."
‫והדברים מתמיהים שזה עתה אמרינן "ואי מכללא מאי פרוותא דעכו"ם הואי" דהיינו שלא אסר זה כי אם שם בפרוותא דעכו"ם, ואיזה מקום יש לשאול אחר‬ ‫זה "אלא רב היכי אכל בשרא".‬ ‫
אבל הנה הדבר מתבאר מעצמו לפי כל הנאמר, כי כן הדבר "דפרוותא‬ ‫דעכו"ם הואי״ אין זה המקום ההוא ביחוד לבד, כי אם מקומו של רב בכלל שכן‬ ‫היו שם כל המקומות מסביב, כל המקומות אשר הי׳ שם מצודתו של רב, דהיינו‬ ‫בבל וכל פרוודהא, ועל כן שאלינן על זה בפשיטות "ורב היכי אכל בשרא". ‬‬ ‫והירושלמי מבאר זה עוד יותר "חמתון מקילין וחמר עליהן".‬‬
וזה הוא גם ענין דברי הבבלי בלשונו של רב "אמר רב עבדי נמי הכי".
‬והיינו שרב ראה שהוא רוצה להקל כל כך ולקחת גם את השניה, אף שזה‬ ‫חמור הרבה יותר מן עיקר חומרת בשר שנתעלם מן העין שכתב רש״י ז"ל "ואפי׳‬ ‫הי׳ מונח על שולחנו", והי׳ שם פרוותא דעכו״ם, וזה אינו שואל כלל ורוצה לקחת‬ ‫לו לשם היתר ועל כן אסר להם כל בשר שנתעלם מן העין, וכלשון הירושלמי‬ ״חמתון מקילין ואסר עליהן״‪.‬‬
‫ורבינו הגדול רש"י ז״ל נדחק מאד בלשון הגמ׳ וכתב "עבדי נמי הכי וכי‬ ‫דרך הוא כן שהמאבד חפץ אחד מוצא שנים כלומר אחרים הוו התם נמי ברישא".‬
‫אבל לשון הגמ׳ ״עבדי נמי הכי״ אינו במשמע כלל למה שהוסיף שם רבינו‬ "‬וכי דרך הוא וכו׳״‪.‬ ‬
‫ויותר מזה, האם צריך לזה הוכחות כי היו שם גם אחרים ברישא, הרי זה‬ ודאי שהוא אבד רק אחת, והנה הוציא שנים.
‫והפי׳ פשוט הוא כדברי הירושלמי "חמתון מקילין וחמר עליהן" וזה עצמו‬ הוא גם לשון הבבלי "אמר רב עבדי נמי הכי״ ועל כן אסר להם כל בשר שנתעלם‬ ‫מן העין אפי׳ מונח על שולחנו(ס״ג)‪.‬‬
‫והן דברי הגמ׳ אשר מיד אחרי מעשה זו פריכינן "אלא רב היכי אכל בשרא".‬
‫וזה הוא גם זאת את אשר נראה בגמ׳ שאמרו "והא דרב לאו בפירוש‬ איתמר אלא מכללא איתמר דרב הוה יתיב וכו׳". ‬
‫ולא אמרו בפשיטות ממה שאמר רב על המשנה בשקלים נמצא בגבולין‬ ‫איברים נבילות חתיכות מותרות וכו׳ רב אמר מותרות משום נבילה (דלא מטמאי ‬‬‫‬‫
----------------------- ‬‬‫‬‫
(ס״ג) ודברי הגמרא ״והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר" הוא כבכל מקום לאמר ‫שאין זה שמעתתא פשוטה ומימרא סתמית שאמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור כמו שבא הלשון על זה‬ ‫בריש הסוגיא ״אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור" כי אם שרב לא אמר זה בפירוש לשמעתא וכלל, ‫ודברי רב אלה מכללא למדו ממה שהורה להם שם כן, וזה הוא רק מכללא לפי שיכול להיות שרק שם היו‬ ‫טעמים לזה, וכמו שדחינן באמת ואמרין ״ואי מכללא מאי פרוותא דעכו״ם הואי" והדברים פשוטים.‬‬
ובמס' בבא מציעא ד׳ כ״ד: אין ספק כלל שהגירסא הגכונה היא אתא לקמיה דרב ולא לקמיה דאביי ‫וכמו שכתבו שם גם התוס'. ‬‬‫‬‫
‫‪136‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‬‬‫‬‫ ‫וכו׳ מיהו באכילה אסורים, רש"י) ולוי אמר מותרות באכילה אשר הובא שם לפני ‫זה בגמ׳‪.‬‬
‫אבל הדבר מבואר מעצמו לפי שמזה אי אפשר להוכיח מכללא לאסור גם ‫בשר המונח על שולחנו שנתעלם מן העין‪.‬‬
‫ומתוך כל זה נבין את עיקר הגירסא מה שהי׳ בגמרא שם‪.‬‬ ‫
כי לפנינו נאמר "אסרינהו ניהליה" ועל הגליון כבר הגיהו "בספרים ישנים‬ ‫הגירסא תרווייהו" וכן ראיתי בדפוס בנבנשתי (אמשטרדם ת"ז) "אסרינהו תרווייהו".‬‬
‫וכלל גדול הוא שבכל מקום שיש שם נוסחאות שונות בא הדבר מפני‬ שיש שם קושיות, והגיה כל אחד על פי דרכו‪.‬ ‬
‫אבל בגמ׳ הי׳ כתוב "אסרינהו להו" ומפני שלא עמדו על זה לאמר שהכונה‬ ‫על בשר שנתעלם מן העין בכלל, ונתפרש זה רק על מעשי האיש הזה לבד, ‫הוגה תחת "אסרינהו להו" "אסרינהו ניהליה" ואחרים הגיהו "אסרינהו תרוויהו". ‬‬ ‫אבל הפירוש הוא "אסרינהו להו" שעל ידי שראה רב שהם מקילין שם‬ ‫בזה יותר מהראוי על כן אסר להם כל בשר שנתעלם מהעין‪.‬‬
‫וזה הוא יחד לשון הגמרא "אמר רב עבדי נמי הכי אסרינהו להו" והנם דבר‬ ‫אחד עם דברי הירושלמי "רב נחת לתמן חמתון מקילין וחמר עליהן".‬‬
‫הארכנו בזה להאיר יותר כל דברי הגמרא והסוגי׳ שם אשר על ידי זה גם‬ יתחזקו כל דברינו עוד יותר‪.‬‬ ‫
אבל בנוגע לעיקר הדבר הנה הוא מפורש כאן בגמרא דאמרינן "ואי מכללא‬ ‫מאי פרוותא דעכו"ם הואי" ועל כן אין זה מוכח דרב אסר כן בכל מקום ובכל‬ ‫זה מקשינן מיד על זה "אלא רב היכא אכל בשרא״‪.‬‬ ‫
והדבר מבואר מעצמו "דבבל וכל פרוודהא" אתרא דרב הוא כולו בכלל זה‬ ‫של "פרוותא דעכו"ם הואי" וכמבואר‪.‬‬ ‫
ובגמ׳ שם נאמר על המעשה הזאת אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב‬ ‫דאסורא וכו׳‪.‬‬ ‫
וכבר נתבאר לנו בח"ב עמוד ‪ 239‬כי רב כהנא הראשון חבירו של רב אסי‬ ‫ושל רב הלך לארץ ישראל עוד בימי ר׳ שמעון בר רבי ונשאר שם(ס"ד)‪.‬‬
‫ועל כן בהכרח שהי׳ כל זה בראשית ימי בוא רב לסורא וראה אז מעשים‬ ‫שונים כאלה ומהם הובאו בירושלמי ובבלי ועל כן אסר להו‪.‬‬
‫וכל הדברים האלה הן ממה שתקן רב בבואו למקומות ההם‪.‬‬ ‫
וזה הוא גם דברי הגמ׳ במס׳ עירובין ק׳: איני והא רב איקלע לאפסטיא ואסר‬ ‫בגדודא רב בקעה מצא וגדר בה גדר‪.‬‬ ‬‬‫‬‫
------------------- ‬‬‫‬‫
‫(ס"ד) והרשב״א ז״ל בחידושיו שם בחולין כתב ״וההיא דלקמן דאמר ליה רב כהנא לרב חנן‬ ‫זיל שקיל דהאידנא דהיתירא שכיחי טפי אפקוה לבר מהלכתא וכו׳ ורב כהגא הוא דאזיל לטעמיה דרב כהנא ורב‬ ‫אסי הוא דפליגי עליה דרב וכו'. ‬
‫וכבודו הגדול של רבינו במקומו מונח, אבל רב כהנא ורב אסי דאמרו ליה לרב הוא רב‪ כהנא חבירו‬ ובן דורו של רב וכמו שנתבאר ענינו בח״ב עמוד ‪ ,239‬ורב נחמן מנהרדעא (וגירסת הרשב״א רב חנן והוא‬ ‫גירסא נכונה מאד) דאיקלע לגבי רב כהנא לפוש נהרא במעלי יומא דכפורי, רב כהנא זה מפום נהרא הוא רב‬ ‫כהנא האחרון רבו של רב אשי ועי׳ בח״ב עמוד ‪518‬, והוא בא עוד עם רב חנן מנהרדעא, ‬וזה הוא רב כהנא‬ האחרון ככל מה שנתבאר שם‪.‬‬ ‬‬‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
סט
‬‬‫‬‫ ‫והוא ממש כדברי הגמ' בחולין ד׳ ק"י שכבר הובאו, והעיר עליה רב‬ ‫שרירא "ורב בקעה מצא וגדר בה גדר דרב איקלע לטטלפוש שמעה לההיא איתתא‬ ‫דקאמרה לחברתה ריבעא דבשרא כמה חלבא בעי לבשולי אמר לא גמירי דבשר‬ ‫בחלב אסור איעכב וקאסר להו כחלי‪.‬‬
‫ורק בטעות חשבו כי הכונה בכל זה לבבל בכלל, אבל הלשון "רב בקעה‬ ‫מצא וגדר בה גדר" הכונה רק להמקומות ההם ביחוד אשר שם התישב רב, ‫המקומות ההם הרחוקים ממושב בני ישראל הקבוע, מקומות המושב בין ערי העמים, ‫אשר כשתי מאות שנה גם נתבטלו שם כל חיי הקהלות, ואלה אשר נשארו ישבו‬ ‫שם אל עקרבים ויסתירו יהדותם‪.‬‬ ‫
והמעשה הזאת בדבר בשר בחלב בעיר טטלפוש כבר נתבאר שגם במקומות‬ ‫ההם הי׳ זה דבר היוצא לגמרי מכללו, וכי גם העיר הזאת לא נתישבה עדין‬ ‫מקהלת ישראל‪.‬‬
‫וזה הוא הדבר אשר לא מצאנו כן בשום מקום לשמואל, מפני שהוא היתה ‫מצודתו פרוסה על מקומי המושב העיקרי של בני ישראל בבבל נהרדעא וכל‬ ‫פדוודהא אשר שם בנאו ביתם התורה והמצוה.‬ ‫
והחוקרים האחרונים חשבו כי הי׳ רב מחמיר גדול ולא שמואל, וכל זה רק‬ ‫טעות, ובמקום שהיו באמת אינם בני תורה שם החמיר גם שמואל ועוד יותר מרב‪.‬‬
‫ועי׳ במס׳ שבת ד׳ קל"ט "שלחו ליה בני בשכר ללוי כילה מהו כשותא‬ ‫בכרמא מהו מת ביום טוב מהו אדאזיל נה נפשיה דלוי אמר שמואל לרב מנשיא‬ ‫אי חכימת שלח להו שלח להו כילה חזרנו על כל צידי כילה ולא מצינו לה צד היתר, ‫ולישלח להו וכו׳ לפי שאינן בני תורה כשותא בכרמא עירבוביא ולישלח להו וכו׳‬ ‫לפי שאינן בני תורה, מכריז רב האי מאן דבעי למיזרע כשותא בכרמא ליזרע וכו׳.
‫והנה רב מנשיא השיב על פי שמואל, ומפני שהשיב למקום שאינן בני‬ ‫תורה החמיר עליהן כל כך עד שגם אסר להם כשותא בכרמא דבר אשר רב‬ הכריז והתיר בהדיא‪.‬‬
ובכל זה לא נמצא כן בשום מקום על‪ ‬שמואל במקומו, ככל אשר נמצא‬ ‫זה על רב, וזה לפי ששמואל ישב במקום התורה אשר קנתה שם מקומה מהימים‬ ‫היותר ראשונים‪.‬‬ ‫
וכבר הערנו גם בח"ב על יסוד הדבר הגדול מחילוק הארצות בבבל, אשר‬ ‫גם בכל כחו הגדול של רב, אשר יסד נם מתיבתא בהמקומות ההם, בכל זה לא‬ ‫עצרה המתיבתא הזאת כח בימי האמוראים לעמוד בכח עצמה‪.‬‬
ובכל פעם אשר הראש לא הי׳ יחד עם יזה גם ראש הדור בגודל תורתו, ‫‬‫נתבטלה סורא מהיות למתיבתא‪.‬‬
‫לא כן פומבדיתא (נהרדעא ופומבדיתא אחת היו, כסורא ומתא מחסיא)‬ ‫מאז נוסדה עמדה בלי הפסק עד סוף ימי הגאונים (ס"ה) ‪. ‬‬ ‫וסורא כבר אחרי מות רב חסדא נתבטלה עד ימי רב אשי, ובכל ימי‬ ‬‬‫‬‫ ------------------- ‬‬‫‬‫
(ס"ה) רק בסוף ימי הסבוראים הופרע שם המצב לזמן של עשרים שנה, וגם אז מצאו מקומם ‫סמוך לשם בפרח שבור, אשר באו שם גם מקורא ושם הי' סוף סברא, וכל ‬זה נמשך רק זמן קצר של עשרים‬ שנה, ואחר זה נפתחה פומבדיתא כמו שהיתה.‬ ‬‬‫‬‫
‫‪138‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬ ‬‬‫‬‫ ‫הסבוראי כמעט שלא היתה כלל ובראשית ימי הגאונים לא יכלה עוד עמוד, ובסוף‬ ימי הגאונים נתבטלה יותר ממאה שנה לפני פומבדיתא‪.‬‬ ‫
וכל זה מפני שסורא עמדה בין מושבות הגוים, וכשהיא לעצמה לא יכלה‬ עמוד‪.‬ ‬
‫לא כן פומבדיתא היושבת על מלאת במקום אשר שם התישבו היהודים‬ ‫מסביב, שם לא ידעו רע, וכל הסערות השונות לא יכלו לנגוע בהם, כי הי׳ מצבם‬ ‫איתן וחיי הקהלות מסודרות, ושומרים תפקידם.
‫וזה הוא ענין לשון המשנה במס׳ ראש השנה ד׳ כ״ב: (פ״ב מ״ד) ומאין היו ‫משיאין משואות״ וכו׳ עד שהוא רואה כל הגולה לפניו כמדורת אש‪.‬‬
ובגמרא שם ד׳ כ״ג: מאי גולה אמר רב יוסף זו פומבדיתא.
‫ואין ספק שרב יוסף תפס בלשונו ותרגם דברי המשנה לשומעי דבריו‬ שידעו כפי מה שהי׳ בימיו, אבל בזמן המשואות הי׳ עיר הראשה נהרדעא וכל‬ ‫המחוז ההוא נכלל סתם בשם ״גולה" ושם היתה פומבדיתא גם היא ומאחרי מות שמואל שנחרבה נהרדעא על ידי פפא בר נצר ירשה פומבדיתא הסמוכה גדלה‬ ‫ותפארתה של נהרדעא ותהי היא לראש במושב ישראל הקבוע בבבל, על כן‬ ‫בימיו תרגם רב יוסף דברי המשנה, עד שהוא רואה כל הגולה על פומבדיתא‬ שהייתה אחת עם נהרדעא.
‫וערי המושב הקבוע הם יקראו בכל מקום סתם גולה והשם הזה נשאר‬ ‫מראשית הימים עד שהשתמשו בו גם בזמן האחרון בשעה שגלות ישראל כבר‬ התפשט בכל הארצות. ‬
‫וכמו שהוא גם במשנה נזיר פ״ה מ׳׳ד מי שנדר בנזיר והלך וכו׳ וזו טעות‬ ‫טעה נחום המדי כשעלו נזירין מן "הגולה" ומצאו בית המקדש חרב וכו׳.
‫והנה הי׳ זח אחר חורבן הבית בשניה כאשר גם מהקיבוץ בארץ ישראל‬ ‫בבית שני הלכו שבי לפני צר לארצות גוים באיירופא‪ ,‬ובכל זה קראו גם אז ‬"הגולה״ סתם את יושבי בבל‪.‬‬
לפי שכן נשאר שמם בכלל עד סוף הימים בהיותם תופסים דבר לעצמם‬ מראשית ימי בבל עד סופם, ובהיותם הם עיקר גליות ישראל‪.‬‬
‫וכן במס׳ סוכה‪ .‬ד׳ כ': תניא אמר ר' חנניה כשירדתי ״לגולה״ מצאתי זקן אחד‬ ‫ואמר לי מסככין בבודיא וכשבאתי אצל ר׳ יהושע אחי אבא הודה לדבריו.
‫ובמס׳ ראש השנה ד׳ י"ט: העיד ר׳ סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על שני‬ ‫אדרים שאם רצו לעשותן שניהם מלאים וכו׳, וכך היו נוהגים "בגולה״.
וכן במס׳ תענית ד׳ י׳ תניא חנניה אומר "ובגולה״ עד ששים בתקופה, וזה ‫עצמו גם בירושלמי תעניית פ״א ה״א חנניה בן אחי ר׳ יהושע אומר "בגולה״ לא ‫נהגו כן אלא עד ששים בתקופה.
‫וכן הוא גם לשונו של ר׳ יוחנן בירושלמי חלה פ"ד ה"ד אמר ר׳ יוחנן‬ "רבותינו שבגולה״ היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן‪.‬‬
‫ובברכות ד׳ ס"ג אמר רב ספרא ר׳ אבהו הוה משתעי כשירד חנניה בן אחי‬ ר׳ יהושע "לגולה״. ‫
ובירושלמי שבת פ״ה ה"ד ר׳ זעירא בשם שמואל וכו׳ ורבותינו שבגולה נהגו כן‪.‬‬
והדבר בא כן בכל מקום‪.‬‬ ‬‬‫‬‫
הלל הבבלי ובבל בכלל‬
ע‬
‫פרק ל״ב‪.‬‬
‫‬‬‫‬‫ תקנת‬ גיטין‪.‬‬
‫במס׳ גיטין ד׳ ו׳ בא בגמרא ‬אתמר בבל רב אמר כארץ ישראל לגיטין‬ ושמואל אמר כחוצה לארץ.
‫וכבר נתבאר לנו בח״ב עמוד ‪ 200‬מדברי הירושלמי שהעיקר כפי׳ התוס׳‬ ‫שאין מחלקותם מזמן שבא רב כי אם על זמן הקודם, ומפורש בבבלי ובירושלמי‬ ששקלו וטרו על זה, מדברי המשנה, וכמו שבא כל זה בדברינו שם‪.‬‬
‫ועלינו להוסיף במקום הזה ביאור הדברים יותר לפי שיש בזה ענין גדול‪.‬‬ ‫
והוא שגם כל מחלוקת האמוראים אינה יכולה להיות כי אם על מה שקבלה‬ ‫התקנה הראשונה הרחבה גדולה אחר זה, והלשון מדינת הים בהתקנה הורחב על הוץ ‫לארץ בכלל ונשארה בכל פרטיה כן ונתרחבה גם על ארץ ישראל עצמה כל‬ ‫שאינו בקדושת הארץ ונכלל בארץ ישראל עצמה, וכמו שהוא בדברי ראשוני‬ התנאים במשנה שם‪.‬‬
‫אבל עצם התקנה בהימים הראשונים עוד לפני ימי התנאים בזה לא יכול‬ ‫להיות מחלוקת שלא הי׳ זה על בבל‪.‬‬
שכן הוא לשון התקנה הראשונה שנשאר הלשון הזה עצמו גם לפנינו‬ ‫במשנה ככל לשוני יסוד המשנה, ובא שם "המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר‬ בפני נכתב ובפני נחתם״‪. ‬‬ והלשון הזה ״המביא גט ממדינת הים״ מורה על עצמו שהכונה רק על‬ ‫המושבות החדשות שהחלו אז בראשית ימי היונים להתיסד שם ודבר אין לזה‬ ‫עם בבל. ‫
ונפלא הדבר מאד שגם רש"י ז"ל עצמו הרגיש בזה, ועל כן בנוגע ללשון‬ ‫המשנה בעצם התקנה כתב גם רבינו כן‪.‬‬
ובריש המשנה הזאת כתב גם רש"י ז״ל כל חוץ לארץ קרי ליה מדינת‬ הים בר מבבל כדאמר לקמן ד׳ ו׳".‬‬ ‫
ורבינו הוכרח לאמר כן לפרש לשון המשנה שאך‪ ‬זה הוא דקדוק לשון‬ ‫המשנה ״ממדינת הים" ולא בא הלשון הרניל בכל מקום בכל כיוצא בזה לאמר‬ ״מחוץ לארץ״‪.‬‬ ‫
והוא רק מפני שבעיקר התקנה שנתקנה בהימים הראשונים, לא היתה בבל‬ ‫בכלל, והגולה נשאר אז יחד עם דין ארץ ישראל, בהיות שם כל חיי הקהלות‬ מסודרות על פי התורה והמצוה, בכל ידיעת התורה לכל פרטיהם. ‬
‫וכל התקנה בעצם ובראשונה באה רק על המושבות החדשות אשר החלו ‫אז בני ישראל ונפוצות יהודה לעשות להם, ובטבע הדברים לא במהרה קבלו שם‬ ‫הקהלות את כל חיי הסידור הכללי, ואז גם לא היו השיירות מצויות משם, ואז‬ ‫נתקנה התקנה הזאת, ועל כן בא בעצם לשון התקנה "המביא גט ממדינת הים״‪.‬‬
‫ואמנם כי גם שם לא ארכו הימים ולאט לאט נסדרו הקהלות הראשיות, ‫ואחריהן גם אחותיהן הקטנות מהן, והן דברי הגמרא בגיטין ד׳ ה׳ על זה "לאחר‬ ‫שלמדו״ אבל גם אז לא נתבטלה התקנה הראשונה מפני הטעמים המבוארים בגמ׳‬ ‫שם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, והוא ‬דין המשנה במחלוקות התנאים מרבן‬ ‫‬‬‫‬‫
‫‪140‬‬
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫‬‬‫‬‫ ‫גמליאל ור׳ אליעזר והתנאים שאחריהם, ועל זה הוא שבאה גם המחלוקת על‬ ‫בבל לפי הצורה החדשה שקבלה התקנה לאחר זה, ועל כן גם מקשה ומתרץ על‬ ‫זה בבבלי ובירושלמי מהמשנה, וכל זה בנוגע למה שראו צורך בזמן מאוחר‬ להרחיב יותר דבר התקנה הראשונה‪.‬‬ ‫
אבל לשון עצם התקנה בשעתה אין ספק שלא הי׳ בבל בכלל, ועל כן‬ ‫נאמר בה ״המביא גט ממדינת הים״ וכמו שהן דברי רש"י ז"ל על זה‪.‬‬
‫ובימים הראשונים ההם הי׳ כל מושב בני ישראל אז או בארץ ישראל‬ ‫ובבל, או בהמושבות החדשות שהחלו ליסוד אז (ועי׳ ר"ן ז"ל שנדחק בזה מאד)‬ ‫ותהי התקנה אז רק על מדינות הים לבד, היינו המושבות החדשות‪.‬‬
‫והדבר הזה יוכל להיות גם הוא לראיה גדולה מאד על מעמד התורה בין‬ ‫העם בכללו בבבל‪.‬‬
‫כי דבר הגיטין הי׳ אז דבר הנעשה מהעם עצמו, ולא בבית דין דוקא, וכמו‬ ‫שהוא גם מפורש במס׳ ערכין ד׳ כ״ג‪.‬‬
‫משה בר עצרי ערבא וכו׳ אמר אביי וכו׳ אמר ליה רבא והא אנן ידור‬ ‫הנאה תנן ואביי אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש‪.‬‬
‫ולשון רש״י ז"ל שם ״אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש שיאמרו לו דור‬ ‫הנאה ילך בצנעה ויגרשנה".‬‬ ‫
והנה עמד הדבר כן בבבל עוד בימי אביי ורבא, ואף כי הי׳ הדבר כן‬ לפניהם, ובהימים הראשונים‪.‬‬ ‫
ועל כן את אשר לא חשו בימי התקנה בשעתה לבבל, אין זה ראי׳ מצומצמת‬ על ידיעת התורה בבתי הרבים לבד‪.‬‬
‫כי אם ידיעה שלמה על העם בכללו, כי בודאי נעשה מתחלתו כדין, לפי‬ ‫שבכל דבר הנדרש בסדרי החיים, ונהוג בין העם, ידעו גם הם את כל פרטי הדברים‬ ‫הנדרשים על פי התורה והמצוה מתוך הלימוד בבתי הרבים ופרסום הדברים בחיי העם‬ ‫המסודרים על פי התורה. ועל כן גם אם נכתב על ידי הבעל עצמו ולא על ידי‬ ‫ספרי דדייני בודאי כדין‪ ‬נכתב‪.‬‬ ‫
ונפלא הדבר כי החוקרים האחרונים בחשבם שאין הדבר נוגע להם לבית‬ ‫מלחמתם, פירשו גם הם את דברי המשנה בגיטין בלשונה "ממדינת הים" רק על‬ המושבות החדשות בין היונים‪.‬‬ ‫
ויאמר החכם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן שער י"ב עמוד ‪142‬: ‬
"כבר הזכרנו שמזמן אלכסנדר ושרי צבאיו שמלכו אחריו התישבו היהודים‬ ‫בין היונים ורבו הקהלות הגדולות באלכסנדריא ובשאר ערי היונים שבאסיה הקטנה‬ ‫קפוטקיא וקליקיא ובכל ערי החוף של ים התיכון והמה הנקראין במשנתינו בגיטין‬ ‫ובשאר מקומות מדינת הים עד אטונא וארץ יון ומוקדן." ‬
‫אחריו יאמר החכם ווייס (ח"א עמוד‪98 ‬) בדברו גם הוא בתחלת ימי היונים:
"‬החסרון ‬הזה מידיעת לשון עבר גבר מאד באלכסנדריא, והגיע להם כן‬ ‫מהתערבם בהיונים יושבי הארץ, ואף כן קרה להם בכל המקומות אשר נאחזו בה‬ ‫היונים וביחוד בערים אשר על חוף ים התיכון, המקומות ההם היו נקראים בשם‬ ‫כללי מדינת הים (מורה נבוכי הזמן שער י"ב) ומדעתם בארץ ישראל שהיהודים‬ ‫היושבים במדינות ההם אינם בקיאין בעניני הדת ובדקדוקי הדינים, וגם מצד קלות‬ ‫‬‬‫‬‫
‫הלל הבבלי ‬ובבל בכלל‬
‫עא‬ ‫‬‬‫‬‫ דעתם (!) לא היו נאמנים אצל חכמי ארץ ישראל בכמה דברים הנוגעים בעניני‬ ‫הדת על כן הכינו וגם יסדו תקון חדש גיטין פ"א משנה א׳ שכל שליח המביא‬ ‫גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם‪.‬״‬ ‫
והנה הרגישו גם הם שדקדוק דברי המשנה בעצם התקנה הם רק על‬ ‫מדינת הים‪.‬‬
‫ובכל זה לא ראו מתוך זה עצמו את דבר עיקר מושב בני ישראל בימים‬ ‫ההם את דבר בבל, אשר נשארה בזה כדין ארץ ישראל עצמה, וכאשר באו‬ ‫החוקרים האלה עצמם להכיר את פני האומה בימי הבית השני שכחו לגמרי את‬ ‫בבל, וישתדלו גם לעוות פניה ולעשותה זרה לדת ישראל, ויהי עמלם הגדול‬ ‫להעמיד את כל מראה פני עם ישראל בכל הימים ההם רק על ירושלים ועריה‬ ‫מסביב או גם על ירושלים לבדה‪.‬‬ ‫
ואמנם כי גם במדינת הים, אין הדברים כפי מה שהשתדל החכם ווייס‬ להפוך עליהם בלהות ולאמר‪:‬‬
"‬וגם מצד קלות דעתם לא היו נאמנים אצל חכמי ארץ ישראל בכמה‬ ‫דברים הנוגעים בעניני הדת‪.‬״‬ ‫
וכל זה אינו כי אם דברים אשר בדה מלבו על עם ד' אשר אל כל המקום‬ ‫אשר הודחו שמה נתנו נפשם על תורת ד׳‪.‬‬
‫ותהי להיפך כי אם אמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם נאמן, אף שהי׳‬ ‫השליח מבני מדינת הים ואף ששם נעשו כל מעשי הגט, ויהיו נאמנים לגמרי אצל‬ ‫חכמי ארץ ישראל, ויהיו רחוקים מקלות דעת להקל ראש בערוה החמורה‪.‬‬
‫אבל הי׳ הדבר מפני כי דיני גיטין צריכים ידיעה גדולה בכל פרטיי דיניהם, ‫ובהיותם אז עוד מסורים לכל ולא לבית דין לבד, ובראשית הימים טרם נסדרו‬ ‫שם חיי הקהלות מטבע הדברים חסרו שם ידיעות שלמות, ומפורש בגמרא שאחר‬ ‫זה נשתנה גם שם הדבר לטוב, וגם כי הי׳ חסר משם קיום שטרות לפי שלא היו‬ ‫שיירות מצויות, ואין עדים לקיימן‪.‬‬
‫והחכם ווייס גם הפך פני הדברים למען לתת להם תואר כזה שענין הדבר‬ ‫הי׳ מפני שלא היו דבוקים בדת ישראל, ויאמר שם מיד אחר זה‪: ‬‬ ‫"כי על כל פנים היו בתי דינים קבועים במדינות ההן ואם גם שבזמן‬ ‫מאוחר לא הי׳ כן בכל זה בראשונה היו בתי דינים קבועים באלכסנדריא ([[תוספתא פאה ד|תוספתא‬ ‫פאה פ"ד]] כתובות פ״ג ובבלי שם כ״ה) וזה בזמן אשר עוד היו דבוקים בדת אבותם‬ ‫מאד, ועל כן אם אמר השליח שהגט נכתב ונחתם בפניו היו יודעים אם נכתב‬ ‫כדינו כי הי׳ יכול להגיד להם אם נעשה בבית דין או לא‪.‬״‬
‫ולא ידע החכם ווייס דברי ימי ישראל ויגיד לנו חדשות כי בראשונה היו‬ ‫בתי דינים קבועים באלכסנדריא הכונה בהיותם עוד דבוקים בדת ישראל, ואחר זה‬ ‫נתבטלו הבתי דינים מפני כי נסוגו אחור מדת ישראל.
‫וכל זה אינו כי אם השתדלות לדבר תועה ולתת את ישראל לקלסה בגוים‪.‬‬
‫אבל בראשונה היו בתי דינים קבועים באלכסנדריא, היינו לפני ימי ההרג‬ ‫הגדול והתלאות הנוראות אשר כתומם באו על יהודי אלכסנדריא, לפני ימי החורבן‬ ‫ומיד אחר החורבן (עי׳ מאור עינים פי״ב) ויבואר לנו במקומו‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫‪142‬‬
‫הלל הבבלי ‬ובבל בכלל‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫והן דברי ר' יהודה סוכה ד׳ נ״א: תניא ר׳ יהודה אומר מי שלא ראה‬ ‫דיופלוסטון של אלכסנדריא וכו׳ והיו בה ע״א קתדראות כנגד ע״א של סנהדרי‬ ‫גדולה וכו׳ אמר אביי וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס ובירושלמי טרגיינוס)‪.‬‬
‫והבתי דינין הקבועים באלכסנדריא ובשאר מושבות בני ישראל הובאו גם‬ בדברי יאזעפוס וכבר הערנו על זה בעמוד ‪25‬.‬ ‫
ובירושלמי בסוכה שם בפ׳ החליל פ״ה סה״א בא בסוף המאמר מדברי ר׳‬ יהודה בבבלי באותה שעה נגדעה קרן ישראל וכו׳‪.‬‬
‫ועל זה הוא שבאו דברי רשב״ג בכתובות שם ד׳ כ״ה‪.‬‬
חזקה לכהונה נשיאות כפים וחילוק גרנות בארץ ישראל ובסוריא ובכל‬ ‫מקום ששלוחי ר״ח מגיעין נשיאות כפים ראיה אבל לא חילוק גרנות ובבל כסוריא‬ ‫רבן שמעון בן גמליאל אומר אף אלכסנדריא של מצרים בראשונה מפני שבית‬ דין קבועין שם‪.‬‬ ‫
והדברים מבוארים שרבן שמעון בן גמליאל יאמר ״בראשונה״ מפני שבשתי‬ ‫דורות לפניו נגדע קרן ישראל שם ובטלו כל הסדרים הקבועים אשר היו שם עד‬ ‫אז, ולא היו שם עוד בתי דינין קבועים‪.‬‬
‫והחכם ווייס טעה גם בעיקר הדבר, וכבר נתבאר שאין התקנה בגיטין ענין‬ לא לבית דין קבוע, ולא ליחיד מומחה בקי, כי אם לידיעת התורה בתוך העם‬ ‫כלו, ובכל ארחות חייהם על פי פרטי דיני התורה וידיעתה בקרב כל העם‪.‬‬
‫וזה הי׳ חסר בהמושבות החדשות במדינת הים בראשית הימים בטרם נסדרו‬ ‫שם חיי הקהלות והי׳ אז חסר משם גם שיירות לקיום שטרות, מה שאין כן בבבל‬ שהיתה בכל דבר כארץ ישראל עצמה‪. ‬‬ ‫והדברים האלה בהברייתא הזאת אשר עליהם באו דברי רבן שמעון בן‬ גמליאל ישובו ויאירו לנו את דבר בבל‪.‬‬
‫כי לפני זה הוזכרה שם בבל ועל זה הוא שיאמר רבן שמעון בן גמליאל‬ ‫אף אלכסנדריא של מצרים בראשונה מפני שבית דין קבועין שם, והדבר מבואר‬ ‫שבבבל היו בתי דינים קבועים מראש ומראשונה ולא נתבטלו בשום זמן‪.‬‬
וכמו שכתב גם רש״י ז״ל שם:‬ ‫״נשיאות כפים בבבל הרואהו נושא כפיו בבבל מעיד עליו בכל מקום שהוא‬ ‫כהן ומקבלין הימנו לפי שיש שם ישיבה ובית דין קבוע בודקין אחרי נושאי כפים."
‫ודברי רש״י ז״ל הנם דברי הברייתא עצמה וכמו שנתבאר לנו זה בח״ב ‫עמוד ‪.207‬‬
‫וכן הדבר כי אם רק לא נשים השתדלותינו לקצות בדברי ימינו ולהעבירם‬ מן העולם, ואם לא נהי׳ למגבבי דברים שלא כענין, ואם אך נביא לבב חכמה‬ ‫כדי לחקור את דברי ימינו חקירה חפשית, חקירה שלמה לדעת ולהבין, ולעמוד‬ ‫על אופים, אז נראה כי אין דברי ימינו דברי ימי ירושלים ועריה מסביב כי אם‬ ‫דברי ימי ישראל, דברי ימי כל האומה בכללה, דברי ימי הגוי כלו בכל מקום‬ ‫שהוא, אשר לכולם יחד היתה תורת ד׳ עוזם ומעוזם, ונקודת הכבד אשר בכל‬ ‫ארחות דרכם‪.‬‬ ‫
וכל אשר נוסיף להתבונן ‬יותר נראה ונכיר את פני כל האומה בכללה, וכל‬ אשר נוסיף לחקור יותר יתראו אלינו כל הפנים המאירים האלה. ‫‬‬‫‬‫
‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬
‫עב‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫ובנוגע לבבל בפרט הנה בכל ימי הבית השני מראשם לסופם ואחר זה עמדה‬ ‫בבל בשורה הראשונה יחד עם ארץ ישראל בכל הנוגע לרוח עם ישראל בכל‬ ‫תפארת גדולתו, ובכל הנוגע לידיעת התורה וטהרת שמירתה, ובדברים הרבה עוד‬ גם למעלה מארץ ישראל‪.‬‬
‫והארץ הזאת אשר בכל הימים הרבים ההם עמדה ברום עולמם של בני‬ ‫ישראל בכלל, שבה עתה בהימים אשר הננו עומדים בהם ותחלוץ שד לארץ‬ ישראל על ידי אחד מבחירי בניה‪.‬‬
‫והן דברי ר׳ שמעון בן לקיש במס׳ סוכה ד׳ ב׳ "חזרה ונשתכחה עלה הלל‬ הבבלי ויסדה". ‫‬‬‫‬‫
המשנה ביסודה ותקופת התנאים‬ עליה‪.‬‬
‫‬‬‫‬‫ ‫עם הלל ושמאי יותחל לנו תקופה חדשה בדברי ימי ישראל תקופת ימי‬ ‫התנאים‪.‬‬
‫התקופה הזאת עומדת לעצמה ונבדלת מההולכים לפניה, בהיות כל ענינה‬ ‫לברר הקבלות אשר הי׳ להם בפירוש דברי המשנה, ולהעמיד יחד קבלותיהם‬ ‫בגדר עניני המשנה‪.‬‬
‫יסוד המשנה כולה כבר היתה מסודרת ימים רבים מאד לפני ימי התקופה‬ ‫הזאת (ככל אשר יבורר לפנינו) וכולה היתה לפניהם סדורה טבועה וקבועה בכל‬ ‫לשונה כמו שהוא לפנינו היום‪.‬‬
‫וישימו הם לבם מראשית ימי התקופה הזאת עד סופה לברר קבלותיהם‬ ‫בכל הנוגע לגדר דברי המשנה‪.‬‬
‫ובסוף ימי התקופה הגדולה הזאת של ימי התנאים נתחברו ונתוספו גם‬ ‫תמצית כל דברי גדולי התנאים אל יסוד המשנה, ומאז הנם כבר יחד לפנינו, ‫ונכללים אצלינו תחת השם הזה הכוללם יחד‪.‬‬
‫ודבר כל מעשיהם הגדולים היו מפני כי כבר עברו ימים רבים ושנות מאות‬ ‫מאז נסדרה יסוד המשנה, ובתוך הימים הרבים ההם רגזה ארץ אבותינו תחתיה, ‫בתחלה על ידי מלכי מצרים וסוריא מבחוץ, ואחר זה נוספו גם מהומות ומבוכות‬ ‫גדולות ונוראות מבפנים על ידי המתיונים הצדוקים וכל אגפיהם (ויבואר כל זה‬ ‫לפנינו) וימי האורה אשר היו שם בתוך הזמן הזה לא נמשכו כל פעם כי אם‬ ‫מעט ולא הי׳ שם זמן כדי לבנות חרבות, ולשוב אחר זה לשובב נתיבות‪.‬‬
‫ורק מה שהיתה כבר המשנה עצמה שגורה בפי כל, בכל לשונה וסגנונה, הצילה‬ ‫מתוך ההפכה ושלא תשתכח תורה בלימודה‪.‬‬
‫אבל לא הי׳ הדבר יכול להיות כן בנוגע לפירוש דברי המשנה, והנוגע‬ לגדר דבריה‪.‬‬ ‫
כי מפני אשר כל הדברים האלה לא היו עוד סדורים, ועדין לא הונח אז‬ ‫עליהם עוד חותם לעשותם לטבועים וקבועים בסגנון אחד לכל, כי על כן הנה‬ ‫מסר זה אז כל אחד לתלמידיו בלשונו הוא ובסגנונו, על כן נתחלקו הלשונות, ‫ונשתנו הדעות, וברבות הימים היו מזה ספיקות, ודברים רבים אשר לא ראי זה‬ כראי זה‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫עג‬
‫‬‬‫‬‫ ‫והן דברי עקביא בן מהללאל בן דורם של הלל ושמאי אשר אמר לבנו‬ ‫על הארבעה דברים אשר נחלק עם חכמי דורו בנוגע לגדר דברי המשנה (כאשר‬ ‫יבואר) וכמו שהוא במשנה עדיות פ"ה מ״ז‪.‬‬
‫״בשעת מיתתו אמר לבנו, בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר. אמר‬ ‫לו ולמה לא חזרת בך, אמר לו אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין‬ ‫אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי‬ ‫המרובין, מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין‪.‬״‬
‫וזה בא בהכרח גם בבבל אשר שם הי' חסר לגמרי סנהדרי גדולה כוללת, ‫ובארץ ישראל, על ידי המבוכות הרבות והנוראות, ואשר ראשי חכמי התורה גם‬ ‫נרדפו על צוארם ופעמים רבות הוכרחו או להתחבא ולהסתתר, או לצאת בגולה‬ ‫ולברוח מהארץ.
‫והדבר הגדול הזה אשר נתעוררו אז כל חכמי הדור על ידי הלל הבבלי‬ ‫מאז בא אל ארץ ישראל, זה הוא ענין דברי ריש לקיש במס׳ סוכה ד׳ כ׳ ״חזרה‬ ‫ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה".‬‬
"וכל מי שיתבונן בהמשנה שלפנינו, וכל מי שיש לו ידיעה ברורה בה, ‫יראה ויכיר כי דברי כל התנאים כולם, גם דברי הראשונים שבהם כהלל ושמאי, ‫וגם דברי הקודמים להם שבא שם ונזכר מהם, כולם יחד דבר אין מהם ביסודי‬ ‫המשנה, וביסודי ההלכות‪.‬‬
‫ודברי כולם אשר נסדרו לפנינו מראש המשנה עד סופה, הנם רק או בפי׳‬ ‫הדברים אשר "ביסוד המשנה" או בגדר דבריה עד היכן הם מגיעים, או בנוגע‬ ‫למקרה הבא ומתחדש לחקור ולדעת איך הדין בו על פי יסודי המשנה הקבועים‬ וידועים‪.‬‬
‫ועל כן גם יבדלו מיסוד המשנה בזה עצמו, כי ביסוד המשנה אין שם לא‬ דרשה ‫ולא ראיה, ולא לימוד, לפי ששם נסדר לפנינו רק דברים שהנם קבלה‬ פשוטה, מה שאין כן בדברי כל התנאים אשר נסדרו על זה.
‫ומשך זמן התקופה הזאת הוא ערך מאה ושמונים שנה, תחלתה ימי הלל‬ ‫ושמאי, וסופה בדור ר׳ מאיר ור׳ יהודה וכל חבריהם (עי' ח״ב עמוד ‪.(79—76‬‬
‫ואין ספק שאלו היו השנים כתיקונם הי׳ מעשיהם נגמר במשך זמן קצר‬ ‫יותר‪.‬‬
‫אבל פעולתם הגדולה הזאת, אשר נתנו כולם נפשם עליה נפלה בימי‬ ‫האסונות היותר גדולות אשר באו על האומה בארץ ישראל‪.‬‬
‫רק כי עודדם פתגמו הכולל של הלל ואם לא עכשיו אימתי, והמאורעות‬ ‫הנוראים ההם עצמם הראו להם להבין עוד יותר את כל עומק הדברים הקצרים‬ האלה, ובהיות תורת ד׳ מעוזם התגברו על כל התלאות הנוראות, ויגמרו את כל‬ ‫מלאכתם הגדולה, והנה היא לפנינו‪.‬‬
‫וכל הדברים האלה על דבר המשנה בהיותם כולם חדשים מאד עלינו‬ ‫לבארם ולבלי להשאיר בהם כל ספק‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
146
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫פרק ב‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫ואמנם כן כי טרם אשר נוכל לברר כל יסודי הדברים עלינו להרים מכשול‬ ‫מדרך החקירה, ולהסיר משם כל אבני נגף וכל צורי מכשול אשר הונחו בחזקת‬ היד לחסום דרך החקירה והבירור‪.‬‬ ‫
אם בדברי ימינו בכלל השתדלו חוקרי אשכנז לעבר צורתם, להקטין ערכם, ‫ולהפכם לתהו ובהו, אם בחיי העם בכלל, השתדלו להראותם מתוך מראה בלהות, ‫צורה מטושטשת, וגוף צנום ודל קצוץ יד ורגל, איך לא יעשו כן בנוגע לרוח העם‪.‬‬
‫ואם בכלל חשבו להם לחכמה להפוך בלהות על חיי אבותינו מהימים‬ ‫הראשונים עד סוף ימי הגאונים, בשכחם כל פעם דבר כל חקירה, וישימו נגד‬ ‫עיניהם רק חשבונות של מצוה, וישימו השתדלותם רק זאת לבוא אל המטרה‬ הגבוהה לאמר יחד עם חוקרי העמים כי אין תורה לישראל‪.‬‬
הנה בבואם לעיקר הדבר לדבר על תורת ישראל, ועל המשנה, איך הי׳‬ ‫אפשר להם לעשות אחרת‪.‬‬
‫ועל כן לא יפלא עוד כל מאומה, ולא נתפלא לראות כי גם אלה מהם‬ ‫אשר כתבו על זה ספרים שלמים, הנה יש שם כל מה שהפה יכול לדבר רק לא‬ ‫דרכי המשנה‪.‬‬
‫והרב פראנקעל בדרכי המשנה, בעזבו שם לגמרי את דרך החקירה, בא‬ ‫ובדא מלבו יסודות כחפץ לבו ועליהם יסד את כל דבריו‪.‬‬ ‫
ויאמר שם כי אנשי כנסת הגדולה נעשו לדורשי דרשות, מה שהוא לגמרי‬ ‫נגד דברים חיים ועומדים, ככל אשר נראה לפנינו ויתבאר באין ספק כלל‪.‬‬
‫ויבדא מלבו יסוד שני כי תלמידי הלל ושמאי הם הנם חכמי ההלכה‬ ‫הראשונים, ומהם ותלמידיהם הותחלו הלכות בישראל, אשר ר׳ עקיבא הי׳ הראשון‬ ‫להתחיל לעשות מהם איזה סדר משנה‪.‬‬
מה שבאמת לא היו אפי׳ חכמי ההלכה האחרונים ומכל תקופת התנאים‬ ‫כולם יחד אין שם דבר מיסודי התורה, ככל אשר יבורר לפנינו בדברים חיים‬ ‫המעידים על עצמן‪.‬‬ ‫
ואמנם כן כי כל הדברים אשר נאמרו בכל זה בקולי קולות, הנם רחוקים‬ ‫כל כך מחקירת המשנה, עד שיותר טוב הי׳ לברר הדבר כמו שהוא ולבלי לגעת‬ ‫כלל בהדברים ההם, אשר נאמרו ונשנו, מבלי חקירה של כלום‪.‬‬
‫אבל כי תחת לחקור מתוך ראיות של דברים ברורים גבבו להם החלטות‬ ‫וינהגו את קולמסם כאלו ידברו מתוך חקירה שלמה אי אפשר מבלי לדבר בקצרה‬ ‫על יסודי דבריהם, למען אשר יהי׳ אפשר אחר זה לדבר דברים ברורים מתוך‬ ‫חקירה חפשית אשר דבר אין לה כי אם עם הדברים עצמם‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫פרק ג‪.‬‬
‫‫‬‬‫‬‫ ובדרכי המשנה עמוד ‪ 27‬יאמר הרב פראנקעל: ‬
"דורות חכמי המשנה והברייתא נחלקים בכלל לחכמי מתקני תקנות וגוזרי‬ ‫גזירות ולחכמי ההלכה. חכמי התקנות הם הדורות הראשונים עד הלל ושמאי אשר‬ ‫‬‬‫‬‫
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫עד‬ ‫‬‬‫‬‫ תקנו תקנות וגזרו גזירות, ולא נודע היאך נתגלגל הדבר בדרך משא ומתן של‬ ‫תורה. ובלתי ספק גם יסודתן בהררי קדש של ההלכה והוציאו דבר מתוך דבר‬ ‫בחכמה ובסברא אך לא נודע הדרך איך הגיעו לקבוע הלכה למעשה ולא נקראה‬ ‫ההלכה על שמם, מהטעם אשר בארנו למעלה בפרק א׳, וחכמי ההלכה הם דורות‬ ‫התנאים מתלמידי הלל ושמאי וכו׳" אלה דבריו‪.‬‬
‫ואין ספק שידע הרב פראנקעל עצמו כי דבריו הנם רק לבלבל בהם את‬ ‫הקורא, שהרי מה ענין "ולא נודע היאך נתגלגל הדבר בדרך משא ומתן של תורה״‬ ‫לתקנות וגזירות שענינם המורגל הוא עשית סייג לתורה, ומה ענין "ובלתי ספק גם‬ ‫יסודתן בהררי קדש של ההלכה והוציאו דבר מתוך דבר בחכמה ובסברא" לתקנות‬ ‫וגזירות‪.‬‬
‫ומה ענין לאמר על תקנות וגזירות "אך לא נודע הדרך איך הגיעו לקבוע‬ ‫הלכה למעשה, ולא נקראה ההלכה על שמם". ‬
‫ועליו הי' לאמר בדברים ברורים את אשר יחפוץ, והי׳ עליו לדבר דברו‬ ‫בשפה ברורה ולאמר "כי כל יסודי המשנה כולם אינם כי אם תקנות וגזירות, אשר‬ ‫תקנו וגזרו מעצמם, ולא הי׳ שם אצל בני ישראל לפני זה, לא תורה ולא מסורת‬ ‫כי אם שהכל נעשו מחדש ויהיו לתקנות וגזירות‪.‬‬
‫ואז הי׳ לדבריו ענין והיו הולכים אצלו על סדרם והי׳ לו להשמיע דבריו‬ ‫מפורש ולאמר בדברים ברורים‪.‬‬
‫כי להטעות את ישראל הראו לתקנותיהם וגזירותיהם פנים בחכמה וסברא, ‫רק שאנחנו לא נדע הדרך איך עשו זה ואיך הגיעו לקבוע הלכה למעשה, ואיך‬ ‫נתגלגל אצלם הדבר בדרך משא ומתן של תורה, ואיך עשו יסודתן בהררי קדש‪.‬‬
‫ואמנם כי גם נס גדול נעשה לו להרב פראנקעל ואם כי במקום הזה איננו‬ ‫יודע היאך נתגלגל הדבר אצל הראשונים ההם, הנה במקום אחר לא לבד שהוא‬ ‫יודע כל זה כי אם שגם מצא זה מפורש במשנה שלפנינו שבדרך נס נשארו שם‬ ‫שלשה מקומות שהנם יוצאים מכלל כל סגנון דברי המשנה, ובדרך פלא נשאר‬ ‫בהם הסגנון של אנשי כנסת הגדולה המשונה לגמרי מסגנון המשנה כולה, ומזה‬ ‫הננו יודעים כבר את הכל‪.‬‬
‫ומשם הננו יודעים את כל דרכם של הראשונים, ואיך הוציאו התקנות‬ ‫והגזירות ההן ואיך עשו אותם יסודתן בהררי קודש‪.‬‬
‫ובדרכי המשנה עמוד ‪ 5‬יאמר:
"וכאשר נעבור "בעיון" על פני ים המשנה נמצא איזה משניות משונות‬ ‫מאד מחברותיהן, כי לא נשנו בסגנון המדרש, וגם לא בסגנון ההלכה, כי אם‬ ‫בדרך הפירוש, והמשניות האלו נראין ישנות מאד ויצאו מפי הסופרים, והן "מגידות‬ ‫הדרך אשר דרכו בה" עי׳ נגעים פי״ב מ"ה עד סוף הפרק‪ .‬במשנה ה׳ מתחיל כיצד‬ ‫ראיית הבית ובא אשר לו הבית וכו׳ ואפי׳ תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור‬ ‫וכו׳ והוא הפירוש לדברי המקרא כנגע נראה לי וכו׳‪ .‬משנה ו׳ אינו הולך לתוך‬ ‫ביתו ומסגיר וכו׳ והסגיר את הבית שבעת ימים וכו׳ וראה אם פשה וצוה הכהן‬ ‫וכו' הן דברי המקרא, אינו נוטל אבנים מצד זה ומביא לצד זה וכו' הוא הפירוש‪.‬‬ ‫משנה ז׳ בא בסוף שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית כו׳ הוא לשון המקרא‬ "וכל מעיין במשנה יודע שאין דרך המשנה כלל להביא מקראות שלמות ולפרשן" ‫‬‬‫‬‫
148
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫ויותר יוקשה להמבין שהמשניות אלה נראין כפי׳ רצוף אל פרשה אחת וזה אין‬ ‫ענינו כלל להכוונה אשר כיוונו אליה מיסדי המשנה ״לכן נראה בירור שנשאר‬ ‫לנו פה מדרש הסופרים ודרך לימודם" והוא הי׳ פשוט מאד ומצורף אל המקרא‬ ‫וכו׳ וכן מצינו עוד פי׳ הפרשה והוא שנוי בסוטה פ"ח מ״א מ"ב ודבר אל העם‬ ‫בלשון הקדש ואמר אליהם וכו׳ על אויביכם ולא על אחיכם, ודברו השוטרים וכו׳‬ ‫ועוד משולש פי׳ הפרשה במס׳ מעשר שני פ״ה מ״ז וכו׳ בהוספה קצת מיד הבאים‬ אחרי הסופרים" אלה דבריו‪.‬‬
ומה נעשה להם לכל החוקרים האלה כי הרשו לעצמם לדבר גם ביסודי‬ ‫חכמת ישראל ובדברים היותר עקרים שם מבלי לראות הפשט הפשוט‪.‬‬
‫וסבור הי׳ החכם פראנקעל שהפסוקים הובאו בהמשניות האלה כדי לפרשם, ‫והוא קורא לכל זה פי׳ פרשה ופי׳ רצוף אל פרשה ועל כן גם בדא מלבו שנעשה‬ ‫לו נס במקום הזה, ונשאר בזה מדרש הסופרים, דבר אשר בדו עליהם חוקרי‬ ‫אשכנז, כי הסופרים דרשו דרשות ויעשו מהם דינים או תקנות וגזירות‪.‬‬
‫ולא הבין שהפסוקים בהמשניות האלה לא באו שם לעשות פירוש עליהם, ‫כי אם שהנם שם דין המשנה‪.‬‬ ‫
ולא ידע שכן הוא לא בהשלשה מקומות האלה בלבד‪.‬‬ ‫
כי אם שבמקום אשר דברי הכתובים בתורה אינם דין מופשט, כי אם סדר‬ ‫של מעשים, בא הדבר במשנה בלשון הכתובים עצמם‪.‬‬ ‫
ונמצא כן במשנה גם במקום שהדבר מפורש שם שהוא מדברי התנאים‬ ‫שאחר החורבן‪.‬‬ ‫
כי אחרי אשר דברי הכתובים הנם להגיד בפה כך וכך ולעשות סדרי מעשים‪, ‫הנה דברי הכתובים הנם שם במקום ההוא סדר המשנה‪.‬‬
‫וכידוע הנה בתחלת בוא האיש אשר לו הבית לפני הכהן צריך הוא גם‬ ‫לדקדק בלשונו ולא להחליט הדבר שזה נגע, כי אם לאמר כלשון המקרא על זה‬ "כנגע נראה לי״‪.‬‬ ‫
וזה הוא עצם הלשון שעליו לאמר ולא לשנות מזה ולאמר "נגע נראה לי‬ ‫בבית״‪.‬‬ ‫
והן דברי המשנה שם יחד עם סדר המעשה, ודיני הדברים כסדר שהוא‬ במקרא ובלשונם‪.‬‬
"כיצד ראיית הבית״‪ ,‬ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי‬ ‫‬‫בבית‪.‬‬ ‫
וזה הוא את אשר עליו לעשות, ואת אשר עליו לאמר ולהגיד‪.‬‬
‫ונוסף על זה במשנה שאין לו לשנות מזה‪.‬‬ ‫
״אפי׳ תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע נראה לי‬ ‫בבית אלא כנגע נראה לי בבית‪.‬״‬ ‫
ואחר זה נסדר סדר המעשה שאחר זה היינו מה שעל הכהן לעשות אז‪.‬‬
"וצוה הכהן ופנו את הבית, ואפי׳ חבילי עצים ואפי׳ חבילי קנים דברי ר' ‫יהודה, ר׳ שמעון אומר עסק הוא לפנוי, אמר ר׳ מאיר וכי מה מטמא לו אם‬ ‫תאמר כלי עציו וכו׳‪.‬״‬
‫והרב פראנקעל הרשה לו גם להטעות את הקוראים‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫עה‬
‫‬‬‫‬‫ כי הביא דברי המשניות שם, ודלג על כל משנה זו שבאה בינתיים, מפני‬ ‫שראה שנאמרו בה רק דברי ר' יהודה ר׳ שמעון ור׳ מאיר, אבל מה תועלת יש‬ ‫בדרכים כאלה, והרי המשנה עומדת לפנינו, ומפורשים בה התנאים האחרונים‪.‬‬ ‫
ואלו לא נחלקו ר׳ שמעון ור' מאיר על ר׳ יהודה אז היו באים דברי ר׳‬ ‫יהודה סתם משנה, ולשון המשנה הי׳ בא סתם‪.‬‬
"וצוה הכהן ופנו את הבית, ואפי׳ חבילי עצים ואפי׳ חבילי קנים."
‫ואז הי׳ הרב פראנקעל מביא לנו גם את המשנה הזאת, להראות לנו מה‬ ‫שנשאר מדברי הסופרים, שגזרו ותקנו ופירשו על זה פירושים‪.‬‬
‫אבל אין כאן במשניות אלו פסוקים עם פי׳ רצוף עליהם, והלשון "וצוה‬ ‫הכהן ופנו את הבית״ נסדר ביסוד המשנה בלי פי׳ עליו ובלי דרשה, רק לסדר‬ ‫המעשה, והוא לשון המשנה על הדין הזה, ואין במשנתינו לשון אחר על זה‪.‬‬
‫וזה לבד הי׳ כן ביסוד המשנה, והי׳ כן נם לפני ר׳ יהודה ור׳ שמעון ור׳‬ ‫מאיר, והם נחלקו במה שנחלקו, ונתחבר גם זה אל יסוד המשנה, ונתוסף עליה, כמו שהוא בכל הש"ס וכמו שיתבאר כל זה לכל פרטיו לפנינו‪.‬‬
‫והדבר להיפך לגמרי שביסוד המשנה אין שם דרשות לפי שיסודי הדברים‬ הנם קבלות, ונסדרו כן, ורק בדברי התנאים יש שם לימודים אם מיסוד המשנה ‫אם ממקום אחר וגם דרשות וזה באמת נתפרש בהמשנה עצמה ככל אשר יבורר לפנינו‪.‬‬
‫ואחר זה שם במשנה נגעים כאשר ידובר שם עוד הפעם בסדר המעשה, ‫בא עוד הפעם כל סדרי המעשים כמו שנסדרו במקרא, ונסדר במשנה בלשון זה‬ ‫עצמו ויאמר שם‪:‬‬
"והסגיר את הבית שבעת ימים, ובא בסוף שבוע וראה אם פשה וצוה הכהן‬ ‫וחלצו האכנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא‬ ‫ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית, אינו‬ ‫נוטל אבנים מצד זה ומביא לצד זה, ולא עפר מצד זה ומביא לצד זה, ולא‬ ‫סיד וכו׳‪.‬״‬
‫ואך בהשתוממות אפשר לראות איך לא שם הרב פראנקעל לב לדברים‬ ‫פשוטים כאלה, ואיך לא ראה שהכתובים בזה אינם כדי לפרשם, כי אם לשון‬ ‫המשנה מעצם הדין‪.‬‬
‫ולא ראה כי אחר זה במשנה ז׳ גם לא נתוסף כל מאומה ובא שם:‬
"בא בסוף שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית את אבניו את עציו ואת‬ ‫כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא."
‫ואמנם כי גם לא ראה הרב פראנקעל את אשר בין עיניו, והנה כתב:
"משנה ו׳ אינו הולך לתוך הבית ומסגיר וכו׳ והסגיר את הבית שבעת ימים‬ ‫וכו׳ וראה אם פשה וצוה הכהן וכו׳ הן דברי המקרא, וכו׳ משנה ז׳ בא בסוף‬ ‫שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית וכו׳ הוא לשון המקרא‪.‬״‬
‫אבל טעה בדברי המשנה כי אין זה לשון המקרא, המשנה רק השתמשה‬ ‫בתוך לשונה בלשון המקרא במקום שהוא עצם המעשה עצמה אבל דברי‬ ‫המשנה אינם לשון המקרא עד שיהי׳ אפשר גם לטעות ולאמר שהעתיקו תחלה‬ ‫לשון המקרא ועל זה הוסיפו פירוש‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫‪150‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫ונעתיק לשון הכתובים מזה ולשון המשנה‪.‬‬
לשון הכתובים שם מן והסגיר את הבית ואילך זה הוא:‬
"והסגיר את הבית שבעת ימים, ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה‬ ‫הנגע בקירת הבית, וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן‬ ‫אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. ואת הבית יקצע מבית סביב ושפכו את העפר‬ ‫אשר הקצו אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת‬ ‫האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית. ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את‬ ‫האבנים ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח‪ ,‬ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית‬ ‫צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא‪ ,‬ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל‬ עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא‪.‬״‬ ‫
ובמשנה "והסגיר את הבית שבעת ימים״ ״ובא בסוף השבוע״ וראה "אם״ פשה‬ ‫וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל‬ ‫מקום טמא. ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את‬ ‫הבית אינו נוטל וכו׳ יבא בסוף שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית את אבניו ואת‬ ‫עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא‪.‬‬ ‫
ומבואר לפנינו שגם הפסוקים שהביאו שינו אותם ללשון אחר, לפי שהמשנה‬ ‫לא הביאה הפסוקים לפרש אותם אחר זה כי אם שדברה דבריה על פי סדרה בלשון‬ ‫המקרא במקום המעשה עצמו, ולא במקום שהוא הדין‪.‬‬
"והסגיר את הבית שבעת ימים״ שזה הוא מעשה נאמר בלשון המקרא עצמו‪.‬‬
‫אבל הנאמר במקרא אחר זה בתור דין ״ושב הכהן ביום השביעי וראה‬ ‫והנה פשה הנגע בקירת הבית״ כל זה בא בקיצור במשנה‪:‬‬
"ובא בסוף השבוע וראה אם פשה״‪.‬‬ ‫
ואחר זה שהוא עוד הפעם המעשה עצמו ולא דין, כי אם מה שיעשה‬ ‫נאמר עוד הפעם בלשון המקרא עצמו, בלי שינוי במשנה‪.‬‬
"וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ‬ ‫לעיר אל מקום טמא ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח‬ וטח את הבית‪.‬״‬ ‫
שכל זה מעשה הוא ובא במשנה ממש בלשון המקרא‪.‬‬
‫ואחר זה שהוא עוד הפעם דין, הנה תחת מה שבא בלשון המקרא:‬
"ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות את הבית‬ ‫ואחרי הטוח, ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית‬ ‫טמא הוא‪.‬״‬ ‫
תחת כל זה נאמר במשנה בקצרה:
‫״בא בסוף שבוע וראה אם חזר‪.‬״‬
‫אמנם מיד אחר זה שהוא עוד הפעם המעשה עצמה ולא דין, כי אם מה ‫שיעשה נאמר עוד הפעם במשנה בלשון המקרא בלי שינוי‪:‬‬
‫״ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ‬ לעיר אל מקום טמא." ‫‬‬‫‬‫
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
עו ‫‬‬‫‬‫ ‫ודברים פשוטים בולטים כאלה לא ראה, ולא שם לב לאשר בין עיניו, ויאמר על זה:
"וכל מעיין במשנה יודע שאין דרך המשנה כלל להביא מקראות שלמות‬ ‫ולפרשן."
ולא ראה שאין כאן מקראות שלמות ופירושן כי אם סידור המשנה, אשר‬ ‫במקום שהוא עצם המעשה עצמה דברו בלשון המקרא‪.‬‬
‫והרי הדבר להיפך שאלו שנתה שם המשנה מלשון המקרא, הי' עלינו לחקור‬ ‫זאת למצוא טעם על הדבר מדוע עזבה את לשון הכתוב‪.‬‬
‫עכשיו כשהדבר על מכונו וכמו שראוי להיות, הנה יאמר לנו הרב פראנקעל‬ ‫שמצא בזה תמהון גדול‪.‬‬
‫וכל זה גרם להם שחשבו למותר לעיין בדבר, ולראות שיהי' לדבריהם איזה‬ ‫ענין, ויסתפקו בגבובי דברים מבלי לדעת פשטן של דברים, וענינם מה הוא‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
פרק ד‪.‬‬
‫‬‬‫‬‫ ‫ונבוא אל השניה, בראיתו על זה ממס׳ סוטה ריש פרק משוח מלחמה, ‫והנה יאמר:‬
"וכן מצינו עוד פי׳ הפרשה והוא שנוי סוטה פ"ח מ"א מ״ב ודבר אל העם‬ ‫בלשון הקדש ואמר אליהם וכו׳ על אויביכם ולא על אחיכם, ודברו השוטרים וכו׳״‬ ‫אלה דבריו‪.‬‬ ‫
והדברים האלה יעברו כל חק‪.‬‬ ‫
הן הדבר ידוע כי כל ענין הכתובים שם, וכל ענין המצוה הזאת, כל דבר‬ ‫הפרשה וכל מה שצותה התורה בזה הוא רק זאת שיאמר הכהן ויגיד לפני העם‬ את הכתובים בלשונם‪.‬‬ ‫
ומה זה הי׳ יכול להיות במשנה על זה אם לא לשון הכתובים עצמם, ‫בהוספת השייך לזה מה שעליו להגיד‪.‬‬
‫והרי אך זה לבד הוא מצות התורה. ‬
‫ואין ספק כי מפני שרוב אנשי המלחמה היו אנשים פשוטים, והקריאה‬ ‫באזני העם היתה צריכה להיות דוקא בלשון הקדש, והי׳ בזה גם דינים ופרטים‬ ‫רבים מי חוזר ומי הולך למלחמה, וכל זה הי׳ צריך שיבין כל איש שם בעת‬ ‫הקריאה, בודאי שהי׳ על זה נוסח מתוקן לכל פרטיו, למען ישמע העם וידע‬ ‫ויבין דרכו‪.‬‬
‫וזה הוא שבא שם במשנתינו לפנינו:
"‬משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקדש הי׳ מדבר שנאמר‬ (דברים כ׳) והי׳ כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה ודבר‬ ‫אל העם בלשון הקדש‪.‬״‬ ‫
ואחר זה בא במשנה הנוסח המתוקן לזה אשר הי׳ נקרא בפני כל אנשי‬ ‫המלחמה למען ישמעו ולמען ילמדו וידעו. ‬
"ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם ולא‬ ‫על אחיכם, לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫152
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫עליכם כמו שנאמר (ד״ה ב׳ כ״ה) ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה‬ ‫וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום‬ ‫וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון‬ ‫על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם(א) אל ירך‬ ‫לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, אל ירך לבבכם מפני צהלת‬ ‫סוסים וצחצוח חרבות, אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסים, אל תחפזו‬ ‫מקול קרנות, אל תערצו מפני קול צוחות כי ד׳ אלקיכם ההולך עמכם. הם באים‬ ‫בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של‬ ‫גלית מה הי׳ סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו, בני עמון באו בנצחונו של שובך‬ ‫מה הי׳ סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו, ואתם אי אתם כן כי ד׳ אלקיכם ההולך‬ עמכם להלחם לכם וגו׳ זה מחנה הארון‪.‬‬
‫ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו‬ ‫ילך וישוב לביתו אחד הבונה בית הבקר בית העצים בית האוצרות אחד הבונה‬ ‫ואחד הלוקח ואחד היורש ואהד שניתן לו במתנה.
‫ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה‬ ‫אילני מאכל ואפי׳ מחמשת מינין אחד הנוטע ואחד המבריך וכו׳‪.‬‬
‫ומי האיש אשר ארש אשה וכו׳ אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את‬ ‫האלמנה ואפי׳ שומרת יבם, ואפי׳ שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו‪.‬‬
כל אלו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון‬ ומתקנין את הדרכים‪.‬״‬
‫והרי כל זה הי׳ הכרח גמור לכלול בתוך דברי הקורא זה לפני אנשי‬ ‫המלחמה, שהרי כל זה נקרא לפניהם למען ידעו איך לעשות בשעה זו עצמה, ‫וכמו שבא בסוף: ‬
‫״כל אלו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין."
‫ואיך חוזרין כל אלו אם לא נפרטו כולם בנוסח הקריאה, אבל כל זה נפרט‬ ‫שם מפורש בתוך הנוסח, "אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה‬ ‫וכו׳ אחד הבונה בית הבקר בית העצים וכו'".‬‬
וכל אלו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין‪.‬‬
‫ומבואר מעצמו שכן נקרא לפני כל אנשי המלחמה דברי הכתובים וענינם‬ ‫ומי החוזר, אשר עליהם לדעת לשמור ולעשות בשעה ההיא, וכן נקבע זה במשנה‬ ‫בהיות זה עצם דין התורה, חיוב הקריאה הזאת, ככל דין פטור וחיוב בשאר דיני‬ ‫התורה.
‫ואמנם כן שהי׳ כל זה נוסח קבוע, וגם בחשמונאים א׳ ג׳ נ"ה נאמר שקראו‬ ‫אז כדין לפני המלחמה‪.‬‬
‫וגם בקריאה פשוטה שאינה הלכה למעשה בשעה זו גם שם נאמר בנחמיה ח׳ ז׳ ח׳ והלוים מבינים את העם לתורה והעם על עמדם ויקראו בספר תורת‬ האלקים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא. ‫‬‬‫‬‫
-------------------------------------- ‫‬‬‫‬‫ (א) נראים הדברים כי על כן הכניסו בזה את כל לשון הכתובים בדברי הימים וענינם, למען‬ עורר את אנשי המלחמה על טיבם הגדול של בני ישראל, ועל מעלתם הגבוה נגד העמים, ויחד עם זה גם עיקר‬ ‫הדבר לעורר בשעה כזו בקרבם את הרגש הלאומי מתוך מעלת האומה בכללה‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫עז‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫אף כי נעשה כן בהכרח בדבר שהוא מצות התורה לקרוא לפני אנשי המלחמה‬ ‫מה שנדרש להם לדעת להנהגתם תיכף בשעה זו עצמה, וזה נקבע כן גם במשנה‪.‬‬
‫וממש כן הוא גם ענין דברי המשנה במס׳ מעשר שני פרק ה׳ משנה י׳:‬
״במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין כיצד הי׳ הוידוי בערתי הקדש‬ ‫מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי, נתתיו ללוי זה מעשר לוי‪ ,‬וגם נתתיו‬ ‫‫זו תרומה ותרומת מעשר, לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני הלקט‬ ‫והשכחה והפאה אף על פי שאין מעכבין את הוידוי, מן הבית זו חלה ככל‬ ‫מצותך אשר צויתני הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות.‬ ‫לא עברתי ממצותיך לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, ולא מן התלוש על‬ ‫המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על‬ ‫החדש, ולא שכחתי לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו, לא אכלתי באוני‬ ‫ממנו הא אם אכלו באנינות אינו יכול להתודות, ולא בערתי ממנו בטמא הא אם‬ ‫הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות, ולא נתתי ממנו למת לא לקחתי ממנו ארון‬ ‫ותכריכין למת ולא נתתיו לאוננים אחרים, שמעתי בקול ד׳ אלקי הבאתיו לבית הבחירה, ‫עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושמחתי בו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וכו׳." ‬‬ ‫ודברי המשנה מפורשים שכל זה הי׳ נוסח מתוקן אז שהרי זה הוא לשון‬ ‫המשנה לפני זה‪.‬‬
"במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין כיצד הי׳ הוידוי, בערתי וכו׳."
‫ומבואר מעצמו שבא לפנינו וכיצד היו מתודין‪.‬‬
‫ואף שהאיש המביא לא אמר כי אם את הכתובים לבד, אבל הלא גם לבד‬ כל זה שנינו משנה שלמה במס׳ בכורים פ׳׳ג מ״ז:
‫בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא, וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין‬ ‫אותו, נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע‪.‬‬
‫ואם היו שם רבים אשר לא ידעו גם לקרות עד שהוכרחו לעשות תקנה‬ כוללת כזו‪.‬‬ ‫
איך לא יחושו לבלתי יודעים את כל הדינים האלה מי יכול להתודות‬ ‫ומי לא‪.‬‬
‫שאם הפריש בטומאה אינו יכול להתודות, ואם אכלו באנינות אינו יכול‬ ‫להתודות, וכן אם הקדים מעשר שני לראשון, וכן כל דיני הפרשה מתלוש וכו׳‪.‬‬
‫וגם בקריאת התורה בכל שבת לפני העם תקנו לתרגם להם הדברים, ולבד‬ ‫הקורא עמד אחד ותרגם הדברים מפורש ושום שכל‪.‬‬ ‫
אף כי בזה למען יתפרסמו כל הדינים האלה ויהיו למפורסמות ביניהם, ‫למען ידעו מי יכול להתודות ומי לא‪.‬‬
‫ועל כן הכהנים המקרין לפניהם הם תרגמו להם כל זה ככל הנוסח המתוקן הזה‪.‬‬
‫והי׳ הדבר כל כך שגור בפי כל עד שהמשנה השתמשה בלשון זה ב[[משנה דמאי א ד|מס׳‬ ‫דמאי פ׳׳א מ״ד]]‪.‬‬
"הדמאי מערבין בו וכו׳ הא אם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום." ‬
‫וכבר כתב שם התוס׳ יום טוב "הא אם הקדים וכו׳ ונראה לי דאין לשבש‬ ‫הספרים דגרסי הא אם הקדים משום דמסרך סריך מלישניה ד[[משנה מעשר שני ה יא|מתניתן י׳׳א פרק‬ ‫בתרא דמעשר שני]]".‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫‪154‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫ודבריו נכונים מאד, כי מפני שזה הי׳ לשון השגור בפי כל העם, תפסו גם‬ כאן הלשון הזה‪.‬‬
‫ועל כן הננו מבינים נם את זאת את אשר בהנוסח הזה באו דברים שהנם‬ ‫רק דינים כוללים אשר נקבצו יהד למען ידעום העם, ואשר הודיעו להם אז‬ ‫המקרים להם והמתרגמים‪.‬‬
‫ולדוגמא "לא עברתי ממצותיך לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, ולא מן‬ ‫התלוש על המחובר, ולא מן המחובר על התלוש, ולא מן החדש על הישן ולא‬ ‫מן הישן על החדש."
‫שרק אחרי שהננו יודעים כל הדינים האלו ממקום אחר שאסור לעשות כן, ‫נחשבו כאן כולם בכלל לא עברתי ממצותיך‪.‬‬
‫ונקבצו באו כולם בזה יחד בתוך הנוסח כל אשר על העם לדעת‪.‬‬
‫ומפורש במשנתינו שאין כל זה כי אם הנוסח המתוקן, ומתחיל כן מפורש‬ ‫לפני הנוסח הזה "במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין כיצד הי׳ הוידוי בערתי‬ ‫הקדש וכו׳״‪.‬‬
‫וראוי לנו להעיר במקום הזה על דבר נפלא במס׳ סנהדרין פ״י מ״ה‪.‬‬
‫שמפני שלא הבינו כל הענין הזה נשתבשה שם הגירסא לפנינו, אבל בכל‬ ‫זה נשארה גם לפנינו כהוגן במשנה שבירושלמי, אשר שם לא הגיהו מגיהים‪.‬‬
‫וגם שם ילכו המשניות זה אחר זה בסדר המעשים עם לשון הכתובים על‬ המעשים‪ ,‬ויותחל במשנה ה׳‪.‬‬ ‫
משנה ה׳) הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב, החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי אלו מצילין אותה‪.
‫החרם אותה ואת כל אשר בה לפי חרב, מכאן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה‬ ‫אובדין שבחוצה לה פליטין, ושל רשעים בין שבתוכה בין שבחוצה לה הרי אלו‬ אובדין‪.‬‬
‫משנה ו׳) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה וגו׳ ואם אין לה רחוב‬ ‫עושין לה רחוב היתה רחובה חוצה לה כונסין אותה לתוכה‪.‬‬ ‫
ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לד׳ אלקיך שללה ולא שלל‬ ‫שמים מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו ותרומות ירקבו מעשר שני וכתבי‬ ‫הקדש יגנזו‪.‬‬
כליל לד׳ אלקיך, אמר ר׳ שמעון אם אתם עושין דין עיר הנדחת וכו׳‪.‬‬
‫והיתה תל עולם לא תבנה עוד, לא תעשה גנות ופרדסים דברי ר׳ יוסי‬ ‫הגלילי ר׳ עקיבא אומר לא תבנה עוד לכמו שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא‬ ‫גנות ופרדסים‪.‬״‬
‫אבל מפני שהמעתיקים או המדפיסים לא הבינו שהפסוקים במשניות אלו‬ ‫הנם עצם סדר המשנה, באו והגיהו בראש משנה ו׳ "שנאמר״ וגרסו בריש המשנה "‫שנאמר ואת כל שללה וכו׳״ וכן עשו שם גם אחר זה וגרסו "‬שנאמר ושרפת‬‫ באש וכו׳״‪.‬‬ ‫
אבל הוא טעות מבואר מעצמו, והיכן נמצא כן שבריש המשנה יותחל‬ ‫שנאמר, והרי אין זה הולך על משנה ה׳ שלפני זה שדבר אין לזה עם הקודם‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫עח ‫‬‬‫‬‫ ‫וכבר תקן זה רבינו הגר"א ז"ל והוגה שם בגליון הגמרא משמו "שנאמר‬ ‫נמחק" וכן מחק גם שנאמר השני אצל ושרפת באש‪.‬‬ ‫
וכן הוא באמת במשנה שבירושלמי ואין שם תיבת "שנאמר" לא בתחלת‬ ‫המשנה, ולא אצל ושרפת, ויש שכתוב שם שנאמר נם לפני החרם אותה וגם זה‬ ‫צריך למחוק‪.‬‬
‫והנה בא לשון הכתובים כן גם לפני דברי ר׳ שמעון וגם לפני דברי ר׳‬ ‫יוסי הגלילי ור' עקיבא, ואין זה ענין לא לדרכי הסופרים, ולא למשניות משונות‬ ‫מאד מחברותיהן, כי אם דברים פשוטים השומרים תפקידם, והן עצם דין המשנה‪.‬‬
‫ובמס׳ בבא בתרא פרק ח' משנה ב׳ מפורש הדבר כן גם בלשון המשנה‬ ‫עצמה, ובא במשנה שם‪:‬‬
"סדר נחלות כך הוא‪.‬‬ ‫איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, בן קודם לבת וכל‬ ‫יוצאי ירכו וכו׳."
‫ומבואר במשנה עצמה שהכתוב אינו כאן לפירוש, כי אם לסדר הדברים‬ ‫כמו שהם‪.‬‬ ‫
ועי׳ גם במס׳ יבמות פרק מצות חליצה (פי״ב מ"ו) בא בלשון המשנה גם‬ ‫כן לסדר הדברים‪:‬‬
"מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין והן משיאין לו עצה ההוגנת לו‬ ‫שנאמר (דברים כ"ה) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו, והיא אומרת מאן יבמי‬ ‫להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי, והוא אומר לא חפצתי לקחתה, ובלשון‬ ‫הקדש היו אומרים, ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה‬ ‫בפניו — רוק הנראה לדיינים — וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה‬ ‫את בית אחיו.
‫והוא ממש כמו ההיא דסוטה, במשוח מלחמה, וההיא דמס׳ מעשר שני, ‫וכמו שכבר נתבאר ענינם(ב)‪. ‫‬‬‫‬‫ ------------------------ ‬‬ ‫‬‬‫‬‫
(ב) ובדרכם של חוקרי אשכנז אשר בהתהפכם מצד אל צד יסתרו את עצמם אף כן הי' לו‬ להרב פראנקעל גם במקום הזה‪.‬‬
‫כי הנה בדרכי המשנה עמוד ‪ 268‬יאמר ״הרבה סתמי הם ישנים עד מאוד ונאמרו כבר בימים‬ ‫קדמונים מפי הסופרים עי׳ פ״א"‪.‬‬
‫ושם בפ״א עמוד ‪ 13‬כתב ״ולפעמים מודה או מנהג הלשון אשר הי׳ נהוג בימי קדם או קיצור הלשון‬ ‫בדרך כלל שההלכה היא ישנה, עי׳ ב״ק פ״א מ״ב כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו,‪ הכשרתי במקצת‬ ‫נזקו חבתי וכו׳, כלים פ״א מ״ב וחשוכי בגדים במגע, שבת פ״א מ״א יציאות השבת שתים שהן ארבע, ב׳׳ק‬ ‫פ׳׳א מ"א ארבעה אבות נזיקין וגם יש שם לשון ישנה לא הרי כו׳, נגעים פ׳׳א מ״א מראות נגעים שנים‬ שהן ארבע״‪.‬‬
‫אבל הלא בהמשניות האלה אין זכר למקראות, והנם הלכה מופשטת ככל דברי המשנה שבכל הש"ס‪.‬‬
‫שבאמת אך זה הי׳ דרך הסופרים לפי שסידרו רק הקבלה, ולא סידרו פירושים‪.‬‬
‫ושם עמוד ‪ 10‬יאמר פראנקעל ״ונראה שגם שם סופרים נשתנה בימים אלה (אחרי ימי אלכסנדר בימי‬ ‫תלמי לאגי) והמורים הגדולים נקראו מאז והלאה זקנים ובזמן מאוחר קצת נקראו בשם חכמים״‪.‬‬
ואם כן הנה דבריו ״הרבה סתמי הנם ישנים עד מאד ונאמרו כבר בימים קדמונים מפי‪ הסופרים עי׳‬ פ״א" היינו מאנשי כנסת הגדולה ובכל האופנים מהסופרים כמו שמפורש בדבריו‪.‬‬
‫ובכל זה בא ובדא מלבו כי הסופרים פי׳ פירושים מדעתם ויאמר בעמוד ‪ 7‬״וזה יבואר לנו כאשר נחזור עוד על ‫לימוד הסופרים אשר חברו מאמריהם אל המקרא כנאמר למעלה, עמוד ‪5‬‬". ‫‬‬‫‬‫
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫פרק ה‪.‬‬
‫‬‬‫‬‫ ‫ועלינו לשוב ולשום לב לעיקר דברי הרב פראנקעל, בנוגע ליסודי המשנה, ‫אשר זה הוא לא לבד יסוד דברי פראנקעל כי אם גם עיקר כל דברי חוקרי‬ ‫אשכנז יחד‪.‬‬
‫ויסוד כל דברי כולם הוא כי מהלל הותחלו ההלכות, ומהלל הותחלו דברי‬ ‫המשנה והתלמוד, כמו שיאמר לנו החכם גרעץ בהמאנ״ש של פראנקעל שנה‬ ‫ראשונה עמוד ‪157‬‬.
"‬הלל הוא הביא תקופה חדשה בהשתלשלות תורת ישראל, הלל הניח את‬ אבן היסוד לבנין התלמוד (המשנה והגמרא)."
‫והן דבריו בספרו ח"ג עמוד ‪ 207‬לאמר‪:‬‬
"על ידי המעשה הזאת הי׳ לראש הסנהדרין בבלי בלתי נודע, הלל, והוא‬ ‫נתן להיהדות דרך חדשה אשר באלף ענפים ושלשלאות תפעול עוד עד היום."
‫הדברים האלה אשר נאמרו מתוך חסרון ידיעה, כמדבר על עולם מלא אשר ‫לא ידע מעולם, ומדבר על המשנה, מבלי לפתוח ולראות את הבא שם (ככל‬ ‫אשר יבואר לפנינו) הדברים האלה היו אצל חוקרי אשכנז ליסוד של כל החקירה‬ ‫הגדולה בדבר המשנה, ולקו המקיף את כל דבריהם בכל הנוגע לתורה‪.‬‬
‫והרב פראנקעל בכל התהפכו בתחבולות, אין בדבריו גם הוא כי אם זה‬ ‫לבד, רק שבאחזו את הקצוות בלי כל חקירה, יסתור את עצמו בנשימה אחת‪.‬‬
‫והנה יאמר בדרכי המשנה עמוד ‪27‬:‬
"דורות חכמי המשנה והברייתא נחלקים בכלל לחכמי מתקני תקנות וגוזרי‬ ‫גזירות, ולחכמי ההלכה, חכמי התקנות הם הדורות הראשונים עד הלל ושמאי‬ ‫אשר תקנו תקנות וגזרו גזירות ולא נודע היאך נתגלגל הדבר בדרך משא ומתן של‬ ‫תורה ובלתי ספק גם יסודתן בהררי קדש של ההלכה וכו׳ ולא נקראה ההלכה על‬ ‫שמם מהטעם אשר בארנו למעלה בפ״א וחכמי ההלכה הם דורות התנאים מתלמידי‬ ‫הלל ושמאי הנקראים בית הלל ובית שמאי ואילך עד ר' יהודה הנשיא."
וכמדומה לנו כי גם בדברי ישראל עלינו לשמוע את אשר נדבר‪.‬‬
‫ומי יתן והי׳ פראנקעל מבאר לנו את הדברים האלה, הסותרים את עצמם‪.‬‬ ‫
והנה יאמר כי חכמי ההלכה הנם רק דורות התנאים מתלמידי הלל ושמאי, ‫ודורות הראשונים שלפניהם היו רק מתקני תקנות וגוזרי גזירות‪.‬‬
‫ובכל זה יאמר לו גם זאת "ובלתי ספק יסודתן (של התקנות והגזירות הם‬) ‫בהררי קדש של ההלכה".
‫אבל הלא‬ "הררי קדש של ההלכה" עדין לא נבראו עוד עד אשר באו‬ ‫תלמידי הלל ושמאי, ויבראו אותם, ואיך הנם הגזירות והתקנות בלתי ספק יסודתן‬ ‫בהררי קדש של ההלכה‪.‬‬
‫ולהיפך אם התקנות והגזירות של דורות הראשונים יסודתן בהררי קדש של‬ ‫ההלכה, בהכרח שההלכה עצמה וחכמי ההלכה כבר קדמו להם‪.‬‬
‫ובעמוד ‪ 7‬מדרכי המשנה יאמר לנו הרב פראנקעל:‬ "הוראת מלת הלכה כתב בעל הערוך (ערך הלך) הוא שדבר הולך ובא מקודם ועד ‫סוף או דבר שישראל מתהלכין בו, ור״ב מוספיא הוסיף תרגום כמשפט הבנות‬ ‫‬‬‫‬‫
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫עט‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫כהלכתא בנת ישראל, אבל יותר מהדרכים האלה נאמר מלת הלכה על מאמר‬ ‫הבא בפני עצמו לפרש ענין מעניני התורה "בלתי לסמוך על הקרא״ או לעשות‬ ‫עצמו סניף להמקרא, ונכנה זאת ההלכה בשם הלכה מופשטת, אבסטראקטע הלכה, ‫וזה יבואר לנו כאשר נחזור עוד על לימוד הסופרים אשר חיברו (כדברים ‬אשר‬ ‫בדא פראנקעל עליהם) מאמריהם אל המקרא כנאמר למעלה (עמוד ‪5‬) והחכמים‬ ‫אשר באו אחריהם עזבו הדרך הזה והפשיטו הדינים אשר הוציאו מפרשי המצוות‬ ‫ועשו להם בתים בפני עצמן‪.‬״‬
‫והנה לנו הבדל חדש בין ראשונים לאחרונים שאלה סמכו דבריהם אל‬ ‫המקרא, והאחרונים עזבו הדרך הזה, ולא סמכו דבריהם אל המקרא ועשו להם‬ ‫בתים בפני עצמם בהמשנה‪.‬‬
‫אבל לא ידע הרב פראנקעל כי במשנה לפנינו הדבר ממש להיפך שדברי‬ ‫הראשונים היינו יסוד המשנה הוא אבסטרבקטע הלכה, ושל התנאים כולם מבית‬ ‫שמאי ובית הלל ואילך דבריהם נסמכו או אל המקרא או אל יסוד המשנה, או‬ ‫על פיה, ככל אשר נראה כל זה לפנינו בדברים שלא ישאר בהם ספק כלל, והנם‬ ‫בולטים ונקראין מאליהן מתוך דברי המשנה עצמה‪.‬‬
‫וכל מעיין וחוקר ישתומם לראות חקירות גדולות וכוללות כאלה נחקרים‬ ‫ונחלטים, רק מתוך איזה חלומות של דברים בטלים, מבלי שים לב לכל המשנה‬ ‫העומדת לפנינו, ותלמדינו כל ארחות דרכה, ואשר אך משם אפשר לברר דבר‬ כל חקירתנו עליה‪.‬‬ ‫
ואיה חכמה וידיעה שיהי׳ אפשר לחקור עליה מבחוץ מתוך דברי‬ ‫הבאי כאלה‪.‬‬
‫ואמנם כן כי יצעוד עוד הלאה הרבה יותר ואם כי כדי להמשיך את הקורא‬ ‫אחריו ישים זה על שכם אנשי כנסת הגדולה, ויכנה שם כן את הדורות הראשונים‬ ‫בעלי דורשי פסוקים ועושים מהם תקנות וגזירות, יגלה מיד כל לבו שגם זה אינו, ‫ותחת מה שבעמוד ‪ 5‬יאמר: ‬
"והנה מלבד אלה המאמרים (בריש מס׳ אבות) הראוים לאומריהם לא נמצאו‬ ‫הלכות ודברים הבאים במדרש התורה לאנשי כנסת הגדולה, כי הגדולים האלה הם‬ ‫בעצמם הסופרים אשר פירשו המצוות וחיברו פירושם אל המקרא וכו׳ הפירושים‬ ‫אלה נאמרו במועצות ודעת מפי אנשי כנסת הגדולה וכו׳."
‫ובעמוד ‪ 6‬שם יאמר "ואלה הסופרים הם אנשי כנסת הגדולה עמדו לישראל‬ ‫עד סוף מלכות פרס ושמעון הצדיק הי׳ האחרון מהם".
‫הנה תחת זה אחרי אשר כבר המשיך את הקורא עמו, יחשוב לו לנכון כי‬ ‫כבר יוכל לגלות לו את כל לבו‪.‬‬
‫ובעמוד ‪ 28‬ישוב ידו כי כל זה אינו גם מאנשי כנסת הגדולה "אשר עמדו‬ ‫להם לישראל עד סוף מלכות פרס״ ושמעון הצדיק הי׳ האחרון מהם כי אם מהזמן‬ ‫שאחר זה היינו מימי היונים, ושמעון הצדיק הי׳ הראשון ויאמר שם‪:‬‬
"אך יען לא נתפרשו שמות אנשי כנסת הגדולה לכן נראה יותר לקבוע‬ ‫היסוד הראשון משמעון הצדיק ואילך הנקוב בשם בפ״א דאבות, ואם נלך בעקבות‬ ‫התלמוד ומגילת תענית וסדר עולם יהי׳ משך הדורות משמעון הצדיק עד ר׳ יהודה‬ ‫הנשיא תקכ״ז או תקמ״ז שנה, כי לפי אשר ספרו לנו בתלמוד הלך שמעון הצדיק‬ ‫‬‬‫‬‫
‫‪158‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫לקראת אלכסנדר והציל ירושלים וכו׳ ואלה הם חכמי תקנות אשר באו בשמות‬ ‫על הספר: שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן איש‬ ‫ירושלים יוחנן כהן גדול יהושע בן פרחיה נתאי הארבלי יהודה בן טבאי‬ ‫ושמעון בן שטח שמעיה ואבטליון הלל ושמאי." ‬
‫ואם כי במקום הזה עוד ידבר על שמעון הצדיק על פי התלמוד ומגלת‬ ‫תענית וסדר עולם שהי׳ בתחלת ימי אלכסנדר, תחלת ימי היונים, הנה אחר זה‬ ‫עמוד ‪ 30‬יכול להטיל ספק גם בזה ויאמר‪:‬‬
"ובאמת לפי סידור יוסף הכהן בא אלכסנדר בימי ידוע אבי אביו של‬ ‫שמעון." (ולהלן שם מצא הדרך דוקא לפי דברי חז"ל לאחר את הכל עי׳ פ״ח)‪.‬‬
‫והנה כי כן התקנות והגזירות ההם, או פירוש המצוות ההם, כפי אשר יכנם‬ ‫פעם כה ופעם כה, כל יסודי התורה והמצוה נבראו ונולדו בימי שמעון הצדיק אנטיגנוס‬ איש סוכו והזוגות‪.‬‬
‫ולא נוכל לדעת איך לא שאלו ארחות עולם, ואיך לא שמו לב לחקור‬ דברי ימינו‪.‬‬
‫כי הפכו הדברים לגמרי ויעשו מתקופת ימי שכחת התורה (לפי דבריהם‬ ‫בעצמם) ימי אורה של תורה, ימי הפרחתה וימי השתלשלותה.
‫כי באמת הנה הימים ההם הנם ימי תקופה של שכחת התורה.
‫כי בכל הימים ההם נתבטלו כל אהלי התורה בארץ ישראל, ולא לבד‬ ‫שלא היו אז חכמי הדור יושבים יחד ועטרותיהם בראשיהם ללמוד וללמד, ליסוד‬ ‫ולנטוע, כי אם שרוב הזמן לא מצאו גם מעמד לכף רגלם, עד שכפעם בפעם‬ הוכרחו גם ראשי הדור עצמם לעזוב את הארץ‪.‬‬
‫וכל הימים ההם הנם ימי שכחת התורה, הימים אשר עליהם יאמר ריש‬ ‫לקיש במס׳ סוכה ד׳ כ׳ "חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה״‪.‬‬ ‫
והרב פראנקעל עצמו בדברו מהלל בדרכי המשנה עמוד ‪ 38‬יאמר: "ועלה לארץ ישראל ויסד התורה בעת אשר נשתכחה שם (סוכה כ׳) ונראה‬ ‫שהכוונה על ימי הריבות והמלחמות בין הורקנוס ואריסטובלוס בני אלכסנדר ינאי‬ ‫עת קם העם איש נגד אחיו ונגד רעהו ונחרבו בתי המדרש ונתמעטה התורה כי‬ מחוץ שכלה חרב ובבית אכלה אש המריבה.״
‫והנה יאמר בעצמו על הימים ההם כי נחרבו בתי המדרש ונתמעטה התורה‬ ‫הימים ימי שכחתה‪.‬‬ ‫
אבל כל מי שיש לו ידיעה בדברי הימים ההם יודע כי בנוגע לתורה וחכמי‬ ‫הדור, אין ערך ודמיון כלל, בין הנעשה בימי הורקנוס ואריסטובלוס לבין המהומות‬ ‫לפני זה בימי אביהם אלכסנדר ינאי, המהומות והמבוכות אשר נגעו לחכמי התורה‬ ‫ביחוד, המהומות והמבוכות אשר באו על העם על ידי הצדוקים אשר היו אז לכל‬ ‫לראש, ואשר כפי דברי יאזעפוס אכלה חרב בעם גם שש שנים רצופים ותאכל‬ ‫מהם יותר מחמשים אלף נפש, וסגולת העם נצלבו בראש חוצות ירושלים, ואלפים‬ ‫ורבבות עזבו את ארץ יהודה ויתישבו בארצות אחרות, ואלפים ורבבות הושבו‬ ‫בבתי כלאים, ויצאו משם רק אחרי מות ינאי כאשר באה הממשלה תחת יד‬ ‫הפרושים בימי שלמינון אשת אלכסנדר ינאי, ככל אשר יבואר לנו במקומו, וגם‬ ‫בדברינו בחלק זה (צדוקים ובייתוסים פכ״ט ולהלן)‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫והעיקר עופפה חרבם הקשה על ראש חכמי הדור וראשי העם‪.‬‬ ‫
והרב פראנקעל עצמו בשכחו חשבונות של מצוה ובהלכו לתומו יאמר‬ בעמוד ‪13‬: ‬
"והנה גם בימי הזוגות לא שקטה הארץ, כי לא ארכו הימים, ותהי מריבה‬ ‫בין המלך ובין העם, ואלכסנדר ינאי בן יוחנן כהן גדול בעל אחות שמעון בן שטח‬ ‫מלך רע ובליעל הרג בעם מכת חרב והרג ועשה נקמות אכזריות בהגדולים והטובים בו.״
‫ובכל זה שכח פראנקעל דברי עצמו, ויאמר בעמוד ‪ 30‬על הלל "ויסד‬ ‫התורה בעת אשר נשתכחה, ונראה שהכונה על ימי הריבות והמלחמות בין הורקנוס‬ ‫ואריסטובלוס בני אלכסנדר ינאי וכו׳ ונחרבו בתי המדרש ונתמעטה התורה״‪.‬‬
‫אבל אם הי׳ הדבר כן לפני ימי הלל על ידי המלחמות של הורקנוס‬ ‫ואריסטובלוס, ובני אריסטובלוס, ‬הנה הי׳ זה כן עוד הרבה יתר מאד בימי אביהם‬ ‫בימי אלכסנדר ינאי עצמו‪.‬‬
‫ותחי להיפך כי בימי הורקנוס ואריסטובלוס הי׳ זה רק מבוכות במדינה, ולא‬ הי׳ זה אז רדיפות לגדולי התורה ולבתי מדרשיהם ביחוד‪.‬‬
‫לעומת זה היו מעשי אלכסנדר ינאי על פי הצדוקים, והם כוננו חצם ננד‬ ‫התורה ביחוד, וירדפו באף ובחמה נוראה גם את כל המתנהגים בדרכי התורה, ‫ויעשו סנהדרין של צדוקים, וחכמי התורה הוכרחו לצאת בגולה בנעריהם ובזקניהם‬ ‫וגם שם לא הונח להם‪.‬‬
‫ומפורש גם במגילת תענית פי״ב "בשבעה עשר ביה (באדר) קמו עממיא‬ ‫על פליטת ספריא במדינת כלקיס ובית זבדאי והוה פורקן, שכשירד ינאי המלך‬ ‫להרוג את החכמים (בחג הסוכות, ויבואר במקומו) ברחו מלפניו והלכו להם לסוריא‬ ‫ושרו במדינת קוסליקום ונכנסו האויבים שבאותו מקום עליהם וצרו עליהם להרגם‬ ‫והזיעו בהם זיע גדולה והכו בהם מכה רבה והשאירו בהם פליטה והלכו להם לבית‬ ‫זבדי וישבו שם עד שחשיכה וברחו משם, ר׳ יהודה אומר סוס קשור הי׳ וכו׳." ‬
‫ורק זמן קצר מאד בתוך ימי אלכסנדר ינאי מצאו להם מעמד, וגם זה רק‬ ‫בתור ערום ראה רעה ונסתר, ולא הרעו להם בפרהסי׳, עד אשר שבו הצדוקים‬ ‫ללכת עוד הפעם ביד רמה וחרב שלופה, ככל אשר יבואר לנו כל זה במקומו, ‫וגם לפנינו בדברינו על הצדוקים מפרק כ״ט ולהלן‪.‬‬
‫וכידוע הנה גם מהזוג שלפני שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי, הזוג הקודם‬ ‫להם דהיינו יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, הנה הוכרח גם ראש הדור יהושע בן‬ ‫פרחיה לנוס לאלכסנדריא של מצרים ולשבת שם ימים רבים, ושב לארץ רק‬ ‫אחרי מות יוחנן כהן גדול בתחלת ימי אלכסנדר ינאי על ידי השתדלות שמעון‬ ‫בן שטח, אשר אז הי׳ יכול עוד לפעול עליו בעזרת אחותו, ככל אשר יבואר גם‬ ‫זה בדברינו על הצדוקים‪.‬‬
‫ובאמת כי מאמצע ימי יוחנן הורקנוס (יוחנן כהן גדול) מאז נתן ידו אל‬ ‫הצדוקים הנה לא לבד כי חכמי התורה נרדפו באף ובחמה וקצף גדול‪.‬‬
‫כי אם שגם נגזר אז גזירה כוללת על העם על כל מי שיעוז לשמור‬ ‫ולעשות את התקנות מדרבנן כמו שהוא מפורש בדברי יאזעפוס ‪XIII, 10, 5‬‬ ‫והושם על זה עונשים קשים‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫‪160‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫והדבר לא נתבטל עד ימי שלמינון אשת אלכסנדר ינאי כמו‬ שהוא בדברי ‫יאזעפוס ‪XIII, 16, 2‬ ויבוארו הדברים לפנינו בדברינו על הצדוקים‪.‬ ‬
‫ואם כי ידענו את ראשי התורה, אשר גם כשהחרב הונח על צוארם היתה‬ ‫ספר תורה בחיקם, וגם לכל מקום שגלו גלתה התורה עמהם, וראשי תלמידיהם‬ הלכו גם שם אחריהם‪.‬‬
‫אבל כל זה עמד להם, רק שלא תשתכח תורה מבני ישראל בארץ ישראל‬ ‫וכל יגיעתם הגדולה יכלה להשתרע רק לחזק ברכים כושלות לבלי יפלו בנופלים, ‫ויכלו לעשות כן רק מפני שכבר היתה כל המשנה ביסודה סדורה קבועה וטבועה‪.‬‬
‫ומזה עצמו שתלמידים רבים הוכרחו לצאת בגולה אחרי רבותיהם יצאו גם‬ ‫נזקים גדולים מאד‪.‬‬
‫והן דברי אבטליון לחכמי דורו בימיו במס׳ אבות פרק א׳ משנה י"א:‬
"חכמים הזהרו בדבריכם (בנוגע להאבירים אשר לקחו הרסן בידם) שמא‬ ‫תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם‬ ‫וימותו ונמצא שם שמים מתחלל‪“.‬‬ ‫
וכוונתו "ותגלו למקום מים הרעים" הוא בהמקומות כמו אלכסנדריא של‬ ‫מצרים וחברותיה שכבר נמצאו שם חיצונים למיניהם, וה‬רבה מן התלמידים נכשלו‬ ‫ונלכדו ושם שמים נתחלל על ידם‪.‬‬
‫אבל זה עצמו שאבטליון העיר על זה את חכמי דורו (ג) מעיד לנו ומברר‬ ‫נם הוא את אשר הגיע אז, על ידי הרדיפות הנוראות לחכמי הדור לפני ימי ‫שמעיה ואבטליון.
‫ולפני ימי אלכסנדר ינאי ויוחנן הורקנוס, בימי הזוג שקדם ליהושע בן‬ ‫פרחיה, היינו בימי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן הנה ידוע כי בימיהם היו ימי השמד‬ ‫הנורא, והנם עצם ימי אנטיוכוס עפיפהאנעס, אשר הותחלו כחמש עשרה שנה לפני‬ ‫אשר נהרג יוסי בן יועזר על ידי אלקימוס בשנת קנ״א — קנ"ב לשטרות, והלכו‬ ‫ונמשכו זמן גדול של יותר משלשים שנה רצופים, עד ימי שמעון החשמונאי, ‫האחרון מהאחים החשמונאים אשר אך בימיו שקטה הארץ, ולפני זה גברו גם ימי‬ ‫השמדות וגם ימי הפיזור הנורא, ובטול כל הסדרים עד אשר שנים רבות ישבה‬ ‫ירושלים עצמה שוממה מכל בניה, גם בימי יהודה גם בימי יונתן‪.‬‬
והנה באו ועשו מהימים האלה ימי הבריאה ימי בנין בתי מדרשות והיכלי‬ ‫התורה, ימי התיסדות בתי הוועד ועיקר ימי אורה של תורה, מבלי שים לב לכל‬ דברי הימים בימים ההם‪.‬‬
‫ואמנם כן כי כמו ברוב הדברים כן גם במקום הזה הי׳ מורה דרכם‬ קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן שער י"ג עמוד ‪ 186‬אשר יאמר שם:
"מעתה אנו חוזרין לאחוז בהסיפור ר״ל מה שהי׳ וקרה עם ההלכות "מזמן‬ ‫יסודן" עד זמן תיקון וסתימת המשנה שלנו וכו׳ ידענו כי מיד בדור שני להתחלת‬ ‫‬‬‫‬‫ --------------------- ‫‬‬‫‬‫
(ג) התוסיו"ט נדחק שם וכתב מס׳ מדרש שמואל בשם הר״י שושן ״מה שהזהיר לחכמים אין‬ הכונה שאין שאר בני אדם מוזהרים בכך אלא שאם יפול ספק בדבריהם של חכמים יבואו השומעים לכלל טעות‬ ‫מה שאין כן בדברי הדיוט שאין משגיחין על דבריו לכן הזהיר יותר לחכמים‪.‬‬
‫אבל הדברים פשוטים כמבואר בפנים ודבריו נאמרו באמת לחכמי הדור וזה הוא כל ענינם‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫פא‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫יסוד ההלכות(ד) כבר היו לקביעותם ומשנתם שני בתי וועד או בתי מדרש‬ ‫גדולים וכו׳ ראשי המורים בהם היו הזוגות הנודעים, הראשונים יוסי בן יועזר וכו׳‬ ‫שכחה ראשונה להלכות קבועות ושנויות בלשונן היתה בשנות החירום והמלחמה‬ ‫הקשה שהתחילה בעונות בין משפחת בני חשמונאי בסוף ימי מלכותם (היינו בין‬ ‫הורקנוס ואריסטובלוס) ונמשכה עד שנתחזק הורדוס על ממלכתו."
וכל מעין וחוקר בדברי הימים ישתומם לראות כי הפכו את ימי התקופה ‫האמצעית, תקופת ימי השמד והמבוכות, תקופת ימי שכחת התורה, לימי התיסדות‬ ‫התורה, ימי הבנותה, ימי הפרחתה, והוא רק הכחשת כל מעשי דברי הימים, הכחשת‬ ‫דברים ידועים ומפורסמים אשר כתבו והסכימו גם הם עצמם‪.‬‬
‫עד כי גם שמעון השני אשר עליו תלו שלטניהם לאמר שזה הוא שמעון‬ הצדיק האמור במשנת מס׳ אבות, וכי הוא הנהו אצלם הדור הראשון לכל הדברים‬ ‫אשר בדו מלבם, ויוסי בן יועזר הנהו לדבריהם הדור השני הבא אחריו, הנה‬ ‫שמעון זה כבר ימיו נופלים (ובפרט כפי מה שהגבילו הם זמנו) בעצם ימי‬ ‫האיתנים שכני ארץ ישראל, אנטיוכס הגדול מלך סוריא עם התלמיים מלכי מצרים, ואשר בנוגע למעמד ארץ יהודה בעת ההיא יאמר יאזעפוס אלטטי׳ ‪XII, 3, 3‬‬:
‫״בימי אנטיוכס הגדול אשר משל באזיען הוכרחו היהודים לשאת ולסבול‬ כל ידי עמל ותלאה גם בפאלעסטינא (ארץ יהודה) אשר נעשתה אז שממה, גם‬ ‫בחילת סוריא, ובהמלהמות אשר היו לו לאנטיוכס הגדול עם פטאלאמעאוס‬ ‫פהילאפאטאר, ועם בנו פטאלאמעאוס עפיפהאנעס הי׳ אסונם ושברם גדול מאד, ‫גם בהמלחמות אשר נצח בהם אנטיוכס, גם בהמלחמות אשר גברו עליו מלכי ‫מצרים הי׳ אסון היהודים שוה, ונדמו אז כאניה המטורפת בתוך ים סוער אשר‬ ‫אם ישוב הרוח מצפון ומים אחת הוא לה, והיא תתפוצץ לרסיסים."‬
‫וגם החכם ווייס בשכחו דרכו, וסוס רכבם מהשתלשלות התורה בימים‬ האחרונים ככל אשר בדו מלבם יאמר (ח"א עמוד ‪99‬): ‬
‫״אמנם גם בארץ ישראל נתעכבה לפרקים דרישת התורה בהליכתה וכו׳ גם‬ ‫המלחמה הכבדה אשר היתה בין אנטיוכס הגדול ובין תלמי השלישי והרביעי מלכי‬ ‫מצרים הביאה צרות רבות ורעות לישראל וכו׳ בעת ההיא הי׳ לראש הכהן הגדול‬ שמעון בן חניו השני בן שמעון הצדיק הראשון."
‫וגם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד ‪ 55‬יאמר גם הוא "אולם‬ ‫משנת מאה ועשר ליוונים פסקו משך זמן מסוים שנות המנוחה וכו׳ ומן אז והלאה‬ היא שנת קכ"ג החלו ימי המצוקות וכו׳‪.‬‬
‫ובשנת קל״ז כבר מלך אנטיוכס אפיפהאנעס, ומיד אחר זה כבר החלו‬ ‫המבוכות בארץ, ואחריהם כל תוקף השמדות, וכבר נתבאר לנו את אשר הי׳ בכל‬ העת הזאת מאז והלאה. ‫‬‬‫‬‫ --------------------- ‫‬‬‫‬‫
(ד) כטבע כל הדברים הלקוחים מן חאויר אשר ‬כל ‫אחד יעשח לו מהם סגנון כרצונו, כן עשו‬ גם בהעיקר היותר גדול הזה. קראכמאל יכנה זח עצמו על דרכו "יסודי ההלכות" ופראנקעל יקרא זה על פי‬ ‫דרכו ״תקנות וגזירות״ כל אחד על פי הסגנון אשר חפץ ביקרו, ובעצמו של דבר אין שם דבר מזה וכל דבריהם‬ יחד אינם כי אם דברי טעות אשר בדו מלבם‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫‪162‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫‬‬‫‬‫ ‫ואם באורך התקופה הזאת מימי אנטיגנוס איש סוכו ושמעון השני עד ימי‬ ‫הלל ושמאי, תקופת ימי שכחת התורה, היו שם גם שביבי אור, וימים שיש בהם‬ ‫חפץ אשר גם זרחה להם השמש לימים מועטים‪.‬‬ ‫
והוא ערך שבע שנים בימי שמעון החשמונאי, ואחר זה בראשית ימי יוחנן‬ ‫בנו עד אשר נתן ידו להצדוקים, וזמן קצר בימי אלכסנדר ינאי בראשית ימיו, ‫ובתשע שנים בימי מלוכת שלציון אשת ינאי‪.‬‬
‫אבל כמה נחשבו השנים המקוטעות האלה, אשר נבלעו כל פעם בתוך‬ ‫שנות הרעה ופזור החכמים, והריסות כל בתי הוועד, וכל מועדי אל בארץ‪.‬‬
‫ורק נעמוד משתאים ומשתוממים על כחם הגדול אשר הצליח בידם כל פעם‬ ‫לקומם הריסותם, עד כי נשמע קולם אלינו מתוך ימי הטובה המעטים ההם, ונשוב‬ ‫נתפלא על מעשיהם הגדולים לשוב ולבנות חרבות, בתוך השנים המעטים ההם, ‫עד כי יכלו קום, ולהציל הריסות התורה מכף מנדיה ומיד כל הנחרים בה‪.‬‬
‫וגם זה הי׳ דבר גדול ונפלא מאד, אשר כל אשר נוסיף להתבונן, יותר‬ ‫נתפלא על אורם ואמתם, ויותר נשתומם על עזוז רוחם, ומסירת נפשם לתורת ד׳‪.‬‬
‫אבל יותר מזה לא יכלו לעשות בימי המבוכות השמות והתהפוכות הנוראות‪,‬ ‫ימי סערה מחוץ‪ ,‬וסער קטב ישוד מבפנים‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
פרק ו‪.‬‬
‫‬‬‫‬‫ ‫וחובתינו לדברי ימינו יכריח אותנו לנגוע בקצרה במקום הזה גם בעצם דבר‬ ‫ימי ״התקופה האמצעית" הזאת היינו התקופה אשר בין ימי אנשי כנסת הגדולה‬ ‫ובין ימי התנאים, אשר הותחלו עם הלל ושמאי והבתים אשר יסדו‪.‬‬
‫ואף כי מקום כל דברינו בדברי ימי התקופה האמצעית הוא בכרך הספר‬ ‫שלפני זה‪.‬‬
‫הנה דבר שאי אפשר הוא להזריח אור על ראשית תקופת התנאים, ועל‬ ‫מעשיהם, אם לא ניגע גם בדברי ימי התקופה האמצעית, אשר קדמה לימי‬ ‫התנאים‪.‬‬
‫כי הטעות הגדול בכל דברי ימי התקופה האמצעית הביא את חוקרי אשכנז‬ ‫כי לא יכלו לדעת לא את דבר אנשי כנסת הגדולה ומעשיהם, ולא להכיר את‬ ראשית ימי התנאים ופעולתם‪.‬‬ ‫
ולא לבד כי לא יכלו לעמוד לא על מעשיהם ולא על ענינם, כי אם שגם‬ ‫ערבבו שם את כל סדרי הזמנים, ויסכסכו ויחליפו שם את האנשים ואת הדורות‪,‬‬ עד שהביאו שם חשך מצרים‪.‬‬ ‫
והראשון אשר השתדל בכל כחו להביא שם ענן וערפל ולכסות הדברים‬ ‫במשאון הי׳ החכם קראכמאל־הזקן אשר הי׳ לו זה ליסוד ספרו, ובכל פנות אשר‬ ‫יפנה יבנה דבריו רק על זה, ואחריו נמשכו כל חוקרי אשכנז, ויבדלו רק בסגנון‬ ‫דבריהם, ובאיזה פרטים, אבל בעיקר ויסוד הדברים שנו רק את דבריו, ולא זזה‬ ‫ידם מתוך ידו‪.‬‬
ועלינו לבאר הדברים, להשתדל להפיץ ‬אור ולהסיר כל מכשול ואבני נגף‬ ‫החוסמים דרך החקירה‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
פב
‫‬‬‫‬‫ ‫והנה הדבר ידוע ומפורסם במשנה ובברייתות במגילת תענית בגמרא ובמדרשים, כי שמעון הצדיק הי׳ אחרי אנשי כנסת הגדולה, וכי הי' עוד בימי‬ ‫אלכסנדר מוקדן, היינו שראשית ימיו נופלים עוד בימי אלכסנדר, ועיקר ימיו הנם‬ ‫אחר זה ככל אשר יבואר זה לפנינו‪.‬‬
‫וכן הדבר מפורש גם במקור היחידי שיש לנו לבד דברי חז״ל היינו יאזעפוס‬ ‫אשר גם הוא לא ידע משמעון הצדיק אחר כי אם מהראשון אשר עיקר זמנו‬ ‫הוא מיד אחרי אלכסנדר מוקדן, ורק אותו יזכיר בכל מקום בשם "שמעון הצדיק" אפס זולתו‪.‬‬ ‫
ושני מקורים כאלה הרחוקים זה מזה לגמרי המתאימים יחד בסדר הזמן (ה) הלא אין ספק כלל שכן הוא, ואין לנו גם שום מקור שיש בו איזה ממש‬ ‫כנגדם‪.‬‬
‫ובפרט בהיותם קרובים כל כך לזמנו של שמעון הצדיק, שיאזעפוס זמנו‬ ‫רק כערך שלש מאות שנה אחרי שמעון הצדיק, שזה הוא פחות מזמנו של רב‬ ‫שרירא גאון לראשית ימי הגאונים‪.‬‬
‫ויותר מכל זה בהיות שמעון הצדיק ומעשיו גדולים וחיים בפי העם וזכרו‬ חדש עמהם‪.‬‬
‫הלא אחר כל זה לא יוכל להיות ספק כלל שכן הוא‪.‬‬
‫אבל בדברי ימינו אשר החקירה והעיון ויושר משפט נעזב לגמרי, ותחתיהם‬ ‫לקחו עמדתם פלפולים זרים לא יפלא אם השתדלו להפוך הדברים גם בזה.‬ ‫
ובמורה נבוכי הזמן עמוד 109 יאמר לנו קראכמאל הזקן:
"כי נשארה כנסיה זו (של אנשי כנסת הגדולה) קבועה וכו' עד דור שמעון‬ ‫השני בן חוניו השני ערך שנת מאה ועשרים לתאריך יוונים ושטרות והוא הנקרא‬ ‫שמעון הצדיק לחז"ל והוא ואנטיגנוס תלמידו אחרונים לסופרים, וראשונים לשוני‬ ‫הלכות, ובימיהם פסקה הכנסיה של סופרים וכו' וזה שמעון שכהן סמוך לימי‬ ‫מצוקת היונים (ימי השמד של אנטיוכס אפיפהאנעס, וזמן החשמונאים) הי׳ מאחרוני‬ ‫שיירי הכנסיה ודע והבן וזכור כל אלה לפי שבהם פתח ומבוא להסרת ספיקות‬ ‫הרבה ולהיישיר על דרך אמת ואמונה בפנות גדולות מדברים שבכתב ומדברים‬ ‫שבעל פה" אלה דבריו‪.‬‬
ואמנם כן שזה הוא החסרון היותר גדול שבכל דבריהם נעשו למחשבי‬ ‫חשבונות של מצוה, ותחת לחקור לדעת דברי ימינו שמו כל מבטם רק זאת‪.‬‬
"‬ודע והבן וזכור כל אלה לפי שבהם פתח ומבוא להסרת ספיקות הרבה‬ ‫ולהיישיר על דרך אמת ואמונה בפנות גדולות מדברים שבכתב ושבעל פה.״‬ ‫
ועל כן הי' כדי להחכם קראכמאל גם להטעות את הקוראים שזה דעת‬ חז"ל אף שידע בבירור (וכמו שיבואר) שזה ודאי שהוא נגד דבריהם‪.‬‬
‫ובזה הי׳ טוב ממנו החכם ווייס והגיד דבריו בפירוש בדו"ד עמוד ‪ 100‬לאמר:
"‬ואמנם אם הודע לנו במשנה כי הוא (אנטיגנוס איש סוכו) קבל משמעון‬ ‫הצדיק שהי׳ משיירי כנסת הגדולה ומסר ליוסי בן יועזר, הנה נחזיק מהודעה זו‬ ‫‫‬‬‫‬‫
-------------------------------- ‫‬‬‫‬‫
(ה) אין דברינו במקום הזה‬ בנוגע להפרט מי יצא נגד אלכסנדר אם שמעון הצדיק או אחר, ‫שזה אינו ענין לדברינו במקום הזה, כל דברינו בזה הוא רק‬ על זמנו של שמעון הצדיק ודורו, ועוד נשוב גם הפרט הזה בהדברים לפנינו. ‫‬‬‫‬‫
‫‪164‬‬
‫התקופה האמצעית‬
‫‬‬‫‬‫ ‫שני דברים‪ ,‬אחד שקבל משמעון הצדיק אבל לא מהראשון כי אם מן השני‬ (אשר בדו להם מלבם לשמעון הצדיק), והשנית שמסר ליוסי בן יועזר אשר זמנו‬ ‫נופל יחד עם זמנו של אנטיגנוס בתכיפה זה אחר זה, אבל לא נחזיק כי קבל‬ ‫משמעון שהי׳ משיירי כנסת הגדולה ונאמר ששווי השמות גרם למחבר‬ ‫המשנה שתאר את שמעון השני בתאר שנאמר על שמעון הראשון."
‫והנה אין אני חפץ לדבר כלל על זה שהרי שמעון השני הי׳ סמוך כל כך‬ ‫לדורם של הלל ושמאי ורק כערך שתי מאות שנים לפני ימי יאזעפוס, והרי גם‬ ‫לאיזה סופר מאן דהוא לא היינו חושדים בטעות גס כזה בנוגע לראש וראשון‬ ‫בדורו בזמן קרוב כזה לדור הכותב‪.‬‬
‫לפי שאי אפשר לשאול ולבקש מחוקרי אשכנז לשום לב לדברים כאלה, ‫אחרי אשר ברוב חקירותיהם שכחו תבל ומלואה וכל מנהגם של בני אדם ודרכם‪.‬‬
‫והחכם קראכמאל־הזקן אשר יעמיד פנים כאלו דבריו מוסמכים גם מהמשנה‬ ‫עצמה גם מהברייתות עד שיאמר בלשונו ״והוא הנקרא שמעון הצדיק לחז"ל הנה‬ ‫לבלי יהי׳ מוכחש מהמפורסמות ומדברים ידועים בגמ׳ על כן אחרי שיביא זה‬ ‫בהערה שם יאמר‪:‬‬
‫״ובעל כרחינו נאמר שזו הברייתא מן המשובשות בשבוש קדמון, אולם גם‬ ‫שיהי׳ בזה איך שיהי׳ אין עלינו כי אם החיוב לברר בראיה שזה שמעון הצדיק‬ ‫שהמשנה באבות מביאתו ומזכרתו לאחד משיירי כנסת הגדולה הוא אותו שמעון‬ ‫שחי בשנת ק״כ ליוונים, ושאינו הכהן ידוע ולא שמעון הראשון שהיו בעת בוא‬ ‫היוונים ובשנת תחלת מלכותם, ועל זה הנדון כבר יש בידינו ראיות נוצחות‬ ‫בשער אם למסורת ההלכה.״‬
‫וכן הדבר שיהי׳ איך שיהי׳ אין עלינו כי אם החיוב לברר בראיות ועל זה‬ ‫הנה יש לו לקראכמאל ראיות נוצחות אשר סדרם בשער י"א עמוד ‪ 103‬על סדר‬ ‫א׳ ב׳ ארבעה ראיות גדולות ונוצחות, נגד דברי יאזעפוס, ונגד דברי המשנה, נגד‬ ‫סדרי המעשים, ונגד סדרי הדורות, ככל דבר ראיות גדולות ראיות נוצחות אשר‬ הם לבדם יוכלו להכריע את הכל‪.‬‬
‫ועלינו לראות את טיב הראיות הגדולות והנוצחות האלה, ונביא ראשונה‬ ‫הראיה מימי הדורות בהיות זה עיקר הנדון, הוא יאמר שם‪:‬‬
״הלל התחיל נשיאותו על כל פנים לא קודם לשנת ר"פ לשטרות, וכמאמרם‬ ‫שבת ט״ו הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהנו נשיאותן מאה שנה בפני הבית, והבית‬ ‫נחרב כנודע שנת ש״פ לשטרות, והנה מן שמעון הצדיק עד הלל היו רק חמשה‬ ‫דורות של הזוגות בחשבנו כאמור שמעון ואנטיגנוס לדור אחד, ואם ניתן לכל דור‬ ‫שלשים וששה שנים שהוא המספר היותר גדול שאפשר בשלשלת דורות תכופה‬ ‫ביחוד כשאינה מאבות לבנים יעלו בין הכל ק"פ שנים, וכשנגרע אותם מן סך‬ ‫ר"פ ישאר לתחלת זמן שמעון שנת מאה להיותם מוקדם שאפשר, והוא מכוון‬ ‫ממש לזמן שמעון השני" אלה דבריו‪.‬‬
‫ונפלא הדבר כי אם קראכמאל־הזקן יתרצה ויתפייס אם אך ינתן לו את‬ ‫שלו שהכונה על שמעון השני, שאך זה נדרש לו לכל תכלית דבריו ״להיישיר‬ ‫דרך אמת ואמונה בפנות גדולות מדברים שבכתב ומדברים שבעל פה" ואז כבר‬ ‫כל הדבר "מכוון ממש" כלשונו‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
פג‬
‫‬‬‫‬‫ ‫הנה הרב פראנקעל אשר לו נדרש כל הפלפול הזה עצמו לחפץ אחר אשר‬ ‫בחר לו הוא, הנה יאמר ויטעון לפנינו כי דוקא שלשלת הדורות מאחרי אנטיגנוס, ‫שלשלת הדורות מיוסי בן יועזר ואילך אך שם עיקר הקושי והזרות‪.‬‬
‫ובדרכי המשנה עמוד ‪ 30‬ילמד אותנו ארחות דרכו ויאמר:‬
"הנה יוסי בן יועזר חי בזמן מלחמת החשמונאים ומסופר ממנו ב[[בראשית רבה סה כב|ב״ר פ'‬ ‫תולדות פ' ס״ה]] שיצא למיתה בימי השמד, ונראה שהי׳ מן הנהרגים בעצת אלקימס‬ (והוא הנקרא בב"ר שם יויקים) שנת קנ"א או קנ״ב לשטרות כמבואר בספר א׳‬ ‫למקביים ז׳ ואם כן משכו ימי הנשיאות של אנטיגנוס איש סוכו ויוסי וכו׳ ויעלו‬ ‫לאנטיגנוס ויוסי לכל אחד מהם כמו חמשים שנה, ואם גם נאות למספר זר כזה, ‫עוד יש מן הקושי בענין הזוגות הבאים, הנה הם שלשה עד הלל ושמאי, והלל‬ ‫עלה לנשיאות מאה שנה קודם חרבן הבית, נשארו מן מות יוסי עד הלל מאה ‫ושלשים שנה, ויעלה לכל זוג יותר מארבעים שנה, וזה גם כן דבר אינו מקובל על‬ ‫הדעת, ולמצוא אור "בשביל הצר הזה המלא חושך וערפל בחשבון הדורות נפנה ‫אל הנחה אחת "והיא תוציאנו מכל המבוכות אשר נבוכו בהן חכמי לב" מלת קבל‬ ‫קבלו הנאמרות אבות פ"א אין כוונתן שקבלו הבאים מן הקודמים להם פה ‫אל פה, וגם אין הכוונה ביייחוד על לימוד התורה אבל נאמרו גם כן על‬ ‫קבלת הנשיאות, ואם גם שבתה הנשיאות איזה זמן בין נשיא לנשיא אמר קבל, כי‬ ‫הגדולה באה מן הקודם אל המאוחר באין נשיא אחר ביניהם ומעתה יוסר אבן‬ ‫המעמסה וכו׳" אלה דבריו‪.‬‬
‫ואמנם כן שגם אלו לא היו טועים במספר הדורות, ואלו לא הוסיף‬ ‫קראכמאל נם להטעות את הקוראים גם בזדון בנוגע למספר הדורות, ואלו היו‬ ‫דבריהם אמת וצדק שאין כאן כי אם חמשה דורות, גם אז היו דבריהם רק דברי‬ ‫טעות‪.‬‬
והנה הי׳ לו להרב פראנקעל כדי לגבב דברים ולאמר שיש כאן "שביל‬ ‫צר המלא חושך וערפל" ושכבר נבוכו בזה חכמי לב, למען לבוא אל המטרה‬ ‫הגבוהה להפוך הדברים לתהו ובהו ולאמר‪.‬‬
‫שאין הכונה ללימוד התורה, ואין הכונה שקבלו זה מזה‪.‬‬
‫אבל האם לא ידע הרב פראנקעל, והאם לא ידע קראכמאל ולא הבינו‬ ‫שהדבר לגמרי להיפך שמפני שהוציאו הדברים מפשטן ובדו מלבם שאין הכונה ‫ללימוד התורה, כי אם לנשיאות, על כן הי׳ להם בזה שביל צר המלא חשך‬ ‫וערפל, ועל כן נבוכו כל אלה אשר קראו להם חכמי לב‪.‬‬ ‫
ומה ענין דברי משנתינו משה קבל תורה מסיני וכו׳ להנשיאות, דברי‬ ‫משנתינו הם קבלת התורה מרב לתלמידיו‪.‬‬
‫וסדר זמנים כזה הוא כן בכל הדורות כולם מראשם לסופם בנוגע להרב‬ ותלמידיו‪.‬‬ ‫
ולדוגמא הנה רב הונא ורב יהודה, היו ראשי הדור אחרי רב ושמואל, ‫והמקבלים את תורתם מהם, ורב ושמואל היו ראשי הדור בימיהם, ורב כידוע הי׳‬ ‫תלמיד מובהק של רבי, וקבל תורתו ממנו ורבי הי׳ תלמיד מובהק של דור התנאים, ר׳ שמעון, ר' יוסי, ור׳ יהודה, ורבן שמעון בן גמליאל אביו‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫166
התקופה האמצעית‬
‫‬‬‫‬‫ ‫ואם נחשוב הזמן שבין מות ר׳ יהודה ור׳ שמעון ור׳ יוסי שהוא בערך ג׳‬ ‫אלפים תתק"ב, לבין מות רב הונא ורב יהודה, שזה הוא כבר בשנת ד' אלפים‬ ‫נ"ח—ס׳, יעלה יותר הרבה ממה שהוא בין מות יוסי בן יועזר עד אחרי מות‬ ‫שמעיה ואבטליון, ותחלת זמן הלל לראש הדור‪.‬‬
‫כי יוסי בן יועזר נהרג על ידי אלקימוס בשנת קנ״ב לשטרות דהיינו ערך‬ ‫ג׳ אלפים ת"ר, והלל הי׳ לראש הדור בארץ ישראל מאה שנה לפני החורבן‬ דהיינו ג׳ אלפים תשכ"ח‪.‬‬
‫וכן הנה הדבר ידוע כי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ חלפתא אבי ר׳ יוסי‬ (אשר ראה גם את רבן גמליאל הזקן) ור׳ טרפון רבו של ר׳ יהודה, וחבריהם‬ ‫כולם כבר גדלו והצליחו לפני חורבן הבית, ותלמידיהם של ר׳ יוסי ור׳ יהודה, ‫שהם רבי, ור׳ אלעזר בר׳ שמעון, ור׳ יוסי בר׳ יהודה, הם הנם כבר הדור האחרון‬ ‫להתנאים, והנם רבותיהם של האמוראים הראשונים אשר מהם קבלו תורתם‪.‬‬
‫ואם נקח את הזמן של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע מאחרי מות רבם ר׳ יוחנן בן‬ ‫זכאי, עד תחלת ימי פעולת האמוראים, עד ימי עמדם בראש הדור, שזה הוא כבר‬ ‫בשנת ג׳ אלפים תתקפ״ה יהי׳ הרבה יותר ממה שהוא מן מות יוסי בן יועזר עד‬ תחלת ימי הלל‪.‬‬ ‫
לפי שזה הוא משנת ג׳ אלפים תתל"ח שאז בערך מת רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫עד שנת ג׳ אלפים תתקפ"ה‪.‬‬
‫וכן אם נקח בידינו הזמן שקודם זה, היינו הזמן מאחרי מות הלל‪.‬‬
‫והנה מפורש באבות פ׳׳ב מ״ח "רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי". ‬
‫ור׳ אליעזר ור׳ יהושע וחבריהם קבלו מרבן יוחנן בן זכאי, ותלמידיהם אשר‬ ‫קבלו מהם, גם אם לא נחשוב את תלמידיהם האחרונים, כי אם את היותר ראשונים‬ ‫שבהם כר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל, הנה כידוע חיו גם הם אחרי ימי ביתר, וקראכמאל־‬‫הזקן עצמו ‪ הוא מהחושבים את ימי ביתר לשנת ס׳׳ה אחר החורבן ג׳ אלפים‬ תתצ"ג, והם חיו עוד אחר זה. ‬
‫ואם נחשוב את הזמן הזה ממות הלל ששים שנה לפני חורבן הבית (כי‬ ‫שימש ארבעים שנה) דהיינו בשנת ג׳ אלפים תשס׳׳ח עד ערך אחר ג׳ אלפים‬ ‫תת״ק, הנה גם זה יותר ממה שהוא ממות יוסי בן יועזר עד תחלת ימי הלל‪.‬‬
‫והנה נאמר במשנתינו "רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי״‪.‬‬
‫אף שכידוע לא הי׳ נשיא אחרי הלל, והנשיאים בימי רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫אחרי מות הלל היו תחלה רבן שמעון בנו של הלל, ואחריו רבן גמליאל הזקן, ‫ואחריו רבן שמעון בנו, וכל אלה היו בימי רבן יוחנן בן זכאי, והוא הי׳ אחריהם‪.‬‬
‫ובכל זה נאמר במשנתינו "רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי״. ‬
‫כי כן הדבר שאין דברי המשנה ענין כלל בנוגע לנשיאות כי אם בנוגע‬ לקבלת דברי התורה מהרב לתלמידיו, ראשי הדור הבא‪.‬‬
‫ואין כל זה ענין לנשיאות אשר היו שם בינתיים גם ימי העמידה, וימים‬ רבים ללא נשיא, וגם באו בזה פנים שונים ככל אשר יתבאר הכל עוד לפנינו‪.‬‬
‫וכל זה אלו היו דברי קראכמאל ודברי פראנקעל אמת במספר הדורות גם‬ אז היו דבריהם רק דברי טעות, אבל כי טעו גם בעצם הדבר, וקראכמאל רצה להטעות הקוראים גם בזדון, ונבאר הדברים‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫פד‬
‫‪ התקופה‬האמצעית‬
פרק ז‪.
‬‬‫‬‬‫‬‫ כי אמנם כן לא חמשה דורות יש לנו בזה כי אם שבעה דורות. ‬
‫וראשונה שכחו לגמרי את כל דבר בני בתירא‪.‬‬
‫והנה יאמר קראכמאל "הלל התחיל נשיאותו על כל פנים לא קודם לשנת‬ ‫ר"פ לשטרות וכו׳ והנה מן שמעון הצדיק עד הלל היו רק חמשה דורות של‬ ‫הזוגות״‪.‬‬
‫אחריו יאמר פראנקעל‪:‬‬
"עוד יש מן הקושי בענין הזוגות הבאים הנה הם שלשה עד הלל והלל‬ ‫עלה לנשיאות מאה שנה קודם חרבן הבית. נשארו מן מות יוסי (בן יועזר) עד‬ ‫הלל מאה ושלשים שנה, ויעלה לכל זוג יותר מארבעים שנה."
‫וטעו בדבר פשוט, כי שכחו לגמרי את בני בתירא, אשר היו בין שמעיה‬ ואבטליון לבין הלל‪.‬‬
‫והמשנה לא הזכירה את בני בתירא מפני שכמו שכבר נתבאר אין דברי‬ המשנה במס׳ אבות לא דבר הנשיאות, ולא התמנות ומשמרת פקודה, כי אם סדר‬ ‫קבלת דברי התורה, מהרב לתלמידיו, והלל ושמאי קבלו משמעיה ואבטליון, ודבר‬ ‫לא הי׳ לבני בתירא בזה‪.‬‬
‫אבל החוקרים האלה הלא כל ענין דבריהם הוא מספר השנים ולכוון שנות‬ ‫הדורות למספר זמנים, הי׳ עליהם להביא בחשבון הזה את בני בתירא אשר ימיהם‬ ‫נופלים בין ימי שמעיה ואבטליון, לבין ימי הלל‪.‬‬
‫וכבר נתבאר לנו בסוף ימי החשמונאים מפרק ח׳ ולהלן טעותו של החכם‬ ‫גרעץ וכל ההולכים אחריו, וימי בני בתירא ארכו שנים רבות‪.‬‬
‫ונפלא הדבר לראות כי קראכמאל־הזקן עצמו יודע זה גם הוא היטב ובמורה‬ ‫נבוכי הזמן שער י״ג עמוד ‪ 187‬יאמר:
"שכחה ראשונה להלכות קבועות ושנויות בלשונן היתה בשנות החירום‬ ‫והמלחמה הקשה שהתחילה בעונות בין משפחת בני חשמונאי בסוף ימי מלכותם‬ ‫ונמשכה עד שנתחזק הורדוס על ממלכתו משך ז׳ שנה (!) והיתה שכחה זו אחר‬ ‫שמעיה ואבטליון שלפי חשבון הדורות "נפטרו כבר בשנת ר״ס לשטרות״ ערך‬ ‫מאה וחמשים שנה אחר זמן התחלת ההלכות, ופסו אז מורים גדולים בארץ יהודה‬ ‫ונתדלדלו הישיבות והיו למורים בזמן ההוא זקנים מעיר בתירא בקצה גבול ארץ‬ ישראל‪.‬״‬
‫והנה כי כן גם לפי דבריו כבר עשרים שנה לפני ימי הלל נפטרו שמעיה ואבטליון ועל מקומם באו אז בני בתירא‪.‬‬ ‫
ובכל זה בבואו לראיותיו הנוצחות להסיע את כל דברי ימינו ממקומם, שם‬ ‫לא ידע דבר מבני בתירא ויאמר‪:‬‬
"הלל התחיל נשיאותו על כל פנים לא קודם לשנת ר״פ לשטרות וכו'‬ ‫והנה מן שמעון הצדיק עד הלל היו רק חמשה דורות של הזוגות‪.‬״‬ ‫
‫ומה נוכל ‬לאמר לדרכים כאלה בחקירה אשר לא נבראו כי אם להונות‬ את עצמם‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪168‬‬
התקופה‬ האמצעית‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ואמנם כי גם לבד בני בתירא אשר הוא עצמו יאמר כי הי' שם עשרים‬ שנה בין שמעיה ואבטליון להלל ובימים ההם שמשו בני בתירא‪.‬‬
‫הנה לבד זה יש שם עוד דור שלם, דור שביעי‪.‬
‬‫והחכם קראכמאל־הזקן הרשה לו במקום הזה להוליך שולל את הקוראים, וכן לא יעשה בחקירת חכמה, והנה יאמר: ‬
"הלל התחיל נשיאותו על כל פנים לא קודם שנת ר״פ לשטרות וכו׳ והנה‬ ‫מן שמעון הצדיק עד הלל היו רק חמשה דורות של הזוגות בחשבנו כאמור‬ שמעון ואנטיגנוס לדור אחד וכו׳." ‬
‫אבל מי הוא אשר יחשוב את שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו לדור אחד‪.‬‬
‫והלא הדבר מפורש במשנתינו כי אנטיגנוס איש סוכו הנהו תלמידו של‬ שמעון הצדיק וראש הדור הבא אחריו‪.‬‬
‫והנה הוא בא לעשות את דברי ימינו פלסתר נגד דברי יאזעפוס ונגד דברי‬ ‫המשנה, בטענו שיש לו ראיות עצומות וברורות נגד זה‪.‬‬
‫והראיות הברורות והעצומות ההם בנוים רק על דברים אשר בדא מלבו נגד ‫דברי המשנה המפורשים.‬
‫וכמו שנחשב במשנתינו יהושע בן פרחיה הדור שאחרי יוסי בן יועזר‪,‬‬ ‫ושמעון בן שטח הדור שאחרי יהושע בן פרחיה, ושמעיה ואבטליון הדור שאחרי‬ שמעון בן שטח‪.‬‬ ‫
שעל כולם נאמר במשנתינו שקבלו זה מזה, ויהיו ראשי הדור הבא‪.‬‬
‫כן נאמר מפורש במשנתינו שם ״אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק" והיינו שהי׳ תלמידו וקבל ממנו והי׳ ראש הדור הבא אחריו‪.‬‬
‫והלא אין לנו שום מקור אחר על אנטיגנוס איש סוכו וזמנו כי אם המשנה‬ ‫הזאת ובה הנה הדברים מפורשים שהנהו הדור שאחרי שמעון הצדיק‪.‬‬
‫וקראכמאל הוכרח לעשות משמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו דור אחד‬ לא רק כדי שיהיו לו ראיות עצומות וברורות, כי אם שבלא זה אין מקום לכל‬ דבריו.
‫לפי ‬ששמעון השני שהפכו אותו לצדיק חי עד מאה ושלשים ליונים,‬ ‫וכלשונו של קראכמאל עצמו בעמוד ‪100‬ "וזה שמעון שכיהן סמוך לימי מצוקת‬ ‫היונים״ (היינו ימי השמד) וכידוע הנה בתוך ימי השמד, בשנת קנ״א כבר נהרג גם‬ יוסי בן יועזר‪.‬‬
‫ונשארו לקראכמאל רק עשרים שנה בין מות שמעון השני לבין סוף ימי‬ ‫יוסי בן יועזר, ועל כן הוכרח לעשות משמעון הצדיק ואנטיגנוס דור אחד נגד‬ ‫דברי המשנה המפורשים‪.‬‬
והנה תחת לראות מזה סתירת דבריו וביטולם‪ ,‬הוא מביא זה לראיה נגד‬ ‫דברי המשנה מפני שהוא רוצה לחשוב את שמעון הצדיק ואת אנטיגנוס לדור אחד‪.‬‬
‫ומבואר הדבר כי תחת אשר קראכמאל יטעה את הקוראים ויטעון "והנה‬ ‫משמעון הצדיק עד הלל היו רק חמשה דורות".‬‬ ‫הנה ידע גם הוא עצמו היטב כי באמת היו שם שבעה דורות זה אחר זה‪.‬‬ ‫
והם‪ ,‬שמעון הצדיק‪ ,‬אנטיגנוס איש סוכו, יוסי בן יועזר, יהושע בן פרחיה‪,‬‬ ושמעון בן שטח, שמעיה ואבטליון, ובני בתירא‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
התקופה האמצעית‬
‫פרק ח‪.‬‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ונבוא אל הראיה השני' של החכם קראכמאל הזקן, ונראה מה טיבה. הוא‬ יאמר:
"כתות הפרושים והצדוקים והבייתוסים אין אנו מוצאים להם שם וזכר בימי‬ השמד, ולא במלחמת החירות שאחריו, לא בשני דברי הימים לחשמונאים, ולא‬ ‫בחיבורי יוסף הכהן, כמו שאנו מוצאים הרבה השם פושעים על המתחברים‬ ‫ומתדמים ליוונים והשם חסידים על המתחזקים בתורתם ומתנדבים למלחמה. והנה‬ ‫ידענו שכתות צדוק ובייתוס התחילו לצמוח בימי אנטיגנוס, ואלו הי׳ זה בתחלת‬ מלוך היוונים היו מתראים כבר לפי טבע הענין לכתות גדולות ומפורסמות בימי‬ ‫השמד בשנת קמ"ה עד ק"ע למלכותם, והיינו שומעים מהם אז כמו שאנו מוצאים‬ ‫להם ראשית ורושם ניכר בימי שמעון (החשמונאי) והרחבה יתירה בימי יוחנן‬ הורקנוס בנו. אלא ודאי ששמעון המוזכר במשנה הוא שמעון שכיהן קרוב לפני‬ ‫מאה ואילך(ו) ואנטיגנוס תלמידו חי עוד יותר קרוב להשמד והמלחמה״ אלה דבריו‪.‬‬
‫וכמה גדול כחם של החוקרים האלה שהנם יכולים להפוך סתירה גמורה‬ ‫ומוחלטת, לראיה ברורה ונוצחת, ולסדרה לפני הקורא בסדר א׳ ב׳ של ראיות‬ ‫ברורות‪.‬‬ ‫
הן דבריו בנוים על מה שיאמר "והנה ידענו שכתות צדוק ובייתוס החלו‬ לצמוח בימי אנטיגנוס".‬‬
‫אבל המקור היחידי שיש על זה הוא רק באבות דר׳ נתן פרק ה׳ והלשון‬ ‫שם הוא:
"אנטיגנוס איש סוכו היו ‬לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונין‬ ‫לתלמידים ותלמידים לתלמידיהם, עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו‬ ‫לומר דבר זה אפשר שיעשה פועל מלאכה וכו׳ אלא אלו היו יודעין אבותינו‬ ‫שיש עולם אחר ויש תחית המתים לא היו אומרים כך עמדו ופרשו מן התורה‬ ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקים ובייתוסים וכו'."
‫והנה הדברים לפנינו במקור‪ ‬הדברים כי לא בימי אנטיגנוס עצמו פרצו‬ ויעברו, כי אם זמן רב אחר זה‪.‬‬
‫והוא גם מטבע העולם ומנהגו, ואי אפשר להיות אחרת כי היולד גוי פעם‬ אחת, והאם תקום חבורה גדולה כזו בין לילה ואם טעו‪ ‬איזה תלמידים כמה רחוק ‫הדבר עוד עד כתה גדולה וכבירה, ואם בימי אנטיוכס ‬עפיפהאנעס הננו רואים‬ ‫אותם כי מלאו את כל ערי יהודה וירושלים והביאו את כל הארץ תחת ידם (ככל‬ ‫אשר יבואר כל זה בדברינו על הצדוקים) הדבר מבואר מעצמו כי כבר צמח‬ שרשם מזה ימים רבים, וכי כבר עבר זמן רב אחרי אנטיגנוס‪.‬‬
‫והוא לשון הברייתא באבות דר׳ נתן "מה ראן אבותינו לומר וכו׳ אלא אילו‬ ‫היו אבותינו יודעין שיש עולם וכו' עמדו ופרשו מן התורה״‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‬‫‬‫
---------------------- ‬‬‫‬‬‫‬‫
(ו) החכם קראכמאל לא חקר כל כך עד שלא ידע בעצמו זמנו של שמעון השני, ובכל מקום‬ ‫אשר יזכירו יחליף את הזמנים, והחכם ווייס אחריו ערבב הדברים עוד יותר, ולפנינו יבואר כל זה‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫170
‫‪ התקופה‬האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫שהפרצה באה אחרי ימים רבים, ותהי לבולטת רק אחרי סיבה מבחוץ, כאשר שתו ידם לזה רבים, בעמוד יוסף החוכר בראש, ועמו המון מוכסים בעלי‬ אגרוף‪.‬‬
‫וימי אנטיגנוס נופלים בימי תלמי פהילאדעלפהוס וימי יוסף החוכר נופלים‬ ‫בסוף ימי בנו אייערגעטעס הראשון וככל אשר יבואר לנו כל זה על הסדר בדברי‬ ‫הימים ההם בכרך שלפני זה, ויבואר גם לפנינו. ‬
‫והרי אלו הי׳ דרוש לנו ראי׳ על קדימת זמנו של אנטיגנוס הי' זה יכול‬ ‫לבוא בין הראיות הגדולות על זה, והמוכיחות על עצמן בסדרי דברי הימים‪.‬‬
‫והנה בא החכם קראכמאל־הזקן ומהפך את פני הדברים כל כך עד שישים‬ ‫זה לראי׳ שאנטיגנוס הי׳ מאוחר הרבה, וחי כבר בימי אנטיוכס עפיפהאנעס‪.‬‬
‫ואמנם כי יפלא לראות איך כתבו כל דבריהם בלי חקירה של כלום עד‬ ‫שלא שמו לב גם לענינם של הדברים עצמם‪.‬‬ ‫
הן הוא מעמיד דבריו על היסוד הזה לאמר "והנה ידענו שכתות צדוק‬ ‫ובייתוס התחילו לצמוח בימי אנטיגנוס".
‫והידיעה הזאת היא ממה שנאמר בברייתא דאבות דר׳ נתן שם שמדברי‬ ‫אנטיגנוס איש סוכו טעו תלמידיו ויצאו לתרבות רעה‪.‬‬
והחכם ווייס אחריו בדו"ד ח״א עמוד ‪ 100‬יאמר גם הוא: ‬
"אמנם כמקרה החכמים מאז בכל הזמנים ובכל הדורות אשר נעוי לב יעקשו‬ ‫דבריהם אף כן קרה לאנטיגנוס. שנים מן התלמידים עקשו ושחתו דבריו הנעימים‬ ‫לאמר כי כיון בדבריו להורות שאין דין וחשבון למעלה ובזה נלכדו ברשת‬ ‫הכפירה ויצאו לתרבות רעה.‬״‬ ‫
ובכל זה יעמידו את ימי אנטיגנוס בימי אנטיוכס עפיפהאנעס, היינו בימי‬ ‫השמד בהימים אשר המו המתיונים הפושעים והמורדים והם עצמם גזרו שמד‬ ‫על עמם‪.‬‬
‫והלא אם כן כבר היתה אז גם בלעדם כתה גדולה מאד "אשר נלכדו ברשת‬ ‫הכפירה ויצאו לתרבות רעה". ‬
‫ומה עשו עוד שני תלמידי אנטיגנוס, והאם תבן הכניסו לעפריים‪.‬‬
‫והלא הדבר הזה עצמו "שאין דין וחשבון למעלה" ועל כן אך שוא עבוד‬ ‫אלקים ונלכדו ברשת הכפירה ויצאו לתרבות רעה, הי׳ אז כבר בפי כתה שלמה‬ ‫ערוכה בכל, אשר הביאו כבר גם כל רסן הממשלה ביהודה לידם‪.‬‬ ‫
ולפנינו בדברינו על הצדוקים יבואר בדברים שאינם משאירים ספק כלל כי‬ ‫חבורה זו עצמה שעליהם אמרו שיצאו מדברי אנטיגנוס, הם הנם חבר הפושעים‬ ‫אשר התחברו אל היוונים‪.‬‬
רק שבתחלה בשעה שמלכו היוונים בארץ פרצו כל גדר וגבול, ויהיו‬ לפושעים ומורדים ביד רמה, והולכים בכל דרכי היוונים‪.‬‬
‫ואחר זה כאשר נצחו החשמונאים הגבורים ויגרשו את היונים מן הארץ, ‫ויעמידו את הדת על תילה, שבו גם אלה בהכרח, מהיות עוד פושעים ומורדים‬ בעמם והולכים בדרכי היונים, ויהיו רק למקילים בדברי סופרים וכל זה יבואר‬ ‫לפנינו לכל פרטיו בדברינו על הצדוקים והבייתוסים‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪ התקופה‬האמצעית‬
פו‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ועל כן באמת כן הדבר שזמן אנטיגנוס קדם זמן הרבה לפני ימי השמד, ‫ולפני ימי אנטיוכוס עפיפהאנעס, וגם הרבה לפני ימי אנטיוכוס הגדול אבי אנטיוכוס‬ ‫עפיפהאנעס‪.‬‬
‫ורק אחרי מות אנטיגנוס צץ הזדון פרח הרשע על ידי הנהגת יוסף החוכר‬ ‫וחבר המוכסין, ולאט לאט נתחזקו בארץ ויהיו לחבורה גדולה וחזקה מאד, ואז‬ ‫תמכו להם יסודי הנהגתם גם בדברי אנטיגנוס‪. ‬‬ "ואמרו מה ראו אבותינו לומר דבר זה וכו' אלא אלו היו יודעין אבותינו‬ שיש עולם אחר וכו׳ עמדו ופרשו מן התורה."
‫והוא כידוע כן הדרך בכל תרבות מתפרצים שהם מוצאים גם אילן להתלות בו‪.‬‬
‫ומבואר הדבר כי כל זה באמת ראי׳ גדולה וחלוטה על קדימת זמנו של‬ ‫אנטיגנוס שהי׳ בהכרח לפני ימי יוסף החוכר, וכידוע הותחלו פעולותיו של יוסף‬ ‫וכל אגפיו בימי חניו אבי שמעון השני‪.‬‬
‫ומזה עצמו מבואר, כי אנטיגנוס קדם הרבה לשמעון השני הזה, וזמנו באמת‬ ‫אחרי שמעון הצדיק, שמלא את מקומו בסנהדרין, בתור מופלא שבסנהדרין, והוא‬ ‫שמעון הצדיק אשר תחלת ימיו היו בימי אלכסנדר מוקדן‪.‬‬
‫ופראנקעל אשר לו נדרש כל הפלפול הגדול הזה כדי לאמר שלא קבלו‬ ‫כלל זה מזה ולא ראו איש את אחיו, עשה להיפך, ובא וקבע (בעמוד ‪ 30‬בהערה)‬ ‫זמן שמעון הצדיק לאמר שנפטר שנת ה׳ לשטרות למען אשר יהי' אפשר‬ ‫לבלבל הדברים ולאמר שם עמוד ‪31‬: ‬
"והנה אנטיגנוס קיבל הנשיאות מן שמעון הצדיק אבל לא בתכיפה נעוצה‬ ‫אל נשיאות שמעון עד כי יחדיו יחוברו ולא יבוא רוח ביניהם הלוא אחרי מות‬ ‫אלכסנדר מוט התמוטטה הארץ על ידי מלחמות שרי צבאו וכו' והראשון הנודע‬ ‫לנו נשיא ולא כהן גדול הוא אנטיגנוס איש סוכו ונראה שהי׳ בימי חניו כהן גדול‬ ‫איש כילי ונבזה וכו׳״ אלה דבריו‪.‬‬
‫וכפי הנראה חשבו החוקרים האלה כי חקירת דברי ימינו הוא רק למצוא‬ ‫הדרך איך להכחישם‪.‬‬ ‫
ועל כן הנה מצא לו קראכמאל הדרך בזה על ידי אשר יאמר לו כי‬ שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו היו כל כך קרובים עד כי לא היו זה אחר‬ זה, כי אם דור אחד לגמרי‪.‬‬
‫ופראנקעל מצא לו הדרך על ידי אשר יאמר כי אנטיגנוס הי׳ כל כך רחוק‬ משמעון הצדיק עד שגם לא ידע אותו כלל‪.‬‬
‫אבל כל הכרכורים האלה למה, ודברי ימינו ברורים, וכל דברי המשנה על‬ מקומם‪.‬‬ ‫
ושמעון הצדיק תחלת ימיו נופלים בימי אלכסנדר, אבל עיקר ימיו נופלים‬ ‫בימי שר צבא אלכסנדר תלמי לאגו אשר הי׳ למלך מצרים(ז) ומשל גם על יהודה, ‫ובאמת נאמר על שמעון הצדיק שהי׳ משיירי כנסת הגדולה״, ויבואר כל זה לפנינו‪.‬‬
‫ואנטיגנוס איש סוכו תלמידו המובהק הי׳ אחריו וימיו נופלים בימי תלמי‬ ‫פהילאדעלפהוס בנו של תלמי לאגו, ונמשכו גם לראשית ימי תלמי אויערגעטעס‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ----------------------------- ‬‬‫‬‬‫‬‫
(ז) ומפורש בדברי יאזעפוס כי בימי תלמי פהלאדעלפהוס בנו של תלמי לאגו הי׳ כהן גדול‬ ‫אלעזר אחי שמעון הצדיק, ונראה כי הוא הי׳ אחי שמעון הצדיק מאביו אבל לא מאמו והאריך ימים אחריו.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪172‬‬
התקופה ‬האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫וראשית ימי יוסף החוכר וכל אגפיו הותחלו בסוף ימי תלמי אייערגעטעס, ‫ואז היו גם ימי חניו הכהן הגדול בנו של שמעון הצדיק אשר נשאר אחריו ילד‬ ‫קטן, ויכהן רק בימי תלמי השלישי, תלמי אייערגעטעס, ואז בימיו של חניו‬ ‫גם הותחלו ימי יוסי בן יועזר, ויבואר לנו כל זה במקומו ובכל הדברים לפנינו‪.‬‬
‫וזה הוא סידרן של הדורות זה אחר זה המפורשות במשנה‪ ,‬וזה הוא סידרן‬ ‫של דברי הימים המבארים גם את עצמן ככל אשר נראה עוד. ‫
אמנם כי החכם קראכמאל‪-‬הזקן יש לו עוד ראיה שלישית ונביא גם אותה‬ ‫בכל לשונה כמו שהיא, הוא יאמר שם:
"אנטיגנוס איש שוכו הוא תלמידו (של שמעון הצדיק) שהזכירה לו המשנה, ונניח שהי׳ בעת קבלתו בן עשרים שנה וזה הפחות שאפשר, והנה אנטיגנוס שם‬ ‫יווני גמור, ואיך יקובל אל הדעת, שבימי שמעון הראשון שלא עברו עדיין עשרים‬ ‫שנה לראשית בוא היוונים לארץ יהיו שמות יוונים מתפשטים ומורגלים בינינו" ‫אלה דבריו‪.‬‬
‫ואין זה כי אם דברי טעות, ראשונה הנה הדבר ידוע כי גם עוד לפני ימי‬ ‫אלכסנדר כבר ישבו יונים בערי החוף וכבר העיר על זה גם שירער בח"ב במקומות‬ ‫שונים בדברו על ערי היונים בארץ ישראל, וכל זה יבואר לנו בכרך שלפני זה‬ ‫(ואנטיגנוס הלא באמת לא הי׳ איש ירושלים)‪.‬‬
‫וגם עוד הרבה קודם הנה מקרא מפורש, בספר יואל ד׳ ו׳ "ובני יהודה ובני‬ ‫ירושלים מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם״‪.‬‬
‫אבל כי גם כל טענתו אין לה מקום כלל והיא עוד הפעם טענה רק מתוך‬ ‫הדברים אשר בדו מלבם‪.‬‬
‫הוא עצמו בא ומקצר ימיו של שמעון הצדיק כדי שיהי׳ אפשר לו לטעון‬ על אנטיגנוס‪.‬‬
"ואיך יקובל אל הדעת שבימי שמעון הראשון שלא עברו עדיין עשרים שנה‬ ‫לראשית בוא היוונים לארץ‪." ‬‬ ‫אבל מי הגיד לו כי בימי שמעון הצדיק עדין לא עברו עשרים שנה ‬‫לראשית בוא היונים לארץ‪.‬‬
‫וממש כן עשה גם פראנקעל אחריו ויקבע לו ימי שמעון הצדיק שנפטר‬ ‫שנת ה׳ לשטרות, כדי לקצות בדברי ימינו ולאמר "מלת קבל קבלו הנאמרות‬ ‫אבות פ״א אין כוונתן שקיבלו הבאים מן הקודמין להן וכו׳ וגם אין הכוונה בייחוד‬ ‫על לימוד התורה".
‫אבל האם לא ידעו גם קראכמאל גם פראנקעל כי גם תלמי לאגו עצמו‬ ‫הי׳ כבר בימי אלכסנדר אחד מראשי שרי הצבאות, ובמות אלכסנדר הי׳ הוא הנציב במצרים כולה, ובכל זה מלך עוד אחר זה במצרים ארבעים שנה‪.‬‬
‫ואם נאמר לחז"ל כי שמעון הצדיק הי׳ גדול כבר בימי אלכסנדר, ומפני‬ ‫רום תפארת גדולתו (עי׳ לפנינו בפ׳ י"ב) יצא הוא לקראת אלכסנדר, איזה סתירה‬ יש בזה לקצר ימיו.
‫וכן הדבר כי ימיו נמשכו בכל ימי ממשלת תלמי לאגו, ותחלת ימי בנו‬ ‫תלמי פהילאדעלפהוס‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
‫פז‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫והננו רואים מפורש בדברי יאזעפוס כי חניו בנו נפטר רק אחרי ימי אנטיוכס‬ ‫הגדול (עי׳ פרק ט') ואף כי נשאר אחרי אביו ילד קטן, והגיע לזקנה גדולה מאד, ‫בכל זה אי אפשר הדבר כי אם ששמעון הצדיק עצמו נפטר או בראשית ימי‬ ‫תלמי פהילאדעלפהוס או לכל הפחות בסוף ימי תלמי לאגו‪.‬‬
‫וזה הי׳ כבר או יותר מחמשים שנה או גם ששים שנה מאז באו היונים לארץ.
‫והראיה הזאת עצמה משם אנטיגנוס כפל אותה קראכמאל לגודל ערכה‬ ‫וכחה הגדול גם שם בהערה עמוד ‪ 110‬והוסיף בה עוד דברים ויאמר‪:‬‬
"גם במאמר מוסרי הרגיל בפיו כבר בא הכינוי שמים על השם יתעלה מה‬ ‫שלא נמצא בכל המקרא ולקוח בלי ספק (!) מן דרך הלשון היווני ואיך אפשר‬ ‫שיתפשט בישראל ובארצם לשון היוונים ושמותיהן בשעור גדול כזה בזמן קצר‬ ‫כל כך‪.‬״‬
‫ולא נוכל לדעת מה טיבן של דרכים כאלה בדברי הימים‪.‬‬ ‫
כי יקדים זמנו לראשית הימים, כדי שיהי׳ לו על ידי זה להוכיח שזמנו‬ ‫הוא באחרית הימים‪.‬‬
‫אבל כן הדבר שזמנו הוא בימי תלמי השני וסוף זמנו של אנטיגנוס הוא‬ ‫כבר בשמונים ותשעים שנה לימי היונים בארץ, ועד כמה מסוגלים בני ישראל‬ ‫לארש להם את כל דרכי שפת העם המושל גם בזמן היותר קצר נוכל לדעת‬ ולהבץ מהמעשים בימינו ולעינינו‪.‬‬ ‫
וכידוע הנה בימי תלמי השני הזה גם נעתקה התורה יונית, ולפי סיפורו של‬ ‫אריסטיאו הי׳ הדבר נם על ידי זקני ירושלים‪.‬‬
‫וראי' אחרונה של קראכמאל אשר גם אותה כפל בעמוד ‪ 110‬זו היא‪:‬‬
"יוסי בן יועזר שקבל התורה מאנטיגנוס, וגם מרבו שמעון (כפי הגרסא‬ ‫הנכונה יוסי בן יועזר וכו׳ קבלו מהם) נהרג בזמן השמד על ידי בכחידס היווני‬ ‫בהסתת יקים איש צרורות וזה מבואר במדרשות, והי׳ זה בשנת קנ״א ליונים כמפורש‬ ‫בדה״י לחשמונאים "מזה מוכח ברור" כי זה שמעון שזכרה משנתינו לאחד מאחרוני‬ ‫כנסת הגדולה הוא שמעון השני בן חוניו השני אותו הכהן שמיצה ימיו עד סמוך‬ ‫לימי השמד והמלחמה" אלה דבריו‪.‬‬
והעיד מה שאינו לאמר "שהגרסא הנכונה היא קבלו מהם״, והדבר להיפך‬ כמו שכתב שם התוס׳ יום טוב‪.‬‬
"ויש ספרים הגירסא ממנו וכתב המדרש שמואל בשם הרשב״ץ שהיא‬ ‫הגירסא המדוקדקת אם הוחזקה."
‫ומפני שאחר זה שבאו שם הזוגות זה אחר זה נאמר "קבלו מהם״, כי על כן‬ ‫בא הט״ס הזה במקצת ספרים גם אצל יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן "קבלו מהם״‬ ‫אבל הגירסא הנכונה היא "קבלו ממנו״ כדברי הרשב״ץ‪.‬‬
‫ואך תמהון הוא לראות לשונו של קראכמאל "הוא שמעון השני בן חוניו‬ ‫השני אותו הכהן שמיצה ימיו עד סמוך לימי השמד והמלחמה״‪.‬‬
‫והנה כי כן ידע גם קראכמאל עצמו ששמעון השני מיצה ימיו עד סמוך‬ ‫לימי השמד והמלחמה, ואיך זה סידר לו דורות שלמים אחר זה בימי המלחמה‬ והשמד‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪174‬‬
התקופה האמצעית
‬‬‫‬‬‫‬‫ ולפי דבריו בעצמו גם לא נמשך זה כל ימי השמד והמלחמה שהרי בתוך‬ ‫ימי השמד כבר נהרג גם יוסי בן יועזר כמו שיאמר הוא עצמו "יוסי בן יועזר‬ ‫נהרג בזמן השמד וכו' והי' זה בשנת‬ ‫קנ״א ליונים" דהיינו בחומרת ימי השמד‬ ‫והמלחמה, שנמשכו עד שנת קע״ב לשטרות‪.‬‬
‫והנה תחת מה שירבה בראיות נוצחות מחשבון הדורות בא הוא וקפל‬ ‫שני דורות של אנטיגנוס איש סוכו ויוסי בן יועזר במשך חמש עשרה או‬ ‫עשרים שנה‪.‬ ‬
‫ואמנם כי עוד הרבה יותר מזה כי גם לא הרגיש כי כל דבריו נופלים‬ ‫מעצמם על ידי כל זה, וכל כך התרחק מכל חקירה עד שלא ראה כי סתירתם‬ ‫מתוכם‪.‬‬
‫והנה הוא עצמו יאמר על שמעון השני "אותו הכהן שמיצה ימיו עד סמוך‬ ‫לימי השמד והמלחמה". ‬
‫ואחריו הי' עוד אנטיגנוס איש סוכו, ואחריהם יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, ‫ובכל האופנים נופלים לפי דבריו בעצמו ימי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן בעצם‬ ‫ימי השמד והמלחמה.‬ ‫
וכן יאמר לנו החכם ווייס ההולך בעקבותיו וישמיע לנו בעמוד ‪ 100‬לאמר:
"ודבר זה יפרוש אור על זמנו של אנטיגנוס וכו' אמנם אחרי מות שמעון‬ ‫השני שעלה אנטיוכס עפיפהאנעס למלוכה ולא ארכו הימים מתחלת מלכותו‬ ‫והעמיד זה הצורר כהנים גדולים זה אחר זה אשר כלם היו ממרים את ד' ועוזבים‬ ‫את התורה ומשתדלים לתמוך את חפץ הממשלה להרוס את הדת היהודית בעת‬ ‫ההיא נראה סבה גדולה אשר הגיעתם להעמיד את אנטיגנוס בראש הסנהדרין.״
‫והנה כי כן זה לנו הסדר השלם לפי דברי קראכמאל שמעון השני מיצה‬ ‫ימיו עם ימי השמד והמלחמה, אנטיגנוס איש סוכו הי' כבר בימי אנטיוכס עפיפהאנעס אשר כבר קמו אז הכהנים הגדולים יאזאן ומענעליאוס לתמוך את חפץ‬ ‫הממשלה להרוס את הדת היהודת, ויוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן הנם כבר בעצם‬ ‫ימי השמד‪.‬‬
דהיינו שזמנם נופל בהכרח בשעה שניתן על המזבח שיקוץ משומם, וכל‬ ‫מי שעשה וקיים מצוה קלה נהרג, ירושלים היתה שממה, וכל עם ד' ברחו אל‬ ‫המדבר ויתחבאו במערות ומנהרות, וגם שם הכינו להם מטבח‪.‬‬
‫ובכל זה ישים קראכמאל־הזקן על ראש העת ההיא של יוסי בן יועזר‬ ‫ויוסי בן יוחנן את כל מפתוחות בית ישראל ובלשון מדברת גדולות יאמר לנו‬ ‫בשער י״ג עמוד ‪186‬:‬
"מעתה אנו חוזרין לאחוז בהסיפור ר"ל מה שהי' וקרה עם ההלכות מזמן‬ ‫יסודן עד זמן תיקון וסתימת המשנה שלנו וכו' סוף ימי רבינו הקדוש וסמוך לאחריו, ‫ידענו כי מיד בדור שני להתחלת יסוד ההלכות כבר היו לקביעות‬ ‫משנתם שני בתי וועד או בתי מדרש גדולים האחד גדול במעלה ועל‬ ‫הרוב נם במנין מן השני הגם שנשתוו להם תמיד על קביעות ההלכה, ראשי המורים‬ ‫בהם היו הזוגות הנודעים הראשונים יוסף (או יוסי) בן יועזר איש צרידה ויוסי בן‬ ‫יוחנן איש ירושלים וכו'." ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
‫פח‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫והנה לנו סדרי המעשים בדברי הימים‪ ,‬כי בשעה זו עצמה אשר חולל‬ ‫המקדש המעוז, וירושלים לשמה, ובני יהודה נהרגים ונטבחים בכל ערי יהודה, ‫בשעה זו עצמה בנו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן בתוככי ירושלים כמו רמים שני‬ ‫בתי הוועד, שני בתי מדרש גדולים, ויהיו רק אז ראשי הסנהדרין בירושלים וישבו‬ ‫שם עם כל חכמי הדור ותלמידים רבים וגדולים לפניהם וייסדו שם את יסודי‬ ‫ההלכות ויהיו שלוים ושקטים בקביעות משנתם ביסודי ההלכות‪.‬‬
‫והכל בשעה זו עצמה אשר ירושלים היתה כולה בידי המורדים והפושעים, ‫ושעריה היו שוממים מכל יראי ד׳ ורק שעירים רקדו שם אשר גם העמידו אז‬ ‫על המזבח שיקוץ משומם ויעבדו שם לכל עצבי הגוים‪.‬‬
‫ודברים כאלה נאמרו בקולי קולות לא לבד לשם דברי הימים, כי אם לשם‬ ראשי יסודי כל דברי ימינו כולם‪.‬‬
ועל דברי תהו כאלה יאמר לנו קראכמאל "ובעל כרחינו נאמר וכו׳ אולם‬ ‫גם שיהי׳ בזה איך שיהי׳ אין עלינו כי אם החיוב לברר בראיה וכו' וכבר יש‬ בידינו ראיות נוצחות וכו'".
‫ועל דברים כאלה יאמר החכם ווייס (עמוד ‪100‬) "ואמנם אם הודע לנו‬ ‫במשנה כי הוא (אנטיגנוס) קבל משמעון הצדיק שהי׳ משיירי כנסת הגדולה ומסר‬ ‫ליוסי בן יועזר, הנה נחזיק מהודעה זו שני דברים, אחד שקבל משמעון הצדיק‬ ‫אבל לא מן הראשון, כי אם מן השני, והשני שמסר ליוסי בן יועזר אשר זמנו נופל‬ ‫יחד עם זמנו של אנטיגנוס בתכיפה זה אחר זה, אבל לא נחזיק כי קבל משמעון‬ ‫שהי׳ משיירי כנסת הגדולה, ונאמר ששווי השמות גרם למחבר המשנה שתאר את‬ ‫שמעון השני בתואר שנאמר על שמעון הראשון״‪.‬‬
‫אבל הלא גם אם לא הי׳ הדבר מפורש במשנה היינו יכולים לדעת שהדבר‬ ‫הוא כדברי המשנה מתוך חקירת דברי הימים‪.‬‬
‫עכשיו שהדבר גם מפורש במשנה הנה נתרחקו כל כך מכל חקירה עד‬ ‫שלא ראו שהנם מוכחשים מעצמם, ובונים יסודי דברי הימים על דברים שלפי‬ ‫דבריהם הם אי אפשר הדבר‪.‬‬
‫ונפלא הדבר כי קראכמאל הזקן עצמו יודע גם הוא היטב את טיב העת‬ ‫ההיא וענינה, וכאשר הי׳ חפץ לבדות מלבו על אחר העת ההיא חתימה חדשה‬ ‫לכל כתבי הקדש, יבאר זה (בעמוד ‪59‬) ויאמר:
"‬הנה בעדות הכתוב בדה"י שהעתקנו (ספרי החשמונאים) נפוצו כל הספרים‬ ‫ונשרפו ונשחתו ונם נזדייפו בידי האויבים והפושעים כל ימי השמד והמלחמה ‫הארוכה וכו׳ פעולת זה החתום האחרון לספרי הקודש לא יתכן שהתחילו בה‬ ‫קודם שנת ק"ע שנת כלות המלחמה, ולהיות שלפי כובד הענין וכו׳ הנה לא‬ ‫נשלמה לגמרי עד סביב לשנת מאתים ליוונים‪.‬״‬
‫והנה הוא יודע לצייר לנו את העת ההיא באופן מבהיל כזה עד שגם‬ ‫מכתבי הקדש לא נשארו אז מהם בכל ערי יהודה וירושלים גם איזה ספרים‬ ‫שלמים, להקים על פיהם את כל דבר כתבי הקדש, ויהיו מוכרחים לשבת שלשים‬ ‫שנה רצופים לקבץ נפזרים ניירות אוד מוצלים מאש, ולכונן על פיהם מחדש‬ קיבוץ כתבי הקדש וחתימתן‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
176
‫התקופה האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫זה הוא הציור המבהיל אשר ידע לו קראכמאל־הזקן לצייר לנו מהעת ההיא‪.‬‬
‫ובכל זה הנה פתאום לא ידע כל מאומה מכל מה שהי׳ בעת השמד‬ ‫והמלחמה אז וישמיענו גדולות ונצורות על העת ההיא ויאמר:
"ידענו כי מיד בדור השני להתחלת יסודי ההלכות כבר היו לקביעות משנתם‬ ‫שני בתי וועד או בתי מדרש גדולים וכו' ראשי המורים בהם היו הזוגות הנודעים‬ ‫הראשונים יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים."
‫אף כי לפי דבריו בעצמו הוקמו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן רק בעצם ימי‬ ‫השמד, ואף שלפי דבריו בעצמו בתוך ימי השמד כבר גם נהרג יוסי בן יועזר‪.‬‬
‫ועל דברי הבאי כאלה הרשה לו קראכמאל־הזקן ליסוד את כל יסודי דברי‬ ‫ימינו מראשם לסופם, ומתוך דברי חקירה כאלה הרשה לו לקרוא אלינו את‬ ‫הקריאה הגדולה והנפלאה‪.‬‬
"‫ודע והבן וזכור כל אלה לפי שהם פתח ומבוא להסרת ספיקות הרבה ‬‫ולהיישיר על דרך אמת ואמונה בפנות גדולות מדברים שבכתב ודברים שבעל פה."
‫ואמנם כן כי גם שמעון השני הזה שעליו תלו שלטוניהם ויתנו אותו‬ ‫לשמעון הצדיק עצמו, ולדור ראשון למיסדי הלכות‪.‬‬
‫הנה אלו חקרו על הדברים לדעת אותם, אז היו רואים מתוך ענינו הוא‬ ‫לעצמו כי אי אפשר לא שיהי׳ הוא שמעון הצדיק ולא שיהי׳ דור ראשון למיסדי‬ הלכות אשר בדו להם‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫פרק ט‪.‬‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫שמעון השני זמנו וענינו‪.‬‬
‫דברי ימינו נשארו בכל מקום סתומים מפני שלא נחקרו לא מתוכם ומענינם, ‫ולא מסדרי המעשים‪.‬‬
‫וגם שמעון השני הזה אשר הרבו עליו פלפולים זרים כל אחד על פי דרכו‬ הנה נשתומם לראות כי לא ידעו לא זמנו ולא ענינו‪.‬‬
‫הן שמעון הצדיק לפי דברי בן סירא, ולפי כל מה שבא עליו בגמרא‬ ‫ומדרשים מהדברים אשר היו מפורסמים בהאומה עליו, הנה פעל ועשה לטובת‬ ‫עמו המון מעשים רבים, וגם השם הגדול אשר ניתן לו, מה שלא ניתן לאיש‬ ‫זולתו בישראל, כל זה יעיד לנו כי לא קנה לו עולמו בשעה אחת, וכי ימים‬ ‫רבים עמד לנס בתוך עמו, וישמש בכהונתו ויהי ראש עמו ולאומו משך זמן גדול אשר בהם קנה לו את כל לבבם, ובאמת מפורש עליו בדברי חז״ל כי הי׳ כהן‬ גדול ארבעים שנה. ‬
‫אבל שמעון השני הזה לא היו כל ימי כהונתו כי אם כשתים או שלש שנה‪.‬‬ ‫ומעשיו, לא לבד שלא עשה טובה לישראל כי אם שגם מפורש שנתן ‫ידו אל המתיונים הפריצים "פריצי עמך" בדברי דניאל אשר בזמן קרוב אחר זה‬ ‫הביאו השמד הנורא על יהודה וישראל, והוא הי׳ אשר חיזק את ידם, ואשר זה‬ ‫הוא גם זמנו סמוך לימי השמד‪.‬‬
והנה קראכמאל־הזקן לכל הפחות הרגיש גם הוא כי מיצה את ימיו עד ימי‬ ‫השמד אף כי גם הוא לא הרגיש כי כל ימי כהונתו לא היו כי אם כשתים שלש שנה.‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
‫פט‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫אמנם החכם גרעץ ועמו כל ההולכים אחריו החליטו וכתבו ימיו בראשית‬ ‫ימי אנטיוכס הגדול, ובח״ב מספרו מעמוד ‪ 261‬ולהלן יספר באריכות גדולה את‬ אשר הי' ביהודה, כבר על ידי שתי המפלגות של בני יוסף בן טוביה (יוסף‬ ‫החוכר) ויאמר שם: ‬
"הפלגות ביהודה רבו מאד אחרי מות יוסף בן טוביה בשנת ‪208‬ וכו׳ אבל‬ ‫הכהן הגדול שמעון השני בן חניו הכריע לטובת בני טוביה הגדולים."
‫והנה הי׳ לו שנת ‪ 208‬כבר אחרי מות יוסף בן טוביה, וכבר גם ימי כהונתו‬ ‫של שמעון השני דהיינו כמעט בראשית ימי אנטיוכס הגדול‪.‬‬
‫אחריו יאמר החכם ווייס ח״א עמוד ‪99‬: ‬
"גם המלחמה הכבדה אשר היתה בין אנטיוכוס הגדול ובין תלמי השלישי‬ ‫והרביעי מלכי מצרים הביאה צרות רבות ורעות לישראל וכו׳ בעת ההיא הי׳ לראש‬ ‫הכהן הגדול שמעון בן חניו וכו׳ גם לשמעון השני נתנו בני דורו תאר תהלה‬ ‫וקראוהו שמעון הצדיק."
‫והנה באו ונתנו את ימי שמעון השני בימי אנטיוכס הגדול, וכי בשנת ‪208‬‬ ‫כבר הי׳ לכהן גדול נגד דברים מפורשים שגם במות אנטיוכס הגדול, דהיינו יותר‬ ‫מעשרים שנה אחר זה בשנת ‪ 187‬לפס"ה, עדין הי׳ חי חניו אבי שמעון השני‬ ‫הזה אשר מת בימי בנו של אנטיוכס הגדול, סילייקוס הרביעי‪.‬‬
‫ודברי יאזעפוס באלטטי׳ ‪ XII, 4, 10‬מפורשים לאמר‪:‬‬
"בעת ההיא משל באזיען סילייקוס פהילאפאטאר (סילייקוס הרביעי) בנו של‬ ‫אנטיוכס הגדול. בימיו מת יוסף בן טוביה אבי הורקנוס וכו׳ וגם אחי אמו‬ ‫חניו (הכהן הגדול) מת זמן קצר אחריו, ויכהן תחתיו במשרת כהן גדול שמעון‬ ‫בנו, ואחרי מותו הי׳ לכהן גדול חניו בנו.״‬
‫מבואר ומפורש כי אך אחרי מות אנטיוכס הגדול בימי בנו סילייקוס, אך‬ ‫אז מת יוסף בן טוביה חוכר המסים, ואחריו מת חניו אבי שמעון השני, ורק אז‬ ‫הי׳ שמעון השני לראש ולכהן גדול‪.‬‬
‫והטעות הגדול אשר טעה בזה החכם גרעץ בא לו מתוך פלפולו על דבר‬ ‫יוסף בן טוביה לפני זה בעמוד ‪ 244‬בהערה אשר יאמר שם:
״ימי יוסף אשר יאזעפוס יזכיר שני פעמים שנמשכו שנים ועשרים שנה‬ ‫כבר קבע זה שטארק בספרו ‪ Gaza‬עמוד ‪ 416‬בדברים ברורים והוכיח נגד ‪Droysen‬‬ ‫אשר לא ירצה בכל זה, המעשים בימי חניו (אבי שמעון השני) אשר אז הגיע‬ ‫יוסף לגדולתו היו עוד בימי איערגעטעס, ‬אם כן עוד בשנת ‪ 230‬והבן אשר נולד‬ ‫למלך מצרים לא יכול להיות כי אם פטאלאמעוס עפיפהאנעס, ואם כן היו‬ ‫ימי יוסף בימי תלמי הרביעי פהילאפאטאר, וכאשר מת פהילאפאטאר אחרי אשר‬ ‫משל שבעה עשר שנה דהיינו בשנת ‪ 206‬הי׳ בנו עפיפהאנעס בן חמש שנים, אם‬ ‫כן נולד ‪210‬, אז הי׳ יוסף כבר זקן ושלח למצרים לחג הבן הזה את בנו הורקנוס, ‫וכאשר יוצא מדברי יאזעפוס במקום הזה מת יוסף קרוב לזמן הולדת הבן הזה‬ ‫אחרי שוב הורקנוס בנו ממצרים היינו אחרי ‪210‬, ואם נחליט כי מת ‪ 208‬אם‬ ‫כן הותחלו ראשית ימיו בשנת ‪230‬" אלה דבריו‪.‬‬
‫וכל יסוד הפלפול הגדול הזה אינו כי אם טעות על טעות‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪178‬‬
‫התקופה האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫וטעה בדברי יאזעפום והזמן של עשרים ושתים שנה שם אינו זמן חיי ‫יוסף בן טוביה, כי אם משך הזמן אשר היו בידו חכירת כל מסי המדינות‪.‬‬
‫וטעה גם בדברי שטארק בספרו ‪ Gaza‬אשר ישען עליהם‪.‬‬
‫כי בכל דברי שטארק אין שם שום הוכחה על זמן מות יוסף, וכל דבריו‬ ‫של שטארק שם אינם כי אם על תחלת זמנו של יוסף, אשר יחלוק שם על‬ ‫‪ Droysen‬הרוצה לעשות את יאזעפוס לטועה ויחפוץ עוד לאחר גם את זמן כל‬ ‫המעשים מתחילתן ולקבוע זמנם בין הזמן אשר נשא פטאלאמעוס עפיפהאנעס‬ ‫את קלעאפאטרא בת אנטיוכס הגדול (‪ 198—191‬קס"ה) לבין הזמן אשר מלך‬ ‫אנטיוכס עפיפהאנעס (‪ 175‬קס״ה)‪.‬‬
‫על זה יאמר שם שטארק שדברי יאזעפוס הנם נכונים שתחלת זמנו של‬ ‫יוסף בן טוביה היו בימי אייערגעטעס, ויבאר זה שם עמוד ‪.412 — 417‬‬
ובזה בודאי צדקו דברי שטארק לא לבד כפי מה שביאר זה הוא שם‪ ,‬כי‬ אם עוד יותר מתוך מה שיבואר לנו עוד, ויתבאר יותר במקומו‪.‬‬
‫אבל סוף ימי יוסף בן טוביה, בזה אין ספק ואין חקירה כלל, ושטארק‬ ‫עצמו בעמוד ‪ 415‬יאמר גם הוא בדברים ברורים כי יוסף מת בימי ממשלת‬ ‫סילייקוס, והדבר מפורש בדברי יאזעפוס ‪XII, 4, 10‬‬:
"בעת ההיא משל באזיען סילייקוס, אשר יקרא נוסף על שמו גם בשם‬ ‫פהילאפאטאר, אשר הי׳ בנו של אנטיוכס הגדול, בימיו מת אבי הורקנוס יוסף‬ ‫אשר על ידי כשרונותיו הרים את היהודים למצב טוב, ומשך זמן של עשרים‬ ‫ושתים שנה הי׳ בידו חכירת כל המסים מסיריען, צור, ושומרון."
‫ואיזה ספק יוכל להיות בזה‪.‬‬
ומפורש במקום הזה עצמו:
‫״גם אחי אמו חניו הכהן הנדול מת זמן קצר אחריו ויכהן תחתיו במשרת‬ כהן גדול שמעון בנו."
‫והאם יכול להיות בזה ספק בזמן מות יוסף, ובזמן כהונת שמעון השני, ‫והזמן אשר חיזק שמעון את ידי בני יוסף הגדולים אחרי מות אביהם נגד הורקנוס‬ ‫אחיהם, שכל זה הי׳ בימי סילייקוס הרביעי סילייקוס פהילאפאטאר‪.‬‬
‫ודבר העשרים ושתים שנה הדברים פשוטים וברורים שאינם כי אם בנוגע‬ ‫להימים אשר היו חכירת מסי המדינות בידי יוסף, לפי שכל זה לא הי׳ בידו עד‬ ‫‬‫יום מותו כי אם נתבטל זמן רב לפני זה. ‬
‫ואך לחנם נבוכו בזה כי הדברים פשוטים וענינם זה הוא‪.‬‬
‫כי אף שיוסף בן טוביה הי׳ חי עוד עד זמן סילייקוס אבל חכירת המכס‬ ‫הי׳ בידו רק בסוף ימי תלמי אייערגעטעס, וימי בנו תלמי פהילאפאטאר, ותחלת‬ ‫ימי בנו תלמי עפיפהאנעס מלכי מצרים אשר משלו גם בחילת־סוריא‪.‬‬
‫כי אחרי מות תלמי פהילאפאטאר נשאר בנו תלמי עפיפהאנעס ילד קטן בן‬ ‫חמש שנים, ואז עשו ביניהם חוזה אנטיוכס הגדול מלך אזיען ופהיליפס מלך‬ ‫מוקדן לחלק את ממשלת מצרים ביניהם‪.‬‬
‫ואף כי הרומיים עצרו את מרוצתם הנה בכל זה זמן קצר אחר זה אבדה‬ ‫מצרים את ממשלתה בחילת סוריא. ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
‫צ‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ואז נתבטל ממילא דבר היות יוסף בן טוביה חוכר המסים על פי ממשלת‬ ‫מצרים‪.‬‬
‫ושטארק בספרו שם עמוד ‪ 397‬יאמר:
‬"עם מות תלמי פהילאפאטאר נפלה ממשלת מצרים מהיות עוד ממשלה‬ ‫כוללת, ואף כי לא הצליח חפץ שני מלכי הברית (אנטיוכס הגדול ופהיליפ) לחלק‬ ‫ביניהם לגמרי את ממשלת מצרים, ולבטל את הממשלה הזאת כי הרומיים עמדו‬ ‫לימין מצרים ותחסה מאז תחת כנפי רומא, אבל ממשלתה בחילת־סוריא אשר הי׳‬ ‫לה מימים רבים אבד לה, ומאז שב וילך אל ממשלת סוריא."
‫וכבר בשנת ‪ 202 203‬בא אנטיוכס הגדול בשערי ירושלים ויקח בידו‬ ‫את כל ערי יהודה, ואם כי בשנת ‪ 201‬שב ובא שר צבא מצרים סקאפוס‬ ‫לירושלים, הנה זמן קצר אחר זה ניגף לפני אנטיוכס הגדול‪. ‬‬ ‫ועל מה שהי׳ עם מסי המדינות האלה מיד אחרי כריתת ברית השלום בא‬ ‫מפורש בדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XII, 4, 1‬ויאמר שם‪:‬‬
"אז כרתו אנטיוכס (הגדול) ופטאלאמעוס (עפיפהאנעס) ברית שלום, ואנטיוכס נתן את קלעאפאטרא בתו לפטאלאמעוס לאשה, ושילוחים נתן לה את‬ ‫חילת־סוריא, שומרון, יהודה, וצור, בתור נדה ושילוחי נשואין, ואחרי אשר מאז‬ ‫ואילך נתחלקו כל מסי המדינות האלה בין שני המלכים, קנו נכבדי כל עיר ועיר‬ ‫את המסים, והם עצמם גבו זה בכל עיר, ויביאו להמלכים לכל אחד חלקו."
‫ומבואר כי מאז לא היו עוד כל מסי המדינות האלה תחת יד חוכר אחד‬ ‫ראשי, כי אם תחת יד נכבדי עיר ועיר לעצמה, והם עצמם הביאו זה אל שני‬ ‫המלכים האלה.
‫ולפני זה בימי המלחמה דבר שאין צריך לאמר הוא שבטל אז כח יוסף‬ ‫החוכר אשר הי׳ לו רק ממלך מצרים, בהיות רוב כל עת המלחמה ערי הארצות‬ ‫האלה בידי מלך סוריא‪.‬‬
‫ועל כן אף שיוסף בן טוביה חי עוד גם אחר זה, ומת רק בימי סילייקוס‬ ‫בן אנטיוכס הגדול אבל גבית המסים בכל המדינות האלה, חילת־סוריא שומרון‬ ‫יהודה וצור, אשר הי׳ בידו על פי מלכי מצרים, זה נתבטל ‬זמן קצר אחרי מות‬ פטאלאמעוס פהילאפאטאר‪.‬‬
‫וזה הוא ענין דברי יאזעפוס בשני המקומות כי חכירת המסים היו בידי‬ ‫יוסף עשרים ושתים שנה, ולשונו ‪ XII, 4, 10‬כבר העתקנו שהוא‪:‬ ‬
"בעת ההיא משל באזיען סילייקוס וכו׳ בימיו מת אבי הורקנוס יוסף אשר‬ ‫על ידי כשרונותיו הרים את היהודים למצב טוב, ומשך זמן של עשרים ושתים‬ ‫שנה הי׳ בידו חכירת כל המסים מסיריען, צור ושומרון‪.‬״‬
‫והמקום השני גם הוא בפרק זה, ואחרי אשר לפני זה באות ‪ 5‬סיפר איך‬ ‫באו כל מסי המדינות ליד יוסף ואיך גבה זה בחזקת היד, יתחיל אות ‪ 6‬ויאמר‪:‬‬
"פרי ההצלחה הזאת הי׳ לו ליוסף עשרים ושתים שנה, מאחת משתי נשיו‬ ‫‬היו לו שבעה ‬בנים וכו׳‪.‬״‬
‫ומבואר שאין כאן דבר על דבר מספר ימי חייו, כי אם על מספר השנים‬ ‫אשר הי׳ בידו חכירת כל מסי המדינות‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪180‬‬
‫התקופה האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ואך בהשתוממות אפשר לראות איך נשתבשו בדברים פשוטים כאלה, ולא‬ ‫מצאו דרכם ויבואו ויהפכו את כל דברי הימים‪.‬‬
‫והחכם גרעץ יבנה שם יסוד דבריו לאמר "וכאשר יוצא מדברי יאזעפוס‬ ‫במקום הזה מת יוסף קרוב לזמן הולדת הבן הזה אחרי שוב הורקנוס בנו ממצרים‬ היינו אחרי ‪210‬״‪.‬‬ ‫
והנה בא גם לדרוש סמוכים בדברי יאזעפוס, כי מפני אשר לפני זה סיים‬ ‫יאזעפוס כל דבר יוסף עם בנו הורקנוס כי בשובו ממצרים הרחיקו ממנו, והורקנוס‬ ‫הלך מירושלים, ואחר זה סמוך לזה יתחיל הדברים ממות יוסף, בודאי הי׳ זה‬ ‫סמוך יחד ובזמן אחד‪.‬‬
‫ובזה הורה לנו החכם גרעץ כי מעולם לא שם לב לדבר יאזעפוס וסגנון‬ ‫דבריו אשר יתנהג כן בכל מקום ומכיון שאין לו מה לספר יותר על יוסף באו‬ ‫דבריו תכופים, וה‬וא יעשה כן בכל מקום‪.‬ ‬
‫ובכלל כבר הערנו שאין ללמוד כל מאומה גם מסגנון דברי יאזעפוס, אף‬ ‫כי מסמיכות דבריו, בדברי יאזעפוס אין לנו כי אם עצם הדברים הם לבדם, ‫אפס זולתם‪.‬‬
‫וגרעץ הי׳ יכול לדעת זה גם מפרק הזה עצמו ‪XII, 4‬ כי בראש הפרק‬ יתחיל:
‫״ועל זה כרת אנטיוכס (הגדול) עם תלמי (עפיפהאנעס) ברית שלום ויתן‬ ‫לו את קלעאפאטרא בתו לאשה.״ ‬
‫ומיד אחר זה יספר דבר חניו הכהן הגדול ויוסף החוכר ויאמר ״חניו הי׳‬ ‫איש כילי וכו׳ ולא רצה לתת למלך את העשרים טאלאנטים וכאשר כעס עליו‬ ‫תלמי אייערגעטעס מלך מצרים וכו׳ אז הי׳ דר בירושלים איש אחד יוסף בן‬ ‫טוביה שמו וכו׳ והולך ומספר כל מעשיו מאז ואילך".‬‬ ‫
אבל הלא גרעץ עצמו יאמר שראשית ימי יוסף היו עוד בימי אייערגעטעס‬ ‫כמו שזה מפורש שם בדברי יאזעפוס ובדברי שטארק.
‫והנה בא בראש הפרק דברים הנוגעים לתלמי החמישי ואחר זה סיפור ארוך‬ ‫אשר הותחל כבר ימים רבים לפני זה בימי תלמי השלישי, אשר תלמי החמישי‬ נולד ימים רבים אחרי מותו‪.‬‬
‫אבל בכל דברי יאזעפוס דבר אין לנו עם סמיכות דבריו, ולא עם סגנון‬ ‫לשונו וגם לא עם מליצותיו אשר בחר, ולא נוכל לקחת משם לדברי הימים כי‬ אם עצם המעשים עצמם‪.‬‬ ‫
ובזה דבריו מבוארים בדברים ברורים שאינם משאירים שום ספק, כי יוסף‬ ‫מת בימי סילייקוס הרביעי בנו של אנטיוכס הגדול, ואחריו מת חניו השני אבי‬ ‫שמעון ואז הי׳ שמעון לראש ולכהן גדול(ח)‪.‬‬ ‫ובידינו ללכת הלאה בדרכינו ולברר גם כמה ארכו ימי שמעון זה ומתי נפטר‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‬‫‬‫
--------------------- ‬‬‫‬‬‫‬‫
(ח) וראוי להעיר בזה על הדברים בספר המיוחס לחשמונאים ג׳ שכבר הסכימו כל החוקרים כי‬ הנהו ספר מזויף, וגם יסוד המעשה היתה בזמן מאוחר בימי פתיוקא היינו תלמי השביעי, וכן הוא בדברי‬ ‫יאזעפוס בספרו נגד אפיאן ‪ II, 5‬וסיפר זה על תלמי השביעי ועי׳ גם לשירער חלק ג׳ עמוד 365, וכן יאמר גם החכם גרעץ בח״ב עמוד ‪ 236‬בהערה.‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית
‫צא‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫כי בספר חשמונאים ב׳ הדבר מבואר כי חניו בנו של שמעון זה כבר הי׳‬ ‫לכהן גדול עוד בימי סילייקוס‪.‬‬
‫ובהיות הדברים שם עיקר גדול בכל דברי ימי הדור ההוא ונצטרך לזה גם‬ ‫לכל הדברים לפנינו וגם לדברינו בראשית ימי הצדוקים נעתיק אותם ונראה, שם‬ ‫סי׳ ג׳ נאמר‪:‬‬
"בשבת ירושלים בתוך שלות השקט, ותורה ומצוה נשמרים ונעשים על ידי‬ ‫יראת ד׳ אשר הי׳ לחניו ומהשמרו מכל חטא, הי׳ הדבר כי גם המלכים כבדו את‬ ‫בית ד׳, וגם סילייקוס מלך אזיען נתן מתנות וכו׳ אבל איש אחד שמעון שמו‬ ‫ממטה בנימין, אחד מגזברי המקדש, רב עם הכהן הגדול בנונע למשמרת פקודת‬ ‫אנרדמן בשוקי ירושלים וכאשר לא יכול לו לחניו הלך אל אפאללאניוס נציב‬ ‫המלך בחילת־סוריא וצור ויספיר לו כי אוצרות המקדש מלאים כסף וזהב וכו׳‬ ‫אבל שמעון הנזכר המלשין ועוכר ארץ מולדתו, שב וילשין את חניו עוד הפעם‬ ‫וכו׳ וכאשר פרץ הריב כל כך עד כי גם נהרגו אנשים וכו׳ אז ראה חניו את כל‬ ‫מראה בלהות של הריב הזה וכו׳ כי על כן ראה לו להכרח ליסע אל המלך‬ ‫כי ראה אשר בלא דבר המלך לא יהי׳ קץ להריב הגדול הזה, אבל בהיותו שמה‬ (באנטוכיא) מת סילייקוס ועל מקומו הי׳ למלך אנטיוכס עפיפהאנעס, ואז הצליח‬ ‫בידי יאזאן (לדחות את חניו מכהונתו) כי ימסור לו אנטיוכס את משמרת הכהונה‬ ‫הגדולה.״‬
‫והנה הדבר ידוע כי כל ימי סילייקוס זה סילייקוס הרביעי היו רק אחד‬ ‫עשר או שנים עשר שנים כי מלך בהשנה השלישית להאלימפא המאה ארבעים‬ ‫ושמנה עד השנה הראשונה להמאה וחמשים ואחת, היינו משנת ‪ 187‬קס״ה עד ‪175‬. ‬
‫וחניו בנו של שמעון יש לנו עליו המון מעשים רבים ככל אשר יבואר‬ ‫כל זה עוד, ובודאי כי ארכו ימיו משך זמן של איזה שנים ככל אשר יתבאר זה‪.‬‬
ואחרי אשר הדבר מפורש בדברי יאזעפוס כי גם יוסף החוכר מת בימי‬ ‫סילייקוס ואחריו מת חניו אבי שמעון ונתבאר לנו מתוך ספר החשמונאים כי גם‬ ‫כל ימי פעולותיו של חניו בן שמעון זה נופלים כולם בימי סילייקוס, כי במות‬ ‫סילייקוס הסירו אנטיוכס עפיפהאנעס מכהן גדול ויתן את כהונתו ליאזאן‪.‬‬
‫מבואר הדבר מעצמו כי כל ימי שמעון השני היו רק ימים מעטים מאד‬ ‫ולפנינו בפרק י׳ יצומצם הדבר לגמרי כי כל ימיו לא יכלו להיות כי אם שתים‬ ‫שלש שנים.
‫ואמנם כי עוד הרבה יותר, כי לא לבד אשר שמעון השני לא הי׳ צדיק‬ ‫מושל ביראת אלקים עד שיהי׳ ראוי להכבוד הגדול והנפלא הזה מה שלא נעשה‬ ‫לשום אדם מישראל להקרא "שמעון הצדיק", ולא לבד שלא הי׳ ראש לחכמי‬ ‫התורה ומלמדה ברבים כמו שעשו אותו לדור ראשון למיסדי הלכות בישראל‪.‬‬
כי אם שאך הוא ואביו אשמים ‫בכל הרעה אשר הגיעה אז לבני ישראל‪.‬‬ ‫‬ ‫ואם כי את אביו נוכל לדון לזכות כי לא הי׳ זה מפני כי שב מאחורי‬ ‫תורת ד׳, כי אם שלא הבין את הרעה אשר ימצא את עמו על ידי זה‪.‬‬
‫אבל שמעון השני הוא חיזק ידי מרעים בשעה שכבר נתקו מהם כל מוסרי‬ ‫התורה בשעה שכבר הסירו מפניהם מסוה וינזרו לבושת בשעה שכבר לטשו חרב‬ ‫נוקמת לקום ולהרוג ולאבד את כל שומרי תורה ומצוה‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
182
‫התקופה האמצעית
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ובהיות דברי כל המעשים אז יסוד כל מה שהי׳ מאז ואילך עד סוף ‬ימי ‫הבית השני, וביותר נדרש לדעת זה בנונע להצדוקים אשר ידובר לנו בכרך זה, ‫וגם כי להכיר ולדעת את כל דבר שמעון השני, אשר פתאום הי׳ לנו לדור ראשון‬ ‫של מיסדי הלכות או מתקני תקנות וגוזרי גזירות, כי על כן עלינו לחקור זאת, ‫ולברר הדברים ולראות אותם בכל תארם כמו שהם‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
פרק י‪.‬‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫מראה‬ ‫פני‬ ‫הדור‬ ‫בכלל‬ ‫ושמעון השני בפרט‪.‬‬ ‫
כבר הערנו בפרק ח׳ כי זמן קרוב אחרי מות אנטיגנוס איש סוכו נשתנו‬ ‫פני כל הדברים ביהודה, ויחלו לקבל צורה חדשה מבהילה מאד‪.‬ ‬
‫אבל כל הדברים הרבים והגדולים ההם לא נחקרו כל עיקר ולא הושם‬ ‫אליהם לב לצרפם אל כל סדרי דברי הימים מאז ואילך עד סוף ימי הבית השני‪.‬‬
‫כבר דברנו על סדרי הדורות בראשית ימי היונים, כי שמעון הצדיק אשר‬ ‫תחלת ימיו נופלים בימי אלכסנדר, הנה עיקר ימיו נופלים בימי תלמי לאגו שר‬ ‫צבא אלכסנדר אשר אחרי מותו הי׳ למלך מצרים, וגם ארץ יהודה באה תחת‬ ממשלתו‪.‬‬
‫וימי אנטיגנוס איש סוכו נופלים בימי תלמי השני, תלמי פהילאדעלפהוס, ‫בנו של תלמי לאגו, הוא תלמי פהילאדעלפהוס אשר בימיו נעתקה התורה. ‬
‫והדברים האלה אשר ידובר לנו מהם בזה היו בימי תלמי השלישי בנו של‬ תלמי פהילאדעלפהוס הוא תלמי אייערגעטעס, בסוף ימיו‪.‬‬
‫ויהיו תחלת ימי המאורע הגדול הזה יותר משתים ועשרים שנה לפני הזמן‬ ‫אשר התחילו המלחמות הגדולות בין אנטיוכס הגדול ותלמי החמישי תלמי‬ עפיפאנעס‪.‬‬ ‫
הדבר ידוע (ועי׳ גם סוף ימי החשמונאים) ויבואר לנו גם בדברינו על הבית‬ ‫דין הגדול כי בכל ימי הבית השני היתה כל ההנהגה בפנים הארץ על ידי הסנהדרין‬ ‫הגדולה, וכל דבר עניני הארץ עם המושלים מבחוץ בין בנוגע להמסים ובין לכל‬ ‫דבר המדינה וכלכול צבא המלחמה של המושלים הי׳ נהוג ובא על ידי הכהן‬ ‫הגדול, אשר אותו ביחוד ידעו מושלי העמים, ועמו ביחוד הי׳ כל דבר משאם‬ ‫ומתנם, וממנו ועל ידו קבלו את מס הארץ, ועל ידי כל זה הי׳ לו גם יד גדולה‬ במדינה כפקיד נגיד‪.‬‬
‫ופתאום והנה חדשה נהיתה בשפלות ידי חניו השני, ובאשמת שמעון השני, ‫וכל דבר הכהן הגדול במדינה יצאה מאתם ותבוא לידי אנשים אשר כבר נשאו‬ ‫עיניהם אל גילולי הגוים ואל כל תאותיהם‪.‬‬
‫והנה מוכס ועמו המון מוכסים הרודים על ידו לקחו הכל תחת ידם, ויקומו‬ ‫אבירים ביהודה ולא ארכו הימים ויהיו לחבורה גדולה ונוראה, על כל סביבה‪.‬‬
‫ויאזעפוס אלטטי׳ ‪ XII, 4, 1‬יספר שם את עצם הדבר ויאמר: ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
‫צב‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ "בעת ההיא סבלו היהודים הרבה מאד מאת השומרונים (הכותים) אשר עמדו‬ ‫אז במעלת ההצלחה וירעצו השומרונים וירוצצו את היהודים, את שדותיהם שדדו‪,‬‬ ‫ואת בעלי השדות לקחו עמהם בחזקה ויעשקו גבר ונחלתו, וכל זה הי׳ בימי חניו‬ ‫הכהן הגדול. כאשר מת אלעזר (אחי שמעון הצדיק) הי׳ אחריו לכהן גדול מנשה, ‫ואחרי מותו שבה הכהונה הגדולה לחניו בן שמעון הצדיק (אשר במות אביו נשאר‬ ‫הוא אחריו ילד קטן) חניו זה הי׳ איש משחת אוהב כסף, ועל כן גם מנע מליתן‬ ‫למלך מצרים את עשרים טאלאנטים מס הארץ. תלמי אייערגעטעס שלח אליו‬ ‫להזהירו כי אם לא יביא לו המס יעלה ביהודה ויחלק את האדמה בחבל ויושיב‬ ‫שמה את צבאותיו, אבל חניו לא שת לבו גם לזאת. אז נבהלו כל העם ורעדה‬ ‫אחזתם מחמת מלך מצרים, ואיש הי׳ בירושלים ויוסף שמו והוא בן לטוביה ואמו‬ ‫אחות חניו. ויהי בשמעו את הסכנה הגדולה המרחפת על ראש העם בא אל חניו‬ ‫דודו ויוכיחו על פניו מדוע לא יתן לבו אל טובת העם, וימיט עליהם רעה גדולה‬ ‫רק לטובת כיסו אשר כפי שיאמרו לקח לו את ממשלת הארץ ומשרת כהן גדול‬ ‫רק למלאות אמתחתו כסף, ויוכיח לו כי עליו לכל הפחות לבוא אל המלך‬ ‫ולבקשו להניח להם המס, ולבלי להניח ידו בחיקו ולהביא סכנה כזו על הארץ. ‫אבל חניו השיב לו, כי איננו חפץ כלל במשרה, וגם כתר כהונה ירצה להניח‬ ‫מידו, ואל המלך לא ילך. אז אמר לו יוסף כי ירשה לו לקחת הדבר בידו וללכת‬ ‫אל המלך, וכאשר הסכים לו חניו אסף יוסף את כל העם אל המקדש וכו׳ ואחר‬ ‫זה לקח את שליח המלך אליו וכו׳."
‫אחר זה יספר יאזעפוס באריכות גדולה איך בא יוסף אל מלך מצרים, וכי‬ ‫בשמעו את מכסת המחיר אשר אמרו שאר המוכסים לתת בעד מסי המדינות‬ ‫מארץ יהודה, פיניקיא, חילת־סוריא ושומרון, אמר כי ירצו להונות את המלך וכי‬ ‫הוא יביא תחת זה כסף משנה. אז נתן המלך את חכירת כל מסי המדינות האלה‬ ‫בידי יוסף, ואף אלפים איש מאנשי הצבא שלח עמו לרד לפניו את הערים אשר‬ ‫לא יסורו למשמעתו ויתיצבו נגדו. וכאשר הקשו אנשי אשקלון את ערפם ולא‬ ‫רצו לשלם ליוסף את המס הגדול אשר שם עליהם, הראם יוסף קשה, ויט ידו‬ ‫עליהם ועשרים איש מראשי העיר המית ואת רכושם אלף ככר כסף שלח אל‬ ‫המלך וכן עשה לאנשי בית שאן, ויעש לו עושר גדול מאד, וילך הלוך וגדול‬ עד כי גדל מאד‪.‬‬ ‫
והנה פתאום בא שבט המושלים בישראל אל תחת יד מוכס אשר כדברי‬ ‫יאזעפוס שם ‪XII, 4, 9‬ הי׳ למלה בפי באי בית המלך "יוסף אכל את בשר‬ ‫כל ארץ סוריא ויפשיט עורם, ולא הניח כי אם עצמותיהם". ‬
‫ואמנם כי לא הי׳ יוסף יחיד בדבר כי אם עשה לו עוזרים הרבה, בהיות‬ ‫מצודתו פרושה על ערים רבות, ומדינות שונות‪.‬‬
‫ועוזרי רהב אלה עשו להם גם הם עושר גדול שלא בצדק ושלא במשפט‬ ‫על ידי חמס ידיהם אשר פלסו בארץ, ויהיו לאבירים בתוך עמם‪.‬‬
‫ויאזעפוס שם ‪ XII, 4, 10‬בדברו על מות יוסף יאמר:
"בימים ההם מת יוסף אשר על ידי מעשיו ועל ידי כביר כח רוחו הרים‬ ‫את בני ישראל מענים ומרודם, וירימם למעמד העושר‪.‬״‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
184
‫התקופה האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫אבל בכל דברי יאזעפוס עליו אין זכר כי עשה דבר מה להרבות סחר‬ ‫הארץ ולא הי' זה ענין מעשיו כלל‪.‬‬
‫והדברים מבארים את עצמן‪.‬‬ ‫
הדבר הזה כי הי' יוסף לחוכר המסים בכל המדינות האלה, ויותר מזה מפני‬ ‫בי העלה את מסי המדינות על אחת שבע וינרוס עצמותיהם ויוציא זה מהם ביד‬ ‫חזקה וזרוע נטויה, כל זה הי' דורש עוזרים ופקידים רבים, גזברים ואמרכלים, וגבוהים עליהם‪.‬‬
‫ועל כן אם יוסף עצמו עשה לו עושר גדול ומופלג מאד, ככל הסיפורים‬ ‫אשר באו שם בדברי יאזעפוס, הנה מלאו להם חוריהם כסף גם כל הרודים על ידו‪.‬‬
‫ועל ידי זה הנה קמה עתה בין בני ישראל מפלגת עשירים בעלי זרוע, אשר גדלו ‫והעשירו רק‬ ‫בכח אגרופם, ומחמס ידיהם, ויוסף ואחר זה בניו היו‬ להם לראש‪.‬‬ ‫
ובעוד זמן קצר נראה לפנינו בארץ יהודה דבר אשר לא הי' מיום היותו‬ ‫לגוי, עדת אבירים קמים מתוך העם, ועושים חוזה עם מלכי היונים לקום על כל‬ ‫שומרי תורה להומם ולאבדם ולהכרית זכרם, עוד מעט והנה נראה לפנינו כי כל‬ ‫אלה אחזו ברסן הממשלה בארץ יהודה, ובעזרת היונים שלחו ידם בכל קדש, ‫להעביר את בני ישראל מדתם ולהכריחם ללכת בכל דרכי היונים, וגם לעבוד את‬ ‫עצביהם‪.‬‬
‫והדבר מתבאר מעצמו‪.‬‬
כלל גדול הוא כי מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים‪.‬‬
‫יוסף עצמו מראשית דרכו אחז בכל דרכי היונים, אכל על שולחן המלך‬ ‫במצרים, ויתהולל שם ויתמכר גם לתבל ומזמה ויעגב על אשה זרה יוצאת במחולות‬ ‫בחצר המלך, ככל הסיפור המתועב אשר יספר ממנו יאזעפוס ‪XII, 4, 6‬‬.
‫ובראשית דבריו מכל המאורעות האלה ‪ XII, 4, 1‬יאמר יאזעפוס‪: ‬
"בימים ההם הרעו מאד השומרונים לבני ישראל ויגזלו מהם שדותיהם ויקחו‬ ‫להם גבר ונחלתו את שדותיהם בזזו ואת בעליהם שבו ויוליכו אתם."
‫ובכל זה הנה נראה את יוסף כי כבר הי׳ גם אז באמנה אתם באופן גדול‬ ‫ומפליא כזה עד כי כאשר רצה אז לרדת מצרימה, וידיו היו ריקות נתנו הם כל‬ ‫הנדרש לו‪.‬‬
ויאזעפוס שם ‪ XII, 4, 3‬יאמר:
"יוסף לוה מאוהביו אשר בשומרון כסף די צרכו, ויקן לו בגדים וכלי כסף‬ ‫סוסים וגמלים, ויוציא על כל זה עשרים אלף דרכמונים ויסע למצרים.״‬
‫ובדברי יאזעפוס שם ‪ XII, 4, 9‬אחרי אשר יספר מכל מעשי הורקנוס בן‬ ‫יוסף החוכר הזה אשר שלחו אביו אל מלך מצרים, נאמר שם‪:‬
"בהשמע לאחיו איך קבל המלך את הורקנוס וכל אותות אהבה אשר הראה‬ ‫לו, וכי הנהו שב לביתו בכבוד גדול נסעו לקראתו למען התנפל עליו ולהמיתו, ‫ואביהם לא שת לבו למונעם מזה מפני כי קצף על הורקנוס על אשר פזר כסף‬ ‫רב במתנותיו בבית המלך, אבל כאשר נפגשו האחים עם הורקנוס ובני לויתו גבר‬ ‫עליהם הורקנוס, ויפיל איזה מבני חברתם וגם שנים מהאחים מתו בהמלהמה הזאת, ‫והנשארים ברחו לירושלים אל אביהם." ‬‬‫‬‬‫‬‫
התקופה האמצעית‬
צג‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ומזה לבד הננו יכולים כבר לדעת עד כמה התרחק גם יוסף עצמו מכל‬ ‫‬‫דרכי היהודים, ועד כמה הלך בכל דרכי היונים, עד אשר הרשה לבניו להתנפל‬ ‫על אחיהם ולהמיתו, ואשר כל חטאתו היתה כי נתן שם מתנות יותר מאשר צוה‬ ‫עליו אביו בשלחו אותו לשם.
‫ואשר באמת הי׳ כל חטאתו רק זאת כדברי יאזעפוס בראשית דבריו‪:‬ ‬
"בהשמע לאחיו איך קבל המלך את הורקנוס בכל אותות אהבה, וכי הנהו‬ ‫שב לביתו בכבוד גדול, יצאו לקראתו למען המיתו ויעשו זאת בידיעת אביהם.״
‫ואת ידי האחים הרשעים האלה בני יוסף אשר כבר סרו אז מכל דת יהודה ‫וישראל (כאשר יבואר עוד) חזק שמעון השני כי יהיו הם מנהיגי המדינה‪.‬‬
‫ולא הי׳ די לפניו את אשר הוא ואביו חזקו את ידי יוסף עצמו, ולא‬ ‫השתדלו לקחת מידו את כל ההנהגה גם אחרי אשר כל הארצות ההם יצאו מתחת‬ ‫יד מלכי מצרים, וחכירת המסים נתבטלה, ויוסף נשאר רק תקיף בעשרו הגדול לבד‪.‬‬
‫כי אם שגם אחרי מות יוסף, ובניו היו גם שפלים ונבזים אשר גם לא יכלו‬ ‫לעמוד בעצמם בהיכל מלך‪.‬‬ ‫
עד שיאזעפוס שם ‪ XII, 4, 7‬יספר: ‬‬ "‬בימים ההם הגיעה ליוסף בן טוביה הידיעה כי נולד בן לתלמי מלך מצרים‬ ‫וכי כל גדולי סוריא וכל הארצות מסביב יובילו שי למלך, ויסעו לשוש שם אתו‬ ‫משוש שמחתו, ואחרי אשר הוא עצמו מזקנותו הי׳ קשה עליו לנסוע, שאל את‬ ‫בניו מי מהם ירצה ליסע תחתיו, בניו הגדולים לא רצו ללכת מפני כי לא הי׳‬ ‫בהם כח לעמוד בחצר המלכות ולא ידעו איך להתנהג שם ועל כן יעצו לאביהם‬ ‫לשלוח את הורקנוס וכו׳." ‬
‫וכל כחם ביהודה הי׳ עתה רק עושר כבוד ביתם‪ ,‬בכל זה לא השתדל‬ ‫שמעון להוציא אה ההנהגה מתחת ידם ולהשיבה למקומה, כי אם עוד חזק‬ ‫את ידם‪.‬‬
‫ושם ‪ XII, 4, 11‬יאמר יאזעפוס‪:‬ ‬
"אחרי מות יוסף בא על ידי בניו ריב בין העם, כי האחים הגדולים יצאו‬ ‫אז למלחמה נגד הורקנוס אחיהם הצעיר, ועל ידי זה בא פלגות בין העם חלק‬ ‫גדול מהם נטו אחרי האחים הגדולים כי כן עשה גם הכהן הגדול שמעון, מפני‬ ‫קרבת משפחה אשר היתה לו עמהם(ט)."
והנה תחת להשתדל עתה להשיב ההנהגה למקומה בשעה מוכשרת כזו‬ אשר יוסף עצמו מת, תחת זה עזר הוא להקים את בניו תחתיו, ויקם רועים‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
----------------------- ‬‬‫‬‬‫‬‫
(ט) כבר הערנו פעמים רבות כי אצל יאזעפוס נוכל לקחת רק המעשה ‬עצמה, אבל טעמיו‬ ‫ומליצותיו אין להם שחר‪.‬‬
‫והנה יאמר כי שמעון נטה אחרי האחים הגדולים מפני קרבת משפחה אבל הלא קרבת משפחה הי׳‬ לו עם הורקנוס אחיהם לא לבד כמו עמהם כי אם עוד יותר מאשר עם האחים הגדולים‪.‬‬
‫לפי שעמהם הי׳ קרוב רק על ידי יוסף אביהם, ועם הורקנוס גם על ידי אמו אשר היתה בת אחיו‬ ‫שלום כמו שהוא אצל יאזעפוס שם ‪4, 6‬. ‬
‫וראוי להעיר עוד על לשונו של יאזעפוס, כי החלק היתר גדול מהעם נטו אחרי האחים הגדולים״ וכבר‬ ‫הערנו כי אצל יאזעפוס העם כלו, העם עצמו אינו כלום, וכל דבריו הם רק על האבירים בעם העשירים והתקיפים, ‫ואין ספק שהעם עצמו לא רצו לדעת לא מהאחים הגדולים ולא מהורקנוס, אבל דברי יאזעפוס הנם רק בנוגע‬ ‫להתקיפים והאבירים‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪186‬‬
‫התקופה האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫אוילים ובעזבו את השעה הגדולה הזאת לא הי' אפשר עוד אחר זה לשרש‬ ‫אחריהם.‬‬
‫ועד כמה הי׳ הנקל לעשות כן, ועד כמה הי׳ זה הכרח גמור נוכל לדעת‬ מזה, כי הנה שמעון הי׳ כהן גדול רק זמן קצר ואחריו‬ הי׳ חניו בנו אשר שב‬ ‫אל דרכי אבותיו הראשונים לשמור משמרת התורה והוא באמת מיד בראשית דרכו‬ ‫לא לבד כי לקח מידם את ההנהגה, כי אם שגם גרשם מירושלים‪.‬‬
‫ויאזעפוס במלחמות היהודים ‪ I, 1‬יאמר: ‬
"בימים ההם כאשר לחם אנטיוכס עפיפהאנעס עם תלמי הששי(י) על‬ ‫דבר הממשלה בסיריען פרץ גם ריב בין ראשי היהודים על ‫דבר הממשלה במדינה, ולא אחד מהם רצה להכנע תחת יד רעהו, בהריב הזה עלה‬ בידי חניו אחד מהכהנים ‫הגדולים להיות ידו רוממה ויגרש את בני טוביה מירושלים."
‫ועל חניו הננו יודעים באמת גם ממקום אחר כי שב לכל דרכי אבותיו‬ ‫הראשונים וישתדל בכל עוז לשוב ולשמור את משמרת התורה, וכמו שכבר‬ ‫העתקנו דברי ספר חשמונאים ב׳ עליו לאמר‪:‬‬
"בשבת ירושלים בתוך שלות השקט ותורה ומצוה נשמרים ונעשים על ידי‬ ‫יראת ד' אשר להכהן הגדול חניו והשגחתו."
‫ותהי באמת ראשית דרכו להסיר את המפלצת הזאת מישראל ולקחת את‬ ‫ההנהגה מבני טוביה (יוסף בן טוביה) ולהסיר את כל הפקידים אשר העמידו הם‬ ‫במו שיבואר‪ ,‬ולגרש אותם בעצמם גם מירושלים‪ ,‬כי גם ישיבתם שם היתה כבר‬ ‫לפוקה ולמכשול גדול(י"א)‪.‬‬ ‫
והדבר הזה הי׳ יכול לעשות גם שמעון כמו שעשה זה חניו בנו לפי‬ ‫ששני מלכי סוריא הראשונים מאז באו בני ישראל תחת ממשלת סוריא, היינו‬ ‫אנטיכוס הגדול וסילייקוס הרביעי, הי׳ לבבם טוב לבני ישראל, והחזיקו את ידי המפלגה‬ ‫הגדולה מיראי ד׳ אשר בראשה עמדו הסנהדרין, ונתנו להם גם זכיות רבות לבלי‬ ‫יוכלו מנדיהם לעשות להם רעה ככל אשר יבואר‪.‬‬
‫ובכל זה לא יכלו יראי ד׳ לדחות את יוסף עצמו ואחר זה את בניו מההנהגה ‫במדינה, מפני כי הכהנים הגדולים עצמם גם חניו השני וגם שמעון בנו מתוך רוח‬ ‫כהה ושפלות ידים עמדו לימינם, ובחבורתם נרפא להם‪.‬‬
‫ועל ידי זה נשארו גם כל הרודים על ידם לפקידי המדינה, וגזברים‬ ‫ואמרכלים בבית המקדש ואשר מזה יצא הרעה אחר זה על ידי שמעון המלשין‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
--------------------------- ‬‬‫‬‬‫‬‫
(י) יאזעפוס יתחיל ספרו זה מלחמות היהודים מדברי ימי החשמונאים ומלחמתם עם אנטיוכס‬ ‫עפיפהאנעס, ומפני שכל דבריו הנם מימי אנטיוכס עפיפהאנעס, על כן יתחיל רק ממנו, אף כי ראשית מעשי‬ חניו היו איזה שנים לפני זה כמו שהוא מבואר באורך לכל פרטיו בחשמונאים ב' וכמו שיוצא גם מתוך דברי‬ יאזעפוס עצמו באלטטי׳ כאשר יבואר‪.‬‬
‫אבל יאזעפוס דבר אין לו שם כי אם עם מה שהי׳ מימי אנטיוכס עפיפהאנעס ואילך, ‬ועוד נשוב‬ לבירורי הפרטים האלה‪.‬‬
‫ובכלל ערבב יאזעפוס שם אחר זה את כל דבריו ונדבר על כל זה בפרט בדברינו במקומו בכרך שלפני זה.
(י"א) מעתיקו של יאזעפוס ד״ר קלעמענץ העיר במלחמות היהודים שם וכתב״ לא חניו הי׳ זה ‫כי אם יאזאן גרש את בני טוביה עי׳ אלטטי׳ ‪."XII, 5, 1‬‬ ‫
והנה חשב שיש כאן סתירה בדברי יאזעפוס, אבל טעה בדברים פשוטים כי שם הוא ענין מאוחר אשר‬ ‫הי׳ אחר זה בין יאזאן לבני טוביה, ויבואר כל זה לפנינו‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
‫צד‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫אשר הי׳ פקיד נגיד בבית המקדש מימי יוסף החוכר והריב על דבר משמרת‬ ‫פקודה על שוקי ירושלים בימי חניו השלישי, בנו של שמעון‪.‬‬
‫חניו שב אל דרכי אבותיו הראשונים אל דרכי שמעון הצדיק, וישב ויתן‬ ‫ידו אל יראי ד׳, ועל ידי התאחדות הכוחות הצליח עתה חפצם בידם להכות‬ ‫אויביהם לאחור ולקחת ההנהגה מידם, ולהשתדל לרפא שבר עמם‪.‬‬ ‫
וגם הורקנוס עזר על ידם, אבל בכל אשר היו באמנה אתו, וגם אף כי‬ ‫בפרטים רבים הי׳ טוב מאחיו הגדולים, בכל זה לא לבד כי לא עלה על דעתם‬ ‫למסור לו את ההנהגה במדינה, כי אם שלא נתנו גם לו לשוב לירושלים‪.‬‬
‫לפי שראו גם בו סכנה לתורה ומצוה ולכל דרכי העם לבלי יחובל להם‪.‬‬ ‫
וכל זה יוצא לנו בדברים מפורשים מתוך דברי ספר החשמונאים ב'.‬‬
‫והנה זה כי הורקנוס הי׳ באמנה את יראי ד׳ וישם גם כל בטחונו בם, הננו‬ ‫רואים כי שם ג׳ נאמר‪:‬‬
"בשבת עיר הקדש בתוך שלות השקט ואורה נשמרת ונעשית על ידי‬ ‫יראת ד׳ אשר לחניו הכהן הגדול וכו׳ אבל איש אחד שמעון שמו משבט בנימין ‫אשר הי׳ מהפקידים (עוד מימי יוסף ובניו) בבית המקדש רב עם חניו בדבר‬ ‫משמרת פקודה על שוקי ירושלים(י״ב) ואחרי אשר לא הי׳ יכול לפעול כל‬ ‫מאומה, הלך שמעון זה אל אפאללאניוס שר חילת־סוריא וצור, ויגד לו כי לשכת‬ ‫בית האוצר אשר בבית המקדש בירושלים מלאה כסף וזהב, ולבית המקדש אין‬ ‫צורך בזה כלל, והמלך יוכל לקחת לו זה אל גנזי המלך, אפאלאניוס בבואו אל‬ ‫המלך הביא לפניו את הדברים האלה, אז נשלח העליאדארוס לירושלים, והכהן‬ הגדול קבלו באהבה ומאור פנים, וכאשר הגיד לו העליאדארוס את דבר בואו, ‫ביאר לו הכהן הגדול כי הכסף האצור בלשכת המקדש הוא כסף יתומים ואלמנות‬ ‫וחלק מהם שייכים להורקנוס בן טוביה(י״ג) איש טוב וישר וכו׳‪.‬״‬ ‫
והנה הי׳ אז הורקנוס באמנה עמהם כל כך עד אשר מיראת אחיו אשר‬ ‫ארבו לו שמר את כספו בירושלים בתוך לשכת המקדש אשר עמדה תחת השגחת‬ ‫הבית דין הגדול (עי׳ דברינו בסוף ימי החשמונאים עמוד 60) והכהן הגדול. ‫ובכל זה מבואר מדברי יאזעפוס כי גם אז נשאר הורקנוס רק בעבר הירדן‬ ‫ולא בא לירושלים‪.‬‬
‫ובאלטטי׳ ‪ XII, 4, 11‬יאמר יאזעפוס:
"הורקנוס וכו׳ ישב לו בעבר הירדן, ויהי לו שם תמיד מלחמות עם הערביים, ‫וכו׳ ויבן לו שם מצודה חזקה, ובההרים אשר מסביב חצב לו מערות וכו׳ ואת ‬‬‫‬‬‫‬‫ --------------------- ‬‬‬‫‬‬‫‬‫
(י״ב) כבר נתבאר לנו בעמוד ‪ 110‬כי זה היתה אז משרה נכבדה וגדולה.
‫והננו רואים כי חניו השתדל להסיר כל הפקידים הקודמים אשר הוקמו על ‬‫ידי יוסף ובניו מבני חבורתם,
‫וכאשר רצה להסיר גם את זה נתמלא להם הסאה ושמעון זה יצא להלשין עליו לפני הנציב, והוא הי' שליח מכולם כמו שנראה עוד‪.‬‬
ובידעם כי סילייקוס עצמו הוא נגדם עשו במחשך מעשיהם על ידי נציב חילת-סוריא. ‬
‫(י״ג) יוסף אביו הוא הי׳ בן טוביה אבל בהיות יוסף המיסד את המשפחה העשירה הזאת, והוא‬ ‫ואחיו התקיפים הגדולים נקראו "בני טוביה" נשאר השם הזה גם לבניהם אחריהם "בני טוביה" וכן יכנה יאזעפוס‬ ‫‪ XII, 5, 1‬את יתר בני יוסף אחי הורקנוס סתם בשם "בני טוביה" וכן יקרא להם במלחמת היהודים ‪I, 1‬‬ ‫וכן נקרא גם הורקנוס כאן לפנינו בחשמונאים ב'.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪188‬‬
התקופה האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫המעבר להמערות ההם עשה צר מאד עד כי לא יוכל כי אם איש אחד לעבור‬ ‫דרך שם מפני כי ירא את אחיו וכו' פה שרר הורקנוס שבעה שנים כל הימים‬ ‫אשר משל בסיריען סילייקוס (הרביעי), אבל כאשר מת סילייקוס, ואחיו אנטיוכס‬ עפיפהאנעס מלך תחתיו וכו' ובידעו את כחו הגדול של אנטיוכס עפיפהאנעס‬ ‫וביראו ממנו כי ינקום ממנו את נקמת הערביים ויצוה להמיתו, המית הוא את עצמו."
‫ומבואר כי נשאר הורקנוס גם כל העת ההיא בעבר הירדן, אשר זה הוא‬ גם כל ימי חניו‪.‬‬
‫והעתקנו את כל דברי יאזעפוס אלה כי יש בזה גם דבר נפלא מאד לראות‬ ‫עד כמה יתאימו יחד חקירת דברי הימים מתוך המקורים השונים‪.‬‬
‫כי אף אשר יאועפוס סתם כל דבריו הנה הדברים הולכים יחד ומבארים זה‬ ‫את זה, עד שיעידו על עצמן. ‫
כי הנה דברי יאזעפוס כשהן לעצמן, אין להם שחר, ומדוע הי' הורקנוס‬ ‫ירא על זה מאנטיוכס עפיפהאנעס יותר מלפני זה מסילייקוס, והלא כל מעשי‬ ‫הורקנוס עם הערביים בעבר הירדן היו כולם בימי סילייקוס, והוא נתן לו להתנהג‬ ‫שם כרצונו ולא כהה בו, ומדוע הי׳ ירא עתה כי יפקוד עליו אנטיוכס עפיפהאנעס‬ ‫את עון הערביים אשר הי׳ בימי סילייקוס‪.‬‬
וגם סילייקוס הי׳ מלך אדיר ובמה נחשב נגדו הורקנוס ומספר אנשים אשר‬ ‫עמו, ובודאי שגם מלחמה לא הי׳ לו לעשות עם הורקנוס, ואלו רק גער בו על‬ מעשיו הי׳ גם זה די‪.‬‬
‫ובכל זה לא ירא אז הורקנוס כל מאומה ויעשה את אשר עשה‪.‬‬
ופתאום הננו רואים כי כאשר אך מלך אנט‬יוכס עפיפהאנעס נשתנו הדברים‬ ‫כל כך עד כי גם המית הורקנוס את עצמו‪.‬‬
‫אבל הדברים מבוארים כל צרכן, ואם כי יאזעפוס כסה הכל בכל פרטי‬ ‫הדברים בראשית ימי חבורת המתיונים, הנם גלוים לפנינו מתוך האמור בחשמונאים‬ ב׳ פי׳ ד' ושם נאמר:
"אבל שמעון הנזכר המלשין ועוכר ארץ מולדתו שב וילשין את חניו עוד‬ ‫הפעם וכו׳ וכאשר הריב פרץ כל כך עד כי על ידי אחד מחבורת שמעון גם‬ ‫נהרגו אנשים אז ראה חניו והכיר את כל מראה בלהות של הריב הזה, וכי גם‬ ‫בידי שמעון הצליח כי אפאללאניוס נציב חילת־סוריא וצור יתמוך בידו כי על כן‬ ‫ראה לו להכרח ליסע אל המלך, לא למען הביא דבתו נגד אחרים אנשים מבני‬ ‫עמו, כי אם מפני שדאג לטובת הכלל, כי הדבר נגע להעם בכלל, וליחידים רבים‬ ‫בפרט, וכי ראה אשר בלא דבר המלך לא יסור שמעון מאולתו, אבל בהיותו‬ ‫כבר שמה מת המלך סילייקוס, ועל מקומו בא אחיו אנטיוכס עפיפהאנעס, ואז‬ ‫הצליח בידי יאזאן כי ימסור אנטיוכס לו את משרת הכהונה הגדולה, כי הבטיח‬ ‫לאנטיוכס לתת לו שלשה מאות וששים טאלאנטים כסף, ולבד זה עוד שמונים‬ ‫טאלאנטים מהכנסות שונות, וגם הבטיח עוד מאה וחמשים טאלאנטים אם ירשה ‫להם המלך לבנות בתי משחק בירושלים וכו׳.״
וההשתנות הגדולה הזאת נגעה אז גם בנפש הורקנוס עד כי ידע והכיר כי‬ ‫כלתה אליו הרעה‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
‫צה‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ גורל הורקנוס הי׳ תלוי עתה בגורל כל יראי ד׳ הנלחמים נגד אחיו הגדולים‬ ‫וכל בני חבורתם, עתה כאשר לאסון בני ישראל קם מלך חדש אשר נתן ידו‬ ‫לחבורת המתיונים וימלא כל משאלותם ביהודה, הנה ידע הורקנוס בי בא קצו‬ ‫אמת בצעו‪.‬‬
‫וגם חניו עצמו נהרג אחר זה על ידי ראשי חבורת המתיונים‪.‬‬
‫ומיד אחר זה נאמר שם בספר חשמונאים ב' ד׳ שם: ‬
"כאשר אך נתן המלך ידו לו (ליאזאן) ויסכים לחפצו, והוא הי׳ לראש, ‫הפך את כל סדרי בני ישראל לדרכי היונים, ויבטל את כל הזכיות הטובות אשר‬ ‫על פי אהבת האדם נתנו המלכים להיהודים, אשר השיגו אותם על ידי השתדלות‬ ‫יונתן אבי אייפאלעמוס, הוא אייפאלעמוס אשר כרת את הברית מבני יהודה‬ ‫עם הרומיים."
‫והנה אם בטל יאזאן את הזכיות האלה מזה עצמו הננו יודעים מה הי׳ טיבם‬ ‫של הזכיות ההם‪.‬‬
‫שהרי דבר שאין צריך לאמר הוא שאילו הי׳ זה זכיות אזרחיות לאכול‬ ‫מפרי הארץ ולשבוע מטובה לא הי' יאזאן מבטלם כי אם מחזקם בכל כחו‪.‬‬ ‫
אבל הנה זמנו של יונתן זה אשר השתדל להשיג הזכיות ידענו מהסימן‬ ‫הניתן עליו כי הי׳ אבי אייפאלעמוס אשר כרת הברית עם הרומיים‪.‬‬
‫והכונה על הנאמר בחשמונאים א׳ סי׳ ח׳ י"ז‪:‬‬
"ויבחר יהודה המכבי את אייפאלעמוס בן יונתן בן הקוץ, ואת יהושע בן‬ ‫אלעזר וישלח אותם לרומא לכרות שם ברית שלום ומחסה."
‫ומבואר לנו שני הדברים יחד, כי זמנו של יונתן האב נופל קרוב לימי‬ ‫אנטיוכם עפיפהאנעס, היינו בימי אנטיוכס הגדול אביו וימי סילייקוס אחיו, אשר‬ ‫עליהם הוא שנאמר "אשר נתנו המלכים להיהודים״‪.‬‬
‫וזאת שנית הנה מבואר בי בנו אייפאלעמוס הי' מבני חבורת יראי ד׳ והוא‬ ‫נשלח מהם במלאכות עמו, מזה ידענו שגם כן הי׳ אביו‪.‬‬ ‫
והנה אין בידינו היום דבר פקודות המלכים ודברי הזכיות ההם בפרט, אבל‬ ‫גם מתוך מה שנשאר לפנינו בדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XII, 3, 3‬מדברי אנטיוכס‬ ‫הגדול במכתבו לשר צבאו נוכל להציל איזה פרטים כמו שיאמר שם‪:‬‬
"לכל העם כלו (מהיהודים) ינתן רשות לחיות ככל חוקי אבותיהם‪.‬‬
‫זקניהם כהנים סופריהם (סופרי המקדש שם בלשונו) והמשוררים פטורים‬ ‫ממס הגולגולת, מס הכתרת ומכל שאר המסים."
‫ומכל זה נוכל להבין כי מיד כאשר יצאו בני ישראל מתחת יד מלכי‬ ‫מצרים עוזרי רהב של יוסף החוכר וכל אגפיו, אשר כבר שמו חותמם על ארץ‬ ‫יהודה, הנה הפילו תחנתם הטובים בעם לפני מושלי סוריא לתת להם להשיב רוחם‪.‬‬
‫והוכרחו לעשות כן האחת מפני שהארץ נשארה גם אחר זה תחת ד׳‬ ‫רשויות, ואף שחכירת המסים על כל המדינות ההם נתבטלה, ותהי אחר זה גם‬ ‫משותפת למלכי סוריא ומצרים, אבל יוסף ובני חבורתו נעזרו עוד עוזר גדול על‬ ‫ידי מלכי מצרים‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪190‬
‫התקופה האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫וזאת שנית כי בעשרם הגדול מאד, ותוקף זרועם במדינה על ידי כל הפקידים‬ ‫אשר הי׳ רוחם נאמנה אתם, ועל ידי אשר חניו הכהן הגדול בזקנותו ושמעון בנו‬ ‫תמכו בידם, וירצו פעלם, ויקבלו טובתם‪.‬‬
‫על ידי כל זה לא יכלו לדחותם עוד, ויהיו מוכרחים להשתדל לקבל פקודות‬ ‫המלכים כי לכל הפחות לבלי יוכלו להרע להם, ועיקר הכל לבלי ישנו דת ודין‪.‬‬
‫וחוקרי העמים חשבו כי טעה יאזעפוס וחשב כי סילייקוס מלך רק שבע‬ שנים אף כי באמת מלך ‪ 12—11‬שנה‪.‬‬ ‫
אבל אין הדבר כן ודברים כאלה ידע יאזעפום אבל דבריו על הורקנוס:
"שם משל הורקנוס שבע שנים כל הזמן אשר משל סילייקוס באזיען אבל‬ ‫כאשר מת סילייקוס וכו׳."
‫הנה הם על הזמן מאחרי אשר נדחה הורקנוס מירושלים בפעם שניה אחרי‬ ‫מות אביו על ידי אחיו אשר נשארה ההנהגה תחת ידם בעזרת שמעון השני אשר‬ ‫אך על זה ילכו דבריו שם‪.‬‬ ‫
כי בראשונה עוד בחיי אביו הלך וישב בעבר הירדן, והן דברי יאזעפוס‬ שם ‪XII, 4, 9‬ אבל אז לא חצב לו בסלע קנו ולא בנה לו מצודות, וגם לא‬ ‫התישב שם בקביעות, כי חכה אשר במות אביו יגבר ידו על אחיו השפלים וכל‬ ‫ההנהגה תסוב אליו‪.‬‬
‫אבל אחרי מות אביו בבואו בראש חילו קדמו אחיו את פניו במלחמה‬ ‫ושמעון השני הכריע לעזרת אחיו, אז נתיאש מירושלים, ויתישב בקביעות בעבר‬ ‫הירדן, ויבן שם כמו רמים היכלים גדולים, וישם מצודות סלעים, ויחצוב מערות‬ ‫ומנהרות, והן דברי יאזעפוס שם ‪ XII, 4, 11‬והדברים פשוטים(י"ד)‪. ‬‬ ‫ואחר כל זה הנה נוכל לצמצם לגמרי זמנו של שמעון השני, היינו משך‬ ‫ימי כהונתו‪.‬ ‬
‫כי הנה זה ידענו מדברי יאזעפום כי משך הזמן מאז הכריע שמעון השני‬ ‫לטובת האחים הגדולים והורקנוס ראה כי אבדה תקותו וילך וישב אל עבר הירדן‬ ‫ויקבע שם מקומו הקבוע ויבן לו שם היכלים ומצודות, זה נמשך שבע שנים עד‬ מות סילייקוס, כמו שיאמר זה יאזעפוס מפורש‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
------------------------- ‬‬‫‬‬‫‬‫
(י"ד) החכם גרעץ נסתבך ונשתבש בזה מאד, ויברא לו בח״ב עמוד ‪ 257‬ ועמוד ‪ 261‬החלטות ‫שונות וישלח את הורקנוס גם למצרים, וגם לירושלים, ובהערה עמוד ‪ 257‬יבאר יסור דבריו ויאמר‪:‬‬
‫״יאזעפוס ‪ 4, 9‬יאמר (כבר בימי יוסף) כי הלך הורקנוס וישב בעבר הירדן, אבל יאזעפוס עצמו ‪4, 11‬‬ ‫יכתוב ישיבתו בעבר הירדן לזמן מאוחר בימי סילייקוס פהילאפאטאר ‪ ,187—175‬ולפני העת הזאת בהכרח הי׳‬ ‫הורקנוס בירושלים כי הלא על ידו באו בירושלים כיתות מתחלקות ויכול להיות כי בהמקום הראשון יחסרו דברים‬ ‫אצל יאזעפוס." ‬‬ ‫ועל פי זה כתב גם בעמוד ‪ 261‬כי מתוך דברי יאזעפוס ‪ 4, 11‬יוצא מפורש כי אחרי מות‪-‬אביו הי׳‬ ‫הורקנוס בירושלים ועל ידי זה שלחו גרעץ בהשערותיו גם למצרים‪.‬‬
ולא ידענו מה הי׳ לו כי נשתבש כל כך בדברים פשוטים ומפורשים להיפך‪.‬‬
‫ודברי יאזעפום שם ‪ 4, 11‬מבוארים כי אחיו נסעו לקראתו למלחמה למנעו מלבוא לירושלים‪, והכתות‬ ‫אשר נתחלקו, היינו כי היו שם אבירים אשר גם רצו לבוא לעזרת הורקנוס, אבל מרבית האבירים תמכו ביד‬ ‫האחים הגדולים, אשר הלכו בדרכם הרעה הרבה הלאה מהורקנוס וכל הדברים פשוטים‪.‬‬
‫וכבר נתבאר בפנים שאין בזה לא סתירה ולא חסרון בדברי יאזעפוס, והורקנוס ישב כל העת ההיא‬ ‫בעבר הירדן.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
‫צו‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ולפני ימי השבע שנים האלה אז הוא זמן מריבת האחים אחרי מות אביהם, ‫אשר לא נתנו להורקנוס גם לבוא לירושלים‪.‬‬
‫ומפורש בדברי יאזעפוס כי במות יוסף אביהם הי׳ חניו אבי שמעון עדין חי‪.‬‬
‫והיינו כי הם רבו יחד בימי חניו, אבל כאשר מת ושמעון בנו מלא מקומו‬ ‫והוא כדברי יאזעפוס הכריע לטובת האחים הגדולים, אז נמשכו אחריו אבירים‬ ‫רבים ויד האחים היתה רוממה, והורקנוס הלך ושב למקומו לעבר הירדן ונתיאש‬ ‫מדבר ההנהגה בירושלים, ויתישב לגמרי בקביעות בעבר הירדן ויבן לו שם היכלים‬ ‫ומצודות ומאז נשארו עוד כשבע שנים לימי סילייקוס‪.‬‬
‫והנה בכל האופנים לא נמשך הריב הרבה, שהרי הורקנוס גם לירושלים לא‬ ‫בא אז, ואין בדברי יאזעפוס דבר ממלחמות ודברים פרטים בהריב הזה.
‫ועל כן גם אם נאמר שהריב ארך שנה שלמה, ושאז מת חניו ויכהן שמעון‪,‬‬ ‫הנה כיהן שמעון רק אחרי ערך ארבע שנים לימי סילייקוס, ונשארו מאז והלאה ‫רק לכל היותר שמונה שנה עד סוף ימי סילייקוס‪.‬‬
‫וחניו בנו של שמעון השני אשר מפורש עליו בחשמונאים ב׳ כי בהיותו‬ ‫באנטוכיא לבקש על עמו מת סילייקוס ואנטיוכס עפיפהאנעס העבירו מכהן גדול‬ ‫ויתן את הכהונה הגדולה ליאזאן אחיו, הנה אין ספק כי נמשכו ימיו משך איזה‬ ‫שנים‪.‬‬
‫לפי שיש לנו עליו המון מעשים, וגם כאלה הדורשים זמן מרובה‪.‬‬
‫בחשמונאים א׳ י"ב ז׳ נזכר מכתב מלך אשפרתא בלאצעדעמאניא אליו, והדבר‬ ‫הזה בא גם בדברי יאזעפוס ‪.XII, 4, 10‬‬
‫ובדברי יאזעפוס במלחמות היהודים ‪ I, 1‬נאמר כי הוא לקח ההנהגה מיד‬ ‫בני טוביה ויגרשם מירושלים‪.‬‬ ‫
והדבר מובן מעצמו כי לא בין לילה נעשה דבר גדול כזה, ואבירים‬ ‫ותקיפים גדולים כאלה אשר גם שמעון אביו חיזק את ידם, לא ביד יוקחו, ואין‬ ספק שעבר על זה עידן ועידנים‪.‬‬ ‫
ואחר זה במעשה שמעון המלשין עושה דבר האחים אשר שב לעשות‬ ‫מחלוקת עם חניו יותחלו הדברים מזה בחשמונאים ב׳ סי׳ ג׳:
"בשבת עיר הקדושה (ירושלים) בשלום ושלות השקט ותורה נשמרת ונעשית‬ ‫על ידי יראת ד׳ אשר לחניו הכהן הגדול וכו׳ בא הדבר כי גם המלכים וכו׳ אבל‬ ‫איש אחד שמעון וכו׳."
‫ואין ספק כי הדברים האלה יורו על עצמן, כי מחלוקתו וריבו של שמעון‬ על חניו לא הלכה יחד עם המחלוקת עם האחים בני טוביה, ולא באה מיד‬ ‫אחר זה‪.‬‬
‫כי אם שבנתיים כבר עבר משך זמן של ימי שלות השקט, ושיבת הסדרים‬ ‫למקומם‪.‬‬
‫וכבר גם האמינו כולם בימי שלותם וכי אין שטן ואין פגע רע, עד כי‬ ‫הורקנוס כבר גם בטח לבו בשלותם ויביא את אוצר כספו מעבר הירדן ויפקד‬ ‫בירושלים תחת יד חניו‪.‬‬
‫ואחר ביאת העליאדארוס לירושלים וכל המעשה עמו ושובו אל המלך‬ ‫נאמר שם:‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫192
התקופה האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ "אבל שמעון לא שקט וכו׳ וכאשר פרץ הריב למרחוק עד כי על ידי אחד‬ ‫מחבורת שמעון גם נהרגו נפשות, אז ראה חניו והכיר את כל הרעה הנשקפת מזה‬ ‫וכו׳ ועל כן נסע אל המלך וכו׳.״
‫ועל כל הדברים האלה יחד הלא עברו זמנים שונים, ובודאי שנמשכו ימיו‬ כחמשה ששה שנים‪.‬‬
‫ונשארו לימי שמעון אביו רק זמן קצר מאד כשתים או לכל היותר כשלשה שנים‪.‬‬
‫ולהבין יותר את כל מעשי שמעון השני עם האחים האלה, עלינו להעיר‬ ‫עוד עד כמה התרחקו אלה מכל תורת ד׳ עד הקצה האחרון להיות ככל הגוים‬ ‫בית ישראל‪.‬‬
‫הנה הם נצחו את חניו על ידי יאזאן והוא הי׳ כבר יוני לאמיתו, ובחשמונאים‬ ‫ב׳ סי׳ ד׳ נאמר עליו‪:‬‬
"הוא הפך מיד את כל סדרי הדברים לדרכי היונים וכו׳ ויבן אצל המקדש‬ גימנאזיום (לגימנאסטיק והתאבקות אשר גם הלכו שם ערומים) ויכריח את כל‬ ‫הנערים ללכת לשם, וכל דרכי הגוים לקחו עמדתם, עד כי הכהנים מאסו בעבודת‬ ‫המקדש וכו׳ וכאשר בעיר צור הי׳ אז חג לאומים שלח יאזאן לשם מתנות גדולות‬ ‫ולהקריב בהם קרבנות לעבודה זרה לשם הערקלוס וכו׳.״‬
‫ובכל זה עדין לא זכה יאזאן בעיני האחים האלה אחרי אשר בירושלים‬ ‫עצמה ובבית המקדש עוד לא עבדו לעצבים‪.‬‬
‫ושם ד׳ כ"ג נאמר‪:‬‬
"אחרי זמן של שלש שנים שלח יאזאן את מענעלאוס אחי שמעון המלשין‬ להביא אל המלך את הכסף ולשאול ממנו על איזה דברים נחוצים, והוא חנף‬ ‫להמלך וישתדל כי ימסור לו את משרת הכהן הגדול וכו׳ והנה נדח עתה יאזאן וכו׳.״
ויאזעפוס שם ‪ XII, 5, 1‬יאמר‪:‬‬ ‫
"כאשר פרץ עתה הריב בין יאזאן אשר הי׳ כהן גדול לפני זה לבין מע‫נעלאוס אשר הי׳ עתה כהן גדול תחתיו, והעם (האבירים) נתחלקו לשתי כתות, היו‬ ‫עם מענעלאוס רק בני טוביה וכל העם (תקיפי האבירים) היו עם יאזאן ועל ידי זה‬ ‫מטה יד בני טוביה ומענעלאוס כל כך עד כי הוכרחו ללכת אל המלך ויגידו לו‬ ‫כי חפצם לעזוב לגמרי את דרכי היהודים וכו׳(ט״ו)‪.‬‬ ‫
ומבואר מזה כי הם היו עם מענעלאוס נגד יאזאן, הוא מענעלאוס אשר‬ ‫כבר עבד עבודה זרה בירושלים, והוא יחד עם בני טוביה הפיקו חפץ אנטיוכס‬ ‫עפיפהאנעס לגזור שמד על כל היהודים בארץ ישראל, ככל אשר נשוב עוד לכל‬ ‫זה בדברינו על ראשית ימי הצדוקים‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
------------------------------------ ‬‬‫‬‬‫‬‫
(ט״ו) כבר הערנו כי יאזעפוס ערבב את סדרי הדברים גם בשגגה גם בזדון ככל אשר עוד‬ יבואר לנו כל זה‬ במקומו בכרך שלפני זה בדברינו על כל זה בפרט‪.‬‬
‫אבל את אשר איני נוגע לסדרי הדברים, ואת אשר אין סתירה בינו לבין המקורים הברורים, ‬זה נוכל‬ ‫לקחת ממנו ולצרפם אל סדרי המעשים‪.‬‬
‫״ובמקום הזה נראה כי ערבב הדברים למען תת להם פנים כי מענעלאוס והאחים בני טוביה עשו‬ ‫מעשיהם מאונס, ויעזבו את דת היהודים מהכרח, ויגזרו שמד על ארץ יהודה רק כהולכים לתומם‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
‫צז‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ועם האנשים האלה התהלך שמעון וביד אלה תמך, ויחזק אותם להיות‬ ‫ידם רוממה ביהודה וירושלים‪.‬‬ ‫
אף כי את אשר הי׳ עליו לעשות אז, הי׳ רק זאת לדחות מכל ההנהגה גם‬ ‫את הורקנוס וגם את האחים וכל בני חבורתם, ולבלי לתת להם לשלח שרשם, כי‬ ‫בימי סילייקוס הי׳ הנקל לעשות כן כמו שהננו רואים ממעשי חניו אחר זה, אף‬ ‫שאז כבר הי׳ קשה מאד לדחותם אחרי אשר כבר נטעו גזעם וכבר הי׳ הכל תחת‬ ‫ידם, ובכל זה הננו רואים בימי סילייקוס כי כל המפלגה נדחתה כל כך לאחור‬ ‫עד שגם מלשיניהם לא שלחו לשונם באנטוכיא עצמה במקום המלך ולפניו כי‬ ‫אם עשו דרכם רק על ידי נציב חילת־סוריא‪.‬‬
‫ועל כן אין ספק כלל כי אילו הי׳ שמעון חפץ להתאחד עם יראי ד׳, אז‬ ‫הי׳ הנקל מאד לעשות כן ככל אשר נעשה אחר זה בימי חניו, ואלו עשה כן אז‬ ‫הי׳ לבני ישראל אור במושבותם והיו נשמרים מכל הרעות הגדולות והנוראות אשר‬ ‫באו אחר זה במשך זמן גדול של חמשה וארבעים שנה מן קל״ז לשטרות‬ ‫עד קע״ב‪.‬‬
‫ואמנם כי יש בזה עוד דבר גדול אשר ישוב ויבאר לנו גם הוא את הדבר‬ כמו שהוא‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
פרק י׳א‪.‬‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫שמעון הצדיק בשמו‪.‬‬ ‫
חוקרי ישראל אשר עסקו בדברי ימיו, לא שמו לב לדעת את העם הנפלא‬ ‫הזה ולהכיר דרכם, וארחות עולם אשר הלכו בם, כי על כן לא עמדו על אופים‬ ‫של אומה זו בהענינים הגדולים הכוללים, ולא יכלו למצוא הדרך גם בפרטי‬ ‫המעשים‪.‬‬
וגם בהדבר הזה אשר לפנינו לא שאלו את עצמם שאלה פשוטה מאד‬ ‫וגדולה לדעת מה טיב הדבר הזה‪.‬‬ ‫
ואיך היתה כזאת אצל העם הגדול הזה כי יקרא לאיש בשם "הצדיק" דבר‬ ‫אשר לא נמצא דוגמתו לא לפני זה ולא לאחר זה בכל ימי עולם, בכל דורות‬ ‫עולם אשר עברו על עם עולם‪.‬‬
‫ואף כי כן הדבר כי שמעון הצדיק הי׳ גדול מאד ככל הגדולות והנפלאות‬ ‫אשר נאמרו עליו, בברייתות בגמ׳, ויותר מכל זה הנאמר במשנה כי לבד היותו‬ ‫כהן גדול צדיק מושל ביראת אלקים הי׳ גם ראש כל חכמי ישראל, ויהי הוא‬ ‫המופלא שבסנהדרין וממנו קבלו הבאים אחריו, אבל הגוי הנפלא הזה לא ידע‬ ‫מזה גם על כל שרי קדש ונביאי ד׳, אשר מעשיהם הגדולים גם הם הכריזו עליהם‬ מסוף העולם ומדור לדור‪.‬‬
‫והננו רואים כי אין זה תואר עליו בפי חכמים לבד כי אם שנקרא כן אצל‬ ‫כל העם מקצה עד שגם יאזעפוס אשר הי׳ מהחיצונים, ולא דיבר בשבחו כל עיקר, ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪194‬‬
‫התקופה האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫עד שגם השתמט מלהזכירו במקומו והזכירו רק דרך אגב אצל אלעזר אחיו ואצל‬ ‫חניו בנו (טז). ‬‬ ‫הנה בכל זה מכיון שהזכירו הוכרח גם הוא לאמר "שמעון הצדיק" לפי‬ ‫שזה הי׳ שמו בפי כל העם ולא ידעו אחרת כי אם בהזכיר שמו "שמעון הצדיק".‬‬
‫ואמנם כי עוד יותר מזה כי נראה מבואר לפנינו שהתחילו לקרוא אותו כן‬ ‫רק משך זמן גדול לאחרי מותו ולא נקרא כן לא בימיו ולא מיד לאחר מותו‪.‬‬
‫כי הנה בן סירא הוא הי׳ חי מיד אחרי שמעון הצדיק וכפי הנראה מלשונו‬ גם הכירו בימי עלומיו וחי אחריו בזמן אנטיגנוס איש סוכו‪.‬‬ ‫
והוא באמת יתאר אותו בספרו כמלאך ד׳ וכתב פרק שלם בשבחיו הגדולים ‫‬‫מאד ומעשיו הכבירים‪.‬‬
‫ובכל זה לא ידע עוד משם "שמעון הצדיק" ובסי׳ נ׳ מספרו יאמר‪:‬‬
"הכהן הגדול שמעון בנו של חניו בימי חייו תקן את בית המקדש, ובימיו‬ ‫נתקן ההיכל, וגם הוא הי׳ האיש אשר הניח היסוד להחומה אשר תקיף מסביב את‬ ‫המקדש, בימיו מצאו כי מוצא המים קטן הוא ויגדלהו, הוא דאג להקים הריסות‬ ‫עמו ויבצר את העיר כי תוכל לעמוד נגד אויב. בצאתו מבית לפרוכת אל העם‬ ‫הבריק בהוד תפארתו, כאילת השחר מבין העבים, כירח במלואו, כשמש אשר‬ ‫תבריק בעזוז אורה על ראש ההיכל, כקשת בכל שלל צבעיה בין עב הענן, ‫כחבצלת בפריחתה בימי האביב וכשושנה על יבלי מים, ככלי זהב טהור משובץ‬ ‫באבני אקדח, ויהי הודו כעץ הזית מלא פירותיו וכארז אשר דליותיו עד עבים‬ ‫יגיעו, וכאשר לבש בגדי הקדש בגדי הכבוד וציץ נזר הקדש ויגש אל מזבח ד׳‬ ‫אז האיר מסביב בהוד מראהו וכו׳."
‫ואיך אפשר הדבר כי סופר כזה המתאר אותו בכל חם אהבה מעזוז נפשו‬ ‫עד כי יתאר גם הוד מראהו, ישכח לאמר כי הנהו בפי כל העם בשם "הצדיק" ‫עבור מעשיו הגדולים דבר אשר הנהו בזה יחידי בין כל דורות עולם בעם ישראל‪.‬‬ ‫
אבל לא לבד שלא סיפר לנו זה בתור ציור כולל מרום תפארת גדולתו‬ ‫בתוך כל העם‪.‬‬
כי אם שגם הוא עצמו יקרא לו רק "הכהן הגדול שמעון בן חניו". ‬
‫ואיך אפשר כי יהי׳ הדבר מהיפוך להיפוך‪.‬‬
‫יאזעפוס שונא חכמי התורה ואויבם אשר גם השתמט מלהזכיר את שמעון‬ ‫הצדיק במקומו למען אשר לא יצטרך לדבר עליו ביחוד כל מאומה הוא בכל זה‬ ‫הוכרח להזכירו בשם "שמעון הצדיק" לפי שרק כן נקרא בפי כל העם ולא הי׳‬ ‫אפשר להזכירו באופן אחר‪.‬‬ ‫
ובן סירא אשר הלך עם חכמים‪ ,‬ויתחמם לאור חכמי התורה‪ ,‬הוא יזכירו‬ ‫סתם "הכהן הגדול שמעון בן חניו". ‬
‫ואין ספק כלל שאילו הי׳ הדבר כן בפי כל העם כבר בימי בן סירא שלא‬ ‫הי׳ משנה מכפי שנקרא בפי כל ובודאי שגם הוא הזכירו כפי מה שקראו לו כל‬ ‫העם ‪"‬שמעון הצדיק".‬‬ ‫‬‬‫‬‬‫‬‫
------------------------ ‬‬‫‬‬‫‬‫
(טז) ואחרי שהוכרח להזכיר עליו גם שם הצדיק, הוכרח לאמר בחצי שורה שנקרא כן מפני ‫שהי׳ ירא ד׳ ואוהב אדם‪.‬‬
‫אבל שנאתו לראשי התורה גדלה כל כך עד שלא דבר מענינו כל מאומה, וגם לא הזכירו במקומו כי‬ אם בדרך אגב‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
‫צח‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫והדבר מבואר כי בני ישראל התחילו לקרוא לו כן בשם הגדול "שמעון‬ ‫הצדיק" אחרי ימי בן סירא‪.‬‬
‫אבל אם כן הוא הלא עלינו לחקור זאת מה הי׳ הדבר אז‪.‬‬
‫ומתוך כל דברינו הנה זה מתבאר לנו מעצמו‪.‬‬
‫בכל גדלו הוד כבודו ומעשיו הגדולים לא עשו זה בני ישראל בחייו, כמו‬ ‫שלא עשו זה לכל ראשי ישראל אשר מימי עולם, וכמוהו כמוהם כסה שמים‬ ‫הודם וגדלם ותפארתם לאין חקר‪.‬‬ ‫
אבל אחרי ימי שמעון השני אשר הי׳ גם הוא "שמעון בן חניו" ולא הספיק‬ ‫להם עוד על שמעון הראשון השם "הכהן הגדול שמעון בן חניו" שהרי זה הי׳‬ ‫גם השני‪.‬‬ ‫
ובהיות כי מיד אחרי ימי שמעון השני באו ימי המהפכה ביהודה, ימי השמד‬ ‫והמטבח הגדול לכל יראי ד׳ שומרי תורה ומצוה, והיינו לכל העם בכללו, ואשר‬ ‫ידעו כולם כי בראשית התגלע הדבר התהלך שמעון השני עם כל אוכלי עמם‬ ‫אלה ויחזק את ידם, ועל ידי זה בא להם כל הצרה הגדולה והנוראה הזאת‪.‬‬
‫הנה גם באין אומר ודברים התחילו כל העם בהזכירם את הראשון לאמר‬ "‬שמעון הצדיק" וידעו על מי יסבו דבריהם‪.‬‬
‫ובהיותו באמת גדול מאד, וכתר השם הגדול הזה הי׳ גם ראוי לו הנה‬ ‫נשאר הדבר כן בפי כולם‪.‬‬
‫והי׳ זה אז גם דבר הכרחי וגם דבר טבעי, "הכהן הגדול שמעון בן חניו"‬ ‫לא הי׳ אפשר לאמר עליו עוד שזה הי׳ גם השני‪.‬‬ ‫
והנה לפניהם ולעיניהם שחת שמעון השני את דרכו, והראשון תהלתו מלאה‬ ‫ארץ ושמו וזכרו לא מש מפיהם לברכה ודור לדור ספר מעשיו הגדולים‪.‬‬
‫כי על כן הנה בא הדבר מעצמו ויהי דבר כל העם עליו "שמעון הצדיק".‬ ‫
ולא לבד אותו ידעו על ידי זה כי אם גם לכל בני המשפחה הזאת בכל‬ ‫השמות חניו ושמעון‪.‬‬
‫חניו הראשון הי׳ אבי "‬שמעון הצדיק", חניו השני הי׳ בנו של "שמעון‬ ‫הצדיק", שמעון השני הי׳ מעתה תחת השם של סתם "שמעון בן חניו", וחניו השלישי‬ בשם "חניו בן שמעון" סתם (יז)‪.‬‬
‫ויהי מאז בפי כל העם כן כחק לישראל "שמעון הצדיק" אחרי אשר גם‬ ‫כשה‬וא לעצמו הנה הולמתו הכתר שם טוב הגדול הזה בגדולת תורתו ומעשיו‬ ‫הנפלאים. ‫
ועל כן בא בזה לפנינו דבר בישראל אשר אין לנו דוגמתו בכל דברי‬ ‫ימי ישראל‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ --------------------------- ‬‬‫‬‬‫‬‫
(יז) לא נטפלנו לדבר על עלי נדף המזויפים ומיוחסים ‬לפהילא ‫בשם ספר העתים אשר העתיקם‬ ‫הרב בעל מאור עינים בפרק ל"ב, כי דבר אין לדברי הימים עם דברים מוסכמים למזויפים ממאוחר מאן דהוא. ‬
‫וכבר העיר שם במ"ע גם המוציאו לאור בדפוס ווילנא תרכ"ו החכם דוד קאססעל וכתב ״כאן דלג‬ ‫המחבר מה שכתב במה״ע שהורדוס הרג וכו׳ בעבור שאמרו שהוא המשיח הנרמז עליו בכתבי הקדש, והנה מן ‫המאמר הזה לבדו נראה ברור שספר עתים זה אינו מידידיה האלכסנדרוני המפורסם כי אם מעשי ידי בדאי‬ ‫ומזייף מאוחר" אלה דבריו‪.‬‬
‫והוא מזויף ממאוחר אחד מן הידועים אשר כתב גם כל הדברים (גם לבד הנ״ל) למטרה‪ ‬ידועה ויבואר‬ ‫במקום אחר‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪196‬‬
‫התקופה האמצעיות‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫וכל כך פשט זה מאז ואילך בכל ישראל עד שנם יאזעפוס הוכרח לכתוב‬ ‫עליו כן, ועל ידי זה גם לבאר כקצרה ענין התאר הזה‪.‬‬
‫ויאמר באלטטי׳ ‪XII, 2, 5‬‬:
"אלעזר הי׳ לכהן גדול באופן זה, אחרי מות חניו הי' במקומו שמעון אשר‬ ‫מפני יראתו את ד׳ ואהבת האדם נקרא בשם "שמעון הצדיק" וכאשר מת הי׳ עוד‬ חניו בנו ילד קטן ויכהן אלעזר אחיו תחתיו."
‫ושם 1, 4 יאמר:
"זה הי׳ בימי הכהן הגדול חניו כי במות אלעזר הי׳ אחריו לכהן גדול מנשה, ‫ואחרי מותו הי׳ לכהן גדול חניו בנו של שמעון הצדיק.״‬
‫ואחרי כל מה שנתבאר לנו בזה בקצרה בכל הדברים האלה, נוכל לדעת‬ ‫ולהבין את כל מהלך הדברים בהתקופה האמצעית, בכל הנונע לענין דברינו במקום‬ ‫הזה, והוא דבר התקופה האמצעית אשר היתה בין סידור יסוד המשנה (ככל אשר‬ ‫יבואר עוד) לבין ימי תקופת התנאים על יסוד המשנה, אשר הותחלה עם הלל ושמאי‪. ‬‬ ‫ונוכל לשום לב לסדר לפנינו ראשי פרקי התקופה הזאת ממה שנדרש‬ ‫לדברינו במקום הזה‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫פרק י"ב‪.‬‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ שמעון הצדיק הי׳ המאחז את שתי התקופות האלה יחד, את התקופה שכבר‬ ‫עברה ונגמרה בראשית ימיו, היא תקופת אנשי כנסת הגדולה, ואת התקופה אשר‬ ‫הותחלה בימיו, היא התקופה האמצעית, תקופת ימי העמידה וגם ימי המבוכות‪.‬‬
‫במשנה אבות פ"א משנה ב׳ נאמר עליו "שמעון הצדיק הי׳ משירי כנסת‬ הגדולה". ‫
וענין הדברים האלה הם כי מפני גדלו בתורה ובמעשים ועל ידי רום תפארת‬ ‫בית אבותיו שהיו כולם כהנים גדולים דור אחר דור מימי הבית הראשון כבר ישב‬ ‫לכסא בראשית ימיו בין הכנסיה הגדולה הזאת‪.‬‬ ‫
ובימיו הוא כבר נגמרו כל מעשיהם הגדולים, כבר בראשית ימי הכנסיה‬ ‫נחתמו כתבי הקדש, וגם כל יסודי המשנה, כל יסודי הקבלה, כבר נסדדו סדור‬ ‫כללי ונטבעו במטבע קבועה וסדורה ככל אשר נשאר זה לפנינו במשנה‪.‬‬
‫והוא זכה עוד בימי עלומיו להיות יחד עם זקני הכנסיה הגדולה הזאת‪.‬‬
‫ובעמדו אחר זה בהגיע זמנו הוא בראש כל הדור נראה עליו גם כבודם‬ ‫והדרם בהיותו "משירי אנשי כנסת הגדולה".
‫ועל כן הנה בנוגע לזמנו אין שום סתירה בין דברי הברייתות בגמ׳ לדברי‬ ‫יאזעפוס‪.‬‬
‫כי אף שבברייתות ההם נאמר כי שמעון הצדיק יצא לקראת אלכסנדר‬ ‫בבואו בחרון אפו לירושלים, ויאזעפוס ‪ XI, 8, 4‬מאלטטי׳ יאמר כי הי׳ אז‬ ‫ידוע זקנו של שמעון הצדיק כהן גדול‪.‬ ‬
‫הנה כן הדבר כדברי יאזעפוס כי הכהן הגדול המשמש בשם כהן גדול הי'‬ ‫אז ידוע, אבל בהיות ידוע אז כבר זקן גדול, ושמעון הצדיק נכדו כבר הי׳ אז‬ ‫לאיש וכדברי המשנה המפורשים עליו שהי׳ משירי כנסת הגדולה‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬ ‫
‬‬‫‬‬‫‬‫ ובהיות שמעון הצדיק לבד גדלו בתורה ובמעשים אשר בטחו בו הכהנים‬ ‫והעם כי יעזר בעזר ד׳ על יראיו, הנה הי׳ גם מראהו כמלאך ד׳ בהוד נורא ככל‬ ‫אשר יתארהו לפנינו בן סירא בספרו‪.‬‬
‫כי על כן נבחר הוא ללכת במלאכות עמו בראש הכהנים והעם לקראת‬ ‫אלכסנדר‪.‬‬
‫ויאזעפוס אשר ידע כי ידוע הי׳ אז כהן גדול חשב שהוא הי׳ גם היוצא‬ ‫לקראת אלכסנדר, והוא הי׳ בידו רק זכרונות דברי הימים מהמעשים בכלל, אבל‬ ‫דבר לא הי׳ לו עם דברי ימי ראשי חכמי התורה בפרט‪.‬‬
‫וחז״ל בספרי זכרונותיהם וקבלותיהם קבלו וידעו ששלחו אז את שמעון‬ ‫הצדיק אשר כבר הי׳ אז משוש דורו‪.‬‬
‫וכל זה הוא רק בנונע להמלאכות לדעת מי יצא אז בראש הכהנים והעם, ‫אשר זה הוא דבר פרטי לעצמו, ואינו נוגע לדברי הימים וסדרי הדורות‪.‬‬
‫אבל בנונע לעצם זמנו של שמעון הצדיק, היינו לזמן פעולותיו הוא לעצמו, ‫הזמן אשר כבר עמד הוא בראש הדור, בזה דברי שניהם אחת, ואין בזה שום‬ ‫סתירה‪.‬‬
‫וזמנו הוא בימי תלמי לאגו וככל אשר גם כבר נתבאר‪.‬‬ ‫
והנה הי׳ בימי שמעון הצדיק דבר גדול ונפלא מאד אשר לא הי׳ בכל ימי‬ ‫הבית השני כי הכהן הגדול הוא הי׳ גם המופלא שבסנהדרין ראש כל חכמי התורה.
‫אבל הימים היו רעים מאד, והתקופה הזאת התקופה הבאה אחרי ימי אנשי‬ ‫כנסת הגדולה לא לבד שהיתה תקופת ימי המעבר, וימי העמידה, כי אם שלא‬ ‫ארכו הימים והנה נהפכה גם לימי הירידה, וגם הגיעו בה ימים שאין בהם חפץ‬ ‫וימי תהו.
‫מטבע הדברים עצמן היו הימים ההם ובפרט בראשיתן צריכים להיות ימי‬ העמידה.
‫לפי שכך היא המדה המהלכת על פני כל הדורות אשר אחרי ימי תקופה‬ גדולה וכבירה מאד(ח"י) יבואו ימי העמידה, ובפרט בראשית הימים, וכמו שהי׳‬ ‫הדבר גם אחרי חתימת התלמוד‪.‬‬
‫כי חכמי הדור יתנו לבם אז למסור לתלמידיהם הכל, ולבלי לשכוח דבר‬ ‫אחד ממשנתם‪.‬‬
‫אבל בימים ההם הנה גם נהפכו עליהם בלהות, ורק בכחו הגדול של שמעון‬ ‫הצדיק ומעשיו הנפלאים עלה בידם לבלי לתת למוט רגלי הדור ההוא.
‫כבר בראשית ימי מלכותו במצרים בא תלמי לאגו בראש חילו לירושלים‬ ‫ויקח מבני יהודה שבי גדול מאד יותר ממאה אלף אנשים ויביאם אל ארץ מצרים‪.‬‬
‫ויאזעפוס אלטטי' ‪ XII, 1, 1‬יאמר‪:‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ------------------------------ ‬‬‫‬‬‫‬‫
(ח"י) כל מעשיהם הגדולים של אנשי כנסת הגדולה כמו חתימת כתבי הקדש, אשר היתה כבר‬ ‫בראשית ימיהם, סידור המשנה, סידור כל ברכות ותפלות ודברים רבים עוד, כל זה יבוא לנו במקומו בפרט, בכרך שלפני זה.‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪198‬‬
‫התקופה האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ "כה סבלו מאד בסיריען מאת תלמי לאגו אשר כנה עצמו בשם סאטער‬ (המציל) ואשר באמת הי׳ ההיפך מזה, ירושלים כבש על ידי ערמה, כי בא לשם‬ ‫ביום השבת כחפץ לזבח בבית המקדש, והיהודים אשר לא חשבו אותו לאויב לא ‫השביתו מנוחתם ולא ידעו רע, אבל הוא הביא מיד את העיר תחת ידו וכו׳ ויקח‬ ‫שבי גדול מאד מהיהודים היושבים על הרי יהודה סביבות ירושלים וכו׳ ויביאם‬ למצרים." ‬
‫ויאזעפוס סתם דבריו, אבל נתפרשו יותר בדברי אריסטיאו אשר בכל‬ ‫האופנים זמנו קדום לימי יאזעפוס (העתיקם הר״ע בעל מאור עינים בספרו) ויאמר‬ שם על תלמי לאגו:
‫״בחצותו את השפלה אשר לסוריא, ולערי אדום, בזרוע המושלת לו קצתם‬ ‫(מן היהודים) העביר לערים אשר הושיב (יסד) וקצתם הסגיר לעבודת פרך, וילך‬ ‫הלוך וגדל ורודד עמים תחתיו עד כי הגלה מהם למצרים יתר על מאה אלף, ומהם כשלשים אלף בחורי חיל הבדיל בעת ההיא להגדוד וכו׳ והמון שאריתם‬ הזקנים והנשים והטיף נתנם מתנה אל אנשי הצבא אשר לעולם בהם יעבודו לכל‬ צרכי המלחמה."
‫ובדברי תלמי פהילאדעלפהוס בנו של תלמי לאגו אשר הובאו אצל יאזעפוס‬ ‫אלטטי׳ ‪XII, 2, 3‬ נאמר‪:‬‬
"כל אנשי הצבא אשר הלכו את אבי המלך לסיריען וצור לשדה המלחמה, ‫ואחרי אשר השמו את ארץ יהודה הביאו עמהם שבוים אל ערי הממלכה או אל‬ שדה הערים וכו׳.״
והנה יאמר מפורש כי גם הפכו את ארץ יהודה לשמה‪.‬‬
ובאשר נתבונן בדבר נבין זה גם מעצמינו כי הנה בכל האופנים לא הי׳ אז‬ ‫הקיבוץ בארץ יהודה גדול מאד ממילליאנים רבים, כי גם בכל אשר נרחיק את סוף‬ ‫זמן מלכי פרס, הנה לא יספיק הזמן עד כדי שיתרבה הקיבוץ מימי עזרא ונחמיה‬ למילליאנים‪.‬‬ ‫
ושביה גדולה ונוראה כזו מן מאת אלף איש אין ספק שנגעה אז בכל פנות‬ העם, ותהרס ותשבר גם את כל מצבם‪.‬‬
‫וכי יחד עם זה בודאי שגם העם הנשאר היו לבז ולמשסה ואבדו את כל‬ ‫אשר הי׳ להם כי שביה נוראה כזו אי אפשר כי אם אחרי אשר הארץ נתנה‬ למרמס ביד החיל הגדול הזה של מלך מצרים‪.‬‬ ‫
והדבר גם מפורש בדברי תלמי פהילאדעלפהוס בנו של תלמי לאגו כי‬ בימי אביו השמו את ארץ יהודה‪.‬‬
‫ואיזה שנים אחר זה ישם תלמי לאגו עוד הפעם פניו אל ירושלים ביחוד‬ ‫לבלי תהי׳ העיר לשטן לו מאויביו, ויהרוס את חומת העיר מסביב‪.‬‬
‫ובימים הנוראים ההם הי׳ דבר גדול מאד אשר עלה בידי שמעון הצדיק‬ ‫וחכמי הדור אשר עמו לאסוף את שה פזורה ישראל ולקרב עצם אל עצמו, לשוב‬ ‫ולקרום עליהם עור ובשר, ולקומם כל הריסותם, ולבצר עמדתם‪.‬‬ ‫
ואז גם שב שמעון הצדיק ובנה את חומות ירושלים אשר הרס תלמי לאגו, ככל אשר יספר זה בן סירא‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
ק
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫בימי בנו של תלמי לאגו, תלמי פילאדעלפהוס, שאפו בני ישראל רוחם, כי‬ ‫הוא האיר להם פנים. בימים ההם כבר מת שמעון הצדיק, ויכהן אלעזר אחיו‬ (מאביו) תחתיו‪.‬‬
‫ומשרת מופלא שבסנהדרין אשר איחד אותה שמעון הצדיק יחד עם כהונתו‬ ‫הגדולה בהיותו יוצא מן הכלל של כל הכהנים הגדולים ויהי גם יחיד הדור ופלאו‬ ‫בתורה, המשרה הזאת באה עתה לידי תלמידו המובהק אנטיגנוס איש סוכו(י״ט)‪.‬‬
‫ואם כי ראשית ימי התקופה הזאת בימי שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו‬ ‫תלמידו יוכלו להתחשב עוד בקושי גדול לימי העמידה, הנה מיד אחר זה הגיעו‬ ‫ימי הירידה, בהיות אז לגמרי "מחוץ שכלה חרב ובבית כמות״, כי הותחל אז גם‬ ‫הרקב מבפנים, ועוד מעט והנה קמה ונהיתה חבורה גדולה של מתיונים, אשר נהלו‬ ‫יוסף החוכר ובניו וכל הנהגת הארץ באה לידם‪.‬‬
‫במות אנטיגנוס איש סוכו הי' אחריו למופלא שבסנהדרין, היינו אב בית דין, ‫תלמידו של אנטיגנוס יוסי בן יוחנן איש ירושלים‪.‬‬
‫וכותבי דברי הימים טעו במקום הזה טעות גדול, ועל כן לא יכלו למצוא‬ ‫הדרך בחקירת דבר ראשי הדורות אז‪.‬‬
‫הם ראו במשנה ובגמ׳ כי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן היו הזוג הראשון מהזוגות‪.‬‬
‫ועל כן חשבו כי מן הסתם מתו ביום אחד ומן הסתם גם נולדו ביום אחד‪.‬‬
‫אבל כל זה אינו כי אם טעות בסדרי המעשים כי דבר הזוגות הותחל לאחר‬ ‫זמן ולא מיד אחרי מות אנטיגנוס איש סוכו‪.‬‬
‫וכן הדבר כי יוסי בן יוחנן הי׳ אב בית דין‪ ,‬אבל במשרתו זו הוקם על‬ ‫הרבה לפני מה שהקימו אחר זה זוגות‪.‬‬
‫וכאשר הוקם הוא לאב בית דין אחרי מות אנטיגנוס עדין שרר הסדר הקודם‬ ‫שהסנהדרין היתה רק משבעים ואחד, ולא שבעים ושנים, והי׳ שם רק מופלא‬ ‫שבסנהדרין ולא נשיא ודבר הנשיאות נתחדש רק אחר זה. ‬‬‫‬‬‫‬‫
----------------------- ‬‬‫‬‬‫‬‫
(י״ט) צחוק עשה לנו החכם ווייס בהלכו גם הוא בשיטת קראכמאל הזקן אשר כבר נתבאר‬ ‫ותהי כל ראיתו על זה בספרו ח"א עמוד 99 לאמר:‬
"האמנם שלפי המסופר במשנה קבל הוא משמעון הצדיק אשר הי' משיירי כנסת הגדולה וכו' אבל אם‬ ‫‪‫נתבונן בשלשלה הכהנים הגדולים שחיו ופעלו אחר שמעון הראשון נמצא כי בימים אחרי שמעון לא היתה סבה‬ להעביר ראשות הסנהדרין מן הכהן הגדול אל איש אחר מתוך העם כי אחרי מות שמעון וכו' וכל הכהנים הגדולים‬ ‫האלה היו נאמנים עם ד' וכו' אמנם אחרי מות שמעון השני שעלה אנטיוכס עפיפהאנעס למלוכה ולא ארכו הימים מתחלת‬ מלכותו והעמיד זה הצורר כהנים גדולים זה אחר זה אשר כלם היו ממרים את ד' ועוזבים את התורה ומשתדלים‬ ‫לתמוך את חפץ הממשלה להרוס את הדת היהודית בעת ההיא נראה סבה גדולרה אשר הגיעתם להעמיד את‬ ‫אנטיגנוס בראש הסנהדרין וכו' ואמנם אם הנודע לנו במשנה כי הוא קבל משמעון הצדיק שהי' משיירי כנסת‬ ‫הגדולה וכו' ונאמר ששווי השמות גרם למחבר המשנה שתאר את שמעון השני בתואר שנאמר על שמעון הראשון"‬ אלה דבריו‪.‬‬
‫ומה נוכל לאמר לגבובי טענות כאלה לשם חקירת דברי הימים‪.‬‬
‫וכפי הנראה חשב החכם ווייס כי להיות מופלא שבסנהדרין, אינו צריך כלל לידיעת התורה, ‬ולהיות ראש‬ כל חכמי ישראל בתורה, כי אם שדי אם אין האוש ההוא ממרה את פי ד׳, ואינו חפץ להרוס את הדת היהודית‪.‬‬
‫ודברים כאלה נכתבו לשם דברי הימים אשר רק זה לבד כל ראיתו של ווייס על זה נגד דברי‬ ‫המשנה. ‬
‫ומה יפלא אם דברי ימינו נתהפכו על ידם לתהו ובהו ויהיו כלא היו‪.‬‬
‫ובאמת טעו כולם בכל דבר הבית דין הגדול והסנהדרין בכלל ויבואר כל זה בדברינו על הבית דין הגדול לפנינו.‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪200‬‬
‫התקופה האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫כי בימים ההם היתה חדשה גדולה בישראל, הכהן הגדול חניו השני בן‬ ‫שמעון הצדיק נתן את כל דבר ההנהגה והפקידות במדינה לידי יוסף החוכר, והוא‬ ‫לקח בידו את כל רסן ההנהגה ויקם לו פקידים כלבבו וכרוחו אבירים מתיונים‪.‬‬
‫ומבלי יכולת לשנות פני הדברים בהיות יוסף תקיף גדול מאד בחצר מלך‬ מצרים‪.‬‬ ‫
הוכרחו אז סנהדרי ישראל להקים מתוכם גם נשיא לכל דבר הסנהדרין‬ ‫עם העם‪.‬‬
‫ויהיו מאז דבר הזוגות‪.‬‬
‫והיינו שלבד המופלא שבסנהדרין, האב בית דין ראש הסנהדרין, הי׳ שם‬ ‫עוד בהסנהדרין גם נשיא מתוך הסנהדרין עצמה נשיא מיוחד לכל דבר הסנהדרין‬ ‫על העם‪.‬‬ ‫
ואחרי אשר בדברים רבים הי׳ עתה הנשיא את אשר לפני זה היו הדברים‬ ההם תחת משרת הכהן הגדול, והיינו כי על ידו יצאו לאור במדינה, כי על כן בחרו‬ ‫בפעם הראשונה גם לנשיא מראשי חכמי הדור ממיוחסי כהונה.‬‬
ועל כן אף שיוסי בן יוחנן הי׳ זקן הרבה מיוסי בן יועזר, וכבר הי׳ לאב‬ ‫בית דין מאחרי מות אנטיגנוס איש סוכו רבם, הי׳ הנשיא יוסי בן יועזר ולא יוסי‬ ‫בן יוחנן‪.‬‬
‫ויוסי בן יועזר גם הוא שימש בימי עלומיו לאנטיגנוס איש סוכו, וכבר‬ ‫עברו כעשרים שנה מאז אשר נפטר אנטיגנוס, וכבר הי׳ עתה גם יוסי בן יועזר‬ ‫במבחר שנותיו ותהי משרת הנשיאות על שכמו‪.‬‬
את כל אשר הי׳ ביהודה על ידי יוסף החוכר ובניו וכל החבורה הגדולה‬ אשר עמהם, כבר דברנו על כל זה בפרק ט׳ ובכל הימים ההם שימשו יחד יוסי‬ בן יועזר ויוסי בן יוחנן בתור נשיא ואב בית דין‪.‬‬ ‫
בימי חניו השלישי מת יוסי בן יוחנן בהיותו זקן כבר, אבל כבר היתה‬‬ ‫השעה מטורפת מלהקים אב בית דין חדש במקומו, ועוד מעט והנה הי׳ יאזאן‬ לכהן גדול והנה נתבטלו לגמרי כל סדרי הארץ‪.‬‬
‫וימים מועטים אחר זה התחילו גם ימי השמד הגדול אשר לא הי׳ כמוהו, ‫וגם יוסי בן יועזר נהרג על ידי אלקימוס ובני חבורתו בשנת קנ״א לשטרות‪.‬‬
‫את אשר הי׳ מאז ואילך ביהודה יבואר לנו על הסדר גם בדברינו על‬ ‫הצדוקים בחלק זה ובמקומו בכרך שלפני זה‪.‬‬ ‫
כי גם אחרי ימי השמד והמלחמה הי׳ שם רק ערך שלשים שנה ימי מנוחה ‫לחכמי התורה, והוא בסוף ימי שמעון אחרון האחים ובהתחלת ימי יוחנן בנו עד‬ אשר נתנו החשמונאים ידם אל הצדוקים‪.‬‬ ‫
ומה הם הימים המעטים האלה נגד משך ימי הזמן הגדול של ימי ההריסה‬ ‫ואחריהם ימי ההרג והאבדון, אשר נמשכו יחד מימי יוסף החוכר עד ימי שמעון‬ ‫החשמונאי שהוא יחד ערך תשעים שנה.
‫ואם הספיקו במשך זמן הקצר הזה לשוב ולבנות החרבות ולנטוע הנשמה ‫הי׳ גם זה דבר גדול מאד‪.‬‬
‫ובעוד הם מקימים את הריסותם והנה כבר שבו ימי הרעה על ידי יוחנן‬ ‫הורקנוס הראשון בנו של שמעון החשמונאי אשר שב ויתן ידו אל המתיונים הצדוקים‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫התקופה האמצעית‬
‫קא‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ומאז ואילך נרדפו חכמי התורה ביחוד באף ובחמה ובקצף נורא, כל ימי‬ ‫החשמונאים, היינו עד סמוך לימי הלל, ורק ימים מעטים מאד בינתיים נחו מאויביהם, ‫ורק זמן קצר מאד פה וכה שאפו רוחם‪.
‫וזה הוא דבר ימי הירידה הגדולה ימי שכחת התורה מימי יוסי בן יועזר עד‬ ‫ימי הלל, ועל זה הוא שאמר ריש לקיש במס׳ סוכה ד׳ כ׳ "חזרה ונשתכחה עלה‬ הלל הבבלי ויסדה״‪.‬‬ ‫
ונפלא הדבר כי ככל היוצא מסדרי המעשים אף כן הגבילו בגמ׳ על פי‬ ‫קבלתם את ימי שכחת התורה שהי׳ זה מימי יוסי בן יועזר ואילך‪.‬‬ ‫
ואם כי שם באו הדברים לפנינו בסגנון של אגדה, אבל דבר אין לנו בכל‬ ‫כיוצא בזה כי אם עם עיקר הדבר והתוך היוצא‪.‬‬ ‫
ובמס׳ תמורה ד׳ ט"ו: נאמר‪:‬‬ ‫
"ואמר רב יהודה אמר שמואל כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות‬ ‫משה עד שמת יוסי בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו (בלא שכחה בלא‬ ‫ספיקות) מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו וכו׳ במתניתא תנא וכו׳‬ ‫אמר רב יוסף דופי של סמיכה (דעד יוסי בן יועזר לא נחלקו בסמיכה ולא בשום‬ ‫דבר שעדיין לא נתמעט הלב, רש״י) והא יוסי בן יועזר גופיה מיפלג פליג בסמיכה‬ ‫כי איפלג בה בסוף שניה דבציר לבא‪.‬‬
‫וכבר כתב שם גם רבינו גרשום בפירושו "דבציר לבא מרוב הצרות"(כ)‪. ‬‬ ‫וכן הדבר כי בימי יוסי בן יועזר בציר לבא מרוב הצרות, וכבר לפני‬ ‫ראשית ימי פעולותיו בטלו הסדרים בארץ, עד כי גם בהמיר ארץ ובני ישראל‬ ‫יצאו מתחת יד מלכי מצרים אשר בכחם הגדול עשה יוסף החוכר את כל מעשיו, הנה הי׳ גם אז עוד כחו גדול כל כך במדינה עד כי יראי ד׳ הוכרחו להשתדל אצל‬ ‫אנטיוכס הגדול, והוא נתן להם רשות וזכות בפתשגן המלכות כי:
"‬לכל העם כלו ינתן רשות לחיות ככל חוקי אבותיהם‪.‬׳׳‬
‫ונתבטלו אז בתי מדרשות הכוללים לגדולי החכמים ובתי הוועד עד שיוסי‬ ‫בן יועזר יעץ וצוה אז לכל ראשי חכמי הדור יהי ביתך בית וועד לחכמים‬ (אבות פ״א מ"ד)‪.‬‬
‫ודבר שאין צריך לאמר הוא כי לא נאמר זה בתוך ימי השמד בשעה‬ ‫שלכל העם נעשו להם בתיהם קבריהם, ונהרגו שם גם אם קיימו מצוה קלה, עד‬ ‫שהוכרחו לברוח על נפשם ונתפזרו לכל רוח.
‫אבל הדברים נאמרו לפני ימי השמד בימי יוסף החוכר ובניו, בימי חניו‬ ‫ושמעון השני אשר שמד עדיין לא הי', אבל הסדרים כבר נתבטלו‪.‬‬
‫אז הזהיר יוסי בן יועזר כן לחכמי דורו וממנו ראו וכן עשו חכמי דור ודור‬ ‫בכל המעמדים השונים.
התלאות הנוראות מבחוץ לא יכלו לגרום רעה כל כך לאהלי תורה, ככל‬ ‫אשר בא על ידי המשחית מבפנים, תחלה על ידי יוסף ובני חבורתו בתור מתיונים‬ ‫גמורים, אשר יצאו מרעה אל רעה, עד כי הפיקו חפצם לסוף גם לגזור שמד על‬ כל היהודים, ולהכריח לעבוד בבית המקדש לעצבי הגוים‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ -------------------------- ‬‬‫‬‬‫‬‫
(כ) והמדפיסים מחקו ״מרוב הצרות" והגיהו ״מרוב זקנה״ ואין זה כי אם‬ הגהה של ‫טעות‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪202‬‬
‫התקופה האמצעית‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ "ואחר זה איזה שנים אחרי ימי שמעון החשמונאי בימי יוחנן בנו מאז אשר‬ ‫שנו המתיונים פניהם ויתהפכו לצדוקים ויביאו עוד הפעם את כל רסן הממשלה‬ ‫לידם, ויעמידו צור חרבם נגד חכמי התורה ביחוד ככל אשר יבואר לנו כל פרטי‬ הדברים האלה בדברינו על הצדוקים‪.‬‬ ‫
וזה הוא כל מראה פני התקופה הזאת מאחרי ימי אנשי כנסת הגדולה.
והן הימים אשר עליהם הוא שיאמר‬ ריש ‫לקיש "חזרה ונשתכחה עלה הלל‬ ‫‫הבבלי ויסדה"‪.‬‬ ‫
הלל בבואו ובהתישבו בארץ ישראל, ואשר חכמי הדור מסרו לידו את‬ ‫משמרת התורה, קרא אליהם את הקריאה הגדולה "ואם לא עכשיו אימתי" ‫כי ראה והכיר אשר הוא כבר הזמן היותר אחרון לשוב ולשובב נתיבות, ולברר‬ ‫כל דברי הקבלות השונות בנוגע לפירוש דברי המשנה הקבועים ועומדים‪.‬‬
‫ולקול קריאתו הגדולה נקבצו כל חכמי הדור ויטו שכם אחד להעבודה‬ ‫הגדולה הזאת, גם בהבית הגדול אשר יסד הוא זה עתה "בית הלל" גם בהבית‬ ‫הגדול אשר עמד כבר לפני בואו לארץ ישראל תחת יד שמאי "בית שמאי". ‬
וישימו כולם אז את כל מטרתם אך לבירורי דברי המשנה ביסודה, אשר‬ ‫היתה כבר כולה כמו שהיא קבועה וטבועה לפניהם‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫
פרק י"ג
‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ואמנם כי חוקרי אשכנז ידעו גם הם היטב, כי דוקא התקופה האמצעית, ‫היינו מימי שמעון הצדיק עד ימי הלל ושמאי, לא הי' אפשר כלל להיות לא‬ ‫ימי הפרחת התורה, ולא ימי השתלשלותה, ויהיו לא לבד ימי העמידה, כי אם‬ ‫שרוב הימים ההם היו גם ימי שכחת התורה, ימי ביטול בתי הוועד, וימי פיזור‬ ‫החכמים‪.‬‬
ועל כן יתפסו בלשונם את ימי הדורות ההם מהתקופה האמצעית, ופעמים‬ ‫רבות גם הימים שלפני ימי התקופה הזאת, רק בדרך העברה, ולכסות את מערומי‬ ‫הדברים, אבל בעצמו של דבר אין להם בעולמם בנוגע לכל יסודי המשנה כי אם‬ ‫מימי הלל ושמאי או גם הרבה אחר זה, בין לדברים שהנם שם מדאורייתא, ובין‬ ‫לדברים שהנם מדרבנן‪.‬‬
‫כי בהביטם במעוף עין על המשנה הזאת אשר לקחו בידם, ובראותם שם‬ שמות מפורשות על הרוב רק מימי הלל ושמאי ואילך, חשבו שמאז הותחל הכל, ‫ושהכל נהי׳ בדברם‪.‬‬
‫מבלי לדעת ומבלי לראות שכל דברי התנאים מימי הלל ושמאי ואילך‬ ‫אינם כי אם כשקלא וטרי׳ על המשנה עצמה, ויסבו בדבריהם רק בהנוגע אל‬ המשנה הסדורה‪.‬‬
אבל כי בחרו דרכם להתרחק מכל חקירה גם בדברי ימינו בכלל, אף כי‬ ‫בהמשנה הזאת אשר הדברים שם דורשים גם עיון‪.‬‬ ‫
כי על כן באמת יעשה לו החכם גרעץ את הלל להראשון אשר הניח את‬ ‫יסודי המשנה, וכבר בהמאנטיש של פראנקעל שנה ראשונה עמוד ‪ 157‬יאמר: ‬‬‫‬‬‫‬‫
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
‫קב‬
‬‬‫‬‬‫‬‫ "הלל הוא הביא תקופה חדשה ‬בהשתלשלות תורת ישראל, הלל הניח את‬ ‫אבן היסוד לבנין התלמוד (המשנה והגמ').״‬
ויאמר בספרו ח״ג עמוד ‪207‬: ‬
"על ידי המעשה הזאת הי׳ לראש הסנהדרין בבלי בלתי נודע, הלל, והוא‬ ‫נתן להיהדות דרך חדשה אשר באלף ענפים ושלשלאות תפעול עוד עד היום."
‫ועל כן גם נראה את הרב פראנקעל כי אם מצא לפניו איזה מצוה, אשר‬ ‫עיקרה מדברי סופרים, אשר נראה לו משם שכבר הי' יסודי ענינה מלפני ימי רבן‬ ‫גמליאל ור' אליעזר, הי' זה בעיניו לדבר חדש הראוי להרים על הנס.‬
‫ויאמר בדרכי המשנה עמוד ‪13‬:‬
"וגם במצוות אשר עיקרן מדברי סופרים מצינו מהן הלכות ישנות עי'‬ ‫מ״ק פ״ג מ"ה ו' מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת רגלים מפסיקין וכו' ר'‬ ‫אליעזר אומר משחרב בית המקדש וכו' רבן גמליאל אומר וכו' הרי לך שה-‬ ‫מפני שאמרו וכו' הוא מן ההלכות הישנות, ועליהן יש להוסיף כמה הלכות של‬ ‫מאכלות אסורות אשר לא נזכרו בתורת משה. וכבר יש רמז לזה בספר דניאל‬ ‫אשר לא יתגאל בפת בג המלך וכו' ויותר מזה מפורש בסיפורי יוסף הכהן שלא‬ ‫אבו היהודים אשר היו בחיל מלך סוריא לאכול שמן של נכרים (השמן הי' מנת‬ ‫המלך אשר נתן לאנשי צבאו) וישמע להם ויקחו כסף תמור השמן. והנה שמן‬ ‫הוא מהדברים אשר לא נתפשט איסורם בכל ישראל וכו' ובספר א' להמקביים א' ס״ב‬ ‫נאמר ורבים בישראל התחזקו ויתאמצו בנפשם לבלתי אכול חולין והכוונה נראה‬ גם על מאכלות האסורות מדבריהם.״‬
‫והנה ראה ומצא גדולות לפניו, איזה הלכה בה' אבילות שממנה נראה שכבר‬ ‫היתה לפני ימי רבן גמליאל ור' אליעזר ואיזה מנהג שהחמירו בשמן של עכו"ם, ‫ורמז שנזורו ממאכלות אסורות‪.‬‬ ‫
ואם זה הי' מעמד ידיעתם את יסודי דברי ימינו לא יפלא מאומה אם לא‬ מצאו שם הדרך, ויגששו באפלה‪.‬‬
‫ועליהם הי' לדעת כי מתוך איזה ראיות מבחוץ שלא מהענין, איזה ראיות‬ ‫שדופות קדים, אשר אספו להם, ויהפבו בהם כולם יחד לשם חקירה, אין להם‬ ‫רשות להחליט כל מאומה לפי שבאמת אין זה לא ידיעה, ולא חקירה.
‫ולא יפלא מאומה אם החכם ווייס (דו״ד ח״א עמוד ‪171‬) יאמר:‬
"הלל אחז בידו האחת את המסרת, ובידו השניה את ההתבוננות במסרת‬ ‫הזאת, הוא דרש ובקש לדעת את הגורמים אשר היו סבות ההלכות הנמסרות, ואיך‬ ‫ומתי ואנה, הגורמים יתכנו או לא יתכנו, כן עבר בחקירה על ההלכות הקדומות‬ ‫וברר וזקק אותן, ובכל ענין חדש אשר בא לידו וראה שעל פי הסברה ראוי‬ ‫לנטות מן ההלכה הקדומה לא חש ונטה.״
‫והיש קץ לדברי רוח, אשר עמד כל כותב מהם ובדא מלבו נגד כל ידיעת‬ ‫הדברים עצמם, כמו שנראה מיד לפנינו‪.‬‬
‫ולא יפלא כל מאומה אם בא הרב פראנקעל ויחליט כי ר' עקיבא הי'‬ ‫הראשון אשר התחיל ליסד איזה משנה, ולירות אבן פנתה, ויאמר בדרכי המשנה ‫עמוד ‪15‬: ‬‬‫‬‬‫‬‫
‫‪204‬‬
‬‬המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
 ‫‪"‬ובדור שלישי לר' יוחנן בן זכאי קם ר׳ עקיבא הוא האדם הגדול‬ אשר ההל ליסד המשנה וירה אבן פנתה."
‫וכל זה מפני ששפטו מבעד הערפל, ויהיו כהולכים בתהו יליל ישימון, ‫אשר אם נראה להם איזה דבר בנו עליה מצודתם. ‫‬‬‫‬‫
‫פרק י"ד‪.‬
‬ ‫אבל כל הדברים הנם אחרת לגמרי, ועומדים חיים לפנינו ומבארים את עצמן‪.‬‬
‫א) המשנה כולה, היינו יסוד המשנה, כל זה נסדר ונקבע במטבע קבועה‬ ‫בכל לשונה כמו שהיא לפנינו, ונמסר לרבים בימי אנשי כנסת הגדולה‪.‬‬
‫ואין לנו איזה הלכות קדומות ישנות כמו שבדו להם הוקרי אשכנז בכל‬ ‫מקום אשר הי׳ להם גדר מזה וגדר מזה, כי אם שבכל המקצועות שבתורה מראש‬ ‫המשנה ועד סופה כל יסודי המשנה הנם כבר סדורים וטבועים בכל לשונם מהימים‬ ‫היותר ראשונים, וכמו שהנם לפנינו, אף כן היו כבר לפני ראשוני התנאים, וימים‬ ‫רבים לפני זה, היינו כבר לפני ימי העמידה והירידה, לפני ימי התקופה האמצעית‪.‬‬
‫ואז נם נשתלם כל לשון המשנה, אשר נראה ונפנוש בפי כל ראשי הדורות‬ ‫מאז והלאה, עד כי לא לבד אצל ראשי חכמי התורה, כי גם כל מאמרי בן סירא‬ ‫אשר נשארו בידינו, גם הם הנם כלשון המשנה וקרוב לו, לפי שעל ידי המשנה‬ ‫אשר מאז היתה שגורה בפי כל, שבה והיתה לשפת חכמים(כ"א)‪. ‬
‫ב) ובכל דברי יסודי המשנה אין לנו שם דרשות ולא סמך למקרא, לפי‬ ‫שלא דרשו לנו דרשות, ולא חברו דבריהם אל המקרא, וסדרו רק דבר קבלתם‪.‬‬
ג) ואך על ידי זה, את אשר הי׳ כל המשנה כבר סדורה טבועה וקבועה ‫נשמרו לנו הדברים בכל הימים הנוראים, ימי המבוכות ומהומות בכל משך זמן‬ ‫ימי התקופה האמצעית אשר היתה בין אנשי כנסת הגדולה לבין תקופת התנאים, ‫ימי התקופה הנוראה אשר בנוגע לתורה ולחכמי התורה ביחוד אין דוגמתה בכל‬ ‫דברי ימינו במשך זמן ארוך כזה, והמון מעשים נוראים כאלה.
‫ד) וגם כל התקנות הגדולות הכוללות, כל יסודי התקנות מדרבנן, גם כל‬ ‫אלה זמנם האחרון הוא זמן אנשי כנסת הגדולה, לפני ימי שמעון הצדיק‪.‬‬
ומשם ואילך יש לנו רק תקנות פרטיות מעטות אשר יקראו כל אחת על‬ ‫שם ראש הדור אשר בימיו נתקנו, והם תקנות יוסי בן יועזר, בית דין של‬ ‫חשמונאים, ותקנות יוחנן כהן גדול, ושמעון בן שטח‪.‬‬
‫וכל התקנות האלה נקראו מפורש על שם דור מתקניהם, והנם נוגעים רק‬ לדברים פרטים.
‫אבל כל התקנות הכוללות, כמו ספק דאורייתא לחומרא גם בספק של‬ ‫חשש מאורע (כמו שיבואר לפנינו), וכל איסורי השבותין בשבת, איסור הוצאה‬ ‫‬‬‫‬‫ ------------------- ‫‬‬‫‬‫
(כ"א) בנוגע לבן סירא הרגיש גם החכם קראכמאל־הזקן וכתב (מונה"ז עמוד ‪51‬) מקור לשונו עברי מאוחר קרוב ללשון המשנה וכך הי׳ נמצא עדיין כתוב בידי האמוראים"‪.
‫רק שלא הרגיש בתוצאות הדברים האלה.
‫וכן הוא כבר לשונו של שמעון הצדיק ולשון אנטיגנוס איש סוכו, ולשונם של הזוגות.
ו‫יש בזה דברים ארוכים ויבואר לנו במקום אחר וגם בכרך הבא בדברינו על המשנה בפרט‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קג‬
 ‫בכרמלית, שניות לעריות, חלוצה לכהן, בדיקת חמץ, איסור מלאכה בחולו של‬ ‫מועד במלאכות שנאסרו, יסוד איסור מוקצה, טומאת משקין אם לטמא אחרים או‬ ‫גם לעצמן, עיקר היסוד שמים שאובין פוסלין את המקוה אם כשרובה בהכשר, ‫או גם כלו שאוב, נשואי קטנה שיתפסו בה קדושין מדרבנן, הקנינים מדרבנן‬ ‫במקח וממכר ומתנה, תחומין של אלפים אמה בשבת ויום טוב, יסוד דיני‬ ‫שבעת ימי אבילות, כתמים בנדה, כתובת אשה וכל תנאי בית דין שבה, שע״ז‬ מטמאה, סתם יינם, מעשר מפירות וירקות, ועוד דברים רבים כאלה‪.‬‬
כל הדברים האלה וכיוצא בהם, שהם הנם הדברים מיסודי דרבנן שבכל‬ ‫הש"ס, כל אלה זמנם האחרון הוא זמן אנשי כנסת הגדולה‪.‬‬
‫הרבה מהם הנם כבר מזמן רב לפני ימי אנשי כנסת הגדולה (וככל אשר יבואר לנו עוד) אבל זמנם האחרון הוא זמן אנשי כנסת הגדולה, לפני ימי שמעון‬ ‫הצדיק.
‫ואחר הימים האלה אין לנו עוד שום יסוד דרבנן, אף לא במקום‬ ‫אחד‪.
ה) התקופה האחרונה של המשנה היינו תקופת התנאים, כל ענינה אינו כי‬ אם על המשנה. ‬
ולא לבד כי הלל לא הביא תקופה חדשה בהשתלשלות תורת ישראל, ולא‬ ‫לבד שהלל לא הי' המניח אבן היסוד לבנין המשנה כטעותו של החכם גרעץ, ‫ולא לבד שהלל לא זקק שם, ולא ראה אם להניח את ההלכה הקדומה או לנטות‬ ‫ממנה, כחלומו של החכם ווייס, ולא לבד שאין "חכמי ההלכה הראשונים דורות‬ ‫התנאים מתלמידי הלל ושמאי הנקראים בית הלל ובית שמאי ואילך עד ר׳ יהודה ‫הנשיא" כהדברים אשר בדא מלבו הרב פראנקעל‪.‬‬ ‫
כי אם שדורות התנאים מהלל ושמאי עד ר׳ יהודה הנשיא, אינם אפי׳‬ ‫האחרונים בחכמי ההלכה.‬ ‬
‫כי בכל מה שנוגע ליסודי ההלכה, דבר אין להם בזה‪.‬‬
‫וכל דבריהם הם אינם כי אם על המשנה אשר היתה כבר קבועה לפניהם, ‫ויהיו כל דבריהם וכל מחלוקותיהם רק בנוגע לפירושה או לסוף גדר דבריה, או ‫במקרה הבא לחקור איך הדין שם על פי יסודי המשנה הקבועים וידועים לכל, ‫ככל אשר נעשה בזה גם היום, ונמצא להם שנחלקו גם בגירסת המשנה.
‫ולא לבד שר׳ עקיבא לא הי׳ הראשון אשר החל ליסד המשנה ולירות‬ אבן פנתה.‬‬
‫כי אם שלא היו זה גם הדור הראשון להתנאים דהיינו הלל ושמאי, בית‬ ‫הלל ובית שמאי‪.‬‬
‫שאבן פנת המשנה ויסודה הי׳ כבר מונח לפניהם, סדור בכל לשונו וענינו‬ ‫כמו שהוא היום לפנינו‪.‬‬
‫ולא נשתנה שם לא הלשון, ולא הסידור, כי אם במקומות מעטים מאד, ‫במקום שהי׳ הכרח לעשות כן לצורך קשורי הדברים עם את אשר נתוסף שם עליה‪.‬‬
‫וכל הדברים האלה בכל היותם חדשים בדברי חכמת ישראל, אינם כי אם‬ ‫דברים ההולכים ומשתרעים ופרושים לפנינו‪.‬‬ 
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫‪206‬‬
 ‫ונבאר את כל הדברים האלה על סדרם, לבלי להשאיר בהם כל ספק, ולעשותם ליתד שלא תמוט, ולדברים חיים הבולטים וניכרים לכל‪.‬‬ 
פרק ט"ו.‬‬
 ‫בירורי הדברים‪.‬‬
‫והנה בית שמאי ובית הלל הם הנם הדור הראשון לתקופת התנאים, והם‬ ‫הנם הראשונים אשר באו מהם במשנה מחלקאות ואשר מזה טעו לחשוב שהם‬ היו מיסדי ההלכה‪.‬‬ ‫
כי על כן עלינו רק לפתוח את ספר המשנה ולראות על מה ילכו שם‬ כל דבריהם‪.‬‬ ‫
וברוב המקומות נוכל עוד גם אנחנו היום להבדיל ולהפריש את יסוד‬ ‫המשנה לעצמו, ואת אשר נחלקו על זה התנאים, מבית שמאי ובית הלל ואילך, לעצמם‪.‬‬
ועי׳ לדוגמא במס׳ אהלות פרק ז׳ משנה ג׳:
המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים נפתח אחד מהם הוא טמא וכולן‬ ‫טהורים, חשב להוציאו באחד מהם, או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים‬ הציל על כל הפתחים‪.‬‬
‫בית שמאי אומרים והוא שחשב עד שלא ימות המת ובית הלל אומרים אף‬ ‫משמת‪.‬‬
ומי לא יראה כי דברי בית שמאי ובית הלל אינם כי אם מה שנחלקו‬ ‫בפירוש כונת דברי המשנה, במה שנאמר בה חשב להוציאו וכו׳‪.‬‬
‫שבית שמאי סוברין שהכונה שחשב עוד טרם שימות המת ובית הלל מפרשים‬ דין המשנה שהוא גם בכל האופנים, וגם אם חשב משמת‪.‬‬
‫ומחלקאות כאלה יבואו לפנינו גם בדברי מפרשי המשנה, רק שדברי‬ ‫התנאים בכל כיוצא בזה נקבעו אחר זה על המשנה ובאו לפנינו כבר סדורים‬ עמה יחד‪.‬‬ ‫
ועי׳ עוד יותר במס׳ חולין ד׳ קל"ה ריש פרק ראשית הגז, ולשון יסוד‬ המשנה‪:‬‬
‫ראשית הגז נוהג בארץ ובחוץ לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין‬ ‫אבל לא במוקדשין. חומר בזרוע ולחיים ובקיבה מראשית הגז שהזרוע והלחיים‬ ‫והקיבה נוהגים בבקר ובצאן במרובה ובמועט וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחילות‬ ‫ואינו נוהג אלא במרובה‪.
‫וכמה הוא מרובה בית שמאי אומרים שתי רחילות שנאמר יחיה איש עגלת‬ בקר ושתי צאן, ובית הלל אומרים חמש שנאמר חמש צאן עשויות.
‫ומפורש שכל דבריהם אינו אלא לפרש דברי המשנה ״ואינו נוהג אלא‬ ‫במרובה" ועל זה באו דבריהם "וכמה הוא מרובה בית שמאי אומרים שתי וכו׳‬ ובית הלל אומרים חמש".‬ 
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קד‬
 ‫ועי׳ בריש מס׳ חגיגה:
‫הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה "וקטן" טומטום ואנדרוגינוס ונשים‬ ‫ועבדים שאינם משוחררים החיגר והסומא החולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו‪.‬‬
"‬איזהו קטן" כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים‬ ‫להר הבית דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של‬ ‫אביו ולעלות מירושלים להר הבית. ‬
‫ולפנינו בזה שכל מחלוקותם של בית שמאי ובית הלל אינו כי אם זה‬ ‫לפרש איזה יקרא "קטן" בדין המשנה הזאת. ‬
‫שכידוע הנה בשאר דיני התורה קטן האמור שם היינו כל שלא הביא שתי‬ ‫שערות, וזמנו בכלל קבוע מבן י"ג שנה, אבל במקום הזה שהוא מצות עשה ויש‬ ‫כאן חובת חינוך ובלשון הכתוב נאמר כל זכורך (עי׳ ברמב"ם ה׳ חגיגה פ״ב ה"ג)‬ ‫יצא מכלל רק קטן גמור‪.‬‬
‫וכל זה וכיוצא בזה הוא מהדברים שנסתפקו בהן בפירוש דברי המשנה‬ ‫הקבועים, אחרי ימי המבוכות ופיזור החכמים, שהי׳ בכל משך זמן הזוגות, וחזרו‬ ‫ונתבררו מימי שמאי והלל ואילך, והוכרע הדבר.
‫ועי׳ במם׳ אהלות פרק ב׳ משנה ג׳: ‬
‫אלו מטמאין במגע ובמשא ואינן מטמאין באהל עצם כשעורה, וארץ העמים(כ"ב) ובית הפרס, אבר מן המת, ואבר מן החי שאין עליהם בשר כראוי‬ "השדרה והגולגולת שחסרו״‪.‬‬
‫כמה היא חסרון בשדרה בית שמאי אומרים שתי חוליות, בית הלל אומרים‬ ‫אפי׳ חוליא אחת‪.‬‬
‫ובגולגולת (כמה הוא החסרון בגולגולת שנאמר במשנה) בית שמאי אומרים‬ כמלא מקדח, ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות.
‫והאם יש בכל זה מקום לנטות ימין ושמאל שכל דבריהם אינם כי אם‬ ‫לפרש דברי המשנה, ושנחלקו רק בפירוש דברי המשנה שלפניהם.
‫ועי׳ בריש מס׳ קדושין:
האשה נקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים, נקנית בכסף‬ בשטר ובביאה‪.‬‬
"בכסף״ בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר, ובית הלל אומרים בפרוטה‬ ובשוה פרוטה.
‫והכל הולך למקום אחד, שבית שמאי ובית הלל נחלקו רק על דברי‬ המשנה ביסודה, ובשיעור דין כסף האמור שם‪.‬‬
‫ובאמת כי לפי מסקנא דרבא בקדושין ד׳ י״ב הנה מודים גם בית שמאי‬ ‫שעיקר השיעור מדין תורה הוא גם בקדושין בפרוטה ובשוה פרוטה כדברי בית‬ ‫הלל, וכל דברי בית שמאי אינם אלא מדרבנן לטובת בנות ישראל‪.‬‬
‫רבא אמר היינו טעמא דבית שמאי שלא יהיו בנות ישראל כהפקר‪.‬‬
וכלשונו של רש"י כהפקר לקנות בדבר מועט ומדרבנן הוא דקאמרי לה ‫בית שמאי דאפקעיה רבנן לקדושין הפחותין מדינר‪.‬‬  --------------------- 
(כ"ב) הדבר פשוט כי ארץ העמים נתוסף בלשון המשנה אחר מה שגזרו על זה וכבר‬ הערנו במקומות הרבה על כיוצא בזה. 
‫‪208‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
 ‫ויהי׳ איך שיהי׳ אך זה לבד הוא כל דבר מחלוקותם בשיעור דין "כסף"‬ ‫האמור במשנה לפניהם ולפנינו‪.‬‬
‫ועי׳ במס׳ נדרים ד׳ כ׳: (פ״ג מ"א): ‬
"ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זירוזין ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי‬ ‫אונסין, נדרי זירוזין כיצד הי׳ מוכר וכו׳ נדרי הבאי אמר קונם אם לא ראיתי‬ ‫בדרך הזה כיוצאי מצרים, אם לא ראיתי וכו׳ נדרי שגגות אם אכלתי ואם שתיתי‬ ‫ונזכר שאכל ושתה וכו׳ ראה אותם אוכלים תאנים ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו‬ ‫אביו ואחיו‪.‬ ‬
‫היו עמהם אחרים בית שמאי אומרים הן (אביו ואחיו שנאמרו במשנה)‬ ‫מותרין ומה שעמהם אסורין, ובית הלל אומרים אלו ואלו מותרין‪.‬‬
‫ואחר זה שם במשנה ג׳ מדין נדרי אונסין בא לשון יסוד המשנה: ‬
‫נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו‬ ‫נהר, הרי אלו נדרי אונסין, נודרין להרגים ולחרמין ולמוכסין שהיא של תרומה‬ ‫אף על פי שאינה של תרומה, שהן של בית המלך אף על פי שאינן של בית‬ ‫המלך(כ"ג)‪. ‬‬ ‫בית שמאי אומרים בכל נודרין חוץ מבשבועה, ובית הלל אומרים אף‬ ‫בשבועה, בית שמאי אומרים לא יפתח לו בנדר ובית הלל אומרים אף יפתח‬ ‫לו, בית שמאי אומרים, במה שהוא מדירו, ובית הלל אומרים אף במה שאינו מדירו.
‫והננו רואים לפנינו את כל ענין דבריהם, ומה הם דברי בית שמאי ובית‬ ‫הלל על יסוד המשנה‪.‬‬
הננו רואים מפורש שכל דיני ארבעה נדרים שהתירו חכמים, זה הי׳ כלו‬ ‫כבר לפניהם, כמו שהוא לפנינו‪.‬‬
‫והננו רואים גם זאת כי דבריהם אין לו ענין כלל לעצמו, והנהו הולך רק‬ ‫על יסוד המשנה, ועל לשונה הקבוע לפניהם‪.‬‬
והם נחלקו אצל דין נדרי שגגות שביסוד המשנה נאמר על נדרי שגגות, ‫כגון שראה אותם אוכלים תאנים, ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו‪.‬‬
‫ועל זה נחלקו בכונת דברי המשנה, ובענינה, אם הכונה שרק אביו ואחיו‬ ‫מותרין כמו שהוא בלשון המשנה, אבל אם היו שם גם אחרים אצלם נשאר הנדר‬ ‫כמו שהוא שהרי אצלם אין זה נדרי שגגות‪.‬‬
‫ובית הלל סוברים שאי אפשר להיות נדר מקצתו מותר ומקצתו אסור, ‫ומכיון שנאמר במשנה שאביו ואחיו מותרין משום נדרי שגגות, הותר כל הנדר‬ ‫ממילא, גם בנוגע לאחרים‪.‬‬
‫ועל כן הנה גם יותחלו דבריהם מן האמצע ואין לו ענין לעצמו, כי אם‬ ‫על יסוד המשנה‪. ‬‬ ------------------------- 
(כ"ג) אם גם הפרטים המפרשים את הכלל מן נודרין להרגים וכו' עד בית המלך גם‬ ‫הם מיסוד המשנה, או שבאו אחר זה לפרט ולבאר, זה הוא ענין גדול בנוגע לכל סידור המשנה, ‬אשר יבואר‬ לכל פרטיו בכרך הבא בדברינו על ימי יבנה וחיתום המשנה בימי רבי. ‬
ולדברינו במקום הזה אין זה נוגע לפי שדברי בית שמאי ובית הלל הנם על עיקר יסוד דברי המשנה‬ ‫בנדרי אונסין, ולא על הבא אחר זה. 
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קה‬
 ‫היו עמהם אחרים בית שמאי אומרים הן מותרין (אביו ואחיו הנאמרים‬ ‫במשנה) ומה שעמהם אסורין ובית הלל אומרים אלו ואלו מותרין (כד)‪.‬‬ ‫
וכן הוא גם עם מחלקותם במשנה השניה בדין נדרי אונסין שעל יסוד דין‬ ‫המשנה שנדרי אונסין מותרין, סוברים בית שמאי שזה דוקא ולא שבועה החמורה‬ ‫יותר, וגם בנדר לא יפתח הוא בעצמו, וגם לא יוסיף על מה שלא ידרשו ממנו‬ ‫בפירוש, וכל זה גם לבית שמאי רק חומרא מדרבנן, ובית הלל מתירין‪.‬‬
‫ודבר שאין צריך לאמר הוא, כי דיני נדרים בסידור המשנה שהי׳ לפני בית‬ ‫שמאי ובית הלל לא הותחל בנדרים שהתירו, שהרי בדין התורה העיקר הוא נדרים‬ ‫האסורים, ובהכרח שכבר בא שם נדרי איסור, ואחר זה ארבעה נדרים המותרין, ‫וכמו שהוא באמת גם לפנינו (כה).
‫ועי׳ במס׳ אהלות פרק י״א משנה א׳:‬ ‫
הבית שנסדק טומאה בחוץ כלים שבפנים טהורים, טומאה בפנים כלים‬ ‫שבחוץ טהורים‪.‬‬
‫בית שמאי אומרים עד שיהא בסדק ארבעה טפחים ובית הלל אומרים כל‬ ‫שהוא, ר׳ יוסי אומר משום בית הלל פותח טפח‪.‬‬
‫ועי׳ תרומות פרק א׳ משנה ד׳:
‫אין תורמין זיתים על השמן, ולא ענבים על היין‪.‬‬
‫ואם תרמו בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן, ובית הלל אומרים אין‬ ‫תרומתן תרומה‪.
‫ובמס׳ יבמות ד׳ ס"א במשנתינו (פ"ו מ״ו):‬
‫לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים‪.‬‬
‫בית שמאי אומרים שני זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה‪.‬‬ ‫
והדברים בולטין בכל זה לפנינו שדבר בית שמאי ובית הלל הנם רק‬ ‫לפרש גדר דברי המשנה ביסודה, ושם נאמר "אין תורמין וכו׳" ובאו הם לבאר איך‬ ‫הדין אם עבר ותרם, וביבמות במשנה נאמר סתם "‬אלא אם כן יש לו בנים"‬
‫ויגדירו הם מה נכלל בזה אם שני זכרים או זכר ונקבה, ובמשנה אהלות נאמר‬ ‫סתם "הבית שנסדק" ויגדירו הם אם הכונה גם לסדק כל שהוא, או שצריך שיעור‬ ‫אם טפח או ארבעה טפחים‪.‬‬
‫וכל זה מפורש ומבואר שכל דבריהם אינם כי אם זה לבד לפרש להגדיר‬ ‫ולבאר דברי המשנה‪.‬‬
‫ועי׳ שביעית פרק ח׳ משנה ג׳:
‫אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במנין, ולא תאנים‬ ‫במנין ולא ירק במשקל‪.‬‬ ‫
בית שמאי אומרים אף לא אגודות, ובית הלל אומרים את שדרכו לאגוד‬ ‫בבית אוגדין אותו בשוק כגון הכרישין ונץ החלב‪.‬‬ 
--------------------- 
(כד) הגירסא במשנה צ״ל ״היו״ ולא ״והיו״ כי הלא מתיבת "היו עמהם אחרים״ מתחיל‬ ‫הענין, בנוגע למחלוקת בית שמאי ובית הלל, והוא ענין לעצמו, ודבר נדרי שגגות נגמר לגמרי עם ונמצאו אביו‬ ‫ואחיו, ובטעות הוסיפו וי״ו על תיבת ״היו״‪.
(כה) ועי' הדברים לפנינו בהימים הראשונים פרק ל"ב. 
‫‪210‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
 ‫ועי׳ כלים פרק י"ד משנה ב׳:
‫מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזיינא טמא סימרו טמא(כו) וכולן‬ ‫שעשאן לנוי טהורין, עשה בראשו מניקת וכן בדלת טהורה היתה כלי וחברה לו‬ טמאה‪.‬‬ ‫
מאימתי היא טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל ובית הלל אומרים משיחבר‪.
ועי׳ ממש כן גם במס׳ כלים פרק כ' משנה ו׳‪:‬‬
‫סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא טמא מת‪.‬‬
‫מאימתי הוא טהרתו בית שמאי אומרים משיחבר בית הלל אומרים משיקשר‬ ‫ר׳ עקיבא אומר משיקבע.‬
ועי׳ במס׳ יבמות ד׳ כ״ו (פ״ג מ״א):
‫ארבעה אחין שנים מהם נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי‬ ‫אלו חולצות ולא מתיבמות‪.‬‬
‫ואם קדמו וכנסו יוציאו ר׳ אליעזר אומר בית שמאי אומרים יקיימו ובית‬ ‫הלל אומרים יוציאו‪.
‫ור׳ אליעזר סובר שעל דין המשנה האמור סתם ״הרי אלו חולצות ולא‬ ‫מתיבמות" נחלקו בביאורה בית שמאי ובית הלל אם הוא רק לכתחלה, או גם‬ ‫בדיעבד(כז) ות״ק סובר שאין בזה מחלוקת‪.‬‬
‫ועי׳ במס׳ חולין ד׳ ט"ו: (פ"א משנה ב׳)‪:‬‬
ה‬כל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין חוץ "ממגל קציר" והמגירה‬ ‫והשנים והציפורן מפני שהן חונקין‪.‬‬
‫השוחט "במגל קציר״ בדרך הליכתה בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין‪.‬‬
‫ובגמרא מבואר שגם כשהכשירו בית הלל לא הכשירו אלא לטהרה מידי‬ ‫נבילה אבל באכילה אסורה. ‬
‫ומבואר מעצמו שאך על יסוד המשנה ״חוץ ממגל קציר והמגירה״ נחלקו‬ ‫בית שמאי ובית הלל איך הדין אם שחט במגל קציר בהולכה לבד אם כשר‬ בדיעבד ואינו מטמא משום נבילה‪.‬‬
ובמס׳ כלים פרק ט״ו משנה א׳ נאמר ביסוד המשנה:
‫כלי עץ כלי עור כלי עצם כלי זכוכית פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין‬ ‫נשברו טהרו וכו׳ השידה וה‬תיבה והמגדל כוורת הקש וכוורת הקנים(כח) שיש‬ ‫להן שולים והן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהן כורים ביבש הרי אלו טהורים‪.‬‬
‫ועל זה בא בפרקים שלמים אחר זה היינו שם פרק י"ח משנה א׳‪:‬‬
‫השידה בית שמאי אומרים נמדדת מבפנים ובית הלל אומרים נמדדת מבחוץ‪.‬‬ 
------------------------- 
(כו) במשנה שם נאמר אחר סימרו טמא ״ר׳ שמעון אומר עד שיעשה בו שלשה סדרים"‬
‫והוא פי׳ של ר' שמעון על דברי המשנה, שזה שנאמר סימרו טמא הכונה רק אם עשה בו ג' סדרים של מסמרים. ‬
‫ולפנינו יבואר לנו הרבה כיוצא בזה במשנה ועיקרי הדברים האלה לכל פרטיהם מקומם בכרך הבא‬‬ ‫בדברינו על חתימת המשנה בימי רבי‪.‬‬
‫(כז) וע"ש בדברי הרע"ב והתוס׳ יום טוב‪.‬‬
(כח) במשנה נאסר גם ״ובור ספינה אלכסנדרית" וזה נתוסף אחר זה כמו שכבר הערנו, ועי׳ הערה כ"ב ויבואר כל זה במקומו בכרך שאחר זה.‬‬ 
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קו‬
 ‫והכונה פשוטה שדבריהם הולכים על משנה דפרק ט"ו מ"א וכמו שפירשו‬ באמת גם כל מפרשי המשנה‪.‬‬
‫ולשון הר״ב "השידה דתנן לעיל פרק ט"ו כלי עץ שמחזיק ארבעים סאה‬ ‫בלח שהן כוריים ביבש טהור, והיינו אמה על אמה ברום שלש אמות והכא‬ ‫קמיפלגי כיצד מודדין, לבית שמאי מודדים חלל שבפנים ולא עובי הדפנות והשולים‬ ולבית הלל מודדים חוץ וכו'.
‫וכל הדברים הולכים ומבארים את עצמן שגם דברי בית שמאי ובית הלל, ‫הבתים הראשונים בין התנאים, הנה גם דבריהם הם, אינם לא שום דבר של הלכה ‫ביסודה, ולא דברים חדשים, כל דבריהם יסבו בלכתם רק לבאר ולפרש את‬ ‫המשנה הקבועה ועומדת וטבועה בלשונה וסדורה, והם בימיהם כל דבריהם יחד‬ ‫אינם כי אם או בנוגע לפירושה או בנונע לסוף גדר דבריה‪.‬‬
‫ונראה בזה גם דבר גדול וכולל המורה על עצמו במס׳ סוכה פרק שלישי‪.‬‬
‫שבכל הפרק הזה ילכו בהמשנה על הסדר כל הפסולים הפוסלים בארבעת‬ ‫המינים, ובאו שם תחלה פסולי לולב ואחר זה כל הפסולים הפוסלים בהדס, ואחר‬ ‫זה בערבה, ולאחרונה כל הפסולים הפוסלים באתרוג‪.‬‬
‫ונאמר בריש הפרק לולב הגזול והיבש וכו׳ לאחר זה הדס הגזול והיבש‬ ‫וכו׳ ואחר זה ערבה גזולה ויבשה, ואחר כל זה בא במשנה ה׳: ‬
‫אתרוג הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול, של ערלה‬ ‫פסול של תרומה טמאה פסול של תרומה טהורה לא יטול ואם נטל כשר‪.‬‬
‫של דמאי בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין‪.‬‬
‫ומי לא יראה בזה שמפני שדמאי הוא דבר חדש, אשר נתקן מחדש אחרי‬ ‫יסוד המשנה, כשלשה דורות לפני ימי הלל ושמאי, בימי יוחנן כהן גדול, ועל‬ כן חקרו הם בימיהם איך הדין בדיני המשנה ועל פי דבריה, בדמאי אחרי התקנה. ‬
‫ונראה בזה דבר נפלא מאד בתוספתא אהלות ריש פרק י"ב, שבמשנה באו‬ ‫דברי בית שמאי ובית הלל על יסוד המשנה, ור׳ יוסי שונה דברי בית הלל על‬ ‫יסוד המשנה בענין אחר‪ ,‬ועל זה יאמר רבי בתוספתא שדברי ר׳ יוסי בדברי בית‬ ‫הלל אינם על משנה זו כי אם על משנה אחרת ועליה נאמרו‪.‬‬
‫ונביא הדברים ונבארם‪.‬‬
הנה כבר הובא לנו דבדי המשנה אהלות פי"א משנה א׳ שבא שם ביסוד‬ ‫המשנה, ועליה דברי בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫הבית שנסדק טומאה בחוץ כלים שבפנים טהורים טומאה בפנים כלים‬ ‫שבחוץ טהורים‪.‬‬
‫בית שמאי אומרים עד שיהא בסדק ארבעה טפחים ובית הלל אומרים כל‬ ‫שהוא, ר׳ יוסי אומר משום בית הלל פותח טפח‪.‬‬
‫ובתוספתא אהלות ריש פרק י"ב באו דברי בית שמאי ובית הלל על המשנה ויותחל הפרק בלשון זה:‬
"וכמה יהי׳ הסדק הזה בית הלל אומרים כל שהוא מלא חוט המשקולת‬ ‫ור׳ יוסי אומר משום בית הלל פותח טפח, אמר רבי תמיה אני אם אמר ר׳ יוסי‬ ‫בפותח טפח לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד." 
‫‪212‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
 ‫וכבר כתב שם גם המפרש "לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד, ולענין‬ ‫הצלה על הפתחים דתנן בפ״ג משנה ו׳ כזית מן המת פתחו בטפח להציל‬ ‫הטומאה על הפתחים אבל הכא בבית שנסדק טומאה בפנים וכו'" (והוא מדברי‬ הר״ש)‪.‬‬
‫והנה דברי ר׳ יוסי בשם בית הלל, היינו דברי בית הלל במשנתינו ריש‬ ‫פרק י״א שר׳ יוסי יאמר שדברי בית הלל הם פותח טפח‪.‬‬
‫ועל זה יאמר רבי שלפי דעתו לא נאמרו דברי בית הלל בפותח טפח על‬ ‫משנה זו שלפנינו ודברי בית הלל על משנה זו היא כל שהוא‪.‬‬
‫וקבלת ר׳ יוסי בשם בית הלל פותח טפח היא על משנה שבפ״ג, ששם‬ ‫הכל מודים בזה, וכמו שבא שם במשנה‪.
כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בארבעה טפחים להציל הטומאה‬ ‫על הפתחים‪.‬‬
‫ועי׳ בזה דבר גדול מאד במס׳ נזיר ד׳ נ"ב: שבא שם תוספתא דמס׳ אהלות:
"‬דתניא בית שמאי אומרים רובע עצמות מן העצמים או משנים או משלשה‬ ‫ובית הלל אומרים רובע מן הגויה, מרוב הבנין או מרוב המנין אמר ר׳ יהושע‬ ‫יכולני לעשות דברי בית שמאי ודברי בית הלל כאחד שבית שמאי אומרים משנים‬ ‫או משלשה או משני שוקיים וירך אחד או משני ירכיים ושוק אחד הואיל ורוב‬ ‫גובהו של אדם מגובה ובית הלל אומרים מן הגויה או מרוב בנין או מרוב מנין‬ ‫הואיל וישנן במפרקי ידים ורגלים‪.‬‬"
‫והיינו שעל יסוד המשנה במס׳ אהלות פ"ב מ״א "אלו מטמאין באהל המת‬ ‫וכו׳ רובע עצמות וכו׳״ על זה נחלקו בית שמאי ובית הלל שבית שמאי אומרים‬ ‫רובע עצמות מן העצמים וכו׳ ובית הלל אומרים רובע עצמות מן וכו׳‪.‬‬
‫ויבאר זה ר׳ יהושע שקבלת בית שמאי על המשנה וקבלת בית הלל על‬ ‫המשנה אחת היא, ומחלקותם באה רק מפני ששמעו וקבלו זה בסגנונים שונים‬ שבאמת אינם אלא אחת‪.‬‬
‫והוא ממש כמו שכבר נתבאר לנו בחלק ב׳ מעמוד ‪ 484‬ולהלן בנוגע‬ להאמוראים‪.‬‬ ‫
ועי׳ במס׳ כלאים ריש פרק ו׳:‬
‫איזה עריס הנוטע שורה של חמש גפנים בצד הגדר שהוא גבוה עשרה‬ ‫טפחים או בצד חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה, נותנין לו עבודתו‬ ד׳ אמות‪.‬‬ ‫
בית שמאי אומרים מודדין ד׳ אמות מעיקר הגפנים לשדה ובית הלל אומרים‬ ‫מן הגדר לשדה, אמר ר׳ יוחנן בן נורי טועים כל האומרים כן אלא אם יש שם‬ ‫ד׳ אמות מעיקר גפנים וכו׳‪.‬‬ ‫
והנה על זה שנאמר "נותנין לו עבודתו ד׳ אמות״ נחלקו בית שמאי ובית‬ ‫הלל האיך מודדין זה(כט)‪.‬‬
ועי׳ במס׳ ערלה פרק ב׳ משנה ד׳ שאחרי מה שנאמר שם לפני זה בדבר‬ ‫השיעורין שהאיסורין בטלים בהם, כל אחד לפי שיעורו, אם במאה אם במאתים, ‫נאמר שם אחר זה דין דבד המעמיד שבזה הדין שגם שיעור יותר קטן אינו בטל‪.‬‬ ‫ --------------------- 
(כט) ור' יוחנן בן נורי פליג על ת"ק בענין דברי בית הלל, עי׳ שם בתוס' יו״ט בשם הכסף משנה‬ 
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
קז
 ‫כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אוסר‪.‬‬
בית שמאי אומרים אף מטמא ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא עד‬ שיהא בו כביצה, דוסתאי איש כפר יתמה הי' מתלמידי בית שמאי ואמר שמעתי‬ ‫משמאי הזקן לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה‪.‬‬
‫והנה כל דברי המשניות ביסודם הנם שם רק בדיני האיסורין‪.‬‬
‫ולזה באו דברי בית שמאי על המשנה לאמר שאף לענין טומאה הדין כן‬ "בית שמאי אומרים אף מטמא".
‫ובית הלל קבלו שאין הדבר כן, ואין כל זה כי אם באיסורין לבד, ככל‬ ‫אשר בא כן בדברי המשנה, אבל בטומאה לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה, ‫ודוסתאי איש כפר יתמה העיד אחר זה שקיבל כן גם משמאי עצמו.
‫והכל שב אל מקום אחד, וכל הדברים הולכים ומבארים את עצמן שכל‬ ‫דבריהם אינם כי אם שקלא וטרי' ומחלקאות בפירוש דברי המשנה, ובביאור גדר‬ ‫דבריה, וכי כל דבריהם אינם כי אם על המשנה אשר כבר היתה לפניהם ערוכה‬ ‫וסדורה ‬בכל מקצועות שבתורה מראש הש"ס לסופו, ורק על זה יסבו דבריהם‪.‬‬
‫ובכל כיוצא בזה יבואו מחלקאות גם בין רש"י ותוס׳ גם בין הרמב״ם‬ ‫והראב״ד בפירוש וגדר דברי המשנה והגמ׳‪.
‫וכשם שאי אפשר לאמר על הרי"ף והרמב"ם ורש״י והתוס' שהם היו מיסדי‬ ‫ההלכות, כן ממש אי אפשר לאמר כן על בית שמאי ובית הלל, וכל התנאים‬ ‫כולם, בנונע לזה. ‬
‫החילוק הנדול בין התנאים והאמוראים לבין אחר זה, הראשונים מפרשי‬ ‫המשנה והתלמוד, הוא רק זה. ‬
‫שהתנאים והאמוראים הי׳ אצלם עוד קבלה שלמה, ובכל דבר אשר לא‬ ‫נחלקו הוא מפני שידעו כולם בקבלתם שהדבר כן וכן, וכל סגנוני קבלותיהם הי׳‬ ‫שם אחת, וגם במקום שנחלקו הנה נחלקו רק באופן זה וזה ולא באופנים אחרים‬ ‫מפני שידעו שזה אי אפשר, ואינו נכלל כלל בקבלותיהם‪.‬‬ ‫
וסוף ההכרעה בחתימת המשנה ובחתימת התלמוד בא על ידי מה שביררו‬ ‫כל קבלותיהם יחד באסיפת כל ראשי חכמי ישראל יחד, והשוו כל קבלותיהם‬ ‫ואחרי הבירור הגמור הוכרע על ידי כל המקבלים יחד ככל מה שכבר נתבאר לנו‬ ‫כל זה בח״ב‪.‬‬
‫אבל בנונע לענין המחלקאות עצמם, הנה גם כל מחלוקותיהם הם הנם רק‬ ‫על דברי המשנה, אם בפירוש דבריה, או בגדר ענינה, או במקרה חדש איך הדין‬ ‫שם על פי יסודי המשנה הידועים לכל וקבועים בגרסתם‪.‬‬ ‫
ואין מהם בכל הש"ס מראשו לסופו מחלוקת ביסוד של דבר(ל) ככל‬ ‫אשר עוד יתבאר לנו ענין הדבר‪.‬‬ ‫ -------------------- 
(ל) בכל הש״ס מראשו לסופו אין לנו סתם דבר בזה, זולתי במקום אחד ותוא בדין צרת ערוה.
‫אבל שם אין זח מחלוקת שנחקרה מהם תחלה והם נחלקו בזח מעצמם כי אם שהיו בזה קבלות‬ ‫שונות, ועל כן באמת בימי יבנה חקרו ודרשו למצוא הדרך מקבלה חלוטה בזה.
‫וכל זה יבואר לנו בדברינו בימי יבנה כי שם מקום הדברים‪.‬‬
‫ובכל זה גם באופן זה הנה רק זה יחיד בכל מחלקותם ואין גם דוגמתו שלא נחלקו בשום מקום ביסוד‬ ‫הדבר עצמו‪.‬‬ 
‫‪214‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
 ‫ויותר מזה נראה עוד שגם בהמקומות אשר בשעה שנתוספו דברי בית‬ ‫שמאי ובית הלל על יסוד המשנה ראו הכרח לסידור דברי המשנה אם לצורך‬ ‫קשורי הדברים או לצורך בירורם לשנות את הלשון הראשון אשר הי׳ לפני זה‬ בדברי המשנה ביסודה הנה גם שם נכיר זה‪.‬‬
‫ונם אחרי השינוי הזה עם העיון והחקירה יתראו לנו הדברים גם משם כי‬ ‫דברי בית שמאי ובית הלל באו רק על דברי יסוד המשנה אשר היתה לפניהם‪.‬‬
ונביא בזה איזה דוגמאות לברר הדבר‪.‬‬
‫עי׳ במס׳ יבמות ד׳ קי"ד וקט׳׳ז: שבאו שם שתי משניות זה אחר זה‪.‬‬
‫במשנה שבריש הפרק נאמר: ‬
‫האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו לבינה ושלום בעולם‬ ובאתה ואמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם‪.‬‬
‫ובמשנה השניה שאחריה נאמר:‬ ‫
בית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר ובאותה מדינה וכמעשה‬ שהי׳, אמרו להם בית שמאי אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת‬ ‫הבאה מן הבציר ואחת הבאה ממדינה למדינה לא דברו הכמים בקציר אלא בהוה, ‫חזרו בית הלל להורות כבית שמאי‪.‬‬
‫והדברים מתמיהים, ולשונם של בית שמאי ובית הלל הוא פלא כי יסתרו‬ זה את זה. ‬
‫תשובתם של בית שמאי היא ״לא דברו חבמים בקציר אלא בהוה״ וזה הלא אין‬ ‫לו ענין על מעשה שהי׳ כי אם על דבר קבוע לרבים, כמו שבא זה במקומות‬ ‫אחרים(ל״א)‪.‬‬
‫אבל הלא דברי בית הלל הם ״לא שמענו אלא בבאה מן הקציר ובאותה ‫מדינה וכמעשה שהי'"‪.
‫ועל זה הלא הי׳ די לבית שמאי להשיב בפשיטות ״מעשה שהי׳ כך הי'".
‫ומה ענין לדברי תשובתם על מעשה שקרה והוראת חכמים על זה‬ ‫מה שהורו על אותה מעשה והתירוה להנשא מה ענין לאמר על זה ״לא דברו‬ חכמים אלא בהוה".
‫ואילו לא הי׳ כאן כי אם מה שאירע מעשה ובא הדבר לפני חכמים והתירוה, ‫איך אפשר לאמר על זה ״לא דברו חכמים אלא בהוה״ הלא התשובה הפשוטה‬ ‫זה היא "מעשה שהי׳ כך הי'". ‬‬ ‫ובית הלל עצמם איך לא הבינו זה, שהם הורו על מה שבא לפניהם, ‫וממילא הוא הדין בכיוצא בזה.  -------------------- 
(ל״א) כבר העיר רב שרירא גאון באגרתו על הלשון הזה במשנה וכתב:
‫״ואיכא דוכתא דאוסיף בהו רבי פירושי כגון הא דתנן הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגים ([[משנה שבת ו ט|שבת‬ ‫פ״ו מ״ט]]) הכי הות מתניתן מפומא דראשונים ואוסיף בה רבי ופריש בה וכל אדם אלא שדברו חכמים בהוה."
‫ופראנקעל בדברי המשנה בעמוד ‪ 280‬הביא דברי רב שרירא אלו לכללי המשנה‬.
‫אבל לא ידע שזה נמצא כן גם בפי בית שמאי, וכמו שנתבארו הדברים בפנים‪.‬‬
‫וכבר נתבאר לנו בחלק ב׳ עמוד ‪ 92‬מענין משנה כזאת אשר באו עליה דברי ר׳ יהודה וחכמי דורו‬ ‫בלשונות האלה ועי׳ לפנינו בפרק י״ט‪.‬‬ 
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קח‬
 ‫ויותר מכל זה יפלא שבכל המקומות שבא שם ויכוח בין בית שמאי ובית‬ ‫הלל, וחזרו בית הלל להורות כבית שמאי, לא בא זולת זה משנה מיוחדת לבד‬ ‫זה על הדין הזה, כי אם שאנו למדין זה מדברי בית שמאי ובית הלל ואחר‬ ‫שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי ממילא כן הדין‪.‬‬
‫ובמקום הזה בא תחלה משנה שלמה בדין זה לגמרי ככל דברי בית שמאי, ‫וכמו שחזרו בית הלל להורות כבית שמאי, ואחר זה באו דברי בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫אבל הדבר מתבאר מעצמו על פי כל יסודי דברינו‪.‬‬
אין ספק שעיקר הדבר כבר הי׳ לפניהם בהיות זה גם יסוד כולל בכל‬ ‫הדינים האלה‪.‬‬
‫רק ששם לא בא הדבר על האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, שזה‬ ‫עצמו ממושב בני ישראל בהמון במדינות הים הי׳ רק אחר זה, ורק מאז ואילך‬ ‫החלו לשנות דבריהם בסגנון זה.‬
‫ובראשונה דברו חכמים בהוה, ונקטו בלשונם כמעשה הבאה לפניהם בבאה‬ ‫מן הקציר ואמרה מת בעלי, ונקבע כן במשנה, והי׳ כן לפני בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫ועל כן חשבו בית הלל ואמרו "לא שמענו ממשנתינו אלא בבאה מן הקציר ‫והיינו דוקא באותה מדינה, וכמעשה שהי׳ שהרי כן גם קבעו זה במשנה.
‫ועל זה השיבו בית שמאי כשם שזה ודאי שאחת לי באה מן הקציר או‬ ‫באה מן הזיתים, שהרי בזה תודו שזה לאו דוקא, כך אחת היא אותה מדינה או‬ ‫מדינה אחרת, ובמשנה נקבע באה מן הקציר מפני "שדברו הכמים בהוה".‬
‫אבל מפני שממדינה למדינה כבר יכול להיות מלחמה בעולם, ואז באמת‬ ‫אינה נאמנת, ומפני שאף שבימים הראשונים בימי עזרא ואחריו היו בני ישראל‬ ‫יושבים במקומם ודברו חכמים בהוה הי׳ אז כמעשה שהי׳ בבאה מן הקציר היינו‬ ‫ממקומות הסמוכים אבל ברבות הימים הי׳ ההוה באמת נם בבאה ממדינת הים‪.‬‬
‫על כן הוכרחו במקום הזה לעזוב לגמרי את הלשון הקצר של יסוד המשנה ‫ולקבוע לשון שלם שאין לטעות בו‪.‬‬
‫״האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו לבינה ושלום בעולם‬ ‫ובאתה ואמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם."
‫ואחרי אשר הוא לשון חדש, העמידו אחר זה לבירר דברי בית שמאי ובית‬ ‫הלל על זה‪.‬‬
‫ואחר זה באו שם במשנה השלישית דברי בית שמאי ובית הלל, בנוגע‬ ‫לחקירה חדשה על דין המשנה. ‬
‫שאחרי שמפורש בדין יסוד המשנה שהיא נאמנת להנשא, איך הדין עם הכתובה‪.‬‬
‫בית שמאי אומרים תנשא ותטול כתובתה ובית הלל אומרים תנשא ולא‬ ‫תטול כתובתה, אמרו להם בית שמאי התרתם ערוה החמורה לא תתירו את הממון‬ ‫הקל, אמרו להם בית הלל מצינו שאין האחים נכנסים לנחלה על פיה אמרו להם‬ ‫בית שמאי הלא מספר כתובה נלמד שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה‬ ‫שכתוב לכי, וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
‫ובשני המשניות האלה כל דיניהם אינו כי אם לדון מתוך הידוע, מאת אשר‬ ‫לפניהם, וכמו שהם דברי בית הלל גם במשנה זו "מצינו שאין האחים נכנסים‬ ‫לנחלה על פיה".‬ 
‫‪216‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
 ‫כי בימיהם הם כבר הי׳ הכל מוכן לפניהם מן הימים היותר ראשונים, אשר‬ ‫סופם הי׳ זמן אנשי כנסת הגדולה, אשר הם היו סוף התקופה ההיא‪.‬‬
‫ודברי בית שמאי ובית הלל, הנם במשנה ב׳ בנוגע לפירוש דברי המשנה‬ ‫ביסודה, ובמשנה ג׳ בנוגע לחקירת דין, איך הדין בכתובה לפי דין המשנה הקבוע‬ וידוע(ל׳׳ב)‪.‬‬
‫והדברים האלה יאירו לנו להבין גם את סדר וענין דברי המשנה במס'‬ ‫כלאים ריש פרק ד׳ אשר הנם תמוהים מאד‪.‬‬
‫כי הנה שם בא לפנינו לשון המשנה‪:‬‬
קרחת הכרם בית שמאי אומרים כ"ד אמות ובית הלל אומרים שש עשרה‬ ‫אמה, מחול הכרם בית שמאי אומרים שש עשרה אמה, ובית הלל אומרים שתים‬ ‫עשרה אמה, ואיזה קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו אם אין שם שש עשרה אמה‬ ‫לא יביא זרע לשם היו שם שש עשרה אמה נותנין לה עבודתה וזורע את המותר, ‫איזו היא מחול הכרם בין כרם לגדר אם אין שם שתים עשרה אמה לא יביא‬ ‫זרע לשם היו שם שתים עשרה אמה נותנין לו עבודתו וזורע את המותר‪.‬‬
‫ולפי מה שהורגלנו נחשוב שכל הדברים מראשיתם הם דברי בית שמאי‬ ‫ובית הלל, וזה הוא כאן יסוד דין המשנה‪.‬‬
‫אבל אם הי׳ הדבר כן איך יחסר בדבריהם העיקר ואין שם לא איסור ולא‬ ‫היתר, כי אם דברי פירוש‪.‬‬
‫ואם היו הדברים של בית שמאי ובית הלל עיקר הדבר ויסודו הי׳ לשון‬ ‫המשנה צריך להיות:‬
"כרם שחרב מאמצעו בית שמאי אומרים אם אין שם כ"ד אמות לא יביא‬ ‫זרע לשם ובית הלל אומרים שש עשרה אמה."
‫וכן אחר זה הי׳ צריך להיות לשון המשנה: "בין כרם לגדר בית שמאי אומרים אם אין שם שש עשרה אמה לא יביא‬ ‫זרע לשם ובית הלל אומרים שתים עשרה אמה‪.‬״‬
‫אבל הלשון הזה הבא לפנינו הוא רק לשון הבא לפרש את האמור במקום אחר‪.‬‬
‫קרחת הכרם בית שמאי אומרים כ"ד אמות ובית הלל אומרים שש עשרה‬ ‫אמה, מחול הכרם בית שמאי אומרים שש עשרה אמה ובית הלל אומרים שתים‬ ‫עשרה אמה.
‫והלשון הזה מורה על עצמו שמחלקותם רק לפרש הסתום, ושעיקר הדין‬ ‫כבר נתבאר בלעדם, ודבריהם הם באו רק לפרש מתי נקרא קרחת הכרם ומתי‬ ‫יקרא מחול הכרם וכמה שיעור הרוחב שיהי׳ בהם דין זה‪.‬‬  ------------------------- 
(ל׳׳ב) לא למותר יהי׳ להעיר על דקדוק לשון המשנה.
‫כי במשנה השניה נאמר בסוף ״חזרו בית הלל להורות כבית שמאי״‪.‬‬
‫ובמשנה השלישית נאמר ״חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי"‪.‬‬
‫וזה הוא מפני שבמשנה השנית אין שם דברי בית שמאי כלל, כי אם דברי יסוד המשנה לבד‪, ודברי‬ ‫בית שמאי ובית הלל שם אינם חקירה חדשה כי אם, איך הוא פי׳ דברי המשנה, אם דוקא או שדברו‬ חכמים בהוה‪.‬‬
‫אבל במשנה השלישית הוא כבר חקירה חדשה על דין המשנה, ועל כן נאמר שם חזרו בית הלל להורות‬ ‫״כדברי״ בית שמאי‪.‬‬ ‫
והדברים פשוטים כן, ‬אבל הערנו על זה מפני שזה גם יוסיף לבאר ענין דברינו. 
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
קט
 ‫אף גם זאת שלאיזה צורך קבעו בימי רבי לשון כזה קרחת הכרם ומחול ‫הכרם, אשר לא הי' אז נהוג כלל לא בפי העם ולא בפי החכמים, עד שהוצרכו‬ ‫לפרש אחר זה במשנה מה זאת, ור' יהודה גם נחלק על זה ופירש פירוש אחר.
‫וגם אם נאמר שקבעו זה כן מפני שזה הי' לשונם של בית שמאי ובית‬ ‫הלל, הנה הדבר ידוע שזמן בית שמאי ובית הלל אינו רחוק כל כך מזמן ר׳‬ ‫יהודה וחכמי דורו עד שיהי' אפשר שדבר אשר בימי בית שמאי ובית הלל הי׳‬ ‫שגור לגמרי עד שלא נקטו בלשונם דבר פשוט, ונקטו לשון זה מפני שזה הי׳‬ ‫הלשון הפשוט, ובימי ר׳ יהודה וחכמי דורו יהי׳ כבר נשכח, ויהי׳ צריך לפירושים‬ וחקירות‪.‬‬ ‫
אבל הדברים פשוטים והולכים למשרים, וכן הדבר שדברי בית שמאי ובית‬ ‫הלל אינם באמת כי אם מה שנחלקו בפי׳ דברי יסוד המשנה, ששם נשנה במקום‬ ‫הזה בקצרה ובא הלשון שם:
"קרחת הכרם ומחול הכרם נותנים להם עבודתם וזורע את המותר‪.‬״‬
‫אבל מפני שזה לשון קצר ביותר ונתפרש על ידי בית שמאי ובית הלל‬ ‫כל אחד לפי שיטתו על כן בא במקום הזה עיקר לשון המשנה יחד עם דברי‬ פירושם של בית שמאי ובית הלל על זה‪.‬‬ ‫
ומפני שגם השמות עצמם "קרחת הכרם" "ומחול הכרם״ הנם רק מהימים‬ ‫היותר ראשונים, ובימי התנאים כבר פסקו מפי העם ועל כן נתפרש גם זה במשנה‬ ‫עצמה, ובא הכל יחד בתוך המשנה, יסוד המשנה עם דבריהם‪.‬‬
‫קרחת הכרם — בית שמאי אומרים כ"ד אמות, ובית הלל אומרים שש‬ ‫עשרה אמה — מחול הכרם — בית שמאי אומרים שש עשרה אמה, ובית הלל‬ ‫אומרים שתים עשרה אמה, ואיזה קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו אם אין שם‬ ‫שש עשרה אמה (כדברי בית הלל) לא יביא זרע לשם, היו שם שש עשרה אמה‬ ‫— נותנין לה עבודתה וזורע את המותר ‪ -‬ואיזו מחול הכרם בין כרם‬ ‫לגדר אם אין שם שתים עשרה אמה (כדברי בית הלל) לא יביא זרע לשם, היו‬ ‫שם שתים עשרה אמה — נותנין לו עבודתו וזורע את המותר‪.‬‬
‫ומענין הזה הנם גם דבר המשנה בריש מס׳ פסחים, ולשון המשנה שם הוא:
‫אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כל מקום שאין מכניסין‬ ‫בו חמץ אין צריך בדיקה ולמה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ‪.‬‬ ‫בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף‪ ,‬ובית הלל אומרים שתי‬ ‫שורות החיצונות שהן העליונות‪.‬‬
‫וכבר העיר שם הגאון רבינו עקיבא איגר ז״ל בגליון המשניות וכתב "ובספר‬ ‫הכריתות כתב שקודם רבי היו סדרי משנה ושם היו שונים שתי שורות במרתף״‪.‬‬ ‫
ודבריהם תמוהים ושלא בדקדוק והדבר מבואר כאן שהי׳ זה גם קודם בית‬ ‫שמאי ובית הלל, שהרי אך על זה יסבו דברי בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫רק שלשון יסוד המשנה הי׳ כאן קצר ביותר והי׳ נאמר שם‪:‬‬
"אור לארבעה עשר בודקין את החמץ, ושתי שורות במרתף."
‫ופירושו הוא שיש כאן שני דברים, הראשון הוא עיקר הדין לכל מקום‬ ‫שאור לארבעה עשר בודקין את החמץ בכל מקום‪.‬‬ ‫
וזאת שנית שבמרתף של יין צריך לבדוק רק שתי שורות‪.‬‬ 
‫‪218‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
 ‫שמפני שאך זה לבד יש לו דין לעצמו פרטו זה ביסוד המשנה, והוא‬ ‫דין מיוחד‪.‬‬
‫ועל הלשון הזה ילכו בהדיא דברי בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫אבל מפני שהלשון קצר ביותר, ואפשר כבר לטעות בו שהכל אחת, ‫ושידובר רק מדין בדיקת מרתף של יין וכן אפשר לטעות גם להיפך שגם מקום‬ ‫שאין מכניסין בו חמץ צריך לבדוק, על כן הוסיפו בימי יבנה או בימי רבי בלשון‬ ‫המשנה ביאור הדברים, ויצא לשון המשנה יחד:
‫אור לארבעה עשר בודקין את החמץ — כל מקום שאין מכניסין בו‬ ‫חמץ אין צריך בדיקה ולמה אמרו — שתי שורות במרתף — מקום שמכניסין‬ ‫בו חמץ. -
‫בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף ובית הלל אומרים שתי‬ ‫שורות החיצונות שהן העליונות‪.‬‬ ‫
והדברים מבארים את עצמן‪.‬‬
וכל הדברים הולכים יחד ומבארים לנו את הדבר מראש המשנה ועד סופה‬ ‫בכל המקצועות הרבים והשונים שכל דברי בית שמאי ובית הלל הולכים כולם רק‬ ‫על יסוד המשנה אשר היתה כבר קבועה וסדורה לפניהם מלפני ימי תקופת המבוכות‬ ‫מלפני ימי התקופה האמצעית ותהי מאז בכל סדרה ולשונה כמו שהיא לפנינו, ורק‬ ‫שבמקומות מעטים ראו הכרח לבאר הדברים, ואז לפעמים גם נקשרו יחד‪.‬‬
‫וגם שם בהרבה מקומות עיקר הלשון הראשון בולט וניכר עוד לעצמו‪.‬‬
‫ובמס׳ זבחים ד׳ ל״ו: (פ״ד מ״א) בא בלשון המשנה:
‫בית שמאי אומרים כל הניתנים על מזבח החיצון שאם נתנם מתנה אחת‬ ‫כיפר ובחטאת שתי מתנות ובית הלל אומרים אף חטאת שנתנה מתנה אחת כיפר‬ ‫לפיכך אם נתן את הראשונה כתיקונה ואת השניה חוץ לזמנה כפר‪.‬‬
‫והלשון הזה ״שאם נתנם״ הוא פלא שהרי הי׳ צריך להיות "בית שמאי‬ ‫אומרים כל הניתנין על מזבח החיצון אם נתנם מתנה וכו׳״‪.‬‬
‫ורבינו התוס׳ יום טוב כבר הרגיש בזה וכתב ״שאם" עי׳ במשנה דלקמן מה‬ ‫שכתבתי״ ושם כתב ״שאם הר״ב העתיק אם והיא גירסא נכונה״‪.‬‬
‫ובמשנה שבגמ׳ מחקו לגמרי תיבת ״אם״, ובמשנה השניה נאמר גם במשנה‬ ‫שבגמרא ״שאם״‪.‬‬
‫ודבר שאין צריך לאמר הוא שאלו לא הי׳ כן "שאם" בעיקר הגירסא, לא‬ ‫הי׳ אדם מגיה כן מסברתו, אחרי שלפי מה שהבינו עד היום אין לזה פירוש כלל, ‫ובאמת לא ידעו פירוש לזה‪.‬‬
‫אבל להיפך הוא מובן מאד שמפני שלא ידעו לפרש זה, מחקו בגמ׳‬ ‫ונשאר גם שם במשנה השניה‪.‬‬ ‫
ואין ספק כלל שלא לבד שאין צריך להגיה, כי אם שאי אפשר להגיה‪.‬‬
‫ועל כיוצא בזה נאמר יגיד עליו רעו, ומדברי המשנה שאחר זה ששם אין‬ ‫מחלוקת בית שמאי ובית הלל ונשארה בכל לשונה נוכל להבין לשון משנה ‫הראשונה שהרי שניהם ענין אחד לגמרי‪.‬‬
‫והרי עיקר הדין ממתנות אין מקומו כלל בפרק זה כי אם בפרק הבא, וכל‬ ‫דין משנתינו הוא רק בנוגע למחשבת פיגול וחוץ למקומו‪.‬‬ 
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קי‬
 ‫ורק כמו שכתוב באמת "שאם" אפשר להבין לשון המשנה וענינה‪.‬‬
‫וביסוד המשנה הי׳ נאמר‪: ‬‬ ‫כל הניתנין על מזבח החיצון "שאם״ נתנן מתנה אחת כפר לפיכך אם נתן‬ ‫את הראשונה כתקנה ואת השניה חוץ לזמנה כפר‪.‬‬
‫וממש כן הוא באמת לשון המשנה שאחר זה‪:‬‬ ‫
כל הניתנין על מזבח הפנימי שאם חסר אחת מן המתנות לא כפר לפיכך‬ ‫אם נתן כלן כתקנן ואחת שלא כתקנה פסול ואין בו כרת‪.‬‬ ‫
וענין דברי שתי המשניות אחת הם וסיגנונם אחד והולכים זה על זה לאמר‪:‬‬
‫שכל הניתנין על מזבח החיצון הואיל והדין בהם שאם נתנם במתנה אחת‬ כפר לפיכך וכו׳‪.‬‬ ‫
וכל הניתנין על מזבח הפנימי הואיל והדין בהם שאם חסר אחת מן המתנות‬ ‫לא כפר לפיכך וכו׳‪.‬‬
‫ומזה עצמו הדבר מבואר שכן הוא כמו שהוא לפנינו "שאם" ואין מקום‬ ‫להגיה "אם״.
‫ובית שמאי ובית הלל מחלקותם רק זאת שמפני שאין למדין מן הכללות‬ ‫סבר בית שמאי דרישא דמתניתן הוא הוץ מחטאת, ובאה מחלקותם יהד עם דין‬ ‫המשנה ובכל זה נשאר הלשון הראשון "שאם" לפי שגם עתה אין דברי המשנה‬ ‫סכום המתנות כי אם היוצא מזה לענין שאם נתן השאר שלא כתיקנן. ‬
‫והדברים פשוטים‪ ,‬ורק כפי שהוא בלא הגהות כן הוא‪.‬‬
‫ועי׳ אהלות פרק ט״ו משנה ח׳:
חצר הקבר העומד בתוכו טהור עד שיהא בה ארבע אמות כדברי בית שמאי‬ ‫בית הלל אומרים ארבעה טפחים‪.‬‬
‫והדבר פשוט שעל כן שנו הלשון ולא נאמר "‬בית שמאי אומרים חצר‬ ‫הקבר העומד בתוכו טהור עד שיהא בה ארבע אמות וב"ה אומרים ארבעה טפחים״‪.‬‬
‫מפני שעצם הדברים אינם דברי בית שמאי ובית הלל, דבריהם הם הוא רק‬ ‫זה לבד, אם השיעור הוא ארבע אמות או ארבעה טפחים‪.‬‬
‫והיינו שלבית שמאי הגירסא "ארבע״ והכונה אמות ולבית הלל הגירסא‬ ‫״ארבעה״ והכונה טפחים.
‫ובזה הוא גם ענין דברי המשנה במס׳ פיאה פרק ו׳ משנה ה׳‪:‬‬
‫שני עמרים שכחה ושלשה אינם שכחה שני צבורי זיתים וחרובין שכחה‬ ‫ושלשה אינם שכחה, שני הוצני פשתן שכחה ושלשה אינם שכחה, שני גרגרים‬ ‫פרט ושלשה אינם פרט, שני שבלין לקט ושלשה אינם לקט‪.‬‬ ‫
אלו כדברי בית הלל ועל כולן בית שמאי אומרים שלשה לעניים וארבעה‬ ‫לבעל הבית‪.‬‬
‫וזה הוא גם הטעם מה שבא במקום הזה דברי בית הלל לפני בית שמאי, ‫שמפני שהוא רק מחלוקת בגירסת לשון המשנה, ורוב השונים שנו משנתם סתם‬ ‫כבית הלל, ועל כן נתוסף בימי רבי‪:‬‬
"אלו כדברי בית הלל ועל כולן בית שמאי אומרים וכו׳״ והיינו שהם חולקין‬ ‫על גירסת בית הלל‪.‬‬ ‫
והדברים מעידים על עצמן. 
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫פרק ט״ז‪.‬‬
 ‫ואמנם כי נראה עוד יותר כי גם בדרבנן, היינו בתקנות הכוללות, גם שם‬ ‫כל דבריהם רק בנוגע לגדר הדברים, וסוף פרטיהם, ומבואר נגלה שגם שם כבר‬ ‫היו כולם לפניהם מהימים הראשונים, וכל דבריהם עליהם כעל כל דברים קבועים‬ ‫שנתפשטו בכל ישראל, והם חוקרים בהם רק על סופי פרטי פרטיהם‪.‬‬
‫וגם שם נראה במקומות הרבה את הדבר הזה עצמו כי דבריהם באו כבר‬ ‫על דברי יסוד המשנה הסדורה וקבועה לפניהם‪.‬‬
‫ועי׳ לדוגמא במשנה במס׳ עירובין ד׳ ס"ט: (פ״ו מ"ג): ‬
‫אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו‬ ‫ולהם, ושלהם מותרין לו ולהם "נתנו לו רשותן" הוא מותר והן אסורין, היו‬ ‫שנים וכו׳‪.‬‬
‫מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום, ובית הלל אומרים‬ ‫משחשיכה‪.‬‬ ‫
ומבואר שעל זה שנאמר במשנתינו "נתנו לו רשותן" פליגי בית שמאי ובית‬ ‫הלל, אם זה הוא דוקא אם נתנו לו רשותן מבעוד יום היינו מערב שבת, או שכן‬ הוא גם אם נתנו לו רשותן גם בשבת עצמו, דהיינו משחשיכה‪.‬‬
‫והדבר ידוע שגם כל דין עירובי חצירות, היינו כל עיקד דין איסור טלטול‬ ‫בחצר של דיורין שונים, הוא רק תקנה מדרבנן‪.‬‬
‫והננו רואים בזה עוד יותר שהרי גם עצם דין המשנה עצמה גם הוא כבר‬ ‫אינו בעיקר דין התקנה הזאת, וגם דברי יסוד המשנה במקום הזה הנם כבר בפרט דחוק מדיני התקנה הזאת‪.‬‬
‫ומחלקותם של בית שמאי ובית הלל הוא כבר מפורש על דברי המשנה, ‫ובנוגע לביאור דבריה במה שנאמר בה "נתנו לו רשותן" אם הכונה מערב שבת‬ ‫או גם בשבת‪.‬‬
‫ועי׳ במס׳ מקואות פרק ד׳ משנה א׳:‬
"המניח כלים תחת הצנור אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים אפי׳ כלי‬ ‫גללים כלי אבנים כלי אדמה פוסלין את המקוה‪.‬‬
‫אחד המניח ואחד השוכח כדברי בית שמאי ובית הלל מטהרין בשוכח‪.‬‬"
‫והלשון במשנה שבא שם "המניח כלים" סוברים בית שמאי שאין זה דוקא‬ "ואחד המניח ואחד השוכח" ובית הלל סוברים דוקא מניח‪.‬‬
‫וכבר נתבאר לנו בפרק הקודם ענין הלשון הזה "כדברי בית שמאי וכו׳"‬ ‫שהכונה שלבית שמאי ענין דברי המשנה כן ולבית הלל כן.
‫והדבר ידוע כי כל דין מים שאובין הפוסלין כשיש כבד רוב מקוה הוא‬ ‫רק מדרבנן‪.‬‬
‫וכל דין משנתינו אינו כלל בעיקר דין התקנה בזה כי אם בדין מקרה‬ ‫שקרה בפרט של תקנה זו, ועל דברי המשנה מזה ילכו דברי בית שמאי ובית הלל‪. ‬‬ ‫ועי׳ במס׳ שבת ריש פרק ג׳:‬
‫כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנין עליה תבשיל בגפת ובעצים לא יתן עד‬ ‫שיגרוף או עד שיתן את האפר‪.‬‬ 
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קיא‬
 ‫בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל ובית הלל ‬אומרים חמין ותבשיל.
‫בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין, ובית הלל אומרים אף מחזירין‪.‬ ‬
והדבר ידוע שכל איסור הטמנה אינו אלא מדרבנן ודברי בית שמאי ובית‬ ‫הלל אינם הולכים בנונע להאיסור, כי אם ‬בנוגע לההיתר, היינו בנוגע לפרטי דברי‬ ‫ההיתר האמורים במשנה‪.‬‬ ‫
שעל זה שנאמר במשנה בהיתר התקנה כשהתנור גרוף וקטום, על זה יאמרו‬ ‫בית הלל שהכונה שאז כבר מותר לגמרי בכל האופנים, ובית שמאי סוברים שאז‬ ‫הותר בדין המשנה רק חמין אבל לא תבשיל, וגם זה רק ליטול אבל לא להחזיר‪.‬‬
‫ועי׳ מעשרות פרק ד׳ משנה ב׳:‬
‫תינוקות שטמנו תאנים לשבת ושכחו לעשרן לא יאכלו למוצאי שבת עד‬ ‫שיעשרו‪.‬‬
‫כלכלת שבת בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין‪.‬‬
‫והיינו שבית הלל סוברין שדין שבת קובעת הוא כל שיחדה לשבת וגם‬ ‫קודם שהגיע שבת, ובית שמאי סוברים שזה הוא רק בהגיע שבת‪.‬‬
‫אבל הדבר ידוע שכל דין זה ששבת קובעת למעשר אינו אלא תקנה‬ ‫מדרבנן‪.‬‬
‫והנה הי׳ כל זה כבר ערוך לפניהם ומחלקותם הם איך הדין בכלכלת שבת‬ ‫לפני השבת‪.‬‬
ועי׳ ברכות פרק ו׳ משנה ה׳:
‫ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון, ברך על הפרפרת‬ ‫שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון, ברך על הפת פטר את הפרפרת‬ ‫על הפרפרת לא פטר את הפת‪.‬‬
‫בית שמאי אומרים אף לא מעשה קדרה‪.‬‬ ‫
ובכלל נראה כן מכל מחלוקותיהם בתפלה וקידוש וברכת המזון, שהכל הי׳‬ ‫כבר ערוך ומתוקן ומקובל, וכל דבריהם הם יסבו רק בפרטים רחוקים הנוגעים לזה‬ ‫ובדיני קדימה ואיחור, אשר ברבות הימים בא בכל כיוצא בזה גם שינוי מנהגים‪.‬‬
‫ולדוגמא הנה נחלקו במס׳ ברכות ריש פרק ח׳:‬
‫בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין ובית הלל‬ ‫אומרים מברך על היין ואחר כך ‬מברך על היום‪.‬‬
‫ומבואר מעצמו כי דבר קידוש היום, וזה שקידוש היום על היין, ונוסח‬ ‫המתוקן, כל זה היו דברים קבועים ועומדים, וגם כל דבר הברכות כולם ידועים‬ ‫ונוסחאותיהם מפורסמים ועומדים אצל כל אדם‪.‬‬
‫וכל מחלוקותיהם הם הוא רק על פרט המקבל בדרכו שינוי מנהגות בין‬ ‫העם, וכמו שבאו בכל כיוצא בזה מנהגים שונים גם לאחרי חתימת התלמוד, וגם‬ ימים רבים אחר זה בין אשכנזים לספרדים.
‫וכן הדבר במשנה ה׳ שם לענין הבדלה:‬
‫בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים‬ ‫מזון והבדלה, בית שמאי אומרים שברא מאור האש, ובית הלל אומרים בורא‬ ‫מאורי האש‪.‬‬ 
‫‪222‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
 ‫ומבואר שהבדלה ונוסחתה, וגם זה לצרף כל הברכות האלה יחד עם ההבדלה, כל זה היו דברים נהוגים ובאים וקבועים ועומדים‪.‬‬
וכל מחלוקותיהם של בית שמאי ובית הלל אינו כי אם זה, אם בשמים‬ תחלה או ברכת המזון תחלה‪.‬‬ ‫
שזה עצמו אינו כי אם דבר הבא בדרך מקרה דהיינו במי שאכל בשבת‬ ‫וחשכה לו, ואין לו יין אלא שיעור כוס אחד(לג).
‫ובמשנה במס׳ פסחים פרק י׳ משנה ו׳ בנונע להגדה והלל בלילי פסחים‬ ‫נאמר שם‪:‬ ‬
‫עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה, ובית הלל‬ ‫אומרים עד חלמיש למעינו מים‪.‬‬
וגם במקום הזה באו דבריהם לא בלבד על הדבר הקבוע מהימים הראשונים, ‫כי אם גם על המסודר כבר לפניהם במשנה‪.‬‬
‫ולשון המשנה שם ביסודה בלא מה שנתוסף אחר זה עליה מדברי התנאים הי'‬
"מזגו לו כוס ראשון הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת‬ ‫הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת וגופו של פסח, מזגו לו כוס שני, וכאן הבן‬ ‫שואל לאביו — ואם אין דעת בבן אביו מלמדו — מה נשתנה הלילה הזה וכו׳‬ ‫בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר והגדת‬ ‫לבנך כו׳ לפיכך אנחנו חייבים וגומ׳ ונאמר לפניו הללויה וחותם בגאולה, מזגו לו‬ ‫כוס שלישי מברך על מזונו, רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר‪.‬״‬
‫ולפנינו כבר נתוסף על יסוד המשנה כל דברי התנאים השייכים לזה, כל‬ ‫דבר על מקומו‪.‬‬
‫וכבר אצל "מזגו לו כוס ראשון״ נתוסף:
‫בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין ובית הלל‬ ‫אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום.
‫וזה אינו ענין כלל שנאמר שדבריהם נשנו במקום הזה ביחוד, שהרי מחלקותם‬ ‫של בית שמאי ובית הלל אינה על לילי פסחים ביחוד, וארבע כוסות, כי אם‬ ‫בכל השנה כולה בכל השבתות וימים טובים, כל שיש בו קידוש היום‪.‬‬
‫וכן הדבר שזה נסדר כבר במשנה במס׳ ברכות פרק ח׳ סתם על כל שיש‬ ‫שם קידוש היום, רק שמדרך המשנה לחזור על הדבר בכל מקום הנוגע אף שזה‬ ‫לא נשנה שם‪.‬‬
‫והדבר פשוט שלשון יסוד המשנה הי׳ ״מזגו לו כוס ראשון‪ ,‬הביאו לפניו‬ ‫מטבל בחזרת וכו'". ‬
‫וכן נתוסף על "הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין״‪:‬‬
‫אף על פי שאין חרוסת מצוה ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אומר מצוה‪.‬‬
‫ושם משנה ה׳ נתוספו דברי רבן גמליאל, ואחר זה חוזר ליסוד המשנה.‬  --------------------------------- 
(לג) והוא באמת גם דבר המפורש בגמרא ובמס' ברכות ד׳ ל״ג על המשנה מזכירין גבורות‬ ‫גשמים וכו׳ נאמר בגמ׳ אמר ליה ר׳ שמן בר אבא לר' יוחנן מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל‬ ‫ברכות ותפלות קדושות והבדלות נחזי היכי תקון אמר ליה בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס, הענו‬ חזרו וקבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס‪. ‫
ומענין הזה הם דברי הירושלמי ונדבר מזה בהוספות.‬ 
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
קיב‬
 ‫לפיכך וכו' ונאמר לפניו הללויה‪.‬‬
‫עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה ובית הלל‬ ‫אומר עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה. ‬
‫ר׳ טרפון אומר אשר גאלנו וכו' ר׳ עקיבא אומר כן ד' אלקינו וכו'.‬‬
וכבר כתב שם הרמב״ם והא דקאמר ת״ק וחותם בגאולה דברי הכל היא‬ ‫וכו' וראי׳ לדבר במס' כתובות בפרק אף על פי (ד׳ נ״ז) דאיכא נמי פלוגתייהו‬ ‫דר׳ טרפון ור' עקיבא כהאי גוונא דפליגי בסתם משנה דתנן הגיע זמן ולא‬ ‫נישאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ר׳ טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה ר׳‬ ‫עקיבא אומר מחצה חולין ומחצה תרומה, וכי היכי דפליגי התם ר׳ טרפון ור׳‬ ‫עקיבא בפירושא דאוכלת בתרומה ולאו תלתא תנאי הוו הכי נמי פליגי‬ ‫תרווייהו הכא בפירושא וחותם בגאולה."
‫וכן כתבו שם התוס׳ "וחותם בגאולה ת"ק לא פי׳ כיצד ופליגי במילתיה‬ ‫ר׳ טרפון ור׳ עקיבא וכו׳."
‫ומי יתן והיו רבותינו משתמשים בדבריהם אלה בכל הש״ס, אז הי׳ לנו‬ ‫אור חדש בכל הנוגע להמשנה והגמ׳, אבל לא הי׳ זה מעין מלאכתם של רבותינו, ‫על כן לא השגיחו על זה, ודקדקו במקום הזה רק מפני שזה נוגע להלכה.
‫וכבודם הגדול במקומו מונח שהרשב"ם ז"ל כתב "וראי׳ לדבר במס׳ כתובות‬ ‫בפרק אף על פי דאיכא נמי פלוגתייהו וכו׳."
‫אבל הדבר מתברר ממש מכל הש״ס וכמו שיבואר עוד בכל הפרקים‬ ‫הבאים לפנינו‪.‬‬
‫וגרם לרבותינו זה עצמו את אשר כתבו זה תחת השם "תנא קמא" הרגיל‬ ‫בגמרא גם על חבירים בני דור אחד, וזה עצמו כבר הכהה את המושג האמיתי‬ ‫מכל הדבר הגדול הזה‪.‬‬
‫אבל העיקר הגדול בכל זה הוא כי לא באיזה מקומות הדבר כן, כי אם‬ ‫בכל יסודי המשנה בין דאורייתא ובין דרבנן, והוא כן מראש המשנה ועד סופה, וכי זה לא נוסד בתקופת התנאים, כי אם הי׳ כבר ערוך ומסודר לפני כל התנאים‬ ‫כולם כמו שהוא לפנינו, וכל התנאים כולם שיש לנו מהם שקלא וטרי׳ בדיני‬ ‫התורה מהלל ושמאי עד רבי וחביריו, דברי כולם ילכו רק על המשנה הקבועה‬ ‫והסדורה וכל דבריהם הם, הנם רק בה וממנה ועליה‪.‬‬
‫והנם רק או מפרשי המשנה על פי יסודי הקבלה שהי׳ בידם או מגדירי‬ ‫המשנה בסוף גדר דבריה כפי קבלתם עליה, או עוסקים בחקירת דבר חדש במקרה‬ ‫הבא איך הדין שם על פי יסודי המשנה ודבר קבלתם עליה‪.‬‬
‫וכבר אמרנו כי לא לבד בדאורייתא בנוגע לצורת כל מצוה, וענינה למעשה, ‫ודרכה ופרשת מעשיה הדבר כן, כי אם שגם בנוגע לכל יסודי דרבנן, לכל התקנות‬ ‫הכוללות, הנה לא לבד שכולם כבר זמנם האחרון הוא זמן אנשי כנסת הגדולה‬ ‫לפני ימי שמעון הצדיק, כי אם שכבר אז גם נקבעו בכל יסודותיהם‪.‬‬ ‫
וכמו שהוא בכל מקום במחלקותם בפירוש דברי המשנה וגדר דבריה, אשר‬ ‫דבריהם מבוארים לפנינו כי ילכו רק על דברי המשנה הסדורה וקבועה לפניהם‬ בכל לשונה, כמו שהיא גם לפנינו‪.‬‬ 
‫‪224‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
 ‫אף כן נראה זה גם במקום שדבריהם הוא חקירה חדשה שלא באה במשנה, הנה גם שם נראה מבואר ומפורש, שכל מחלקותם הוא רק על פי יסודי הדברים‬ ‫הידועים וקבועים כבר במשנתינו.
‫וכל דבריהם הם ומחלקותם הוא רק לחקור זאת איך הדין בדבר זה על פי‬ ‫יסודי המשנה הקבועים וידועים, וכמו שנעשה כן גם אנחנו בכל חקירת הלכה‬ ‫במקרה הבא לפנינו‪.‬‬ ‫
ולדוגמא הנה במס׳ שבת המקצוע היותר גדול באיסורי תורה ודרבנן באו‬ מחלוקותיהם: ‬
‫בפרק כ״א משנה ג׳ בית שמאי אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות‬ ‫וקליפין ובית הלל אומרים נוטל את הטבלה כולה ומנערה‪.‬‬
‫והדברים האלה בנוים על היסוד של דיני איסור מוקצה, וככל אשר יבואר‬ ‫לנו כל הדבר בדברינו להלן פרק ל"ח.
‫ובפ״א משנה ה׳ בית שמאי אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינים אלא‬ ‫כדי שישורו מבעוד יום ובית הלל מתירין‪.‬‬
‫ושם משנה ו׳ בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור‬ ‫אלא כדי שיהבילו מבעוד יום ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין ובית‬ ‫הלל מתירין‪.‬‬
‫בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו‬ ‫מבעוד יום ובית הלל מתירין‪.‬‬
‫ושם משנה ז׳ בית שמאי אומרים אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ואין‬ ‫מנביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובית הלל מתירין‪.‬‬
‫וכל הדברים האלה הנם שבית שמאי ימשיכו את דין השביתה בשבת גם‬ ‫על כליו של אדם, ואין הלכה כן‪.‬‬
‫ובאין מוכרין לנכרי ואין מגביהין וכו׳ אלא כדי וכו׳ חוששין בית שמאי‬ שמא יאמרו שהנכרי בשליחותו מוציא זה בשבת ובית הלל לא חשו לזה‪.‬‬ ‫
והדבר מבואר כי דין השבותים בשבת, ואמירה לעכו״ם שיעשה בשבת‬ ‫בשביל הישראל, זה הוא איסור שהי׳ קבוע ועומד מהתקנות הראשונות הכוללות‬ (עי׳ הדברים לפנינו בהימים הראשונים) וכל מחלקותם של בית שמאי ובית הלל‬ ‫לדון מתוך זה איך הדין לסייע לעכו״ם בשלו, ובמתחיל מלאכתו מערב שבת‪.‬‬
‫ומהפרט הרחוק הזה אשר כל טעם בית שמאי הוא שיתחלף בשבות של‬ ‫אמירה לעכו"ם‪.‬‬
הננו יכולים להבין ולדעת עד היכן הי׳ קבוע ועומד מהימים הראשונים דבר‬ ‫עיקר התקנה הכוללת מאיסור אמירה לעכו"ם בשבת‪.‬‬
‫והמקום השלישי מה שנחלקו בריש פרק ג׳ על יסוד המשנה בדין כירה‬ ‫שהסיקוה וכו׳ בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל וכו׳ כבר הובא לנו בפרק זה‪.‬‬
‫ושם הוא שני הדברים יחד, כל עיקר הדבר אינו אלא תקנה מדרבנן, ובית‬ שמאי ובית הלל נחלקו מפורש בביאור גדר דברי יסוד המשנה, שגם הם אינם‬ כבר בעצם התקנה כי אם בההיתר שבתקנת האיסור‪.‬‬ ‫
ואלה השלשה מקומות הנם כבר כל דבריהם במשנה במס׳ שבת הגדולה‬ ‫והרחבה. 
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
קיג
 ‫ועוד נשוב לכל הדברים האלה ויבורר לנו כל הדבר הגדול הזה גם בנוגע‬ ‫לראשי הדורות בימי התקופה ‬האמצעית, אשר גם הם כולם דבר אין להם כבר‬ גם בהתקנות הכוללות מדרבנן ודברי כולם במקום שידובר מזה הנה יסבו עליהם‬ ‫כעל כל דברים פשוטים וידועים לכל אשר כבר פשטו בכל ישראל לתקנות‬ ‫קבועות וידועות שהם אסורים מדרבנן‪.‬‬
‫ואף שנתפרסמו בשעתן רק לשם תקנות מדרבנן (ויבואר זה עוד) וכל העם‬ ‫ידעו שאין זה דין תורה, כי אם סייג לתורה, ומשמרת למשמרתה, בכל זה נשמרו‬ ‫מכל העם ונעשו בכל חיבת הקדש, בהיותם נעשים ונתקנו מראשי חכמי התורה, בכח התורה. 
פרק י"ז.‬‬
 ‫וראוי לנו במקום הזה להעיר גם על דבר כולל וענין המלמד על עצמו, ‫ועל הכלל כלו‪.‬‬
‫הדבר יד‬וע כי מראשית הימים מימי משה עד ימי סוף המשנה בימי רבי, נתחלפו אצל בני ישראל שלשה מדות שונות‪.‬‬
‫מדה של תורה (מדה מדברית) ומדה ירושלמית ומדה צפורית היא האחרונה ‫שבכולן‪.‬‬
‫ובמס' עירובין ד' פ"ג נאמר: ‬
‫תנו רבנן סאה ירושלמית יתירה על מדברית שתות, ושל צפורית יתירה על‬ ‫ירושלמית שתות נמצאת של צפורית יתירה על מדברית שליש‪.‬‬
‫והזמן אשר נשתנה אז המדה המדברית לירושלמית לא נודע בבירור.
‫אבל זה ודאי שהי' זה כבר עוד לפני ימי הלל ושמאי והם ידברו דבריהם‬ ‫סתם כבר על פי המדה הירושלמית, כמו שנראה זה מדברי המשנה במס׳ [[משנה עדיות א ב|עדיות‬ ‫פ"א משנה ב']] שנאמר שם:
‫שמאי אומר מקב לחלה והלל אומר מקביים וחכמים אומרים לא כדברי זה‬ ‫ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייבים בחלה, ומשהגדילו המדות (מן ירושלמיות‬ ‫לצפוריות) אמרו חמשת רבעים חייבין, ר' יוסי אומר חמשה פטורין חמשה ועוד‬ ‫חייבין‪.‬‬
‫ומשהגדילו המדות האמור במשנה על דברי שמאי והלל וחכמי דורם, היינו‬ ‫כבר במדה האחרונה מירושלמיות על מדת צפורי, שהיא המדה האחרונה, והוא‬ ‫באמת השיעור האחרון מחלה חמשת רבעים קמח‪.‬‬ ‫
וכלשונו של הרע"ב שם "משהגדילו המדות זו היא מדה צפורית שהוסיפו ‫שתות על של ירושלמית נמצאו השש לוגין (קב ומחצה שבדברי חכמים) חמש‬ ‫שהן חמשת רבעי קב שהקב ד׳ לוגין".
‫ולפני מה שהגדילו המדות, דהיינו דברי שמאי והלל וחכמי דורם, ילכו על‬ פי המדה הירושלמית‪.‬‬
‫ומזה הננו יכולים להבין ששמאי והלל בימיהם כבר דברו דבריהם סתם על‬ ‫פי אותה המדה שהלכה אז דהיינו מדה ירושלמית‪.‬‬
ואלו היו גם יתר דברי המשנה מימי שמאי והלל או מזמן שלפניהם בהזמן‬ ‫שהשתמשו כבר בהמדה הירושמית בודאי שגם שם היינו מוצאים כן שהדברים‬ 
‫‪226‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
 ‫ילכו על פי מדת ימיהם, דהיינו המדה הירושלמית, כמו שהננו רואים זה בדברי‬ ‫שמאי והלל‪.‬‬
‫אבל הננו רואים לפנינו שבכל המקומות כולם הנה כל דברי המשנה ביסודה‬ ‫הנם כולם רק על פי המדה הקודמת, היינו על פי המדה שמהימים הראשונים‬ ‫מדה מדברית‪.
‬‬‫ולבד חלה שהיא לא בא שיעורה במשנתינו (וכמו שיבואר) והלל ושמאי‬ ‫היו הראשונים אשר דברו מזה, הנה לבד זה כל דברי המשניות כולם בכל הענינים‬ ‫הנם על פי המדה המדברית‪.‬‬
‫וכבר הרגיש בעיקר הדבר גם הרב הגאון הנודע ביהודה, שכל דברי המשניות‬ ‫כולם הולכים רק על פי חשבון המדה המדברית, ובמהדורא קמא חלק אורח חיים‬ ‫סי׳ ל״ח כתב:
‬‫"גם מה שכתב מר דסתמא אלו המדות שדברו חכמים בעירובין ובכתובות‬ ‫בשל צפורי דברו שזו המדה היתה נוהגת אז והביא ראיה על זה ממה שאמרו‬ ‫במס׳ חלה סתם ה׳ רבעים חייבין בחלה והיינו מדה של צפורי, והנה לפי דעתו‬ ‫שסתם מדות הנזכר במשנה על מדה של צפורי סתמו שנהגו אז, לא כן הוא, ‫וטעה בזה טעות גדול ונעלם ממנו ממש כל הש״ס, אדרבה כל סתם סאה וקב‬ ‫ולוג שהזכירו כיונו על מדות המדברים, וכל מס׳ מקואות יוכיח, וכן בכל מקום‬ ‫בש״ס סתמו ואמרו ארבעים סאה שיעור מקוה והיינו במדות מדבר, וכן לוג ורביעית‬ ‫הלוג שזכרו בכל מקום על של מדברים דברו, ורביעית של תורה יוכיח, ומ"ש במס׳ חלה‬ ‫סתם ה׳ רבעים וכו׳ היינו לפי שסמך התנא על משנה דעדיות שפירשו בהדיא משהגדילו‬ ‫המדות אמרו ה׳ רבעים וכו׳ וכן דרכם של חכמים בדבריהם סתומין כאן ומפורשים‬ ‫במקום אחר, ורבינו הגדול הרמב"ם נשמר מזה בפי׳ המשנה במס׳ חלה במשנה זו כתב‬ ‫וז"ל ודע כי הרבעים הנזכר בזו המס׳ וכן הקבים אינם הקבים שקדם לנו שיעור‬ ‫מדתם ושאלו ה׳ רבעים שיעורם מן הקב הנזכר במשנה בזולת זה המקום קב‬ ‫ושמונה עשיריות הקב ע"ש ברמב"ם הרי לך בהדי׳ שכל קב הנזבר בכל מקום‬ ‫במשנה זולת זה הוא קב מדברי" עד כאן דבריו‪.‬‬
‫רק שחסר בדברי הגאון הנודע ביהודה לבאר ביאור שלם מדוע זה יצאתה‬ חלה מכלל כל המשנה כולה, ובכל מה שעמד על יסוד הדבר בנוגע למדות‬ ‫שכולם במשנה במדה מדברית, לא הי׳ אפשר לו ללכת הלאה ולבאר זה, לפי‬ ‫שהי׳ חסר עד היום עיקר היסוד הנוגע להמשנה בכללה(ל"ד)‪. ‬
‫שטעם הדבר שכל השיעורים במשנה באו שם במדה מדברית מפני שבשעה‬ ‫שנסדר יסוד המשנה היתה באמת מדה זו המדה המהלכת, שאז עדין לא נתקנה‬ ‫להם המדה הירושלמית.
‫ועל כן מפני שכל שאר הדברים בשיעוריהם באו כבר ביסוד המשנה, הנה‬ ‫תפסו לשונם כפי המדה שהלכה אז דהיינו מדה מדברית, אשר אז עדין לא‬ ‫נתחלפה על מדה ירושלמית‪. ‫ --------------------- 
(ל"ד) ועל כן גם טען הר״ז השואל שם בספרו איך אפשר שייסדו במשנה‬ על פי מדה שלא ‫נמצאה ביד אדם בימי רבי, בחשבו בטעות שכל המשנה נוסדה בימי רבי.‬  ‫
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קיד‬
 ‫אבל חלה הרי באמת יצאתה בזה מכללה, ‬ולפנינו שהלל ושמאי וחכמי‬ ‫דורם הם היו באמת הראשונים אשר דנו בשיעורה בחקר הלכה, והביאו זה לבית‬ ‫המדרש לדון עליו ולהכריע הדבר.
‫ועל כן הנה לפנינו באמת כן כי יצאה חלה מכלל כל המשנה, ודברו בה‬ ‫כבר על פי מדה ירושלמית, דהיינו המדה אשר הלכה אז בימיהם, ככל טבע‬ ‫הדברים לדבר על המדה הידועה אז ומהלכת בימיהם, ומצויה אצל כל אדם, ‫וידועה בשיעורה.
‫וטעם הדבר ששיעור חלה לא נתבאר ביסוד המשנה לפני ימי הלל ושמאי, ‫הוא מפני שחלה הוא דבר הנהוג ובא אצל כל איש וביתו, וידוע לכל, וכמו שכתב‬ ‫הרמב״ם בפירושו למשנה במס׳ מנחות פ״ד, ויאמר שם:‬
"ודיני הציצית והתפילין והמזוזה וענין מלאכתן והברכות שחייבין לברך‬ ‫עליהן וכל העניינים התלוים בכל זה וכו׳ והמשנה לא דברה על אלה המצות דבר‬ ‫מיוחד לכלול דיניהן וכו׳ וסבת זה בעיני לפי שהיו הדברים האלה מפורסמים בזמן‬ ‫חבור המשנה והיו ענינים ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל ואין ענין מהם‬ ‫נפלא משום אדם ועל כן לא ראה לדבר בהן כמו שלא הסדיר התפלה ר״ל נוסחה‬ ‫ואיך יתנהג שליח צבור לפי שהי׳ מפורסם."
‫וממש כן ועוד יותר מזה הי׳ הדבר בנוגע לשיעורי חלה, בהיות חלה דבר‬ ‫הבא בכל יום לכל איש וביתו.
‫אבל אחרי ימי המהומות והשיבושים מבית ומבחוץ, באו גם בזה מנהגים‬ ‫שונים בתוך העם עצמו, וכבר נתבאר שזה הי׳ אז כל עיקר ענינם בבית מדרשם‬ ‫של הלל ושמאי לברר את כל המבוכות השונות, והמנהגים השונים אשר באו‬ ‫מבלי משים במשך הזמן של יותר ממאה וחמשים שנה מן תחלת ימי ביטול‬ ‫הסדרים ואחר זה ימי השמדות והמתיונים, המבוכות בתוך העם, פעם מתוך האויב‬ ‫מבחוץ, ופעם מתוך המתיונים והצדוקים מבפנים, אשר אך זה הוא ענין דברי‬ ריש לקיש "חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה".
‫ונראה בזה עוד דבר נפלא מאד.
‫כי כל אשר בא במשנה על פי המדה המדברית, לא נתפרש כלל על זה‬ ‫איך הוא לפי המדה של עכשיו, איך הוא לפי המדה של צפורי אשר היתה נהוגה ‫בימי רבי וכבר גם הרבה לפני זה. ‬
‫לא כן מדת חלה שמפני שהיא דברו עליה כבר על פי המדה שהלכה ‫בימיהם, דהיינו על פי המדה הירושלמית אשר הלכה בימי הלל ושמאי, ובא כן‬ ‫במס׳ עדיות‪.‬‬ ‫
על כן כשסתמו השיעור בסתם משנה במס׳ חלה כהכרעת חכמים במס׳‬ ‫עדיות "קב ומחצה״ על פי מדה ירושלמית‪.‬‬ ‫
סתמו הם כבר על פי המדה האחרונה דהיינו מדת צפורי אשר הלכה בימיהם‪.‬‬
‫ונאמר במס׳ חלה פרק א׳ משנה ב׳:‬ ‫
חמשה רבעים קמח חייבין בחלה‪.‬‬ ‫
וגם במס׳ עדיות פרק א׳ כאשר קבעו אז מחלקותם של הלל ושמאי וחכמי‬ ‫דורם שכל דבריהם באו על פי המדה הירושלמית, הוסיפו גם שם:‬ 
‫‪228‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
 ‫ומשהגדילו המדות אמרו חמשת רבעים חייבין ר׳ יוסי אומר חמשה פטורין‬ ‫חמשה ועוד חייבין.
‫ומבואר לפנינו כי דבר אשר קבעו הם בימיהם חשבו וקבעו רק כפי מה‬ ‫שהוא בימיהם הם על פי מדה צפורית, וגם דברי הלל ושמאי וחכמי דורם אף‬ ‫שקבעום בלשונם כמו שדברו על מדה ירושלמית, הוסיפו על זה מפורש איך‬ ‫יעלה זה עתה בזמן שקבעו זה במשנה‪.‬‬
‫לא כן כל יתר הדברים אשר באו מיסוד המשנה שם נשאר הדבר כמו‬ ‫שהוא, וגם כל דברי התנאים אשר כולם ילכו בכל דבריהם רק על דברי יסוד‬ ‫המשנה שם, ילך הכל על פי מדה מדברית כפי שהם דברי יסוד המשנה‪.‬‬
‫והדברים ברורים ומפורשים ומעידים על עצמם‪.‬‬
‫ויש לנו עוד ענין כזה בנוגע לשיעור ״פרוטה׳׳ אשר שיערו בה כמעט כל‬ ‫דיני התורה בדבר שבממון ובימי התנאים כולם כבר לא היו לה מהלכים‪.‬‬
‫וכבר בימי הלל ושמאי הלכו ביהודה כל המטבעות על פי הסיסטעם הרומי, וגם בה וגם במטבעות איטילקי ויונים לא נמצאה המטבע פרוטה.
והפראפעססאר שירער ח״ב עמוד ‪ 55‬בדברו על כל המטבעות אשר הוזכרו‬ ‫במשנה, כמו איסר האיטלקי ופונדיון ודינר וכו׳ יאמר אחר זה: ‫
״המטבע היותר קטנה היא הפרוטה אשר היא אחת משמנה באס (איסר‬ ‫האיטלקי) היא זרה להסיסטעם הרומי, ובאמת שגם שמה הוא סעמיטי וכו׳ ונראה‬ ‫ברור כי החשבון להמטבעות האלה מקורו מלפני ימי הרומיים״ אלה דבריו.
‫ואמנם כן כי לא היינו יכולים להחליט דבר, או להביא ראיה מדברי חקירות‬ הנומיסמאטיקער ‫לבד, לפי שרוב חקירותיהם בנוגע לבני ישראל בנוים עוד על‬ השערות של לא ראינו.
‫אבל במקום הזה יבורר לנו זה גם מתוך דברים מפורשים מימי התנאים, וישובו ויבררו לנו גם את דברי המשנה והגמרא במקומם.
כ‫י באמת הננו רואים כן שכבר בימי ראשי התנאים נחלקו בפרוטה עצמה, ‫למען דעת לברר את דברי יסוד המשנה בשיעוריה, בשיעור פרוטה אשר בא שם‬ ‫במקומות הרבה‪.‬‬
‫ונאמר במס׳ קדושין ד׳ י״ב דתניא פרוטה שאמרו חכמים אחד משמנה‬ ‫באיסר האיטלקי שש מעה כסף דינר, מעה שני פונדיונים, פונדיון שני איסרין, ‫איסר שני מוסמיסים, מסמס שני קונטרונקין, קונטרנק שתי פרוטות נמצא פרוטה‬ ‫אחד משמנה באיסר האיטלקי. רבן שמעון בן גמליאל אומר שלשה הדרסין למעה‬ ‫שני הנצין להדריס שני שמנין להנץ ב׳ פרוטות לשמין נמצא פרוטה אחת מששה‬ באיסר האיטלקי‪.‬‬ ‫
ומבואר הדבר, שכל זה מפני שהפרוטות עצמן כבר נשכח זכרם, ועברו‬ ‫ובטלו מן העולם בימי רבן שמעון בן גמליאל וחכמי דורו, ועל כן נחלקו איך‬ ‫יש לחשוב זה לפי חשבון המטבעות אשר שמשו בארץ ישראל בימיהם, ולפני‬ ימיהם‪.‬‬ ‫
ודבריהם מפורשים פרוטה שאמרו חכמים דהיינו מפורש שיסוד פלוגתתם‬ ‫הוא לפרש המשניות הקבועות, אשר שם בא שיעור פרוטה במקומות הרבה והוא‬ ‫דבר קבוע במשנה, אבל בלתי נודע כבר בימיהם הם‪.‬‬ 
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קטו‬
 ‫ועל כן גם נתפרש זה גם בסוף דברי המשנה בריש מס׳ קדושין: ‫וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי‪.‬‬
‫ומזה נבין גם את ענין דברי רב יוסף בגמרא קדושין שם על דברי המשנה‬ "‬ובית הלל אומרים בפרוטה״.
‫ונאמר על זה בגמרא: ‬
‫סבר רב יוסף למימר פרוטה כל דהו אמר לו אביי והא עלה קתני כמה‬ ‫היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי, וכי תימא הני מילי בדורו של משה‬ אבל הכא כדחשבה להו לאינש, והא כי אתא רב דימי אמר שיער רבי סימאי‬ ‫בדורו כמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי, וכי אתא רבין אמר, ר׳‬ ‫דוסתאי ור׳ ינאי ור׳ אושעיא שיערו כמה הוי פרוטה אחד מששה באיסר האיטלקי‪.‬‬
‫והנה אביי הוכיח לו שגם בימיהם צריך עוד שיעור גמור ולא תלוי זה רק‬ ‫בכדחשבה להו לאינשי, כי אם שצריך שיהי׳ בדקדוק שיעור פרוטה כמו שהוא‪.‬‬ ‫
אבל יפלא איך הי׳ אפשר לרב יוסף לטעות בזה והלא הננו רואים איך‬ ‫דקדקה המשנה לפרש הדבר "וכמה היא פרוטה אחד משמנה וכו'".
‫ואי אפשר להבין זה כי אם מתוך כל מה שנתבאר, כי אחרי אשר המטבע‬ ‫הזאת עצמה לא היתה עוד בעולם, לא לבד בימי רב יוסף, כי אם גם בימי חתימת‬ ‫המשנה, היינו בימי רבי, וגם הרבה קודם זה, עד שרבן שמעון בן גמליאל ובני‬ ‫דורו כבר עסקו בחקירה זו לדעת ולשער כמה הוא שיעור פרוטה.
‫ועל כן רצה רב יוסף לאמר כי דברי המשנה "וכמה היא פרוטה אחד‬ ‫משמנה באיסר האיטלקי" אינו כי אם לפרש את דברי יסוד המשנה, ופרוטה אשר‬ ‫נאמרה שם, אשר עתה כבר נשכח זכרה‪.‬‬
‫וביסוד המשנה בא כן לפי שזו היתה אז המטבע היוצאת דחשיבי להו‬ ‫לאינשי, ועל כן עתה אין צריך לשער דוקא לפי שיעור פרוטי שהי׳ אז, כי אם‬ ‫לפי מה שהוא, כפי מה דחשיבי להו לאינשי בימינו‪.‬‬
‫ועל זה הוא שהשיב לו אביי ממה שר׳ סימאי ור׳ ינאי ור׳ אושעי׳ ור׳‬ ‫דוסתאי שיערו בדורם גם כן רק אחרי צמצום חשבון של פרוטה, ולא אחרי מאי‬ ‫דחשיב להו לאינשי בדורם‪.‬‬
‫ומבואר כי זה ודאי אשר גם בימי התנאים כבר לא הי׳ מהלכים למטבע זו‬ ‫בשם פרוטה ובכל זה באו השיעורים רק על פיה, מפני שכן הי׳ אז, ואחרי‬ ‫שכבר נקבע כן מהימים היותר ראשונים, ובא ביסוד המשנה, אי אפשר לשנות‬ ‫השיעור הזה וכל חכמי הדורות שיערו רק לפי צמצום שיעור של יסוד המשנה.
‫וראוי לנו להעיר במקום הזה על גבובי הדברים של החכם ווייס (דו"ד ח״א‬ ‫עמוד ‪ (98‬אשר יאמר שם:
"ודאי שגם באותו הפרק (אחרי העתקת התורה ליונית) חתכו הדין גם בבחינת‬ ‫הפרשיות השונות שבתורה אשר על פי החק והמנהג (!) נקבע לאמר אותן, כמו‬ ‫פרשת סוטה ווידוי מעשר, וקריאת שמע, וכן התעוררה השאלה אודות התפלה‬ הקבועה, וברכת המזון. אם יש בכל אלה קפידה באיזה לשון הן נאמרו, "ונתקיימה ‫לנו גם כן הלכה המדברת באלה הענינים(ל"ה) סוטה פ״ז משנה א׳, אלו נאמרים‬ 
------------------------------ 
(ל"ה) בכל מקום ‫אשר לא מצאו הדרך לנטות, תפסו לשונם כאלו יש כאן הלכה בודדת משוטטת‬ 
‫‪230‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
 ‫בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר קריאת שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת‬ ‫העדות, ושבועת הפקדון, וקרוב מאד כי בעת שהתירו יונית מפני מעשה של תלמי‬ ‫המלך גם אז נתחדשה זאת ההלכה, ואם אמנם שכבר הי׳ לחכמי הדור סבה‬ ‫גדולה לדבר על ככה "בתחלת ימי הסופרים" יען כי כבר אז היו רבים אשר לא‬ ‫הבינו כי אם לשון ארמי בכל זאת ״נראה מלשון המשנה" שהיא מכוונת על אחרות, ‫כי באמרה אלו נאמרים בכל לשון רומזת שמדברת עוד מלשון אחר מלבד‬ ‫לשון ארמי, ואיזה הוא? זה לשון יוני" אלה דבריו‪.‬‬
‫והנה הורגלו כל כך בגבובי דברים, עד כי הדרך הפשוטה היתה להם לזרה‪.‬‬ ‫
הוא עצמו הבין שזה ודאי שכבר הוכרחו להורות את הדין בזה עוד בתחלת‬ ‫ימי הסופרים, שהרי היו אז רבים אשר לא הבינו כי אם לשון ארמי‪.‬‬
אבל בדה לו טענה. ‬
‫שאם הי׳ הדבר כן, לא הי׳ אפשר שיבוא בלשון המשנה "אלו נאמרים בכל‬ ‫לשון" והי׳ לשון המשנה צריך להיות "אלו נאמרים בלשון ארמית".
‫אבל הלא אז לא היינו מבינים ענין דברי המשנה כלל, והיינו חושבים‬ ‫שלשון ארמית דוקא‪.‬‬ ‫
והרי כשהוצרכו להורות לנו שלשון הקדש לאו דוקא והוא הדין בשאר כל‬ ‫לשון, לא הי׳ אפשר לאמר כי אם בלשון זה "אלו נאמרים בכל לשון", ואך מזה‬ ‫נודע הדבר כמו שהוא‪.‬‬
‫וכלפי כל אלה אשר נחשבו שם במשנה השניה "ואלו נאמרים בלשון‬ ‫הקדש מקרא ביכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים, וברכת כהן גדול ופרשת‬ ‫המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם“.
‫נגד זה יאמרו "אלו נאמרים בכל לשון" שהוא.
‫ואיך הי׳ אפשר לאמר "ואלו נאמרים בלשון ארמי" שהרי סגנון זה אינו כי‬ ‫אם אם הי׳ רוצה לאמר שלשון ארמי דוקא, תחת מה שענין דברי המשנה הם‬ ‫להיפך שלשון הקדש לאו דוקא ונאמרים בכל לשון.
ואין ספק כלל ששתי המשניות האלה הנם גם הם מיסוד המשנה, ונסדרו‬ ‫בימי הסופרים הראשונים ככל דברי יסוד המשנה, והיא דבר קבלתם בדיני‬ ‫התורה(ל"ו)‪.‬‬
‫ואחר זה ילכו כל דברי המשניות שם שאחר זה בפרק ז׳ ובפרק ח׳ ופרק‬ ‫ט׳ לפרש את דברי המשניות האלה מיסוד המשנה, ככל אשר כבר נתבאר לנו‬ ‫דרך המשנה עם המשניות של יסוד המשנה, ועוד יתבאר כל זה יותר לפנינו‪.‬‬ 
‫פרק י"ח‪.
‬‬ ‫ונשובה לכל דברי התנאים כולם על המשנה, כל דורות התנאים מבית‬ ‫שמאי ובית הלל עד דורו של רבי, ונראה דברי כולם בכל המקצועות שבש"ס,  ----------------------------  ‫באויר אשר בדרך גם נקבעה היא לבדה, ולא ידעו כי בדרכם זו אין ה‬ם יכולים למעט את הדמות מהמשנה‬ ‫העומדת לפנינו, כי אם שהם מראים בזה רק עד כמה חיו רחוקים מחקירת יסודי המשנה.
(ל"ו) ומחלקותו של רבי בתוספתא פ"ו ה"ד ובבלי ברכות ד׳ י״ג וסוטה ‬ל״ב הכונה שרבי‬ ‫לא גריס קריאת שמע בלשון המשנה ובאמת כי יש מקומות אשר גם מתחלתן נשארו פרטים שלא נחשבו וכבר‬ ‫הערנו על זה, ויבואר לגו כל זה לכל פרטי הדברים בדברינו על חתימת המשנה. 
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קטז‬
‬‬ ‫שדברי כולם באו שם על יסוד המשנה הסדורה והקבועה וטבועה בכל לשונה‬ ‫כמו שהיא לפנינו, וכל ענין דבריהם הם רק לפרש ענינה, ולהגדיר דבריה, או‬ ‫לחקור בדבר חדש איך הדין על פי יסודי המשנה, וככל אשר כבר ביארנו זה‬ ‫מהדור הראשון מתקופת התנאים מבית שמאי ובית הלל.
‫ועי' לדוגמא במס' כלים פרק ב' משנה ד': ‬
‫פנס שיש לו בית קבול שמן טמא, ושאין בו טהור, מגופת היוצרין שהוא‬ ‫פותח בה טהורה ושהוא גומר בה טמאה, משפך של בעלי בתים טהור ושל‬ ‫תבלין טמא‪.‬‬
‫מפני שהוא של מדה דברי ר׳ יהודה בן בתירא ר' עקיבא אומר מפני שהוא‬ ‫מטהו על צדו ומריח בו ללוקח.
‫ודבריהם באו רק לפרש דברי יסוד המשנה ממש כדברי האמוראים על‬ ‫המשנה.
‫ועי' במס' פיאה פרק ד׳ משנה ה': ‬
‫שלש אבעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה. ‬
‫רבן גמליאל אומר לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ר' עקיבא אומר לא‬ ‫אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.
‫ועי' במס' כלים פרק ב׳ משנה ה':
‫כסוי כדי יין וכדי שמן וכסוי חביות ניירות טהורין ואם התקינו לתשמיש‬ ‫טמאין, כסוי הלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור ואם אינו נקוב ואין‬ ‫לו חדוד טמא.
‫מפני שהיא מסננת לתוכה את הירק, ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אומר מפני שהיא‬ ‫הופכת עליו את הרונקי.
‫וכל זה הוא כבר ככל דברי האמוראים על המשנה.‬
‫ועי׳ עוד כלים פרק ה׳ משנה ה׳:‬
‫מוסף התנור של בעלי בתים טהור ושל נחתומין טמא.
‫מפני שהוא סומך עליו את השפוד. ר׳ יוחנן הסנדלר אומר מפני שהוא אופה בו‬ ‫כשהוא נדחק.
‫ועי׳ במס׳ פיאה פרק ו׳ משנה ו׳: ‬‬ ‫העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה‪.‬‬
‫שני עמרים ובהם סאתים רבן גמליאל אומר לבעל הבית וחכמים אומרים‬ ‫לעניים. אמר רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יפה כחו של בעל הבית או הורע‬ ‫כחו אמרו לו יפה כחו. אמר להם ומה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו‬ ‫אינו שכחה שני עמרים ובהם סאתים אינו דין שלא יהא שכחה. אמרו לו לא‬ ‫אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש תאמר בשני עמרים שהן ככריכות.
‫ומחלקותם בזה הוא מתוך דברי יסוד המשנה "העומר שיש בו סאתים ושכחו‬ ‫אינו שכחה" מתוך יסוד זה נחלקו כאן רבן גמליאל וחכמים איך הדין בשני עמרים‬ ‫שיש בשניהם יחד סאתים, ומפורש בדברי רבן גמליאל שהוא ילמוד זה מדין יסוד‬ ‫המשנה, וחכמים השיבו לו שאינו מן המדה ואינו ענין לשם. ‫
ועי׳ פסחים פרק ו׳ משנה ה׳:
‫הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת. ‬‬
‫‪232‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראויין חייב ואם ראויין הן‬ ‫ר׳ אליעזר מחייב חטאת ור׳ יהושע פוטר, אמר לו ר׳ אליעזר מה אם הפסח שהוא‬ ‫מותר לשמו כששינה את שמו חייב, זבחים שהן אסורין לשמן כששינה את שמן‬ ‫אינו דין שיהא חייב. אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת בפסח ששינהו לדבר אסור‬ ‫תאמר בזבחים ששינן לדבר המותר.
‫ומבואר מעצמו שמחלקותם על יסוד המשנה ומשם גם ירצה ר׳ אליעזר‬ ‫ללמוד, ור׳ יהושע השיב לו שאין זה ענין לדברי יסוד המשנה‪.‬‬ ‫
ועי׳ במס׳ אהלות פרק י״ד משנה ב': ‬
‫זיז שעל גבי הפתח מביא את הטומאה בפותח טפח‪.‬‬
‫ואחר זה במשנה ג׳ נאמר:
‫קנה שעל גבי הפתח אפי׳ גבוה מאה אמה מביא את הטומאה כל שהוא דברי‬ ‫ר' יהושע ר׳ יוחנן בן נורי אומר אל יחמור זה מן הזיז.
‫והנה יקשה ר׳ יוחנן בן נורי לר׳ יהושע מדברי המשנה ביסודה מהנאמר‬ שם בדין הזיז‪.‬‬ ‫
ממש כמו שיקשה ר׳ יהושע לר׳ אליעזר במחלקותם יחד ממשנה השנויה‬ ‫במס׳ אחרת. ‬
‫עי׳ תרומות פי"א מ"ב: דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות ושאר כל‬ ‫מי פירות של תרומה ר׳ אליעזר מחייב קרן וחומש ור׳ יהושע פוטר, ור׳ אליעזר‬ ‫מטמא משום משקה, אמר ר׳ יהושע לא מנו חכמים שבעה מיני משקים כמוני‬ ‫פטמים אלא אמרו "שבעה משקין טמאים" (ומזה מבואר כי) ושאר כל המשקין‬ ‫טהורין.
וכונת ר׳ יהושע למה דתנן במס׳ מכשירין פרק ו׳ משנה ד׳ שבעה משקין‬ ‫הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורים(ל״ז)‪.‬‬ ‫
‫ועי׳ במס׳ ננעים פרק י׳ משנה א׳:
הנתקים מיטמאין בשני שבועות ובשני סימנים בשער צהוב דק ובפשיון‪.‬‬
‫בשער צהב דק לקוי קצר דברי ר׳ עקיבא ר׳ יוחנן בן נורי אומר אפי׳ ארוך‪.‬‬
‫והגאון התוס׳ יום טוב ז"ל נתקשה שם וכתב "וק"ק לי דמשנה למה חזרה‬ ‫ושנאה בשער צהב כיון שלא באה אלא לפרש דק, ואחשוב שמפני כן כתב‬ ‫הרמב"ם שלקוי הוא פי׳ צהוב וכו׳ אבל ק"ק דבמקל וקנה על כרחנו מאמר דק‬ ‫פירושו לקוי וכו׳ ושוב ראיתי בתורת כהנים דקתני דק לקוי דברי ר׳ עקיבא" עכ״ל‪.‬‬
‫אבל הדברים פשוטים והכל על מקומו‪.‬‬
‫כי בתורת כהנים שאין זה על יסוד המשנה באמת נאמר רק "דק לקוי קצר‬ ‫דברי ר׳ עקיבא" לפי שרק על זה לבד באו דבריו, ולא בא בדבריו "שער ‬צהב״.
‫אבל במשנתינו מקור הדברים שמשם לוקחו הדברים בתורת כהנים, אשר‬ ‫שם פירשו זה לתלמידיהם, שם הולכים באמת דברי ר׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי‬ על יסוד המשנה‪.‬‬
כי על כן מפני שבנתיים הפסיק "ובפשיון" שבזה ננמר כל יסוד המשנה‬ "‬הנתקים מטמאין בשני שבועות ובשני סימנים בשער צהב דק ובפשיון״‪.‬‬ ‬‬
-------------------------- ‬‬
(ל״ז) ועי׳ דברינו על זה בחלק שני עמוד ‪.98‬‬ ‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קיז‬
‬‬ ‫הוכרחו להחזיר כל לשון יסוד המשנה "בשער צהוב דק" לקוי קצר דברי ר׳‬ ‫עקיבא ר׳ יוחנן בן נורי אומר וכן'‪.‬‬
‫ומאד תמיהני על רבינו התוס׳ יום טוב מרא דמתניתא שלא הרגיש בהיסוד‬ ‫הנדול הזה, ואז הי׳ רואה שאין זה במקום הזה לבד כי אם במקומות רבות, ‫שבדברי התנאים על המשנה יוחזר לשון יסוד המשנה.
‫שהרי כל המשנה הזאת עצמה שלפנינו כאן בריש פרק י׳ נכפלה רק לפרשה, ‫וכבר בא כל יסוד המשנה מזה בלשון זה עצמו לעיל פרק ג׳ משנה ה'.
"הנתקים מיטמאין בשני שבועות ובשני סימנין בשער צהב דק ובפסיון" וכל‬ ‫זה נכפל לפנינו בריש פרק י׳ בכל לשונו לפרש זה אחר זה.
וממש כן ויותר מזה הוא גם במשנת סנהדרין פרק ז׳ משנה ב׳, אשר גם‬ יורה לנו את כל הדבר‪.‬‬ ‫
מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה‬ ‫לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח את פיו‬ ‫ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו.
‫ר׳ יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה‬ אלא פותחים את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו‬ ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו‪.‬‬ ‫
והנה כל מחלקותו של ר׳ יהודה הוא רק זאת איך פתחו את פיו, ובכל‬ ‫זה לא באה מחלקותו שם אחרי "ונותנין סודר וכו׳ וזה מושך אצלו" כי אם‬ ‫שתחלה גמרו כל דין יסוד המשנה.
וגם אחר זה אחר דברי ר׳ יהודה, אף שהוא חולק רק על אופן פתיחת פיו‬ ‫חזר ושנה עוד הפעם את כל סיום לשון המשנה "ומדליק את הפתילה וזורקה‬ ‫לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו". ‫
והדברים פשוטים ומראים על עצמן שעיקר לשון יסוד המשנה הי׳:‬ ‫
"מצות הנשרפין משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ופותח את פיו ומדליק‬ ‫את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו."
‫אבל מפני שבפי׳ דברי המשנה "ופותח את פיו" נחלקו ר׳ יהודה וחכמי‬ ‫דורו, ורבי סתם כדברי החולקים על ר׳ יהודה, על כן נקט תחלה כל דברי יסוד‬ ‫המשנה כדברי החכמים.
‫ואחר זה שנה גם דברי ר׳ יהודה, וכל לשון המשנה כדבריו, וחזר גם‬ בדברי ר׳ יהודה עוד הפעם את כל לשון יסוד המשנה.
ועי׳ במס' שבת פי"ג משנה ה׳ (ד׳ ק"ו):
ר׳ יהודה אומר הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב וחכמים אומרים צפור‬ ‫למגדל, וצבי לבית לגינה לחצר ולביברין חייב.
‫והנה בצפור למגדל אין שום מחלוקת בין ר׳ יהודה וחכמים, בכל זה חזרו‬ ‫ושנו זה בדברי חכמים.
ויותר מזה שגם בצבי אין‬ מחלוק‫ת בין ר׳ יהודה וחכמים כי אם בחצר‬ ‫וביברין‪.‬‬ ‬‬
‫‪234‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫וכל הוספת חכמים אינו כי אם זה לבד שבצבי חייב גם לחצר ולביברין(ל״ח)‪.
והרי בשביל מחלקותם לא הי' צריך להיות בדברי החכמים כי אם זה לבד‬ ‫״וחכמים אומרים צבי אפי׳ לגינה לחצר ולביברין" (ועי' ביצה כ"ד).
והדבר פשוט שכל לשון המשנה ביסודה הי':‬ הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב."
‫ובזה נחלקו ר׳ יהודה וחכמים אם צבי לבית הוא דוקא, או שהוא הדין גם‬ ‫לגינה לחצר ולביברין.
‫וזה הוא שבא לפנינו כל לשון המשנה גם בדברי ר' יהודה, גם בדברי‬ חכמים(ל״ט).
‫ועי' בזה דבר נפלא מאד במשנה שבועות פרק ז' משנה ז'.
כי הנה במס׳ כתובות פרק ט' משנה ז׳ בא לפנינו לשון יסוד המשנה:‬
‫הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה, עד אחד מעידה שהיא פרוע‬ה ‫לא תפרע אלא בשבועה, מנכסי יתומים ומנכסים משועבדים ושלא בפניו לא תפרע‬ ‫אלא בשבועה. ‫
ועל זה בא בשבועות שם פ״ז מ"ז דברים מפורשים ההולכים רק על משנה‬ ‫זו בכתובות שם וחזרו כל לשון יסוד המשנה בכתובות.
‫כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה ועד אחד‬ ‫מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים‬ ‫לא תפרע אלא בשבועה והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה וכן‬ ‫היתומים לא יפרעו אלא בשבועה.
‫והנה כל ההוספה במשנת שבועות וכל מה שבא שם הוא רק זאת:
‫״וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה."
אבל מפני שסמכו דבריהם על דברי יסוד המשנה במס׳ כתובות, חזרו ושנו‬ ‫את כל לשון המשנה שם:
‫ובא הלשון מפורש בהעתק המשנה בכתובות "כשם שאמרו וכו׳ כן היתומים וכו׳.״‬
‫ואמנם כי גם המשנה בשבועות הבנויה על דברי המשנה ביסודה בכתובות, ‫הנה גם המשנה הזאת אינה מסוף ימי המשנה מימי רבי, כי אם מראשית ימי‬ ‫התנאים, כי על דבר המשנה בשבועות באו ר׳ יוחנן בן ברוקא ואחריו רבן שמעון‬ ‫בן גמליאל לפרשה.
דעל ההוספה "וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה שלא פקדנו אבא וכו'״‬ ‫נאמר שם: ‫
ר' יוחנן בן ברוקא אומר אפי׳ נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל.
‫אמר ר׳ שמעון בן גמליאל אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר‬ ‫זה אינו פרוע הוא נוטל שלא בשבועה. ‬‬
---------------------------- ‬‬
(ל״ח) ובמשנה שבגמרא חסר לבית וט"ס הוא וכבר הגיה הב"ח גם שם לבית וצדקו דבריו,‬‬ וצ"ל לבית לגינה ולחצר ולביברין.
‫וכנראה הגיהו בגמרא מפני שלא הבינו מפני מה נשנה זה עוד‬ הפעם, ‫ובמשנה שבמשניות נשמט לגינה אבל צ״ל לבית לגינה ולחצר.
(ל״ט) ויותחל לפנינו בלשון ר' יהודה אומר, והוא ממש כמו ההיא דמס' זבחים ריש פרק ד'‬ (ד' ל"ז) שכבר נתבאר לנו בעמוד ‪218‬.‬ ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קיח‬
‬‬ ‫וגירסת הרא"ש והרבה מהראשונים "העיד ר׳ יוחנן בן ברוקא אפי׳ נולד הבן‬ ‫אחר מיתת האב וכו׳״.
‫ולפי זה הנה באו דבריו מה שקבל מפי רבותיו והנה דבריהם על דין‬ ‫המשנה, אשר היא עצמה באה מפורש רק על יסוד המשנה.
‫ועי׳ בזה דבר המבאר את עצמו במס׳ כלים פרק ב׳ משנה ב׳, כי בתחלת‬ ‫הפרק היינו במשנה א׳ בא לשון יסוד המשנה. ‬
‫כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית(מ) פשוטיהן טהורים ומקבליהן‬ ‫טמאים, נשברו טהרו, חזר ועשה מהם כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא, כלי חרס‬ ‫וכלי נתר טומאתן שוה מיתטמאין ומטמאין באויר ומיטמאין מאחוריהן, ואינן‬ מיטמאין מגביהן ושבירתן היא טהרתן.
‫ועל זה בא במשנה ב׳:
‫הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבים שלא מסומכים שיעורן‬ ‫בכדי סיכת קטן ועד לוג, מלוג ועד סאה ברביעית, מסאה ועד סאתיים בחצי לוג, ‫מסאתים ועד שלש ועד המש סאין בלוג דברי ר׳ ישמעאל.
‫ר׳ עקיבא אומר אני איני נותן בה מדה, אלא הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן‬ ‫ודפנותיהן, יושבים שלא מסומכין, שיעורן בכדי סיכת קטן ועד קדרות הדקות, ‫מהקדירות הדקות ועד חביות לודיות ברביעית, מלודיות ועד לחמיות בחצי לוג, מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג.
‫ובהמקום הזה כבר יש לנו כל עניני דברינו יחד‪.‬‬ ‫
שהנה דברי עצם המשנה נכפלו בפי ר׳ עקיבא עוד הפעם, ואף שכל‬ ‫מחלקותו עם ר׳ ישמעאל אינו כלל על הרישא, בכל זה יכפול גם את זה בריש‬ ‫דבריו:
‫הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבים שלא מסומכין שיעורן‬ ‫בכדי סיכת קטן.
‫אף שמחלקותם הוא רק משם ואילך‪ ,‬על מה שגדול מכדי סיכת קטן.
‫בכל זה כפל ר׳ עקיבא גם את כל הרישא לפי שזה הוא לשון יסוד המשנה. ‬
‫ואמנם נראה ונכיר בזה עוד יותר, כי הנה הדבר בולט לפנינו שלשון יסוד‬ ‫המשנה הי׳: ‬
"הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבים שלא מסומכין שיעורן‬ ‫בכדי סיכת קטן, וברביעית, בחצי לוג‪ ,‬ובלוג." ‬
‫ומפני שלא נתפרש במשנה מתי השיעור בכדי סיכת קטן, ומתי שיעורו‬ ‫ברביעית או בחצי לוג ולוג, על כן נחלקו ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא מתוך קבלתם בפי׳ דברי‬ ‫המשנה, אם השיעורין הנם לפי מדת הכלים השונים בתשמישם, או לפי המקומות‪.‬‬
‫וזה הוא שיאמר ר׳ ישמעאל, שהשיעור "בכדי סיכת קטן״ הוא עד לוג, ‫והשיעור השני "‬ברביעית" הוא מלוג ועד סאה והשיעור השלישי "חצי לוג" הוא‬ ‫מסאה ועד סאתים‪ ,‬והשיעור האחרון "לוג" הוא מסאתים ועד שלש ועד חמש סאין.
‫ור׳ עקיבא ישיב אני איני נותן בהם מדה "לפי גודל הכלי וקטנו אלא לפי‬ ‫המקומות שרגילין לעשותן ולפי צורת הכלים" כלשון הרע״ב‪.‬‬ ‬‬
----------------------- ‬‬
(מ) כבר הערנו פעמים רבות שאחר זה נתוסף ביסוד המשנה גם כפי דין התקנה האחרונה ‫שגזרו טומאה על כלי זכוכית עי׳ שבת ד׳ ט״ו‪.‬‬ ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫ועל כן השיעור "בכדי סיכת קטן״ הוא ועד קדרות הקטנות, והשיעור‬ "ברביעית״ הוא מהקדירות הדקות ועד חביות לודיות, והשיעור "בחצי לוג״ הוא‬ ‫מלודיות ועד לחמיות, והשיעור האחרון "לוג" הוא מלחמיות ועד חצבים גדולים.
‫וברורים מאד דברי הר״ש שם שכתב "ר׳ עקיבא אומר וכו׳ ר׳ עקיבא לא‬ ‫פליג אלא אשמועינן דסתם קדרות דקות רגילים לעשותן מלוג ולמטה עד כדי‬ סיכת קטן הלכך שיעור השברים כדי סיכת קטן, וסתם קדרות הבאות מלוד רגילין ‫לעשותן מסאה ולמטה עד לוג ולא לוג בכלל, ושיעור שבריהם ברביעית, וסתם‬ ‫חביות הבאות מבית לחם רגילין לעשותן מסאתים ולמטה עד סאה ולא סאה בכלל‬ ‫ושיעור שבריהן בחצי לוג, וסתם חצבין גדולים מחמש סאין ולמטה או משלש‬ ‫ולמטה עד סאתים ולא סאתים בכלל ושיעור שבריהן בלוג".
‫והרא״ש בפירושו כתב כל זה בקיצור "ר׳ עקיבא אומר ר׳ עקיבא לא פליג‬ דר׳ ישמעאל נתן שיעורו במדות ור׳ עקיבא בשמות הכלים והכל אחד״. ‬
‫והנה יפרשו שניהם גם ר׳ ישמעאל גם ר׳ עקיבא בסגנוני קבלותיהם את‬ דברי המשנה, ודבריהם ילכו מפורש לפרש את כל דבר ודבר בלשון המשנה(מ"א)‬ ‫ויחזרו בדבריהם את לשון יסוד המשנה(מ"ב). ‫
ועל פי כל דברינו יאירו לנו גם דברי התוספתא שם אשר נתקשו בה‬ ‫הראשונים ז״ל.
כי בתוספתא כלים פ״ב בא זה עצמו:
"הדקין שבכלי חרס יושבין שלא מסומכין שיעורן בכדי סיכת קטן ועד‬ ‫לוג, לוג כלמטה הימנו, מלוג ועד סאה ברביעית סאה כלמטה הימנו מסאה ועד‬ ‫סאתים בחצי לוג סאתים כלמטה הימנו, מסאתים ועד ג׳ ועד חמש סאין בלוג חמש‬ ‫כלמטה הימנו ר׳ עקיבא אומר מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג מכאן ואילך‬ ‫בלוג נשתקעו הדברים ולא נאמרו עכשיו ר׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב אומרים‬ ‫חצבים גדולים שני לוגין.״
‫אבל מה פירוש הדבריס הסתומים האלה "נשתקעו הדברים ולא נאמרו עכשיו״‬ ‫ועל מה קאי זה. ‬‬ -------------------------------------- ‬‬
(מ"א) לפנינו בא בלשון המשנה ״מכדי סיכת קטן" וכבר כתב שם התוסיו״ט שנוסחת מהר׳׳ם‬ ״בכדי סיכת קטן״.
וכן הוא כדבריהם שהרי ״כדי סיכת קטן״ הוא הסוף מזה. ‫וכן הוא באמת, בגמרא במס׳ חולין ל׳ ״בכדי סיכת קטן".
(מ"ב) והרמב׳׳ם בהלכות כלים פי״ח הי״ב כתב כדברי ר׳ ישמעאל, רק לבסוף כתב כר׳ עקיבא ״הי'‬ הכלי מחבית המכילה סאתים עד חצבים גדולים ונשברו אם נשאר מהן חרס המקבל לוג הרי זה מקבל טומאה״.
‫ותמה שם על זה הכסף משנה וכתב ״וצריך עיון למה לא פסק כר׳ עקיבא ואפשר שסובר רבינו דר' י‫שמעאל הוה רביה (!) אך קשה דבמתניתן תנן מסאתים ועד שלש ועד ה׳ סאין בלוג דברי‪ ר׳ ישמעאל ובדר׳‬ ‫עקיבא תנן מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג וכיון שפסק ברישא כר׳ ישמעאל אמאי נקט בסיפא לישנא דר׳‬ ‫עקיבא ואפשר דעד ה׳ סאין דנקט ר׳ ישמעאל לאו דוקא וכו׳".
‫ולחנם נדחק כי הדברים פשוטים כמו שנתבאר כבר מדברי הר"ש והרא"ש דר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא‬ ‫לא פליגי ושניהם מפרשים רק דברי המשנה ביסודה, אלא דר׳ ישמעאל פירש זה במדות ור׳ עקיבא בשמות‬ ‫הכלים ממקוטם, והלא עכשיו כבר נתבטלו הכלים ההם בלוד ובבית לחם וקדרות דקות שהיו גם הם אז שיעורן‬ ‫ידוע כלשון הר"ש "דסתם קדרות דקות, רגילים לעשותן מלוג ולמטה" אשר כולם היו אז ידועים, על כן נקט‬ ‫הרמב"ם השיעור במדה כר' ישמעאל שהרי גם ר׳ עקיבא מודה לזה, אבל על לוג שבזה לא בא שיעורו של‬ ר׳ עקיבא לפי כלים הבאים ממקום מיוחד, כי אם דבר כולל לכל מקום ״עד חצבים גדולים״ נקט גם הרמב״ם כן. ‬‬
‫קיט‬
‫המשנה ביסודה ותקופת‪ ‬התנאים עליה‬
‬‬ ‫והנה הר״ש פי׳ "‬נשתקעו הדברים שבימי ר׳ עקיבא לא נחלק אדם עליו אף‬ ‫על גב דר׳ יוחנן בן זכאי פליג במתניתן נשתכחו דבריו ולא נאמרו, אי נמי משום‬ ‫דלא סברי כוותיה עד שבאו ר׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב ונחלקו על ר׳ עקיבא‬ ‫דסברי לה כר׳ יוחנן בן זכאי בחצבים גדולים".
‫והדברים מפליאים מאד שפירש "נשתקעו הדברים ולא נאמרו עכשיו״‬ ‫הכונה שבימי ר׳ עקיבא לא נחלק אדם עליו, ודברי ר׳ יוחנן בן זכאי נשתכחו, אבל‬ ‫היכן הוזכר כאן רבן יוחנן בן זכאי, ואיך יסבו דברי התוספתא על מה שלא הוזכר.
‫ואם ילכו דברי התוספתא על המוזכר במשנה, הלא לא נשתכחו ונאמרו מפי‬ ‫ראשי התנאים והנם במשנה מפורש בשם רבן יוחנן בן זכאי.
‫ויותר מכל זה שלפי דבריו אם נגרוס "מכאן ואילך לוג" ונאמר שגם זה‬ ‫דברי ר׳ עקיבא, אם כן איך לא הוזכר זה במשנה בדברי ר׳ עקיבא, ואיך יחסר‬ שם סיום דבריו‪.‬‬ ‫
והרי רבינו הר״ש עצמו כתב ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא לא פליגי, ומפורש‬ ‫בדברי ר׳ ישמעאל ״ועד חמש סאין בלוג" ועל זה נאמר בתוספתא "חמש כלמטה‬ ‫הימנו״ ומזה מבואר דיתר מחמש אינו כלמטה הימנו, כי אם שיש לזה שיעור‬ ‫יותר גדול ובודאי שכן הוא גם לר׳ עקיבא.
‫והגר״א ז״ל הגיה בתוספתא וחמש ״ולמעלה״ כלמטה הימנו וזה פלא שאם‬ ‫כן לאיזה צורך הוזכר במשנה חמש סאין כל עיקר.
‫אבל באמת נשתרבב כאן תיבת "לוג״ בטעות על ידי שלא הבינו ענין דברי‬ התוספתא, וגם לפי׳ הר״ש הוא בהכרה ט״ס.
‫וכל הדברים פשוטים ודברי התוספתא כך הם:‬
‫‪"‬ר׳ עקיבא אומר מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג, מכאן ‬ואילך‬ נשתקעו הדברים ולא נאמרו עכשיו ר׳ נהמיה, ור׳ אליעזר בן יעקב‬ אומרים חצבים גדולים שני לוגין."
‫והדברים האלה ״מבאן ואילך נשתקעו הדברים ולא נאמרו עכשיו" מוסבים‬ ‫על יסוד המשנה, כמו שכבר נתבאר לנו שלשון יסוד המשנה הי׳: ‬
"הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן‬ בכדי סיכת קטן, וברביעית, בחצי לוג ובלוג.
‫וזה יפרשו ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא, וכל פירושם הולך רק עד חצבים גדולים, ‫והוא השיעור האחרון האמור במשנה לפנינו דהיינו לוג.
‫אבל מכאן ואילך נשכחו הדברים עתה ולא נאמרו לפנינו ביסוד המשנה, עד שבא‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי במשנתינו ור׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב בתוספתא(‬מ״ג) ופירשו זה.
כי באמת הלא כל השיעורים הללו הם כלמטה וכמו שהוא בתוספתא לפני‬ זה "לוג כלמטה" "סאתים כלמטה" "חמש כלמטה״ וכמו שהוא חמש כלמטה לר׳‬ ‫ישמעאל ושיעורו בלוג, אף כן הוא לר' עקיבא מלחמיות ועד חצבים גדולים, ‫דהיינו השיעור הראשון של חצבים גדולים, והוא כלמטה‪.‬‬ ‬‬
------------------------- ‬‬
(‬מ״ג) כבר נתבאר לנו בחלק ב׳ עמוד ‪ 61‬הערה כ״ז שאין בכל כיוצא בזה שום סתירה ‫רק שהי' שם אלה שקבלו זה מרבותיהם מתוך קבלה מרבן יוחנן בן זכאי, ויש אשר באה להם קבלתם זאת‬ ‫מצד אחר, ונשמע להם לבסוף מפי ר׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב, וקבעו זה במשנתם על שמם, וכבר נתבאר‬ ‫לנו זה בחלק ב׳ בכמה מקומות, ונשוב לזה עוד. ‬‬
‫‪238‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫וכמו לר׳ ישמעאל מחמש ולמעלה, כן גם לר׳ עקיבא מתחלת חצבים‬ ‫גדולים ולמעלה כבר צריך שיעור לעצמו, והי׳ חסר בהמשנה‪.‬ ‬
‫וזה הוא מה שהוסיף רבן יוחנן בן זכאי בהמשנה ״חצבים גדולים שיעורן‬ ‫בשני לוגין וזכינו לדין שאין כאן שום מחלוקת בין התנאים, ור׳ ישמעאל ור׳‬ ‫עקיבא פירשו רק מה ששנו בגירסת המשנה‪.‬‬
‫והגר״א ז״ל מחק תיבת ״עכשיו״ ונראה טעמו מפני שהי׳ קשה לו שאיך לא‬ ‫נאמר זה עכשיו‪ ,‬והרי גרסו זה עכשיו מפי התנאים‪. ‬‬ ‫אבל אין צריך להגיה כלל והכונה שנשתקע מלשון יסוד המשנה וכמבואר(מ"ד)‪.‬‬
‫ועי׳ גם במשנה נגעים פרק ג׳ משנה ד׳:
‬‫השחין והמכוה מיטמאין בשבוע אחד ובשני סימנין בשער לבן ובפשיון.
‫ושם פרק ט' משנה א׳ כאשר רצו לפרש דברי משנה זו בא תחלה כל זה‬ ‫עוד הפעם ויותחל:
‫השחין והמכוה מיטמאין בשבוע אחד ובשני סימנין בשער לבן ובפשיון.
‫איזה הוא השחין לקה בעץ או באבן או בגפת וכו׳ איזו היא מכוה נכוה‬ ‫בגחלת וכו׳ זו היא מכוה.
‫ועי׳ במס׳ תענית פרק ד׳ משנה ד׳ שבא לשון המשנה: ‬
‫כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית, קרבן מוסף אין בו בנעילה‪,‬‬ ‫קרבן עצים אין בו במנחה דברי ר׳ עקיבא. אמר לו בן עזאי כך הי׳ ר׳ יהושע‬ ‫שונה, קרבן מוסף אין בו במנחה, קרבן עצים אין בו בנעילה‪ ,‬חזר ר׳ עקיבא‬ ‫להיות שונה כבן עזאי‪.‬‬
‫ובמשנה בא הלשון תחלה "דברי ר׳ עקיבא״ ואלו נשאר כן היינו חושבים‬ ‫שאמר זה ר׳ עקיבא מדעתו ומסברתו.
‫עכשיו הננו יודעים מדברי המשנה עצמה, ‬שאין זה כלל דברי ר׳ עקיבא, ‫והכונה רק זאת שר׳ עקיבא הי׳ גורס כן בגירסת המשנה.
‫וכשהעמידו בן עזאי בשם ר׳ יהושע על עיקר גירסת המשנה ״חזר רבי‬ ‫עקיבא להיות שונה כבן עזאי".
‫והננו רואים כן גם במס׳ חולין פרק ד׳ משנה ב׳, שגם שם בא כן: ‫
שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שחט את הגרגרת ופסק את הושט‬ ‫וכו׳ ר׳ ישבב אומר נבלה ר׳ עקיבא אומר טרפה. כלל אמר ר׳ ישבב משום ר׳‬ ‫יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבילה, כל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גרם לה‬ ‫ליפסל טרפה והודה לו ר׳ עקיבא.
‫ועל זה עצמו בא הלשון בתוספתא חולין פרק ב׳ ״וחזר רבי עקיבא‬ ‫להיות שונה כר׳ ישבב״(מ"ה)‪.‬‬ ‬‬
------------------------------------------------- ‬‬
(מ"ד) ונראה דעל כן נשתקע זה מלשון יסוד המשנה, כי כדברי הגמ׳ בחולין ד׳ נ״ה זה שכל‬ השיעורין הם כלמטה חוא לחומרא, ועל כן החמירו לפני זה שיהי׳ גם מכאן ואילך כלמטה ולא גרסו במשנה השיעור של מכאן ואילך עד שבא רבן יוחנן בן זכאי ופרשה, והעמיד הדבר על דינו.
(מ"ה) וממש כמו שהם במקום הזה דברי ר' יהושע לכלל בגדר דברי יסוד המשנה ולבלי לטעות‬ ‫בענינה אף כן הם דבריו במס׳ מעילה פ״א מ״א: ״קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן, שחטן בדרום וקבל‬ ‫דמן בצפון, בצפון וקבל דמן בדרום, שחטן ביום וזרק בלילה, בלילה וזרק ביום, או ששחטן חוץ לזמנן וחוץ‬ ‫למקומן מועלין בהן.
כלל אמר ר׳ יהושע כל שהי׳ לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה, ושלא הי׳ לה שעת היתר לכהנים וכו'. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קב‬
‬‬ ‫והיינו שכל הדבר הי׳ רק מחלוקת בגירסת המשנה אם "נבלה" או "טרפה״, ‫ור׳ ישבב העיד לו קבלתו מר׳ יהושע כמו בן עזאי שם, ור׳ יהושע גם הניח בזה‬ ‫כלל למען לא נטעה, וכמו שעשה גם במס׳ מעילה (עי׳ הערה).
‫והלשון הזה עצמו שנאמר בזה "והודה לו ר׳ עקיבא״ שמפורש על זה‬ ‫בתוספתא "וחזר ר׳ עקיבא להיות שונה כר׳ ישבב" דהיינו כר׳ ישבב משום ר׳‬ ‫יהושע בגירסת המשנה, כן יש לנו גם במקום אחר להיפך "לא הודה" והכונה שם‬ ‫שאינו מודה שיש לגרוס גם תיבה זו במשנה.
‫עי׳ אהלות פ״ה משנה א׳: ‬
‫יש מביאין את הטומאה וחוצצין, מביאין ולא חוצצין, חוצצין ולא מביאין, ‫לא מביאין ולא חוצצים, אלו מביאים וחוצצים, השידה והתיבה והמגדל כוורת‬ ‫הקש, כוורת הקנים, ובור ספינה אלכסנדרית(מ"ו) שיש להן שולים והן מחזיקים‬ ‫וכו׳ ויריעה וסקורטיא וקטבליא וסדין, ומפץ ומחצלת שהן עשוים אהלים וכו׳‬ ‫האירוס והקיסוס וירקות המור ודלעת יונית ואוכלים טהורים.
‫ר׳ יוחנן בן נורי לא הי׳ מודה באוכלין טהורין חוץ מן העגול של דבילה.
‫והלשון משונה מהרגיל שאין כאן אפי׳ הלשון השגור ר׳ יוחנן בן נורי אומר‬ ‫וכו׳ וחכמים אומרים.
‫אבל הכונה פשוטה שאין כאן מחלוקת מהם לעצמם כי אם שמה שחשבה‬ ‫המשנה הוא כפי גירסת רוב החכמים, ועל כן נאמר אצל זה שר׳ יוחנן בן נורי אינו‬ ‫גורס "אוכלין טהורין״ או שהוא מפרש זה רק על עגול של דבלה (ועי׳ פכ״ז.) ‫
ועי׳ משנה כלים פרק י״ז משנה ט״ז:
‫קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות (שהרמאים עושין כן)‬ ‫והאסל שיש בו בית קבול מעות, וקנה של עני שיש בו בית קבול מים, ומקל‬ ‫שיש בו בית קבול מזוזה, ומרגליות הרי אלו טמאין.
‫ועל כולן אמר ר׳ יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר.
‫ובמס׳ אהלות פרק ב׳ משנה א׳ בא ביסוד המשנה פרטי המטמאין באהל, ‫ואחר זה באו כל דברי התנאים מן ראשוני הראשונים שבהם, בית שמאי ובית הלל, ‫עד האחרונים שבהם בפרקים שלמים, ודברי כולם מפורשים ובולטים בלשונם‬ ‫שכל דבריהם רק לפרש להגדיר ולבאר דברי יסוד המשנה אשר לפניהם בכל‬ דברי לשונה, ולשון יסוד המשנה שם: ‬‬ ----------------------------- ‬‬‬ ‫ושם פרק ד׳ משנה ג׳: כל הפגולין מצטרפין זה עם זה, כל הנותרין מצטרפין זה עם זה, כל הנבלות ‫מצטרפות זה עם זה, כל השרצים מצטרפין זה עם זה, דם השרץ ובשרו מצטרפין.
‫כלל אמד ר' יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין זה עם זה, טומאתו ולא שיעורו שיעורו ולא‬ ‫טומאתו לא טומאתו ולא שיעורו אינן מצטרפין זה עם זה.
‫והכלל הזה עצמו של ר' יהושע אין לו מובן כלל אם לא קדם לו מסודר וקבוע השיעורים במקומם, ‫כמו שיובא לנו כל זה עוד.
‫ור׳ יהושע כלל זה בכלל לבלי יחליפו השונים את סדר משנתם בגירסתם.
(מ"ו) כבר הערנו פעמים רבות כי בתוך הפרטים נתוספו אחר זה בימי יבנה, ובימי סוף‬ ‫חתימת המשנה, פרטים חדשים, אם מאת אשר התחילו להשתמש בזמן מאוחר, או בנוגע לערים חדשות, אז‬ ‫בנוגע לתקנות פרטיות שנתקנו אחר זה. ‫
וכל זה יבואר לנו לכל פרטיו השונים בכרך שאחר זה‬. ‬‬
‫‪210‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫אלו מטמאין באהל, המת, וכזית מן המת, וכזית נצל, ומלא תרוד רקב, ‫השדרה והגולגולת, ואבר מן המת, ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי, רובע‬ ‫עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין, ורוב בנינו ורוב מנינו של מת אף על פי‬ ‫שאין בהן רובע טמאין — כמה הוא רוב מנינו קכ"ה — רביעית דם ורביעית‬ דם תבוסה.
‫ואחר זה במשנה ג׳:
‫אלו מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל עצם כשעורה, וארץ‬ ‫העממים(מז) ובית הפרס, אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי, ‫השדרה והגולגולת שחסרו.
‫כמה הוא חסרון בשדרה (שביסוד המשנה נאמר סתם שחסרו) בית שמאי‬ ‫אומרים שתי חוליות ובית הלל אומרים אפי׳ חוליא אחת.
ובגולגולת (שנאמר סתם שחסרו) בית שמאי אומרים כמלא מקדח ובית‬ הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות(מח).
‫ובמה שנחשב ביסוד המשנה "עצם כשעורה״ נחלקו מפורש בדקדוק דברי‬ המשנה ר׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי, ובא שם במשנה ז׳:
‫עצם כשעורה שנחלק לשנים ר׳ עקיבא מטמא ור׳ יוחנן בן נורי מטהר, ‫אמר ר׳ יוחנן בן נורי לא אמרו עצמות כשעורה אלא עצם כשעורה.
‫ומפורש בדברי ר׳ יוחנן בן נורי שהנהו חולק על ר׳ עקיבא רק מתוך‬ ‫דקדוק לשון המשנה ביסודה. ‬
‫וענין מחלקותם הוא בדין מקרה שקרה, דהיינו עצם כשעורה שנחלק לשנים‬ ‫איך הדין שם, על פי דיני המשנה הקבועים ועומדים וסדורים לפנינו.
‫ועל מה שבא ביסוד המשנה של "‬אלו מטמאין באהל״ "רביעית דם ורביעית‬ ‫דם תבוסה".
בא בפרק הבא אחד זה בפרק ג׳ מחלוקת מר' עקיבא ור' ישמעאל ור׳‬ ‫אליעזר בן יהודה מחלוקת בקבלותיהם מה הוא זה ענין הדבר, ונאמר בפרק ג׳ משנה ה׳: "איזהו דם תבוסה" המת שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותו דברי ר׳‬ ‫עקיבא, ר׳ ישמעאל אומר רביעית בחייו ורביעית במותו, ניטל מזה ומזה רביעית, ‫‬‬ ------------------------- ‬‬
(מז) כבר הערנו כי ארץ העממים הוסיפו בתוך לשון המשנח אחר זה כאשר גזרו טומאה ‫על ארץ העממים, וכבר נתבאר לנו כל זה במקומות שונים.
(מח) במשנה שם בא אחר מחלוקת ב״ש וב״ה:
‫״באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בגדול של לשכה."
‫וכתב על זה הרב תוסיו״ט ״באיזה מקדח אמרו, וכן עוד פליגי תנאי אליבא דב״ש במ״ד פ"ה דתרומות, ‫ועי׳ בריש פ״ג דפאה" עכ״ל.
‫ובמח"כ אינו כן כי בפ״ה דתרומות מ"ד הודו ב״ש לב"ה ומחלוקת ר׳ אליעזר וחכמים שם אליבא‬ דב״ש וב״ה יחד.
‫וגם במס׳ פאה פ׳׳ג אין מחלוקת של התנאים אליבא דב״ש כי אם שבמשנה נתפרש על ב״ש‬ "ומודים שאם היו ראשי שורות וכו״ והיינו דב׳׳ש מודים, והלא כיון שבאו דברי ב׳׳ש במשנה הלא החובה להשלים‬ ‫כל ענין דבריהם כמו שהם, ומה ענין לזה מחלוקת תנאים אליבא דב׳׳ש.
‫ואם שיכול להיות גם מחלוקת תנאים איך נחלקו ב׳׳ש, אבל כאן שהוא רק בגודל שיעורם מאי נ״מ.
‫אבל נראה ברור דהמחלוקת של ר׳ מאיר וחכמים בשיעור מלא מקדח בא על יסוד המשנה במס׳‬ ‫אהלות פי״ג מ״א העושה מאור בתחלה שיעורן מלא מקדח גדול של לשכה.
‫ורבי הביא המחלוקת בפרק ב׳ הבא ראשונה, ופי״ג כבר סתם כחכמים דר"מ, והדברים ברורים. ‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קכא‬
‬‬ ר' אליעזר בר' יהודה (איש ברתותא) אומר זה וזה כמים איזהו דם תבוסה צלוב‬ ‫שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם טמא(מ״ט).
‫וכבר כתב שם הרע״ב "איזהו דם תבוסה אמתניתן דלעיל בפרק ב׳ קאי‬ ‫דקתני רביעית דם תבוסה טמא, וקמפרש הכא איזהו דם תבוסה".
‫והדברים פשוטים ומבארים את עצמם.
‫ובאמת כי ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא לא הי' כלל מהתנאים החולקים‬ ‫עם ר' עקיבא ור' ישמעאל מתוך סברתו ודברי עצמו, הוא הי׳ עמהם בימי יבנה, ‫אבל הי' שם מהתנאים השונים (עי׳ ח"ב עמוד ‪ 88‬ושם ‪106‬) וכל ענינו הבא‬ ‫לפנינו הוא בנוגע לקבלה בפי׳ המשנה וביאורה, ולא בחקירה חדשה על מקרה הבא.
‫ואך זה הוא כל ענין דבריו במשנה בנוגע לפי' וענין דברי יסוד המשנה.
‫כמו במס' ערלה פרק א׳ משנה ד׳:
‫אילן שנעקר ונשתייר בו שורש פטור.
"‬וכמה יהא השורש" רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר׳ אליעזר בן יהודה‬ ‫איש ברתותא כמחט של מתון.
‫וכן נחלק עוד עם ר׳ עקיבא במס׳ בכורות ד׳ נ"ז‪ ,‬נם כן בנוגע לקבלתם‬ ‫בסגנון דברי המשנה, והוא בברייתא שם: ‬
‫תנו רבנן הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים והטרפה דברי ר׳‬ ‫אליעזר בן יהודה איש כפר ברתותא שאמר משום ר׳ יהושע, אמר ר׳ עקיבא אני‬ ‫שמעתי הימנו אף יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום.
‫ובמשנתינו בא הלשון כר׳ עקיבא "הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן‬ ‫הכלאים והטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום".
"איזהו יתום" כל שמתה אמו או שנשחטה, ר׳ יהושע אומר אפי׳ נשחטה‬ ‫אמו והשלח קיים אין זה יתום.
‫ומבואר שאת אשר קבל ר׳ עקיבא מר׳ יהושע היינו רק בנוגע לגירסת‬ ‫המשנה, שהרי ממש כאשר קבל ר׳ עקיבא מר׳ יהושע כן קבלו וגרסו גם החכמים‬ ‫של ר' יהושע, והם נחלקו עמו רק בגדר של "יתום" כאן, שחכמים סוברים איזהו‬ ‫יתום כל שמתה אמו או שנשחטה", ור׳ יהושע סובר שגם אז אם רק השלח קיים‬ ‫אין זה יתום לענין דין זה. ‫
ומבואר שלדברי כולם הגירסא במשנה "חוץ מן הכלאים והטרפה ויוצא‬ ‫דופן ומחוסר זמן ויתום".‬ ‫
רק שר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא שכח ממשנתו, ותהי לו משנה‬ ‫קטועה "חוץ מן הכלאים והטרפה".
‫ור' עקיבא העמידו על האמת שמר׳ יהושע עצמו גם כן קבל המשנה כמו‬ ‫שהיא "אני שמעתי הימנו אף יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום". ‬‬ ------------------------ ‬‬
(מ״ט) עיקר דין דם תבוסה הוא מדרבנן ובתקנה זו נכללו באמת דברים רבים עי׳ ב״ק ד׳‬ ע"א לענין רביעית דם שנבלע בכסות, ועי' גם נדה ד' ע״א, ובדברי הר״ש אהלות פ״ב מ"ב.
ודברי ר' עקיבא ודברי ר' ישמעאל הנם קבלה אחת, ולדברי שניהם הכונה שיצא בחייו ובמותו, ולדברי שניהם הכונה ‬שנוטל רק רביעית מהכל, ונחלקו מתוך סגנונם, וסובר ר' עקיבא שהכונה שגם מתחלה‬ לא הי' בין הכל כי אם רביעית, ור' ישמעאל סובר שצריך שהי' שני רביעית, דהיינו שיש כאן רביעית‬ מאחרי מותו. ‬‬
‫‪242‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫ובא הדבר בברייתא ולא נזכר מזה במשנה לפי שזה רק טעות אצל ר׳‬ ‫אליעזר בן יהודה איש ברתותא, וכר׳ עקיבא קבלו רוב החכמים.
‫ורק זה לבד נמצא לר׳ אליעזר בן יהודה איש ברתותא(נ) וכן הוא גם‬ ‫ענין דבריו על דם תבוסה שלפנינו באהלות רק ביאור דברי המשנה וכמבואר.
ויותר מזה בא שם בפרק ב׳ משנה ו׳ מחלוקת ר׳ עקיבא וחכמים בנוגע‬ ‫לכל השנוים.
‫שביסוד המשנה בא: ואלו מטמאין באהל וכו׳ השדרה והגולגולת, ואבר מן‬ ‫המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי ורביעית דם‪ ,‬ורובע עצמות.
‫ועל זה באו דברי ר׳ עקיבא וחכמים במשנה ו׳:
‫השדרה והגולגולת משני מתים, ורביעית דם משני מתים, ורובע עצמות‬ ‫משני מתים, ואבר מן המת משני מתים, ואבר מן החי משני אנשים ר׳ עקיבא‬ ‫מטמא וחכמים מטהרים.
‫והיינו שנחלקו איך הדין במקרה כזה, על פי דיני יסוד המשנה הקבועים‬ ‫וידועים.
‫וכיוצא בזה נחלקו בדינים אלו גם ר׳ דוסא בן הרכינס (חבירו של רבן‬ ‫יוחנן בן זכאי) וחכמים, ומפורש בדבריהם כי יסבו על דברי יסוד המשנה, ובאו‬ דבריהם בריש פרק ג׳‪:‬‬
"כל המטמאין באהל" שנחלקו והכניסן לתוך הבית ר׳ דוסא בן הרכינס‬ ‫מטהר וחכמים מטמאין כיצד וכו׳. ‫
וכלשון הרע"ב "כל המטמאין באהל האמורים לעיל בריש פרק ב׳" והדברים‬ ‫פשוטים ומפורשים כן. ‫
וכן נחלקו שם ר׳ שמעון וחכמי דורו בפרק ב׳ מ"ז: ‫
רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה ר׳ שמעון מטהר‬ ‫וחכמים מטמאין. ‫
וכן באו שם עוד מחלקאות רבות כאלה. ‫
וכל הדברים מבוארים וגלוים שכל התנאים כולם, גם דברי בית שמאי ובית‬ ‫הלל, וגם ר׳ דוסא בן הרכינס וחכמי דורו, ור׳ עקיבא ור׳ ישמעאל ור׳ אליעזר‬ ‫בן יהודה, וכן ר׳ שמעון וחכמים, דברי כולם אחת והולכים רק על יסוד המשנה‬ ‫ואין בכל דבריהם שום יסוד חדש, כל ענין דבריהם אינו רק זה אם לפרש דברי‬ ‫יסוד המשנה כמו שהם דברי בית שמאי ובית הלל, ור׳ עקיבא ור׳ ישמעאל ור׳‬ ‫אליעזר בן יהודה, או בחקירה חדשה לחקור איך הדין במקרה הבא, איך יש‬ ‫לפסוק שם לפי יסודי המשנה הקבועים וידועים, כמו שהם דברי ר׳ דוסא בן‬ ‫הרכינס וחכמי דורו, ודברי ר׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי ודברי ר׳ עקיבא וחכמים, ‫ודברי ר׳ שמעון וחכמי דורו וכו׳. ‬‬
פרק י"ט.
‬‬ ‫ובמס׳ עירובין ד׳ ט"ו: (פרק א׳ משנה ח׳ משנה ט׳ ומשנה י׳) באו לפנינו‬ ‫שלשה משניות זו אחר זו אשר כשנתבונן בהם נראה דבר נפלא מאד. ‫‬‬ --------------------------------- ‬‬
(נ) ובפסחים י״ג גם כן ‬דבריו בשם ר׳ יהושע‪.‬‬ ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קכב‬
‬‬ ‫כי הדבר מבואר שם אשר כל השלש משניות זו אחר זו היו כן כבר‬ ‫סדורות בימי התנאים כמו שהם סדורות לפנינו.
‫ולשון המשניות שם זה הוא:
משנה ח׳) שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה, ‫ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין, כל פירצה‬ ‫שהיא כעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח יתר מכאן אסור.
‫משנה ט׳) מקיפים שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד‬ ‫שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים שיעור חבלים ועובין יתר על טפח כדי‬ ‫שיהא הכל עשרה.
‫משנה י׳) מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים. ‫בשיירא דברו דברי ר׳ יהודה וחכמים אומרים לא דברו בשיירא אלא בהוה.
‫זה הוא שם כל לשון המשניות.
‫אבל ״שיירא״ לא הוזכרה כלל לא בדין משנה י', ולא בדין משנה ט', כי‬ ‫אם בדין משנה ח׳.
‫והדברים עומדים היום לפנינו ומבארים את עצמן, שמפני שכל השלש‬ ‫משניות האלה היו כן סדורות וקבועות יחד זו אחר זו כמו שהם גם לפנינו‬ ‫ובכל לשונם.
‫כי על כן יאמר ר׳ יהודה "‬בשיירא דברו״ והיינו דזה הנאמר במשנה ח׳‬ ‫״שיירא שחנתה בבקעה" אשר על זה ילכו אחר זה המשניות האלה הוא דוקא‬ ‫וחכמים אומרים "לא דברו בשיירא אלא בהוה״.
‫וכל מחלקותם אינה כי אם בדברי יסוד המשנה.
‫ובריש מס׳ נגעים נאמר:
‫מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל, ‫והשאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים השאת‬ ‫כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה.
‫וכפי מה שהורגלנו לא נראה במשנה זו כי אם דברי ר׳ מאיר וחכמי דורו, ‫ונוכל לטעות שמהם באו יסודי הדברים האלה שדינם באמת מיסודי המשנה.
‫אבל עי׳ בתוספתא בריש המס׳ שיותחלו שם הדברים בלשון זה:
‫אמר ר׳ יוסי שאל יהושע בנו של ר׳ עקיבא את ר׳ עקיבא ואמר לו מפני‬ ‫מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר לו ואלא מה יאמרו, אמר לו‬ ‫יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא, אמר לו ללמד שמצטרפין זה עם זה, ‬אמר לו‬ ‫יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה, אמר לו ללמדך שאם‬ ‫אינו בקי בהם ובשמותיהם לא יראה את הנגעים.
‫ומפורש בזה שכל המשנה כולה כמו שהיא כבר היתה כן גם לפני ר׳ עקיבא.
‫ואין דרך לנטות ימין ושמאל שענין הדבר הוא ככל מה שכבר נתבאר לנו‬ ‫שכל מחלוקתם של ר׳ מאיר וחכמי דורו, אינו כי אם בגירסת יסוד המשנה.
‫ובבבא דרישא ״בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל" בזה גרסו כולם‬ ‫כן, ולא הי׳ בזה גם שינוי לשונות. ‫
אבל בבבא דסיפא שם באו מחלקותם בגירסת המשנה שר׳ מאיר קבל מרבו‬ ‫הגירסא ביסוד המשנה "השאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן״. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫ורוב החכמים קבלו גירסת יסוד המשנה "השאת כצמר לבן שניה לה כקרום‬ ביצה״.
‫ור׳ יוסי בתוספתא יספר לנו שקלא וטרי׳ של ר׳ יהושע בנו של ר' עקיבא‬ ‫עם ר' עקיבא על יסוד המשנה, ובמס׳ שבועות ד׳ ה׳ מייתינן משנה זו בלא‬ ‫דברי ר׳ מאיר. והעירו שם התוס׳ וכתבו ״הש"ס מקצר ומדלג דברי ר׳ מאיר דאמר‬ ‫בריש נגעים השאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן.״
‫אבל הדברים פשוטים כי אין זה כי אם גירסת ר׳ מאיר במשנה זו והובא‬ כגירסת החכמים.
‫ומבואר לנו בזה יסוד חדש, שאף שנאמר על זה "דברי ר׳ מאיר וחכמים‬ ‫אומרים״ אין זה מחלוקת שנחלקו מעצמם ומסברתם, כי אם רק בנוגע לגירסת‬ ונוסח יסוד המשנה.
‫וכמו שכבר הערנו בפרק הקודם ממשנה תענית פרק ד׳ משנה ד׳:‬
כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית, קרבן מוסף אין בו בנעילה, ‫קרבן עצים אין בו במנחה דברי ר׳ עקיבא, אמר לו בן עזאי כך הי׳ ר׳ יהושע‬ ‫שונה קרבן מוסף אין בו במנחה, קרבן עצים אין בו בנעילה חזר רבי עקיבא‬ להיות שונה כבן עזאי.
‫שמבואר נגלה שמה שנאמר "דברי ר׳ עקיבא" אינו כי אם מה שר׳ עקיבא‬ ‫גרס כן בלשון המשנה, וכשאמר לו בן עזאי שאין זה גירסת ר׳ יהושע חזר בו‬ ‫ר׳ עקיבא וגרס לשון יסוד המשנה כגירסת בן עזאי בשם ר׳ יהושע.
‫ועי׳ במס׳ כלים פי״ג משנה ז׳:‬
‫הכדומין האשקלונין שנשברו והאונקלי שלהן קיימת, הרי אלו טמאין. ‫המעבר והמזרה והמגוב, וכן מסרק של ראש שניטלה אחת משיניהן ועשאן של‬ ‫מתכת הרי אלו טמאין.
‫ועל כולן אמר ר׳ יהושע דבר חדש חדשו סופרים, ואין לי מה להשיב.
‫ואמנם שמוכח ממקום הזה הרבה יותר, ונבאר כל זה על הסדר.
‫ראשונה בנונע להמשנה הזאת, הנה זה ודאי שלא היתה היא עומדת לעצמה‬ ‫לפני ר׳ יהושע, שהרי אין לה ענין כלל לעצמה, וגם יחסר לה כל היסוד אשר‬ ‫ממנה באה, ודבר פשוט הוא, שהיתה אך אחרי המשנה שלפניה, אשר אך עליה‬ ‫יסבו הדברים ושם בא:
‫עץ המשמש את המתכת טמא, והמתכת המשמשת את העץ טהורה, כיצד‬ ‫פותחת של עץ והפין שלה של מתכת אפי׳ אחת טמאה, פותחת של מתכת והפין‬ ‫שלה של עץ טהורה, טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג טמאה, טבעת‬ ‫של אלמוג וחותם שלה של מתכת טהורה, השן שבטס שבפותחת ושבמפתח טמאה‬ בפני עצמה.
‫זה הוא יסוד דיני המשנה, ועל המשנה הזאת הוא שבא אחריה משנה ז׳‬ ‫אשר יסודה מתוך משנה ו׳ ונאמר בה:
"‬הכדומין האשקלונין שנשברו וכו׳ הרי אלו טמאין״ ועל זה באו דברי ר׳‬ יהושע:
‫ועל כולן אמר ר׳ יהושע דבר חדש חידשו סופרים ואין לי מה להשיב. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
קכג‬
‬‬ ‫וכפי׳ המפרשים ‪"‬דבד חדש חדשו סופרים, ראוין היו להיות טהורין דפשוטי‬ ‫כלי עץ נינהו ומשום שן אחת של מתכת לא נחתא להו טומאה, ואין לי מה‬ להשיב מפני מה אמרו כך. ‫
ומבואר מעצמו ששתי המשניות האלה היו מסודרות, ויהיו כן לפני ר׳ יהושע‬ ‫כמו שהנם לפנינו.
‫ויש בזה עוד דבר יותר גדול, שדברי ר׳ יהושע בזאת, וכמו שאמר על‬ ‫משנה זו, אף כן באו דבריו על עוד חמשה משניות אשר שנים מהם הם מענינים‬ ‫שונים, וממסכתות שונות אשר באו ביסוד המשנה.
‫ורבי וסייעתו סדרו את כל החמשה משניות אלה זו אחר זו במס׳ טבול‬ ‫יום, ‬רק מפני דברי ר׳ יהושע אשר באו עליהם.
‫ורבינו התוספת יום טוב מפני שלא עמד על הדבר הזה השיג על הראשונים‬ ‫ז״ל שלא כדת, וכבודו הגדול במקומו מונח.
‫ובמס׳ טבול יום פרק ד׳ מראש הפרק ואילך באו סדור משניות אלה זה‬ ‫אחר זה:
‫משנה א׳) אוכל מעשר ראשון שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או‬ ‫ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי‬ ‫טהור לחולין.
‫משנה ב׳) האשה שהיא טבולת יום לשה את העסה וקוצה לה חלה‬ ‫ומפרשתה ומנחתה בכפישה מצרית או בנחותא ומקפת וקורא לה שם מפני שהיא‬ ‫שלישי והשלישי טהור לחולין.
‫משנה ג׳) עריבה שהיא טבולת יום לשין בה את העיסה וקוצין ממנה חלה‬ ‫ומקפת וקורין לה שם מפני שהיא שלישי והשלישי טהור לחולין.
‫משנה ד׳) לגין שהוא טבול יום ומלאהו מן החבית מעשר טבל, אם אמר‬ ‫הרי זו תרומת מעשר משתחשך הרי זו תרומת מעשר, אם אמר הרי זה ערוב לא‬ ‫אמר כלום, נשברה החבית הלגין בטבלו, נשבר הלגין החבית בטבלה.
‫משנה ה׳) בראשונה היו אומרים מחללין על פירות עם הארץ (ואין חוששים‬ ‫שמא פירות עם הארץ מעשר הן ונמצא מחלל מעשר על מעשר) חזרו לאמר אף‬ ‫על מעותיו.
‫בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו‬ ‫ויתנו, חזרו לאמר אף המפרש והיוצא בשיירא, ר׳ שמעון שזורי אומר אף המסוכן.
‫משנה ו׳) הכדומין האשקלונין שנשברו ואונקלי שלהם קיימת הרי אלו‬ ‫טמאין, המעבר והמזרה והמגוב וכן מסרק של ראש שנטלה אחת משיניהן ועשאן‬ ‫של מתכת הרי אלו טמאין.
‫ועל כולן אמר ר׳ יהושע דבר חדש חדשו סופרים ואין לי מה להשיב.
‫והרע״ב בפירושו שם כתב "ועל כולם אמר ר׳ יהושע בתוספתא מוכח דאכל‬ ‫הנך מילי דמתניתן קאי ר׳ יהושע מהאשה שהיא טבולת יום עד כאן ומשום דר׳‬ ‫יהושע קאי אכולהו תנא הכא מילי טובא שאין ענינם לכאן״.
‫ודבריו הם מתוך דברי הר״ש והרא״ש שגם הם כתבו כן‪.‬‬
‫אבל הרב בעל תוס׳ יום טוב ז״ל לא דקדק במקום הזה בדבריהם והשיג‬ ‫על כולם יחד וכתב: ‬‬
‫‪246‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ "כתב הר״ב בתוספתא מוכח דאכל הנך מילי דמתניתן קאי ר׳ יהושע מהאשה ‫שהיא טבולת יום עד כאן כן כתב הר׳׳ש ומסיים ובהדי׳ קתני בתוספתא מילתיה‬ ‫דר׳ יהושע אאשה ועריבה עד כאן. וקשיא לי דליתני אאוכל מעשר דריש פירקין‬ ‫דהויא דומיא דאשה ועריבה ודקדקתי בתוספתא פ״ב ולא ראיתי שם כי אם אשה‬ ‫בלבד ותו לא מכל מה שנשנה בזה הפרק כלל מראשו ועד הכא, אבל נשנה שם‬ ‫הרבה ממה שנשנו במשניות דפ״ב ופ״ג ולפיכך נראה יותר דהאי ועל כולן דהכא‬ ‫לא נשנה אלא אהני דהכא במשנה זו וכמו שהיא שנויה גם כן בכלים והתם עיקר‬ ‫והכא אגב גררא וכדכתב הרמב״ם שהחזירה בכאן משום דבר חדש שבה מאמר‬ ‫הקודם חזרו לאמר״ אלה דבריו.
‫ואין להם מקום כלל, ודבר תמוה הוא גם סגנון השגה כזו.
‫שהרי לפי דעת התוס׳ יום טוב, אין דבריו השגה על דברי הראשונים, כי‬ ‫אם שדברי הר״ש והרא״ש והרע״ב הנם מוכחשים, כי הם סמכו עצמם על התוספתא‬ ‫והוא יכחישם שלא נמצא זה שם.
‫ובמח״כ תחת לדקדק בתוספתא הי׳ עליו לדקדק בדברי הראשונים ז״ל, ואז‬ ‫הי׳ רואה שאין מקום להשגתו, וכי דבריהם ברורים, וכי גם אי אפשר כלל לאמר‬ ‫כדבריו. ‫
וסבור הי׳ רבינו התוספת יום טוב שכונת דברי הראשונים הוא לאמר‬ ‫שבתוספתא באו דברי ר׳ יהושע על כל אחת ואחת מהמשניות האלה, ועל כן‬ ‫הכחישם שלא נמצא שם כן.
‫אבל אין הדבר כן, והצעת דבריהם זה הוא:
המשנה דהכדומין האשקלונין היא האחרונה אחרי כל המשניות האלה, שאין‬ להם דבר עם מס׳ טבול יום, ואשר בסופה באו דברי ר׳ יהושע "ועל כולן אמר‬ ‫ר׳ יהושע דבר חדש חידשו סופרים ואין לי מה להשיב״.
‫ומשנה זו לבד שאין לה ענין במס׳ טבול יום ומקומה רק במס׳ כלים, הנה‬ ‫באמת כבר באה במס׳ כלים בסידור המשנה, ובהכרח שיש טעם על זה את אשר‬ ‫נכפלה במקום הזה. ‫
ואם כי נמצאו לפעמים משניות שנאמרו במקומם ונשנו גם במקום אחר, זה‬ ‫הוא רק או שיש להם שייכות בעצם ענינם הם, או שיש להם גררא ונשנו אגב גררא.
ונפלאו דברי רבינו התוס׳ יום טוב שכתב ‪"‬התם עיקר והכא אגב גררא”‬ ‫אבל לא ביאר איזה גררא והרי אין בזה שום ענין אשר יגרר אותם יחד אם לא‬ ‫דברי ר׳ יהושע שנאמרו על כולן כדברי הר״ש והרא״ש והרע"ב.
‫ולא זו בלבד שאין ענין כאן למשנה זו של הכדומין האשקלונין האחרונה‬ ‫שבכולן, כי אם שגם שני הדברים השונים שבאו לפני זה, והם "בראשונה היו‬ ‫אומרים מחללין על פירות וכו׳" ושאחר זה בדיני גט ״בראשונה היו אומרים היוצא‬ ‫בקולר וכו׳״ אין להם לא מקום במס׳ טבול יום, ולא איזה גררא למה שנאמר‬ ‫לפני זה, ולא למה שבא אחריהם במשנת הכדומין האשקלונין.
‫ודבר פשוט הוא ככל דברי הראשונים שרק מפני שר׳ יהושע אמר כן על‬ ‫כל אחת מהמשניות הללו, אך מפני זה סידרום רבי וסייעתו גם יחד עם השלשה‬ משניות ממס׳ טבול יום משנה ב׳ ומשנה ג׳ וד׳ שגם עליהם אמר ר׳ יהושע כן. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קכד‬
‬‬ ‫וכשמצאו עוד הר"ש והרא"ש והרע"ב ראיה ברורה לזה מהתוספתא ששם‬ ‫באה המשנה ב', ובאו שם גם עליה דברי ר' יהושע בהלשון הזה עצמו "ועל כולן אמר ר' יהושע דבר חדש וכו'". ‬
דנו בפשיטות מתוך דברי התוספתא שאחרי שזה ודאי שאין דברי ר' יהושע‬ ‫על המשנה של הכדומין האשקלונין לבד, שהרי מפורש בתוספתא שנאמרו גם על‬ ‫משנה ב' דהיינו המשנה דהאשה.
ועל כן הדבר פשוט שעל כולם הולכים דברי ר' יהושע ממשנה שניה ואילך‬ כמו שהוא בתוספתא.
‫וזה הוא שכתב הר"ב בדברים ברורים "בתוספתא מוכח דאכל הנך מילי‬ ‫דמחניתן קאי ר' יהושע מהאשה שהיא טבולת יום עד כאן ומשום דר' יהושע קאי‬ ‫אכולהו תני הכא מילי טובא שאין ענינם לכאן״.
‫והאם אפשר שיהיו דבריו יותר ברורים ויותר מפורשים, ומעולם לא חשב‬ ‫ולא אמר שבתוספתא באו דברי ר' יהושע "מפורש" על כל אחת מהמשניות האלה‬ ‫כולם כמו שחשדו התוס' יום טוב.
‫דבריו הם "שבתוספתא מוכח" וזה ודאי כן הוא שמוכח זה מהתוספתא‬ ‫וכמבואר.
וזה הוא גם דברי הר״ש שכתב "ועל כולם אמר ר' יהושע אכל הנך מילי‬ ‫דמהאשה שהיא טבולת יום עד כאן, ומשום דר׳ יהושע קאי אכולהו תני הכא מילי‬ ‫טובא דאין ענינם לכאן, ובהדי׳ קתני בתוספתא מלתא דר׳ יהושע אאשה ועריבה".
רק שבסוף דבריו נפל ט״ס וצ"ל אאשה ותיבת עריבה נמחק, כמו שהוא‬ ‫בתוספתא.
‫והדבר יוצא כן מפורש גם מדברי הר״ש, כי מיד העתיק דברי התוספתא, ורק על ההיא דהאשה.
‫וכתב "דתני' בתוספתא(נ"א) האשה שהיא טבולת יום לשה לה עיסה וקוצה‬ ‫לה חלתה ומפרישתה ומנחתה בכפישה או באנחתא מקפת וקוראה לה שם מפני‬ ‫שהיא שלישי והשלישי טהור בחולין, ועל כולן אמר ר׳ יהושע דבר חדש חידשו‬ ‫סופרים ואין לי מה אשיב".
‫ומבואר שגם הר"ש אין לו בתוספתא רק זה לבד, ורק זה לבד הביא‬ ‫מתוספתא, וכמו שהוא גם לפנינו בתוספתא, וכן הם דברי הרא"ש שם.
‫והרב תוספת יום טוב ז"ל תמה עוד וכתב "וקשיא לי דליתני נמי אאוכל‬ ‫מעשר דריש פירקין דהוא דומיא דאשה ועריבה״. ‫
ובמח"כ אין לזה שחר כלל כי יקשה מדוע לא יתמה ר׳ יהושע על דבר‬ ‫שאין שם מה לתמוה, ודבר שהוא פשוט כן‪.‬‬ ‫
ר' יהושע תמה על מה שיש מקום לתמוה, ועל מה שהוא חידוש, וענין‬ ‫דבריו הם לאמר הבו דלא לוסיף עלה, ועל זה גם הובאו דבריו במשנתינו, אבל‬ ‫מה ענין להקשות מדוע לא תמה ר׳ יהושע על דבר שבהכרח הוא כן. ‬‬ -------------------------- ‬‬
(נ"א) המדפיסים אשר הורגלו בדבר' הר״ש בהלשון ״תניא בתוספתא" ‪ הרגיל בלשון הר"ש ובא על הרוב כתבו כן גם בזה "תניא בתוספתא" אבל כאן ביחוד צ"ל ״דתניא בתוספתא" וכמו שהוא באמת‬ בלשונו של הרא"ש "דתניא בתוספתא". ‬‬
‫‪248‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫דברי ר׳ יהושע על המשניות ההם שתמה עליהם, הוא או מפני שיש בהם‬ חומרא גדולה, או להיפך קולא יתירה.
‫וכמו בההיא דהכדומין האשקלונים דהחמירו בהם חומרא גדולה, וכלשונו של‬ ‫הר״ב ״דבר חדש חידשו סופרים, ראוין היו להיות טהורים דפשוטי כלי עץ נינהו‬ ‫ומשום שן אחת של מתכת לא נחתא לה טומאה״.
‫או להיפך בההיא דהאשה ועריבה שנראה כקולא גדולה יותי מדי לכנוס‬ ‫בפרצה דחוקה, ואף שהאשה טמאה, להתיר לה בכל זה להיות קוצה לה חלה‬ ומפרשתה ומנחתה וכו׳ ומקפת וקוראה לה שם.
‫שאף שכן הדבר שהשלישי טהור לחולין, אבל הלא החלה תרומה היא‬ ‫ובתרומה שלישי פסול, והתורה גם הזהירה על שמירתה בטהרה, ואיך נתיר זה, ‫והרי קרוב הדבר שתטמא גם את החלה.
‫ובפרט שלשון המשנה הוא שמותר לעשות כן גם לכתחלה וכמו שכתב‬ ‫שם גם הגר״א ז״ל "לשה את העיסה קמ״ל דאף לכתחלה מותרת ללוש ולא‬ חיישינן שמא תיגע בחלה אהר שתקרא לה שם״.
‫וכזה הוא בדין העריבה, וגם בדין לגין יש שם חששות הרבה.
‫וכן הדבר גם בחלול מעשר על פירות עם הארץ ומעותיו(נ״ב) וכן בגט‬ ‫אשה שקולא גדולה היא להקל שדי אצל היוצא בקולר אם רק אמר כתבו גטי‬ ‫לאשתי, ואף שלא אמר תנו לה כותבין ונותנין.
‫ובפרט שדברי ר׳ יהושע הלא הולכים על החזרו לאמר וכמו שיבואר, וזה‬ הלא בודאי קולא גדולה.
‫ועל כל זה יאמר ר׳ יהושע ״דבר חדש חידשו סופרים״ לאמר הבו דלא‬ ‫לוסיף עלה, שאך לזה גם נקבעו דברי ר׳ יהושע במשנה. ‬
‫אבל מה ענין כל זה להמשנה בריש הפרק ״אוכל מעשר שהוכשר במשקה‬ ‫ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני‬ שהוא שלישי, והשלישי טהור לחולין".‬ ‫
ואיזה דבר חדש חידשו סופרים בזה שאפשר לתמוה בו, והרי אין כאן עצה‬ ‫אחרת, וכל דין המשנה הוא רק זאת לאמר דמעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר‬ ‫דין חולין יש לו על כן יפריש בטהרה, ותשאר התרומה טהורה. ‬
‫וראוי להעיר בנוגע לדברי ר׳ שמעון שזורי על המשנה.
‫הנה אחרי שנתבאר שדברי ר׳ יהושע הולכים על כל המשניות האלה‬ ממשנה ב׳ ואילך, דבר פשוט הוא שאצל גט ילכו דברי ר׳ יהושע על מה שחזרו‬ ‫לאמר אף המפרש והיוצא בשיירא(נ״ג)‪.‬‬ ‫
‫שהרי אי אפשר לאמר שדברי ר׳ יהושע ילכו על ״בראשונה היו אומרים‬ ‫היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו״ שאם כן יהיו דברי‬ ‫ר׳ יהושע שגם זה קולא גדולה והבו דלא לוסיף עלה, ועל זה באו במשנה, ואיך‬ ‫עוד הוסיפו אחרי ר׳ יהושע להקל עוד יותר ״חזרו לאמר אף המפרש והיוצא בשיירא״. ‫‬‬ --------------------------- ‬‬
(נ״ב) והר"ש ז״ל פי׳ שם שהכונה לדמאי, ודבריו ז"ל נפלאו מאד ויבואר בהוספות. ‫
(נ״ג) והחזרו לאמר אינם חולקין, כי אם שברבות הימים הי׳ הצורך הזה ‬גם במפרש ויוצא‬ בשיירא, שנתרבו גם כאלה אז, והוסיפו שגם בזה הדין כן. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קכה‬
‬‬ ‫אבל הדבר פשוט שדברי ר׳ יהושע הולכים על "חזרו לאמר אף המפרש‬ ‫והיוצא בשיירא" על זה יתמה ר׳ יהושע שזה הוא קולא גדולה מאד.
‫ואחרי שהדבר כן, הנה מזה עצמו מבואר שדברי ר' שמעון שזורי "אף‬ ‫המסוכן״ אינו מה שהוא חולק מסברתו שבודאי לא יחלוק על ר׳ יהושע, כי אם‬ ‫שהוא הי׳ שונה בהחזרו לאמר גם מסוכן "אף המפרש והיוצא בשיירא והמסוכן".
‫או שמסוכן אינו קולא כי יהי׳ בכל שכן להמפרש והיוצא בשיירא לפי‬ ‫דעת ר׳ שמעון שזורי.
‫ומכל זה מבואר כפי׳ הר״ש והרא״ש והרע״ב שדברי ר׳ יהושע נאמרו על‬ ‫כל המשניות האלה שהיו כבר קבועים ומסודרים בימיו, ובימי רבי סדרו אותם יחד‬ ‫גם במס׳ טבול יום מפני דברי ר׳ יהושע אשר נאמרו בסגנון זה על כל אחת‬ ‫מהם במקומה.
‫ועי׳ במס׳ תרומות פרק י׳ משנה ט׳:
‫חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו את צירם, העיד ר׳ צדוק‬ ‫על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.
‫ולפי מה שהורגלנו הי׳ אפשר לחשוב כי מתוך עדותו של ר׳ צדוק על‬ ‫ציר חגבים טמאים שהוא טהור, נולדה אחר זה הסתם משנה "חגבים טמאים שנכבשו‬ ‫עם חגבים טהורים לא פסלו את צירם".
‫אבל עי׳ זה עצמו במס׳ עדיות פרק ז׳ משנה ב':‬
‫העיד ר׳ צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור ״שמשנה ראשונה״ חגבים‬ ‫טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו צירם.
‫ומבואר כי עצם המשנה היתה לפני ר׳ צדוק כמו שהיא לפנינו.
‫ור׳ צדוק בא רק להודיע גדר ענינה וטעמה ופירושה.
‫לפי שמתוך לשון יסוד המשנה אפשר עדין לטעות ולאמר שזה רק מטעם‬ ‫ביטול, על כן בא ר׳ צדוק והעיד מה שקיבל על זה שאין זה מטעם ביטול, כי‬ ‫אם מטעם שציר חגבים טמאים מותר.
‫ועל כן באמת באו במקומו במס׳ תרומות דברי יסוד המשנה ועליה עדותו‬ ‫של ר׳ צדוק.
‫ונבין מתוך כל זה ענין גדול במשנתינו אשר מתוך שלא עמדו על כל זה‬ ‫גם מחקו והגיהו.
‫כי במס׳ שקלים ריש פרק ג׳ נאמר:
‫בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח, בפרוס עצרת,‬ בפרוס החג.
‫והן גרנות למעשר בהמה דברי ר׳ עקיבא.
‫ובמס׳ בכורות ד׳ נ״ז: (פ״ט מ״ה) בא לפנינו:‬‬
‫שלש גרנות למעשר בהמה, בפרוס הפסח, בפרוס העצרת ובפרוס החג, והן‬ ‫גרנות של מעשר בהמה דברי ר׳ עקיבא, בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר וכו׳.
‫אבל מפני שלא הבינו שכל דברי ר׳ עקיבא הם רק זאת "והן גרנות של‬ ‫מעשר בהמה" שנאמרו שם בשקלים, באו ומחקו כל התיבות האלה במס׳ בכורות.
‫וכתבו על הגליון "‬ס״א ל"ג" ובמשנה שבמשניות כבר החסירו זה לגמרי‪.‬‬ ‬‬
‫‪250‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ אבל לבד שכן הוא לפנינו במשנה שבגמרא הוא כן גם ברש"י והוא שם גם ד"ה לעצמו "והן גרנות של מעשר בהמה דטבולין הבהמות מדרבנן".
והם מחקו זה מפני הטעות הכולל שחשבו כי כל הלשון הוא מר' עקיבא.
"שלש גרנות למעשר בהמה, בפרוס הפסח, בפרוס העצרת ובפרוס החג, והן גרנות של מעשר בהמה דברי ר' עקיבא".
ויפלא בעיניהם שאיך בא הדבר בלשונו של ר' עקיבא שני פעמים, שהרי כבר אמר "שלש גרנות למעשר בהמה, בפרוס הפסח וכו'" ולאיזה צורך יכפיל דבריו ויאמר "והן גרנות של מעשר בהמה".
על כן באו ומחקו זה בהמשנה.
אבל טעות הוא, שדברי יסוד המשנה כאן במס' בכורות הי' רק זה לבד.
"שלש גרנות למעשר בהמה".
ובזה נחלקו התנאים בפירוש דברי המשנה מתי הם שלשה זמנים אלה.
ור' עקיבא כששנה לתלמידיו המשנה בשקלים שם "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס העצרת בפרוס החג".
הודיעם רעהו "והן גרנות של מעשר בהמה" וכן שנו שם השונים מפי ר' עקיבא.
שגם זה טעם הדבר כמו שהוא בבכורות שם "ומאי שנא בהני זימני אמר ר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים".
ועל כן שנו תלמידי ר' עקיבא דברי ר' עקיבא שם כפי ששמעו מפיו לפרש דברי המשנה בבכורות.
ורבי כאשר סידר זה גם במס' בכורות על יסוד המשנה לפרש מה הן לר' עקיבא "שלש גרנות למעשר בהמה" העתיק כל הלשון כפי ששנו השונים במס' שקלים:
בפרוס הפסח בפרוס העצרת בפרוס החג והן גרנות של מעשר בהמה דברי ר' עקיבא.
וכלל גדול הוא שכל מקום אשר הי' אפשר להם להשאיר הלשון כפי שהוא בפי התנאים השונים השאירו כן.
ועי' במס' כלים פרק ה' משנה ו':
‫תנור שנתן בו עפר וכו' נתנו על פי הכור או על פי הדות ונתן שם אבן‬ ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטן והוא ניסק מלמעלן טמא וחכמים אומרים הואיל‬ ‫‬‫והוסק מכל מקום טמא. ‬
ואלו לא הי' לפנינו רק דברי המשנה הזאת הי' הדבר פשוט אצלינו שר' ‫יהודה וחכמים נחלקו רק מתוך סברותיהם, או מתוך דרשה דקרא (עי' [[שבת קכד א|שבת ד' קכ"ד]]) מחלוקת לעצמם(נד) ומעצמם.
‫אבל הדבר מפורש במשנה עצמה במקום אחר. כי יסוד מחלקותם הוא רק‬ ‫על יסוד המשנה ומתוכה.
ונאמר שם בפרק ז' משנה א': ‬‬ ---------------------------- ‬‬
(נד) במקומו יבואר לנו שכל הדרשות הבאות בגמ' מענין זה, שלא הוזכרו במשנה הנם רק אסמכתאות, ויבואר הדבר שם לכל פרטיו, עי' לפנינו בפרק ל"ח. ‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
קכו
‬‬ ‫הקלתות של בעלי בתים שנפחת וכו נתן אבן או צרור טהורה מרחה בטיט‬ מקבלת טומאה מכאן ולהבא.
‫זו היתה תשובת ר׳ יהורה בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות.
‫ועי׳ במס׳ נזיר רפ״ה:
‫שני נזירים שאמר להם אחד, ראיתי אחד מכם שנטמא, ואיני יודע איזה‬ ‫מכם, מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה, ואומר אם אני הוא הטמא קרבן‬ ‫טומאה שלי, וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן‬ ‫טומאה שלך, וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה, ואומר אם אני הוא הטמא‬ ‫קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי, ואם אני הוא הטהור קרבן‬ ‫טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך.
‫מת אחד מהן, אמר ר׳ יהושע יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר‬ ‫ואומר אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד ואם טהור הייתי וכו׳ וסופרין שלשים‬ ‫יום וכו׳ אמר לו בן זומא ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר, אלא מביא חטאת‬ ‫העוף ועולת בהמה ואומר אם טמא הייתי וכו׳ אמר ר׳ יהושע נמצא זה מביא‬ ‫קרבנותיו לחצאין, אבל הודו חכמים לבן זומא.
‫והדברים בולטים לפנינו שעל דין המשנה שני נזירים שנפל ספק, ששניהם‬ ‫מביאים קרבן טומאה וקרבן טהרה, נחלקו ר׳ יהושע ובן זומא איך יהי׳ הדין בזה, ‫אם בינתיים מת אחד מהם‪.‬‬ ‬‬
‫פרק כ‪.‬‬
‬‬ ‫ועל פי כל דברינו נראה אור בדברי משנה סתומה וחתומה ונפלאה מאד‬ ‫במס׳ ביצה ד׳ ל״ו: (פ״ה מ״ב) ולשון המשנה שם הוא:
‫כל שחייבין עליו משום שבות, משום רשות, משום מצוה בשבת(נה) ‫חייבין עליו ביום טוב, ואלו הן משום שבות, לא עולין באילן, ולא רוכבין על‬ ‫גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מטפחין, ולא מספקין, ולא מרקדין, ‫ואלו הן משום רשות, לא דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין ולא מיבמין, ואלו הן ‫משום מצוה לא מקדישין, ולא מעריכין‪ ,‬ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומה ומעשר, ‫כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת.
‫והדברים מפליאים, כי הנם סותרים זה את זה.
‫שתחלת דברי המשנה הם:
‫כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה "בשבת" חייבין עליו ביום טוב.
‫שזה הלא יורה לנו מפורש ששבת עיקר, ושם נאמר זה, ודברי המשנה ‫לאמר לנו שדין יום טוב כדין שבת, וכשם שזה אסור בשבת, אף כן אסור זה‬ ‫גם ביום טוב.
‫וסוף דברי המשנה הנם לגמרי להיפך, כי בסוף המשנה נאמר:
‫כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת. ‬‬
-------------------- ‬‬
(נה) ובמשנה שבירושלמי יחסר תיבת ״בשבת״ והוא רק טעות סופר שהרי אין להדברים שום‬ ‫פירוש בלא זה, וכן פירשו זה גם מפרשי הירושלמי. ‬‬
‫‪252‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫אבל הלא תחלת המשנה הזאת היא ״כל שחייבין וכו׳ בשבת חייבין עליו‬ ‫ביום טוב״. ‬
‫והרב תוספת יום טוב ז"ל כפי הנראה הרגיש בזה, אבל בהחסר עד היום‬ ‫הידיעה הגדולה, שיש לנו במשנה שני דברים עומדים לעצמם יסוד המשנה לעצמה, ‫וחתימת המשנה בימי יבנה ובימי רבי לעצמה, הנה אף שהרגיש הרב בסתירת דברי‬ ‫המשנה, רצה לתרץ זה בדברים שאין האוזן יכולה לשמוע, ואין להם שחר כלל, ‫ויאמר:
‫״כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת הכי קאמר כי איתני בי מדרשא‬ ‫לענין יום טוב מיתני וקל וחומר בשבת, וברישא דקתני כל שחייבים וכו׳ בשבת‬ ‫חייבים עליו ביום טוב ״רצה לומר אחרים שלא הוזכרו במשנתינו זאת" ודקתני‬ ‫ואלו הן אסיפא קאי כל אלו ביום טוב כו׳ דאלו הן שאמרו משום שבות כו׳" עכ״ל.
‫ודבריו ז״ל יורו לנו רק זאת עד כמה הי' חסר עוד דבר הבנת סידור המשנה, ‫עד שבכל רוחב דעתו כתב הרב ז״ל דברים כאלה, שלא ניתנו להאמר כלל.
‫והנה בא לאמר "כי איתני בי מדרשא לענין יום טוב מיתני״ במקום שההיפך‬ ‫מפורש במשנה עצמה שהדברים יותחלו:
‫כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו‬ ביום טוב ואלו הן משום שבות לא עולין וכו׳. ‫
האם אפשר שיהיו הדברים יותר ברורים דכי איתנו מתחלה בשבת איתנו‪,‬‬ ‫ואיזה מקום יש לאמר על דברים מפורשים כאלה שהכוונה על דברים אחרים שלא‬ ‫הוזכרו במשנתינו.
‫גם לא שם הרב ז״ל לב שגם עיקר הדבר אי אפשר, שהרי זה מוכח‬ ‫ממשנתינו עצמה שאין בזה שום טעם לאמר שיהי׳ בזה שבת קיל מיום טוב, ‫שהרי המשנה עצמה תאמר לנו ששבת קל וחומר, ״כל אלו ביום טוב אמרו קל‬ ‫וחומר בשבת".
‫ואיך יעלה על הדעת דכשישבו כסאות למשפט לתקן תקנות כוללות של‬ שבות נתקנו אז ליום טוב ולא לשבת וכלשונו של התוס׳ יום טוב "כי איתני בי‬ ‫מדרשא לענין יום טוב מיתני״ והלא לכל הפחות שקולים הם ויבואו שניהם.
‫והרי אלו הי׳ אפשר לאמר שלא נתקנו לשבת מאיזה טעם שיהי׳ (עי׳ ביצה‬ ‫ד׳ ב׳:) ונתקנו רק ליום טוב, אם כן איך נאמר במשנה ״וקל וחומר בשבת״.
‫וכל האריכות למותר שדברי המשנה מפורשים שנתקנו לשבת כל שחייבין‬ ‫וכו׳ בשבת חייבין עליו ביום טוב ואלו הן משום שבות וכו׳ ואלו הן משום רשות‬ ‫וכו׳ ואלו הן משום מצוה וכו׳ ודברים יותר מפורשים אין לנו בכל המשנה‪.‬‬ ‫
ורק אם נכחיש את עצמינו אפשר לקחת דברים ברורים כאלה ולהשיאם‬ ‫לדבר אחר.
‫אבל כל הדברים פשוטים, וילכו למישרים, וכל דברי המשנה על מקומם‬ ‫ועל ענינם, והצעת הדבר כך הוא. ‬
‫אין ספק כלל שעיקר תקנת השבותין בשבת הי׳, וכן נתקן באותו מעמד‬ ‫גם לשבת, וגם ליום טוב‪.‬‬ ‫
ולפנינו בהפרקים "הימים הראשונים" יבואר לנו שבאמת הי׳ כל זה כבר‬ ‫מהימים היותר ראשונים‪.‬‬ ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קכז‬
‬‬ ‫ומפורש במס׳ סנהדרין ד׳ מ״ו מעשה באחד שרכב על סוס "בשבת״ בימי‬ ‫יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה‬ ‫לכך וזה הי׳ עוד לפני ימי החשמונאים.
וכן ביום טוב, כבר נחלקו בימי יוסי בן יועזר היינו בתחילת ימי הזוגות, ‫אם יש שבות במקדש ביום טוב, ויבואר לנו כל זה שם.
‫וכלל גדול הוא שכל התקנות הכוללות סוף זמנם הוא ימי אנשי כנסת‬ ‫הגדולה, ויש מהם הקדומים הרבה לפני זה, אבל הזמן מהאחרונים שבהם הוא זמן‬ ‫אנשי כנסת הגדולה, וזה הוא סוף זמנם.
‫וכבר הערנו כי יסוד המשנה אשר נסדרה כולה מאנשי כנסת הגדולה, הי׳‬ ‫שם כל סדרה לא מסכתות, כי אם סדרים(נו), סדר זרעים, סדר מועד, סדר‬ ‫נשים וכו׳, ויספיקו להם רק ששה סדרים שונים, בהיות שם הדברים קצרים מאד, ‫וככל אשר יבואר כל זה במקומו בכרך הבא.
‫ועל כן לא הי׳ שם מס׳ ביצה ויום טוב לעצמם כלל(נז) ובכל מקום‬ ‫שזה הוא הדין כן גם ביום טוב נתפרש זה בתוך דיני שבת.
‫ולזה הי׳ שם גם לשון המשנה הזאת שלפנינו כן:
‫כל שחייבים עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבים‬ ‫עליו (גם) ביום טוב, ואלו הן משום שבות לא עולין באילן וכו׳.
‫אבל כאשר על ידי דברי התנאים פירושיהם וחקירותיהם על יסוד המשנה ‫נתרחבו הדברים הרבה יותר, אז חלקו הדברים ואז באו המסכתות תחת הבבות‬ ‫ויהיו לעומדות לעצמן ונתוספו הרבה מס׳ קטנות, ומאלה היתה גם מס׳ יום טוב.
‫ואחרי אשר מס׳ שבת גם בלא זה רבו פארותיה מאד לא סדרו מדברי‬ ‫השבותין האלו דבר בכל מס׳ שבת‪ ,‬ואין שם מזה כלום, והשאירו כל זה למס׳‬ ‫ביצה.
ועל כן הנה בתוך לשון יסוד המשנה עצמה לא שנו דבר, ולא יכלו לשנות, ‫מפני שבאמת כן הי׳ התקון לשבת ויום טוב עמה, ולא הי׳ אפשר לשנות לשון‬ ‫המשנה מכפי שנשנית מתחלתה במקומה במס׳ שבת.
‫אבל הלא עתה לפנינו היא סדורה במס׳ יום טוב, ובמס׳ שבת יפקד מקומה‬ ‫לגמרי, ויש מקום מתוך זה לתלות טעמים על זה, על כן סיימו בסוף אחר כל‬ ‫דברי המשנה ״ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת" והדברים ברורים ומבארים‬ ‫את עצמן.
‫והמעיין יראה שלא לבד משנה זו כי אם שכל הפרק הזה, היינו פרק‬ ‫משילין, לקוח ממס׳ שבת, ורק על ידי זה נבין שם דברים רבים מדברי המשנה ‬‬ --------------------------- ‬‬‬
(נו) ואך מזה בא את אשר יש לנו שני חלוקות, גם חלוקת סדרים, ‬וגם חלוקת מסכתות, שבראשונה הי׳ רק חלוקת סדרים, ואחר זה נתחלקו גם למסכתות.
‫רק במקום שגם מתחלתן רבו שם הדברים, וחלוקת מסכתות לא הי׳ אז עוד, נחלקו הדברים לבבות, ‫ונשאר גם לנו זכר מזה בתלתא בבא דנזיקין, ומס׳ כלים, והבבות לבד נקראו סדר נזיקין לפי שמתחלה כללו‬ ‫בתוכם גם יתר המסכתות, וכל זה יבואר לנו לכל פרטיו בכרך הבא בדברינו על ימי יבנה, וימי רבי וסייעתו‬ ‫בחתימת המשנה.
(נז) המעיין אשר ישים לב למס׳ ביצה יראה שיסוד המשנה בא שם אך מעט לפי שבעצם‬ ‫ובראשונה נכללו דיני יום טוב בתוך דיני שבת, ונתפרש בכל דבר שזה וזה כן דינו גם ביום טוב, וכמו שנשאר‬ מזה גם במשנה לפנינו. ‬‬
‫‪254‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫אשר לשונם בעיקרם על שבת, וכל זה יתבאר לנו לכל פרטיו במקומו בכרך‬ ‫הבא בדברינו על ימי רבי וחתימת המשנה.
‫וראוי לנו להעיר במקום הזה גם על המשנה במס׳ שבת ריש פרק ב׳, ‫ולשון המשנה שם הוא: ‬
‫במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא‬ ‫בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים ולא‬ ‫בזפת ולא בשעוה, ולא בשמן קיק, ולא בשמן שרפה ולא באליה ולא בחלב.
‫נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד‬ שאינו מבושל אין מדליקין בו‪.‬‬ ‫
ובידוע הנה נחום המדי הי׳ עוד לפני החורבן וכמו שהוא במס׳ [[כתובות קה א|כתובות ד׳‬ ‫ק״ה]] דתניא ר׳ נתן אומר אף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים הי׳ ולא הודו‬ ‫לו חכמים.
‫היינו שלא הודו לו שהי׳ נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים, אבל זה‬ הוא זמנו. ‫
ובמשנה במס׳ נזיר פ"ה מ"ד נאמר: וזה טעות טעה נחום המדי כשעלו‬ ‫נזירין מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להם נחום המדי אלו הייתם יודעים‬ ‫שבית המקדש חרב הייתם גוזרים אמרו לו וכו׳ וזה הוא זמנו.
‫ומבואר שעל מה שנאמר במשנה "ולא באליה ולא בחלב" באו דברי נחום‬ ‫המדי וחכמים.
‫שנחום המדי סובר שדברי המשנה הוא רק בחלב שאינו מבושל, אבל חלב‬ ‫מבושל דולק היטב ומותר להדליק בו וחכמים סוברים שאין חילוק בזה, ודברי‬ ‫המשנה "ולא בחלב" הוא בכל אופן "וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו‬ מבושל אין מדליקין בו".
‫ואמנם שנראה במקום הזה עוד דבר יותר גדול בנוגע ליסוד המשנה, ולמה‬ ‫שנתוסף עליה בימי רבי. ‫
כי הנה בתוספתא שבת פרק ב׳ והובא גם בגמרא במס׳ שבת ד׳ כ"ו נאמר:‬
‫ר׳ טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד עמד ר׳ יוחנן בן נורי‬ ‫על רגליו ואמר ומה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין ומה יעשו‬ ‫אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם‬ ‫אלא שמן צנונות ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט‬ ‫אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין".
והנה דברי ר׳ יוחנן בן נורי הלא הם שמותר להדליק בכל השמנים, ועל‬ ‫כן הלא היתה ראיתו צריכה להיות ממה שאמרו חכמים שמדליקין בהם, ולא ממה‬ ‫שאין מדליקין.
‫אבל ר׳ יוחנן בן נורי לא יכול להביא ראיתו כי אם מיסוד המשנה, ובה‬ ‫באמת לא הי׳ לפניהם כי אם משנת במה אין מדליקין.
‫דהיינו המשנה הראשונה "אין מדליקין לא בלכש ולא בחסן וכו׳ ולא באליה‬ ‫ולא בחלב", ועל זה הוא שילכו גם דברי נחום המדי וחכמים כמבואר.
‫ובכל זה אין כי אם במה אין מדליקין. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
קכח
‬‬ ‫אבל לפנינו כבר יקרא הפרק במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אף שבמה‬ ‫מדליקין בא רק במשנה ב', ונוסף רק בימי רבי, על ידי מחלוקת ר' יוחנן בן נורי‬ ‫ר׳ טרפון ור' ישמעאל, ובא במשנה ב׳(נח).
‫אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב, ר' ישמעאל אומר אין מדליקין‬ ‫בעטרן מפני כבוד השבת, וחכמים מתירים בכל השמנים בשמן שומשין בשמן‬ ‫אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט, ר׳ טרפון אומר‬ ‫אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.
‫ודברי המשנה הזאת היא מתוך דברי ר׳ יוחנן בן נורי במחלקותו עם ר׳‬ ‫טרפון אשר הסכימו לו חכמי הדור והוא ממש כלשונו.
‫ומבואר בתוספתא ובברייתא בגמרא שכל ראיתו של ר' יוחנן בן נורי שזה‬ ‫הוא משנה ב׳, וכל יסוד דבריו אינו כי אם מיסוד המשנה דהיינו ממשנה א', ‫ויאמר כן מפורש "אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין".
‫דהיינו מה שנאמר ביסוד המשנה במשנה א' שעל דבריה יסבו כל דברי‬ ‫התנאים.
‫ודברי המשנה בריש משנה ב' לפני מחלוקת התנאים, "אין מדליקין בשמן‬ ‫שריפה ביום טוב".
‫הוא כמו שכבר נתבאר שמראש ומראשונה נכללו כל דיני יום טוב יחד עם‬ ‫שבת בתוך דיני שבת במס׳ שבת.
‫ועי׳ שם דברי הגמרא בד׳ כ"ג: רב חסדא אמר וכו׳ אלא הכא ביו"ט שחל‬ ‫להיות ערב שבת עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.
‫ובעצמו של דבר כללו מראש ובראשונה דיני יום טוב בתוך מסכתת שבת, ‫כלומר בתוך בבא מסדר מועד אשר דברו שם בכל דיני שבת ובהם גם עירובין, ‫ויבואר במקומו. ‬‬
‫פרק כ״א‪.‬‬
‬‬ ‫והדבר הזה את אשר הי׳ נעלם הענין הגדול מדבר המשנה ביסודה, ושכל‬ ‫מחלוקותיהם של התנאים כולם גם היותר ראשונים שבהם, דינם רק עליה, אם‬ ‫בנוגע לגירסתה, או בפירושה או בגדר דבריה, או במקרה חדש הבא לחקור ולדעת‬ ‫איך הדין שם על פי דברי המשנה המקובלת הקבועה טבועה מסודרת ועומדת.
ההעלם הגדול הזה בעיקר היותר גדול של המשנה בכללה, זה הביא לנו מבוכות‬ ‫רבות ושונות גם בפירושי המשנה, ויביא לנו גם הגהות של חנם ושאין להם מקום‬ ‫בדברי המשנה.
‫ועי׳ לדונמא במס׳ אהלות פרק י"ג משנה א׳ שבא בלשון המשנה:
‫העושה מאור בתחלה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה(נט) שירי‬ ‫המאור רום אצבעיים על רוחב אגודל, אלו הן שירי המאור חלון שסתמה ולא‬ ‬‬ ----------------------------------------- ‬‬
(נח) ועל זה שבא כבר לפנינו בסוף ‫סידור רבי באו גם דברי הגמ׳ במס׳ נדרים ד׳ ג' אלא‬‬ לאו דוקא זימנין מפרש ההוא דפתח ברישא זימנין ההוא דסליק מפרש ברישא. ‬‬
‬‬
(נט) ‫עי׳ לעיל עמוד ‪ 240‬בהערה מ"ח‪.‬‬ ‬‬
‫‪256‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ הספיק לגומרה, חררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת שיעורו מלא אגרוף, חשב‬ ‫עליו לתשמיש שיעורו בפותח טפח, למאור שיעורו מלא מקדח.
הסריגות והרפפות מצטרפות כמלא מקדח, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים עד שיהא במקום אחד מלא מקדח.
להביא את הטומאה ולהוציא את הטומאה. רבי שמעון אומר להביא הטומאה אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח.
‫והנה לנו גם במקום הזה בכל יסודי דברינו, שאחרי דברי יסוד המשנה, ועל‬ ‫מה שנאמר שם:
"למאור שיעורו מלא מקדח.״
‫מתוך היסוד הזה הקיים ועומד, וקבוע לפניהם, נחלקו בית שמאי ובית הלל‬ ‫איך הדין בזה בסריגות ורפפות, דהיינו חלון שנעשה בו מעשה סבכה מסורגת‬ ‫כמו שעושין בבתי אוצר ובתי הקיץ.
‫ומחלקותם הוא רק זאת איך יש לחשוב שם את השיעור של "מלא מקדח" ‫האמור במשנתינו. ‬
שבית שמאי סוברים שגם אם הנם קטנים ביותר הן "מצטרפות כמלא‬ ‫מקדח" ובית הלל סוברים שצריך שיהי׳ השיעור האמור במשנתינו במקום אחד‬ "עד שיהא במקום אחד מלא מקדח".
‫והנה כל זה הוא פשוט ומבואר מעצמו כי דבריהם יסבו רק על יסוד המשנה.
‫אבל אחר זה בדברי ר' שמעון שם באו לנו פירושים שונים, וגם נוסחאות‬ ‫שונות, מה שהגיהו ושנו הנוסחא, ונאמרו שם דברים שסתירתם בצדם.
‫והנה הנוסחא שלפנינו ברורה. ‬
"‬להביא את הטומאה ולהוציא את הטומאה ר' שמעון אומר להביא את‬ ‫הטומאה, אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח."
‫ורבי סתם דברי חבירי ר' שמעון סתם, לפי שהכריעו כן, ודברי ר' שמעון‬ ‫ביחוד (עי' לפנינו פכ"ב). ‫
וכל זה פשוט בדברי משנתינו.
‫אבל הרע"ב מצא לפניו גירסא משובשת בדברי ר׳ שמעון אשר בא שם‬ "ר׳ שמעון אומר להביא את הטומאה ולהוציא את הטומאה בפותח טפח" ועל פי‬ ‫הגירסא המשובשת הזאת פי׳ זה וכתב: ‬
"ור׳ שמעון פליג וסבר בין להביא בין להוציא כולן שיעורן בפותח טפח‬ ‫ולית ליה לר׳ שמעון שיעור של מלא מקדח ומלא אגרוף כלל."
‫והתוס׳ יום טוב כתב שם על זה:
"לשון הר"ב ור׳ שמעון פליג וכו׳ וכן כתב הר"ש ונראה ודאי דלא גרסי‬ "‬אבל להוציא" אלא הכי גרסי ולהוציא וכו׳ ואף על פי שכתב הר"ש דעוד יש‬ ‫לפרש דהכי קאמר להביא את הטומאה ודאי נאמרו כל השיעורים אבל להוציא‬ ‫את הטומאה כולן בפותח טפח וניחא האי פירושא אי קאי וכו׳ לא תידוק מינה ‫דהגירסא אבל להוציא וכו׳ דכי נמי גריס ולהוציא שפיר מצי לפרושי דהכי קאמר‬ ‫אבל להוציא וכו׳ ומכל מקום אין למחוק גירסת הספר דלפירוש השני גירסא‬ נכונה היא וכן היא גירסת הרמב״ם" אלה דבריו. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קכט‬ ‬‬ ‫אבל לא לבד שאין למחוק גירסת הספר, כי אם שאך הגירסא הזו שהיא‬ ‫לפנינו ושכן היא גם גירסת הרמב"ם, אך היא הגירסא הנכונה והברורה.
‫וכדבר פלא הוא איך עלה על דעתם הרחבה שגם במקום הזה אפשר לאמר‬ ‫שת״ק ור׳ שמעון חולקים בכל יסוד הדבר, והלא לפנינו שהשיעורים הנם מיסוד‬ ‫המשנה ומוסכמים לכל עד שבית שמאי ובית הלל חולקים רק על פיהם.
‫ובאמת כי רבינו הר"ש הרגיש בזה, ועל כן אף שהי' לפניו גירסא משובשת‬ ‫דחק עצמו בפירושו השני לפרש כן דברי המשנה גם לפי גירסא זו, שמחלקותו‬ ‫של ר׳ שמעון ות"ק הוא רק בביאור של יסוד הדבר ובפירושו.
‫אבל הנה לפנינו באמת גם הגירסא כן, והיא גם גירסת הרמב״ם ז״ל.
‫והדברים פשוטים ומבוארים שת״ק ור׳ שמעון חולקים אם נאמרו שיעורי‬ ‫המשנה בין להביא את הטומאה ובין להוציא או רק להביא, ור' שמעון סובר‬ ‫שלא נאמרו כל השיעורים הללו כי אם בלהביא את הטומאה.
‫ממש כמו שנחלקו בזה ר' שמעון וחביריו במקומות הרבה גם כן מחלוקת‬ ‫בפי׳ דברי שיעורי יסוד המשנה.
כמו במס׳ בבא בתרא ריש פרק לא יחפור ונאמר שם במשנה ב׳:
‫לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע‬ ‫אמות, הי׳ מעמידו בעליה צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים, ובכירה טפח.
‫ואם הזיק משלם מה שהזיק, ר׳ שמעון אומר לא אמרו כל השיעורין הללו‬ ‫אלא שאם הזיק פטור מלשלם. ‫
והדברים בזה בולטים לפנינו שמחלוקת ר׳ שמעון ורבנן שעמו (חכמי דורו) ‫הוא על יסוד המשנה, כמו שהוא גם מפורש בדברי ר׳ שמעון, ורבי סתם לה‬ ‫כדברי החולקים על ר׳ שמעון, ונקט לה סתמא למסתם שכן הלכה.
‫וכן ממש הם גם דבריהם על יסוד המשנה במס׳ שבת ר׳ פרק המוציא יין‬ ד׳ ע"ו:‬ ‫
המוציא יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית, ‫שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף בהן את הקילור.
‫ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית ר׳ שמעון אומר כולן‬ ‫ברביעית ולא אמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן.
‫ובמקומות ההם מחלוקותם בפירוש דברי המשנה וגדר דבר השיעורין, ויש‬ ‫מקומות שנחלקו בשיעור של השיעורים האמורים ביסוד המשנה, כמו ב[[משנה כלים כח ז|מס׳ כלים‬ ‫פרק כ׳׳ח משנה ז׳]]:
שלש על שלש שאמרו, חוץ מן המלל דברי ר׳ שמעון, וחכמים אומרים‬ ‫שלש על שלש מכוונות.
‫ודבריהם הולכים על כל המשניות שם מן פרק כ״ז משנה ב׳ ואילך שבאו‬ ‫בהן השיעורין משלש על שלש, ושלשה על שלשה.
‫וכמו שהן דברי ר׳ שמעון בכל המשניות ההם, אף כן הנם דבריו גם ב[[משנה אהלות יג א|משנת‬ אהלות שם פי"ג משנה א׳]] וכמו שהוא הנוסח לפנינו ולא לבד שאין צריך להגיה, ‫כי אם שגם אי אפשר כלל להגיה וכמבואר.
‫וכענין דברי ר׳ שמעון בבבא בתרא ושבת ומס׳ אהלות בביאור גדר שיעורי‬ ‫המשנה, כן הוא גם דבר מחלקותו עם ת״ק במס׳ כלאים פרק ב׳ משנה א׳: ‬‬
‫‪258‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט(ס).
‫בין ממין אחד בין משני מינים ר׳ שמעון אומר לא אמרו אלא ממין אחד.
‫וראוי לנו להעיר בזה עוד על ענין הבא לעצמו אשר ישוב ויבאר גם את‬ ‫הדבר בכלל.
‫כי לבד ממה שנחלקו התנאים בביאור פירוש וגדר דברי המשנה ביסודה, ‫נחלקו נם בביאור הדברים אשר נתקבלו על המשנה.
‫ותחת כי במקום שנחלקו בפירוש דברי יסוד המשנה, בא בלשונם, "ובמה‬ ‫אמרו" "לא אמרו" "לא נאמרו" וככל אשר הובאו כבר בכל המשך דברינו מקומות‬ ‫הרבה מזה.
‫הנה תחת זה במקום שמחלקותם בפירוש וגדר מה שקבלו על יסוד המשנה‬ ‫שם בא לשונם "לא הוזכרו" ונביא בזה איזה דונמאות להאיר הדבר.
כמו במס׳ גיטין פרק א׳ משנה ה׳:‬
‫כל השטרות העולים בערכאות של עכו״ם אף על פי שחותמיהן עכו״ם כשרים(סא).
‫חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים, ר׳ שמעון אומר אף אלו כשרים לא‬ ‫הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט."
‫ומזה מבואר כי ביסוד המשנה לא הי׳ הסיום הזה "חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים".
‫וזה הי׳ אצלם דבר קבלתם אשר גרסו אצל יסוד המשנה.
‫ועל כן יאמד על זה ר׳ שמעון שלא הוזכר זה בבית המדרש אצל המשנה ‫כי אם כשנעשו בהדיוט, אבל בדין המשנה "השטרות העולים בערכאות" אף‬ ‫אלו כשרין.
‫ועי׳ כלים פכ"ז משנה י"ב שלש על שלש שהשליכה באשפות טהורה החזירה‬ ‫טמאה וכו׳ חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה ר׳ שמעון אומר כולן טהורים‬ לא הוזכרו אלא מפני השבת אבדה.
‫ויתבאר לנו מתוך זה גם כל הלשון של המשנה במס׳ כלים פי״ז משנה ה׳‬ ‫שנאמר שם:
‫הרמון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני "ולמה הוזכרו" רמוני בדאן‬ ‫שיהיו מקדשין כל שהן דברי ר׳ מאיר, ר׳ יוחנן בן נורי אומר לשער בהן את‬ ‫הכלים, ר׳ עקיבא אומר לכך ולכך "הוזכרו" לשער בהן את הכלים, ושיהו מקדשין‬ ‫כל שהן, אמר ר׳ יוסי "לא הוזכרו" רמוני בדאן וחצירי גבע אלא שיהיו מתעשרין‬ ‫ודאי בכל מקום.
‫והנה הפרק הזה פרק י"ז ממס׳ כלים נתפרשו שם רוב שיעורי המשנה, מה‬ ‫שבא במקומות שונות בדברי יסוד המשנה, ובכולם בא באמת הלשון הבא על ‫כיוצא בזה בכל מקום "כביצה שאמרו" לא גדולה ולא קטנה וכו׳ "כגרוגרת שאמרו" ‫וכו׳ ״כזית שאמרו" "כשעורה שאמרו" "כעדשה שאמרו״ "האמה שאמרו" וכן בא‬ ‫שם "יש שאמרו במדה גסה ויש שאמרו במדה דקה" שכל אלה באמת משניות‬ ‫קבועות הן.
‫וכן יותחל גם לשון משנה זו עצמה גם כן "הרמון שאמרו לא וכו׳״. ‬‬ ----------------------- ‬‬ (ס) במשנה שם נאמר "ר' יוסי אומר יבור" ‬והיינו שגירסת ר׳ יוסי ביסוד המשנה הוא‬ ״יבור״ תחת ״ימעט" שהי׳ גירסת רוב התנאים, וככל אשר יבואר עוד‪.‬‬
(סא) כל הדברים האלה וכיוצא בהן כבר הי׳ נדרש להם לבני ישראל מימי גלותם בארץ בבל‪.‬‬ ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
קל‬ ‬‬ ‫אבל מיד לאחר זה ישנה לשונו ויאמר "ולמה הוזכרו רמוני בדאן" וכן בא‬ ‫בכל המשנה על זה רק לשון "הוזכרו" לפי שזה לא היתה משנה קבועה וכל‬ ‫דבריהם יסבו רק על שמועה שהוזכרה ונתקבלה בבית המדרש וגרסו אותה על‬ ‫המשנה.
‫ועי׳ חולין ד׳ כ״ה: שעל המשנה שם ר׳ יהודה אומר עד שישחוט את‬ ‫הוורידין נאמר בברייתא בגמ׳ שם:
‫תא שמע אמרו לו לר׳ יהודה מאחר שלא הוזכרו וורידין אלא להוציא‬ ‫מהן דם מה לי בשחיטה מה לי שלא בשחיטה. ‬
‫ורבינו הגדול רש׳י ז״ל כתב שם "מאחר שלא הוזכרו וורידין כלומר אין‬ ‫חיות תלויה בהן ואין צריך להזכירו אלא משום דם״.
‫אבל לחנם נדחק רבינו והדברים כפשטן, שבאמת הוזכרו וורידין אצל דין‬ ‫משנתינו, רק שחכמים ור׳ יהודה חולקין בזה עצמו איך הוזכרו וכמבואר.
‫ועי׳ במס׳ טהרות פרק ו׳ שאחרי שנאמרו שם מיסוד המשנה משניות רבות‬ ‫בדיני רשות היחיד ורשות הרבים לטומאה נאמר שם במשנה ו׳:
‫איזו היא רשות הרבים שבילי בית גלגל וכן כיוצא בהן רשות היחיד לשבת‬ ‫ורשות הרבים לטומאה, אמר ר׳ אליעזר "לא הוזכרו״ שבילי בית גלגל אלא שהם‬ ‫רשות היחיד לכך ולכך.
‫והיינו שזה הי׳ רק קבלה אצל המשנה, ועל זה כבר נחלקו ר׳ אליעזר‬ ‫וחכמי דורו איך ולמה הוזכר זה בבית המדרש אצל המשנה, ומפני שאין זה‬ ‫משנה קבועה, ורק הוזכר בבית המדרש על יסוד המשנה תפסו לשונם "לא הוזכרו״‬ וכו׳ אלא וכו׳.
‫וכמו כן יש לנו גם מר׳ שמעון רק לפרש טעם יסוד המשנה.
‫כמו במס׳ שבועות ד׳ ל״א: (פרק ד׳ משנה ג׳).
‫שבועת העדות כיצד אמר לשנים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעים‬ ‫לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם ואמרו אמן‬ ‫הרי אלו חייבים השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין ובאו לבית דין והודו‬ ‫פטורין כפרו חייבין על כל אחת ואחת השביע עליהם חמשה פעמים בפני בית דין‬ ‫וכפרו אינן חייבין אלא אחת.
‫אמר ר׳ שמעון מה טעם הואיל ואינן יכולין לחזור ולהודות.
‫ושם במס׳ שבועות ד׳ ל״ו: (פרק ה׳ משנה ב׳):‬
‫שבועת הפקדון כיצד אמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך, שבועה שאין‬ ‫לך בידי או שאמר לו אין לך בידי משביעך אני ואמר אמן הרי זה חייב, השביע‬ ‫עליו המשה פעמים בין בפני בית דין ובין שלא בפני בית דין וכפר חייב על‬ ‫כל אחת ואחת.
‫אמר ר׳ שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות ועי׳ כן גם ב[[משנה תמורה ג ה|מס׳‬ ‫תמורה פ״ג מ״ה]].
‫וכענין הזה הם גם דברי ר׳ שמעון על ה[[משנה שביעית ו ו|משנה במס׳ שביעית פרק ו׳‬ ‫משנה ו׳]]:
אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ.
‫אמר ר׳ שמעון שמעתי בפירוש שמביאין מסוריא ואין מביאין מחוץ לארץ. ‬‬
‫‪260‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬ ‬‬  ‫והוא ממש כדברי האמוראים על המשנה לדידי מפרשא לי מיניה דפלוני‬ ‫לא שנו אלא וכו׳.
‫וכן הם דברי המשנה ה' שם:
‫אין מוציאין שמן שרפה ופירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ.
‫אמר ר׳ שמעון שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא ואין מוציאין לחוצה לארץ.
‫וכמו שנחלקו בית שמאי ובית הלל במשנתינו זו במס׳ אהלות על יסוד‬ ‫המשנה בשיעור ״מלא מקדח״ איך הדין בסריגות ורפפות אם מצטרפות לשיעור‬ ‫זה או צריך שיהי׳ מלא מקדח במקום אחד.
‫אף כן נחלקו שם אחר זה ר׳ טרפון ור׳ עקיבא בדברי יסוד המשנה.
‫ונאמר שם אחר זה במשנה ג׳:
‫החור שבדלת שיעורו מלא אגרוף דברי ר׳ עקיבא ר׳ טרפון אומר בפותח‬ ‫טפח.
‫וכבר כתב שם גם הרא״ש ז״ל ״ר׳ עקיבא יהיב ליה שיעור חלון שלא נעשה‬ ‫בידי אדם, כיון שלא נעשה למאור ולא לתשמיש, ור׳ טרפון סבר כיון דנעשית‬ ‫בידי אדם שיעורו כנעשית לתשמיש״.
‫ומבואר מעצמו שמחלקותם הוא רק על דברי יסוד המשנה, דשם נאמר‬ ‫דאם לא נעשית בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף.
‫ור׳ עקיבא סובר שחור שבדלת כיון שלא נעשה לא לתשמיש ולא למאור‬ ‫דינו כלא נעשה בידי אדם, ועל כן שיעורו ״במלא אגרוף" האמור במשנתינו.‬ ‫
ור׳ טרפון סובר כיון שסוף סוף נעשה בידי אדם שיעורו כנעשה לתשמיש‬ ‫והוא בפותח טפח.
‫ובמס׳ כלים פי"ז אשר נתפרשו שם כל שיעורי המשנה בא שם במשנה י״ב מפורש פירוש דברי שיעור משנתינו.
‫כי במשנתינו נאמר "חררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת שיעורו מלא‬ ‫אגרוף״. ‫
שזה הוא השיעור על לא נעשה בידי אדם, אבל לא נתפרש במשנתינו‬ "אגרוף״ זה של מי, ושם אשר נתפרשו כל שיעורי המשנה ביסודה וענינם נתפרש‬ ‫שם גם זה.
‫ואחרי מה שנאמר שם קודם "הרמון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא‬ ‫בינוני וכו׳ כביצה שאמרו וכו׳ כגרוגרת שאמרו לא גדולה ולא קטנה וכו׳ כשעורה‬ ‫שאמרו וכו׳ כעדשה שאמרו וכו׳ האמה שאמרו וכו׳ ויש שאמרו במדה גסה "מלא‬ ‫תרווד רקב״ כמלא תרווד גדול של רופאים וכו׳.
‫ומאור ‫שלא נעשה בידי אדם שיעור כמלא אגרוף‬ ‬‫גדול, וזה הוא אגרופו‬ ‫של בן בטיח, אמר ר׳ יוסי ישנו כראש גדול של אדם.
‫הנה ‬יפרשו תחלה שזה הוא ממה שאמרו במדה גסה ומלא אגרוף שאמרו‬ ‫הוא כמלא אגרוף גדול, וזה הוא אגרופו של בן בטיח.
‫אבל זה עצמו שנתפרש זה בימים קדמונים אשר אז הי׳ אגרופו של בן‬ בטיח למשל ‫בפי העם ושגור בפיהם ודבר ידוע ביניהם, הנה ברבות הימים הי׳‬ הפירוש הזה כבר צריך פירוש, לפי שכבר נשכח זה‪.‬‬ ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קלא‬
‬‬ ‫וזה הוא ששב ר׳ יוסי ופירש את הפירוש הזה בדבר ידוע לכל גם בימיו‬ ‫והוא לשונו "ישנו בראש גדול של אדם״.
‫וכדברי רש״י ז״ל הובא בתוס׳ יום טוב שכתב "וישנו לאותו אגרוף״.
‫והנה עשה כבר ר׳ יוסי בימיו פירוש לפירושם והם בתחלה לא אמרו כן‬ ‫לפי שבאו לבאר "מלא אגרוף״ הנאמר ביסוד המשנה, שהכונה במדה גסה באגרוף‬ ‫היותר גדול וזה הוא אגרופו של בן בטיח. ‬‬
פרק כ"ב.
‬‬ ‫ובמס׳ שבת ד׳ ק״ה בריש פרק האורג נאמר במשנה:
‫ר׳ אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחלה ואחת על האריג חייב וחכמים‬ ‫אומרים בין בתחלה בין בסוף שיעורו שני חוטין.
‫ורבינו הגדול רש״י ז״ל כבר הרגיש בעיקר הדבר ופירש "ר׳ אליעזר אתי‬ ‫לפרושי שיעור אורג שמנו באבות מלאכות לעיל (ד' ע״ג) דתנן התם שני חוטין״.
‫והנה הרגיש רבינו במקום הזה שאי אפשר שיחלוק ר׳ אליעזר על יסוד ‫המשנה במשנת כלל גדול שעליה יסבו אחר זה כל דברי התנאים כולם, ופירש‬ ‫בפשיטות "ר׳ אליעזר אתי לפרושי שיעור אורג שמנו וכו'״.
‫אבל האחרונים לא הבינו זה, וחשבו שהוא טעות סופר ברש״י.
מפני שהוקשה להם שאיך אפשר שר׳ אליעזר אתי לפרושי, והרי שם בכלל‬ ‫גדול הדבר מפורש ״האורג שני חוטין״ וכמו שהביא זה גם רש״י ז״ל עצמו "דתנן‬ ‫התם שני חוטין" ור׳ אליעזר הלא יאמר ״האורג שלשה חוטין בתחלה ואחת על‬ ‫האריג חייב״.
‫ועל כן באו והגיהו בדברי רש״י, ומהרש״ל ז״ל כתב שם "ספרים אחרים ר׳‬ ‫אליעזר אתי לפלוגי אשיעור אורג שמנו חכמים באבות מלאכות״.
ומזה באו והגיהו כן גם בגליון הגמ׳ על דברי רש״י. ‫
אבל טעות הוא, והגירסא הברורה בדברי רש״י הוא כמו שהוא לפנינו, ‫והספרים אחרים שהביא מהרש״ל הוא רק מה שבאו שם והגיהו בדברי רש״י בטעות‬ מפני שלא יכלו להבינם. ‫
אבל דברי רש״י פשוטים, דר׳ אליעזר סבר דבתחלת אריג אם אין שם‬ חוט אחד מתוח בשתי אין זה מתקיים ועל כן יפרש דשני חוטין שמנו חכמים‬ ‫באבות מלאכות ״האורג שני חוטין״ הוא רק אם הי׳ שם כבר חוט אחד מתוח, ‫אבל אם אין שם מתוח כלל בעינן דוקא שלשה בתחלה, ובלא זה אין‬ ‫השנים מתקיימין, ואין כאן אריג של דבר המתקיים ופטור.
‫ולהיפך כשהוא כבר באמצע אריגת הבגד שגם חוט אחד מתקיים, חשיב‬ ‫אריג וחייב.
‫ודין ״האורג שני חוטין״ במשנת כלל גדול זה הוא לר׳ אליעזר רק בתחלה, וכשיש שם חוט אחד מתוח כבר.
‫ומצאתי אחר זה ברבינו הננאל שפירש כן זה מפורש וכתב:
‫״ר׳ אליעזר אומר האורג ג׳ חוטין בתחלה ואחת על האריג חייב, בכלל גדול‬ ‫תנן סתמא האורג שני חוטין ולא שנינן בין בתחילה בין בראש הבגד ובין בסופו‬ ‬‬
‫‪262‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
‬‬ ‫על גבי אריג שהוא מאתמול (וסברי חכמים דלעולם חייב על שני חוטים לבד) וכך‬ ‫הלכה כחכמים, ור׳ אליעזר פליג (על חכמים חביריו) דסבר פחות משלשה חוטין‬ ‫אין מתקיימין אלא נסתרין, הלכך אי בתחלה התחיל באריג צריך ג׳ חוטין שתהא‬ ‫מלאכה מתקיימת, "ואם יש חוט אחד ערב ארוג בשתי אם ארג שני חוטין על גביו חייב, ‫ואם לאו פטור, ואם יש שני חוטין ערב ארוגים בשתי וארג אחד עליהם חייב״ עכ״ל.
‫וזה עצמו הוא גם כוונת רש״י בדבריו הקצרים "ר׳ אליעזר אתא לפרושי‬ ‫שיעור אורג שמנו באבות מלאכות".
‫והיינו דלר׳ אליעזר אין זה (כלשונו של רבינו חננאל) רק אם יש חוט‬ ‫אחד ערב ארוג בשתי (אז) אם ארג שני חוטין חייב.
‫והדבר גם מפורש בירושלמי במקומו, והלשון שם:
‫אשכחת אמר על דר׳ אליעזר פעמים שלשה, בתחלה, פעמים שנים, על‬ ‫גבי אחד ארוג מאתמול, פעמים שנים על גבי אחד ארוגים מאתמול.
‫ומפורש כאן בירושלמי כדברי רש״י ורבינו חננאל ״אשכחת אמר על דר׳‬ ‫אליעזר וכו׳ פעמים שנים על גבי אחד ארוג מאתמול״.
‫וזה הוא לר׳ אליעזר ענין דברי המשנה בכלל גדול.
‫וסוף דברי הירושלמי ״פעמים שנים על גבי אחד ארוגים מאתמול״ שאין לו‬ ‫הבנה שהרי כבר נאמר זה הגיהו מפרשי הירושלמי "פעמים אחד על גבי שנים‬ ‫ארוגים מאתמול״ וכן הוא לשון הירושלמי בחידושי הרשב״א כמו שהעיר בגליון‬ ‫הש״ס.
‫אבל על ידי זה נדחקו מפרשי הירושלמי אחר זה בדברי רבנן דקיסרי.
‫‪‬ועל כן הי׳ נראה יותר שלשון הירושלמי הוא ״פעמים אחד על גבי אריג‬ ‫מאתמול״.
‫והוא ממש כמו שהוא לשונו של ר׳ אליעזר במשנתינו ״ואחד על האריג חייב״.
‫ונקט הירושלמי לשונו של ר׳ אליעזר כמו שהוא ועל זה ילכו למישרים‬ ‫דברי הירושלמי שאחר זה.
רבנן דקיסרין בעיין מהו אחד על הארוג אחד על גבי שנים אחד על גבי‬ ‫שלשה, רבנן דהכא אמרי(סב) אחד על גבי שנים.
‫והיינו שאחרי שנקט הירושלמי כל השלשה אופנים שיש בזה לר׳ אליעזר‪,‬‬ ‫ואמרו בלשונם ככל דברי ר׳ אליעזר במשנתינו.
נאמר אחר זה דרבנן דקיסרין בעו מה הוא פירוש דברי ר׳ אליעזר בלשונו‬ "ואחד על האריג״ אם על שלשה שזה הוא אריג בתחילה, או גם על גבי שנים, ‫שהרי מודה ר׳ אליעזר שגם בשנים חייב אם הוא מצטרף לשלשה.
‫וזה פשטו רבנן דהכא רבנן דטבריא דכוונת ר׳ אליעזר דגם אחד על גבי‬ ‫ישנים חייב.
‫ומפורש בדברי הירושלמי גם לפי גירסת הק״ע ופ״מ ״פעמים שנים על גבי‬ אחד ארוג מאתמול" וזה הוא ענין משנת כלל גדול גם לר׳ אליעזר. ‬‬ -------------------- ‬‬
(סב) וראיתי להעיר על מה שכתב שם ‬הק״ע ״רבנן דהכא אמרי רבנן שבארץ ישראל אמרי"‬ ‫וכו׳ וזה טעות שכידוע שגם קיסרין בארץ ישראל וגם הם הנם רבנן שבארץ ישראל ״ורבנן דהכא" במקום הזה‬ ‫הכונה בניגוד לרבנן דקיסרין על רבנן דמתיבתת טבריא ששם הי׳ עיקר מתיבתת ארץ ישראל או אם הי׳ זה‬ בסוף ימי ר׳ מנא יהי׳ הכונה לחכמי צפורי. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קלב‬
‬‬ ‫והנה נחלקו ר' אליעזר וחכמים רק בפירוש דברי המשנה בפרק כלל גדול‬ ‫וכדברי רש"י ז"ל המפורשים(סג) דהיינו בדברי יסוד המשנה מאבות מלאכות‬ ‫אשר כל הפרקים אחר זה משם ואילך הנם באמת רק לבאר כללי המשנה הזאת‬ ‫כמו שיראה כל מעיין.
וממש כן ומפורש עוד יותר הננו רואים במחלוקת רבן גמליאל וחכמים‬ ‫בנוגע ליסוד אחר שבמשנת כלל גדול, היינו בעיקר ממשנת "אבות מלאכות".
‫שכמו שבא שם "האורג שני חוטין" אף כן בא שם "הכותב שתי אותיות".
‫ועל זה בא במשנת פרק הבונה ד׳ ק"ד (פי"ב מ"ו):
‫הכותב שתי אותיות בשתי העלמות אחת שחרית ואחת בין הערבים רבן‬ ‫גמליאל מחייב וחכמים פוטרין.
‫והיינו שבדין יסוד המשנה שהכותב שתי אותיות חייב נחלקו הם אם העלמות‬ ‫מחלקות בזה לחצי שיעור.
‫ובמקום הזה הדבר פשוט ובולט וניכר עד שלא הי׳ צריך להעיר על זה‬ ‫כלל, אבל כזה עצמו בא במשנה במקום אחר בפירקין, ושם כבר אפשר גם לטעות.
‫ובד׳ ק"ג בא במשנה ג׳:
‫הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משתי‬ ‫שמות בין בשתי סמניות בכל לשון חייב אמר ר׳ יוסי לא חייבו שתי אותיות‬ ‫אלא משום רושם שכן וכו׳.
‫ובגמ׳ נאמר על זה בשלמא אימין ליחייב משום דדרך כתיבה בכך אלא‬ ‫אשמאל אמאי הא אין דרך כתיבה בכך וכו׳ רב יעקב ברה דבת יעקב אמר הא‬ ‫מני ר׳ יוסי היא דאמר לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם, והא מדסיפא ר׳‬ יוסי היא רישא לאו ר׳ יוסי כולה ר׳ יוסי היא.
‫וכפי מה שהורגלנו, ואלו לא הי׳ לפנינו אלא זה לבד, היינו חושבים שהכל‬ ‫נהי׳ בדבריו של ר׳ יוסי, וכל המשנה הזאת יסודה דברי ר׳ יוסי, וכמו שנטעה‬ ‫לחשוב כן במקומות רבות מאד כיוצא בזה.
‫אבל הנה במקום הזה הלא ידענו שזה ודאי שעיקר דין המשנה אינו כלל‬ ‫לר׳ יוסי, שהרי מתוך יסוד זה של חיוב הכותב שתי אותיות כבר נחלקו רבן‬ ‫גמליאל וחכמי דורו, אם ידיעות מחלקות שם לחצי שיעור.
‫ור׳ יוסי עצמו הלא יתפוס בלשונו גם הוא "לא חייבו שתי אותיות אלא‬ ‫משום רושם״ שלשון זה מורה גם על עצמו שאין דבריו כי אם לפרש דין יסוד‬ ‫המשנה, ויבאר ר׳ יוסי שטעם החיוב הוא משום רושם.
‫אבל הכונה "כולה ר׳ יוסי היא" ממש כמו שכבר נתבאר לנו בח״ב עמוד‬ ‫‪ 82‬דברי הגמ׳ בסנהדרין ד׳ פ"ו ‪"‬וכולהו אליבא דר׳ עקיבא" שהכונה דאת עצם‬ ‫יסוד המשנה גרסו תלמידי ר׳ עקיבא על פי גירסת שיטתו של ר׳ עקיבא. ‬‬
------------------------- ‬‬
(סג) בגמרא בבבלי נאמר דבאלימי מודה ר׳ אליעזר, ולא העדנו‬ על זה בפנים, לפי שאין ‫זה נוגע לפי׳ דברי ר' אליעזר, ולפי׳ המשנה בכלל גדול, שאלימי וקטיני לא הוזכרו בדברי ר׳ אליעזר, ועל כן‬ אף שמודה ר׳ אליעזר באלימי כמבואר בגמ׳ אין זה בכלל פירוש המשנה.
‫והתוס׳ שם כתבו דגם לחכמים דר׳ אליעזר אף שלשונם בא ״בין בתחלה בין בסוף שיעורו שני חוטין״‬ ‫לאו דוקא דבסוף הבגד ממש כיון דבזה השלימה לבגד אפי' חוט אחד חייב גם לחכמים כדאיתא בד׳ ק"ד: ‫‬‫אלא באמצע הבגד קרי ליה בסוף.
‫ומזה מבואר דבין לר׳ אליעזר ובין לחכמים דברי המשנה בכלל גדול צריכה גדר ופירוש, ואינה בכל האופנים. ‬‬
‫‪264‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫וכן הוא גם במשנתינו זאת, דאת יסוד המשנה מדין חיוב שתי אותיות, ‫והביאור עליה גרסו השונים מפי ר׳ יוסי על פי שיטתו שלא חייבו שתי אותיות‬ ‫אלא משום רושם, ועל כן נקטו: ‬
‫הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו וכו׳(סד).
‫וענין הדבר הזה מבואר יותר מתוך המשנה והגמרא במס׳ נדה ד׳ י״ט ונאמר שם:
‫הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים אמר ר׳ מאיר אם אינו‬ ‫מטמא משום כתם מטמא משום משקה ר׳ יוסי אומר לא כך ולא כך.
‫ועל זה נאמר שם בגמרא:
‫ר׳ יוסי אומר לא כך ולא כך היינו ת״ק. הא קמ"ל מאן ת׳׳ק ר׳ יוסי‬ וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
אבל איך יהי׳ ר׳ יוסי ת״ק במקום הזה, ואיך אפשר להיות כאן "מאן ת"ק‬ ‫ר׳ יוסי" והלא החכמים החולקים עם עקביא בן מהללאל הם חכמי דורו של עקביא‬ בן מהללאל‪.‬‬ ‫
והדבר מפורש כן במס׳ עדיות פ"ה מ״ו אמרו לו עקביא חזור בך בארבעה‬ ‫דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין בישראל אמר להן מוטב לי להקרא‬ ‫שוטה כל ימי וכו׳. ‫
אבל הכונה "מאן ת״ק ר׳ יוסי״ לסיגנון המשנה שהשונים מפי ר׳ יוסי הם‬ ‫שנו דברי החכמים החולקים על עקביא בלשון זה ״וחכמים מטהרים״ לגמרי, ואלו‬ ‫לר׳ מאיר הי׳ צריך לבחור בדברי חכמים סיגנון ולשון כזה שיהי׳ משמעותו שהוא‬ ‫רק טהור משום כתם אבל טמא משום משקה.
‫וכל זה רק בנוגע לביאור לשון המשנה, אבל עצם הדין ״וחכמים מטהרים״‬ ‫הלא הדבר מפורש שאין זה דברי ר׳ יוסי, כי אם דברי חכמי דורו של עקביא‬ ‫בן מהללאל.
ובא כן במקום הזה גם על בית הלל, ולשון המשנה שם הוא:
חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה‬ וכמזוג.
בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי (הנם בכלל אדום)‬ ובית הלל מטהרים.
וגם על זה נאמר בגמרא ״ובית הלל מטהרים היינו ת״ק איכא בינייהו לתלות״.
‫אבל הלא גם בית שמאי יגרסו דברי הת"ק שהרי לשונם הוא ״אף כמימי‬ ‫תלתן וכמימי בשר צלי״ שלשון זה הוא שהם מודים למה שנאמר לפניהם ויוסיפו‬ ‫גם זה ובית הלל הלא נחלקו עם בית שמאי ולא עם ת״ק.
‫והדברים פשוטים שהכונה להשונים סתם משנה זו חמשה דמים וכו׳ ולא‬ ‫פירשו כל מאומה, דבריהם הם ודברי בית הלל הלא אחת הם. ‬‬ ----------------------------- ‬‬
(סד) ועל הגליון בגמ' שם הוסיפו גם ללמדינו דברים ללא ענין וכתבו ״דוגמתו נמצא בחולין‬ ‫צ"ד ושם ק״ד ועוד כריתות כ״ג גרה י״ט ע״ש ולא נמצא פירוש על זה רק בחולין ק"ד פי׳ רש״י ד״ה כל האומר דבר בשם אומרו והתנא שכח ולא הזכיר שמו בתחלה וחזר והזכירו בשמו".
‫וזה רק אותיות פורחות שאין להם מקום, ושם פי׳ רש״י ז״ל כן לפי שיש לזה ענין במקום ההוא.
‫אבל כאן לפנינו הוא רק זאת שעצם דברי המשנה נשנה בשיטת ר' יוסי וכמו שנתבאר בפנים כל‬ ‫ענין הדבר‪.‬‬ ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קלג‬ ‬‬ ‫ועל זה השיבו שאין הדבר כן, כי דברי בית הלל הם שהם מטהרים לגמרי‬ ‫חוץ מחמשה אלו, וזה לא נכלל בלשונם של השונים חמשה דמים טמאים וכו׳‬ ‫שאף שבלבד זה אינו טמא אבל עדין אינו נכלל בזה שהוא טהור לגמרי.
‫והדבר הזה בכל היותו דבר פשוט מאד, אבל מפני שלא הושם לב לזה, ‫כי כן הדבר אשר יש לנו מקומות הרבה במשנה אשר בגמרא בא על זה הלשון‬ ‫תנא קמא ותנאים החולקים שכל ענין מחלקותם אינו כי אם בלשון המשנה ובסגנון‬ ‫הדברים, הדבר הזה הביא כי נאמרו במשנה פירושים שונים ואחר כל הדברים‬ ‫דברי המשנה סתומים וחתומים עד כי נשתומם למראה עינינו, ועל פי הדברים‬ ‫הפשוטים האלה יאירו הדברים.
‫ונבאר ענין כולל מזה, אשר ישוב ויורה לנו את כל הדבר הגדול הזה בכל‬ אורו ואמיתו. ‬‬
‫פרק כ"ג‪.‬‬
‬‬ ‫במס׳ נזיר ד׳ ל"ד בא במשנה פ"ו מ״א:
‫שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן, וכל היוצא‬ ‫מן הגפן מצטרפין זה עם זה, ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית, משנה‬ ‫ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין ר׳ עקיבא אומד אפי׳ שרה פתו ביין ויש‬ בה כדי לצרף כזית חייב.
‫ובגמרא ד׳ ל"ה: נאמר על דברי המשנה:
‫ואינו דדיב אלא עד שיאכל מן הענבים כזית ובו׳ תנא קמא לא מךמי להון‬ ‫לבל איסורי נזיר לשתיה ור׳ עקיבא ביון דבתיב וענבים להים ויבשים לא יאכל‬ ‫מה אכילה כזית אף כל איסורין כזית‪.‬‬ ‫
ומפני שחשבו עד היום שבהכרח תנא קמא ור׳ עקיבא פליגי בעצם הדין‬ ‫וכי יחלוקו בכל עיקר דברי המשנה באו בזה שני פירושים אבל שניהם מפליאים מאד.
‫ועם הפירוש הראשון הסכים הרע״ב במשניות ולשונו בא מבורר יותר וכתב:
‫״ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית והוא הדין לשיעור שתיה בכזית‬ ‫דכיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל גמרינן מינה מה אכילה בכזית אף‬ ‫שתיה בכזית, משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין, אבל משנה ראשונה איפכא‬ ‫שמעינן לה דגמרינן אכילה משתיה, ושיעור שתיה בנזיר רביעית דגמרינן שכר שכר‬ ‫ממקדש ומה שיעור איסור שתיה ברביעית אף שיעור איסור אכילה ברביעית, ר׳‬ ‫עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו ביין וכו׳ דס"ל לר׳ עקיבא שיעור איסורי נזיר בין‬ ‫באכילה בין בשתיה בכזית והיתר מצטרף לאיסור להשלים לכשיעור." ‬
‫וכל הפירוש הזה תמוה ומפליא מאד וכמו שכבר כתבו על זה שם התוס׳‬ ‫בד׳ ל"ה: וזה לשונם:
"וקשה לרבינו תם על פירוש זה דאין דרך התנא בשום מקום להקדים‬ ‫משנה אחרונה למשנה ראשונה בסדר, ועוד קשה דמתחלה נקט כזית דהיינו משנה‬ ‫אחרונה כר׳ עקיבא, ומפסיק בה במשנה ראשונה ושוב חוזר לומר דברי ר׳ עקיבא‬ ‫שהוא כמשנה אחרונה, ועוד קשה דלפי זה הי׳ לו לשנות במשנה ראשונה עד‬ ‫שיאכל רביעית כיון דבאכילה פליגי דלישנא דמתניתן משמע דבאכילה לא פליגי, ‬‬
‫‪266‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬ ‬‬ ‫ועוד קשה דכי היכי דבעי הש"ס טעמא לדברי ר׳ עקיבא שמביא פסוק בגמרא‬ ‫שמדמה שתיה לאכילה הי׳ לו ליתן טעם למשנה ראשונה אמאי מדמה אכילה‬ ‫לשתיה, לכן נראה לרבינו תם דמתניתן דקתני ברישא עד שיאכל מן הענבים כזית‬ ‫היינו אליבא דכולי עלמא דבאכילה כולי עלמא מודו דבכזית, ולא פליגי אלא‬ ‫בשתיה דמשנה ראשונה עד שישתה רביעית כדרך כל שתיה וכו׳ ור׳ עקיבא כיון‬ ‫דכתיב ענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל איסורים בכזית‪.‬״‬
‫והנה לשני הפירושים יחד, גם לפירוש רבינו תם, וגם לפירוש הראשון, ‫לשניהם יחד יסודם הוא, שיש כאן משנה ראשונה ומשנה אחרונה בשיעורי נזיר‬ ‫עצמם, ולשני הפירושים, הנה למשנה אחרונה בין אכילה ובין שתיה בכזית‪.‬‬
‫החילוק בין שני הפירושים הוא רק זה דלפירוש הראשון למשנה ראשונה‬ ‫גם אכילה גם שתיה ברביעית ולמשנה אחרונה גם אכילה גם שתיה בכזית, ולפי׳‬ ‫רבינו תם גם למשנה ראשונה אכילה בכזית, וכל מחלקותם היא רק בשתיה דלמשנה‬ ‫ראשונה רביעית כדרך כל שתיה, ולמשנה אחרונה גם שתיה בכזית‪.‬‬
‫אבל לשני הפירושים למשנה אחרונה בין אכילה ובין שתיה בכזית‪.‬‬
‫והדברים מתמיהים ופליאים מאד, בין בנוגע לעצם הדבר, ובין בנוגע לפירוש‬ ‫דברי המשנה והגמ׳ על פי זה. ‬
‫הנה בנוגע לעצם הדבר:
‫א) מלבד מה שזה עצמו יפלא מאד שיהי׳ שיעור שתיה בכזית ולא ברביעית‬ ‫שהוא שיעור כל דיני התורה בשתיה, שכולם שיעורן ברביעית, ולא נמצא כזית‬ ‫כי אם בדבר אכילה‪.‬‬ ‫
הנה לבד זה אין זכר בכל הש״ס מחידוש גדול כזה, ולא הוזכר עוד בשום מקום‪.‬‬
‫ב) אבל הרבה יותר מזה כי כל יסוד הדבר הוא גם נגד דברים מפורשים‬ ‫בגמ׳ במקומות הרבה‪.‬‬
‫ובמס׳ עירובין ד׳ ד׳ מפורש בגמרא גפן כדי רביעית יין לנזיר, וכבר הרגישו‬ ‫בזה רבותינו בעלי התוס׳ עצמם שם וכתבו "וקשה דשמעתין אתיא דלא כמשנה‬ ‫אחרונה וכו׳ ונראה לרבינו תם דגרסינן בשמעתין גפן כדי "כזית" יין לנזיר״‪.‬‬
והנה הוצרכו רבותינו להפוך הגירסא בגמרא אבל לא בא בדבריהם שמצאו‬ כן באיזה נוסחאות כמו שדרכם לאמר במקום שנמצא כן.
‫והדבר מבואר שגם לפניהם הי׳ כן בכל הנוסחאות, רק שרבינו תם רצה‬ ‫להגיה כזית במקום רביעית מפני דוחק הקושיא לבד אבל זה ודאי שבכל הנוסחאות‬ ‫שהיו לפניהם הי׳ שם רביעית‪.‬‬ ‫
ג) וגם בסוכה ד׳ ו׳ גם שם נאמר כן בנמ׳ "גפן כדי רביעית יין לנזיר" וגם‬ ‫שם כתבו התוס׳ "ובשמעתין גרס רבינו תם כזית יין לנזיר".‬‬
‫וגם במקום הזה לא מצאו כן רבותינו באיזה נוסחאות של הגמרא כי אם‬ ‫רצו להגיה מסברא לבד, אבל זה ודאי שכן הי׳ גם לפניהם בכל נוסחאות הגמרא‪.‬‬
‫ד) אמנם כי עוד יותר מכל זה שיש לנו הדבר מפורש בגמרא במקום כזה‬ אשר אי אפשר כלל להגיה‪.‬‬
‫ובמקום ההוא הדבר מפורש לא לבד שהשיעור הוא ברביעית ואי אפשר‬ ‫להגיה כזית, כי אם ששם גם מפורש בגמרא שאין בזה מחלוקת כלל, ולא שום‬ פלוגתא‪.‬‬ ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קלד‬ ‬‬ ‫ובמס׳ נזיר עצמה ד' ל"ח נאמר:
‫אמר ר׳ אלעזר עשר רביעיות הן וכו׳ נזיר רביעית יין לנזיר וכו׳ ותו ליכא‬ ‫והא איכא מרביעית נוטלין וכו׳ והא איכא הי׳ מביא פיילי של חרס ונותן לתוכה‬ ‫חצי לוג מים מן הכיור ור׳ יהודה אמר רביעית "בפלוגתא לא קמיירי" וכו׳ והאיכא‬ ‫מקוה בר מההיא דבטלוה רבנן.
‫והנה מפורש כמקום הזה שני הדבדים יחד שזה ודאי שדברי ר׳ אלעזר הם‬ ‫על רביעית ולא על כזית, ואי אפשר כלל להגיה במקום הזה, שהרי כל דבריו‬ ‫הנם רק בשיעורי רביעית ויאמר עשר רביעיות הן וכו׳ נזיר רביעיות יין.
‫וזאת שנית מפורש בזה שאין על זה מחלוקת כלל, כמו שבא על זה‬ ‫בגמרא ״בפלוגתא לא קמיירי״.
‫ולשני הפירושים שבתוס׳ לא לבד שיש בזה מחלוקת כי אם שדברי ר׳‬ ‫אלעזר הם גם דלא כהלכתא, והנם נגד דברי המשנה אחרונה.
‫ובגמ׳ הדבר מפורש להיפך דכל אלה דחשיב ר׳ אלעזר אין בהם לא‬ ‫פלוגתא ולא מחלוקת.
‫וכבר הרגישו גם בסוגי׳ זו התוס׳ במס׳ סוכה ד׳ ו׳ בד"ה גפן, ולא תירצו‬ ‫‬‫כלום וכתבו:
‫״והשתא סוגיא דשמעתין כר׳ אלעזר בן עזריה ואין לחוש בכך דהכי נמי‬ ‫ההיא דעשר רביעיות דפרק שלשה מינין ד׳ ל"ח כוותיה, ואף על גב דאמרינן‬ ‫התם בפלוגתא לא קמיירי לא חייש בהו אף על גב דפליג עלה ר׳ עקיבא" עכ״ל.
‫ומי יתן והיו רבותינו מבארים לנו מדוע לא חייש בהו, ומה ענין להדברים‬ ‫האלה.
‫והלא אם נבוא להשתמש בדחיות כאלה נגד דברים מפורשים וברורים כאלה, ‫לא יהי׳ לרגל עמידה, ובאיזה דרך יהי׳ אפשר לנו לברר דבר, ומאין נקח לנו‬ ראי׳ של כלום בכל הלכה אשר נחקור עליה.
‫ואיזה ראיה תוכל להיות יותר גדולה, יותר ברורה, יותך מכרעת ויותר מפורשת‬ מראיה זו.
‫שמפורש בדברי ר׳ אלעזר רביעית ולא כזית, ואין מקום ודרך להגיה ‫שמפורש שכל דבריו הולכים רק על רביעית, עשר רביעיות הן, וגם אי אפשר‬ ‫לאמר כי דבריו הנם רק אליבא דחד, שמפורש בגמרא דגם בפלוגתא לא קמיירי.
‫ובמס׳ נזיר ד׳ ל״ח שם בד״ה נזיר תירצו זה התוספת באופן אחר וכתבו:
‫נזיר רביעית יין לנזיר. והיינו למשנה ראשונה דלעיל ד׳ ל"ד אף על גב‬ ‫דקאמר לקמן בפלוגתא לא קמיירי היינו גבי חיוורתא.
‫וכידוע שדברי התוס׳ במס׳ נזיר אינם מעיקר יסוד התוס׳, ודבריהם אלה‬ בודאי שאינם כי אם גליון, ואין להם ביאור כלל, והתוס׳ עצמם שם בסוכה לא‬ השתמשו בזה כלל.
והרי לשון הגמרא הוא:
‫אמר ר׳ אלעזר עשר רביעיות הן ונקיט רב כהנא בידיה חמש סומקתא‬ ‫וחמש חיוורתא, חמש סומקתא נזיר ועושה פסח שהורו במקדש ומתו, נזיר רביעית‬ ‫יין לנזיר עושה פסח דאמר רב יהודה אמר שמואל ארבע כוסות הללו צריך שיהא‬ ‫בהן כדי רביעית שהורו שתה רביעית וכו׳ וחמש חיוורתא חלת נזיר ומצורע‬ ‬‬
‫‪268‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬ ‬‬ ‫שנפסלו בשבת, חלת רביעית שמן לחלה נזיר רביעית שמן לנזיר וכו׳ ותו ליכא‬ ‫והאיכא וכו׳ בפלוגתא לא קמיירי וכו׳.
‫והלא דבר פשוט הוא שקושית הגמרא היא על ר׳ אלעזר עצמו ולא על‬ רב כהנא, כי ר׳ אלעזר יאמר עשר רביעיות הן ועל זה מקשה, דהא כל אלה‬ ‫שנמנו שהם יחד עשר יש עוד יותר, והי׳ לו לר׳ אלעזר לחשוב אחד עשר או‬ ‫שנים עשר, ואז הי׳ רב כהנא מפרש דבריו שהן המש סומקתא ושש חיוורתא‬ ‫או שבע חיוורתא.
‫ועל זה משני דר׳ אלעזר בפלוגתא לא קמיירי ועל כן אין שם כי אם‬ ‫עשר, ואחרי דבפלוגתא לא קמיירי הנה ממילא יש כאן רק חמש סומקתא‬ ‫וחמש חיוורתא, והן עשר דחשיב ר׳ אלעזר.
‫אבל בודאי דקושית הגמ׳ היא על ר׳ אלעזר, דלחשוב יותר מעשר, ולא‬ על רב כהנא דאינו כי אם מפרש דבריו.
‫ועל כן באמת השיבו על זה התוס׳ בסוכה רק זאת ״ואף על גב דאמרינן‬ התם בפלוגתא לא קמיירי לא חייש בהו".
אבל רבותינו נכנסו בפרצות דחוקות כאלה שאין לנו דוגמתן בכל הש״ס‬ ‫רק מפני זה לבד מפני שחשבו שכשהוזכרו כאן משנה ראשונה ותנא קמא ור׳‬ עקיבא, בהכרח שמחלקותם בעיקר הדבר.
‫אשר באמת גם בלא כל זה אי אפשר לאמר כן במקום הזה, וככל אשר ‫יתבאר.
‬ה)‬ ‫ולא ידעתי מדוע לא עמדו רבותינו גם על דברי הגמ׳ בסוגיא דנזיר שם‬ ‫לפני זה. ‫
אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ אלעזר כל רביעיות שבתורה אין היתר מצטרף‬ ‫לאיסור חוץ מרביעית שבנזיר שהרי אמרה תורה משרת מאי איכא בין ר׳ יוחנן‬ ‫לר׳ אלעזר איכא בינייהו דר׳ יוחנן מרבי אפי׳ אוכלין, ור׳ אלעזר משקין אין מידי‬ אחרינא לא.
‫ואיך אפשר לאמר על כל הדברים ההולכים כן בפשיטות בכל הגמ׳ באין‬ ‫אומר ודברים, ככל דבר פשוט ומוסכם, איך אפשר לאמר שבאמת אין הדבר כן.
‫וכל זה בנוגע לעצם הדבר שהוא נגד כל המפורש בגמרא.
‫אבל עוד יותר מכל זה שגם זולת זה, אי אפשר לפרש כן לא דברי‬ המשנה, ולא דברי הגמרא.
‫א) וראשונה הנה לפי שני הפירושים שבתוס׳ יהי׳ כי משנה הראשונה היא‬ מר׳ אלעזר בן עזריה, כי בתוספתא נזיר פרק ד׳ נאמר: ‬
‬נזיר שאכל כל האסורין לו בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת מתרין בו‬ ‫ואוכל מתרין בו ושותה חייב על כל אחת ואחת, וכמה שיעורו בכזית כולן מצטרפין‬ ‫בכזית, יין וחומץ כיוצא בהן, כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא כזית‬ ‫אינורו ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב, ואם לא פטור דברי ר׳ עקיבא‬ ‫ר׳ אלעזר בן עזריה פוטר עד שישתה רביעית יין.
מבואר שר׳ אלעזר בן עזריה הוא שנחלק בזה על ר׳ עקיבא, והיינו שחולק‬ ‫עמו בפי׳ דברי המשנה בכל אשר יתבאר לפנינו. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קלה‬
‬‬ ‫אבל לפי שני הפירושים שבתוס׳, גם לפי הפי׳ הראשון גם לפי פירוש‬ ‫רבינו תם יהי׳ ר׳ אלעזר בן עזריה המשנה הראשונה, וכן כתבו באמת התוס׳‬ ‫בפשיטות.
‫וכבודם הגדול במקומו מונח, אבל הלא זה דבר שאי אפשר, שהרי ר׳‬ ‫אלעזר בן עזריה הוא לגמרי בן דורו של ר׳ עקיבא, ואולי הי׳ גם צעיר ממנו, ‫אבל בכל האופנים רק בן דורו.
‫ואיך אפשר כלל לאמר שעל מחלוקת ר׳ עקיבא ור׳ אלעזר בן עזריה, יהי׳ נאמר סתם "משנה ראשונה" ור׳ עקיבא.
‫ב) ואמנם כי גם לשון המשנה עצמה אי אפשר לפרש כלל שר׳ עקיבא‬ חולק על עצם דין המשנה‪.‬‬ ‫
כי הנה לפי פירוש הראשון לדברי המשנה הראשונה בין אכילה בין שתיה ‫ברביעית, ולר׳ עקיבא בין שתיה בין אכילה בכזית‪.‬‬
‫ולפי׳ רבינו תם למשנה ראשונה אכילה בכזית ושתיה ברביעית, ולר׳ עקיבא‬ בין שתיה בין אכילה בכזית‪.‬‬ ‫
אבל אם הדבר כן, הי׳ צריך להיות לשון המשנה כן.
‫ולפי פי׳ הראשון הי׳ צריך להיות לשון המשנה:
"‬משנה ראשונה עד שיאכל או ישתה רביעית ר׳ עקיבא אומר כזית."
‫ולפי׳ רבינו תם הי׳ צריך להיות:
"משנה ראשונה עד שיאכל כזית, ‬ועד שישתה רביעית, ר׳ עקיבא אומר עד‬ ‫שיאכל כזית, ועד שישתה כזית״, או "ר׳ עקיבא אומר בין אכילה ובין שתיה בכזית.״
‫אבל הלא לשון המשנה הוא:
‫משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין ר׳ עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו‬ ‫ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב.
‫ואין ספק כלל שפשטן של דברים הם שאין דברי ר׳ עקיבא בנוגע‬ ‫להשיעורים עצמן, אם כזית או רביעית, כי אם שהנהו מוסיף שגם ההיתר מצטרף‬ לאיסור, וכלשונו המפורש רק על זה:
‫ר׳ עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב.
‫דהיינו שהוא בא לאמר שגם ההיתר מצטרף לאיסור בשיעורי נזיר.
‫וכבר כללו לנו כלל גדול בירושלמי חגיגה פ״א ה"א "ולית בר נש אמר‬ ‫אף אלא דהוא מודי על קדמייתא".
‫ובאמת כי רק על זה הובאו דברי ר׳ עקיבא בגמרא, ולא הובאו בשום‬ מקום לענין מחלוקת בעצם דין שיעורי אכילה. ‬‬ ג) ויפלא להפירוש הראשון כי נתחלפו כאן הדברים מהיפוך להיפוך.
‫הן זה דשתיה ברביעית הלא כן הוא בכל התורה כולה והחידוש של המשנה‬ ‫הראשונה הוא רק זאת שבנזיר גם אכילה ברביעית.
‫אבל לפירושם הנה לא הוזכר זה כלל במשנה הראשונה, ונאמר רק זאת‬ "משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין" ואם כן העיקר חסר מן הספר והי׳ צריך‬ ‫להיות "משנה ראשונה עד שיאכל רביעית" וזה שגם שתיה ברביעית למשנה‬ ‫ראשונה הלא היינו יודעים מעצמינו, שאם אכילה בנזיר ברביעית, הלא שתיה‬ ‫בודאי ברביעית. ‬‬
‫‪270‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ והתוס׳ במס' סוכה ד' ו׳ הרגישו בזה וכתבו "ומשנה ראשונה דאומרת עד‬ ‫שישתה רביעית הוא הדין באכילה אלא מר נקיט אכילה משום דיליף מיניה לענין‬ שתיה ומר נקט שתיה משום דיליף מיניה לענין אכילה".
‫ולא ידעתי ענין לזה, דברי התוס׳ הי׳ להם מקום אם הי׳ צריך לבוא במשנה‬ ‫גם שתיה גם אכילה שם יש מקום לאמר דנקט שתיה והוא הדין לאכילה ונקט‬ ‫שתיה משום דיליף מינה.
‫אבל הלא הלימודים לא הוזכרו במשנה כלל, וזה עצמו דאכילה יליף‬ ‫משתיה, או אפי׳ שיש לו דין שתיה, אין זכר במשנה, ואיך יהי׳ חסר העיקר.
‫ויאמר דשתיה ברביעית, ולא יזכיר מאכילה דבר שגם זה ברביעית אף שזה הוא‬ כל עיקור החידוש.
‫והלא זה ודאי שאין זה יוצא מדברי המשנה, והא קמן דלרבינו תם באכילה‬ ‫באמת לא פליגי, וגם למשנה ראשונה בכזית.
‫ואיך אפשר שיהי׳ חסר לגמרי לא לבד העיקר כי אם כל דברי המשנה. ‬‬
פרק כ"ד.
‬‬ ‫אבל כל הדברים הולכים למשרים‪ ,‬וילמדו על עצמם, ועל הכלל כלו, ‫והכל על מקומו.
‫וראשונה עלינו להעיר כי יש לפנינו בזה משנה שלמה, ולא משנה קטועה.
‫וגם דין אכילה וגם דין שתיה הכל בא מפורש בדברי המשנה באין‬ ‫מחסור דבר.
‫ודברי המשנה ילכו יחד בדברים ברורים לאמר שאכילה בכזית ושתיה‬ ‫ברביעית:
‫ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית, משנה ראשונה אומרת עד שישתה‬ ‫רביעית יין.
‫והנה הדברים מפורשים יחד דאכילה בכזית ושתיה ברביעית.
‫וזה שבא באמצע "משנה ראשונה אומרת" (והב״ח ז״ל מחק תיבת אומרת אבל‬ ‫כמו שהוא לפנינו כצ"ל) הוא לפי שרצו לסדר מיד אחר זה דברי ר׳ עקיבא שהוא‬ יפרש שאין זה דוקא, ושנה לתלמידיו יחד עם דברי המשנה:
"ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית, ועד שישתה רביעית יין, ואפי׳‬ ‫שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב" ככל אשר כבר נתבאר לנו ענין‬ ‫הדבר בפרק הקודם ובח"ב עמוד ‪82‬‬.
‫ועל כן שנו זה עצמו לאמר "משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין‬ ר׳ עקיבא אומר אפי׳ וכו׳״.
‫לאמר שאין זה כי אם דברי ר׳ עקיבא, אבל דעת כל החכמים שדברי‬ ‫המשנה דוקא הם.
וכן פירש זה גם רש״י ז״ל במשנה עצמה:
"משנה ראשונה, במשנה ראשונה היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית‬ ‫יין, בא ר׳ עקיבא ואמר אפי׳ שרה פתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי‬ ‫זית חייב.״ ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קלו‬
‬‬ ‫ודברי רש"י ז"ל ברורים שר׳ עקיבא מוסיף הוא דין היתר מצטרף לאיסור, ‫אבל אין כאן מחלוקת כלל בעצם דין השיעורין עצמם(סה).
‫והן גם דברי הרמב"ם בפי׳ המשניות:
"ושרה פתו הוא לשון עברי וכל משרת ענבים וענין לצרף כזית שיהי׳‬ ‫בלחם עם היין ששרה בו הפת כזית לפי שר׳ עקיבא סובר היתר מצטרף לאיסור, ‫ואין הלכה כר׳ עקיבא."
‫והנה אין זכר בדבריו שיש בזה מחלוקת בעיקר שיעורי נזיר אם בכזית או‬ ‫ברביעית.
‫וכן פסק בה׳ נזירות פרק ה׳ הלכה ב׳ דאכילה בכזית ושתיה ברביעית.
‫ועל כן גם אין בזה משנה ראשונה בניגוד למשנה אחרונה, שאם הי׳ הדבר‬ ‫כן אז הי׳ צריך להיות הדין כמשנה אחרונה.
אבל בעצמו של דבר אין כאן משנה אחרונה כלל כי גם לר׳ עקיבא דין‬ ‫המשנה ביסודה ברור ואין חולק, ואי אפשר שיהי׳ בזה מחלוקת.
כל דבריו של ר׳ עקיבא אינם כי אם זה לומר שאין דברי המשנה דוקא, ‫וגם ההיתר מצטרף לאיסור ואפי׳ שרה פתו ביין וכו׳. ‫
וזה דבר פשוט הוא שאם בשרה פתו ביין ההיתר מצטרף לאיסור, הצירוף‬ ‫הוא לשיעור כזית ולא לשיעור רביעית. ‫
לפי שכשאוכל את הפת הזה ששרה ביין, הנה אכילה היא זו, ולא שתיה, ‫ועל כן אם הדין דהיתר מצטרף לאיסור וחייב על זה, דבר פשוט הוא דשיעורו‬ ‫בכזית ככל שיעורי אכילה שבתורה. ‫
אבל אף שזה ודאי דפת זה ששרה ביין ואוכל, שיעורו ככל אכילה שבתורה, ‫שאין בהם דין רביעית כי אם דין כזית. ‫
אבל הלא החיוב הוא רק בשביל היין, ואף שגם ההיתר מצטרף לאיסור, אבל הלא האיסור יין הוא.
‫ועל כן אף שזה אכילה, ואנו צריכין לשער בכזית ככל דין אכילה, אבל‬ ‫הכזית הזה צריכין אנו לשער מיין ולא מפת, שהרי כל האיסור הוא היין ולא הפת.
‫וזה הוא שנתפרש בתוספתא:
"כיצד הוא עושה (לשער כזית יין) מביא כוס מלא יין ומביא כזית אינורו‬ ‫ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב."
‫ושתה כיוצא בו היינו ככל היוצא מהכוס לפי שהברייתא דתוספתא סבירא‬ ‫ליה אליבא דר׳ עקיבא שצריך כזית מהיין לבדו.
‫והוא כדברי הירושלמי שם "ר׳ עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו ביין ויש בה‬ ‫כדי לצרף כזית חייב אמר ר׳ חנינא והוא דשרייה בכזית יין״.
‫ובדרך זה הלך רש״י ז"ל ופי׳ כן במשנתינו וכתב "ובא ר׳ עקיבא ואמר‬ ‫אפי׳ שרה פתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית חייב״.
‫ומבואר כי מפרש זה שיש ביין עצמו שבתוך הפת כדי זית, והוא כדברי‬ ‫התוספתא "אם שתה כיוצא בו" וכדברי הירושלמי "והוא דשרייה בכזית יין". ‬‬ -------------------------- ‬‬
(סה) כידוע באו בדברי רש״י ז״ל במס׳ נזיר הוספות וגליונות וכן הם בדברי רש״י בגמ׳ ד׳‬ ‫ל״ז. אבל בדברי המשנה נשארו דברי רש״י ז״ל ברורים ומדוקדקים מאד בעיקר פירוש המשנה. ‬‬
‫‪272‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫ובאמת כי בבבלי פסחים ד׳ מ״ד: וכן׳ במס׳ נזיר ד׳ ל״ז נאמר הי ר׳ עקיבא‬ ‫אילימא ר׳ עקיבא דמתניתן דתנן ר׳ עקיבא אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו‬ ‫לצרף כדי כזית חייב, וממאי דמפת ומיין דילמא מיין לחודי׳ וכי תימא מיין‬ ‫לחודי׳ מאי למימרא הא קמ״ל דאע״ג דתערובת.
‫וכבר כתב רש״י ז״ל בפסחים דילמא מיין לחודי׳ וצירוף שייך למיתני בה‬ ‫משום דנבלע בתוך הפת והיאך משערין כזית יין ממלא כלי מפה לפה ומביא זית‬ ‫ונותן לתוכו והיין היוצא הוא כזית יין וכן הוא בתוספתא דנזיר.
‫ובגמרא שם נאמר אחר זה אלא ר׳ עקיבא דברייתא דתניא ר׳ עקיבא אומר‬ נזיר ששרה פתו ביין ואכל כזית מפת ומיין חייב.
‫ותנאי נינהו אליבא דר׳ עקיבא, ודברי ר׳ חנינא בירושלמי הם כדברי‬ ‫התוספתא אליבא דר׳ עקיבא.
‫הארכנו בזה לבאר הדבר, אף שאין זה נוגע לעיקר דברינו אם הכונה בדברי‬ ‫ר׳ עקיבא מיין לחודיה או מפת ומיין, כי עיקר ענין דברינו הוא רק זאת שכל‬ ‫דברי ר׳ עקיבא אינם בעיקרי שיעורי נזיר, כי אם רק בנוגע לשרה פתו ביין והיתר‬ מצטרף לאיסור. ‫
אבל כל דברינו הם לבאר דברי התוספתא, לפי שגם מזה נולדו הפירושים‬ ‫אשר הובאו בפרק הקודם, לפי שחשבו שדברי התוספתא ילכו יחד עם הנאמר‬ ‫שם לפני זה. ‫
ובאמת הוא רק ענין לעצמו ומן ״כיצד יעשה״ הוא דבר בפני עצמו ושב‬ ‫על המשנה, כמו שהוא כן במקומות אין מספר בתוספתא.
ומפני שהוא ענין כולל ונוגע להתוספתא עם המשנה, ואי אפשר להבין‬ ‫דברי פירוש המשנה מהתוספתא בלא זה נביא כל לשון התוספתא ונבארם, כי‬ ‫בתוספתא פ"ד נאמר:
"נזיר שאכל כל האסורין לו בהתראה אחת אין חייב אלא אחת מתרין בו‬ ‫ואוכל מתרין בו ושותה חייב על כל אחת ואחת וכמה שיעורו בכזית כולן מצטרפין‬ לכזית יין וחומץ כיוצא בהן.״
והיינו דענבים וחרצנים וזגים מצטרפין יחד לכזית.
‫ויין וחומץ כיוצא בהן שגם הם מצטרפין יחד כמו חרצנים וזגים וענבים, ‫ואלו מצטרפין לשיעורן ואלו מצטרפין לשיעורן (ועי׳ ברמב"ם הלכות נזירות‬ פ"ה ה״ג).
"‬כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא כזית איגורו ונותן לתוכו ושופע‬ ‫אם שתה כיוצא בהן חייב ואם לאו פטור דברי ר׳ עקיבא, ר׳ אלעזר בן עזריה‬ ‫פוטר עד שישתה רביעית יין.״
‫וכיצד הוא עושה הוא כבר ענין לעצמו והולך על דברי המשנה ששם‬ נאמרו דברי ר׳ עקיבא בקיצור.
"אפי׳ שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב."
‫אבל איך נוכל לדעת כזית על יין, על זה נאמר בתוספתא בהמשך על‬ המשנה, ויותחל "כיצד הוא עושה״.
‫והוא כלל גדול בהבנת דברי התוספתא.
‫ועי׳ לדוגמא בתוספתא אהלות פרק י״ב אשר יותחל שם הפרק בלשון הזה: ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קלז‬
‬‬ ‫וכמה יהי׳ הסדק הזה בית הלל אומרים כל שהוא מלא חוט המשקולת, ור׳‬ ‫יוסי אומר משום בית הלל פותח טפח.
‫והנה מבלי אשר הוזכר דבר לפני זה מענין הזה יותחל סתם "וכמה יהי׳‬ ‫הסדק הזה״.
‫אבל זה שב אל המשנה במס׳ אהלות ריש פרק י״א הבית שנסדק טומאה‬ ‫מבחוץ כלים שבפנים טהורים וכו׳.
‫ועל הלשון הזה ״הבית שנסדק״ יסבו דברי התוספתא "וכמה יהי׳ הסדק הזה״, ‫ועי׳ גם בתוספתא ביצה סוף פרק ב׳ ונאמר שם:
‫של בית רבן גמליאל היו שוחקין את הפלפלין ברחיים שלהן, אמר ר׳‬ ‫אליעזר בר׳ צדוק פעם אחת הי׳ אבא מיסב וכו׳ אמרו לו אל תחוש להן מערב יום‬ ‫טוב הן שחוקות איזה קירוד אלו קטנים שעושין חבורה קרצוף אלו גדולים שאין‬ ‫עושין חבורה ר׳ שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל וכו׳.
‫והלשון הזה באמצע ״איזה קירוד וכו׳״ אין להם ענין כלל לא עם הקודם‬ ‫ולא למה שאחר זה, וגם אין לו ענין לעצמו שהרי לא הוזכר בזה לא דין קירוד‬ ‫ולא דין קרצוף.
‫אבל באמת אין לו ענין לעצמו כי אם שהדברים שבים על דברי המשנה‬ ‫בביצה ד׳ כ״ג (פ״ב מ״ה).
‫ומתוך שלא ידעו הכלל הזה בתוספתא שבשו במס׳ סנהדרין בתוספתא פ"ה‬ ‫ה״ב, ונאמר שם לפנינו ״כיצד אומר״ שמא תאמרו ראינוהו שרץ אחר חבירו וכו׳.
‫אבל הוא ט״ס פשוט וצ״ל ״כיצד מאומד״ והדברים הולכים על [[משנה סנהדרין ד ה|המשנה‬ פ״ד מ״ה]]: ‬
‫כיצד מאיימין על העדים על עדי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהם‬ ‫שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד וכו׳.
‫ועל זה ילכו דברי התוספתא:
‫כיצד מאומד שמא תאמרו ראינוהו שרץ אחר חבירו וסייף בידו וכו׳‬ ‫ומצאנוהו הרוג וסייף ביד הרוצח וכו׳.
‫ובאמת כי בבבלי סנהדרין ל״ז: מיד אחר המשנה נאמר כן ״תנו רבנן כיצד‬ ‫מאומד אומר להן שמא כך ראיתם וכו׳״ ובירושלמי נאמר זה עצמו מיד אחר‬ ‫המשנה בלא סימן לברייתא בלשון ״תני״ כי אם מסתמא דירושלמי ״כיצד מאומד וכו׳״.
‫לפי שכל כיוצא בזה הי׳ אצלם בקבלותיהם על המשנה ונאמרו מהם בפנים‬ ‫שונים, גם מפי ראשי המתיבתות לפרש הדבר ובלשון מימרא, וגם מפי שוני‬ ‫הברייתות בתוך סידור הברייתות וגם בתוך התוספתא.
‫וכבר העיר על יסוד הדבר גס רבינו הר"ש אהלות פי״א מ״א וכתב שם‬ ‫״טומאה וכו׳ שהלשון מגומגם וכו׳ ויותר נראה לפרש דקאי אסדק דאכסדרה ולאו‬ ‫אדלעיל קאי ובכמה מקומות מצינו בתוספתא כענין זה״.
‫וגדולה מזו כתבו התוס׳ במס׳ בבא בתרא ד׳ קנ״ו בד״ה ר׳ אלעזר אומר‬ ‫וכו׳ ״הכי גריס ר״ת ר׳ אלעזר ולא ר׳ אליעזר והוא ר׳ אלעזר בן שמוע וכו׳ מדתני‬ בתר הך בבא פלוגתא דר׳ אליעזר ור׳ יהושע וכו׳ והר״ר יצחק בר' מאיר הקשה‬ ‫מן התוספתא דקתני התם המסוכן וכו׳ במה דברים אמורים בחול וכו׳ ר׳ יהושע‬ ‬‬
‫‪274‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫אומר וכו׳ אלמא משמע דכולה ר׳ אליעזר קתני לה ואומר רבינו יצחק דלא קשיא‬ ‫מידי דבמה דברים אמורים דתוספתא אמתני׳ דהכא קאי ולאו אמילתא דרישא‬ דר׳ אלעזר דתוספתא וכו'."
‫וכן הדבר גם במקום הזה במס׳ נזיר שאנו עומדין בו שהלשון הזה בתוספתא‬ "כיצד הוא עושה״ אינו על הנאמר לפני זה, כי אם ישוב וילך על דברי ר׳ עקיבא‬ במשנתינו וכמבואר.
‫ואחרי כל זה הנה נבין גם את דברי הגמ׳ על זה אשר כבר הוכרחו להגיהם‬ ‫אבל גם אחרי ההגהות ההם נשארו סתומים לגמרי, וכל הלשון מפליא ובלתי מובן.
‫והנה לשון הגמ׳ לפנינו הוא:
‫תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה ור׳ עקיבא כיון דכתיב‬ ‫וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה כזית אף כל איסורין כזית.
‫והתוס׳ במס׳ סוכה ד׳ ו׳ הביאו שלשה נוסחאות בדברי הגמ׳ אלה וכתבו שם:
‫״ת״ק מדמי להו איסורי נזיר לשתיה ובאכילת עלין ולולבין נמי בעי רביעית‬ ‫כמו בשתיה וכו׳ ורבינו תם גריס שם בנזיר ת״ק לא מדמה להו לכל איסורי נזיר‬ ‫לאכילה וכן מצא בספר ישן, ויש ספרים שכתוב בהן ולא מדמי להו לאיסורי‬ ‫נזיר לשתיה והכל אחד."
‫וכל זה יודיע לנו רק זאת שהדברים עצמם סתומים ועל כן רצה כל אחד‬ ‫להגיהם על פי דרכו, עד שיש לנו שני נוסחאות מהיפוך להיפוך ״ת"ק מדמי להו" ‫״ות"ק לא מדמי להו".
‫והנה התוס׳ דחו הגירסא ת״ק מדמי וגרסו תנא קמא לא מדמי, אבל גם‬ ‫אחר כל זה עוד לא נוכל לדעת איך יפרשו לשון הגמרא(סו).
‫והרי ענין דברי הגמ׳ לפי פירושם (דהיינו לפי פי׳ רבינו תם וגירסא זו)‬ ‫הוא שר׳ עקיבא מדמה שתיה לאכילה, ועל כן סובר ששניהם בכזית, ות"ק לא‬ ‫מדמה שתיה לאכילה וע"כ סובר דגם בנזיר כל חד כדינו אכילה בכזית ושתיה‬ ‫ברביעית כמו שהוא גם בכל התורה.
‫אבל הלא לפי זה הי׳ לשון הגמ׳ צריך להיות "תנא קמא לא מדמה שתיה לאכילה".
‫ומה ענין ללשון הגמ׳ שלפנינו "תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה".
‫והלא גם ר׳ עקיבא לא ידמה כל איסורי נזיר לשתיה, ר׳ עקיבא מדמה כל‬ ‫איסורי נזיר לאכילה. ‫
והרי דבר פשוט הוא שלפי דברי התוס׳ הי׳ לשון הגמ׳ צריך להיות "תנא‬ ‫קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לאכילה". ‬
‫ואין ספק שנוסח זה בא בגמרא על פי הגירסא "ת"ק מדמי להון לכל‬ ‫איסורי נזיר לשתיה" ועל פי דרך הפי׳ הראשון שלפי זה תנא קמא באמת מדמה‬ ‫אכילה לשתיה ושניהם ברביעית. אבל לפי׳ ר"ת צ"ל לכל איסורי נזיר לאכילה וכן‬ ‫הוא באמת בתוס׳ סוכה שם. ‫‬‬
------------------------------- ‬‬
(סו) חובה עלינו לאמר כי בדברינו אלה כל מלאכתינו רק לעמוד על פשטן של דברי המשנה‬ ‫והגמ' ורבותינו הראשונים ז״ל, הם המורים הם המלמדים אותנו גם בזה ותלמידי תלמידיהם אנו, ‫ומהם למדנו כל זה, וברשותם הננו עושים מלאכתינו לברר דבר ולהעמידו על מקומו על פי מה שהאירו לנו‬ ‫הדרך גם במקום זה עצמו, וכבר הערנו שזה הוא גם דעת הרמב״ם ועיקר הפירוש יסודו בדברי רש״י‬ ‫במשנה שם. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קלח
‬‬ ‫ואם כן אין שינוי הנוסחאות רק בזה לבד, אם נגרוס "תנא קמא מדמי" או ‫להיפך "תנא קמא לא מדמי" כי אם עוד גם בזה שלפי הגירסא "תנא קמא מדמי"‬ ‫צריך להיות "לכל איסורי נזיר לשתיה" ולפי הגירסא "תנא קמא לא מדמה" צריך‬ ‫להיות "לכל איסורי נזיר לאכילה".
‫ואמנם שיפלא עוד יותר שגם כל הלשון בכללו תמוה לדבריהם, ואין לו הבנה.
‫שמה ענין להלשון "איסורי נזיר" שבא בגמרא בדברי תנא קמא ובדברי ר׳‬ ‫עקיבא, והרי לפי דברי התוס׳ כך הי׳ צריך להיות לשון הגמ׳: ‬
"תנא קמא לא מדמי (או מדמי) שתיה לאכילה ור׳ עקיבא כיון דכתיב‬ ‫וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית."
‫אבל לשון הגמרא הוא:
"תנא קמא לא מדמי (או מדמי) להון "לכל איסורי נזיר" לשתיה ור׳ עקיבא סבר‬ ‫כיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית "אף כל איסורין" בכזית."
‫וזה פלא וכי כעורה לאמר "אף שתיה בכזית" ומדוע יאמרו תחת זה "‬אף‬ ‫כל איסורין" והלא לפירושי התוס׳ דברי ר׳ עקיבא אשר יפורשו כאן בגמ׳ הנם‬ ‫רק זאת לאמר דגם שתיה דהיינו יין וחומץ בכזית, ומדוע לא בא הלשון מפורש‬ ‫כן לענינו ״מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית".
‫וזה עצמו הוא גם בדברי תנא קמא שגם עליו בא בגמ׳ "לכל איסורי נזיר".
‫אבל כן הדבר, ודברי הגמ׳ לפרש דברי תנא קמא ור׳ עקיבא אינם כלל‬ ‫על שיעורי נזיר שיעורי אכילה ושתיה, שבזה גם לא נחלק אדם מעולם ששיעור‬ ‫אכילה בכזית ולא ברביעית, ושיעור שתיה ברביעית ולא בכזית.
‫והוא גם מפורש בדברי המשנה ביסודה "ואינו חייב ער שיאכל מן הענבים‬ כזית ועד שישתה רביעית יין".‬ ‫
ועל כן לא הי׳ יכול להיות בלשון הגמ׳ "אף שתיה בכזית" לפי ששתיה‬ ‫עצמה שיהי׳ בכזית ליכא למאן דאמר כן, וכן לא הי׳ יכול להיות שם "ת"ק מדמי‬ (או לא מדמי) אכילה לשתיה" שבזה אין חקירה כלל.
‫מחלקותם הוא רק בשרה פתו ביין ויש בה לצרף כזית שר׳ עקיבא מחייב‬ ‫ותנא קמא פוטר.
‫ועל ידי כל הפירושים השונים, והגירסאות השונות, נפל ט״ס בתיבה אחת‬ ‫ותחת "‬תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה" צ״ל "להדדי" וכל‬ ‫הדברים מתבארים מאליהם וכל לשון הגמרא מדוקדק והדברים יאירו לפנינו.
"תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר להדדי, ור׳ עקיבא כיון דכתיב‬ ‫וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל איסורין בכזית".
‫והיינו דר׳ עקיבא סבר כיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל מזה‬ ‫ידעינן דאף כל איסורין יש בהן כזית. ‫
אבל איך יהי׳ בכולם כזית, והלא בין איסורי נזיר יש גם יין וחומץ שהם‬ ‫שיעורן ברביעית, ככל שתיה שאינה אלא רביעית. ‫
ומזה מוכח דאם שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב, ועל כן‬ ‫באמת יש גם ביין וחומץ שיעור כזית, כשהוא בא על ידי היתר מצטרף לאיסור. ‫
אבל תנא קמא לא מדמה כלל כל איסורי נזיר זה לזה, ועל כן סבר‬ ‫שהדברים כפשטן, ויין וחומץ אין בהם חיוב כי אם כששתה מהם עצמם כמו שהם. ‬‬
‫‪276‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫ועל כן באמת בא בדברי הגמ׳ גם אצל ת"ק וגם אצל ר' עקיבא "כל איסורי‬ ‫נזיר" ״ואף כל איסורין".
‫וכל לשון הגמרא מבואר ומבורר.
‫והן גם ענין דברי הירושלמי שם, והלשון בירושלמי הוא:
"משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין דהוון דרשין שכר מה שכר שנאמר‬ ‫להלן רביעית אף כאן רביעית חזרו לאמר לא יאכל לא ישתה מה אכילה כזית‬ ‫אף שתיה כזית ר׳ עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב."
‫והגירסא הנכונה בירושלמי נשארה לפנינו בתוס׳ במס׳ עירובין ד׳ ד׳ שהעתיקו‬ ‫שם דברי הירושלמי וכתבו "וכן משמע בירושלמי דקאמר משנה ראשונה עד‬ ‫שישתה רביעית "דהא דרשינן" שכר שכר מה להלן ברביעית אף כאן ברביעית״.
‫והלשון הזה ״דהא דרשינן״ היינו שכן הוא בהחלט וכמו שנתבאר.
‫ואחר זה יפרש הירושלמי דברי ר׳ עקיבא שזה הוא החזרו לאמר שם‬ ‫ויאמר "חזרו לאמר לא יאכל לא ישתה מה אכילה כזית אף שתיה כזית״ ואיך‬ ‫יהי׳ זה, הרי שתיה בודאי ברביעית, על כן יאמר ר׳ עקיבא אפי׳ שרה פתו ביין‬ ‫ויש בה כדי לצרף כזית חייב.
‫ממש כמו שהוא בבבלי וכמו שנתבאר.
‫ונראין הדברים שהירושלמי סובר שהלכה כר׳ עקיבא בהיתר מצטרף לאיסור, ‫אם רק בנזיר או בכל איסורין ויבואר במ״א. ‬‬
‫פרק כ״ה.
‫ ‬‬ ובמס׳ נדרים ד׳ ס"ו תנן (פ"ט מ"ו): ‬
‫פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרים‬ ‫ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר׳ עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר‬ כלו כיצד אמר קונם שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם וכו׳‪.‬‬
‫והנה ראשונה נראה גם בזה ככל דברינו.
‫עצם דברי המשנה הם "פותחין בימים טובים ובשבתות".
‫אמנם כי לפני ר׳ עקיבא פירשו זה שהכונה שאז ניתרין רק שבתות וימים‬ ‫טובים, אבל שאר כל הימים נשארין באיסורן. ‫
ור׳ עקיבא בא ולימד שאין זה פירוש דברי המשנה, כי אם שכונת המשנה‬ ‫לאמר שעל ידי זה הכל מותר.
‫ואמנם כי יותר מזה שגם דברי ר׳ עקיבא שבא ולימד, אין זה כי אם מתוך‬ ‫שיטת בית הלל אשר גם דבריהם נשנו במקום אחר לפרש שם דברי יסוד המשנה.
‫והוא במשנה נדרים ד׳ כ: כ"ה: שנאמר שם:
‫ארבעה נדרים התירו חכמים, נדרי זרוזין ונדרי הבאי נדרי שגגות ונדרי‬ ‫אונסים. נדרי זירוזין כיצד וכו׳ נדרי שגגות (כיצד) אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר‬ ‫שאכל ושתה וכו׳ ראה אותם אוכלים תאנים ואמר הרי אלו עליכם קרבן ונמצאו‬ ‫אביו ואחיו.
‫היו עמהם אחרים בית שמאי אומרים הן מותרין ומה שעמהם אסורין, ובית‬ ‫הלל אומרים אלו ואלו מותרין. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קלט‬
‬‬ ‫וכבר הובאו שם בד' כ"ה דברי ר׳ עקיבא, וע"ש בדברי הר"ן שכתב "והא‬ ‫מתניתן לא דמיא ממש למתניתן דפרקין דאילו במתניתן דהכא הנדר בטל מאליו‬ ‫ואילו במתניתן דפותחין נדרא חייל אלא שפותחין וכו' והא דמייתינן לה הבא‬ ‫לפרושי פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל ולומר דבנדר שהותר מקצתו הותר כלו‬ ‫תליא כי היכי דתליא בהו פלוגתייהו דרבנן ור' עקיבא".
‫ועוד יותר מזה הוא בתוספתא במס' פסחים פרק א׳ ה"ו: ‬
‫בראשונה היו אומרים אין מוכרין חמץ לנכרי ואין נותנים לו במתנה אלא‬ ‫כדי שיאכל עד שלא הגיע שעת ביעור, עד שבא ר' עקיבא ולימד שמוכרין‬ ‫ונותנין במתנה אף בשעת הביעור, אמר ר׳ יוסי אלו דברי בית שמאי ואלו דברי‬ ‫בית הלל הכריע ר׳ עקיבא לסייע דברי בית הלל.
‫ולפנינו בברייתא בגמרא בפסחים כ"א בא זה באמת רק במחלוקת בית‬ ‫שמאי ובית הלל: ‬
‫דתניא בית שמאי אומרים לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא אם כן יודע‬ ‫בו שיכלה קודם פסח ובית הלל אומרים כל שעה שמותר לאכול מותר למכור(סז).
‫והנה בא גם על זה בתוספתא הלשון "בראשונה היו אומרים וכו׳ עד שבא‬ ‫ר׳ עקיבא ולימד" ונתבאר בדברי התוספתא עצמה מר׳ יוסי שאין זה לימוד חדש מר׳ עקיבא כי אם "שהכריע ר׳ עקיבא לסייע דברי בית הלל".
‫וכן הוא גם במס׳ שבת ד׳ י"ח: תנו רבנן בית שמאי אומרים לא ימכור אדם‬ ‫חפצו לנכרי ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע לביתו‬ (לפני השבת) ובית הלל אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה ר׳ עקיבא אומר‬ ‫כדי שיצא מפתח ביתו, אמר ר׳ יוסי בר׳ יהודה הן הן דברי ר׳ עקיבא הן הן‬ ‫דברי בית הלל לא בא ר׳ עקיבא אלא לפרש דברי בית הלל(סח).
‫והנה לנו בזה מפורש בתוספתא פסחים שם ״בראשונה היו אומר־ם וכו׳ עד‬ שבא ר׳ עקיבא ולימד" והכונה שביאר דברי בית הלל. ‬‬
--------------------------------- ‬‬
(סז) בברייתא שם בא בסוף "ר׳ יהודה בן בתירא אומר כותח וכל מיני כותח אסור למכור‬ ‫שלשים יום קודם לפסח".
‫והגר״א ז״ל הגיה כן גם בסיום דברי התוספתא שם ולא נוכל לירד לסוף דעתו ולדעת טעם להגהה זו, ‫שהרי התוספתא במקום הזה היא סגנון סידור לעצמה, והברייתא בגמ׳ סידור אחר לגמרי, ושם בברייתא באו‬ ‫דברי ר׳ יהודה בן בתירא, אבל מה ענין להגיה מזה בתוספתא, וכי כל הברייתות השונות נסדרו בדברי כל‬ ‫התנאים.
(סח) ובמקומו בכרך הבא יבוארו לנו מקומות הרבה במשנה כאלה שבאו דברי ר׳ עקיבא על‬ ‫דברי בית שמאי ובית הלל ואינם כי אם לפרש או להכריע.
‫וראוי להעיר שכן הוא גם עם התנאים הקודמים לר׳ עקיבא כמו במס׳ ערכין ד׳ כ״ג ״והתניא המקדיש‬ ‫נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר׳ אליעזר אומר כשהוא מגרשה ידור הנאה ר׳ יהושע אומר אינו צריך ואמר ר׳‬ ‫אלעזר בר׳ שמעון הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל שבית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש, ובית‬ ‫הלל אומרים הקדש טעות אינו הקדש".
‫ובגמ׳ מועד קטן ד׳ כ' ״ת״ר קיים כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל אינו צריך לכפותה אחר הרגל‬ ‫דברי ר׳ אליעזר וחכמים אומרים אפי׳ יום אחד ואפי׳ שעה אחת אמר ר׳ אליעזר בר׳ שמעון הן הן דברי בית‬ ‫שמאי הן הן דברי ב"ה שבית שמאי אומרים שלשה ימים ובית הלל אומרים אפי׳ יום אחד".
‫וזח הוא גם ענין מחלוקת רבי ורשב״ג בירושלמי במס׳ עירובין פ״י ה״א בדין בדיקת תפילין וכבר‬ ‫הערנו על זה בדברינו ״הלל הבבלי ובבל בכלל" הערה נ״ב עמוד ‪112‬‬. ‬‬
‫‪278‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫וזה הוא ממש כן ועוד יותר מזה בדברי המשנה בנדרים שביאר והכריע‬ ‫כדברי בית הלל על יסוד המשנה.
‫וכדברי בית הלל אשר באו על יסוד המשנה של נדרי שגגות שביארו הם‬ ‫שזה שנאמר שם בתוך נדרי שגגות ונמצאו אביו ואחיו שכוונת דברי המשנה הוא‬ ‫לאמר שאז גם אחרים מותרים לפי שנדר שהותר מקצתו הותר כלו.
‫אף כן ביאר ר׳ עקיבא והכריע בשיטת בית הלל שגם זה שנאמר ביסוד‬ ‫המשנה ״פותחין בימים טובים ובשבתות״ גם שאר הימים מותרין.
ומבאר שדבריו מתוך דברי בית הלל על יסוד המשנה ויזכיר זה גם‬ מפורש ויאמר:
‫עד שבא ר׳ עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כלו כיצד אמר‬ ‫קונם שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם וכו׳.
‫שזה הוא עצם דברי בית הלל בדמיון זה בנדרי שגגות וביאר ר׳ עקיבא‬ שכן הוא גם בפותחין.
‫ולשון הר"ן גם בסוף ד׳ כ״ו "ולענין הלכה קי״ל כר׳ עקיבא אליבא דבית הלל״.
וכל הדברים פשוטים ומבוארים מעצמם.
‫וכן הוא גם יתר הדברים ממין הזה ככל אשר יתבאר כל זה במקומו בכרך‬ ‫הבא בדבדינו על ר׳ עקיבא וכל ענינו בנוגע להמשנה.
‫ועלינו לבאר עוד במקום הזה מקום אחד במשנה אשר בא גם שם הלשון‬ "‬משנה ראשונה ור׳ עקיבא". ‬‬
פרק כ"ו.
‬ ‬‬ ‫במס׳ סנהדרין ד׳ כ״ז: (פרק ג׳ משנה ד') נאמר:
‫ואלו הן הקרובים אביו(סט) ואחיו ואחי אביו, ואחי אמו ובעל אחותו, ‫ובעל אחות אביו, ובעל אחות אמו, ובעל אמו, וחמיו, וגיסו, הן ובניהן וחתניהן, ‫וחורגו לבדו, אמר ר׳ יוסי זו משנת ר׳ עקיבא, אבל משנה ראשונה, דודו ובן‬ דודו וכל הראוי ליורשו.
ופי׳ רש״י ז״ל וכל הראוי ליורשו דהיינו קרובי האב אבל קרובי האם כגון‬ ‫אחי אמו כשר לו שהרי אינו ראוי ליורשו וכו׳.
וכפי מה שהורגלנו נחשוב זה למחלוקת בין המשנה הראשונה לר׳ עקיבא, ‫דהיינו שלהמשנה הראשונה כשרים קרובי האם וקרובי האישות, ולדברי ר׳ עקיבא פסולים.
‫אבל כאשר אך נשים לב להדברים אז נראה לבד כל דברינו גם מתוך‬ ‫המקום הזה עצמו שאי אפשר לאמר כן.
ולבד ממה שאם כן הי׳ צריך להיות תחלה דברי המשנה הראשונה ואחר‬ ‫זה דברי ר' עקיבא. ‫‬‬
------------------------------ ‬‬
(סט) בנוסח המשנה שבגמרא וגם בירושלמי לא נמצא שם תיבת ״אביו״ וכבר כתב שם‬ ‫הרמב״ם "הטעם שלא מנה אביו לפי שהוא מבואר במקרא ולא למדנו אסור עדות הקרובים אלא ממה שהזהיר‬ ‫השי״ת מלהעיד האב על הבן או הבן על האב כמו שנאמר לא יומתו אבות על בנים״.
והוא באמת מראשי כללי המשנה, אבל יש בזה תנאים רבים ככל אשר יבואר בכרך הבא. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
קמ
‬‬ ‫הנה גם עזבו כאן במקום הזה לגמרי דברי המשנה הראשונה וישכחום, ‫ולולא ר׳ יוסי לא באו כלל, והרי לא רצו להשכיחם על ידי זה, שהרי עתה‬ ‫הוצגו לפנינו עם דברי ר׳ יוסי. ‬
‫אבל גם זולת כל זה אין מקום לאמר כן שהרי דבר פשוט הוא בכל‬ ‫הגמרא שקרובי האם וקרובי האישות פסולים, ואם יש כאן מחלוקת, לכל הפחות‬ ‫הי׳ צריך להיות על זה בגמרא מפורש שהלכה כר׳ עקיבא.
‫ואמנם כי יפלא עוד יותר הרבה שבגמרא באו על זה לימודים ואסמכתות‬ ‫מקרא על דר׳ עקיבא, ואין שם שאלה בגמרא ורבנן האי קרא דר׳ עקיבא מאי‬ ‫עבדי ליה.
‫ונאמר על זה בגמרא סתם מנא הני מילי דת"ר וכו׳ אשכחן קרובי האב‬ ‫קרובי האם מנא לן אמר קרא אבות אבות תרי זימני אם אינו ענין לקרובי האב‬ תנהו ענין וכו׳.
‫ואיך לא אמרינן על זה ואידך הוא וכו׳ כמו שהוא דרך הגמרא בכל מקום‬ ‫במחלוקת התנאים.
‫וכאן נתפרש שם רק שיטת ר׳ עקיבא, ואין זכר בכל הסוגיא לשיטה אחרת, ‫וגם דברי ר׳ עקיבא שנתפרשו לא הוזכר על זה שמו, לאמר ור׳ עקיבא מנא ליה,‬ ‫כי אם סתם מנא הני מילי ומנלן, כאלו הי׳ זה באמת דבר פשוט ומוסכם וסתם‬ ‫משנה מוסכמת. ‫
ובנזיר (פרק כ׳׳ד לעיל) שאף שכל מחלוקת ר׳ עקיבא ות"ק הוא רק בפרט‬ ‫אחד הנוגע לדין המשנה ולא לעיקר הדבר בכל זה בא על זה בגמרא מפורש‬ "‬תנא קמא וכו׳ ור׳ עקיבא כיון דכתיב וכו'״. ‫
וכאן הרי אם הוא מחלוקת נחלקו בעיקר גדול כזה, ובכל זה ידובר בגמרא‬ ‫סתם עד שלא לבד שלא הוזכר דבר בגמרא משיטת החולקים על ר׳ עקיבא, כי‬ ‫אם שגם דברי ר׳ עקיבא נתפרשו סתם שלא על שמו ביחוד רק כאלו הי׳ זה רק‬ ‫סתם משנה. ‫
אבל כן הדבר, וגם בלא כל דברינו הנה יוכיח המקום הזה גם על עצמו, ‫ועל הכלל כלו, שאין בזה מחלוקת כלל, כמו שבאמת לא נמצא בשום מקום‬ ‫שיחלוק אחד התנאים על המשנה ביסודה, ור׳ עקיבא אינו אלא מוסיף עליה.
‫לפי שביסוד המשנה במקום הזה לא נחשבו רק הפסולים מן התורה, ולא‬ ‫חשבה כלל פסולי קורבה הפסולים רק מדרבנן, דהיינו קרובי האם וקרובי האישות.
‫ועל כן כשבא ר׳ עקיבא והוסיף וסידר בתוך המשנה יחד גם פסולי קורבה‬ ‫הפסולים רק מדרבנן שבקו כולי עלמא הלשון הראשון, וגרסו במשנתם רק הכל‬ ‫יחד כמשנת ר׳ עקיבא, שהרי הלכה כן, ודברי ר׳ עקיבא גם מוסכמים באין חולק.
‫ועל כן ירא ר׳ יוסי שישתכח לגמרי לשון המשנה הראשונה לפי שכל‬ ‫השונים תפסו כלשונו של ר׳ עקיבא, ועל ידי זה ישתכח עיקר הדבר שמדאורייתא‬ ‫רק קרובי האב פסולים, ולזה הזכיר ר׳ יוסי אצל משנת ר׳ עקיבא המוסכמת גם‬ ‫לשון יסוד המשנה לעצמו כמו שהי׳. ‫
ובזה יאירו לנו דברי הרמב״ם, ואשר לא מצאו הדרך להעמידם, אבל‬ ‫הנם ברורים ופשוטים. ‬‬
‫‪280‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ כי בהלכות עדות פי״ג ה״א כתב הרמב״ם ״הקרובים פסולים לעדות מן‬ ‫התורה שנאמר לא יומתו אבות על בנים מפי השמועה למדו שבכלל לאו זה‬ ‫שלא יומתו אבות על פי בנים ובנים על פי אבות והוא הדין לשאר קרובים‬ ‫ממשפחת אב בלבד והם האב עם הבן ועם בן הבן, והאחים מן האב זה עם זה, ‫ובניהם זה עם זה, ואין צריך לאמר הדודים עם בן אחיו, אבל שאר הקרובים מן‬ ‫האם או מדרך אישות כולן פסולין מדבריהם״.
ויש מן הראשונים ז״ל שחשדו אותו שכתב כן על פי הסברא בלבד, ועל‬ ‫כן כתב עליו הרשב״א בתשובה ״ודע שהאומרים שיש הפרש בין צד האם לצד‬ ‫האב כבר ביארנו טענתם שיצא להם מפני שאותם הקרובים ממדרש חכמים הם‬ ‫וכדאמרינן התם אשכחן קרובי האב קרובי האם מנלן אמר קרא אבות אבות תרי‬ ‫זימנא וכו׳ ואם אתה אומר כן אף פסולי קרובי האב מדבריהם כו׳ ומה הפרש בין‬ מדרש יומתו יומתו וכו׳“.
‫ומרן בכסף משנה האריך בתירוצים על דרכי פשרה וכתב "וסובר רבינו‬ ‫שכל מה שאנו דורשים בפירוש הכתוב הוא דאורייתא ומה שנדרש באם אינו ענין‬ ‫מיקרי דברי סופרים, ואם תאמר והלא גם שם מסיים בברייתא אשכחן לחובה לזכות‬ ‫מנלן אמר קרא וכו׳ אם אינו ענין לחובה וכו׳ ואם כן נאמר דדוקא לחובה וכו׳‬ ‫וי"ל וכו׳.
‫ובחושן המשפט סי׳ ל״ג סעי׳ ב׳ כתב הרמ״א "ויש אומרים דקרובי האם‬ ‫נמי אינם פסולים אלא מדרבנן״.
‫והש״ך חלק עליו וכתב ״משמע מדברי הר״ב דהיש אומרים אלו מקילין‬ ‫וסבירא להו דאינן פסולין אלא מדרבנן ונפקא מינה גם כן לענין עדי קדושין‬ ‫ולפענ״ד זה אינו "דהא על כרחך טעמו של הרמב״ם כמו שכתב בכסף משנה" ‫פי״ג מה׳ עדות דסבירא ליה שכל מה שאנו דורשים מהי״ג מדות שהתורה נדרשת‬ ‫בהן הוא מדבריהם וכו׳ ע״ש וכו׳ וכן מוכח בודאי דעת הרמב״ם דאם לא כן אין‬ ‫טעם לדבריו למה יהא קרובי האם רק מדבריהם וכו' ואם כן פשיטא דאין כוונת‬ ‫הרמב״ם כאן בקרובי האם לומר דכיון שהוציאו באחד מי״ג מדות לא יהא בהן דין‬ ‫תורה וכו׳ והר״ב וע״ש שהביאו דעת היש אומרים לא כיוונו יפה״.
‫אבל כל זה כתבו מפני שבכל מקום חשדו להרמב״ם שבא ובדא שיטות‬ ‫חדשות(ע) מסברת עצמו, ואין הדבר כן, כל דברי הרמב״ם בכל מקום אינם כי‬ אם מתוך שיטת סוגית הגמ׳ אשר לא זז מזה ימין ושמאל, ואך משם חקר דבר‬ ‫ההלכה והקבלה.
‫ויסוד דברי הרמב"ם בכל הדברים האלה אינם כי אם זה שכתב בספר המצות‬ ‫בשרש השני: ‬‬
-------------------------‬ ‬‬
(ע) ‬גם בנוגע להי״ג מדות חשדו להרמב״ם בדבר שלא עלה על דעתו, ונגד דבריו המפורשים‬ ‫במקומות אין מספר, ודברי הרמב״ם ברורים, שהעיקר בכל זה הוא רק העולה מתוך סוגית הגמ׳ אם זה‬ ‫דאורייתא או דרבנן, ואך על זה לבד סמך הרמב״ם בכל מקום, ואך לחנם השיגו עליו, וגם משיגיו עצמם ילכו‬ ‫בדרך זה בכל הש״ס, וכן הוא גם שיטת התוס׳ ושיטת כל הראשונים וככל אשר יבואר לנו במקומו, ואך לחנם האריכו‬ ‫בזה האחרונים כי דבריו פשוטים וברורים עד שבאמת אין כאן מחלוקת כלל בעיקר הדבר בינו לבין יריביו וגם החולקים‬ ‫עליו הלכו בדרך זו במקומות לאין מספר ושם יבואר לנו כל זה. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קמא‬
‬‬ "לפי הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד‬ ‫שלמדוהו באחת מי"ג מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה‬ ‫דאורייתא הנה ראוי למנותו אחרי שהמקובלים ממנו אמרו שהוא דאורייתא ואם‬ ‫לא בארו זה ולא ידברו בו הנה הוא דרבנן.״
‫ועל כן הנה גם במקום הזה לא עשה רבינו דבר מדעתו ומסברתו לברר לו‬ ‫דרשות מתוך דרשות איזה דאורייתא ואיזה דרבנן, ידע רבינו היטב כי אין הדבר‬ ‫תלוי כלל בדרשה זו או זו אשר הם באו על הדינים המקובלים, ולא שהדין בא‬ ‫מהם, הכל תלוי רק בהיוצא מתוך עומק סוגית המשנה והגמרא במקומם לדעת‬ ‫משם אם זה וזה מקובל ומוכרע לדאורייתא או דרבנן.
‫וכן עשה גם במקום הזה, ואחרי שאין זה מדרך המשנה כלל לסדר תחלה‬ ‫דברי החולק על אשר הי׳ מוסכם לפני זה, ואלו הי׳ ר׳ עקיבא חולק על דין‬ ‫המשנה הראשונה הי׳ סידור הדברים תחלה דברי המשנה הראשונה, ועל זה דברי‬ ‫ר׳ עקיבא.
‫ואחרי שגם יותר מזה בלא דברי ר׳ יוסי השכיחו את דבר המשנה הראשונה, ‫ואלו הי׳ כאן מחלוקת לא עשו כן, שהרי לפנינו שלא רצו להשכיח זה, והביאו‬ ‫דברי ר׳ יוסי.
‫ואחרי שבכל סוגית הגמרא לא נתפרש כלל במאי פליגי משנה ראשונה ור׳‬ עקיבא, והוא לגמרי נגד דרך סוגית הש״ס במחלוקת, ואף כי במחלוקת של ענין‬ ‫גדול וכולל כזה. ‬
‫ולא זו בלבד כי אם שבכל הסוגי׳ לא הוזכרו רבנן דר׳ עקיבא כלל, ולא‬ ‫דבר מחלקותם.
‫ויותר מזה שגם דברי ר׳ עקיבא לא הוזכרו על שמו, כי אם סתם, כאלו‬ ‫הוא באמת דבר מוסכם.
‫ועל כן ראה ‬רבינו ונוכח מתוך הסוגי׳ עצמה שבהכרח שיש כאן רק דבר‬ ‫מוסכם לכל, והמשנה הראשונה חשבה רק פסולים מן התורה, קרובי האב כלשונו‬ ‫של רש״י ז״ל ור׳ עקיבא הוסיף לשנות יחד עם זה גם כל הפסולין מדרבנן.
‫ובגמ׳ סמכו הכל יחד לקרא והוא מדרכי הגמ׳ בכל מקום ואין זה כי אם‬ ‫אסמכתא דקראי.
‫ומפני שאין כאן מחלוקת והוא דבר מוסכם, תפסו כל השונים את הלשון‬ ‫של ר׳ עקיבא במשנה בהיותו כולל הכל. ‫
וזה עצמו רצה ר׳ יוסי לתקן, לפי שיכול לבוא מזה טעות שכל הפסולים‬ ‫מדרגתם אחת שהרי נשנו יחד, ועל כן הודיע לתלמידיו שבמשנה הראשונה לא‬ ‫באו באמת כי אם קרובי האב לבד מפני שאך הם לבדם דאורייתא והדברים‬ ‫פשוטים וברורים(עא). ‬‬
------------------------- ‬‬
(עא) ובפי' המשניות תפס הרמב״ם בלשונו ״ואין הלכה כמשנה ראשונה״, והכונה שאין הלכה‬ בזה ‬שרק קרובי האב פסולים ולא קרובי האם, ולא נחית שם רבינו באריכות של ביאורים.
‫ושם כתב הרמב"ם ״ואמרו וכל הראוי ליורשו אינו מדברי משנה ראשונה אלא הוא תשלום משנת‬ ר׳ עקיבא״‪.‬‬
וזה הוא שלא כדברי רש״י ז״ל ונראה שזה מפני הקושיות שהקשו על רש״י ז״ל שכתב הנמוקי יוסף, שגם בקרובי האם יש צו ירושה והרמב״ם הלא יסבור שבמשנה ראשונה נחשבו רק קרובי האב. ‬‬
282
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫והוא ממש כמו שהוא ענין דברי המשנה במס׳ עדיות פרק ז׳ משנה ב׳‬ בתפסם לשון "משנה ראשונה“:
‫העיד ר׳ צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור שמשנה ראשונה חגבים‬ ‫טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו צירן.
‫וזה עצמו נאמר במשנה תרומות פרק י׳ משנה ט׳ בלא לשון "משנה ראשונה״:‬
חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו את צירן, העיד ר׳ צדוק‬ ‫על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.
‫והנה אין בזה לשון של משנה ראשונה כלל, לפי שהכונה פשוטה שר'‬ ‫צדוק ביאר שטעם המשנה הוא אינו מטעם תערובות כי אם שחגבים טמאים‬ ‫אין בהם דם כי אם לחלוחית בעלמא ועל כן ממילא כן הוא גם כשהוא בעין, וזה הוסיף ר׳ צדוק(עב).
‫ועל כן באמת באו במס' עדיות דברי ר' צדוק תחלה ואחר זה דברי‬ ‫המשנה עצמה.
‫לפי שהשונים כבר שנו רק דבריו לבדם, לפי שהם כוללים גם דברי המשנה, ‫ואינם צריכים פירוש.
‫וממש כן הי׳ הדבר שם בסנהדרין עם דברי ר׳ עקיבא וכמו שנתבאר, ובאו‬ ‫תחלה דברי ר׳ עקיבא. ‬‬
פרק כ"ז.
‬‬ ‫וראוי לנו להעיר בזה עוד בנוגע להמחלקאות של התנאים בגדר דברי המשנה.
‫כבר הערנו כי בדברי התנאים יש מהם מה שנחלקו במקרה הבא איך הדין‬ ‫שם על פי דיני המשנה הקבועים וידועים לכל.
‫ויש מהם מה שנחלקו בנוגע לסוף גדר דברי המשנה.
‫והמחלקאות האלה שנחלקו בנוגע לסוף גדר דברי המשנה אין זה כי אם‬ ‫מתוך שינוי סגנוני נוסחי קבלתם אשר קבלו על המשנה.
‫כי (כמו שהערנו בעמוד ‪144‬) מפני אשר כל הדברים האלה לא היו עוד‬ ‫מסודרים מלפני זה, ועדין לא הונח עליהם עוד חותם לעשותם לטבועים וקבועים‬ ‫בסגנון אחד לכל, כי על כן הנה מסר זה אז כל אחד לתלמידיו בלשונו הוא‬ ‫ובסגנונו, ועל כן נתחלקו הלשונות, ועל ידי זה נשתנו הדעות, וברבות הימים היו‬ ‫מזה ספיקות, ודברים רבים אשר לא ראי זה כראי זה.
‫ואף כי גם בכל המחלקאות האלה בא במשנה הלשון זה אוסר וזה מתיר, ‫זה מטהר וזה מטמא, ‬או סתם דברי ר׳ יהושע דברי ר׳ אליעזר, או דברי ר׳ עקיבא‬ ‫ודברי ר׳ ישמעאל וכדומה, אין זה כי אם מה שנחלקו מתוך סגנון קבלתם.
‫ונביא בזה איזה דוגמאות לברר הדבר(עג).
‫והנה במס׳ נדה ד׳ י״ט (פרק ב׳ משנה ו׳) בא שם לשון המשנה:
‫חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג. ‬‬ ---------------------------- ‬‬
‫(עב) ומזה עצמו מבואר שהדין עם רוב הפוסקים ביו״ד סי' פ״ה שגם הוא עצמו שרי, שהרי אין‬ ‫כאן מחלוקת כלל, ואך זה לבד עיקר הפירוש. ‫‬‬
‬‬
(עג) ועיקרי כל הדברים האלה לפרטיהם יבוארו בדברינו על התנאים עצמם בכרך הבא. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קמב‬
‬‬ ‫בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי, ובית הלל מטהרין. ‫הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין.
‫והנה לנו בלשון ברור המונח בכל מקום על דעת עצמם וסברתם הם "עקביא‬ ‫‬‫בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים". ‬
‫אבל עי' במס' עדיות פרק ה׳ משנה ו' ששם בא זה עצמו, וכל הדבר‬ כמו שהוא:
‫עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים. אמרו לו עקביא חזור בך בארבעה‬ ‫דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל אמר להם מוטב לי להקרא‬ ‫שוטה וכו׳ הוא הי׳ מטמא שער הפקודה ודם הירוק וכו׳ בשעת מיתתו אמר לבנו‬ ‫בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר אמר לו ולמה לא חזרת בך אמר לו‬ ‫אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין אני עמדתי בשמועתי והם עמדו‬ בשמועתן, אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין וכו'.
‫ומפורש בזה בדברי עקביא שגם הוא וגם החכמים החולקים עליו דברי כולם‬ ‫אינם כי אם מה שקבלו "אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין". ‬
‫עד שבמס׳ עדיות גם יותחלו הדברים ״עקביא בן מהללאל העיד ארבעה‬ ‫דברים".
‫ובכל זה כשסידרו זה עצמו בימי רבי אצל יסוד המשנה במס' נדה בא‬ ‫לשונם "הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין".
‫אף שהדברים מפורשים שזה הוא רק שמועתם וקבלתם והיינו שינוי נוסח‬ ‫קבלתם בגדר דברי המשנה בחמשה מיני דמים, מה נכלל בזה, ומה נכלל בזה, ‫ככל אשר כבר נתבאר לנו ענין הדברים האלה. ‫
וכן בא זה עצמו בסידור המשנה בימי רבי גם בשער בכור בעל מום, ובא‬ ‫הלשון במס׳ בכורות ד׳ כ"ה (פרק ג' משנה ד׳):
‫שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו עקביא בן‬ ‫מהללאל מתיר וחכמים אוסרין.
‫וכן בנגעים פרק ה׳ משנה ג׳:
‫שער פקודה עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין.
‫וכל זה מהארבעה דברים שבמס׳ עדיות, אשר נאמר עליהם שם מפורש‬ "אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין".
‫וגם במס׳ עדיות עצמה פרק א׳ משנה ג׳ בא על הלל:‬
‫הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא שחייב אדם‬ ‫לאמר בלשון רבו. ‫
והנה נתפרש במשנה עצמה שאין אלו דברי הלל כי אם לשון קבלתו מרבו.
‫וזה נתפרש מפני שהלשון משונה, ואין זה לשון המשנה, ולא מדת המשנה.
‫אבל אלו לא הי׳ הלשון משונה ולא הי׳ צורך לפרש זה ביחוד אז הי׳‬ ‫לשון המשנה רק זה לבד "הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה״‬ ‫אף שאין זה כי אם קבלתו. ‫
ועי׳ במס׳ יבמות ד׳ ס״ז (פרק ז׳ משנה ג׳).
‫בת ישראל שניסת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה‬ ‫מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר׳ יוסי, אמרו לו מאחר‬ ‬‬
‫‪284‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫שהעדת לנו על בת ישראל לכהן אף בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת לא‬ ‫יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר.
‫והנה בא לשון המשנה "דברי ר׳ יוסי" אף שיוצא אחר זה מפורש מדברי‬ ‫משנה זו עצמה שאין זה דבריו ויאמרו לו ״מאחר שהעדת לנו".
‫ובברייתא בגמ׳ שם בא על זה עצמו:
‫זו עדות העיד ר׳ יוסי מפי שמעיה ואבטליון והודו לו.
‫ועי׳ במס׳ נדה ד׳ ז׳ שבמשנה שם נאמר:
‫ר׳ אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן בתולה מעוברת ומניקה וזקינה, ‫אמר ר׳ יהושע אני לא שמעתי אלא בתולה.
‫ובגמ׳ מיד אחר המשנה (והוא מהתוספתא) נאמר שם:
‫תניא אמר לו ר׳ אליעזר לר׳ יהושע אתה לא שמעת אני שמעתי אתה לא‬ ‫שמעת אלא אחת וכו׳ אין אומרים למי שלא ראה את החדש יבוא ויעיד אלא‬ למי שראהו.
‫ומבואר כי דברי ר׳ אליעזר הם דברי קבלתו שעיקר יסוד הדבר קבל גם‬ ר׳ יהושע.
ובכל זה נאמר במשנה "ר׳ אליעזר אומר״.
‫ומענין זה עצמו הוא גם דבריהם במס׳ ערלה פרק א׳ משנה ז׳:
‫ר׳ אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה אסור, אמר ר׳ יהושע שמעתי‬ ‫בפירוש שהמעמיד בשרף העלים ובשרף העקרים מותר בשרף הפנים אסור מפני‬ ‫שהם פרי.
‫והנה ר׳ יהושע אינו כי אם מבאר את הדבר, והוא ממש כמו שבא הלשון‬ ‫אצל האמוראים בכל כיוצא בזה "לדידי מפרשא לי מיניה" שכבר נתבאר לנו‬ ‫ענינו בח״ב עמוד ‪485‬. ‬
‫ודברי שניהם קבלתם רק שר׳ אליעזר קבל הדברים סתם ופירשן כן, ור׳‬ ‫יהושע יאמר לדידי מפרשא לי וכו׳ "שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף וכו׳ בשרף‬ ‫הפנים אסור".
‫ובכל זה נאמר על ר׳ אליעזר סתם "ר׳ אליעזר אומר" דהיינו שהוא מסר‬ ‫קבלתו כן, וזה הי׳ סגנון קבלתו אשר מתוכה אמר כן.
‫ועל ידי כל זה נבין גם דברי המשנה במס׳ הוריות ד׳ ג׳: (פ"א מ״ב) אשר‬ ‫כבר נתקשה בהם הרא"ש ז"ל בתוספותיו ולא תירץ כלום, ולשון המשנה הוא: ‬
‫הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהן בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו‬ ‫כפרתן והלך ועשה על פיהם ר׳ שמעון פוטר ור׳ אליעזר אומר ספק איזהו ספק‬ ‫ישב לו בתוך ביתו חייב הלך לו למדינת הים פטור, אמר ר' עקיבא מודה אני‬ ‫בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה, אמר לו בן עזאי מאי שנא זה מן היושב‬ ‫בביתו שהיושב בביתו אפשר הי׳ לו שישמע וזה לא הי׳ אפשר לו שישמע.
‫וכתב שם הרא״ש בתוספותיו "הורו בית דין וידעו שטעו וכו׳ עד ר׳ שמעון‬ ‫פוטר ר׳ אליעזר אומר ספק, על כרחך ר׳ אלעזר גרסינן דהוא בר פלונתא דר׳‬ ‫שמעון, ובגמ׳ נמי נחלקו בברייתא ר׳ שמעון ור׳ מאיר ור׳ אלעזר וסומכוס ותימא‬ ‫היכי קתני אמר ר׳ עקיבא מודה אני בזה וכי ר׳ עקיבא על דברי תלמידו אמר‬ מודה אני בזה״ עכ"ל. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קמג‬
‬‬ ‫והנה נשאר רבינו בקושיא.
‫אבל הדבר מתבאר מעצמו, שזה רק נאמר על שם ר׳ שמעון ור׳ אלעזר‬ ‫מפני שמהם קבלו רבי וסייעתו את הדברים (עי' ביאור זה בח"ב עמוד ‪61‬) אבל‬ ‫הדברים אינם מהם כי אם דברי הראשונים, ועל כן ילכו על זה בפשיטות דברי‬ ‫ר׳ עקיבא.
‫וממש כן נתפרש לנו הדבר במקום אחד בירושלמי.
‫ובתוספתא ר"ה פ״א ה"ו נאמר: באחד באלול ר״ה למעשר בהמה (דברי ר'‬ ‫מאיר, עי׳ במשנה בכורות נ״ז) ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים באחד בתשרי, אמר‬ ‫ר' שמעון בן עזאי הואיל ואלו אומרים באחד באלול ואלו אומרים באחד‬ ‫בתשרי יהיו האלוליים מתעשרין לעצמם.
‫ובירושלמי שקלים פ"ג ה"א ור"ה פ"א ה"א‪ :‬תמן תנינן ר׳ מאיר אומר באחד‬ ‫באלול ר"ה למעשר בהמה ור׳ אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי בן עזאי אומר‬ ‫וכו' ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו, אתא ר׳ ירמי' ור׳ מיאשא בשם ר׳ שמואל‬ ‫בר׳ יצחק שכן נחלקו עליה אבות העולם ומאן נינהו אבות העולם תנא ר׳ יונה ‫קומי ר׳ ירמיה ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא.
וזה עצמו הוא גם דברי ר׳ עקיבא במס' הוריות שם על דברי ר׳ אלעזר‬ ‫ור׳ שמעון אמר ר׳ עקיבא מודה אני בזה וכו׳ אמר לו בן עזאי וכו׳.
‫והדברים פשוטים שלא אמר ר׳ עקיבא זה על דברי תלמידיו כי אם על‬ ‫דברי כת של קודמין אשר אך דבריהם נאמרו בזה מפי תלמידו ר׳ אלעזר.
‫וממש כן הוא במס׳ כלים בפרק י״ז משנה ה׳: ‫
הרמון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני, ולמה הוזכרו רמוני בדאן‬ ‫שיהיו מקדשין כל שהן דברי ר׳ מאיר, ר׳ יוחנן בן נורי אומר לשער בהן את‬ ‫הכלים, ר׳ עקיבא אומר לכך ולכך הוזכרו לשער בהן את הכלים ושיהיו מקדשין‬ ‫כל שהן.
והנה באו דברי ר׳ עקיבא על דברי ר׳ מאיר, אבל הדבר פשוט שאף‬ ‫שלפנינו בא זה ‬בשם ר׳ מאיר ונאמר על זה "‬דברי ר׳ מאיר" אבל הוא רק מפני‬ ‫שרבי וסייעתו קבלו זה סתם מר׳ מאיר, אבל בעצמו של דבר הוא דברי כת של‬ ‫קודמין, אשר על זה הוא שבאו דברי ר׳ עקיבא.
‫ודברי כולם יחד גם דברי ר׳ מאיר גם דברי ר׳ עקיבא, וגם דברי ר׳ יוחנן‬ ‫בן נורי, לא באו בזה כי אם מתוך קבלותיהם בנוגע לגדרי דברי יסוד המשנה, ‫כמו שמפורש כאן הרמון שאמרו וכו׳ ולמה הוזכרו רמוני בדאן וכו׳ שעל זה‬ באו דבריהם.
‫וכמו שהוא הלשון ביבמות שבמשנה נאמר "דברי ר' יוסי׳ ובברייתא "זו‬ ‫עדות העיד ר׳ יוסי מפי שמעיה ואבטליון והודו לו״ וכמו שהוא הלשון בהוריות‬ "אמר ר׳ עקיבא מודה אני בזה״.
‫אף כן בא בנגעים פ״ה משנה ג׳: ‫
שער פקודה עקביא כן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין, איזה הוא שער‬ ‫פקודה מי שהיתה בו בהרת ובה שער לבן הלכה הבהרת והניחה לשער לבן‬ ‫במקומה וחזרה ‬עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין, אמר ר׳ עקיבא "מודה‬ ‬‬
‫‪286‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫אני בזה שהוא טהור״ ואיזה הוא שער פקודה מי שהיתה לו בהרת וכו׳ אמרו לו‬ כשם שבטלו את דברי עקביא אף דבריך אינם מקוימין.
‫שמבואר מעצמו שהלשון הזה ״אמר ר׳ עקיבא מודה אני בזה שהוא טהור‬ ‫ואיזה הוא שער פקודה וכו׳״ לא יחלקו בדבר חדש לעצמם כי אם בנוגע למחלוקת‬ ‫עקביא בן מהללאל וחכמי דורו, ואיך טהרו.
‫וכמו שהוא לשונו של ר׳ עקיבא במשנה במס׳ בבא בתרא ד׳ קנ״ה‬ (פ"ט מ״ט ומ"י): ‬
‫נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים וכו׳ בית שמאי אומרים‬ ‫יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן כתובה וכו׳ נפל הבית עליו ועל אמו‬ ‫אלו ואלו מודין שיחלוקו אמר ר׳ עקיבא מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן אמר‬ ‫לו בן עזאי וכו׳.
‫והרשב"ם ז"ל כתב שם "אמר ר׳ עקיבא מודה אני בזו וכו׳ משום דנקט תנא‬ ‫קמא לישנא דמודים אמר איהו נמי מודה אני כלומר ואני מודה וחולק עליך‬ ‫דלדברי בית הלל נמי אמרינן הכא נכסים בחזקתן וכו׳."
‫והנה הוקשה להרשב־ם ז״ל הלשון "אמר ר׳ עקיבא מודה אני בזה״ שהרי‬ ‫דבריו הם בשיטת בית הלל, על כן כתב "משום דנקט תנא קמא לישנא דמודים‬ אמר איהו נמי מודה אני".
‫אבל לחנם נדחק רבינו בזה והנה לפנינו בהוריות שם "אמר ר׳ עקיבא מודה‬ ‫אני בזה" וכן בנגעים שם ״אמר ר׳ עקיבא מודה אני בזה" אף שתנא קמא לא‬ ‫אמר שם לישנא דמודים.
‫וכמו שכבר הובא לנו בפי״ח (עמוד ‪239‬) דברי המשנה ב[[משנה אהלות ח א|מס׳ אהלות פ״ח‬ ‫משנה א׳]] "ר׳ יוחנן בן נורי לא הי׳ מודה באוכלין טהורין חוץ מן העיגול של‬ דבילה". ‫
וגם בזה אין הכונה שחולק מדעתו ומסברתו כי אם שלא קיבל זה בגירסת‬ ‫המשנה, או שהוא מפרש זה בסגנון קבלתו רק בעגול של דבילה כמו שהערנו‬ ‫על זה כבר בפי"ח. ‫
וכמו שהוא שם הלשון "אינו מודה" כן הוא כאן הלשון "מודה אני".
‫ובתוספתא בבא בתרא ספ״י הלשון "אמר ר׳ עקיבא מודה אני בזה כדברי‬ ‫בית הלל שהנכסים בחזקתן".
‫והננו רואים מכל זה אף שהדברים מפורשים שאין זה דברי ר׳ עקיבא כי‬ ‫אם שיטתו בדברי קבלתו מדברי כת של קודמין נאמר במשנה סתם ״אמר ר׳‬ ‫עקיבא מודה אני בזה".
והננו רואים יותר מזה שדברי ר׳ אליעזר שבאו במס׳ הוריות שם לפני‬ ‫דברי ר' עקיבא שמבואר באין ספק שאין זה כי אם דברי קבלתם מכת קודמין‬ ‫עד שעל זה יסבו אחר זה דברי ר׳ עקיבא שם וכמו שכתב גם הרא״ש ז״ל.
‫בכל זה נאמר שם במשנה הלשון "ר׳ אלעזר אומר ספק איזה ספק וכו׳".
‫ועי׳ במס׳ כלאים פ"ב משנה א׳:
‫כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט ר׳ יוסי אומר יבור.
‫והכונה בהכרח רק זאת שגירסתו של ר׳ יוסי במשנה "יבור" תחת ״ימעט". ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
‫קמד‬
‫‬‬ ‫שהרי מיד אחר זה נאמר בין ממין אחד בין משני מינין ר' שמעון אומר‬ ‫לא אמרו אלא ממין אחד.
ומבואר שדברי הרישא אינה מר׳ יוסי וחכמי דורו כי אם דברי המשנה‬ ‫ביסודה, ור' יוסי נחלק רק בגירסתה אם ימעט או יבור (ועי׳ שם משנה ב') ובכל‬ ‫זה נאמר במשנה "ר׳ יוסי אומר יבור".
‫ועי׳ במס׳ טבול יום פרק ג׳ משנה ב׳ שנאמר שם: ‬
‫ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה לא‬ ‫פסל אלא הקלח שכנגדו ר׳ יוסי אומר כל הסדר העליון, אם הי׳ כמין כובע‬ ‫אינה חבור.
‫וכפי שהורגלנו הנה לנו בזה מחלוקת פשוטה מר׳ יוסי וחכמי דורו.
‫אבל עי׳ עדיות פרק ב׳ משנה ד׳:
‫שלשה דברים אמר ר׳ ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה על ביצה טרופה‬ ‫שהיא נתונה על גבי ירק של תרומה שהיא חבור ואם היתה כמין כובע אינה חבור, ‫ועל שבולת שבקציר וכו׳.
‫ומבואר שאין מחלוקת ר׳ יוסי וחכמי דורו כי אם איך היתה עדותו של ר׳ ישמעאל בכרם ביבנה.
‫וכבר הביא שם הר״ש במס׳ טבול יום דברי התוספתא תניא בתוספתא פ"ב‬ ‫ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה כל הסדר‬ ‫העליון חבור דברי ר׳ יוסי, ר׳ שמעון ור׳ מאיר ור׳ יהודה אומרים אינו חיבור אלא‬ ‫הקלח שכנגד ידו "על זה העיד ר׳ ישמעאל בכרם ביבנה" אמר ר׳ יוסי לא על זה‬ ‫העיד ר׳ ישמעאל בכרם ביבנה אלא על העשוי כמין כובע שאינו חבור.
‫ומבואר ומפורש שכל מחלקותם היא רק בדבר קבלתם את דברי ר׳ ישמעאל‬ ‫בכרם ביבנה.
‫ודברי ר׳ ישמעאל עצמו בכרם ביבנה גם הם היו רק דברי קבלתו שאמר‬ לפני חכמים.
‫ובכל זה בא על זה במשנה במס׳ טבול יום הלשון "ירק של תרומה וכו׳‬ ‫לא פסל אלא הקלח שכנגדו ר׳ יוסי אומר כל הסדר וכו׳".
‫אשר אלו לא הי׳ לפנינו המשנה בעדיות והתוספתא במס׳ טבול יום הי׳‬ ‫הדבר פשוט אצלינו שאין זה כי אם מחלוקת של ר׳ יוסי וחכמי דורו מעצמם‬ ‫מדעתם ומסברתם.
‫וכל זה יורה לנו להבין ולדעת שלא לבד שאין שום מחלוקת להתנאים‬ ‫ביסודי הדברים שבזה הי׳ כבר הכל ערוך ומסודר לפניהם ביסודי המשנה ככל‬ אשר הוא לפנינו.
‫כי אם שגם בנוגע לגדרי המשנה, וכל אופני דבריהם על המשנה, ובכל‬ ‫הפרטים הנוגעים אליה, הנה גם זה, אין זה כי אם מתוך קבלותיהם מהימים‬ ‫הראשונים.
‫כי מפני שכל הנוגע לזה לא בא במטבע קבועה ובדברים מסודרים בלשון‬ ‫קבוע, וכל אחד מסר זה לתלמידיו בסגנון לרצונו, על כן נולדו ברבות הימים‬ ‫הבדלים וחילופים שונים. ‬‬
‫‪288‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫וכענין דברי רב חסדא בע"ז ד׳ י"ט אמר להו רב חסדא לרבנן וכו׳ הני מילי‬ ‫סברא אבל גמרא מרב אחד עדיף כי היכי דלא ליפלוג לישני.
‫וכדברי רש"י ז"ל שם "דלא ליפלונ לישני, שלא יתחלקו הלשונות, דהאי‬ ‫גריס שמעתא בהאי לישנא והאי גריס לה בלישנא אחרינא וחדא מילתא היא‬ ‫ומיהו תלמיד דגריס מתרווייהו משתבש בגירסיה משום דמבלבל לישני".
‫וכבר הערנו בח״ב עמוד ‪ 485‬לאמר:
"‬ועי׳ במס׳ כתובות ד׳ נ"ז כי אתא רב דימי אמר ר׳ שמעון בן פזי אמר‬ ‫ר׳ יהושע בן לוי משום בר קפרא מחלוקת בתחלה אבל בסוף דברי הכל אינה‬ ‫מוחלת ור׳ יוחנן אמר בין בזו בין בזו מחלוקת אמר ר׳ אבהו לדידי מפרשא לי‬ ‫מיניה דר׳ יוחנן דאנא ור׳ יהושע בן לוי לא פלגינן אהדדי מאי בתחלה דקאמר‬ ‫ר׳ יהושע בן לוי תחלת חופה ומאי סוף וכו׳ וכי קאמינא אנא בין בזו בין בזו‬ ‫מחלוקת תחלת חופה וסוף חופה דהיא וכו׳.״
‫והננו רואים דדברי שניהם קבלה, ומקורה אחת לגמרי רק שנתחלקו הסגנונים‬ ‫עד שיצא הלשון מכל אחד ההיפך מלשון חבירו (וע״ש שהובא לנו הרבה כיוצא בזה).
‫ומענין הזה הנם גם דברי ר׳ יהושע במס׳ פסחים ד׳ צ"ו: (פ"ט משנה ו׳): ‬
‫אמר ר׳ יהושע שמעתי שתמורת פסח קריבה, ותמורת פסח אינה קריבה‬ ‫ואין לי לפרש אמר ר׳ עקיבא אני אפרש הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח‬ ‫ירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים וכן תמורתו, אחר שחיטת הפסח, ‫קרב שלמים וכן תמורתו.
‫וכזה גם במס׳ יבמות ד׳ ע״ט: (פרק ח׳ משנה ד׳):
‫אמר ר׳ יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצים לאשתו, והסריס לא חולץ‬ ‫ולא חולצים לאשתו, ואין לי לפרש אמר ר׳ עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ‬ ‫וחולצין לאשתו מפני שהיתה לו שעת הכושר סריס המה לא חולץ ולא חולצין‬ ‫לאשתו מפני שלא היתה לו שעת הכושר, ר' אליעזר אומר לא כי אלא סריס‬ ‫חמה חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה, סריס אדם לא חולץ וכו׳ העיד‬ ‫ר׳ יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהי׳ בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו‬ ‫לקיים דברי ר׳ עקיבא. ‫
וכל זה בא על ידי הפרעת הסדרים מאחרי ימי אנטיגנוס איש סוכו עד ימי‬ הלל ושמאי כמו שכבר נתבאר.
‫ואם המשנה עצמה היתה טבועה וקבועה בכל לשונה, אבל קבלותיהם בגדר‬ ‫דברי המשנה זה בא להם בסגנונים שונים.
‫וזה הי׳ דבר עבודת הקדש, מכל התנאים כולם על המשנה, מהלל ושמאי‬ ‫ואילך, להשוות יחד את כל קבלותיהם ולהכריע הדבר על ידי בירור אחר בירור.
‫וכבר נראה כן לר׳ יהושע על ראשוני התנאים בית שמאי ובית הלל, בנוגע‬ ‫לזה עצמו לאמר שכל מחלקותם רק מתוך שינוי סגנון קבלתם בגדר דברי המשנה, ‫אבל בעצמו של דבר דבריהם אחת הם.
‫והן דברי ר׳ יהושע במס׳ נזיר ד׳ נ״ב: ‫
שעל המשנה במס׳ אהלות פרק ב׳ משנה א׳ אלו מטמאין באהל וכו׳ רובע‬ ‫עצמות וכו׳ נחלקו בית שמאי ובית הלל בעדיות פ׳׳א מ״ז בית שמאי אומרים‬ ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאיס עליה‬
‫קמה‬
‬‬ ‫רובע עצמות מן העצמים בין משנים בין משלשה ובית הלל אומרים רובע עצמות‬ ‫מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין.
‫ועל זה יאמר ר׳ יהושע שם:
‫אמר ר' יהושע יכולני לעשות דברי בית שמאי ודברי בית הלל כאחד שבית שמאי אומרים משנים או משלשה או משני שוקיים וירך אחד או משני‬ ‫ירכיים ושוק אחד הואיל ורוב גובהו של אדם מגובה ובית הלל אומרים מן הגויה‬ ‫או מרוב בנין או מרוב מנין הואיל וישנן במפרקי ידים ורגלים.
‫ויותר מזה הן דברי המשנה שקלים פ״ד מ״ז:
‫המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי המזבח זכרים ונקבות ר׳‬ ‫אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ודמיהם‬ ‫יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית, ר׳ יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות‬ ‫ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית, ‫אמר ר׳ עקיבא רואה אני את דברי ר׳ אליעזר מדברי ר׳ יהושע שר' אליעזר השוה ‫את מדתו ור׳ יהושע חלק, אמר ר׳ פפייס שמעתי כדברי שניהן, שהמקדיש בפירוש‬ כדברי ר׳ אליעזר והמקדיש סתם כדברי ר׳ יהושע.
‫ומבואר מדברי ר׳ פפיים שר׳ אליעזר ור׳ יהושע לא חלקו בדבר חדש‬ מסברתם הם, כי אם שזה דברי הקודמים להם רק שנתחלקו השמועות.
‫ועי׳ במס׳ בבא מציעא ד׳ פ"ב: (פרק ו׳ משנה ח׳):
‫המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע‬ ‫ר׳ אלעזר אומר זה וזה ישבע ותמה אני אם יכולין זה וזה לישבע.
והיינו כדברי הגמ׳ על זה ואתא ר׳ אלעזר למימר אין גמרא כר׳ מאיר ומיהו‬ ‫תמיה אני וכו׳.
‫וכלשון רש"י בהמשנה "ר׳ אלעזר אומר וכו׳ אף אני שמעתי מרבותי כר׳‬ מאיר אבל תמיה אני וכו'״.
‫ומבואר כי גם ר׳ אלעזר גם ר׳ מאיר קבלו כן בכל זה בא בלשונו של ר׳‬ אלעזר "ר׳ אלעזר אומר" וכן בדברי ר׳ מאיר בברייתא "דברי ר׳ מאיר".
‫ועי׳ במס׳ נגעים פ"ט משנה ג׳:
‫שאלו את ר׳ אליעזר מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת‬ ‫שחין אמר להם יסגיר אמרו לו למה לגדל שער אינה ראויה ולפשיון אינה פושה‬ ‫ולמחיה אינה מטמאה אמר להן שמא תכנוס ותפשה, אמרו לו והלא מקומה כגריס‬ ‫אמר להן לא שמעתי, אמר לו ר' יהודה בן בתירא אלמד בו, אמר לו אם לקיים‬ ‫דברי חכמים הן, אמר לו שמא יולד בו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו אמר‬ לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים.
וסוף הדברים ילמדו לנו שתשובת ר׳ אליעזר "אמר להם יסגיר" אין זה כי‬ ‫אם דברי קבלתו אף שכל הדברים מזה באו סתם.
‫ועי׳ במס׳ כלים פרק ה׳ משנה א׳:
תנור תחלתו ארבעה ושיריו ארבעה דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים במה ‫דברים אמורים בגדול, אבל בקטן תחלתו כל שהוא ושיריו רובו.
‫והלשון הזה עצמו "וחכמים אומרים במה דברים אמורים" הם כבר יורו‬ ‫אותנו שאין זה מדבריהם הם. ‬‬
‫‪290‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫אבל אין אנו צריכים לדקדוקים והדבר יוצא מפורש מ[[משנה עדיות ב ח|מס׳ עדיות פרק ב׳‬ ‫משנה ח׳]]:
‫שלשה דברים אמר ר׳ עקיבא על שנים הודו לו ועל אחד לא הודו לו‬ ‫על סנדל של סיידים שהוא טמא מדרס ועל שירי תנור ארבעה שהיו אומרים‬ ‫שלשה והודו לו וכו'.
‫והדברים פשוטים ומבוארים מעצמם שעל זה עצמו שהעמיד ר׳ עקיבא את‬ ‫יסוד הקבלה בזה שהוא ארבעה ולא שלשה על זה באו במס׳ כלים דברי ר׳‬ מאיר וחכמים.
‫שר׳ מאיר סובר שכן הוא בכל התנורים והוא דבר כולל והכמים יאמרו‬ ‫שאין זה כי אם בגדול אבל בקטן תחלתו כל שהוא ושיריו רובו.
‫ומבואר שכל הדבר קבלה גמורה, אשר ר׳ עקיבא כבר ביררה שהשונים‬ ‫שלשה טועים בגירסתה והעיקר הוא ארבעה.
ועל זה נחלקו אחר זה ר׳ מאיר וחכמים איך הכונה בזה.
‫ובכל זה בא הלשון במס׳ כלים סתם "תנור תחלתו ארבעה ושיריו ארבעה‬ ‫דברי ר׳ מאיר״ כאלו הי׳ יסוד הדבר מהם.
‫וכל הדברים האלה יאירו לנו אור, ויפתחו את השער להבין דברי משנה‬ ‫שלמה, אשר לא מצאו בה כל אנשי חיל את ידיהם, והחוקרים האחרונים צברו‬ ‫שם גל גדול של דברים פורחים באויר ואחרי כל האריכות לא העלו בידם כל‬ מאומה, אבל הדברים מבארים את עצמן.
‫ובמס׳ עדיות פ״א משנה ה׳ נאמר:
‫ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי‬ ‫המרובין שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין בית דין יכול‬ ‫לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין וכו׳.
‫והדברים אין להם הבנה, מה תועלת יש בדברי היחיד, וממה נפשך אם‬ ‫יכולים הם בית דין האחרון להכריע נגד דברי הבית דין הקודמים, יכולים הם‬ ‫לעשות כן בלא דעת היחיד הקודם, ואם אין יכולים לעשות כן לבדם, מה יושיע‬ ‫להם היחיד.
‫והאם יעלה על הדעת כי הכלל הזה של אין בית דין יכול לבטל דברי‬ בית דין חבירו אלא אם כן וכו׳ נאמר רק אם הבית דין הראשון החליטו כן‬ פה אחד.
‫וכלל גדול הוא בתורה אחרי רבים להטות ואין שום חילוק בין פסק שיצא‬ ‫מפי כולם או מפי רובם(עד). ‬‬
------------------------------ ‬‬
(עד) והראב"ד ז׳׳ל בפירושו שם כתב ״שאם יראה לבית דין האחרון שהלכה כדברי היחיד הראשון
‫יסמוך עליו כלומר יקבע הלכה כמותו כמו שמצינו באמוראים האחרונים שהן קובעים הלכה כיחידים הראשונים בכמה‬ ‫מקומות, ואע״פ שהמרובים חולקין עליהן ואם לא שמצאו דברי היחיד הראשון לא היו האחרונים יכולים לדחות‬ ‫דברי הראשונים מדעת עצמם לפי שאין בית דין יכול לבטל וכו' אלא מכיון שמצאו היחיד מן הראשונים שהי׳‬ חולק עמהם הי׳ להם במה לתלות" עכ"ל.
‫וכבוד רבינו הגדול במקומו, אבל דבריו תמוהים מאד דמה ענין זה לזה, אין בית דין יכול לבטל וכו' היינו היכא שכבר עמדו בית דין למנין ונמנו וגמרו ופסקו הלכה למעשה, ומה שמצאנו בגמרא באמוראים שקבעו לפעמים הלכה כיחידים, היינו רק היכא שעדין לא נפסקה ההלכה, והמחלוקת של המרובין עם היחיד ‫היתה רק בדרך שקלא וטרי׳ של‬ הלכה. ‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קמו‬
‬‬ ‫אבל ענין דברי המשנה זה הוא, והצעת הדבר כך.
‫המשנה הזאת באה במקומה במס' עדיות, וקודם לה באו הדברים מעדותו‬ של הלל, הלל אומר מלא הין מים שאובין וכו' אלא שחייב אדם לומר בלשון‬ רבו וכו׳ וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד שבאו שני גרדיים‬ ‫וכו' ‫והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין ‬מים שאובין פוסלין את המקוה‬ וקיימו חכמים את דבריהם.
‫וכענין הזה הם כל שאר עניני המסכתא הזאת.
‫ועל כיוצא בזה הוא שהולך סידור דברי המשנה הזאת שם, ויאמר שעל כן‬ ‫נקבעו גם דברי היחיד, שאם יראה בית דין את דברי עדותו של היחיד שהיא‬ ‫היתה צודקת יסמוך עליו.
‫ועל כן אלו הי׳ נאמר במשנה סתם ולא הוזכרה דעת היחיד היינו טועים‬ ‫לחשוב שיש לפנינו החלטת בית דין עצמם ולא הי׳ אפשר להם לחלוק שהרי‬ ‫אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין.
‫עכשיו הנה יש כאן לפנינו גם עדות אחרת גם כן מפי המרובים שהדבר‬ ‫אינו כך וכך, כי אם כן וכן, ואף שגם בזה אחרי רבים להטות, והננו סומכים על‬ ‫עדות של רבים מפי רבים, ולא על עדות היחיד מפי רבים (כעדותו של עקביא‬ ‫בן מהללאל, והלל מפי רבותיו, ועוד).
‫אבל אם יראו בית דין את דברי היחיד, אין בזה דין אין בית דין יכול‬ ‫לבטל דברי בית דין חבירו וכו׳ שבית דין העיקר בדין זה המה הראשונים, אשר‬ ‫מפיהם הוחלט הדבר, ולא האמצעים החולקים עם היחיד איך היתה החלטת הבית‬ ‫דין הראשון.
ואחרי שבית דין האחרון רואה את דברי עדותו של היחיד שהיתה כהוגן, ‫וכן הוא כדבריו, אין הם מבטלים דברי הבית דין הראשון, כי אם להיפך כי‬ ‫הוברר להם הדבר שהנם מקיימין דבריהם כמו שהם.
‫וכענין רברי המשנה יבמות ד׳ קכ"ב (פט״ז מ״ז) אמר ר׳ עקיבא כשירדתי לנהרדעא‬ ‫לעבר השנה מצאתי נחמיה איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה ‫בארץ ישראל על פי עד אחד אלא ר׳ יהודה בן בבא ונומיתי לו כן הדברים אמר‬ ‫לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות מקובלני מרבן‬ ‫גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד וכשבאתי והרציתי הדברים‬ ‫לפני רבן גמליאל (דיבנה) שמח לדברי ואמר מצאנו חבר לר׳ יהודה בן בבא‬ ‫מתוך הדבר נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל‬ (הזקן) נשותיהם על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין וכו׳. ‬‬
-------------------------------- ‫‬‬ והוא מפורש במס׳ נדה ד' ט׳: דאמרינן שם ת"ר מעשה ועשה רבי כר׳ אליעזר, לאחר שנזכר אמר כדי‬ ‫הוא ר׳ אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק, מאי לאחר שנזכר אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר' אליעזר‬ אלא כרבנן ״בשעת הדחק היכי עביד כוותיה" אלא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, ומאי לאחר שנזכר, ‫לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדי הוא ר׳ אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק.
‫והרי זה ודאי שרבי נטה דעתו לפסוק כר׳ אליעזר וקודם שנזכר פסק כן להדיא, מפני שכן דעתו, ובכל‬ ‫זה פרכינן בפשיטות ״אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר׳ אליעזר אלא כחכמים בשעת הדחק היכי עביד כותיה״ ‫והיינו שהי׳ לו גם למהדר עובדא.
וזה הוא כן במחלוקת של יחיד ורבים, לאחר שנפסקה הלכה, אף כי כשעמדו בית דין למנין והחליטו ‫וכל זה יבואר לנו לכל פרטיו בכרך שאחר זה.‬ ‬‬
‫‪292‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ ‫ודברי ר׳ יהודה בן בבא היתה גם היא עדות כמו שהוא בעדיות פ״ו משנה א׳: ‬
‫ר׳ יהודה בן בבא העיד חמשה דברים שממאנים את הקטנות, ושמשיאין את‬ האשה על פי עד אחד וכו׳.
‫אבל לא היתה כן ידיעת הרבים, ועל כן לא פסקו כדבריו כי אם כדבריהם, ‫אכל כאשר נתברר אחר זה שכן הדבר שבו להחזיק בהם.
‫וכמו שהוא כן גם ענין דברי המשנה במס׳ בכורות ד׳ מ׳ ([[משנה בכורות ו ח|פרק ו׳ משנה ח׳]]) נשבר עצם ידו ועצם רגלו אף על פי שאינו ניכר מומין אלו מנה אילא ביבנה‬ ‫והודו לו חכמים ועוד שלשה הוסיף אמרו לו לא שמענו את אלו, את שגלגל‬ ‫עינו עגול כשל אדם, ופיו דומה לשל חזיר, ושניטל רוב המדבר של לשונו, בית‬ ‫דין של אחריהן אמרו הרי אלו מומין.
‫והיינו שלבית דין שלאחריהן נתברר שצדקו דברי אילא וקבלתו קבלה‬ ‫ברורה היתה, ולא בטעות.
‫ועל זה הוא שבאו הדברים במס׳ עדיות שם:
‫ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין וכו׳ שאם יראה בית דין דברי‬ היחיד ויסמוך עליו.
‫וה‬דברים פשוטים וברורים.
‫ובזה נבין בפשיטות דברי המשנה שאחר זה אשר שם נדחקו המפרשים‬ ‫עוד יותר.
‫אמר ר׳ יהודה אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובים לבטלן(עה)‬ ‫שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת.
‫והכונה פשוטה שר׳ יהודה יאמר "אם כן" אם אין לנו על זה כי אם טעם‬ ‫זה לבד, אם כן הרי הוזכרו דברי היחיד בין המרובים רק כדי לבטלן.
שהרי לפי דבריכם אין זה כי אם כדי שאם יראה בית דין דברי היחיד‬ ‫יסמוך עליהם, הנה הוזכרו דברי היחיד רק כדי שיהי׳ אפשר לבטל דברי הרבים.
‫אבל יש כאן עוד טעם אחר שהוזכרו דברי היחיד גם כדי לחזק דעת‬ הרבים ולקיימם, "שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי איש פלוני‬ ‫שמעת״ ורוב חכמי ישראל לא קבלו כן.
‫וכל דברי המשנה על מקומן ועל ענינם ונקראין מאליהן. ‬‬
‫פרק כ״ח.
‬‬ ‫הקבלה והדרשות במשנה‪.‬‬ ‫
ועל פי כל מה שנתבאר יאיר לנו אור לדעת גם אופי של המשנה ודרכה ‫בהקבלה והדרשות.
‫החוקרים החדשים בחקרם את חכמת ישראל מבלי לראות ולעיין בהדברים‬ ‫עצמם, טעו לחשוב כי במשנה אין שם דרשות מפני שהוסרו משם. ‬‬
---------------------------- ‬‬
(עה) במשנה שבמשניות הגירסא ״לבטלה" וטעות סופר הוא והגירסא הנכונה היא לבטלן כמו שהוא‬ ‫במס׳ עדיות שעם פי׳ הרמב״ם והראב"ד שנדפסו עם הש״ס, וככל המבואר בפנים. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
קמז
‬‬ ‫ויבואו ויחליטו כי יש שם הבדל גדול בין מקור דברי המשנה לבין סידור‬ ‫הדברים לפנינו, כי אף שכל דברי המשנה מקורם רק מדרכי הדרשות, בכל זה‬ ‫לא בא זה בהמשנה לפי שאין זה מדרכי סידור המשנה, אשר החליטו לסדר שם‬ ‫כל הדברים בלי טעם ובלי ראי׳ מקרא וכי בסידור המשנה פשטו הדברים צורתם‬ ‫הראשונה, ויקבלו צורה של דברים בלי טעם ובלי ראי׳ ובלא שקלא וטרי׳.
‫ויאמר לנו פראנקעל בדרכי המשנה עמוד ‪7‬:
"הוראת מלת הלכה כתב בעל הערוך וכו׳ אבל יותר מהדרכים אלה נאמר‬ ‫מלת הלכה על מאמר הבא בפני עצמו לפרש ענין מעניני התורה בלתי לסמוך‬ ‫על הקרא או לעשות עצמו סניף להמקרא ונכנה זאת ההלכה בשם הלכה מופשטת‬ ‫(אבסטראקטע הלכה), ‬וזה יבואר לנו כאשר נחזור עוד על לימוד הסופרים אשר‬ ‫חיברו מאמריהם אל המקרא כנאמר למעלה(ע״ו) והחכמים אשר באו אחריהם עזבו‬ ‫הדרך הזה והפשיטו הדינים אשר הוציאו מפרשי המצוות (!) ועשו להם‬ ‫בתים בפני עצמן.״
‫ושם עמוד ‪ 8‬יאמר:
"ופירוש מלת משנה הוא כמו שהביא הערוך (ערך משנה) מלשון שינון כמו‬ ‫ושננתם עי"ש והוא שם נרדף לשם הלכה, אבל מלת משנה נאמרה על הלכה‬ ‫קצרה ופסוקה בלתי נתינת טעם.״
‫וכבר הובאו לנו דבריו בעמוד ‪ 27‬כי חכמי ההלכה הנם אצלו "דורות‬ ‫התנאים מתלמידי הלל ושמאי הנקראים בית הלל ובית שמאי ואילך עד ר׳ יהודה‬ ‫הנשיא ודורו״.
‫ובידים רקניות וגבובי דברים כאלה שלא מענינם כלל רצה לדבר ולהחליט‬ ‫בחקירות היותר גדולות ביסוד המשנה.
‫אבל כמדומה לנו כי המשנה הזאת לא נאבדה מתוך הקהל, והנה היא‬ ‫לפנינו, וכל מעיין שם יראה לפניו לגמרי ההיפך ממה שחשב פראנקעל.
‫ודוקא בדברי התנאים מבית שמאי ובית הלל ואילך (עיקר חכמי ההלכה‬ ‫לפי טעותו של פראנקעל) דוקא בדבריהם הם באו שם גם נתינת טעם וגם שקלא‬ ‫וטרי׳ וגם דרשה דקראי.
‫לפי שבאמת לא פשטה המשנה צורה, ולא לבשה צורה כי אם שנמסרו לנו‬ ‫שם כל הדברים כמו שהם וכמו שהיו מתחילתן.
‫ופראנקעל עצמו שם עמוד ‪ 7‬יאמר גם זאת: ‬
"ודע כי אף שביררו להם דרך לעצמם בענין ההלכה לא עזבו דרך הראשונים‬ ‫לגמרי אבל חיברו גם הם מאמרים למקרא, ודרך זה נקרא מדרש והוא הולך‬ ‫מסלות במכילתא ספרא ו‬ספרי וגם לפעמים במשנה.״‬
‫והנה ראה גם הוא שיש במשנה גם דרשות, ובכל זה בא והחליט שאין זה‬ ‫מדרך המשנה.‬
‫ואך תמהון הוא איך לא שאלו כל החוקרים האלה את עצמן שאלה גדולה‬ ‫וכוללת, אשר היא עצמה תוכל לברר לנו את הכל.
‫הן אחת משתי אלה, או שכן הדבר כי המשנה היא רק הלכה מופשטת בלא‬ ‫נתינת טעם ובלא סמך למקרא, ואז הלא צריך שיהי׳ כן בכל המשנה. ‬‬
---------------------------- ‬‬
(ע״ו) כלומר כאשר בדה לו פראנקעל מלבו וכבר נתבאר לנו טעות חלומו זה עי' בעמוד ‪147‬‬. ‬‬
‫‪294‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‬‬ אבל מה הוא הדבר שנראה שם שני הפכים יחד, שיש שם מקומות הרבה‬ ‫מאד אשר באו שם רמזי המקרא והסמך אליהן, וטעמי הדבר ויסודו, וגם שקלא‬ ‫וטרי׳ וחיקור דין, גם ככל דרכי הגמרא.
‫ולהיפך יש שם מקומות לאין מספר אשר אין שם מכל זה מאומה, והנם‬ ‫רק ההלכה עצמה והדין כשהוא.
‫ויש אשר במשנה הקודמת בא יסוד גדול וכולל בלא ראיה כל עיקר.
‫ובמשנה הסמוכה לאחריה בא דבר פרטי ונאמר על זה "שנאמר" וראיה מקרא, ‫או טעם הדבר.
‫והנה לא לבד שלא עמדו לחקור פשר דבר השאלה הגדולה הזאת, כי אם‬ ‫שגם לא הרגישו גם בהדבר עצמו.
‫אבל כשנתבונן בהמשנה אז נראה ונבין כל הדבר הגדול הזה.
כבר נתבאר לנו שבהמשנה שלפנינו יש בה גם סידור כללי מראשית הימים‬ מלפני ימי שמעון הצדיק, מימי אנשי כנסת הגדולה.
‫וסידור אחרון מימי יבנה, וחתימת המשנה בימי רבי, אשר נסדר שם ונתוסף‬ ‫על המשנה, כל דברי תקופת התנאים על המשנה.
‫ובהסידור הכללי, היינו ביסוד המשנה, שם באו או דברי התורה הגלוים ‫וידועים, או הקבלות על דברי התורה ותוארי המצוות דרכי קיומן ומשפטיהם, שזה‬ ‫כולו קבלה, ובא שם גם דבר התקנות הכוללות מדרבנן, אשר גם הם זמנם‬ ‫האחרון זמן אנשי כנסת הגדולה.
‫ועל כל הדברים האלה אין צריך לא טעמים ולא ראי׳, ואין בהם שקלא וטרי׳.
‫אמנם זה שנתוסף על יסוד המשנה, דהיינו כל דברי תקופת התנאים, הנה‬ ‫כבר נתבאר שיש בזה מהם שני ענינים שונים.
‫האחת כל הנוגע לגדר דברי המשנה, וכל הנוגע לפירושה.
‫וזאת שנית חקירות חדשות, במקרה הבא איך הדין על פי דברי המשנה ‫הקבועים וידועים.
‫שם באמת כבר באו במשנה עצמה שקלא וטרי׳ מדברי החכמים, וטעמים‬ ‫וביאורים וגם דרשות מקרא.
‫כי המשנה מסרה לנו כל הדברים כמו שהם וכמו שבאו מתחלתן.
‫ולא זה בלבד כי אם שגם ביסוד המשנה, אם בא שם דבר היוצא מדברי‬ ‫התורה, אבל אינו גלוי ומבואר מעצמו, בא גם זה מפורש במשנה.
‫כי כן הדבר אשר סידור המשנה מתחלתו ועד סופו, הנם סידור הדברים‬ ‫כמו שהם, וכמו שנאמרו ונשנו מתחלתן.
ונבאר את כל הדברים האלה לדעת כי אך בטעות חשבו עד היום כי עצם‬ ‫סידור המשנה הוא לסדר הדברים בלא טעם ובלא ראי׳, כי אין הדבר כן.
‫ונבין ונדע כי היא הלכה מופשטת רק במקום שעצם הדברים באו כן, ‫ובמקום שהי׳ כן מתחלתן. ‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קמח‬
‫פרק כ״ט‪.‬‬
‫‬‬ בירורי הדברים‪.‬‬ ‫
עי׳ תרומות פרק ו' משנה ו' ר׳ אליעזר אומר משלמין ממין על שאינו‬ ‫מינו בלבד שישלם מן היפה על הרע ור׳ עקיבא אומר אין משלמין אלא ממין‬ ‫על מינו, לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי‬ שביעית וישלם מהם.
‫ממקום שר׳ אליעזר מיקל משם ר׳ עקיבא מחמיר שנאמר (ויקרא כ״ב)‬ ‫ונתן לכהן את הקדש כל שהוא ראוי להיות קדש דברי ר׳ אליעזר, ור׳ עקיבא‬ ‫אומר ונתן לכהן את הקדש קדש שאכל.
‫ולעומת זה יסוד המשנה שם בריש הפרק אין בה שום לימוד, ולשונה: ‬
‫האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש, אחד האוכל ואחד השותה ואחד‬ ‫הסך, אחד תרומה טהורה, ואחד תרומה טמאה, משלם חומשה וחומש חומשה, אינו‬ ‫משלם תרומה אלא חולין מתוקנים והם נעשים תרומה והתשלומין תרומה אם רצה‬ ‫הכהן למחול אינו מוחל.
‫והתוס׳ יום טוב כתב שם "כתב הר"ש ובפרק הזהב דרשינן לה מדכתיב‬ ‫ויסף חמישיתו אי שקלת ליה לוי״ו דויסף ושדית ליה אחמישיתו הוי חמישיתיו‬ ‫עד כאן ותמיהני על הרמב"ם שפירש בכאן ממה שאמר השי"ת בזולת זה המקום‬ ‫וחמישיתיו יוסף עליו ואמרו מלמד שהוא מוסיף חומש על חומש עד כאן, וכן‬ ‫כתב בפי׳ המשנה בפרק הגוזל, ומתורת כהנים דסוף פרשת ויקרא העתיקו, ותמיהני‬ שלא כתב דרשא שבגמרא״.
‫ובחנם תמה לפי שכל הדרשות הבאות בגמ׳ להסמיך דברי המשנה, אינם‬ ‫כי אם רמזי דקרא, ובעיקרו אין זה כי אם קבלה ועל כן בחר לו הרמב״ם‬ היותר קרוב. ‫
ובמשנה עצמה שהיא בזה מיסוד המשנה אין בזה לא קרא ולא רמז מקרא‬ ‫כי אם הלכות פשוטות.
‫לא כן בדברי ר׳ אליעזר ור׳ עקיבא שזה אינו מיסוד המשנה כי אם חקירת‬ ‫דין על דיני יסוד המשנה, והיא חקירה חדשה אם אפשר לשלם ממין על שאינו‬ ‫מינו, בזה באמת נתפרש הדבר לפנינו בסידור דברי המשנה עצמה ומפורש בה‬ ‫ממקום שר׳ אליעזר מיקל ר׳ עקיבא מחמיר שנאמר וכו׳.
‫ועי' עוד במס׳ פיאה פרק ז׳ משנה ג' משנה ד׳ שגם שם באו דיני יסוד‬ ‫המשנה, ואין שם לא טעם ולא רמז ולא קרא, ואחר זה דברי ר׳ אליעזר ור׳‬ ‫עקיבא בטעמי דקרא.
‫וביסוד המשנה שם:
‫משנה ג׳) איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה, הי׳ בוצר עקץ את האשכול‬ ‫הוסבך בעלים נפל לארץ ונפרט הרי הוא של בעל הבית(עז). ‫‬‬
---------------------- ‫‬‬
(עז) במשנה שם נאמר אחר זה המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה‬ ‫גוזל את העניים על זה נאמר (משלי כ״ב) אל תסג גבול עולים. ‫‬‬
296
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫‬‬ ‫משנה ד׳) איזהו עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף אם יש לה כתף‬ ‫או נטף של בעל הבית, אם ספק לעניים, עוללת שבארכובה אם נקרצת עם‬ ‫האשכול הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים.
‫וכל זה הוא יסוד לכל הדינים האלו ואין כאן כי אם הדבר כמו שהוא‬ ‫בלא שום לימוד.
‫אבל אחר זה במשנה ז׳ בא שם חקירה בדין מקרה ונחלקו בזה ר׳ אליעזר‬ ‫ור׳ עקיבא ונאמר שם:
‫כרם שכולו עוללות ר׳ אליעזר אומר לבעל הבית ר׳ עקיבא אומר לעניים, ‫אמר ר׳ אליעזר כי תבצור לא תעולל (דברים כ"ד) אם אין בציר מנין עוללות, ‫אמר לו ר׳ עקיבא וכרמך לא תעולל (ויקרא י"ט) אפי׳ כלו עוללות, אם כן למה‬ ‫נאמר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם הבציר.
‫הנה מבואר ומפורש ענין מחלקותם, לפי שכן הדבר שהמשנה אינה כלל‬ ‫הלכות מופשטות, כי אם סידור הדברים כמו שהם, וכל מקום שהוא קבלה והם‬ ‫כל יסודי המשנה נסדרו כן, וכל הדברים שהנם ‬מהתנאים, פירושי יסוד המשנה‬ ‫וגדר דבריה, נסדרו כן, וכל שהוא דבר חדש, זה נסדר באמת בכל טעמו ונימוקו‬ וגם בלימודו.
ועי׳ נזיר פרק ו׳ משנה ו':
‫תגלחת הטומאה כיצד הי׳ מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא‬ ‫קרבנותיו בשמיני.
‬ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר׳ עקיבא, אמר לו ר׳‬ ‫טרפון מה בין זה למצורע, אמר לו זה טהרתו תלויה בימיו ומצורע טהרתו תלויה‬ ‫בתגלחתו.
ועי׳ יבמות ד׳ ק"ד (פרק י"ב משנה ג׳):
‫חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשירה, קראה ורקקה אבל לא חלצה‬ ‫חליצתה פסולה.
‫חלצה וקראה אבל לא רקקה ר׳ אליעזר אומר חליצתה פסולה, ר׳ עקיבא‬ ‫אומר חליצתה כשירה, אמר ר׳ אליעזר ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב‬ ‫אמר ליה ר׳ עקיבא משם ראי׳ ככה יעשה לאיש כל דבר שהוא מעשה באיש.
‫וכן הוא גם במשניות סתמיות כמו לדוגמא במס׳ בבא קמא ד׳ פ"ג: ([[משנה בבא קמא ח א|פ״ח‬ משנה א׳]]):
‫החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער ברפוי בשבת‬ ‫ובבושת בנזק כיצד סימא את עינו קטע את ידו שיבר את רגלו רואין אותו כאלו‬ ‫הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה הי׳ יפה וכמה הוא יפה, צער כואו בשפוד או‬ ‫במסמר ואפי׳ על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה אומדין כמה אדם כיוצא בזה‬ ‫וכו׳ רפוי הכהו חייב לרפאותו עלו בו צמחים אם מחמת המכה חייב שלא וכו׳‬ ‫שבת רואין אותו כאלו הוא שומר קשואין שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו, ‫בשת הכל לפי וכו׳. ‫‫‬‬
------------------------ ‫‬‬ וזה אינו לימוד מקרא כי אם לאמר שגם אופן כזה בכלל גזל עניים ובכלל הכתוב אל תסג גבול עולים, ‫והדברים פשוטים. ‫‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קמט‬
‫‬‬ ‫ועל כל היסודות האלה אין שם במשנה לא דרשה ולא לימוד, לפי שכל‬ זה עצם דבר קבלתם בדיני התורה‪.‬‬
אבל מיד אחר זה בא שם:
‫נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת שנאמר (דברים‬ כ״ה) ושלחה ידה אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין‪.‬‬
‫והנה זה הוא כבר לימוד, ונתפרש במשנה, ואף שאין ספק שגם בדינים כאלה‬ ‫סמכו בעיקרם על יסודי הקבלה שהם מוכיחים כן, אבל מפני שלמדו זה גם מקרא‬ ‫בא הדבר מפורש כן במשנה, לפי שהמשנה מסרה לנו את הדברים כפי שנאמרו‬ ונשנו ביסודן‪.‬‬
ועיי׳ במס׳ בכורים פרק א':
‫משנה ח׳) הפריש בכוריו נבזזו נמקו נגנבו או שנטמאו מביא אחרים תחתיהן‬ ואינו קורא(עח) נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא‪.‬‬
‫משנה ט׳) ומנין שהוא חייב באחריותם עד שיביא להר הבית שנאמר (שמות כ"ג)‬ ‫ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד׳ אלקיך מלמד שחייב באחריותם עד שיביא להר הבית‪.‬‬
‫והנה לנו משנה שלמה שבאה רק לפרש ולבאר הלימוד של המשנה‬ הקודמת, ומנין שהוא חייב וכו׳. ‬
‫וזה לפי שדין זה של הפריש בכוריו נבזזו נמקו וכו׳ הוא רק מקרה שקרה, והדבר אינו מיסודי הקבלה עד שיהי׳ על זה עצמו קבלה פשוטה, והכריעו זה על‬ ‫פי יסודי הקבלה ומלשון הכתוב, ועל כן בא זה מפורש במשנה‪.‬‬
‫ועי׳ במס׳ יבמות ד׳ ע׳ (פרק ח׳ משנה ב׳):
איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפי׳ אחד מהם, וכרות שפכה‬ ‫כל שנכרת הגיד, ואם נשתייר מהעטרה אפי׳ כחוט השערה כשר. ‬
‫וזה הוא עצם קבלתם בענין דברי התורה, ואין על זה במשנה לא לימוד‬ ולא דרשה.
‫אבל אחר זה בא במשנה: ‬
‫פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת, ואינן אסורין אלא‬ ‫מלבוא בקהל שנאמר (דברים כ"ג) לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ד׳.
ובריש בבא קמא: ‬
ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער.
ועל זה אין לימוד שזה הוא מהמבואר בתורה.
‫אבל אחר זה כשרצו לאמר ולרבות גם הצד השוה שבהן, כבר בא הלימוד‬ ‫מפורש: ‫
לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה וכו׳ הצד השוה שבהן שדרכן‬ ‫להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ.
‫ועי׳ במס׳ סוטה פרק ו׳:
‫משנה ב׳) אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד‬ ‫אלא אפי׳ עבד אפי' שפחה הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה, חמותה ובת‬ ‫‬‬
---------------------------- ‫‬‬
(עח) בתוך לשון המשנה בא שם מאמר מוסגר "והשניים אין חייבים עליהם חומש״ וכבר‬ הערנו שכל כיוצא בזה שאינו מעיקר ענין המשנה, ובא בתוך לשון המשנה על ידי התנאים השונים, ויש מהם שהנם גם רק אליבא דחד תנא, כל זה יבואר לנו לכל פרטיו בדברינו על סידור האחרון מהמשנה. ‫‬‬
‪298‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫‬‬ חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי אלו נאמנות ולא לפוסלה מכתובתה אלא‬ ‫שלא תשתה.
‫משנה ג׳) שהי׳ בדין ומה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם‬ ‫אינה מתקיימת בפחות משנים עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא‬ ‫תתקיים בפחות משנים תלמוד לומר (במדבר ה׳) ועד אין בה כל עדות שיש בה קל‬ ‫וחומר לעדות הראשונה מעתה ומה אם עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם הרי היא‬ ‫מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים‬ ‫בעד אחד תלמוד לומר (דברים כ"ד) כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר‬ ‫(שם י"ט) על פי שנים עדים יקום דבר מה להלן על פי שנים עדים אף כאן על‬ ‫פי שנים עדים.
‫ויותר מזה נראה במשנתינו שגם כשזה עצם דין התורה, רק שגם זה עצמו‬ ‫צריך קבלה שזה וזה הוא פירוש דברי התורה, שעל ידי זה הנה הקבלה שם‬ ‫איננה רק תואר המצוה, כי אם פי׳ דברי התורה בעצם הדברים, שם בא הדבר‬ ‫מפורש במשנתינו זה עצמו יחד עם דברי הכתוב.
‫כמו במס׳ כלאים פ"ט מ"ח אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג שנאמר‬ ‫(דברים כ"ב) לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז.
‫לפי שזה עצמו ששם שעטנז כולל זה, שוע טווי ונוז, זה עצמו הוא במקום‬ ‫הזה דבר הקבלה, וזה עצמו ששעטנז הוא שוע טווי ונוז, זה עצמו אינו זיל קרי‬ ‫בי רב, כי אם קבלה, על כן בא הדבר כן במשנה.
‫כי כל דברי המשנה ביסודה הם סידור של הקבלה על דברי התורה, ועל‬ ‫כן אין בהמשנה בשום מקום עצם דין התורה עצמה, כי אם הקבלה עליה.
‫אבל במקום שדברי הכתוב עצמו ופירושו הראשון הוא כבר רק קבלה שם‬ ‫הי׳ ההכרח שתבוא הקבלה הזאת יחד עם הכתוב. ‫
וכן בערכין ד׳ ל"א (פ"ט מ״ד) הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל הי׳‬ חלוט לו(ע"ט) שנאמר לצמיתות.
‫והוא מפני זה עצמו שלצמיתות היא מלה זרה, וזה עצמו שכוונת התורה‬ "לצמיתות לחלוטין״ היא דברי קבלה, כי על כן בא הכתוב עצמו יחד עם הקבלה‬ ‫עליו "הגיע וכו׳ הי׳ חלוט לו שנאמר לצמיתות". ‫
וזה הוא גם ענין המשנה במס׳ סוטה ד׳ מ״ה: (פרק ט׳ משנה ה׳):
נפטרו זקני ירושלים והלכו להן, זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר‬ ‫לא משכה בעול ואין המום פוסל בה ומורידין אותה לנחל איתן ואיתן כמשמעו‬ ‫קשה אף על פי שאינו איתן כשר ועורפין וכו׳. ‫
והנה לא הובא כאן שום פסוק על כל הדברים הנאסרים מפני שהן מפורשים לכל בתורה.
‫אבל מה הוא איתן זה נתפרש במשנה.
‫וכן אין שום ראי׳ על "אף על פי שאינו איתן כשר" לפי שזה היא קבלתם. ‫‬‬
------------------------------------ ‫‬‬
(ע"ט) ‬במשנה באה הוספה אחר הלוקח ואחר שניתן לו במתנה. ‫וזה בא לפרש הדבר בימי יבנה או בימי רבי וכבר הערנו על כל כיוצא בזה. ‫‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קנ‬
‫‬‬ ‫ועל כן גם הננו רואים במס׳ בכורות ד׳ מ"ד (פ״ז מ"ה) במקום שאין קבלה‬ ‫חלוטה בפי׳ הכתוב, בא במשנה מחלוקת התנאים במשמעות הכתוב, אף שאין‬ ביניהם שום מחלוקת בדין, ונאמר שם: ‬
‫אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה, ‫ר׳ ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו, ר׳ עקיבא אומר כל שרוח באשכיו, ר׳‬ ‫‬‫חנינא בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכין.
‫וכבר כתב שם הר"ב "ובעיקר הדין לא פליגי שכל אחד מהם מודה שמום‬ ‫שמנה חבירו דהוי מום, ולא נחלקו אלא בפירושו של מקרא".
‫וכן הדבר, אבל מה ענין זה במשנה לפי מה שהאמינו עד היום מדבר סידור‬ ‫המשנה כי הנה בא בזה מחלוקת שהיא רק בפירוש לשון הכתוב.
‫אבל הדבר לגמרי להיפך שאין המשנה הלכה מופשטת כלל, ענינה הוא‬ ‫להעמיד הקבלה על דברי התורה ואצל דברי התורה.
‫ועל כן הנה במקום הזה אף שאין זה שום נפקא מינה לדינא והכל פסול, ‫אבל עלינו לדעת מה הוא עצם דין התורה, ומה הוא מרוח אשך האמור בתורה, ועל כן באו כל דברי התנאים על זה במשנה עצמה.
‫ועל ידי הדברים האלה גם נבין את סדרן של המשניות ב[[משנה תרומות ג ו|מס׳ תרומות פרק‬ ג׳ משנה ו׳]] ז׳ ולשונם הוא:
‫משנה ו׳) המקדים תרומה לבכורים מעשר ראשון לתרומה, ומעשר שני‬ ‫לראשון אף על פי שהוא עובר בלא תעשה מה שעשה עשוי שנאמר (שמות כ״ב)‬ מלאתך ודמעך לא תאחר. ‫
משנה ז׳) ומניין שיקדמו הבכורים לתרומה זה ‬קרוי תרומה וראשית וזה‬ ‫קרוי תרומה וראשית, אלא יקדמו בכורים לכל שהן בכורים לכל ותרומה לראשון‬ ‫שהיא ראשית, ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית.
‫ולפי הסדר הלא הי׳ צריך להקדים משנה ז׳ תחלה ואחר זה משנה ו׳.
‫שהרי תחלה הי׳ צריך לבוא איך הוא הסדר, ואחר זה לבלי להחליף הסדר, ‫וראשונה הי׳ צריך לאמר ולהודיע לנו איך הוא סידרן של כל אלה, ומי ראשונה, ‫ומה אחר זה, ואחר שהננו יודעים זה הי׳ צריך לבוא דין המקדים אחד לפני חבירו‬ ‫שלא כדין, המקדים תרומה לבכורים, ומעשר ראשון לתרומה וכו׳.
‫וכבר עמד על זה התוספת יום טוב במשנה ו׳ ולא תירץ כלום וכתב שם:
"ומה שכתב הר"ב לא תאחר לא תשנה הסדר ועדין הסדר לא שמענו‬ ‫ומפרש לה במתניתן דלקמן, וזה לשון הרמב"ם לא תאחר ר"ל לא תאחר ממלאתך‬ ‫ודמעך מי שהוא ראוי להקדימו ואחר כך הביא ראי׳ שראוי להקדים אלו החוקים‬ ‫מקצתן על מקצתן."
‬ואין בזה תירוץ, והדבר ברור שפשטן של דברים הוא שהסדר מהופך.
‫אבל הדבר מבואר, והוא מפני שתחלה הי׳ צריך להודיע לנו כי מלאתך‬ ‫ודמעך לא תאחר הכונה לבכורים ותרומה וכמו שכתב שם הר"ב ״מלאתך אלו‬ ‫הבכורים שמתמלאים בבכור ודמעך זו תרומה", ‬וכתב התוס׳ יום טוב בשם התוס׳‬ ‫בפ"ק דתמורה ד׳ ד׳ דלכך קרי לתרומה דמע לפי שנוהגת בלח ובכורים אינו‬ ‫אלא ביבש שהרי אין מביאין בכורים אלא מפירי כדתנן בסוף מכילתין וסוף‬ ‫מס׳ חלה".‬ ‫‬‬
‫‪300‬‬
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫‬‬ ‫ויהי׳ איך שיהי׳ זה ברור שזה עצמו שפי׳ דברי הכתוב ועצם ענין הלאו‬ ‫הזה של "מלאתך ודמעך לא תאחר" הוא על בכורים ותרומה, זה עצמו רחוק מאד‬ מלהיות מובן מעצמו, וזיל קרי בי רב.
‫ואיך הי׳ אפשר להקדים תחלה את הסדר כי בכורים תחלה ואחר זה תרומה, ‫והרי אין אנו יודעים עוד את עצם דבר אזהרת התורה בזה ובמה הכתוב מדבר.
‫ואך אחרי אשר נתבאר עצם האיסור וכי פירוש של "מלאתך ודמעך לא‬ ‫תאחר״ הכונה לבכורים ותרומה והיינו ליתן אותם דוקא על הסדר.
‫ואך אחרי אשר הננו יודעים שיש כאן אזהרה בתורה לבלי להקדים המאוחר.
‫יש מקום לבאר איך הוא הסדר, והדברים פשוטים לפי זה שאך זה הי׳‬ ‫צריך להיות סדר המשניות כמו שהנם באמת (וזה הוא גם כונת הרמב״ם ז"ל).
‫ובכלל ילכו כן כל סתמי המשניות שכל מקום שאין זה קבלה פשוטה כי‬ ‫אם שהוכרע מתוך יסודי דברי הקבלה, וראי׳ מהפסוקים, בא כן מפורש במשנה.
‫וכמו גם בזבחים ד׳ צ"ח (פרק י"ב משנה א'):
‫וכל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר וכל שאין לו בבשר אין לו‬ ‫בעורות, אפי' טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים אינו חולק‬ ‫בבשר שנאמר (ויקרא ז׳) המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו‬ ‫תהי׳ שוק הימין למנה.
‫משנה ב׳) כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה שנאמר‬ (שם) עולת איש עולה שעלתה לאיש.
‫משנה ג׳) עורות קדשים קלים לבעלים ועורות קדשי קדשים לכהנים קל‬ ‫וחומר ומה אם עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה קדשי קדשים שזכו בבשרן‬ ‫אינו דין שיזכו בעורן, אין מזבח יוכיח שאין לו עור בכל מקום.
ועי׳ הוריות ד׳ ד׳: (פ״א משנה ד׳):
הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו ואמר להם טועים אתם, או שלא הי׳‬ ‫מופלא של בית דין שם וכו׳ הרי אלו פטורין שנאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה‬ ‫מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להוראה אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כולן‬ ראוין להוראה.
ועי׳ שביעית פרק י׳ משנה ח׳:
‫המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני אמר לו אף על פי כן יקבל‬ ‫ממנו שנאמר (דברים ט״ו) וזה דבר השמטה כיוצא בו רוצח שגלה לערי מקלט ‫ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו אף על פי כן יקבל מהם ‫שנאמר (שם י"ט) וזה דבר הרוצח. ‫
ועי׳ בכורות ד׳ י"ג (פרק א׳ משנה ז׳):
‫לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו מצות פדייה קודמת למצות עריפה‬ ‫שנאמר (שמות י״ג) ואם לא תפדה וערפתו מצות יעידה קודמת למצות פדייה שנאמר‬ (שם כ״א) אשר לא יעדה והפדה מצות יבום קודמת למצות חליצה(פ) וכו׳ מצות‬ ‫גאולה באדון הוא קודם לכל אדם שנאמר (ויקרא כ"ז) ואם לא יגאל ונמכר בערכך. ‫‬‬
-------------------------------- ‫‬‬
(פ) במשנה שם נתוסף ״בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה ועכשיו שאינן מתכונין לשם מצוה‬ ‫אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבם" וזה נתוסף על המשנה בימי רבי וכבר הערנו על כיוצא בזה‬ ‫בהרבה מקומות. ‫‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קנא‬
‫‬‬ ‫והנה על כולם בא שנאמר מפורש במשנה רק אצל "מצות יבום קודמת‬ ‫למצות חליצה״ לא בא שום לימוד, וזה לפי שהדבר גלוי לכל מתוך כל דברי‬ ‫הפרשה בתורה.
‫ובמס׳ סנהדרין ד' ל״ב (ריש פ״ד) אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה‬ ‫ובחקירה שנאמר (ויקרא כ״ד) משפט אחד יהי׳ לכם, מה בין דיני ממונות לדיני נפשות‬ ‫דיני ממונות בשלשה ודיני נפשות בעשרים ושלשה, דיני ממונות פותחין בין וכו׳‬ ‫דיני נפשות פותחין לזכות וכו׳ דיני ממונות מטין על פי אחד וכו׳ דיני נפשות‬ ‫וכו׳ דיני ממונות מחזירין וכו׳ דיני נפשות וכו׳ דיני ממונות הכל מלמדין וכו' דיני‬ ‫נפשות וכו׳ דיני ממונות המלמד חובה וכו׳ דיני נפשות וכו׳ דיני ממונות דנין‬ ‫ביום וגומרין בלילה דיני נפשות וכו' דיני ממונות גומרין בו ביום וכו׳ דיני‬ ‫נפשות וכו׳.
‫והנה בראש המשנה על אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה‬ ‫בא לימוד מפורש שנאמר משפט אחד יהי׳ לכם, ואחר זה על כל החילוקים‬ ‫שביניהם אין שם שום לימוד ושום דרשה.
‫והוא מפני שיש מהם שכבר נתבארו במשנה עצמה כמו זה שדיני נפשות‬ ‫בעשרים ושלשה נתבאר כבר מקרא בפרק א׳, וכן זה שבדיני נפשות לחובה מטין‬ ‫על פי שנים בא כבר שם מקרא, והדברים שלא נתפרשו הנם קבלה פשוטה.
‫ועי׳ חולין ד׳ ל׳׳א (פרק ב׳ משנה ג׳): ‬
‫נפלה סכין ושחטה אף על פי ששחטה כדרכה פסולה שנאמר (דברים י״ב)‬ ‫וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל.
‫ובגמרא: טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה ואע״ג דלא מכוין מאן תנא‬ ‫דלא בעינן כוונה לשחיטה אמר רבא ר׳ נתן היא דתני וכו׳.
‫והיינו שאליבא דר׳ נתן נקטו השונים לשון המשנה "נפלה" אבל עיקר‬ ‫הדבר הוא לכולי עלמא, ולרבנן עוד יותר מר׳ נתן כמבואר מעצמו.
‫וכן רבו מאד הדרשיות והסמך למקרא וטעמי הלימוד בדברי התנאים, וכבר‬ ‫הערנו על כיוצא בזה בריש הפרק.
‫ועי׳ עוד במס׳ שבועות ד׳ כ״ה (פרק ג׳ משנה ה׳):
‫ר׳ ישמעאל אומר אינו הייב אלא על העתיד לבוא שנאמר (ויקרא ה׳)‬ ‫להרע או להטיב, אמר לו ר׳ עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה‬ ‫והטבה דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין אמר לו מרבוי הכתוב אמר לו אם‬ ‫ריבה הכתוב לכך ריבה לכך.
‫ועי׳ קדושין ד׳ ס׳׳א (פרק ג׳ משנה ד'):
‫ר׳ מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר‬ (במדבר ל״ב) ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן וכתיב ואם לא‬ ‫יעברו חלוצים ר׳ חנינא בן גמליאל אומר צריך הי׳ הדבר לאומרו שאלמלא כן‬ ‫יש במשמע שאפי׳ בארץ כנען לא ינחלו‪.‬‬
‫ועי׳ ע׳׳ז ד׳ מ"ה (פרק ג׳ משנה ה׳):
העכו״ם העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרים ומה שעליהם אסורים‬ ‫שנאמר (דברים ז׳) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך, ר׳ יוסי הגלילי אומר‬ (שם י״ב) אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, אלהיהם על הגבעות ולא‬ ‫‬‬
‫‪302‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫‬‬ ‫הגבעות אלהיהם‪ ,‬ומפני מה אשירה אסורה מפני שיש בה תפיסת יד אדם וכל‬ ‫שיש בה תפיסת ידי אדם אסור אמר ר' עקיבא אני אובין ואדון לפניך כל מקום‬ ‫שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן, דע שיש שם ע״ז.
‫והננו רואים כי יסוד הדבר כי מחובר אינו נאסר זה הי׳ דבר קבוע לכל, ‫עד שלתרץ הקושי׳ מאשרה באו גם דברי ר׳ עקיבא אשר כל ענינם הוא רק זה.
‫ור׳ יוסי הגלילי ותנא קמא נחלקו בגדר דברי המשנה, אם בצפוי המחובר, ‫או באילן שנטעו ואחר זה עבדו, ועל זה כבר הביאו ראי׳ מקרא ששם בא הדבר‬ ‫וסמכו דבריהם גם על זה, והנה בא כן גם לפנינו במשנה.
‫וכן הוא גם לבית שמאי ובית הלל בחקירה חדשה שלא נתפרשה ביסודי‬ ‫המשנה, עי׳ לדוגמא במס׳ כריתות ד׳ ז׳: (פ"א מ״ו):
‫המפלת לאור לשמונים ואחד בית שמאי פוטרין מן הקרבן, ובית הלל‬ ‫מחייבין, אמרו בית הלל לבית שמאי מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים‬ ‫ואחד, אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן, אמרו להם בית שמאי לא אם‬ ‫אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא קרבן‬ ‫תאמרו במפלת וכו׳ אמרו להם בית הלל והרי המפלת יום שמונים ואחד שחל‬ ‫להיות בשבת תוכיח שלא יצאה לשעה וכו׳ אמרו להם בית שמאי לא אם אמרתם‬ ‫יום וכו׳ והדמים אינם מוכיחין שהמפלת בתוך מלאות דמיה טמאין ופטורה‬ ‫מן הקרבן.
‫ובגמרא נאמר על זה תניא אמרו להן בית הלל לבית שמאי הרי הוא אומר‬ ‫או לבת לרבות אור שמונים ואחד.
‫והננו רואים שאף שבמקום הזה הלא בודאי לא סתמו במשנה הלכה מופשטת‬ ‫כי אם שהלימודים והשקלא וטרי׳ באו מפורש במשנה, בכל זה לא בא גם זה‬ ״או לבת לרבות״.
‫אבל הדברים אשר סמכו עליהם, ואשר הי׳ גם הוא מיסוד דבריהם, זה כלו ‬‫בא לפנינו במשנה מפורש לפי שאך זה דבר סידור המשנה להביא ולמסור לנו‬ ‫כל הדבר כמו שהוא(פא)‪.‬‬
‫ובמס׳ ברכות ד׳ י"ז (פרק א׳ משנה ג'): ‬
‬בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבוקר יעמדו שנאמר‬ ‫(דברים ו׳) ובשכבך ובקומך ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר‬ ‫ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים‬ ‫ובשעה שבני אדם עומדים.
‫ועי׳ שבועות ד׳ י״ד (פ"ב מ"ה): ‫ר׳ אליעזר אומר (ויקרא ה׳) השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ חייב ואינו חייב על‬ ‫העלם מקדש, ר׳ עקיבא אומר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה חייב‬ ‫‬‬
----------------------------- ‫‬‬
(פא) ויש בזה עוד ענין‬ כולל, לפי שיש בזה גם מחלוקת בין תנאים ואמוראים אם לילה ‫מחוסר זמן אי לא, ומי שסובר לילה מחוסר זמן סובר שלא אמרו זה בית הלל כי אם במקום הזה מפני שהלילה ‫יצאה מכלל והדמים אינם עוד דם טוהר, ואסמכוה אקרא או לבת לרבות אור שמונים, ועל כן אין זה כי אם‬ ‫במקום הזה, ומי שסובר לילה לאו מחוסר זמן סובר שכדברי בית הלל כן הוא בכל התורה, וזה הוא גם ענין‬ ‫בעית ר׳ אושעיא שם, ודין מחוסר זמן יש שם גם בלא זה שאינן דומין זה לזה ועי׳ זבחים י״ב ובתוס׳ שם‬ ד״ה רב פפא אמר. ‫‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קנב‬
‫‬‬ ‫ואינו חייב על העלם מקדש ר׳ ישמעאל אומר ונעלם ונעלם שתי פעמים לחייב‬ ‫על העלם טומאה ועל העלם מקדש.
‫ובמס' בכורות ד' מ"ו (ריש פ״ח):
‫מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה עודה שפחה ונשתחררה ‫עודה עכו"ם ונתגיירה ומשבאת לישראל ילדה בכור לנחלה ואין בכור לכהן ר׳‬ ‫יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר (שמות י"ג) פטר רחם בישראל עד‬ ‫שיפטרו רחם מישראל.
‫ועי' מנחות ד' מ"ה (פ״ד מ״ג): ‬‬ ‫הפר והאילים והכבשים והשעיר אין מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבן, ‫הלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם דברי ר׳ עקיבא אמר‬ ‫ר׳ שמעון בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין את הלהם והלחם אינו מעכב את‬ ‫הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר מ׳ שנה קרבו כבשים בלא לחם אף‬ ‫כאן יקרבו כבשים בלא לחם אמר ר' שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם‬ ‫כדבריו שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים אין‬ ‫קרב במדבר, משבאו לארץ קרבו אלו ואלו, ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים‬ ‫בלא לחם מפני שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם, לחם בלא כבשים אין לו‬ ‫מי יתירנו.
‫ואין חפצינו להרבות בדוגמאות אשר רבו הרבה כי גם אלה אשר הובאו‬ ‫יספיקו דים לברר הדבר כי אין סידור המשנה בלא טעם ובלא ראי׳ מקרא, וכל‬ ‫מקום אשר דבריהם הנם בפרטי הדברים ודבר חדש, ובפרט כשהוא חקירה חדשה‬ ‫במקרה הבא, ואין הדברים מוסבים על יסוד המשנה, נתפרשו הדברים גם טעמם‬ ‫ונימוקם, גם דרשה דקראי אשר נאמרו שם.
‫כי דבר סידור המשנה הוא למסור לנו את הדברים כמו שהם, את הקבלה‬ ‫כמו שהיא, ודבר הלימודים כמו שהם במקום שנסמכו גם עליהם.
‫ויותר מזה שגם במקום שלא סמכו דבריהם כי אם על יסודי המשנדה, הנה‬ ‫אם לא נוכל להבין זה מעצמינו נתפרש ונמסר לנו גם תמצית השקלא וטרי׳‬ ‫הזאת במשנה עצמה, ונביא גם מזה איזה דוגמאות לברר הדבר.
‫עי׳ במס׳ מכשירין פרק ו׳ משנה ח׳:
‫חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון.
‫וחלב הבהמה אינו מטמא אלא לרצון אמר ר׳ עקיבא קל וחומר הדברים מה אם‬ ‫חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים מטמא לרצון ושלא לרצון חלב הבהמה ‫וכו׳ אינו דין שיטמא לרצון ושלא לרצון, אמרו לו לא אם טמא חלב האשה ‫שלא לרצון שדם מגפתה וכו׳ אמר להם מחמיר אני בחלב מבדם וכו׳ אמרו לו סלי‬ ‫זיתים וענבים יוכיחו שהמשקים היוצאים מהם לרצון טמאים ושלא לרצון טהורים‬ ‫אמר להן לא אם אמרתם בסלי זיתים וענבים שתחלתן אוכל וסופן משקה תאמרו‬ ‫וכו׳ שתחלתו וסופו משקה, עד כאן היתה תשובה.
אמר ר׳ שמעון מכאן ואילך היינו משיבים לפניו מי גשמים יוכיחו שתחלתן‬ ‫וסופן משקה וכו׳ אמר לנו לא אם אמרתם וכו׳ ורוב החלב לאדם.
‫והאם אפשר שיהי׳ איזה ספק בזה והדברים עומדים חיים כי סידור המשנה‬ ‫הוא למסור לנו כל דבר כמו שהוא. ‫‬‬
‫‪304‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫‬‬ ‫ולשון המשנה גם בולט לפנינו שמפני שלבד הדברים הראשונים כשנחלק‬ ‫ר׳ עקיבא בשעתו עם חכמי דורו השיבו עליו גם תלמידיו לאחר זמן, וגם זה הי'­‬ ‫­עוד לפניו ושייכים לעצם הדברים, בא כן במשנה עצמה:
‫עד כאן היתה תשובה, אמר ר׳ שמעון מכאן ואילך היינו משיבים לפניו.
‫והיינו שעד כאן היתה תשובת ר׳ עקיבא עם חכמי דורו מכאן ואילך הם‬ דברי ר׳ עקיבא עם דור תלמידיו.
‫וכל השקלא וטרי׳ הזאת היא רק מתוך יסודי המשנה הקבועים וידועים.
‫ותחלת דינו של ר׳ עקיבא שחלב בהמה מטמא לרצון ושלא לרצון הוא‬ ‫לדון קל וחומר מדין המשנה ביסודה במקום הזה אשר נאמר בה ״חלב האשה‬ ‫מטמא לרצון ושלא לרצון.
‫ועל זה יאמר ר׳ עקיבא "קל וחומר הדברים מה אם חלב האשה וכו'״ וחכמים‬ ‫השיבו לו שאין זה לימוד "לא אם טמא וכו׳״.
‫ובהלשון הזה "עד כאן היתה תשובה״ כן הוא גם ענין לשון המשנה ב[[משנה כלים ז א|מס׳‬ כלים פרק ז׳ משנה א׳]]:
הקלתות של בעלי בתים וכו׳ שה‬וא מסיק מלמטן וקדרה וכו׳ זו היתה‬ ‫תשובת ר׳ יהודה בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות.
‫ודברי ר׳ יהודה וחכמים הנם שם בפרק ה׳ משנה ו׳:
תנור וכו׳ נתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן ר׳ יהודה אומר אם‬ ‫מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן טמא וחכמים אומרים הואיל והוסק מכל מקום טמא.
‫והנה חזרו ופירשו במקומו בפרק ז׳ אצל יסוד המשנה שמזה הוא יסוד‬ ‫דברי ר׳ יהודה בפרק ה׳ "זו היתה תשובת ר׳ יהודה בתנור שנתנו וכו'".
‫לפי שכן הדבר, שכל שהוא מיסודי הלימוד, נמסר לנו מפורש במשנה לפי‬ ‫שסידור המשנה הוא למסור לנו כל הדברים כמו שהם.
‫ועי׳ עדיות פרק ו׳ משנה ג':
‫כזית בשר הפורש מאבר מן החי, ר׳ אליעזר מטמא ר׳ יהושע ור׳ נחוניא‬ ‫מטהרים, עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי ר׳ נחוניא מטמא ור׳ אליעזר ור׳‬ יהושע מטהרין אמרו לו לר׳ אליעזר מה ראית לטמא כזית בשר הפורש מאבר‬ ‫מן החי אמר להם מצינו אבר מן החי כמת שלם מה המת כזית בשר הפורש‬ ‫ממנו טמא, אף אבר מן החי כזית בשר הפורש ממנו יהי׳ טמא. אמרו לו לא‬ ‫אם טמאת כזית בשר הפורש מן המת שכן וכו׳ אמרו לו לר׳ נחוניא מה ראית‬ ‫לטמא עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי אמר להם מצינו אבר מן החי כמת‬ ‫שלם וכו׳ אמרו לו לא אם טמאת וכו׳ אמרו לו לר׳ אליעזר מה ראית לחלק‬ ‫מדותיך או טמא בשניהם או טהר בשניהם אמר להם מרובה וכו׳ דבר אחר אבר‬ ‫וכו׳ אמרו לו לר׳ נחוניא מה ראית לחלק מדותיך, או טמא בשניהם וכו' אמר‬ ‫להם מרובה טומאת העצמות וכו׳ שהבשר הפורש וכו׳ אמרו לו לר׳ יהושע מה‬ ‫ראית לטהר בשניהם אמר להם לא אם אמרתם במת שיש בו רוב ורובע ורקב‬ ‫תאמרו בחי וכו׳.
‫וראינו גם בזה שלא לבד שכל עיקר השקלא וטרי׳ בא לפנינו במשנה.
‫כי אם גם זאת שבכל השקלא וטרי׳ של התנאים הראשונים האלה, יסוד ‫הוכחת כל אחד מהם הוא מהמשנה ביסודה, מיסודי הדברים המקובלים וקבועים. ‫‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫‬‬ ‫ועי׳ במס׳ שבועות ד׳ כ״ז (פ״ג מ"ו):
‫נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור לקיים ולא קיים פטור שהי׳ בדין שיהא‬ ‫חייב כדברי ר׳ יהודה בן בתירא (וע"ש בתוס׳) אמר ר׳ יהודה בן בתירא מה אם הרשות‬ ‫שאינו מושבע עליו מהר סיני הרי הוא חייב עליו, מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני‬ ‫אינו דין שיהא חייב עליה, אמרו לו לא אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן‬ ‫תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור".
‫ותשובת החכמים לר׳ יהודה בן בתירא הוא מדין יסוד המשנה במקום הזה, ‫דהיינו לפני דבריהם ״נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור״.
‫ונתבאר ונמסר לנו כל השקלא וטרי׳ שלהם במשנה עצמה, שכן הוא דבר‬ סידור המשנה.
‫ועי׳ במס׳ כריתות ד׳ ט"ז (פרק ג׳ משנה י׳):
‫אמר ר׳ עקיבא שאלתי את ר׳ אליעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות‬ ‫הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד מהו חייב אחת על כולן או אחת על כל‬ ‫אחת ואחת אמר לי חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר ומה אם הנדה שאין בה‬ ‫תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל אחת ואחת שבת שיש בה תוצאות‬ ‫הרבה וחטאות הרבה אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת אמרתי לו לא אם אמרת‬ ‫וכו׳ אמר לי הבא על הקטנות יוכיח וכו׳ אמרתי לו לא אם אמרת וכו׳ אמר לי‬ ‫הבא על וכו׳ אמרתי לו בהמה כשבת.
‫והוא באמת מחלוקת ר׳ עקיבא ור׳ אליעזר ובא במשנה כל השקלא וטרי׳ שלהן.
‫ועי׳ נדרים פרק ז׳ משנה א׳:‬
‫הנודר מן הירק מותר בדלועין ור׳ עקיבא אוסר אמרו לו לר׳ עקיבא והלא‬ ‫אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין אמר להם כן‬ ‫הדבר או שמא אומר הוא לו לא מצאתי אלא קטניות אלא שהדלועין בכלל ירק‬ ‫וקטניות אינן בכלל ירק.
‫ועי׳ תרומות פרק ה׳ משנה ד׳:
‫סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה בית שמאי אוסרין‬ ‫ובית הלל מתירין אמרו בית הלל לבית שמאי הואיל וטהורה אסורה לזרים וטמאה‬ ‫אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף טמאה תעלה אמרו להם בית שמאי לא אם‬ ‫העלו החולין הקלין המותרין לזרים את הטהורה תעלה תרומה החמורה האסורה‬ ‫לזרים את הטמאה.
‫ועי׳ זבחים פרק ז׳ משנה ד׳:
‫עולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת לשם חטאת ר׳ אליעזר אומר‬ ‫מועלין בה ר׳ יהושע אומר אין מועלין בה אמר ר׳ אליעזר מה אם חטאת שאין‬ ‫מועלין בה לשמה כששינה את שמה מועלין בה עולה שמועלין בה לשמה‬ כששינה את שמה אינו דין שימעלו בה אמר לו ר׳ יהושע לא אם אמרת בחטאת‬ ‫ששינה את שמה לשם עולה שכן שינה את שמה לדבר שיש בו מעילה תאמר בעולה‬ ‫ששינה את שמה לשם חטאת שכן שינה את שמה לדבר שאין בו מעילה. אמר‬ ‫לו ר׳ אליעזר והרי קדשי קדשים ששחטן בדרום ושחטן לשם קדשים קלים יוכיחו‬ ‫שכן שינה את שמן לדבר שאין בו מעילה ומועלין בהן אף אתה אל תתמה על‬ ‫העולה שאף על פי ששינה את שמה לדבר שאין בו מעילה שימעלו בה אמר‬ ‫‬‬
‫‪306‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫‬‬ ‫לו ר׳ יהושע לא אם אמ‪ר‬ת בקדשי קדשים ששחטן בדרום ושחטן לשם קדשים‬ ‫קלים שכן שינה את שמן לדבר שיש בו איסור והיתר תאמר בעולה ששינה את‬ ‫שמה לדבר שכלו היתר.
וכל השקלא וטרי׳ שלהן היא גם כולה רק מיסודי המשנה.
ועי׳ מעשר שני פרק ג׳ משנה ב׳:
‬‫אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני מפני שהוא ממעט באכילתו ור׳ שמעון‬ ‫מתיר אמר להם ר׳ שמעון מה אם הקל בזבחי שלמים שהוא מביאן לידי פגול ‫ונותר וטמא לא נקל בתרומה אמרו לו מה אם הקל בזבחי שלמים שהן מותרין‬ ‫לזרים נקל בתרומה שהיא אסורה לזרים.
ושם משנה י׳:
‫הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא יפדה ר׳ יהודה אומר יקבר אמרו לו לר׳‬ ‫יהודה מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שני‬ ‫שנטמא אינו דין שיפדה אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא‬ ‫נפדה בטהור ברחוק מקום תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו וכ‬ו׳.‬
‫ועיי׳ במס׳ כלים פרק ה׳ משנה א׳:
‫התנור שחצצו בנסרים או ביריעות נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא.
‫כוורת פחותה ופקוקה בקש ומשולשלת לאויר התנור השרץ בתוכה התנור‬ ‫טמא השרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאין ור׳ אליעזר מטהר, אמר ר׳ אליעזר אם‬ ‫הצילה במת החמור, אל תציל בכלי חרס הקל, אמרו לו אם הצילה במת החמור‬ ‫שכן חולקים אוהלים, תציל בכלי חרס הקל שאין חולקים כלי חרס.
‫והוכחת ר׳ אליעזר "אם הצילה במת החמור" הוא מדברי המשניות במס׳‬ ‫אהלות בדיני אהל המת בפרק ט׳.
‫ותשובת חכמים לר׳ אליעזר גם היא משני משניות של יסודי המשנה, ‫ויאמרו "אם הצילה במת החמור שכן חולקים אוהלים" והיינו דין המשנה ב[[משנה אהלות טו ד|מס׳‬ אהלות פרק ט"ו משנה ד׳]]:
‫בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדים או מן הקורות טומאה בבית‬ ‫כלים שבחצץ טהורים וכו׳.
‫ויסיימו "תציל בכלי חרס הקל שאין חולקים כלי חרס" היינו דין יסוד‬ ‫המשנה במקום הזה:
‫התנור שחצצו בנסרים או ביריעות נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא, ‫וכלשונו של הר״ש ז"ל:
"‬ור׳ אליעזר מטהר אכוורת קאי אבל במחיצה מודה כדמוכח בתורת כדינים‬ ‫בפרשת ויהי ביום השמיני גבי תוכו ולא תוך תוכו כיצד וכו׳ ר׳ אליעזר אומר‬ ‫וכו׳ אמרו לו אם מצלת במת החמור מקום שהמחיצה מצלת תציל בכלי חרס‬ הקל שאין מחיצה מצלת וכו׳.״
‫והוא דבר פשוט שכן הוא ודין התנור שחצצו הוא דין יסוד המשנה.
‫ור׳ אליעזר הוא ר׳ אליעזר בן הורקנוס כמו שהוא בתורת כהנים שם‬ ‫ובתוספתא דכלים פ״ו "אמר ר׳ יוחנן בן נורי נמתי לו לר׳ אליעזר".
‫ובאמת כי בתוספתא שם יותחלו הדברים כן מדין כוורת פחותה וכו׳ כי‬ ‫בדין שלפני זה שבמשנה התנור שחצצו וכו׳ על זה לא יחלקו כמו שכתבו גם‬ ‫‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קנד‬
‫‬‬ ‫התוס׳ בזבחים ד׳ ג׳ והר"ש והרא״ש, ועל זה לא יכול להיות מחלוקת שזה הוא‬ ‫דין יסוד המשנה.
‫ומזה הוא תשובת החכמים לר' אליעזר כמבואר.
‫ובתוספתא בא עוד גם תשובה על זה מר׳ יוסי ונאמר שם אחר זה:
‫אמר רבי היא תשובת ר׳ יוסי היא תשובת ר׳ יוחנן בן נורי.
‫והנה באו כן הדברים לפנינו מפורשים כן במשנה כל הדבר כמו שהוא.
‫והכל הולך למקום אחד, וכל הדבדם מבארים את עצמם כי עצם דבר‬ ‫סידור המשנה הוא למסור לנו את הדברים כמו שהם, את הקבלה על הכתובים‬ ‫ועם הכתובים כמו שהם, ואת הקבלה לעצמה כמו שהיא, וכל הדברים המוכרעים‬ ‫ומוסכמים מכל החכמים ליוצאים מתוך יסודי הקבלה גם הם דברים כמו שהם, ואת‬ ‫הלימודים גם הם כמו שהם, בכל מקום אשר נשענו גם עליהם והיו מיסודי דבריהם, ‫והכל בא לפנינו במשנה כל דבר כמו שהוא, והדברים לא פשטו צורתם ולא‬ ‫לבשו צורה אחרת, כי אם שהנם כולם לפנינו כמו שהיו מתחלתם.
‫ואין חפצינו להרבות עוד בדוגמאות, אשר המעיין יעמוד עליהם גם מעצמו, ‫וכי רבו מאד, וכבר גם הובאו לנו הרבה כיוצא בזה בהמשך כל דברינו בפרקים‬ ‫הקודמים, וכי גם כי בעיקרו של דבר נשוב עוד לכל הדברים האלה בכרך הבא‬ ‫בדברינו על התנאים אשר שם מקום כל הדברים האלה לפרטיהם.
‫ובמקום הזה עלינו להעיר עוד בקצרה על דבר כללי אשר לא הושם‬ ‫אליו לב כל עיקר. ‫‬‬
פרק שלשים.
‫‬‬ ‫כי אמנם הדבר הולך ומתבאר אשר מעולם לא סמכו על דרשה אפי׳‬ ‫היותר פשוטה לעשות על פיה לבד את הדבר לדאורייתא, וקנה המדה בכל זה‬ ‫היתה רק הקבלה אפס זולתה. ‬
‫ותחת מה שהחוקרים החדשים טעו לחשוב שגזרו גזירות חדשות ותקנו תקנות‬ ‫חדשות ודרשו דרשות ויעשו אותם על ידי זה לדאורייתא.
‫נראה לפנינו שיש שם דברים רבים אשר אנחנו בעצמינו היינו חושבים‬ ‫שזה וזה חוק התורה, ובאה עליו הקבלה שאין הדבר כן, והוא רק מדרבנן.
‫ואלו התירו הם את הדבר הי׳ מקום לבעל דין לחשוב ולטעון שהם רצו‬ בהיתר הדבר על כן בדו שאין זה חק התורה.
אבל הננו רואים לפנינו שאסרו את הדבר והחמירו בו, גם בכללו גם בכל‬ ‫פרטיו הרבים, ובכל זה מסרו לנו הדבר כמו שהוא שאין זה מדאורייתא כי אם‬ ‫מדרבנן.
‫הלא אין דרך לנטות ימין ושמאל שזה רק מפני שמסרו לנו כל דבר כפי‬ ‫מה שהוא, ועל כן כשהדבר דאורייתא מסרו לנו כן, ולא מפני הדרשה הוא‬ דאורייתא כי אם מפני שכן קבלו.
‫ולהיפך כל מקום שאין זה דאורייתא אף שיש מקום גדול בלא הקבלה‬ ‫לחשוב שהוא מדין תורה גמור, הנה אף שמדרבנן אסרו זה, גילו לנו שאין זה ‫כי אם מדרבנן. ‫‬‬
‫‪308‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫‬‬ ‫ונביא שנים שלשה דוגמאות מדברים היותר גדולים ודברים כוללים אשר‬ ‫יספיקו להעיר במקום הזה על יסוד הדבר.
‫הנה בכתוב (בראשית ל״ה ב׳) נאמר ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר‬ ‫עמו הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם.
‫ומבואר כאן שעבודה זרה מטמאה ואמר להם מפורש "והטהרו והחליפו‬ ‫שמלתיכם".
‫ואם שאין למדין מלפני מתן תורה, הנה זה עצמו הוא כבר מדברי רבותינו, ‫ומה נקל הי' להם למצוא סמך ורמז ודרשה בקרא לאיסור זה בתוך כל האזהרות‬ ‫הרבות והגדולות הבאים בתורה בהרחקת עבודה זרה, ולא לבד שהיו יכולים למצוא‬ ‫דרשה כזאת כי אם שגם מצאו אותה, והנה היא לפנינו, ומשנה שלמה שנינו במס׳‬ עבודה זרה ד׳ מ"ז (משנה עבודה זרה ג ו|פ"ג מ"ו]]):
‫מי שהי׳ ביתו סמוך לעכו"ם ונפל אסור לבנותו וכו׳ הי׳ שלו ושל עכו"ם‬ ‫נידון מחצה על מחצה אבניו עציו ועפרו מטמאין כשרץ, ‬שנאמר (דברים ז׳) שקץ‬ ‫תשקצנו ר׳ עקיבא אומר כנדה שנאמר (ישעיה ל׳) תזרם כמו דוה צא תאמר לו.
‫ובמס׳ שבת ד׳ פ"ג: אמרינן בסוף הסוגיא:
‫ורבנן למאי הלכתא איתקש לשרץ דלא מטמא במשא לנדה דאינה לאיברים‬ ‫למת דלא מטמא בכעדשה אימא לחומרא למאי הלכתא אקשה רחמנא לשרץ‬ ‫לטמויי בכעדשה לנדה לטמויי באבן מסמא אקשה רחמנא למת לטמויי באהל‬ ‫טומאת עכו״ם דרבנן היא וקולא וחומרא לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן.
‫והנה לנו למודים ככל דיני למודים בכל סגנונם, ובכל אורך של שקלא‬ וטרי׳ בהם. ‬
‫ואלו הי׳ להם קבלה שטומאת עכו"ם דאורייתא אז היו דנים הלימודים האלה‬ ‫עצמם באופן זה.
‫אבל עכשיו שקבלתם היא שטומאת עכו״ם אינה אלא מדרבנן דנו כן את‬ סגנון הלימודים ההם עצמם.
‫והוא באמת כלל גדול בסגנון הדרשות.
‫והננו רואים במקום הזה גם זאת, כי לא השיבו "מדרבנן וקרא אסמכתא‬ ‫בעלמא". ‫
כי אם "טומאת עכו"ם דרבנן הוא וקולא וחומרא לקולא מקשינן לחומרא‬ ‫לא מקשינן".
‫לפי שזה שטומאת עכו"ם מדרבנן ידעו הכל ועל כן היתה זה עצמו תשובתם‬ ‫״טומאת עכו"ם מדרבנן" כידוע על כן "קולא וחומרא וכו׳".
‫שזה הוא באמת כל ענין הדרשות שעיקרם אינו כי אם שיטת הקבלה אצל‬ ‫כל אחד, ככל אשר יבואר בדברינו על זה בכרך הבא.
‫ומבואר שאף שהדבר מפורש בתורה אצל יעקב, ואף שבאמת הוא מהתקנות‬ ‫הכוללות מהימים היותר ראשונים, ואף שיש על זה לימודים שלמים, למודים שאלו‬ ‫הי׳ זה דאורייתא היו מספיקים לכל ענינם.
‫אבל עיקר הכל היא הקבלה, והם לא קיבלו זה לדאורייתא, וכן מסרו הדבר.
‫ומעשה יעקב היתה בהכרח רק מידת חסידות, ואף שזה אסור הוא הנה זה‬ ‫רק תקנה מדרבנן אשר תקנו אחר זה.‬ ‫‬‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קנח‬
‫‬‬ ‫והדבר יוצא מפורש כי לא מסרו לנו תקנות דרבנן בתור דאורייתא, וכי‬ ‫לא עשו דאורייתות על ידי דרשות, ועיקר הכל היתה רק הקבלה, וסוף הבירור‬ ‫מתוך הקבלה.
‫ולשון הרמב"ם בהלכות אבות הטומאה פרק ו' הלכה א׳: ‬
‫טומאת עבודה זרה מדברי סופרים ויש להן רמז בתורה הסירו את אלהי‬ ‫הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם וארבע אבות הטומאות יש בה ע״ז‬ ‫עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה ויין שנתנסך לה וטומאת כולן מדבריהם.
‫והנה יקרא זה הרמב"ם "ויש להן רמז בתורה" אף שהכתוב הזה הסירו וכו׳‬ ‫הוא לגמרי דברים מפורשים בתורה, אבל מכיון שידענו בקבלה שמדין תורה אין‬ ‫זה חובה, ודין תורת חובה אין בזה כי אם מתקנת חכמים, הנה ממילא אין לנו‬ ‫בתורה בתור חובה כי אם רמז.
‫ואחר זה בהלכה ב' שם יאמר הרמב״ם:
‫ע"ז עצמה מטמאה אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר, ואינה מטמאה במשא‬ ‫כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו.
‫והנה מפורש במשנה על זה ״שנאמר״‪ ,‬וכן העתיק זה הרמב"ם ז"ל מפני‬ ‫שסמכו הדבר על זה ובא כן במשנה מפורש בדרשא דקרא מפני שכן שנו זה, ‫והמשנה מסרה לנו כל הדברים כמו שהם, וכמו שבאו מתחלתן.
‫ובכל זה מסרו לנו שאין זה דאורייתא כי אם דרבנן.
‫והאם יש מקום לנטות ימין ושמאל שמסרו לנו כל דבר כמו שהוא.
‫וכן נאמר בספר שמות (כ"ב ט"ז) כסף ישקל כמהר הבתולת, ומזה נוכל‬ ‫לאמר כתובה דאורייתא, ורש״י ז״ל בפי׳ החומש כתב כן שם לפני זה ״מהר‬ ‫ימהרנה לו לאשה יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו שכותב לה כתובה וישאנה״.
‫והרמב״ן באמת השיג עליו שם וכתב ״ומה שפי׳ הרב וכו׳ אינו אמת וכו׳‬ ‫ואם יגרשנה אחר הנשואין אין עליו כלום מן התורה שהכתובה מדברי סופרים‬ ‫היא וכו׳״.
‫וכבר כתבו התוס׳ במס׳ סוטה ד׳ כ״ז בד״ה איש איש לרבות אשת חרש‬ ‫וכו׳ נראה דעיקר קרא לא איצטריך אלא לאוסרה וכו׳ אבל משום לפוסלה מכתובתה‬ ‫לא צריך קרא דהא אפי׳ רבן שמעון בן גמליאל דאמר בפרק בתרא דכתובות ד׳‬ ‫ק״י: כתובת אשה דאורייתא לאו ממש דאורייתא אלא אית ליה סמך מדאורייתא‬ ‫כדאמרינן התם בפרק ד׳ י׳ מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה אלא תנא‬ ‫דנקט וכו׳ עכ״ל (ופשוט שהם נקטו לרשב"ג וכן הוא גם לר׳ מאיר).
‫וכידוע הנה דיני כתובה רבו מאד, והנם אחד מהמקצועות, ורבו פאורותיהם, ‫ומה נקל הי׳ להם ליחס זה לדין תורה ואין ספק שהסמך לדין תורה מהכתוב‬ ‫קרוב בזה הרבה יותר מהרבה ריבוים של או לרבות, או וי״ו מוסיף על ענין‬ ‫ראשון, או אם אינו ענין לזה תנהו ענין לזה.
‫אבל הכל תלוי בהקבלה, ואת אשר קבלו שזה דאורייתא מסרו לנו כן, ‫‬‫ואת אשר קבלו שהוא מדרבנן מסרו כן.
‫ואלו לא תקנו כתובה לאשה הי׳ אפשר לבעל דין לדחות שלא רצו לעשות‬ ‫כן, ועל כן אמרו שאין זה מן התורה. ‫‬‬
310
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫‬‬ ‫אבל הלא באמת נתקנה כתובה, והחמירו בה מאד עד שלר׳ מאיר גם כל הפוחת‬ ‫לבתולה ממאתים ולאלמנה וכו׳ בעילתו בעילת זנות, ודקדקו בכל פרטי פרטיהן של‬ ‫כל הדינים האלה וכמה טוב ויפה הי׳ לזה אם אמרו שזה דאורייתא, והרי גם לבד‬ ‫כסף ישקל כמהר הבתולת יש לזה גם שורש גדול בההבדל שבין נשים לפלגשים.
‫ובכל זה מסרו לנו שכתובת אשה דרבנן, לפי שכן הדבר שמסרו הכל רק‬ ‫מתוך קבלתם ועל פיה, והדרשות הנם רק נגררות אחרי הקבלה, ואחרי כל שיטות‬ ‫קבלותיהם.
‫וכן הוא גם בדין אבילות שבעה שהוא רק מדרבנן אף שמסופר בתורה‬ ‫מפורש אצל יוסף (בראשית נ׳ י׳) ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ואף שיש ראיות‬ ‫מוכיחות בתנ"ך שבאמת נהגו באבילות.
‫וביחזקאל (כ״ד ט״ו) ויהי דבר ד׳ אלי לאמר בן אדם הנני לוקח ממך את‬ ‫מחמד עיניך במגפה וכו׳ האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך‬ ‫תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל.
‫שמכל זה מבואר שאחרים יעשו בזה אבל, וכל הדברים האלה נהוגים בהם, ‫וכמו שבאמת דרשו כן מכל הפסוקים האלה במס׳ מ׳׳ק ד׳ ט״ו לזה.
‫ודברי שמואל מ״ק ד׳ כ״ד אבל שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה שנאמר‬ ‫ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו וכו׳.
‫ואין ספק שהיו כל הדברים האלה נהוגים בישראל מהימים היותר ראשונים, ‫ויהיו לחוקים קבועים, והנם דינים גמורים במשנה, ובגמרא ככל פרטי הדינים כולם‬ ‫אשר ילכו עליהם דברי התנאים כולם והאמוראים ביסודות קבועים ופרטי דינים רבים.
‫ובכל זה מסרו לנו הדבר כמו שהוא שאין זה דין תורה, היינו שאין הדבר‬ ‫חוב מן התורה, ואין כל דין אבילות שבעה דאורייתא, כי אם מדרבנן.
‫ודעת התוס׳ והרבה מן הראשונים שאבילות אפי׳ של יום ראשון דרבנן, כי אבילות לחוד ואנינות לחוד ואף שאנינות יום ראשון דאורייתא, אבילות גם‬ ‫ביום ראשון דרבנן, ודעת הרי״ף והגאונים (עי׳ ברכות סוף פרק הי׳ קורא) דאבילות‬ ‫ואנינות אחת ויום ראשון דאורייתא והמחלוקת הוא רק אם תופס הלילה שלאחריו.
‫על כל פנים זה ודאי שאבילות לאחר אנינות, והיינו אבילות שבעת ימים, ‫בודאי רק מדרבנן, כמו שביארו כל הראשונים מסוגיות הגמרא בהרבה מקומות.
‫והנה לנו גם בזה דבר שעצם ענינו מפורש בתורה, ונאסר באמת מתוך כל‬ ‫דקדוקי דינים רבים ויסודות קבועים, ובכל זה מסרו לנו הדבר כפי קבלתם, שאין‬ ‫זה חובה מן התורה כי אם מתקנת חכמים. ‫
והרי כל זה יורה לנו להבין ולדעת באין ספק כלל שלא מפני הדרשות‬ ‫עשו זה וזה לדאורייתא, כי אם שעיקר הכל בכל זה הוא רק הקבלה, ומה שקבלו‬ ‫שזה הוא מדאורייתא, ודין תורה גמור מסרו לנו כן, בין שיש שם על זה סמך‬ ‫ודרשה, ובין שאין שם מזה כלום. ‫
ולהיפך דבר שקבלו שהוא דרבנן(פב) מסרו לנו כן, אף שיש שם דרשות‬ ‫ואסמכתות, וגם הרבה יותר מאסמכתות. ‫‬‬
------------------------------ ‫‬‬
(פב) ודבר המובן מעצמו הוא שאין דברינו על שקלא וטרי׳ בגמ׳ או דברי יחיד, כל דברינו‬ הם על דעת הרבים והמסקנות ובירורי הדברים ויש בזה דרכים הרבה ופרטים אשר כולם יבוררו בכרך הבא. ‬
‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬
‫קנו‬
‫‬‬ ‫ודברים רבים עוד כאלה וכאלה יש לנו בש"ס, ‬והדברים הנם רחבים ודורשים‬ ‫תפקידם, ויבוארו לנו במקומם בכרך הבא על ענינם, ‬ובמקום הזה נגענו רק ביסוד‬ ‫הדבר להשלמת הדברים אמר דברנו עליהם בזה.
‫ונבוא לדבר יסודי התקנות מדרבנן, היינו התקנות הכוללות, אשר כבר‬ ‫אמרנו שגם הם היו כולם כבר לפני התנאים כולם ממש ככל אשר הנם לפנינו, ‫כי סוף זמן היותר אחרונים שבהם הוא זמן אנשי כנסת הגדולה.
‫ונשובה לבאר את ענין הדבר הגדול הזה. ‫‬‬
פרק ל"א.
‬‫‬‬ ‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‪.‬‬
‫ידוע הוא המאורע הכולל אשר בא ונהי׳ בימי יוחנן כהן גדול, יוחנן‬ ‫הורקנוס, עם חכמי התורה, והוא נמצא לפנינו בסנגון אחד כמעט, גם בדברי‬ ‫ברייתא שלמה בגמרא, וגם כן בדברי יאזעפוס בקדמוניות היהודים, ונעתיק דבריהם‬ ‫לדעת ענינם, ונשים להם לב מנקודת דברינו במקום הזה.
‫בגמרא בקדושין ד׳ ס"ו נאמר:
‫דתניא מעשה בינאי המלך(פג) שהלך לכוחלית שבמדבר וכבש שם ששים‬ כרכים, ובחזרתו הי׳ שמח שמחה גדולה, וקרא לכל חכמי ישראל, ואמר להם‬ אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן ‬שהיו עסוקים בבנין בית המקדש אף אנו נאכל‬ ‫מלוחים זכר לאבותינו והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו, והי׳ שם אחד‬ ‫איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך‬ (יוחנן הורקנוס) ינאי המלך לבם של פרושים עליך, ומה אעשה הקם להם בציץ‬ ‫שבין עיניך הקים להם בציץ שבין עיניו הי׳ שם זקן אחד ויהודה בן גדידי׳ שמו‬ ‫ויאמר יהודה בן גדידי׳ לינאי המלך ינאי המלך רב לך כתר מלכות הנח כתר‬ כהונה לזרעו של אהרן שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים ויבוקש הדבר ולא‬ ‫נמצא ויבדלו חכמי ישראל בזעם וכו׳. ‫‬‬
------------- ‫‬‬
(פג) בברייתא נאמר כל זה על ינאי המלך היינו על בנו‬ של יוחנן כהן גדול, וכידוע שהי' ‫כל זה עם יוחנן עצמו, אבל הוא מפני שאביי הוא שהביא זה שם ונאמר בגמרא אמר ‬אביי מנא אמינא לה ‫דתניא מעשה וכו׳ ואביי הי׳ סבור במס׳ ברכות ד' כ״ט הוא ינאי הוא יוחנן, ורק רבא שם העמיד הדבר על‬ האמת ינאי לחוד ויוחנן לחוד ינאי רשע מעיקרו ויוחנן צדיק מעיקרו ולבסוף נעשה צדוקי.
ובגמרא בקדושין השאירו בלשונו של אביי הלשון הזה עצמו כמו שבא זה בפי אביי, וכמו שהביא הוא‬ ‫הברייתא לבית המדרש, בהיות שם ענין הדברים רק בנוגע לדיני נאמנות עד אחד, ולא בנוגע ליוחנן הורקנוס‬ ‫ואלכסנדר ינאי, וסמכו בנוגע לזה על מה שכבר נאמרו דברי רבא במס׳ ברכות‬.
וכן בא הלשון הזה עצמו גם בברכות מ״ח ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי ומדקטל להו‬ ‫לרבנן לא הוה ליה איניש לברוכי והוא סגנון‬ ‫של קצור בהסיפור והלשון ״ומדקטל להו לרבנן״ הוא רק לאביי‬ ולרבא הי׳ צריך לאמר ומדקטל יוחנן לרבנן (כי את אשר קטל ינאי לרבנן הי' אחרי אמצע ימי מלכותו, ומאז‬ ‫לא שב שמעין בן שטח אליו) אבל לא דקדקו בכאלה כלל וכל האגדה שם אינה אלא קטועה מאגדה ארוכה‬ ‫שבירושלמי ברכות פ״ז ה״ב ונזיר פ״ה ה"ג.
וכן בא לשונם גם בסוטה מ"ז על ינאי תחת יוחנן, ‬וכל זה יבואר יותר בדברינו על הצדוקים, ובמקומו‬ ‫בכרך שלפני זה.‬ ‫‬‬
312
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
‬‫‬‬ וממש כן בא זה עצמו גם אצל ‫יאזעפוס אלטטי' XIII, 10, 5 ‬ויאמר שם: ‬
"יוחנן הורקנוס קרא את הפרושים אליו ויכרה להם כירה גדולה וכטוב לבם‬ ‫שאל אותם לאמר, אתם ידעתם כי כל חפצי ללכת בדרך טובה, ‬כי על כן אם‬ ‫ראיתם דרך עוצב בי הודיעו לי ואראה לתקן דרכי, ויענו לו הפרושים כי כל‬ ‫דרכיו צדק ומשרים ולא ראו עון בו, והוא שמח על דבריהם, אבל אחד מהקרואים‬ ‫אלעזר שמו(פד) אמר לו אם רצונך לעשות הטוב ואם חפצך משרים עליך‬ ‫להניח כתר כהונה ולהסתפק בכתר מלכות בלבד, וכאשר שאל לו יוחנן על טעם‬ ‫דבריו, השיב לו מפני ששמענו מזקני הדור כי אמך נשבית בימי אנטיוכס עפיפהאנעס‬ ‫אבל השמועה הזאת שקר היתה, ועל כן קצף יוחנן מאד וכו׳.״ ‫‬ ‫וכן הדבר כי דרשו אחרי הלעז, ומצאו‬ כי אין לו מקום, ובטעות יצא הלעז ‫הזה, ולא נמצאו עדים על זה, וכמו שהוא גם בדברי יאזעפוס גם בדברי הגמ׳, כי‬ ‫ראו שאין רגלים להלעז‪.‬‬
אבל זה הננו רואים לפנינו גם מדברי יאזעפוס גם מדברי הברייתא כי אלו‬ ‫נמצאו על זה עדים, ואלו הי׳ הדבר אמת כי אמו של יוחנן כהן גדול נשבית‬ ‫במודיעים הי׳ זה דבר פשוט שעליו להניח כתר כהונה ולהסתפק בכתר מלכות בלבד‪.‬‬
‫אבל הלא הדבר ידוע שכל איסור שבויה לכהונה אינו אלא מדברי סופרים‪.‬‬
‫וזה לשונו של הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פי״ח הי"ז השבויה שנפדית‬ ‫והיא בת שלש שנים ויום אחד או יותר אסורה לכהן מפני שהיא ספק זונה שמא‬ ‫נבעלה לעכו"ם ואם יש לה עד שלא נתיחד העכו״ם עמה הרי זו כשרה לכהונה‬ ‫ואפי׳ עבד ואפי׳ שפחה או קרוב נאמן לעדות זו ושתי שבויות שהעידה כל אחת‬ ‫מהן לחברתה הרי אלו נאמנות הואיל ואיסור כל הספיקות כולן מדברי סופרים‬ ‫לפיכך הקילו בשבויה‪.‬‬
‫וה‬ננו רואים במאורע זה עם יוחנן המאורע הכולל אשר עוד נדבר עליו‬ ‫בדבדינו על הצדוקים, הננו רואים מתוכו כי לא לבד שעיקר היסוד של ספיקא‬ ‫דאורייתא לחומרא הי׳ כבר דבר קבוע ומוסכם וידוע (וככל אשר יתברר עוד יותר‬ ‫מתוך הדברים שם).
‬‬‫כי אם שגם התולדות היוצאות מהיסוד הגדול מזה, הי׳ כבר ידוע לכל, ואיסור נהוג בכל העם, ומן המפורסמות‪.‬‬
‫וספק כזה של איסור שבויה, שהוא רק ספק של חשש, ספק שמא נבעלה‬ ‫לעכו״ם, באין על זה כי אם חשש, גם אם יהי׳ דין ספק איסור של חתיכת ספק‬ ‫חלב ספק שומן מדאוריתא לחומרא, הנה ספק של חשש כזה של שבויה, בודאי‬ ‫אינו כי אם תקנה מדרבנן(פה) היינו גם עיקר היסוד‪.‬‬ ‬‫‬‬
-------------------‬‬ ‫‬‫‬‬
(פד) אצל יאזעפוס נתחלפו השמות של יהודה ואלעזר, ואין זה נוגע לדברינו במקום הזה, ועוד נשוב לכל המאורע הזה בדברינו ״הצדוקים והבייתוסים"‪.‬‬
(פה) במקומו יתבאר לנו שבעיקר הדבר אין בזה מחלוקת בין הראשונים, ורק מפני שחשד‬ ‫הרשב״א להרמב״ם שאמר כן גם בספק חלב ספק שומן הקשה עליו בצדק מאשם תלוי אבל באמת אין זה‬ ‫ענין כלל לדין חיוב אשם תלוי לפי שגם הרמב׳׳ם לא אמר זה שספק לחומרא רק מדרבנן, כי אם בספק של‬ חשש, בספק חשש איסור שנפל על דבר היתר, וכעין ספק שבויה, ועל כן כתב בכל מקום ״כמו שביארנו בהלכות‬ ‫איסורי ביאה״ וכוונתו רק לדין שבויה, ובספק כזה באמת לא נמצא אשם תלוי כלל, ושם יתבארו לנו כל דברי‬ הרמב"ם במקומותם למושבותם‪.‬‬ ‫‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קנז‬
‬‫‬‬ ‫ובכל זה הננו רואים שגם תולדת היסוד הזה, דהיינו גם איסור שבויה הי'‬ כבר מהמפורסמות, ומהאיסורים הידועים לכל.
‫ודברי הגמרא בכל מקום על זה כמו בבבא בתרא ד׳ קל"ה אמר ליה אביי‬ ‫אס הקלנו בשבויה נקל באשת איש.
‫ולשון הרשב״ם שם "אם הקילו בשבויה דהרבה הקילו בה חכמים במס׳‬ ‫כתובות דאפי' אשה ועד אחד נאמנים לאמר טהורה וטעמא דבשביל שנתיחדה בין‬ ‫השבאין אין לנו לאוסרה שהרי סתם אשה משמרת עצמה מזנות ואוקמה אחזקתה‬ ‫ואיסור קל הוא אם נשאת לכהן״ אלה דבריו.
‫ובכל זה מבואר הדבר שהתקנה הזאת כבר נתפשטה מימים רבים לפני ימי‬ ‫יוחנן כהן גדול, ותהי אז כבר לחק ידוע לכל, ונהוג ובא, עד כי יהודה בן גדידי׳‬ ‫אמר לו בפשיטות "הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן" וכל החקירה היתה רק זאת‬ ‫אם הלעז הנהו אמת אם לא, דהיינו אם יש ממש בהרינון כי אמו נשבית במודיעים.
‫ויותר מזה יספר יאזעפוס עוד שם להלן ‪ XIII, 13, 5‬שגם כאשר כעסו‬ ‫כל העם על אלכסנדר ינאי בנו של יוחנן כהן גדול, קראו לו בן השבויה. ‬
‫והלא רק על אמו של אביו הי׳ הלעז הזה ולא על אמו של ינאי‬ ‫אשת יוחנן.
‫אבל הוא אחד מיסודי כללי הקבלה, ובמשנה קדושין ד׳ ע"ז "בת חלל‬ ‫זכר פסולה מן הכהונה לעולם״ ולשון הרמב׳׳ם בה׳ איסורי ביאה פי"ט הי״ד "חלל‬ ‫שנשא כשרה זרעו ממנה חללים וכן בן בן בנו ואפי׳ אחר אלף דור שבן החלל‬ ‫הזכר הוא חלל לעולם״.
‫ואף כי במקום הזה הנה כל האיסור גם אם הי׳ אמת בהלעז לא הי׳ כאן‬ כי אם איסור מדרבנן. ‫
אבל הוא אחת מיסודי תקנות דרבנן אשר בזמן יוחנן כהן גדול כבר היו‬ ‫לפשוטות בתוך כל העם מקצה בהיותם נשמרים אצלם מראשית הימים דור אחר‬ ‫דור עד ששבו כבר לדברים פשוטים. ‫
והחכם ווייס (דו״ד ח״א עמוד ‪ (134‬בדברו מאלכסנדר ינאי, בראשית ימי מלכותו‬ ‫אשר אז נשא ויבם את אלמנת אחיו מצא מקום לשבת על מקל רכבם של חוקרי‬ ‫אשכנז כי גם בכל יסודי התורה אין להם קבלה לישראל, וכי הכל רק תקנות‬ ‫אשר נתקנו רק בימים המאוחרים בימי הזוגות, בימים אשר באמת היו אז חכמי‬ ‫התורה נפרדים ונפזרים לכל רוח, ויאמר שם:‬
"אריסטובלוס זה (בן יוחנן כהן גדול) לא האריך ימים על ממלכתו יותר‬ ‫משנה אחת וכו׳ אך במותו באה המלוכה ליד אשתו שלמינון והיא הוציאה ממסגר‬ ‫את כל אחי בעלה, ועם ינאי התקשרה בקשר האישות, ועתה בלי ספק קשרה זה‬ ‫הקשר מיד עד שלא נתמנה להיות כהן גדול, ובאופן זה מותר לכהן גדול לישא‬ ‬‫‬‬
---------------------------------- ‬‫‬‬
‫והאחרונים כבודם הגדול במקומו מונח הסבו את דברי הרמב"ם למה שלא עלה על דעתו ותלו אותה ‫בדין מחלוקת אצל אשם תלוי אם חתיכה אחת בעינן או שתי חתיכות, והקשו על הרמב״ם קושיות מדברים‬ ‫מפורשים, ותרצו על פי דרכי הפלפול, אבל הכל על מקומו‪ ,‬וכל הדברים‬ פשוטים.
‫ובאמת כי בעיקר היסוד אין בזה מחלוקת בין הראשונים, וכל זה יתבאר לנו ‬במקומו.
‫אמנם בנוגע לאיסור שבויה הוא לכולי עלמא רק תקנה מדרבנן. ‬‫‬‬
‫‪314‬‬
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫אלמנה (יבמות ד׳ ס״א), ואולי הי׳ זה המאורע סיבה לחכמים שיסדו זאת‬ ‫ההלכה והתירו על פיה לינאי לישא את אלמנת אחיו" אלה דבריו.
‫והנה בדא מלבו, כי לא כנסה ינאי לפני אשר נתמנה להיות כהן גדול(פו)‬ ‫כי אם רק נתקשר עמה בקשר אירוסין, למען אשר ימצא מקום לאמר "ואולי הי׳‬ ‫זה המאורע סבה לחכמים שיסדו זאת ההלכה".
‫אבל טעה בדבר שתינוקות של בית רבן יודעים אותה שיבמה שנפלה‬ ליבום אין לה אירוסין כי אם כניסה‪.‬‬ ‫
ומקרא מלא הוא (דברים כ״ה ה׳) יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה.
‫ומשנה שלמה היא בריש מס׳ קדושין "האשה נקנית בשלש דרכים בכסף‬ ‫בשטר ובביאה, היבמה נקנית בביאה".
‫והמשנה ביבמות (פ"ו מ"ד) "אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול‬ ‫יכנוס" הוא רק באלמנה מן השוק, אשר בה מהני אירוסין להיות כאשתו לכל דבר, אבל לא בנפלה לפניו ליבום ששם אין האירוסין עושים דבר, רק כניסה. ‬
ומתוך חסרון ידיעה של דברים פשוטים כאלה הרשו לעצמם לאמר דברים‬ ‫בראשי יסודי חכמת ישראל.
‫וראוי לנו להעיר במקום הזה על דבר נפלא מאד אשר בא אצל יאזעפוס‬ ‫בספרו נגד אפיאן ‪ I, 22‬הנוגע לזמן קדום מאד יותר משלש מאות שנה לפני‬ ‫חורבן הבית.
‫וענין דברי יאזעפוס שם הוא לברר כי גם היונים בימי קדם, בהימים היותר‬ ‫קדומים ידעו את היהודים וכל עניניהם, ואחרי אשר יביא שם ראיה לפני זה‬ ‫מפיטאנאראס יביא אחר זה ראיה מדברי חכם יוני אחר אשר זמנו סמוך לימי‬ ‫אנשי כנסת הגדולה ויאמר: ‬
"גם לבד זה כבר הי׳ בימים הקדמונים "מנהגים רבים״ של בני ישראל‬ ‫ידועים ומפורסמים, וכבר אז בימים הקדמונים ההם מצאו להם מנהגי ישראל‬ ‫ומעשיהם מהלכים בין העמים ויחקו את בני ישראל, וזה יוצא מספרו של החכם‬ ‫‪ Theophrast‬על החוקים, ובדברו שם על אנשי צור יאמר כי נאסר להם לישבע‬ ‫בנוסח השבועות הנהוגות אצל בני עמים אחרים, ובין כל עניני שבועה אשר‬ ‫ימנה ויספור, ימנה גם את השבועה הידועה "קרבן״ אבל בשום מקום ומדינה לא‬ ‫נמצא כזאת כי אם אצל היהודים לבד, ובהעתיק זה עברית יפורש זה כמו נדבה לד׳.״
‫ומעתיקיו לא ידעו לפרש דברי יאזעפוס אלה ואחד ממעתיקיו הכהן הנוצרי‬ ‫פארעט גם יכחישו וכתב שם בהערה "אבל שבועה "קרבן" לא נמצא גם אצל‬ היהודים". ‫
ומעתיקיו היהודים (הוצאת פהיליפסזאהן גאלדשמיטד והערצפעלד, לייפציג‬ ‫1867‬) כתבו שם בהערותיהם "כונת יאזעפוס הוא בהכרח על מי שנדר חפץ לבית‬ ‫המקדש עי׳ מאזעס ‪) 30, 2‬כוונתם לספר במדבר פרשה ‬מטות) והמלות אשר יאמר‬ ‫יאזעפוס ‪ dmqov 0eov‬יוכל להיות רק מתנה, מתנה לד׳ "נדר הקדש" ואחרי‬ ‫אשר קרבן הוא שם כולל לכל מיני הקרבנות כולם, כי על כן יהי׳ זה oblatio‬ ‫ועל כן יורה שם זה תחלה את ההבאה של הקרבן ואחר כך את הקרבן עצמו"‬ ‫אלה דבריהם. ‬‫‬‬
-------------------- ‬‫‬‬
(פו)‬ ועי' דברינו צדוקים ובייתוסים פרק כ"ז. ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קנח‬
‬‫‬‬ ‫והנה האריכו יותר מדי, אף כי לא אמרו ולא כלום.
‫ודברי יאזעפוס אלה אי אפשר שיהיו כנדרי הקדש שעל זה לא הי' יכול‬ ‫לאמר "אבל בשום מקום ומדינה לא נמצא זה כי אם אצל היהודים".
‫שהרי הדבר ידוע שגם כל העמים נדרו והביאו קרבנות לבתי שקוצם, זבחי‬ ‫הבהבי, וגם השם קרבן על קרבנות הנקרבים הוא כן גם אצל הערביים, אשר‬ ‫יאמרו גם הם על זה "קרבאן" וכבר היו הערביים גם הם לעם הרבה מלפני הימים ההם.
‫ויאזעפוס יאמר על זה מפורש "וכבר היו גם בימים הקדמונים מנהגים‬ ‫רבים של בני ישראל ידועים ומפורסמים וכבר אז בימים הקדמונים ההם מצאו‬ ‫להם מנהגינו מהלכים בין העמים ויחקו את מעשי בני ישראל״.
‫וכל זה אי אפשר לאמר על הבאת קרבנות, או נדרים ונדבות של חפצים‬ ‫לבית המקדש, שכל זה היו דברים הנהוגים גם לכל העמים מימי עולם.
‫אבל דברי יאזעפוס פשוטים, ואין דבריו בענין נדרי הקדש, כי אם לנדרי‬ ‫איסור ומתפיס בקרבן, ששם באמת "הקרבן" הוא לעצמו שבועה, ועל זה הם‬ ‫דברי היוני טהעאפהראסט אשר הביא מה שהעתיק מספר חוקים של בני צור כי‬ ‫נאסר להם לישבע בהשבועות הנהוגים אצל עמים אחרים, ובין כל עניני שבועה‬ ‫אשר ימנה ויספור שם, יחשוב נם את השבועה הידועה "קרבן״.
‫וזה הוא באמת כדברי יאזעפוס רק אצל היהודים לבדם, אפס זולתם.
‫ולשון המשנה במס׳ נדרים ד׳ י״ג הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור.
‫ולשון המשנה שם ד׳ י׳: (מ"ג) האומר לחולין שאוכל לך וכו׳ אף על פי‬ ‫שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן.
‫וכדברי הרא״ש שם "הרי זה נדר בקרבן כאילו התפיס בקרבן וסתם נודר‬ ‫בקרבן מתפיס״.
‫ולשון הרמב״ם בה׳ נדרים פרק א׳ הלכה ז׳ "האומר פירות אלו עלי קרבן, ‫או שאמר הרי הם כקרבן, או שאומר לחבירו כל מה שאוכל עמך עלי קרבן, או‬ ‫כקרבן או הרי הן עלי קרבן הרי אלו אסורין עליו״.
‫וכל אלה נדרי איסור הן בין אדם לחבירו והלשון "קרבן״ הוא השבועה.
ועל זה יאמר יאזעפוס בצדק "אבל בשום מקום ומדינה לא נמצא זה כי אם אצל‬ ‫היהודים״.
‫לפי שזה הוא באמת אך חוקים ומשפטים אשר לא עשה כן לכל גוי, ואין‬ ‫אצלם מכיוצא בזה כל מאומה. ‬
‫וכדברי היוני שלקחו זה בני צור מעמים אחרים, ועל כן ענשו על זה ‫בחוקי המדינה לכל אשר יעשה כן.
ועל זה הוא שיעיר יאזעפוס בצדק שמזה מבואר "שכבר בימים הקדמונים‬ ‫היו מנהגים רבים של בני ישראל ידועים ומפורסמים וכבר בימים הקדמונים ההם‬ ‫מצאו להם מהלכים בין העמים עד שהם חקו בזה את בני ישראל״.
‫ויאזעפוס בזמנו הביא זה בין ראיותיו נגד אפיאן להראות כי העמים ידעו‬ ‫את ישראל גם בימים הראשונים.
‫ואנחנו בימינו אלה נוכל להשתמש בראיה זו עצמה וכיוצא בה נגד אנשים‬ ‫מבני ישראל, אשר לא רצו לחקור בחכמת ישראל, וישתדלו בחזקת היד להכחיש‬ ‫את עצמינו. ‬‫‬‬
‫‪316‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫ואם כי דברינו במקום הזה אינם כי אם בנוגע "ליסודי תקנות דרבנן״ ולא‬ ‫לכל הדברים אשר הנם מדאורייתא ונדרי איסור אלה דינם דין תורה.
‫אבל כל הלשונות ההם באין כבר מתוך מה שתפסו בלשונם מתוך יסודי‬ ‫ההוראה לשון קצרה ונהגו כן, ועל ידי זה הוא דין נדרי איסור, וענין דברי‬ ‫יאזעפוס הנם לא עצם הדין, כי אם מה שחקו העמים את בני ישראל וינהגו‬ ‫מנהגם, ‬וזה הוא גם נוגע לכל דברינו במקום הזה(פ״ז).
‫והנה היוני הזה הי׳ זמנו קרוב לזמן אנשי כנסת הגדולה והי׳ בראשית ימי‬ אנטיגנוס איש סוכו.
‫אבל הנה דברי המוסר היוני טהעאפראסט אינם על מה שנהגו באותה שעה, ‫דבריו הם מה שהעתיק מחוקי ארץ צור (טירוס) את אשר חקקו כבר לבני עמם‬ ‫בספר החוקים, ויעתק משם את אשר חקקו כבר, לענוש על זה.
‫וזה ודאי שלא חקקו חוקים ועונשים על ידי איזה מקרה בודד שקרה כי‬ ‫עשה איזה איש לעצמו, ואין ספק שראו שהדבר פורץ דרך ומתפשט בין העם.
‫ודבר שאין צריך לאמר הוא שעם נכר הלוקח מנהג מעם אחר, מנהג זר‬ ‫הבא שם, בודאי שבתוך העם הראשון אשר מהם לוקח זה, שם נתפשט הדבר‬ ‫ונשתרש מימים רבים.
‫וזה באמת כן הוא, ככל אשר יתבאר בחלקי הספר הקודמים, כי לא לבד‬ ‫שמעולם לא נשתכחה תורה מאהלי תורה, מדור דור, כי אם שגם בין ההמון‬ ‫הגדול, הנה גם בימי הבית הראשון, אף כי אלפים למדו אל דרך הגוים ביצרא‬ ‫דעבודה זרה, אשר הוא מטבע ההמון וחלושי הדעת לתור אחרי עיניהם, ובפרט‬ ‫בהיות זה אז גם קשור יחד עם עגבים ותאות נמבזות, אבל בנוגע למצוות המעשיות‬ ‫בכללן, בזה לא יצאו מן הכלל גם אלה, ויחד עם שלומי אמוני ישראל, נהגו גם‬ ‫הם בכל דברי התורה(פח).
‫והנה בדברי יאזעפוס מפי החכם היוני יש לנו רק זה לבד שהעמים חקו‬ ‫את מנהג ישראל ויעשו כמעשיהם, ובודאי שאצלם הי׳ זה רק כצל בנטותו ורחוק‬ ‫מדרכי התורה, ונהגו מה שנהגו כמחקים את מעשי אחרים.
‫אבל זה ודאי שבמקומו אצל בני ישראל אשר משם לקחו זה, שם הי׳‬ ‫הדבר כמו שהוא, וכמה יסודי הלכות ממס׳ נדרים נדרוש לזה שהמתפיס בקרבן‬ ‫הרי זה אסור, והוא באמת מראשי יסוד המסכתא הזאת, מס׳ נדרים.
‫וזה הוא באמת עיקר דבר הקבלה, דהיינו שהמצוות חיו יחד עם העם, ‫ונוסף על הידיעה במקומי התורה, ידעו זה כל העם מתוך הנהגתם התדירה, ידעו‬ ‫את כל דרכי המצוות, ופרטי ענינם‪ ,‬מתוך ההנהגה של דבר יום ויום‪.‬‬ ‬‫‬‬
--------------------------- ‬‫‬‬
(פח) ונראים הדברים שבזה הוא שיצא שהעכו"ם אמרו זה בלשונם הם, ויהיו על ידי זה לכינויין לקרבן (עי׳ נדרים פ"א מ"ב) וישראל שבו לאחר זמן והשתמשו גם בלשונות האלה בהיותם יושבים בין‬ העמים ומשתמשים בלשונם.
(פ״ח) ואך זה לבד חוא טעם הדבר על אשר כבר התפלאו רבים, כי נראה את בני ישראל ‫מיד אחרי בואם לבבל בכל טהרת הקדש.
‫אבל הוא לפי שגם לפני זה, בנוגע למעשי המצוות עשו הכל ונתנו על פי דברי התורה, בכל מעשי‬ ‫המצוות, ומכיון שגלו הנחו את עצבי הגוים, לא הי' חסר להם דבר, ואחרי אשר גם הרעים עזבו את חבעלים, ‫נגררו מעתה אך אחרי הטובים, ובזמן קצר הטו כולם שכם אחד, וינהו בני ישראל אחרי ד', ויבואר ‫כל זה‬ במקומו. ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קנט‬
‫פרק ל״ב.
‬‫‬‬ ‫יסודי תקנות דרבנן בשבת.
‫מראשי דיני התורה, ומראשי דבר ההנהגה בדרכי התורה המסורים לכל העם, ‫הנם השבתות והמועדות, וכאשר נתבונן בהם נמצא את כל התקנות הכוללות‬ ‫מדרבנן מהימים היותר ראשונים.
‫והרבה מהם גם מפורשים מימי הבית הראשון ולא לבד התקנות מדרבנן, ‫כי אם שגם כל תואר פני השבת והמועדות, לקדש אותם, ולעדן אותם קודש‬ ‫לד׳, גם כל זה הי׳ כבר בימי הבית הראשון.
‫ובספר ירמיה סי׳ י"ז נאמר:
"כה אמר ד׳ אלי הלך ועמדת בשער בני העם אשר יבאו בו מלכי יהודה‬ ‫ואשר יצאו בו, ובכל שערי ירושלם, ואמרת אליהם שמעו דבר ד׳ מלכי יהודה וכל יהודה‬ ‫וכל ישבי ירושלם הבאים בשערים האלה, כה אמר ד׳ השמרו בנפשותיכם ואל תשאו‬ ‫משא וכו׳ ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו, וקדשתם‬ ‫את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם וכו׳ והי׳ אם שמע תשמעון אלי נאם ד׳‬ ‫לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי‬ ‫עשות בה כל מלאכה, ובאו בשערי העיר הזאת מלכים וכו׳ וישבה העיר הזאת‬ ‫לעולם וכו׳ ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא‬ ‫בשערי ירושלים ביום השבת והצתי אש בשעריה וכו׳.״
‫והנה ראשונה הננו רואים עיקר הדבר, אשר אף שאמר בדרך כלל "וכל‬ ‫מלאכה לא תעשו" פרט בכל דבריו הוצאה ביחוד, וזה האחת מפני כי הוצאה‬ ‫היא מלאכה גרועה אשר מעצמינו בלא הקבלה לא היינו יכולים לדעת זה, שגם‬ ‫זה בכלל מאמר התורה "לא תעשה כל מלאכה״, והיא באמת סוף והגבול הקיצוני‬ ‫של כל מלאכות שבת בהיות הוצאה מלאכה גרועה, והמלאכה היותר קלה שבהן, ‫ועל כן פרט זה ירמיה מפורש לבד ממה שאמר גם הוא בדרך כלל "וכל מלאכה‬ ‫לא תעשו״ וכפל ושנה וגם שלש באזהרתה, יותר מכל מלאכה ואף גם זאת‬ ‫בהיותה היותר קשה להזהר בה, בהיותה כאחת מצרכי האדם גם בלכתו ברחובות‬ ‫קריה, מה שאין כן בכל שאר המלאכות.
‫וכל זה הוא בנוגע לעצם דבר איסור הוצאה בשבת.
‫אבל כידוע היתה ירושלים עיר מוקפת חומה סביב לה, ודלתים ובריח, ‫ושערים אשר יסגרו‪ ,‬וכלשון הכתובים גם במקום הזה "הלך ועמדת בשער בני‬ ‫העם אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם וכו׳״ ועיר‬ ‫כזאת הלא אין לה דין רשות הרבים ואינה כי אם כרמלית ואיסור הוצאה שם‬ ‫אינו אלא תקנה מדרבנן, וסייג לתורה.
‫ולשון הגמרא במס׳ עירובין ד׳ ק״א ורבנן אמר ר׳ מאיר רשות הרבים‬ ‫ומהדרו אינהו כרמלית דאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן ירושלים אלמלא‬ ‫דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים.
‫ומזה הננו רואים שכבר הי׳ אז גם התקנה הכוללת הזאת לעשות גם כרמלית‬ בכלל רשות הרבים ולאסור שם ההוצאה. ‬‫‬‬
‫‪318‬‬
בימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫ובאמת כי בגמרא עירובין ד' כ״א: יחסו זה לזמנו של שלמה, ‬ונאמר שם‬ ‫אמר ר' יהודה אמר שמואל בשעה שתקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה‬ ‫וכו׳ (פט).
‫ואין זה נוגע לדברינו, כי הדבר יוצא בזה מפורש שבימי ירמיה כבר היתה‬ ‫תקנה קבועה, וירמיה כבר הזהיר עליה בכלל איסור הוצאה.
‫והחכם פראנקעל אשר גם כל דיני התורה הנם אצלו רק תקנות וגזירות, ‫ויתן את הכל על שכם הסופרים, כי הם היו המולידים כל זה לתת לבני ישראל‬ ‫תורה חדשה בכונת דרכי המצות והם תקנו וגזרו, והם פירשו את המצות לראשונה‬ יאמר בראש ספרו דרכי המשנה עמוד ‪2‬:
"‬ודרך הוראת החכמים האלה הי׳ על ב׳ פנים, א) לברר ולבאר להעם‬ ‫משפטי התורה, ואיך ולאיזה כוונה נאמרה מצוה פלונית, כגון לא תעשה מלאכה‬ ‫בשבת איזה מלאכות באות תחת סוג השם הזה באיסור שבת וכדומה, ‬לא תבשל‬ גדי בחלב אמו כולל האכילה וכו׳, ב) ולפעמים גדרו גדרים וגזרו גזירות לפי‬ ‫השעה והזמן וכו׳.״
‫ואנחנו היינו חפצים לדעת ענין לדבריו אלה, הן לאמר כי בהיותם מורי‬ ‫התורה הי׳ עליהם ללמד את העם דעת, הלא זה אינו דרך הסופרים בהוראה, ולא‬ "דרך הוראת החכמים האלה" כי אם דרך כל חכם מישראל עד היום הזה ללמד‬ לעם חוקי ד׳ ותורתו.
‫ועל זה אין מקום לאמר שהי׳ להסופרים שני דרכים בהוראה האחד לחדש‬ ‫להעם משפטי התורה, והשני לגזור ולתקן.
‫אבל כוונתו כי הי׳ להם שני דרכים, האחת מה שפירסמו בשם תקנות‬ ‫וגזירות, ורק לשם זה, ‬והשניה מה שפרסמו בשם בירור וביאור דברי התורה, ‫ואשר בעצמו של דבר הי׳ גם זה רק דבר חדש על פיהם, והותחל בתוך העם‬ רק מימיהם.
‫ועל זה יביא "כגון לא תעשה מלאכה בשבת איזה מלאכות באות תחת סוג‬ השם הזה באיסור שבת".
‫אבל הנה לפנינו ולעינינו שכבר נכללו עד קצם מתוך קבלת ישראל, שהרי‬ ‫יודה כל איש כי הוצאה היא כבר סופם של כל המלאכות כולם, והנה ירמיה עומד ומזהיר על שמירתן.
‫ונפלא הדבר כי הרב פראנקעל יאמר בעצמו בדרכי המשנה עמוד ‪16‬‬: ‬‫‬‬
------------------------- ‬‫‬‬
(פט) כבר הערנו פעמים רבות, כי התקנות שלא באו סתם, נקראו ‫על שם ראש הדור, אף ‫שנתקנו אז מחכמי הדור ההוא בכלל.
‫ומצאנו מפורש בכתוב תקנה בדיני ממונות ‬עוד לפני ימי שלמה, היינו בימי דוד אביו ונאמר בשמואל‬ ‫א׳ ל׳ ל״ג ״ויאמר דוד לא תעשו כן אחי וכו׳ ומי ישמע לכם לדבר הזה כי כחלק היורד במלחמה וכחלק הישב‬ ‫על הכלים יחדו יחלקו, ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה.״
‫ומזה מבואר ענין הדבר שלא הי׳ זה בתור פקודת המלך, כי אם בתור תקנה כוללת ובלשון הכתוב‬ "וישמה לחק ולמשפט לישראל" ויבואר לנו כל החילוק הגדול הזה וענין הדבר במקומו.
‫ומצאנו גם אצל שלמה מלכים א׳ ה׳ ס״ד ״ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר אשר לפני בית ד׳‬ ‫כי עשה שם את העלה ואת המנחה וכו׳.״
‫ואין ספק שגם זה לא עשה שלמה על פי עצמו לבד ויבואר לנו שם‪.‬‬ ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קס
‬‫‬‬ "‬וכן הלכות הימים המקודשים אשר נשנו בסדר מועד יצאו כבר בעיקרן‬ ‫מפי הסופרים, וגם מפי הדורות הקודמים להם כאשר מורים דברי ירמיה י"ח.״‬
‫והנה התרחקו מכל חקירה עד שיסתרו גם את עצמם, בכתבם בכל מקום‬ ‫כפי הדרוש להם לסגנון הדברים שם.
‫והאם יכול להיות בזה שום ספק כי מראשית הימים ידעו גם כל העם את‬ כל מלאכות שכת האסורין, כולם באין מחסור דבר, שהרי זה ודאי שידעו‬ ‫גם קצה הגבול הנכלל בכלל של לא תעשה כל מלאכה, וידעו כולם שגם הוצאה‬ ‫נכללה בכלל זה של דברי התורה, אף שזה ודאי שהוצאה היא מלאכה גרועה‬ ‫וסוף כל הגבול מזה.
‫והנה גם בזה אף שעמד על דברי ירמיה לא הי' יכול לעזוב דרכו ויאמר‬ "כי יצאו בעיקרן מפי הסופרים".
‫והננו רואים מתוך דברי ירמיה אלה כי לא הסופרים חדשו להם לבני ישראל‬ ‫לדעת לאיזה כונה נאמרה מצוה פלונית כגון לא תעשה כל מלאכה בשבת כי אם‬ ‫שידעו זה מספר התורה יחד עם קבלת האומה, אשר תואר כל מצוה ודרך קיומה‬ ‫הי׳ חי בפי כל העם יחד, גם לבד אהלי התורה, וזה הוא באמת הקבלה היותר‬ ‫גדולה והיותר ברורה, קבלה אשר תחיה חיי עולם יחד עם העם, קבלה החיה‬ ‫מפי עצמה.
‫ועל כן אמר ירמיה על כל אופני מלאכות סתם תחת הכלל של לא תעשה‬ ‫כל מלאכה ופרט רק הוצאה לבדה, בחפצו לכלול עמה נם התקנה הנוגעת ביחוד‬ ‫אל עיר ירושלים, ואשר בהיות זה רק מדרבנן יכול להיות כי נמצאו מזלזלים‬ ‫בה יותר. ‫
אבל הננו רואים כי גם המלאכה היותר רחוקה, המלאכה היותר גרועה, ‫המלאכה אשר היא סוף וקצה הכל מכל מה שאפשר שיהי׳ נכלל בכלל איסור‬ ‫של לא תעשה כל מלאכה, כבר ידעו זה בני ישראל מקבלתם, וירמיה הוכיח‬ ‫את המתרשלים, בכללו בזה גם התקנה מדרבנן, הנוגעת בעיקרה לעיר ירושלים עצמה.
‫וכמה נפלאו דברי ירמיה על פי זה, וכמה הם מדוקדקים, ועד כמה יזרח‬ ‫עליהם אור רק על פי מה שנתבאר, כי הנה לשון הכתובים שם (י"ז) הוא: ‬
"(כ"א) כה אמר ד׳ השמרו בנפשותיכם, ואל תשאו משא ביום השבת, והבאתם‬ ‫בשערי ירושלם, (כ"ב) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא‬ ‫תעשו, וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם.
‫והדבר יפלא מדוע באו הדברים כפולים כי בפסוק כ"א יאמר "ואל תשאו‬ ‫משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים״.
‫ומיד אחר זה יכפול זה "ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת״.
‫אבל הדברים מבוארים שהזהיר תחלה על דין התורה "אל תשאו משא ביום‬ ‫השבת והבאתם בשערי ירושלם״ דהיינו מרשות הרבים לרשות היחיד כי מדין‬ ‫תורה חוץ לשערי ירושלים רשות הרבים ובתוך שערי ירושלים רשות היחיד, כי‬ ‫אף שמדרבנן יש לירושלים דין כרמלית, הנה מדאורייתא הלא יש לה דין‬ ‫רשות היחיד.
‫ואחר זה הזהיר להיפך לבלי לעבור על התקנה מדרבנן, ולבלי להוציא מהבתים‬ ‫לתוך חוצות ירושלים "ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת״ והדברים מבוארים. ‬‫‬‬
‫‪320‬‬
‫הימים הראשונים‬ יסודי תקנות דרבנן
‬‫‬‬ ‫ויאמר שם מיד אחר זה "כאשר צויתי את אבותיכם, (כ״ג) ולא שמעו ולא‬ ‫הטו את אזנם ויקשו את ערפם לבלתי שמוע ולבלתי קחת מוסר". ‬
‫ומזה מבואר שלא הי׳ בזה ענינים חדשים, כי אם שיזהיר על דברים הידועים‬ ‫לכל מימים רבים לפני זה.
‫וכבר הערנו, ויבואר לנו במקומו כי לשון הנביאים בתוכחתם הי׳ בשילוח,‬ ‫וכל שפרץ העם דברו בדרך כלל, אף שהדברים נשמרו ונעשו מהטובים ויראי ד׳, ‫אבל אחרי שהי׳ שם הרבה אשר הקילו ראשם ידברו כן בלשונם לכל העם בהיות‬ ‫הדבר פרוץ בין העם בכללו, ונמצאו הרבה עוברים.
‫ואמנם כי נראה עוד יותר בדבר התקנות דרבנן בעניני קדושת מועדי ד׳‬ ‫עוד בימי הבית הראשון, מענין ראש חדש שהוא המדרגה היותר קטנה שבכל‬ ‫מועדי ד׳, ומדין תורה אין בו שום שביתה כלל. ‫
והחכם ווייס במצאו מפורש בכתבי הקדש שנהגו אז גם איסור מלאכה‬ ‫בראש חדש, לא הבין שהי׳ זה הנהגה טובה שנהגו כן (וככל אשר יבואר) ותוספת‬ ‫קדושה בעניני שמירת המועדות, כי אם הרים זה על הנס כי בימים ההם הובנו‬ ‫דברי התורה באופן אחר ממה שהובנו בימי הבית השני.
‫ובהסתירו פניו מלראות דברים מפורשים בכתוב ובהיות משוש דרכו גם‬ ‫לשנות פניהם למען הטעות את הקוראים יאמר בחלק א׳ מדו"ד עמוד 47 לאמר: ‬
"אך ראוי להעיר עוד על דבר אחד, משתי סבות, האחת מפני שהוא‬ ‫מפרש חק בתורה "והפירוש" ההוא קיימו וקבלו כל הנביאים עד סוף ימי הגולה, ‫והסבה השנית היא יען כי הוא אחד מן הפירושים אשר במשך הזמן נתבטל‬ בהחלט, הנה בבחינת הערך של יום החדש או ראש חדש לא נמצא בתורה "דבר‬ ‫ברור" ולא ידענו אם יש לו קדושה כשאר מועדי השנה או לא רק נאמר כי‬ ‫יקרבו בראשי חדשים קרבנות מיוחדים כמו בשבת ובמועדים (במדבר כ"ח י״א)‬ ‫וכן יתקע בחצוצרות על הקרבנות כמו בחג (שם י׳ י׳), ואמנם מדברי הנביאים‬ ‫נלמד כי היו חוגגים את יום החדש. כבר בימי הנביא אלישע היו נוהגים הטובים‬ ‫בעם ללכת אל הנביא לדרוש את ד׳ ביום החדש כמו ביום השבת (מ״ב ה׳ כ"ג)‬ ‫וזה אות כי הי׳ יום מנוח, וכן יקראהו ישעיה "מקרא קדש״ כמו את יום השבת‬ (ישעיה א׳ י"ג) וגם יחזקאל יעשהו מקרא קדש אשר בו יבואו כל עם הארץ‬ ‫להשתחוות לפני ד׳ (יחזקאל מ״ו א׳) ולא לבד שהיום החדש הי׳ חג להיות בו‬ ‫עבודת אלקים מיוחדת, כי אם נעצרו בו גם ממלאכה, כי היו קוראים את היום‬ ‫שלפני החדש יום מעשה, בניגוד אל יום החדש שהוא יום השביתה (ש״א כ׳‬ ‫י״ט ועי׳ ת"י והשבעים ובבלי מגילה כ״ב ופרש"י) ונמנעו בו ממקח וממכר (עמוס‬ ‫ח׳ ה׳) ומכל זה נראה ברור כי היו שובתים בראש חדש כמו בחג "ובלי ספק‬ ‫פירשו כן את החק תורה״ יען כי הוא נפלא על ידי קרבנות מיוחדות על כן יש‬ ‫לו קדושת החג, אבל זה הפירוש לא נתקיים במשך הזמן״ אלה דבריו.
‫ומה נעשה להם לכל החוקרים האלה, אשר גם בבואם לחקור בדברי ימי‬ ‫ישראל, הנוגעים לתורה, שכחו לפתוח את ספר התורה הזה. ‫
והנה יכפיל כי הנהו מעיר על פירוש בדברי התורה, וכי הפירוש הזה קיימו‬ ‫וקבלו כל הנביאים עד סוף ימי הגולה, וכי הוא אחד מן הפירושים אשר במשך‬ ‫הזמן נתבטל בהחלט, וכי גם בלי כל ספק פירשו כן את החק תורה.‬ ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קסא‬
‬‫‬‬ ‫ובכל זה שכח החכם ווייס רק דבר אחד לראות גם את דברי התורה ולדעת‬ ‫אם יש שם איזה מקום לפרש הדברים כן, ולראות אם אין דברי התורה מפורשים‬ ‫נגד זה, באין מקום כלל לכל דברי תהו אלה.
‫כי אמנם לא שם לב לפרשה שלמה בתורה בספר ויקרא פרשה כ"ג.
‫שלפני כל המקראות בעניני המועדות נאמר:
‫״וידבר ד' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ד'‬ אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי."
‫ובכל הפרשה הזאת אין גם זכר מראש חדש, לפי שדברי הפרשה הזאת‬ ‫הנם באמת מדיני חגיגת המועדות, ושביתת מלאכה בהם, שאין לראש חדש דבר‬ ‫בזה מדין תורה.
‫והוזכרו שם זה אחר זה דבר יום השבת ויום הראשון והשביעי מחג המצות, ‫ויום חג השבועות, ויום ראש השנה, ויום הכפורים, ויום ראשון ושמיני של סוכות.
‫ואין זכר לראש חדש, לפי שדבר אין לו עם המועדות, ואינו מקרא קדש, ‫ואין בו שביתת מלאכה, אשר אך זה הוא עיקר ענין הפרשה הזאת.
ורק בספר במדבר בפרשת פנחס אשר שם באו רק דיני קרבנות המוספין, ‫ואך זה כל עיקר ענין הפרשה ההיא שם הוזכר גם ראש חדש לדין קרבן מוסף.
‫ויותר מזה שגם שם בפרשת פנחס אף שענין הפרשה הוא רק בנוגע לקרבן‬ ‫מוסף ואשר על כן הוזכר שם גם ראש חדש, בכל זה כאשר הוזכרו שם כל אחד‬ ‫מהמועדות הזכירה התורה בקצרה גם שם איסור מלאכה, אבל אין זכר מזה אצל‬ ראש חדש גם שם.
ואצל חג המצות נאמר גם שם:
״ובחדש הראשון וכו׳ ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא‬ ‫תעשו, והקרבתם וכו׳ וביום השביעי מקרא קדש יהי׳ לכם כל מלאכת עבדה‬ ‫לא תעשו."
וכן אחר זה:
"וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לד׳ בשבעתיכם מקרא קדש יהי׳‬ ‫לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו, והקרבתם וכו׳."
ואחר זה:
"ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהי׳ לכם כל מלאכת עבדה לא‬ ‫תעשו יום תרועה יהי׳ לכם, ועשיתם עולה וכו׳‪.‬״‬ ‫
ואחר זה:
"‬ובעשור לחדש השביעי הזה מקרא קדש יהי׳ לכם ועניתם את נפשתיכם‬ ‫כל מלאכה לא תעשו, והקרבתם עולה וכו'."
ואחר זה:
"ובחמשה עשר לחדש השביעי מקרא קדש יהי׳ לכם כל מלאכת עבדה‬ ‫לא תעשו וחגתם חג לד׳ שבעת ימים, והקרבתם עולה וכו׳‪.‬‬
‫ביום השמיני עצרת תהי׳ לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם וכו׳.‬
‫וזה הוא אף שכל ענין הפרשה הוא רק מוספי הקרבנות, ובסוף בא רק זה: ‬
"אלה תעשו לד׳ במועדיכם לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם‬ ‫ולנסכיכם ולשלמיכם." ‬‫‬‬
‫‪322‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫בכל זה בא בקיצור בכל אחד ואחד גם דין איסור מלאכה ודבר מקראי קדש.
‫אבל בראש חדש נאמר גם שם רק זה לבד:
‫״ובראשי חדשיכם תקריבו עלה לד׳ פרים וכו׳."
‫והנה בא החכם ווייס ומלמד אותנו פרק חדש בדברי ימינו, ודברים חדשים‬ ‫שלא שמעתן אוזן מעולם כי ראש חדש על פי דין התורה דינו ככל דיני המועדות‬ באיסור עשית מלאכה ונקרא מקרא קדש, ויש לו קדושת החג.
‫ומזה עוד יבן לו בית כי בימי הבית השני שנו את פירושי דברי התורה הפירוש אשר קיימו וקבלו כל הנביאים עד סוף ימי הגולה, ולפנינו ״אחד הפירושים‬ אשר במשך הזמן נתבטל בהחלט". ‬
‫וכל זה גרם לכל החוקרים האלה מפני כי לא הי׳ עינם ולבם כי אם לבית‬ מלחמתם, ובחקירת חכמת ישראל לא עסקו ולא היתה זה מעין מלאכתם.
‫ואמנם כן כי אם לא ראה את דברי התורה, הנה גם לא שמע את אשר‬ ‫ידבר, ולא שם לב גם לדבריו בעצמו, כי הנה יאמר שם:
״אבל זה הפירוש לא נתקיים במשך הזמן ואולי כבר אחרי ששבו מן‬ ‫הגולה לא החזיקוהו רק עשו את יום החדש כחולו של מועד ולא נמנעו מלעשות‬ ‫בו מלאכה רק בעת שלא היתה נחוצה עי׳ מגילה שם‪.‬״‬
‫וכדבר פלא הוא לראות עד כמה לא שמעו את אשר ידברו.
‫הן כל הטעם אשר נסתבך בו החכם ווייס לחשוב שיש מקום לאמר שראש‬ ‫חדש יהי׳ לו דין המועדות הוא רק מפני שנמצא בתורה שהוא יום שיש בו‬ ‫קרבן, וכמו שיאמר ״יען כי הוא נפלא על ידי קרבנות מיוחדות על כן יש לו‬ קדושת החג״.
‫והיינו מה שראש חדש ״נפלא על ידי קרבנות מיוחדות״ משאר ימי החול, ״על כן יש לו קדושת החג״.
‫אבל הלא כן הוא גם חול המועד ״נפלא משאר כל ימי החול על ידי‬ קרבנות מיוחדות״.
‫ואם ראש חדש יהי׳ לו כל קדושת ימי החגים, ויהי׳ אסור מן התורה בכל‬ ‫מלאכת עבודה, ויהי׳ נקרא מקרא קדש הכל ככל החגים, רק מפני זה ״כי הוא‬ ‫נפלא על ידי קרבנות מיוחדות״.
הלא אף כן הוא גם חול המועד.
‫ובכל זה לא הרגיש דברים פשוטים כאלה ויאמר ״אבל זה הפירוש לא‬ נתקיים במשך הזמן וכו׳ ורק עשו את יום החדש כחולו של מועד".
אבל איזה חילוק של כלום אפשר לעשות גם לפי דברי החכם ווייס עצמו‬ בין ראש חדש לבין חול המועד ואיזה מקום יכול להיות גם לפי דבריו להעמיד‬ את ראש חדש עוד למעלה מחול המועד בנוגע לאיסור מלאכה. ‬
‫ואמנם כי עוד יותר מזה שאלו הי׳ החכם ווייס משים לב לחקירה, אז הי'‬ יכול לעמוד על טעותו הגדול מזה עצמו.
‫שאיך אפשר כלל שמפני שראש חדש נפלא משאר ימי החול על ידי‬ ‫קרבנות מיוחדות על כן יש לו כל קדושת החגים, וכל איסורי מלאכה שבחגים.
והרי בחגים עצמם לא יועיל זה כלל. ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קסב‬
‬‫‬‬ ‫שהרי אף שנאמר בחג המצות (במדבר כ"ח) "והקרבתם וכו' כאלה תעשו‬ ליום שבעת ימים״.
‫ואף שנאמר בחנ הסוכות "והקרבתם וכו' וביום השני וכו' וביום השלישי וכו'‬ וביום הרביעי וכו׳ וביום השביעי וכו׳". ‬
‫בכל זה אין איסור מלאכה כי אם ביום הראשון וביום השביעי בחג המצות, וביום הראשון ויום השמיני עצרת בחג הסוכות.
‫והוא כן מפורש בקרא ביום הראשון וביום השביעי בפסח, וביום הראשון‬ וביום השמיני בסוכות.
‫ויותר מזה שהכתוב קרא חג לכל שבעת הימים ונאמר (ויקרא כ"ג ל״ד) "‬חג‬ הסכות שבעת ימים לד׳״.
‫ובכל זה אין איסור מלאכה כי אם ביום הראשון וביום השמיני ולא בחול‬ המועד, והוא מפורש בקרא שם:
״ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו וכו׳ ביום השמיני‬ ‫מקרא קדש יהי׳ לכם וכו׳ כל מלאכת עבדה לא תעשו."
‫וכן אצל חג הפסח נאמר שם (כ"ג ד) ״ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג‬ ‫המצות לד׳ שבעת ימים מצות תאכלו״.
‫בכל זה נאמר שם מיד אחר זה:
‫׳״ביום הראשון מקרא קדש יהי׳ לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו וכו׳ ביום‬ ‫השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו."
‫ומפורש שגם ימי החול המועד שבתוך החנ, העולה הרבה על ראש חדש, ‫שהרי לא לבד שיש בהם כל סדר קרבנות החג של מוספין כבחג עצמו כי אם‬ ‫שגם יש בהם כל דיני החג, בפסח אכילת מצה, היינו איסור חמץ ״שבעת ימים‬ ‫מצות תאכלו״, ובחג הסוכות "בסכות תשבו שבעת ימים״, ומפורש עליהם גם שם‬ חג "וחגתם אתו חג לד׳ שבעת ימים."
‫ובכל זה אין בהם דין איסור מלאכת עבודה, כי אם ‬ביום הראשון וביום‬ השביעי, כמו שמפורש בדברי התורה.
וכל האריכות למותר שפרשה שלמה היא בתורה "מועדי ד׳ אשר תקראו‬ ‫אתם מקראי קדש אלה הם מועדי״ ואין זכר שם מראש חדש ולבסוף כל חשבון‬ המועדות אשר נפרטו שם כולם יחזור ויאמר "אלה־ מועדי ד׳ אשר תקראו אתם‬ ‫מקראי קדש" וגם בפרשת פנחס אשר כל דברי הפרשה הנם רק בפרשת קרבנות‬ ‫המוספין ואשר על כן הוזכר שם ראש חדש לענין מוסף בכל זה נאמר גם שם‬ ‫בכל אחד ואחד מהמועדות מפורש גם איסור מלאכה ודבר היותם מקראי קדש‬ ‫לבד בראש חדש, שאין לה ענין עם זה ככל אשר כבר נתבאר.
‫ולא היינו מטפלים בדברים בטילים כאלה כמו שהם דברי החכם ווייס במקום‬ הזה שמתחלתם לא נבראו לשם חקירה, כי אם להונות את בני ישראל מאחוזתם, ‫ולאמר יחד עם חוקרי העמים כי אך בבית שני בדו להם הפרושים דרכי המצוות‬ ‫כחפצם וכרצונם ויתנו לבני ישראל תורה חדשה בכונת דברי התורה והמצוה כדברי‬ פראנקעל. ‬
‫אבל ביררנו כל זה מפני כי גם בירורי הדברים האלה ישובו ויאירו לנו‬ ‫בכל הנוגע לתכלית דברינו במקום הזה.‬ ‬‫‬‬
‫‪324‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
פרק ל׳׳ג.
‬‫‬‬ ‫כי אמנם כן אשר הענין הגדול הזה מדבר ראש חדש אשר נראה מהימים ‫היותר ראשונים, הדבר הגדול הזה, יאיר לנו גם הוא אור גדול מאד, בכל הנוגע‬ ‫לכל מעשי אבותינו, ולכל דבר הנהגתם בתורה ומצוה בכל ימי הבית הראשון.
‫וכי גם מזה נראה את היסוד הגדול והכולל שכבר בימים ההם לא לבד‬ ‫שכלל האומה ויסודה שמרו משמרת התורה, כי אם שכבר נתוספו אז תוספי קדושה‬ ‫ומשמרת לתורה בכל רוחה, ויהיו אז סייגי תורה, והנהגות טובות של תוספת‬ ‫קדושה ותקנות כוללות מדרבנן, אשר אף שאין להם שורש בתורה ונתפרסמו רק‬ ‫לתקנות מדרבנן, נשמרו אצל כלל העם.
‫ואך בטעות חשבו את ימי הבית הראשון לימי תהו ובהו בנוגע לתורה, עד‬ ‫שעל ידי זה הכחישו גם כל קבלה בתארי המצוות.
‫אבל מעולם לא פסקה טובה מישראל, ככל אשר יתבאר בחלקי הספר‬ ‫הקודמים, וכל המצוות כולם נתקיימו בכל צביונם ואור פניהם מרוב העם.
‫ובכל הנוגע לתארי המצוות ואופן קיומם, דבר אין בזה לאנשי כנסת הגדולה, ‫ואך בטעות הלכו בדרכי חוקרי העמים לתת הכל על ראש אנשי כנסת הגדולה, ‫או גם על ראש הסופרים המאוחרים, או לימי התנאים, ככל הסגנונים השונים אשר‬ בחרו להם, לבושת פני האומה והכחשת עצמינו.
והנה ראה החכם ווייס ויאמר בעצמו:
"ואמנם מדברי הנביאים נלמד כי היו חוגגים את יום החדש כבר בימי הנביא‬ ‫אלישע היו נוהגים הטובים בעם ללכת אל הנביא לדרוש את ד׳ ביום החדש‬ ‫כמו ביום השבת (מלכים ב׳ ה׳ כ"ג) וזה אות כי הי׳ יום מנוח וכו' ולא לבד שהיום‬ ‫החדש הי׳ חג להיות בו עבודת אלקים מיוחדת (קרבנות מוסף) כי אם נעצרו בו גם‬ ‫ממלאכה כי היו קוראים את היום שלפני החדש יום מעשה בניגוד אל יום החדש שהוא‬ ‫יום השביתה, ונמנעו בו ממקח וממכר, ומכל זה נראה ברור כי היו שובתים‬ ‫בראש חדש כמו בחג.״‬ ‫
אבל אם הדבר כן‪ ,‬הלא נוכל להבין מזה עד כמה נשמרו אז כל המצוות‬ ‫בכללם‪ ,‬והשבת ויתר המועדות כולם בפרט‪ ,‬בכל תארם וצביונם ומאור פניהם‬ ‫וקדושתם.
‫כי אם הננו רואים עד כמה הוסיפו הנהגת קדש בכל זה עד ששמרו גם את יום החדש, אשר אין זכר מזה ‬בתורה, והוא רק מתקנות חכמי הדורות על פי‬ ‫הטעמים אשר נראה לפנינו, והוסיפו מדעתם תוספת קדושה כזאת לדברי התורה, ‫ושבתו בו מכל מלאכה למען אשר יעסוק העם אז בתורה, וילכו למקומי התורה‬ ‫וככל אשר יבואר, ועל כן שבתו גם ממלאכה, וגם ממקח וממכר.
‫הנה כי כן נוכל להבין עד כמה דקדקו אז לקיים את כל דברי התורה‬ ‫בנוגע לשבתות ומועדי ד׳ המפורשים בתורה ואשר נכפל בהם בתורה אזהרה אחרי‬ ‫אזהרה עד כי באמת מפורש שכבר אז הוסיפו משמרת לתורה לאסור בשבת‬ הוצאה בכרמלית בעיר אשר לה חומה ושערים סגורים.
‫ולעמוד יותר על מראה פני כל הדברים אז, נבאר יותר את כל ענינו של‬ ‫ראש חדש, ונכיר ונראה את כל דרכם אז, וכל מעמד הדברים בימים הראשונים ההם.‬ ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
קסג‬
‬‫‬‬ ‫וראשונה עלינו להעיר על דברי המשנה במס׳ תענית פ״ד משנה ב׳:‬
‫אלו הן מעמדות לפי שנאמר (במדבר כ״ח) צו את בני ישראל ואמרת‬ ‫אליהם את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו‬ "‬התקינו נביאים הראשונים" עשרים וארבע משמרות על כל משמר ומשמר הי׳ מעמד‬ ‫בירושלים של כהנים ושל לוים ושל ישראלים וכו׳‪.‬‬
‫וכל זה תקנו "נביאים ראשונים" בתמידין שהן בכל יום, אבל קרבן הבא‬ ‫לקיצין במו קרבנות ראש חדש וחול המועד נהגו באמת מהימים הראשונים באיסור‬ ‫מלאכה.
‫והן דברי המשנה במס׳ פסחים ריש פרק מקום שנהגו שנאמר שם:‬
‫מקום שנהנו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו‬ ‫שלא לעשות אין עושין ההולך וכו׳.
‫והנה זה שתלוי במנהג הוא רק לפני חצות לפי שהפסח אי אפשר להקריב‬ ‫לפני חצות, שאינו נשחט אלא בין הערביים, אבל מחצות ואילך אסור הוא מדינא.
‫וזה עצמו נהגו גם בראש חדש שהי׳ בו קרבן צבור מיוחד לבו ביום.
‫ואמנם כי יש בזה ענין גדול וכולל, אשר יראה לנו את מעמד הדברים גם‬ ‫בימי הבית השני וגם בימי הבית הראשון.
כי אמנם עיקר התקנה הזאת ביטול מלאכה לעם הי׳ מפני עסק התורה, אשר‬ ‫אז הלכו כולם לשמוע דבר ד׳, ולדעת דרכי התורה.
‫ובהיות זה ענין גדול מאד עלינו לעמוד על הדברים ולבארם. ‬‫‬‬
‫פרק לד‪.‬‬
‬‫‬‬ בספר החשמונאים א׳ סי׳ א׳ נ״ה נאמר על המתיונים בראשית מעשיהם‬ ‫נגד טובי העם, בתחלת פרצם ביד רמה בימי אנטיוכוס עפיפהאנעס לאמר:
"ויזבחו ויקטרו בחוצות ולפני פתח ביתם, ואת ספר תורת ד׳ אשר מצאו‬ ‫קרעו לגזרים, וישרפו אותם באש, וכל אשר נמצא אתו ספר תורת ד׳, ואת שומרי‬ ‫מצוה הרגו לפי חרב ככל דברי המלך, וכמשפט הזה עשו לבני ישראל מדי חדש בחדשו בהקבץ העם אל הערים.״
‫אבל מה הי׳ דבר הקיבוץ הזה אל הערים מדי חודש בחדשו ומה הוא‬ ‫הדבר הזה אשר ביאתם חדש בחדשו הי׳ נגד רוחם של המתיונים הפושעים, זה‬ ‫ידענו מכתבי הקדש מאת אשר הי׳ בימי הבית הראשון אשר הלך כן על הסדר‬ ‫ולא נשתנה ונמשך ובא כן גם בכל ימי הבית השני.
‫והן דברי הכתוב בישעיה א׳ י״ג:
"חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה."
‫והן גם ענין דברי הכתובים במלכים ב׳ ד׳ כ"ב "ותקרא אל אשה ותאמר‬ ‫שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וארוצה עד איש האלקים ואשובה, ‫ויאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת.״ ‬‫‬‬
‫‪326‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫והחכם ווייס אשר הי׳ חפצו להראות שיש כאן פירוש ישן נושן אשר‬ קיימו וקבלו כל הנביאים ונתבטל בבית שני, הרשה לעצמו להעיד עדות שקר, ולאמר:
"וכן יקראהו ישעיה מקרא קדש כמו את יום השבת, ישעיה א׳ י"ג.״
אבל הלא אין זכר שם מלשון "מקרא קדש״ ולשון הכתוב שם הוא:‬‬ ״חדש ושבת קרא מקרא.״
ויאמר החכם ווייס עוד "וגם יחזקאל יעשהו מקרא קדש אשר בו יבואו כל‬ ‫עם הארץ להשתחוות לפני ד׳, יחזקאל מ״ו א׳.״ ‫
אבל גם שם אין זכר מן ״מקרא קדש״. כל לשון הכתוב שם הוא רק זאת‬ ״כה אמר ד׳ שעד החצר הפנימית הפנה קדים יהי׳ סגור ששת ימי המעשה וביום‬ ‫השבת יפתח, וביום חחדש יפתח״.
‫ושם ג' "והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני ד׳״.
והן גם דברי הברייתא בחגיגה ד׳ י״ח מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש‬ ‫תאמר בחולו שיל מוער וכו׳(צ)‪.‬‬ ‫
ודרכים כאלו קראו גם חקירת חכמת ישראל, אף כי מחקירת חכמת ישראל‬ אין בכל דבריהם ולא כלום.
‫ומה תועלת להטעות את הקוראים בדברים גלוים כאלה.
‫והלשון "חדש ושבת קרא מקרא" הכוונה ברורה ופשוטה על מה שהיו‬ ‫מתאספים אז ללמוד ולשמוע, ויאמר להם בתוכחתו כי לא יוכל לראות יחד ״און‬ ‫ועצרה״. ‬‫‬‬
------------------------ ‬‬‫‬‬
(צ) וראוי לנו להעיר בזה על דבר צדדי הנוגע לדברינו בפנים, כי הנה גם במלכים ד' וגם‬ ‫בישעיה שם ראש חדש נרדף יחד עם שבת ולא עם המועדות, במלכים שם נאמר ״מדוע את הולכת אליו היום‬ ‫לא חדש ולא שבת״, ובישעי׳ שם ״חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה״ אבל הלא בכל אשר נגביה‬ ‫מעלת התיקון של ביטול מלאכה בר״ח יש לו רק איזה דמיון על ידי זה עם יום טוב, אבל לא עם שבת‬ החמורה שבחמורות.
‫אבל הדבר מתבאר מעצמוי כי לפי שהדברים במלכים שם ובישעי׳ אינם מביטול מלאכה כי אם‬ ‫מההליכה והאסיפה לשמוע בלמודים, הנה זה הי' להם רק בר״ח ובשבת, אבל לא במועדות אשר אז עסקו‬ בהמון חוגג בשמחת הרגל.
ונפלא הדבר שגם ביחזקאל מ״ו אשר ידבר גם שם מהעם הנאספים ובאים לפני ד' יחבר גם הוא את ר״ח עם שבת, והמועדות לעצמם, לעומת זה בישעי׳ שם א׳ י״ד אשר ידבר על עצם היום יבוא שם ר״ח עם‬ המועדות ויאמר "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" ולהיפך בישעיה ס״ו כ״ג אשר ידובר גם שם על העם הנאסף‬ בא גם שם חדש ושבת יחד ״והי׳ מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני וכו'".
כי העם הנאסף הי׳ כל ענינם בר״ח ושבת שוה, ונאספו בר״ח עוד יותר מבשבת לפי שאז יכלו לבוא‬ ‫גם מהכפרים ומערים מסביב, ועל כן גם בא על הרוב ר״ח לפני שבת, אף שלבד מה ששבת מעלתה גבוהה‬ ‫הרבה יותר, הנה השבת בכל שבוע ור״ח יום אחד בחדש, אבל להענינים האלה הי׳ ר״ח כשבת ובשמיעת‬ הלימודים ואסיפת העם עוד יותר.
‫ומזה עצמו נוכל להבין שאין מקום לדברי איזה מפרשים אשר חשבו כי ״און ועצרה״ הכונה רק על‬ ‫אסיפתם בבית המקדש, שהרי זה הי׳ במועדות הרבה יותר מבשבת ור״ח, שאז בא כל העם כלו מכל ערי‬ ‫ישראל, אבל הלא הכתוב יזכיר רק ״חדש ושבת״ ולא המועדות, אבל המפרשים ההם לא הרגישו כלל בעצם‬ ענין‬ הכתוב הזה.
ובאמת כי דבר השלש רגלים כבר הזכיר לפני זה בפסוק הקודם ״כי תבאו לראות פני (בשלש רגלים) מי בקש זאת מידכם רמס חצרי וכו׳״ והנה הזכיר הרגלים לענינם ואחר זה שבת וראש חדש לענינם הם. ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קסד‬
‬‫‬‬ ‫ודברי רש"י ז"ל שם בישעיה "חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל וכו׳‬ ‫ולקרוא מקרא חדש ושבת שאתם מוסיפים לקרא עצרה ואסיפה בהם לא אוכל‬ ‫לסבול און שבלבבכם הנוטה לע״ז והעצרת עמו שאין שני חדברים הללו ראוין‬ ‫יחד לקרוא עצרת ליאסף לפני והאון שבלבבכם וכו' (צא).
‫והחכם ווייס עצמו יאמר:
"כבר בימי הנביא אלישע היו נוהגים הטובים בעם ללכת אל הנביא לדרוש‬ ‫את ד׳ ביום החדש כמו ביום השבת."
‫אבל לא הלכו דוקא אל הנביא, המעשה במלכים שם היתה עם הנביא‬ ‫אלישע, אבל ענין הדברים אינם מפני היותו נביא, כי אישה לא עלה על דעתו‬ ‫שיש לה איזה דבר מיוחד הדורש לנביא, דבריו היו רק זאת "מדוע את הולכת‬ ‫אליו היום לא חדש ולא שבת" שאלה היו הימים אשר היו הולכים בלא צורך, רק להתאסף יחד ולשמוע דבר תורת ד׳ מפי חכמי התורה אשר במקום הקרוב.
‫וכמו שהוא גם ענין הדברים בזה מלפני ימי החשמונאים אשר כבר הובא‬ ‫לנו שהיו מתאספים בכל חדש אל הערים, דהיינו ללמוד שם ולשמוע תורה מפי‬ חכמי העיר.
‫והן גם ענין דברי המשנה במס׳ שבת ‬ד׳ קט״ו (פט״ז מ״א) כל כתבי הקדש‬ ‫מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן וכו׳ ומפני מה‬ ‫אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש.
‫וכדברי רש״י ז"ל שם "ובשבת היו דורשין דרשה לבעלי בתים שעסוקים‬ ‫במלאכה כל ימות החול ובתוך הדרשה היו מורין להן הלכות איסור והיתר וטוב‬ להן לשמוע מלקרות בכתובים״.
‫ודברי המשנה הנם בשבת שכל דין המשנה שם הוא על מצילין מפני הדליקה בשבת.
‫והן גם ענין דברי המשנה במס׳ עירובין ד׳ ל"ו: (פ״ג מ״ה) מתנה אדם על‬ ‫ערובו ואומר וכו׳ אם בא חכם מן המזרח ערובי למזרח מן המערב ערובי למערב‬ ‫בא לכאן ולכאן לאיזה שארצה אלך, לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי.
‫ופהילא האלכסנדרוני בספרו המתואר "חיי משה" ספר שלישי סי׳ ‪167‬‬ בבארו שם את יום השבת יאמר: ‬
‫״אבל המנוחה הזאת איננה לשחוק ולהתהולל כי אם לנוח ולהשתדל לדעת‬ ‫האמת עם תורה בלימודה.״ ‫‬‫‬‬
----------------------- ‬‫‬‬
(צא) והרב מלבים זצ"ל כתב שם ״קרא מקרא חסר ו' העיטוף ור"ל המועדות שהב"ד קוראים‬ ‫אותם (ויקרא כ"ג) ונאמר בהם תמיד מקרא קדש יהי׳ לכם על שהבית דין קובעים אותו" אלה דבריו. ‫ואין לדבריו שחר כלל כי הוציא הבתובים מפשטן לגמרי עד שכתב גם בביאור הענין "חדש ושבת קרא‬ מקרא שהם המועדות שאתם קוראים אותם מקראי קדש".
‫והנה מפני שלא עמדו על הענין הגדול של ר"ח ושבת הלכו בדרך למרחוק עד שעשו בלשון הכתוב‬ ״חדש ושבת״ קרא מקרא המועדות.
ונפלא הדבר כי במקומו נבוכו המפרשים בפירוש הכתוב בישעיה שם ושלא במקומו בעמוס ח׳ ה‘ כתב‬ ‫גם המבאר ככל דברינו, ולשונו שם: ‫
״מתי יעבור החדש‪ ,‬וחדש הוא יום ראש חדש כמו עולת חדש, וידוע כי מידי חדש בחדשו יבא כל בשר‬ ‫להשתחוות לד׳ ולשמוע תוכחת מוסר מפי הנביאים כמאמר השונמי לאשתו מדוע את הולכת אליו היום לא חדש‬ ‫ולא שבת, וכן אמר ישעיה חדש ושבת קרא מקרא, ובודאי יום זה לא היו עוסקים במשא ומתן על כן שאפו‬ ‫האנשים החטאים האלה על עבור יום חדש והשבת אשר אז הונו את העם״.
‫ואין ספק שזה הוא פי׳ הכתוב בישעיה חדש ושבת קרא מקרא.‬ ‬‫‬‬
‫‪328‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫ומיד אחר זה בספרו דבר המקושש עצים במדבר ביום השבת, וכי הובא‬ ‫אל משה אשר יאמר עליו כי ישב ולמד דעת את העם יוסיף על זה ויאמר:
‫״כי זה הי׳ מנהגם בכל עת מוכשרת וביותר ביום השבת כאשר כבר הזכרתי‬ ‫לפני זה לעסוק בלימודים אשר החכם המורה ישב ולמד דעת את העם מה לעשות‬ ‫וממה לחדול, ומזה בא הדבר ונהוג גם עתה כי ביום השבת יעסקו היהודים‬ ‫בלימודים אשר קבלו ונחלו מאבותיהם, כי בתי כנסיות היהודים אשר בכל עיר ועיר אינם כי אם בתי מדרשות לחכמה ולגבורה מדות וצדק (צב).״
‫ויאזעפוס אלטטי׳ ‪ XVI, 2, 4‬יספר שם מרעת היונים באזיא הקטנה‬ ‫להיהודים היושבים בתוכם בימי הקיסר אגוסטוס, וכי קראו להם ביום השבת‬ ‫והמועדות לבתי המשפט, ועוד דברים, ‬ויאמר כי כאשר באו שם משנה הקיסר‬ ‫אגריפפא והורדוס, הביאו היהודים משפטם ודינם על היונים, וניקאלוס דאמאסקוס‬ ‫היוני הידוע הוא הי׳ הטוען עבור היהודים נגד היונים, ובתוך דבריו הרבים‬ ‫יאמר שם:
‫״היום השביעי נועד ונקבע אצל בני ישראל ללמוד בו מפי המורים חוקי‬ ‫התורה למען נדע את האסור ולא נבוא לידי חטא ועון.״
‫וזה נאמר אז בנונע להיהודים הרחוקים היושבים פזורים בין היונים.
‫ומבואר כי הי׳ הדבר כל כך קבוע ועומד בין בני ישראל, עד כי לכל‬ ‫מקום שבאו, ובכל המקום אשר התישבו שם, סדרו מעשיהם כן.
‫וימי אגריפפא והורדוס הן כידוע ימי הלל, אבל כבר הי׳ זה גם אצלם כן‬ ‫מימים רבים, ותהי להיפך כי אז כבר היו ימי הירידה בכל זה, והיונים החלו אז‬ ‫להצר צעדיהם בכל זה וכיוצא בזה על ידי מעשי הורדוס בארץ יהודה (עי׳ ״סוף‬ ‫ימי החשמונאים וימי הורדוס״ פרק ו׳) ואשר על כן הוכרחו אז לעמוד על נפשם‬ ‫ולהקריב משפטם לפני שרי רומא.
‫אבל הדברים נתיסדו שם מהימים הראשונים היינו מהימים אשר נתרקם‬ ‫ישוב היהודים במקומות ההם.
‫ובפקודת הקיסר אגוסטוס עצמו שם ‪ XVI, 6, 2‬בא בתוך דבריו:
״אם יקח איש מהם את ספריהם הקדושים או מעותיהם מתוך בתי השבת או‬ מבית הממונה, יהי׳ דינו ככל גוזלי היכל (‪ (Tempelrauber‬ונכסיו יפלו אל נכסי‬ המלוכה.״
‫והחכם גרעץ לא הי׳ יכול לדעת מה הוא זה ״בתי השבת״, ובהזכירו את‬ פקודת אגוסטוס (ח״ג עמוד ‪ (229‬יאמר שם בהערה ‪3‬‬:
"המלה הבאה בתוך דברי הקיסר σαββατειος ‪‬ימסור עפיפהאנעס במלת‬ ‫מינאגאנע, והננו מבינים מזה כי כן כינו יהודי אזיא הקטנה את בתי כנסיות‬ ‫שלהם בשם ‪ σαββατειος‬מפני שלא הלכו לשם כי אם ביום השבת״ אלה דבריו. ‫‬‫‬‬
---------------------- ‬‫‬‬
(צב) פהילא בכתבו דבריו לעמים אשר לא ידעו מלימוד התורה יקרא זה כי עסקו שם‬ בפהילאזאפהיע, אבל ידענו כי לא בפהילאזאפהיע עסקו בני ישראל בבתי מדרשות כי אם בתורה, וכבר הערנו‬ בעמוד ‪ 127‬הערה ס' כי גם יאזעפוס גם פהילא בכתבם לעמים דברו בלשון שהאוזן יכלה לשמוע.
ודבריו "כי בתי כנסיות וכו' אינם כי אם בתי מדרשות וכו'״ היינו כי אצל בתי הכנסיות נבנו יחד גם‬ בתי מדרשות, ‫אבל אין זה ענין לבארו לבני העמים. ‬‫‬‬
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
קסח
‬‫‬‬ ‫ואין זה כי אם דברי טעות, ובתי השבת הנם הבתים המיוחדים אשר לשם‬ ‫התאספו בני ישראל ביום השבת לשמוע דברי תורה.
‫והוא באמת זה עצמו את אשר נקרא בזמן מאוחר "בית המדרש״ רק שבני‬ ‫העמים הלא דבר אין להם עם הוראות כאלה, ואצלם הי׳ בולט דבר התאספם‬ ‫שם ביום השבת אשר הוא דבר קבוע ובא בכל שבוע, מה שאין כן שאר הימים‬ ‫וראשי חדשים, ועל כן קרא זה כן.
‫ועפיפהאנעס בימיו כתב זה בשם סינאגאגע או מפני שטעה גם הוא או‬ ‫מפני שבימים המאוחרים נעשו בתי כנסיות ובתי מדרשות לדברים נרדפים יחד‬ כמו שהננו רואים זה כבר גם בגמרא.
‫ואין ספק כלל כי "בתי השבת" בדברי הקיסר אגוסטוס הנם הבתים המיוחדים‬ ‫לתורה אשר שם התאספו בני ישראל לשמוע תורה מפי חכם ביום השבת וראשי‬ ‫חדשים.
‫וכבר הערנו כי אם הננו רואים כזאת וכזאת אצל היהודים הפזורים בין‬ ‫העמים, נוכל להבין מזה כי הי׳ זה כחק קבוע לבני ישראל, ונשתרש אצלם עד‬ ‫אשר גם אל כל המקום אשר הלכו לשם תקנו ויסדו להם את הדבר הזה.
‫ובספרו נגד אפיאן ‪ I, 22‬בסופו יספר יאזעפוס ויעתיק שם דברי היוני‬ ‫אנאטהארכידעס אשר ידבר נגד כל אמונה בכלל ויתקלס שם ביהודים והנהגתם‬ ‫בימי תלמי לאגו מלך מצרים מיד אחרי ימי אלכסנדר מוקדן, דהיינו בימי שמעון‬ ‫הצדיק ויאמר שם "היהודים יש להם עיר בצורה מאד ירושלים, והנם רגילים לשבת‬ ‫ביום השביעי בחבוק ידים, וביום הזה לא ישאו חרב ומלחמה, ולא יעבדו בשדה, ‫וינוחו מכל עבודה, כי אם ישבו בבתים קדושים, וישאו שם ידיהם קדש עד הערב‬ ‫וכאשר בא תלמי לאגו עם חילו לירושלים וכו״.
‫והנה היוני יתקלס שם ביהודים על אשר לא עמדו נגד תלמי לאגו ביד‬ ‫חזקה, ועל זה נעיר עוד, אבל הננו רואים גם בדבריו את כל ענין הדברים.
‫כי כידוע לא ישבו היהודים ביום השבת להתפלל עד הערב, אבל היוני‬ הזה אשר גם יתקלס בם, כמובן שלא הי׳ עליו לדעת תכלית דבר ישיבת היהודים‬ ‫כל יום השבת במקומי הקדש, וחשב כי הנם מתפללים שם כל היום.
‫אבל כן הדבר כי ישבו שם ועסקו בתורה, וככל אשר כבר נתבאר.
‫והנה הדברים האלה יסבו על הזמן אשר מיד אחר אנשי כנסת הגדולה.
‫והננו רואים עוד כי לא הי׳ דבר לימודם איזה שעה בתוך היום, כי אם שכל היום הי' מיוחד לזה.
‫והנאמר בזה על שבת הוא זה עצמו גם הנאמר בחשמונאים א׳ נ״ה על‬ ראש חדש מאת אשר הי׳ לפני ימי החשמונאים.
‫וכן הננו רואים מהדברים בספר מלכים ב׳ ד׳ כ"ג כי לא הי׳ זה גם בימי‬ ‫הבית הראשון נהוג רק אצל סגולת העם לבד, כי אם שהי׳ זה גם אז כבר דבר‬ ‫כל העם בכלל, וככל אשר נראה זה גם מהדברים בספר ישעיה שם.
‫וכדרכי כל הדברים האלה הנעשים מכל כלל העם, שימצאו שם גם הרבה‬ ‫מהנלוזים מדרכי הטוב עד שהנביא הוכיחם שאין מעשיהם ומהשבותיהם הולכים‬ ‫יחד, והטוב מתחבר אצלם עם רעות רוח ויהי׳ אצלם "חדש ושבת קרא מקרא‬ ‫און ועצרה" יחד. ‬‫‬‬
‫‪330‬‬
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫ומאירים לפנינו מתוך כל זה דברי הברייתות בגמרא אשר רבותינו בעלי התוס׳ נתקשו בזה.
‫כי במס׳ מגילה ד' כ״ב: נאמר בגמרא תא שמע זה הכלל כל שיש בו‬ ‫ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור ותשעה באב קורין שלשה ושאין בו ביטול‬ ‫מלאכה לעם כגון ראשי חדשים וחולו של מועד קורין ארבעה.
‫והנה מפורש בזה בלשון הברייתא "ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון‬ ‫ראשי חדשים וחולו של מועד״.
‫אבל במס' חגיגה ד׳ י״ח אמרינן מפורש להיפך ונאמר שם "ראש חדש‬ ‫יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה".
‫וכבר נתקשו בזה התוס׳ במגילה כ"ב בד"ה ושאין בהן וכתבו לתרץ זה "ויש‬ ‫לומר דוודאי מותר הוא בעשיית מלאכה לאנשים אבל נשים אסורות במלאכה‬ לפי שלא פרקו נזמיהן במעשי העגל".
‫ודברי רבותינו אלה נפלאו מאד, ולא נוכל לדעת מקום לדבריהם.
וכי מה ענין נשים לכאן, והלא הדבר אשר ידובר עליו במס׳ מגילה הוא‬ ‫מהקריאה בבית הכנסת, לבלי לבטלם ממלאכתם, ונאמר על זה "‬ושאין בו ביטול‬ ‫מלאכה לעם כגון ראשי חדשים וחולו של מועד קורין ארבעה״ והלא דבר פשוט‬ הוא שהכוונה שאין בו ביטול מלאכה לאנשים הבאים לבית הכנסת.
ויותר מזה שהרי הדבר גם מוכיח על עצמו, שהרי מפורש בהברייתא "כל‬ שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור ותשעה באב״.
‫והדבר ידוע כי תשעה באב אסור בעשיית מלאכה במקום שנהגו, והוא גם‬ משנה מפורשת במס׳ פסחים ד׳ נ״ג (פ״ד מ״ד) מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה‬ ‫באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים״.
‫והנה כי כן הלא יש בתשעה באב הרבה יותר ממנהג נשים לבטל ממלאכה, ‫שיש מקומות שנהגו הכל באיסור מלאכה, ותלמידי חכמים בטלים בכל מקום.
ובכל זה נחשב תשעה באב בברייתא זו עצמה ליום מלאכה, ובא עליו‬ "כל שיש בו ביטול מלאכה לעם״.
‫ואיך אפשר להעלות על הדעת כי נגד זה תחשוב ברייתא זאת את ראש‬ ‫חדש ליום שאין בו ביטול מלאכה לעם מפני מה שנהגו רק הנשים. ‬
ואמנם שגם אפי' נשים אין זה להם מנהג קבוע בראש חדש, ובירושלמי‬ ‫פסחים פ״ד ה״א שהוא כל המקור לזה הלשון שם הוא רק זה:
‫נשי דנהיגין דלא למעבד עבידתא באפוקי ‬שבתא אינו מנהג, עד יפני סדרא‬ ‫מנהג, בתרייתא ובחמשתא אינו מנהג, עד יתפני תעניתא מנהג, יומא דערובתא אינו מנהג, מן מנחתא ולעיל מנהג, יומא דירחא מנהג.
ומבואר שגם אצל הנשים אין זה מנהג קבוע כלל, ודברי הירושלמי הם‬ ‫רק זה לבד לאמר שאלה מהנשים שנהגו כן אין זה מנהג בטל, כי אם מנהג‬ שיש לו מקום, ולא מנהג טעות.
‫ועיקר הכל שמה ענין נשים לכאן, והרי כל הענין מדבר מקריאת התורה‬ ‫שלא לבטל את העם ממלאכתם בימים שיש שם ביטול מלאכה (צג) ‬‫‬‬
------------------------ ‬‫‬‬
(צג) ונראה ברור שזה רק גליון שנשתרבב לדברי התוס׳ ועיקר דברי התוס' הם כלשונם במס׳‬ ‬‫‬‬
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
קסו‬
‬‫‬‬ ‫אבל אך לחנם נדחקו בזה רבותינו בעלי התוס׳ וכל הדברים פשוטים, על‬ מקומם, ועל ענינם.
‫הדבר ידוע כי קריאת התורה בצבור היא מהתקנות הקדומות מאד, ובמס׳‬ ‫בבא קמא ד׳ פ"ב נאמר כי הן מתקנות משה ועזרא, וזה יבואר לנו במקומו, וענין‬ הדברים, וזה דבר מוסכם כי זמנם קדום מאד.
‫והברייתא במגילה שם הלא כל דבריה על עצם התקנה שאז תקנו שכל‬ ‫שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור (צ״ד) ותשעה באב קורין שלשה, ‫ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראשי חדשים וחולו של מועד קורין ארבעה.
‫ובזמן ההוא, היינו בזמן שבית המקדש הי׳ קיים, הנה הי׳ לראש חדש דין‬ ‫איסור מלאכה מפני הקרבן אשר מהימים היותר ראשונים תקנו על זה ביטול‬ ‫מלאכה לעם למען יהיו פנוים ממלאכתם, למען ישמעון ולמען ילמדו, ויהי טעם‬ ‫התקנה על יום ראש חדש מפני שיש בו קרבן מוסף.
וכל זה הוא תקנות אשר על זה ידובר במס׳ מגילה שם.
‫אבל במס׳ חגיגה ד׳ י"ח אשר שם ידובר על דין תורה, ועיקר דברי הגמ׳‬ ‫שם הוא לדון דין חול המועד ושקלא וטרי׳ שיהי׳ אסור מן התורה, ומדין ענינו‬ של יום טוב, ומתוך קדושת היום.
‫על זה אמרינן שם בפשיטות על "מה לששת ימי בראשית שאין בהם‬ קרבן מוסף תאמר בחולו של מועך שיש בו קרבן מוסף״: "ראש חדש יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה״.
‫והיינו שהרי ראש חדש הוא יום המותר בעשיית מלאכה מדין תורה.
ואחרי שגם כל דבר התקנה מדרבנן, גם היא אינה מפני קדושת היום של‬ ‫ראש חדש עצמו, כי אם מפני הקרבן שהי׳ קרב אז.
‫כי על כן אחרי אשר חרב בית המקדש ובטלו הקרבנות, בטלה התקנה‬ ‫מעצמה, לפי שמתחלתה הי׳ יסודה דבר הקרבן, ולא עצם קדושת ראש חדש (צ״ה).
‫ועל דבר לימוד העם בכללו באו אז גם בלא זה בהכרח סדרים אחרים. ‫‬‫‬‬
---------------------------------------- ‬‫‬‬ שבת ד' כ"ד בד״ה או דלמא כיון דלא אסור בעשיית מלאכח שכתבו ״והא דאמר בפ״ג דמגילה וכו׳ ושאין בו‬ ‫ביטול מלאכה לעם כגון ראש חדש וחולו של מועד קורין ד׳ היינו מנהג בעלמא שאין רגילין לעשות מלאכה".
‫(צ״ד) עצם הדין הוא על תענית צבור שהי׳ גם בזמן המקדש, ותשעה באב נרדף בכל מקום‬ יחד עם תענית צבור, כמו שהוא כן בכל מקום.
ותשעה באב עצמו כבר נהגו בו בתחלת ימי גלותם בבבל, וכל זה יבואר לנו במקומו.
(צ״ה) ומזה נבין כי צדקו מאד דברי בעל המאור בפסחים ריש פרק מקום שנהגו שכתב שם‬ ‫״מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין, נראה ממשנתינו שמחצות ולמעלה אינו תלוי במנהג‬ אלא אסור הוא בכל מקום ופירשו בירושלמי אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב לכך אסרו לעשות‬ מלאכה ומכאן אנו למדין שבזמן הזה שאין קרבן דינו כשאר ערבי שבתות ושאר ערבי ימים טובים במקום שנהגו‬ לעשות עושין לפי המנהג״. ‬
והראב"ד והרמב"ן ז"ל השיגו עליו שהרי כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו גם אם בטל הטעם‬ ‫ולא ידעתי איך לא הרגישו רבותינו והלא ראש חדש יוכיח, שגם הוא נאסר מטעם זה עצמו, ‬והוא‬ מפורש בכתוב אצל דוד שנהגו בו איסור מלאכה, ובכל וה בזמן שאין בית המקדש מפורש בירושלמי שאינו אלא‬ מנהג לנשים במקום שנהגו.
‫ובהכרח שאין זה ענין לדבר שבמנין שצריך מנין אחר להתירו גם כשבטל הטעם, לפי שבזה לא בטל‬ ‫הטעם כי אם שבטל הדבר עצמו. ‬‫‬‬
332
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫ומכל זה יחד הננו רואים שני הדברים, האחת והוא עיקר דברינו במקום‬ ‫הזה כי דבר שאין ספק הוא שזה שקראו כבר בימי שאול ודוד את היום שלפני ראש‬ ‫החדש יום המעשה, בניגוד אל יום הבא יום ראש החדש שלא עשו בו מלאכה, ‫זה ודאי שהיתה זה תקנה מה שתקנו ראשי התורה עוד לפני זה ופשט בכל העם.
‫ומדברי התורה לא לבד שאין זכר שם מאיסור מלאכה בראש חדש, כי‬ ‫אם שכל דברי התורה מפורשים שאין בראש חדש איסור מלאכה, ודבר אין לראש חדש עם איסור מלאכה, ככל אשר כבר נתבאר.
‫ועל כן הננו רואים מזה שכבר בימים היותר קדומים בימי שאול ודוד לבד ממה‬ ‫ששמרו ועשו את כל מצוות התורה הנה כבר הי׳ להם גם תוספי קדושה על‬ ‫התורה, ותקנות של ראשי התורה משמרת לחיזוק התורה.
‫ואמנם כי נוסיף עוד לראות כי לא לבד בכל ימי הבית השני כי אם שגם‬ ‫בימי הבית הראשון היו שבת ור״ח מיוחדים לענינם כי יבוא העם ויתאסף יחד‬ ‫לשמוע בלימודים ובר"ח עוד יותר לצורך עם שבשדות, כי יבואו העירה לשמוע‬ ‫דברי התורה והמצוה, ויהי׳ בזה סידור כללי להתפשטות התורה בתוך העם (צ"ו).
וזה הוא היסוד היותר גדול בכל החקירה הגדולה הזאת, לחקור לדעת את‬ ‫אשר הי׳ כל ימי הבית הראשון, וככל אשר יבואר לנו בדברינו שם כי היו אז‬ ‫מעשי המצוות בתוך כלל העם, וזה הוא באמת עיקר הקבלה בכל מעשי המצוות, ‫הנעשים וחיים בין יסוד העם, ונעזבים רק מהנחשלים והמוקצים שבהם, אשר בכל‬ ‫ריבוי מנינם נתבטלו נגד הטובים ואנשי הסגולה נושאי דגל תורת ד', ‬וכל הנגררים‬ ונמשכים אחריהם.
‫והננו רואים שכל הדבר הי׳ לו סידור כללי אשר הלך כן גם בכל ימי‬ הבית הראשון, וגם בכל ימי הבית השני.
‫ומראשית הימים דאגו כבר להפצת התורה והמצוה בתוך העם, ועל כן הנה ‫בכל המעמדים, ובכל המאורעות השונים והמכשולים הרבים והגדולים אשר באו‬ ויהיו, עמד טעמם בם, ויסודי התורה נשמרו מטובי העם בכל טהרתם.
‫והננו רואים דרכי העם בכללו, אשר גם בארצות פזוריהם בין הגוים, ואל‬ ‫כל המקום אשר הודחו שם יסדו להם את כל זה, ויתנו נפשם להמוסדות האלה, אשר קנו מקומם בתוך חיי העם. ‬‫‬‬
‫פרק ל"ה.
‬‫‬‬ ‫ונשובה לדיני שבת הקיצונים, היינו האיסורים אשר גם דבר אין להם עם‬ ‫איסור של לא תעשה כל מלאכה, דבר האיסורים והתקנות הכוללות מדרבנן אשר ‬‬‫‬‬
--------------------------- ‬‫‬‬ ‫לפי שגם ערב הפסח וגם ראש חדש לא נאסרו מטעם קדושתם הם, מטעם עצמו של יום, ולא היתה ‫התקנה מפני היום, כל התקנה היתה ביסודה לאסור מלאכה אצל הקרבת הפסח והקרבת מוספי ראש חדש, ועל‬ כן כשחרב בית המקדש ואין קרבן, אין עוד מה שיאסור עשיית מלאכה, ולא הטעם בטל כי אם הדבר עצמו.
‫(צ"ו) וזה עצמו נאמר בירושלמי מועד קטן פ״ב ה״ג גם על חול המועד, ונאמר שם: אמר ר׳ בא בר ממל, אילו הי׳ לי מי שיומנה עמי היתרתי בשר בכור וכו' כלום אסרו לעשות מלאכה‬ ‫בחולו של מועד אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגעין בתודה ואינון אוכלין ושתין ופחזין. ‬‫‬‬
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קסז‬
‬‫‬‬ ‫בעיקרם נועדו לתת להשבת את כל תארו ומראה פניו, ונחקרה לדעת זאת מתי‬ ‫הי׳ הזמן אשר כבר היו קבועים ועומדים.
‫הנה מקח וממכר בשבת ויום טוב, גם משא ומתן כללי גם מקח וממבר‬ פרטי אסור בשבת ויום טוב מדרבנן, ועלינו לחקור זאת לדעת מתי נאסר זה, ‫ובאיזה זמן היתה התקנה הגדולה הזאת.
‫הנה בכריתת האמנה הכוללת בימי עזרא ונחמיה, ‬אשר נאמרו שם תקנות‬ ‫רבות אשר תקנו אז וכרתו אמנה עליהם נאמר בנחמיה י׳ א׳:
"‬ובכל זאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים ועל החתום שרינו לוינו כהנינו, ועל‬ ‫החתומים נחמיה וכו׳ ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת‬ ‫למכור לא נקח מהם בשבת וביום קדש (יום טוב).״
‫ומזה הדבר מבואר שמקח וממכר עצמו מקח וממכר כללי היינו זה שלא‬ ‫יסחרו בני ישראל עצמם בשבת, ולא ישלחו מערבם בשבת, זה הי׳ אסור ועומד‬ ונשמר מכל העם גם קודם זה (צ"ז).
‫האיסור אשר הוסיפו הם אז בתוך האמנה הי׳ רק זאת:
"ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח‬ מהם בשבת וביום קדש".
‫דהיינו מה שדרוש לצרכי היום, פירות וירקות הנאכלין, או דגים ביום טוב‬ ‫וכדומה.
‫שאלו הי׳ גם מקח וממכר כללי מותר עד אז, ואלו הי׳ עד אז בין בני‬ ‫ישראל עצמם החנות פתוחה, והחנוני מקיף, השולחני על שולחנו, והשוק הומה‬ ‫מלוקחים ומוכרים.
‫הרי דבר פשוט הוא שהי׳ להם לאסור זה תחלה, ואיך יאסרו לקנות דבר‬ ‫מה לצרכי אכילת שבת ויום טוב, אם השוק הומה מאדם המוכרים ולוקחים גם‬ מסחור כללי.
‫אבל כל זה הי׳ אסור מכבר, ובני ישראל עצמם נחו ממשאם ומתנם ביום‬ ‫השבת ויום טוב (צ"ח) ועל כן תקנו אז תקנה הנוגעת כבר לקצה האחרון של‬ ‫איסור מקח וממכר בשבת ויום טוב, והוא שגם: ‬‫‬‬
------------------------------- ‬‫‬‬
(צ"ז) ובאמת כי יש לזה גם שורש גדול בתורה במצות עשה של תשבות ועי׳ ברמב״ם הלכות‬ שבת פרק כ״א הלכה א׳ ובהרב המגיד שם. ‫
(צ"ח) וראוי להעיר במקום הזה על דברי עמוס ח' ד׳ "שמעו זאת השאפים אביון ולשבית‬ ענוי ארץ לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר".
ורש״י ז״ל כתב שם ״יעבור החדש תרגום יונתן מתי תתעבר השנה ויבא חדש העיבור ולשון העברה‬ ‫הוא כמו (ירמיה מ״ו) העביר המועד, ולפי שדוחק את הקרבת העומר והשנה נמשכת והישן מתיקר, והשבת‬ ‫ונפתחה בר מתי תבוא השמיטה ותיקר התבואה ונתפח אוצרות בר שלנו", וע״ש גם דברי הרב מלבים ז״ל, ‫והפירוש היותר נראה בפירוש מתי יעבור החדש הוא חדש ניסן חדש הקציר שאז יש להעניים לקט שכחה ופאה‬ ‫או כפשוטו כדברי המבאר שם אשר כבר הובאו בהערה צ״א.
‫אבל איך שנפרש את הכתוב הזה, עדות הוא לישראל שכל חיי העם בכלל לקח עמדתו רק על פי‬ ‫התורה והמצוה, וככל דרכי התורה המסודרים דברי עמוס הלא הנם כבר על חיי העם כלו בכללו.
‫ועמוס הנה הי' מקומו בין עשרת שבטי ישראל, ולא בין בני יהודה, וכידוע היו הם היותר נכשלים‬ ‫והיותר מתרשלים בדרכי התורה, ובכל זה הנה הי׳ גם אצלם סדרי החיים רק על יסודי ודרכי התורה.
‫וכבר הערנו שזה הוא העיקר היותר גדול בכל החקירה הזאת ובכל אשר נחקור נראה לפנינו כי כל‬ ‫המצוות בצביונם היו נהוגים ובאים, ואך על פי זה הלכו חיי העם בכללו. ‬‫‬‬
‫‪334‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ "ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח מהם בשבת וביום קדש.״
‫וזה הי׳ אז מצרכי השעה לתקן מפני שהישוב עוד לא נתרקם כל צרכו, ‫ודברים רבים הספיקו להם בני הנכר אשר סביבותיהם, ועל כן הי׳ אז צורך השעה‬ ‫בתקון כזה דבר אשר בבית ראשון לא הי׳ צורך בו לפי שבני ישראל היו‬ ‫המספיקים לאחיהם בעיר, והם לא מכרו בשבת גם מעצמם, כי מנוחת השבת היתה‬ אצל העם בכללו דבר קיים ועומד ומסודר לכל פרטיו.
‫ואמנם כי הי׳ בזה בימי נחמיה עוד מכשול יותר גדול, כטבע הדברים אשר‬ ‫כל מכשול לא יבוא בגפו וימשוך אחריו גם מכשולים עוד יותר גדולים.
‫כי מפני אשר עדין לא נאסר לקנות מן העכו״ם דבר לצרכי שבת ויום‬ ‫טוב, פרץ אז קלקול יותר גדול, כי מתוך שהגוים היו מביאים זה ומוכרים בירושלים‬ ‫כי על כן התחילו גם עם שבשדות מהיהודים לעשות כן, ואלה בהכינם להביא זה‬ לירושלים, נכשלו גם באבות מלאכות.
‫ואך על ידי כל הדברים האלה נוכל להבין את דברי הכתובים בנחמיה י״ג, אשר הנם תמוהים מאד גם בסדרם נם בהדברים עצמם.
ולשון הכתובים שם הוא:
"בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים‬ ‫על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת‬ "‬ואעיד ביום מכרם ציד״. והצרים "ישבו בה״ מביאים דאג (דגים) וכל מכר, ומכרים‬ ‫בשבת לבני יהודה ובירושלם ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע‬ ‫הזה אשר אתם עשים ומחללים את יום השבת.״
‫והדברים מתמיהים מאד, כי הנה ראה קלקולים גדולים כאלה, ובכל זה‬ ‫בהתקון אשר עשה על כל זה, אין זכר מדבר הקלקולים הגדולים ההם, ולא תקן‬ ‫דבר כי אם על המכירה לבד, ורק בירושלים עצמה, ולא עשה שום תקון אצל עם‬ שבשדות, ונאמר שם מיד לאחר זה: ‬
"ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות, ‫ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת, ומנערי העמדתי על השערים "לא יבא‬ ‫משא ביום השבת״ וילינו הרכלים ומכרי כל ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים, ‫ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החמה אם תשנו יד אשלח בכם‬ ‫מן העת ההיא לא באו בשבת.״ ‫
ואין כאן דבר על החילול הגדול אשר ראה בימים ההם ״דרכים גתות‬ בשבת ומביאיס הערמות ועמסים על החמרים״.
‫ואמנם כי גם הדברים שם בלשונו בהקלקול מפליאים מאד כי יאמר:
"בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים‬ ‫על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד‬ ‫ביום מכרם ציד.״ ‫
אבל מדוע לא הזהיר אותם על המלאכות, ויאמר רק זאת "ואעיד ביום‬ מכרם ציד".
ואיך עזב את החמורות שבחמורות, ועסק רק בקלות. ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
‫קסח‬
‬‫‬‬ ‫גם זה עצמו אין לו ענין כלל את אשר ערבב הדברים יחד "בימים ההם‬ ‫ראיתי דרכים גתות וכו׳ ומביאים לירושלם ביום השבת" שלדרוך גתות בשבת‬ ‫ולעשות כל האיסורים האלה הכל אחת, אם ישאר היין שם או יביאו זה‬ לירושלים.
‫אבל כל הדברים פשוטים וילכו למשרים, כל הקלקול בא רק מזה את‬ ‫אשר הרוכלים מבני הנכר הביאו פירותיהם לירושלים, ובני ישראל מפני שזה לא ‫הי׳ אסור עדין קנו מהם צרכי אוכל נפש כענבים ותאנים.
‫ועל ידי זה נעשה עתה חדשה בירושלים את אשר לא הי׳ כלל בימים‬ ‫מקדם, כי נמכרו בחוצות ירושלים צרכי אוכל בשבת ויום טוב, על ידי הגוים‬ אשר סביבותיהם.
‫אז בא מכשול עוד יותר גדול, כי קנאו בהם עם שבשדות מבני ישראל‬ ‫בהיות ענים ומרודם אז גדול מאד כמו שהוא בנחמיה (ה׳ א׳—ו׳) ואשר מצבם‬ ‫החמרי דלל מאד גם את מצבם הרוחני (טרם בוא עזרא ונחמיה) ובהיותם שם עוד‬ בין הגוים, ויתחילו גם הם להביא יין ענבים ותאנים וכל משא, ועל ידי זה עברו‬ ‫גם על שביתת בהמתם ויהיו עומסים על החמרים, ובלקחם יין מהגתות נכשלו גם‬ בדריכת הבדים, ויצאו מדחי אל דחי בכל עבודה בשדה.
‫ועל כן כל עיקר התקון לא הי׳ צריך להיות כי אם זאת לתקן המעוות‬ ‫ראשית חטאת, לאסור ולבטל את המכירות האלה ביום השבת ויום טוב, גם מן‬ הנכרים, וזה הי׳ תקונם הכולל.
‫״ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח‬ ‫מהם בשבת וביום קדש״ (צ״ט).
‫ועל כן גם בראשית הדברים בסי׳ י"ג שם ובהקלקול אשר ראה ביהודה באו‬ הדברים יחד.
"בימים ההמה ראיתי ביהודה וכו׳ ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד‬ ביום מכרם ציד."
לפי שאך מזה הלך המכשול ובא, ואך על ידי זה נתפשטה הפרצה, ועל‬ כן היתה כל אזהרתו להם ״ואעיד ביום מכרם ציד״.
‫ועל כן הי׳ כל התיקון נגד זה ״ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני‬ השבת ואמרה ויסגרו הדלתות וכו׳ ומנערי העמדתי על השערים ״לא יבא משא‬ ביום השבת".
‫ואך זה לבד תקן את כל הדבר לפי שאך זה לבד הי׳ הקלקול, ואך מזה ‫באה אז הפרצה. ‬‫‬‬
---------------------------- ‬‫‬‬
(צ״ט) והפרשה הזאת פרשה י״ג בנחמיה נקבצו בזה יחד כל התיקונים אשר‪ פעל ועשה נחמיה ‫ביהודה בזמנים שונים במשך ימי היותו פחה ביהודה ועל כל אחת מהם יסיים ״זכרה לי אלקי לטובה", והדבר‬ ‫הזה מקלקול מכירת הגוים תקן הוא עצמו תחלה בתור פחה, וימנע זה ביד חזקה ויסגור הדלתות ויעמד שומרים, ‫אמנם זה יועיל רק לשעה, כי על כן בכריתות כתב האמנה מהתיקונים הגדולים עשו גם בזה תקון כולל, ויעשו‬ ‫על זה תקנה כוללת ״ועמי הארץ המביאים וכו׳ לא נקח מהם ביום השבת וביום קדש" ועל ידי זה הי׳ זה‬ מאז לחק לישראל ככל דין התקנות הכוללות מדרבנן.
‫ונפלא הדבר עד כמה יתאימו כל הדברים יחד, ועד כמה יגוללו לפנינו את כל פרשת המעשים, עד‬ שהכתובים הולכים ומפרשים זה את זה, וכל סדרי המעשים ההם בולטים לפנינו. ‬‫‬‬
‫‪336‬‬
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫וכשנתבונן עוד גם בהפסוקים בישעיה סי' נ"ח אשר גם בכל אשר ירצו‬ ‫לאחר זמנם הלא זה ודאי שהי׳ קודם אנשי כנסת הגדולה, וכבר בא שם בדברי‬ הנביא:
"אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי, וקראת לשבת ענג לקדוש‬ ‫ד׳ מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר אז תתענג על וכו׳."
‫והדבר ידוע כי הנביאים אין דבריהם תקנות חדשות, כי אם להזהיר לשמור‬ ‫ולעשות ולקיים את אשר בידם והידוע ומפורסם.
‫ואם נצרף כל זה יחד אז כל הדברים לפנינו כי אנשי כנסת הגדולה כבר‬ ‫כמעט לא חדשו דבר בנוגע לשבת, לא לבד בנוגע לעניני מצוות התורה שבזה‬ ‫דבר אין להם גם בכל התורה כולה, וכבר נתבאר לנו שירמיה כבר הוכיח את בני‬ ‫דורו על הסוף וקצה כל הנכלל בכלל של לא תעשה כל מלאכה דהיינו הוצאה.
‫אבל גם בנוגע לעיקרי התקנות מדרבנן, וגם בנוגע לכל מראה פני היום‬ ‫במנוחה שלמה, ולקדש את יום השבת והמניעה ממשא ומתן, ולקרא לשבת ענג‬ ‫ולכבדו מעשות דרכי חול (וכבדתו מעשות דרכיך) וממצוא חפצך ודבר דבר, כל‬ ‫זה כבר הי׳ נהוג ובא בימי הבית הראשון באין מחסור דבר אצל יסוד האומה בכללה. ‬‫‬‬
‫פרק ל"ו.
‬‫‬‬ ‫וראוי לנו להעיר בזה עוד על דבר חדש מאד בנוגע להימים הראשונים‬ גם בהנהגתם. ‬
‫הנה בנחמיה י"ג נאמר:
"ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה‬ אשר לא יפתחום עד אחר השבת.
‫ורש"י ז"ל כתב "ויהי כאשר צללו כאשר נטו הצללים של ערב שבת‬ בשערים צויתי לסגור דלתות העיר".
‫וכן כתב הר"א אבן עזרא "צללו מענין צל והטעם הגעות הצל אל השערים״.
‫והר"ש פרחון בערך צלל כתב "ומזה נאמר כאשר צללו שערי ירושלים פי׳‬ ‫בהעריב שמש מעל השערים צויתי לסגור הדלתות״.
‫וכל הפירושים האלה בלתי מובנים כלל, והלא ודאי שלא עשה זה נחמיה‬ ‫שתים שלש שעות לפני שקיעת החמה, כי אם רק סמוך לעת ערב.
‫ואיך אפשר שיאמר על זה "ויהי כאשר צללו שערי ירושלים״ דהיינו לפי‬ ‫פירושיהם כאשר הגיעו הצללים לשערים או כאשר נטו הצללים בשערים שזה‬ ‫הלא בעוד היום גדול (ק)‪.‬‬
‫והר״ש פרחון דקדק יותר וכתב "פי' בהעריב שמש מעל השערים״ אבל‬ ‫הוא רחוק לגמרי מלשון הכתוב "ויהי כאשר צללו שערי ירושלים״.
‫ובכלל אין בכל ספר נחמיה מליצות וחידות וכל הדברים הנם שם רק‬ ‫דברים לענינם. ‬‫‬‬
--------------------------- ‬‫‬‬
(ק) והרב מלבים זצ"ל פי' כן דבריו גם מפורש וכתב "כאשר צללו ‬שנטו הצללים בערב שבת ‫אחר חצות״‪.‬‬ ‫ואין אלו כי אם דברי תימא לאמר שאסר עליהם הכל אחר חצות של ערב שבת. ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
קסט‬
‬‫‬‬ ‫והלא דבר ברור הוא שאם קצר הדברים ואמר רק "ויהי מלפני השבת‬ ‫ואמרה ויסגרו הדלתות בשערי ירושלים" היו הדברים מובנים, ולאיזה צורך יאמר‬ "צללו שערי ירושלים״ לשון כזה אשר בכל האופנים אי אפשר לדעת מזה‬ ‫הזמן ביחוד.
‫אבל הכתוב הזה הוא באמת כפשוטו, ונוכל לדעת מזה ענין אחד ממעשי‬ ‫הימים ההם, וסדרי הדברים אז בנוגע לשבת והצעת הדבר זה הוא.
‫במס׳ שבת ד׳ ל״ה: נאמר תנו רבנן שש תקיעות תוקעין ערב שבת ראשונה‬ ‫להבטיל את העם ממלאכה שבשדות שניה להבטיל עיר וחנויות שלישית להדליק‬ ‫את הנר וכו׳.
‫ובמשנה במס׳ סוכה ד׳ נ״ג: (פ״ה מ״ה) אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות‬ ‫במקדש ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה, בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות‬ ‫וכו׳ ובערב שבת היו מוסיפין שש שלש להבטיל את העם ממלאכה וכו׳.
‫ובמשנה חולין ד׳ כ״ו (פ"ז מ״א) כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה,‪ וכל‬ ‫מקום שיש הבדלה אין תקיעה.
‫ובמס׳ שבת ד׳ ל״ה אמר רבן שמעון בן גמליאל מה נעשה להם לבבליים‬ ‫שתוקעין ומריעין ושובתין מתוך מריעין וכו׳ מנהג אבותיהן בידיהן.
‫וזה הוא באמת מנהג קדום מאד.
‫אבל בימים ההם בירושלים אשר נאמר שם בנחמיה ז׳ ד׳ "והעיר רחבת‬ ‫ידים וגדלה והעם מעט בתוכה, ואין בתים בנוים״.
‫ויהי העם מפוזר מאד בתוך רחובות העיר הגדולה הזאת אשר מלפנים היתה‬ ‫רבתי בגוים, וכל העם נפוץ עתה ברחובותיה אחד הנה ואחד הנה.
‫ובפרט בהיות הדבר נם עבור עם שבשדות סביבות העיר וכמו שהוא במס׳‬ ‫שבת שם "ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות״ והסדרים היו חסרים עוד, ‫והמכשלה רבה עוד ביניהם, ככל אשר נתבאר בפרק הקודם.
‫כי על כן תחת תקיעות עשו אז פעמונים וצלצלי שמע בכל שערי ירושלים‬ ‫מכל עברים, להשמיע קול לפני השבת אשר ישמע בכל פנות העיר להבטיל את‬ ‫העם ממלאכה.
‫וצללו שערי ירושלים הוא ממש כלשון הכתוב בחבקוק ג׳ ט״ז "לקול‬ ‫צללו שפתי".
‫והכתוב ירשום לנו באמת מכוון את הזמן מלפני השבת, הזמן אשר נקבע‬ ‫להבטיל את העם ממלאכה וזה הוא שיאמר:
"‬ויהי כאשר צללו שערי ירושלם מלפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות.״
‫והדברים פשוטים ומבוארין. ‬‫‬‬
‫פרק ל"ז.
‬‫‬‬ ‫וכשנשוב להתבונן בתוך ימי המאורעות בבית שני, נשוב ונראה גם משם‬ ‫עד כמה הי׳ אז הכל ערוך ומסודר כבר מימים רבים, מהימים הראשונים לפניהם, גם כל פרטי תקנות דרבנן בדיני השבותין. ‫‬‫‬‬
‫‪338‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫והנה יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן הם הזוג הראשון ודורם הוא הדור אשר‬ אחרי אנטיגנוס איש סוכו תלמידו‬ של שמעון הצדיק אשר הי׳ בראשית ימי היונים‪.‬‬ ‫
וימי פעולותיהם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן נופלים לפני ימי השמד, ‫לפני ימי אנטיוכס עפיפהאנעס, ולפני כל ימי המלחמה הגדולה, לפני ימי החשמונאים, ‫כי בתוך ימי המלחמה והשמד כבר נהרג יוסי בן יועזר, ויוסי בן יוחנן נפטר כבר‬ עוד הרבה לפניו עי׳ עמוד ‪199‬‬.
‫והזוג הראשון הזה יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן איש ירושלים כבר נחלקו‬ (משנה חגיגה ד' ט"ז) יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסי בן יוחנן אומר לסמוך.
‫והננו רואים מזה שכל פרטי דיני השבותין כבר קנו מקומם מימים רבים‬ ‫לפניהם עד שהם כבר נחלקו, איך הויין במקדש, ובמצוות התורה סמיכה, וביום‬ ‫טוב ולא בשבת‪.‬‬
ובבבלי על המשנה בחגיגה שם נאמר אמר רב שמן בר אבא אמר ר׳ יוחנן‬ ‫לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו‬ ‫בה גדולי הדור, פשיטא שבות מצוה איצטריכא ליה וכו׳, ובירושלמי בא זה עצמו‬ ‫ומסיימי בה אמר ר׳ יוסי זאת אומרת שאדם צריך לכבוש את כובדו דלא כן מה‬ ‫אנן אמרינן אסור ליגע בבהמה ביום טוב‪.‬‬
‫ומבואר שהם בימיהם נחלקו כבר על דיני השבותין, היינו בדין הנוגע כבר‬ ‫לגדר אחד מפרטי דיני התקנות האלה לחקור זאת איך הדין בזה במקדש ובמצוה, ביום טוב‪.‬‬ ‫
וכן נאמר לענין פרט אחר מהשבותין במס׳ סנהדרין ד׳ מ״ו תניא ר׳ אליעזר‬ בן יעקב אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור‬ ‫על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת‬ ‫״בימי יונים״ והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה‬ צריכה לכך.
‫והנה זה שהביאוהו לבית דין וסקלוהו הוא מפני שהיתה אז השעה צריכה ‫לכך, לפי שהרי אין זה כי אם ‬איסור דרבנן, אבל זה מבואר שפרץ האיש מה‬ ‫שהי׳ מפורסם וידוע מימים רבים לאיסור.
‫ובמשנה סוכה ד׳ נ׳: (פ״ה מ״א) נאמר החליל חמשה וששה זה הוא החליל‬ ‫של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.
והי׳ זה דבר הנהוג ובא בימי המקדש, ולא דחו שבות כזה גם בשמחה של‬ ‫מצוה במקדש.
‫וכבר נתבאר לנו מחלקותם של בית שמאי ובית הלל, בסוף גדרם של‬ ‫פרטים רחוקים בכל דיני השבותין.
‫ובספר ראשון למכביים ב׳ ל"ה יסופר כי בראשית ימי השמד עוד טרם‬ ‫קמו מתתיהו ובניו האחים החשמונאים ויחליטו להפוך את ימי השמד לימי מלחמה‬ ‫אז ברח העם לנפשם ויתחבאו עם נשיהם וטפם וכל אשר להם במערות ומנהרות, ‫וכאשר השיגה אותם שם יד אויב ומתנקם ביום השבת, לא רצו לחלל את יום‬ ‫השבת גם על ידי טלטול אבנים ולא רצו לעבור גם על איסור מוקצה דרבנן.
‫ועלינו לבאר את הדבר הזה מפני שחוקרי אשכנז לא לבד שלא עמדו‬ ‫לצרף את הדברים האלה לדעת מהם עד כמה הי׳ אז כבר הכל ערוך ומסודר‬ ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קע‬
‬‫‬‬ ‫מהימים הראשונים, כי אם שנסתבכו כל כך עד שמצאו בזה מקום להוכיח‬ ‫ברור וגלוי כי אז עדין לא נתנה תורה לישראל.
‫והדבר הזה עלה בידם בנקל מאד, לפי שלא עמדו לחקור לא לדעת זמנם‬ ולא מקומם וענינם של כל המעשים האלה.
‫וגם לא עמדו על הדברים עצמם ויביאו רק איזה חצאי פסוקים מקוטעים‬ לבלבל בהם את הקורא.
‫והחכם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן שער י׳ עמוד ‪ 56‬פתאם יתחיל‬ מן האמצע ויאמר: ‬
"כי על כן לפי כוונת מאמר זה ‬אין עלינו לספר כל פרטי המלחמה‬ ‫ותהלוכותיה ונסמך במה שיצטרך לנו מהם על הנמצא רשום בדברי יוסף הכהן‬ ‫וביחוד על שני ספרי ד"ה לחשמונאים וכו׳ ומאלה נעתיק הנה איזה פסוקים בלבד‬ ‫להיותם ביותר מוכשרים להעמידנו על הענין שאנו מבקשים‬ ‫והוא תכונת האומה ותכונת הרוחני שבה בזמן הזה, ויקרעו את ספר תורת ד׳‬ ‫לקרעים וישרפו אותם באש וכל אשר נמצא אתו ספר ברית ד׳ הכו לפי חרב, ‫כאשר קמו מתתיהו הגבור הזקן ובניו ויתר החסידים לעמוד על נפשם ועל תורתם‬ ‫כתוב: ויועצו כולם ביום ההוא לאמר, אם הלחם ילחמו בנו ביום השבת ויצאנו‬ ‫לקראתם ועמדנו על נפשנו ולא נמות כמות אחינו במערות, שמסופר שם שהאויבים‬ ‫באו בצדיה ביום השבת על המתחבאים במערות לשמור המצות ושלא הרימו את‬ ‫ידיהם לירות אבן או אפי׳ לסכור פי המערה מיראתם לחלל השבת, וכתוב: ויאמרו‬ ‫נמותה הפעם בנקיון כפינו."
‫ואחרי ההעתק הזה הנה כבר חלה קראכמאל וגם ילד, ועל יסוד הדברים‬ ‫שבאיזה מקומות נשרפו ספרי הקדש כמו שהי׳ גם אחר זה בימי הגלות פעמים ‫רבות על יסוד זה בנה לו חיתום חדש מכל כתבי הקדש (ק"א).
‫ועל יסוד הכתובים הקטועים אשר העתיק מדבר מותם במערה יקרא בקול (עמוד 58‬‬):
‫״ולמדנו מהמועתק בזה עוד שבתחלת המלחמה עדיין לא נשנית ההלכה אין‬ ‫לך דבר שעומד בפני פקוח נפש עם מדרשה וחי בהם ולא שימות בהם (ק"ב), ‬‫‬‬
--------------------------- ‬‫‬‬
(ק"א) טובה שלמה עשה עמנו קראכמאל־הזקן שלקח מזה רק חיתום חדש בהוספ‬ות רבית‬ ‫לכתבי הקדש‪ ,‬ולא לחמשה חומשי תורה, שהרי זה ודאי שעיקר הכל שרפו אז חאויבים והפושעים את ספרי‬ ‫התורה, וקראכמאל עצמו העתיק כן ״ספר ברית ד'".
‫והיש קץ לדברי רוח, והאם באמת טעה קראכמאל לחשוב שאם שרפו באיזה מקומות איזה ספרי הקדש, ‫לא נמצאו עוד אחר זה ספרי הקדש בכל ערי יהודה וישראל‪) ,‬עי׳ דברינו לעיל עמוד ‪ (112‬ ואין ספק שלא‬ ‫לבד בכל ערי מושבות בני ישראל כי אם שגם בארץ ישראל עצמה נשארו עוד כהנה וכהנה וכל מי שיש לו‬ ‫ידיעה בדברי הימים יודע איך מסרו ישראל נפשם על התורה כמו שעשו בדור ההוא עצמו, ואין ספק כי יותר‬ ‫מהכל שמרו את ספרי הקדש ובכל המחבואים אשר התחבאו שם לקחו עמהם את אור עינם.
‫וזה הוא באמת ענין דברי יונתן החשמונאי למלך שפארתא (חשמונאים א׳ י״ב ט׳) לאמר ״כי יתנחמו‬ ‫בספרי הקדש אשר הם נשארו בידם".
וזה ‬הוא באמת תפארת ישראל וגדולתו גם בכל אשר יקרה אותם כי תורת ד' כחותם על זרועם.
(ק"ב) להטעות את הקורא נתן קראכמאל להדבר תואר כזה כאלו כל הדבר בא לפנינו יחד עם‬ הדרשה הזאת, ובנוי על זה. ‬
‫אבל במקור היחידי לזה במשנה יומא ד׳ פ״ג אין גם זכר משום דרשה, ועיקר דברי המשנה שם הנם‬ ‫גם הם רק על ספק נפשות שדוחה את השבת, ולא על פקוח נפשות עצמו, וגם בספק פקוח נפשות, וספק‬ ‫רחוק, אין שם אפי׳ רמז מקרא על זה במשנה עצמה, לפי שכל זה קבלה פשוטה. ‬‫‬‬
‫‪340‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫מתתיהו ובניו והנאספים אליהם מן החכמים נועצו ביום ההוא להלחם על נפשם‬ ביום השבת.״
‫וכמושבע ועומד יאמר אחריו החכם ווייס ח״א עמוד ‪143‬‬:
"ומהוראות שעה כאלה יצאו לפעמים תולדות הלכותיות אשר היו לחק ולא‬ ‫יעבור "באופן היותר ברור ראינו זאת״ במה שהי׳ איסור קיים ועומד להלחם בשבת‬ ‫החסידים בתחלת מלחמת החשמונאים מסרו נפשם עליו, ואז התירוהו בהוראת‬ ‫שעה, ולעתים שונים חזרו לנהוג בו איסור, ולאחר זמן הותר לגמרי ותולדות זה‬ ‫ההיתר הי׳ הכלל שהעמידו שפקוח נפש דוחה את השבת והי׳ להלכה קיימת אשר‬ ‫כל הרוחות לא יזיזוה ממקומה" אלה דבריו.
‫והנה הוא יודע את חלומותיו ממקום הזה באופן היותר ברור, ובכל זה היו‬ ‫נחפזים כל כך לבית מלחמתם עד שלבד ממה שלא ראו ענין הדברים שם, הנה‬ ‫גם ערבבו שני ענינים שאין להם ענין זה לזה כלל.
‫כי דין זה שמלחמה דוחה את השבת, הוא גם כשאין שם שום סכנה ופקוח‬ ‫נפשות כל עיקר. ‬
‫ולשון הברייתא מזה במס׳ שבת ד׳ י״ט תנו רבנן אין צרין על עירות של‬ ‫עכו״ם פחות משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין, וכן הי׳ שמאי‬ ‫הזקן אומר עד רדתה אפי׳ בשבת.
‫ומבואר שידובר בזה כשהדבר תלוי ברצונם של ישראל, ולא ידובר בזה‬ ‫כלל כשעכו״ם צרים על ישראל, שאז הוא דבר שאין צריך לאמר.
‫ולשון הרמב״ם בה׳ שבת בפ"ב הלכה כ״ה צרין על עיירות העכו"ם‬ ‫שלשה ימים קודם לשבת ועושין עמהם מלחמה בכל יום ויום ואפי׳ בשבת עד‬ ‫שכובשין אותה ואף על פי שהיא מלחמת הרשות.
‫אבל כי עוד יותר מכל זה כי גם טעו החוקרים האלה בעיקר הדבר, ולא‬ ‫ראו לא מתי היו הדברים האלה, ולא כל ענין המעשה הזאת.
‫כי באמת לא הי' שם לא דין פקוח נפשות, ולא דין מלחמה וגם אלו הי׳‬ ‫זה בחול לא הי׳ שם מקום לא להקהל ולא לעמוד על נפשם, כל הדבר הי' אז‬ ‫עדין רק ככל שעת השמד ממושלי הארץ, אשר לא הי׳ בידם, כי אם או למסור‬ נפשם על קדושת ד׳ או לברוח מהארץ.
‫כי אמנם המעשה הזאת היתה עוד טרם אשר עלה על דעתם כי יוכלו‬ ‫להתאחד ולעמוד בקשרי מלחמה עם היונים, ובימים ההם נסו רק כבודדים מתחבאים, ‫עד אשר יעבור חמת המציק אשר כונן להשחיתם.
‫בני יהודה בימים שלפני זה כבר היו מימים רבים תחלה תחת הפרסיים‬ ‫ואחר זה תחת יד היונים, והם עצמם לא הי׳ להם לא צבא לוחמים ולא כלי קרב, ‫וגם לא ידעו דבר מלחמה. ‬‫‬‬
--------------------
‬‫‬‬ ורק בגמרא באו על זה רמזים מקרא ככל דרכי הברייתות למצוא אסמכתות וליכא מידי דלא רמיזי ‫ולבסוף נאמר שם אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו וחי בהם ולא‬ שימות בהם.
וכל מי שיש לו ידיעה בגמ׳ יודע גם מכל סגנון הדברים שם שאין זה כי אם סמך על הקבלה, ולא‬ שמזה בא העניין. ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
קעא
‬‫‬‬ ‫אמנם כי עוד יותר מזה שגם בפנים הארץ היתה אז יד בני יהודה עצמם‬ ‫באחיהם, כי המתיונים נשאו ראש, וגם הכהן הגדול הי׳ אז מהם, והם כרתו ברית‬ ‫עם היונים עם אנטיוכוס עפיפהאנעס לקרוא שמד על כל שומרי תורה ומצוה‬ ‫ולהכריח את ישראל להיות ככל הגוים עובדי עצבים‪) .‬עי׳ דברינו על הצדוקים מפ״ו ולהלן‪(.‬ ‬
‫ועל כן לא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם, בהיותם נרדפים נם מבחוץ גם‬ ‫מבפנים, גם מאת היונים אדוני הארץ, גם מאת אחיהם שונאיהם מנדיהם, אשר‬ ‫בידם נתנה הארץ, ויהיו עתה לכל לראש בפנים הארץ.
‫ולא עלה עוד על דעתם כי יוכלו להתחבר יחד ולקרוא מלחמה על היונים‬ והיהודים המתיונים יחד, אשר כל הארץ בידם.
‫הם נסו, איש לעברו, להתחבא עד יעבור זעם ויהיו לנודדים בהרים, ויבואו‬ ‫במערות ומנהרות, וכאשר השיגה אותם גם שם יד אויב, ראו כבר את המות עין‬ ‫בעין, ויהי לפניהם רק או לתת ידם אל עובדי עבודה זרה ולכרע לבעל, או למות‬ ‫מות ישרים על קדושת השם.
‫ועל כן אחרי אשר לא רצו לחטא בנפשם, ולהתקומם נגד היונים במתי‬ ‫מספר אשר היו במערה בודדים בלא כלי נשק לא עלה על דעתם, לא רצו‬ ‫לחלל את השבת גם בדבר היותר קל באין תועלת, ויאמרו תמות נפשם מות ישרים.
‫ולשון הדבר מזה בחשמונאים סי׳ ב׳: "ויהי כאשר באו פקידי המלך לעיר מודעית להעביר את העם מתורת ד׳‬ ‫לעבודת האלילים וכו׳ ויאמרו שרי המלך אל מתתיהו לאמר הן איש נגיד ונכבד‬ ‫אתה בקרב עמך וכו׳ קרב אתה ראשונה לעשות את מצות המלך וכו׳ וישא‬ ‫מתתיהו את קולו וכו׳ וכאשר כלה מתתיהו את דבריו קרב איש אחד להקריב‬ ‫על הבמה לע״ז. וכאשר ראה זה מתתיהו, וירץ אליו בחמתו וימית אותו וכו׳‬ ‫ויקנא לתורת אלקיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא, ואחרי כן נס מן העיר‬ ‫בקראו בקול מי האיש החש לתורת ד׳ ילך אחרי, ויברחו הוא ובניו אל המדבר, ‫ויניחו את רכושם בעיר, וכל האנשים אשר נגעה תורת ד׳ אל לבם עשו כמוהם‬ ‫וינוסו אל המדבר, ויקחו עמהם את כל אשר להם נשיהם וטפם ומקניהם להסתר‬ ‫שם מפני הרעה הגדולה אשר השיגה אותם, ויהי כאשר שמעו אנשי מלך היונים‬ ‫אשר בירושלים בעיר דוד כי נמצאו ממרים אשר לא ירצו לשמוע דבר המלך, ‫וילכו להם אל המדבר להתחבאות במערות, ויקחו חיל גדול וכאשר מצאו את‬ ‫מקומם, חנו עליהם בשדה לעומתם וישימו אהליהם שם, ויכינו כל דבר מלחמתם‬ ‫עליהם ביום השבת, ויקראו להם לשלום ויאמרו, קומו ועשו את פקודת המלך‬ ‫וחיו, אבל הם השיבו לא נצא מזה, ואת פקודת המלך לא נעשה, ואת השבת לא‬ ‫נחלל. אז מהרו בני החיל ויתנפלו עליהם, להראותם קשה, והם עמדו בדברם, וגם‬ ‫אבנים לא זרקו עליהם, וגם לא השתדלו לסכור פי המערה, באמרם אליהם, טוב‬ ‫לנו כי נמות מות ישרים, והשמים והארץ יעידו בנו כי אנשים נקיים הרגתם, אז‬ ‫הרעישו היונים עליהם ויהרגו את כולם האנשים והנשים והטף, כאלף נפש, וכל‬ ‫מקניהם."
‫והנה כולם יחד עם נשיהם וטפם היו אלף נפש, ובאין כלי נשק, ויותר‬ ‫מזריקת אבנים לא יכלו לעשות והאם יעלה על הדעת כי מלא קמץ אנשים כאלה‬ ‬‫‬‬
‫‪342‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫עם נשים וילדים, בלתי מזוינים, עומדים בידים ערומות, יכולים להלחם עם מספר‬ ‫גדול ורב מחיל היונים הבאים עליהם בכל סדרי המלחמה, ובכל הדברים הדרושים לזה.
‫ענין הדברים הנם רק כי אילו הי׳ זה יום חול היו מקיימים בנפשם תמות‬ נפשי עם פלשתים, והיו זורקים עליהם אבנים להמית כמה שיוכלו, וגם היו‬ ‫משתדלים לחסום פי המערה למען אשר ינגפו רגלי האויב גם הוא בבואו לכלותם‬ ‫ויעלה לו מלאכתו הנוראה במחיר איזה אנשים אשר יכשלו אחור.
‫אבל להם עצמם לא הי׳ עוד כל תקוה להמלט ויראו כבר את המות עין‬ ‫בעין ובהיות זה ביום השבת על כן אמרו נמות זכאים, ולא נחלל את השבת, באין תועלת של כלום.
‫ואין כאן ענין כלל לא לדין פקוח נפשות וגם לא לדין מלחמה בשבת‬ ‫אשר לא היתה אז עוד, ולא יכלה להיות.
‫ובכל הדברים אין זכר שם עוד ממלחמה, כל הנאמר שם לפני זה הוא רק‬ ‫זאת כי מתתיהו ובניו קרעו בגדיהם ויתאבלו, וכי בבוא פקיד המלך אל עיר‬ ‫מודיעים השיב לו מתתיהו חלילה לנו לשוב מאחרי מצות ד׳ וכו׳ וכאשר ראה‬ ‫אחד מבני ישראל הולך לעבוד ולזבח לשקוצי היונים בערה בלבו קנאת ד׳, וימית‬ ‫באש חמתו גם אותו גם את פקיד המלך, והוא נס וימלט יחד עם בניו אל המדבר‬ ‫וכמוהו עשו עוד רבים מישראל.
‫בחשבם כי לא ישימו לב לאנשים אשר הלכו להם לנוד במדבר, ולשבת‬ ‫בחגוי סלעים וסתר המדרגה המה נשיהם וטפם וכל קנינם, ולשמור שם חוקי ד׳.
‫עתה ראו כי ירדפו אחריהם כאשר ירדוף הקורא בהרים, ולא ירצו להניח‬ ‫גם לנודדים בראש צורים לשמור שם מצוות ד׳, עתה ראו מתתיהו ובניו כי אין‬ ‫דרך כי אם להקהל ולעמוד על נפשם, כי אם לא כן יכחדו כולם מן הארץ, כי‬ גם אין נסתר מחמתם.
‫עתה ראו והכירו כי אין דרך כי אם אשר במתי מספר יאחזו בחרב נקם‬ ‫ברית, ולצאת מימי שמד לימי משיבי מלחמה, כי אם לא כן יכחדו כולם מן הארץ.
‫וזה הוא הנאמר שם מיד אחר זה:
"ומתתיהו והאנשים אשר עמו שמעו את אשר עוללו לאחיהם, ויצר להם‬ ‫מאד, ויועצו יחדיו לאמר אם עשה נעשה ככל מעשי אחינו לבלתי התיצב בפני‬ ‫הגוים בעד נפשנו ותורתינו, עוד מעט והשמידו אותנו, ויגמרו אומר ביום ההוא‬ ‫לאמר אם הלחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת ויצאנו לקראתם ועמדנו על‬ ‫נפשינו, ולא נמות כנוע אחינו בהמערות.״
‫ומבואר ומפורש שאז באמת החליטו שני הדברים יחד, החליטו ראשונה,‬ ‫לצאת מכלל דרך של ימי השמד, ולהתיצב על דרך של מלחמה, להתקשר יחד‬ ‫ולעמוד על נפשם, ולהשיב מכה לחיק מכיהם, לבלי לפשוט עוד צוארם לטבח, ‫כי אם לעמוד נגד האויב.
‫ואחרי שהחליטו כן נתחזק לבבם כי יהי׳ דרכם נכון, ונועצו כי יוכלו לעשות‬ ‫כן גם ביום השבת, לפי שאף שהנם עוד מתי מספר מפוזרים ומפורדים, הנה בכל‬ ‫זה היא דבר מלחמה ויש תקוה לאחריתם, וכי בכל האופנים עליהם לעשות כל‬ ‫אשר ביכולתם כי כך היא דרכה של מלחמה, להגע את האויב ולהחלישו, וכי‬ ‫ישלם גם נפש תחת נפש "ולא נמות כגוע אחינו במערות״. ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
קעב
‬‫‬‬ ‫ומאז התנהגו באמת ככל דין מלחמה ובכל דין פקוח נפשות.
‫אבל דבר האנשים אשר מתו במערה זה הי' בעוד אשר כל מעשיהם הי'­‬ ‫רק להתחבא עם נשיהם וטפם ומקניהם יחד במערות ומנהרות, ולא עלה עוד על‬ ‫דעתם כל דבר מלחמה.
ורק אחרי זה, אחרי דברי ההחלטה הזאת של מתתיהו ואנשיו, אך אחר זה‬ נאמר שם: ‬
"ועל זה התאספו עתה אל מתתיהו חבורה מהיהודים הגבורים מישראל, ‫מאלה אשר ברצונם הטוב נשארו אמונים לתורה, וכל אלה אשר ברחו מפני‬ ‫הסכנה באו אליו, ויהיו עמו להתחזק יחד, ועל ידי זה יסדו להם צבא חיל וכו׳."
‫ומבואר הדבר ומפורש גם מזה כי אך אחרי דבר המעשה הנוראה הזאת כי‬ ‫ררפו אחריהם גם בכל המסתרים אשר התחבאו ויהרגו שם את כולם, אנשים ונשים‬ ‫וטף, ואך אחרי אשר החליטו אז מתתיהו ואשר עמו לעמוד על נפשם ולהלחם, ‫אך אז התאספו אליו כל גבור מהבורחים, ואך אז הכינו להם צבא וחיל להלחם‬ ‫ואך אז יצאו מימי השמד לימי מלחמה. ‫
ונפלא הרבר לראות את דרך החקירה אשר הלכו בה.
‫כי הנה דברי קראכמאל־הזקן בזה הוא לדעת מתוך המעשים את הדבר‬ ‫היותר גדול והיותר נפלא שבכל חקירת חכמת ישראל והוא חכמת האומה ותכונת‬ הרוחני שבה.
‫ובכל זה חשב שאין צריך לא לחקור לדעת את המעשים וגם לא להציעם‬ כמו שהם עד שיאמר:
"לפי כונת מאמר זה אין עלינו לספר כל פרטי המלחמה וכו׳ ומאלה‬ ‫נעתיק הנה איזה פסוקים לבד להיותם ביותר מוכשרים להעמידנו על הענין שאנו‬ מבקשים והוא תכונת האומה ותכונת הרוחני שבה בזמן הזה."
‫והנה העתיק לו איזה חצאי פסוקים, ומבלי לחקור על ענינם כל עיקר רצה‬ ‫לבנות עליהם כל יסודי דברי ימינו, עד חתימה חדשה לכל כתבי הקדש אשר‬ נם דבר אין להפסוקים האלה עם זה.
‫וזה באמת טוב ויפה לפני מי שיחפוש דרכים איך להכחיש את דברי‬ ‫ימינו לטשטש את צורתם ולמחות את רשומם, אבל כמה הנם רחוקים מלדעת על‬ ידם את תכונת האומה ותבונת הרוחני שבה.
‫והחוקרים האלה גם קראכמאל גם ווייס בהיותם נחפזים כל כך לדרכם‬ ‫שכחו שכל האיסור שם הי׳ רק איסור דרבנן, דהיינו טלטול אבנים, שהוא רק‬ ‫איסור מוקצה. ‫
ועל כן הנה תחת מה שחשבו החוקרים האלה להוכיח מהחצאי פסוקים אשר‬ ‫הביאו כי מהמעשה הזאת נראה כי אין תורה לישראל והכל מזמן היותר מאוחר, ‫אחרי ימי החשמונאים. ‫
הננו רואים מהמעשה הזאת לגמרי ההיפך שלא לבד יסודי התורה אשר לא‬ ‫נתחדש בהם דבר כל עיקר.
‫כי אם שגם כל התקנות הכוללות, הנה גם כל אלה זמנם האחרון הוא‬ ‫זמן אנשי כנסת הגדולה. ‬‫‬‬
‫‪344‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫ובכל מקום אשר נישא עין ולב לחדור אל תוך המעשים והמאורעות אשר‬ ‫היו מאז, נמצא לפנינו שכבר הי׳ הכל ערוך ומסודר ונהוג מהימים הראשונים‬ ‫ונשתרש אצל כל העם.
‫ובאמת גם כן מבואר הדבר בנוגע לאיסור מוקצה גם בברייתא בגמ' ובדברי‬ ‫ראשוני האמוראים עליה כי מפני שאיסור מוקצה הוא סייג וגדר גדול למנוחת‬ ‫ושמירת השבת החמירו בימי עזרא ונחמיה בתקנה זו עוד יותר מבימים האחרונים, ‫לפי שכמו שכבר נתבאר ראו אז בימי נחמיה בתוך העם בארץ ישראל בקעה‬ ‫גדולה אשר הוכרחו לגדור בה גדר עד קצה האחרון.
‫ועל כן לא לבד שלא באה תקנת מוקצה בימים המאוחרים, כי אם שהדבר‬ להיפך שכל שהי׳ בתוך התקנה הזאת תוספת חיזוק על עצם התקנה נתבטל בימים‬ ‫האחרונים, ונשארה רק עצם התקנה לבדה.
‫והן דברי הברייתא בגמ׳ במס׳ שבת ד׳ קכ"ג:
‫תנו רבנן בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת מקצוע של‬ ‫דבילה וזוהמא ליסטרין של קדרה וסכין קטנה שעל גבי שולחן, התירו וחזרו‬ ‫והתירו, וחזרו והתירו, עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול‬ ויתד של מחרישה.
‫ובגמ׳ שם "אמר ר׳ חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו דכתיב‬ ‫בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערמות וכו׳״.
ולשון רש״י ז"ל ״משנה זו דלעיל בראשונה היו אומרים שלשה כלים ותו‬ לא משום דהוו מזלזלים וכו׳״.
‫והיינו שעל הזמן ההוא הוא שנאמר בברייתא ״בראשונה היו אומרים שלשה‬ כלים וכו׳". ‬
‫ומבואר בהברייתא שעד זמן התנאים שאחרי החורבן, הי׳ בזה שלשה זמנים‬ שונים זה אחר זה, וכולם להיתר.
‫והיינו שבמשך הזמן שאחר זה כל ימי הבית השני לא לבד שלא נעשה בדין זה‬ ‫איזה סייג והוספת איסור כי אם שהוסיפו להקל, ולחזור ולהקל, וחזרו והקילו‬ ‫עוד יותר.
‫והי׳ כל זה בשלשה זמנים שונים, אחרי ימי נחמיה בן חכליה.
‫התירו, וחזרו והתירו, וחזרו והתירו, עד שלבסוף אמרו כל הכלים נטלין‬ ‫בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה.
‫והן דברי המשנה שם ר׳ יוסי אומר כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול‬ ויתד של מחרישה.
‫והוא דבר ההיתר האחרון האמור בברייתא.
ומסקנת הגמ׳ שתחלה התירו דבר שמלאכתו להיתר והתירו בין לצורך גופו‬ ‫בין לצורך מקומו וכו׳. ‫
והצעתי הדבר בכל זה כך הוא: ‬
‫תקנת איסור טלטול מוקצה בתוך ביתו של אדם, ובכלי שימוש שהוא‬ ‫רגיל בהם, הוא באמת דבר שאין לו ענין עם עצם תקנת מוקצה ביסודה.
‫אבל כשראו אנשי כנסת הגדולה בימי נחמיה שהשעה צריכה לכך, בהיות‬ ‫אז בארץ ישראל העולים הראשונים מעטים מאד ומפוזרים ומופרדים בין גויי‬ ‬‫‬‬
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קעג‬
‬‫‬‬ ‫הארצות, ומצבם החומרי וגם הרוחני מורה מאד, ונמצא ביניהם גם כאלה אשר‬ ‫בניהם חצים מדברים אשדודית, הוכרחו אז להרחיב את תקנת מוקצה עד קצה‬ ‫האחרון.
‫אבל כאשר נתרקם הישוב אחר זה, והותחלו בארץ ישראל חיי סדרים, אז‬ ‫ממילא קבלו שם אצל כל העם ימי השבת ויום טוב את כל פניהם מימים מקדם‬ ‫ולא הי׳ צורך עוד בסייגים רחוקים שאינם מעצם התקנה, התירו אחת אחת בזמנים‬ ‫שונים.
‫והיינו שעצם התקנה הכוללת של איסור מוקצה, עצם התקנה שנעשה לא‬ ‫מפני שהשעה צריכה לכך כי אם ככל סייגי תורה ומשמרת למשמרתה, אותה לא‬ ‫בטלו, ולא יכלו לבטל ולא הי׳ ענין כלל לבטל, שזה הוא סייג לתורה, ומהתקנות‬ ‫הראשיות.
‫אבל מה שהוסיפו על זה לא מעצם סייג לתורה, כי אם מפני שאז בשעה‬ ‫זו היתה השעה צריכה לכך, הנה עתה כשראו בית דין הגדול של כל ישראל‬ ‫שצורך השעה כבר עבר, הקילו והתירו בזה היתר אחר היתר עד ששבו אל עצם‬ ‫התקנה של מוקצה והכנה, היינו אל עצם התקנה שנעשתה ככל סייגי תורה לא‬ ‫מפני שהשעה היתה צריכה לכך, כי אם מפני שהדבר עצמו צריך לכך משמרת‬ ‫למשמרתי וסייג לגדר ככל התקנות הכוללות מדרבנן.
‫ומזה באמת באו כל המחלקאות הרבות של התנאים בדיני מוקצה והכנה, ‫שאין לנו דוגמתה וכיוצא בה בשאר דיני שבת ויום טוב.
‫לפי שהי׳ בפרטי דיני מוקצה חמשה זמנים שונים, עצם התקנה, ומה שבימי‬ ‫נחמיה הוסיפו בה עד קצה האחרון, ואחר זה מה שהתירו, וחזרו והתירו וחזרו והתירו ועל כן‬ ‫באו בזה מחלקאות שונות מה נכנס בגדר יסוד התקנה, ומה נתבטל מפרטי הדברים, ‫וכידוע שגם ר׳ שמעון המיקל ביותר בכל דיני מוקצה מודה בגרוגרות וצמוקים, ‫וכל היכי דדחינהו בידים, וכל שאינו יושב ומצפה, ודברים רבים כאלה, והיינו כל‬ ‫מה שנכנס גם לדעתו בדין עצם יסוד התקנה שבזה אין חולק. ‬‫‬‬
פרק ל״ח.
‬‫‬‬ ‫וראוי לנו להעיר במקום הזה, על פקודת הרומיים אשר הביא יאזעפוס‬ ‫אלטטי׳ ‪ XIV, 10, 12‬ויאמר שם:
"אחד מהשלוחים האלה שלח הורקנוס (החשמונאי) גם אל דאלאבעללא, ‫אשר משל אז באזיען (מטעם ממשלת רומא) ויבקש אותו לתת חופש ליהודים‬ (היושבים בין הגוים, בערי אזיען) מעבודת הצבא, ולהניח להם ללכת בכל דרכי‬ ‫אבותיהם, וכי יוכלו לחיות על פי חוקי דתם, כאשר קבל דאלאבעללא את מכתב‬ ‫הורקנוס שלח תיכף לכל ערי אזיען, ולכל לראש לעיר עפהעזוס (Ephesus‬) העיר‬ ‫הראשה באזיען בנוגע להיהודים כתב גלוי לאמר:
"בימי משרת הפריטאן ארטעמאן האימפעראטאר דאלאבעללא אל הסענאט‬ ‫ואל המאגיסטראט ואל העם מעיר עפהעזוס, אלכסנדר בנו של טהעאדארוס שלוחו‬ ‫של הורקנוס בן אלכסנדר ינאי הכהן הגדול ונסיך היהודים הודיע לי כי היהודים‬ ‫לא יוכלו לקחת חלק בין צבא המלחמה, מפני כי ביום השבת לא יוכלו לשאת‬ ‬‫‬‬
346
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫כלי זיין, ולא יוכלו ללכת בדרך, וגם לא יוכלו להשיג מאכלות המותרות להם‬ ‫על פי החק ועל פי מנהגם, כי על כן הנני נותן להם חופש מעבודת הצבא ככל‬ ‫אשר עשו להם כן גם כל ההולכים לפני."
‫והנה זה הי' בימי הורקנוס החשמונאי, אבל הנה מפורש בדברי הפקודה כי‬ דאלאבעללא לא עשה בזה דבר חדש כי אם קיים בידם את אשר עשו להם גם‬ כל ההולכים לפניו.
‫ונראים הדברים כי כל פעם בהתחלף הנציב ובבוא מרומא נציב חדש שקדו‬ ‫היהודים לקיים אצלו את זכיותיהם אשר בידם מימי קדם ולבלי יצטרכו לשלוח‬ ‫שלוחים מכל עיר ועיר בערי אזיען עשו זה על ידי נסיך היהודים בכלל, המושל‬ ‫ביהודה, אשר מימי הורקנוס ואילך היו גם הם תחת ממשלת רומא.
‫אבל זה הננו רואים שכן עשו להם גם הנציבים הראשונים, ודבר שאין‬ ‫צריך לאמר הוא שדבר כזה אי אפשר כי אם כשידעו כל הגוים ההם אשר כל‬ הדברים האלה קבועים ובאים אצל כל בני ישראל היושבים בתוכם, וכי אין כל‬ ‫זה חדשים מקרוב, אשר יעשו כן עתה מטוב חפצם, כי אם שכבר היו אצל בני‬ ‫ישראל מימים רבים לחוקי משפט, ומפורסמים לדבר כל העם מימים מקדם.
‫וכל זה ידובר במקום הזה לא בארץ ישראל עצמה, כי אם על בני יהודה‬ ‫הפזורים בין העמים, בני יהודה אשר התישבו בין מושבות העמים בכל ערי אזיען.
‫והדברים האלה אשר יפרוט כי מפניהם לא יוכלו בני ישראל לבוא בצבא‬ ‫הוא כי ביום השבת לא יוכלו לשאת כלי זיין ולא יוכלו ללכת בדרך, וגם לא‬ יוכלו להשיג מאכלות המותרות להם על פי החק, ועל פי מנהגם.
‫והנה "לא יוכלו ללכת בדרך" הוא רק מפני איסור תחומין, וכידוע הנה‬ תחומין דרבנן.
‫ומבואר שכן ידעו גם העמים אשר ביניהם ישבו בני ישראל כי הוא חוק‬ ‫לישראל אשר ישמרו אותו מימי קדם ולא יעברו עליו.
‫ונראים הדברים כי הי׳ לבני ישראל טעם לפרט בנוגע למאכלות אסורות‬ ‫שלא יכלו לשמור בבואם בצבא נם האסורים דבר תורה וגם האסורים מדרבנן, ‫היינו "על פי מנהגם" בלשון הפקודה.
‫וזה יכול להיות לבלי יהיו מוכחשים, או גם לפרסם דבר השמרם מכל זה‬ לבלי יפגעו בהם בדברים כאלה.
אבל מבואר הדבר כי כבר הי׳ הכל מסודר ובא כן מהימים הראשונים כמו‬ שנתבאר.
‫וראינו בזה כי לא לבד הם מעצמם ידעו מה הוא דאורייתא ומה הוא‬ מדרבנן, כי אם שגם במסרם דבריהם לפני ראשי הממשלה נזהרו בלשונם לבלי‬ לערבב יחד דאורייתא ודרבנן. ‬‫‬‬
פרק ל"ט.
‬‫‬‬ ובדין טומאת משקים ההלכה דטומאת עצמן דאורייתא ולטמא אחרים דרבנן‬ (ועי‘ סוגי' דפסחים ט"ז י״ז).
‫ולשון הרמב"ם באבות הטומאות פרק ז׳ הלכה א:‬ ‬‫‬‬
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קעד‬
‬‫‬‬ ‫דבר מפורש בתורה שהאוכלין והמשקין מתטמאין שנאמר מכל האוכל‬ ‫אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא,‬ ‫ואין האוכל שנטמא מטמא אוכל אחר מן התורה ולא המשקין שנטמאו מטמאין ‫דבר אחר מן התורה, אבל מדברי סופרים גזרו על האוכל הטמא שאם נגע באוכל‬ אחר טמאהו, וכן אם נגע אוכל הטמא במשקין טמאין.״
‫ויסוד הדברים הן כדברי הגמרא במס' פסחים ד' י"ד דאמרינן שם:
‫והא אין אוכל מטמא אוכל דתניא יכול יהא אוכל מטמא אוכל ת״ל וכי‬ ‫יתן מים וכו' טמא הוא, הוא טמא ואין עושה כיוצא בו הניחא לאביי דאמר לא שנו‬ ‫אלא בחולין אבל בתרומה וקדשים וכו' אלא לרבינא משמיה דרבא דאמר מקרא‬ ‫מלא דיבר הכתוב לא שנא חולין לא שנא תרומה לא שנא קדשים אינו עושה‬ כיוצא בו וכו' אלא נהי דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא מדרבנן מיהו מטמא.
‫ומבואר כי מדאורייתא אין אוכל מטמא אוכל, ואין משקין מטמאין משקין, ‫והמחלוקת במשקין הוא רק אם מטמא אוכל וגם בזה מסקנת ההלכה שמדאורייתא‬ גם אין משקה מטמא אוכל.
‫ובכל זה הנה לפנינו בדברי חגי סי' ב' י"א נאמר:
"כה אמר ד׳ צבאות שאל נא את הכהנים תורה לאמר הן ישא איש בשר‬ ‫קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל‬ ‫מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא. ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה‬ ‫היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא.״
‫ואיך שנפרוש את דבר שתי השאלות האלה אשר על השניה גם השיבו‬ "יטמא״, דבר ברור הוא שכבר היו אז התקנות שאוכל מטמא אוכל, ושמשקה‬ ‬‫מטמא אוכל.
‫וכבר כתב גם רש"י ז״ל במס׳ פסחים ד׳ י"ד בד״ה מקרא מלא:
דאין אוכל מטמא אוכל לעולם, ונבואת חגי טומאות דרבנן נינהו וכבר‬ נגזרו כדלקמן, אבל דאורייתא לא מטמא אלא אוכל משקה ומשקה אוכל".
‫וזה שכתב רש״י ז״ל "ומשקה אוכל״ הוא רק שיטפא דלישנא, דמסקנת‬ ההלכה דגם זה מדרבנן (קב).
‫וגם אם נרצה להוציא את הכתובים האלה לגמרי מפשוטן, הנה גם אז יהיו ‫בהכרח סדרי טומאה בהשאלה השניה (קג). ‬‫‬‬
----------------------------- ‬‫‬‬
(קב) כבר הערנו בפרק ל' על העיקר הגדול שמסרו לנו כל דבר כמו שהוא מתוך הקבלה, ולא ‫עשו שום דבר לדאורייתא על ידי דרשות, וגם במקום הזה אף שיש על זה דרשות, ואף שבאמת כל זה אסור‬ ‫מדרבנן, והחמירו בזה מאד, ובטומאת משקין עוד יותר, בכל זה סמכו רק על ברורי יסוד הקבלה ואחרי שהוכרע‬ ‫להם משם שזה רק מדרבנן, מסרו לנו כן, מבלי פנות לכל הדרשות כולם, וכל זה יתבאר לכל פרטיו בכרך הבא, ‫‬‫מבלי להשאיר כל ספק בזה.
(קג) המבאר בשם הראב״ע והרדי״א פירש ״בשר קדש כמשמעו, והיקדש אם נעשה קדש" ‫וכי עיקר כונתו בשאלתו לא היתה כי אם לעשות מזה משל, ומיד כשענו הכהנים ויאמרו יטמא השיג את מבוקשו‬ ‫ותפס בדבריהם לאמר כן העם הזה וכו׳״ אלה דבריו, ובדרכם הלך גם הרב מלבים ז״ל.
‫וזה אחד המקומות אשר דוקא רודפי הפשט עזבו את הפשט הפשוט, וילכו בדרכי הדרוש.
‫שלבד שאם הי׳ הדבר כן הרבה יותר דרוש לחפצו הי׳ להעמיד שאלתו על האדם עצמו שהנוגע בקדש‬ לא יקדש, והנוגע בטומאה יטמא.‬ ‬‫‬‬
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫ואמנם גם אם לא נרצה לבנות שום יסוד על הכתובים בחגי, הנה זה‬ שלכל ‫הפחות כבד הי׳ כל זה מימי אנשי כנסת הגדולה יוצא לנו גם בלא זה.
‫והננו רואים כבר ליוסי בן יועזר בדברי עדותו אשד העיד לפני חכמי הדור‬ ‫והוא לפני ימי השמד והדברים הנם לפנינו במשנה עדיות פרק ח׳ משנה ד׳.
‫העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא דכן, ועל משקה בית‬ ‫מטבחיא דאינון דכיין, ודיקרב במיתא מסתאב.
‫ובמס׳ פסחים ט״ז וע״ז ד' ל״ז: נאמר על זה מאי דכן רב אמר דכן ממש, ‫ושמואל אמר דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן, רב אמר דכן‬ ‫ממש קסבר טומאת משקין דרבנן וכי גזור רבנן טומאה במשקין דעלמא אבל‬ ‫במשקה בי מטבחיא לא גזור רבנן ושמואל אמר דכן מלטמא אחרים אבל טומאת‬ ‫עצמן יש בהן קסבר טומאת משקין דאורייתא לטמא אחרים דרבנן וכי גזור רבנן‬ ‫במשקין דעלמא במשקה בי מטבחיא לא גזור.
‫והיינו או שדברי יוסי בן יועזר הם על לטמא אחרים או גם על טומאת‬ עצמן.
‫וזה אינו נוגע לדברינו, כי זה מפורש שכל דברי עדותו של יוסי בן יועזר‬ ‫‬‫הי׳ בנוגע למקדש.
‫אבל מזה מבואר שכל מה שנונע לזה עצמו בחולין ולא במקדש (במשקה‬ ‫העזרה או המזבח) הי׳ זה מימים הראשונים, רק שבימי יוסי בן יועזר אז‬ ‫נסתפקו על פרטי דברים אם הוא גם במקדש כן או רק בחולין.
‫וכמו שנסתפקו ממש כן בדין שבות של סמיכה, אם שבות זה של‬ ‫השתמשות בבעלי חיים נוהג גם במקום מצוה במקדש, אשר מזה באה אז המחלוקת הראשונה בדבר הסמיכה.
‫ואף כן נסתפקו אז גם בדבר תקנת משקים איך היתה במקדש.
‫וזה העיד אז יוסי בן יועזר כי במקדש יש להתקנה דין אחר "על משקה ‫בית מטבחיא דאינון דכין״ והעיד כן מפני שהיתה לו קבלה מפורשת על זה‬ ‫מה שקבל מראשי דור העבר שכל זה בחולין, לומר חוץ לעזרה או למזבח.
‫אבל זה מבואר מעצמו שעיקר התקנה היתה כבר מימים רבים לפני זה, ‫מהימים הראשונים עד שבימי יוסי בן יועזר נסתפקו כבר בנוגע לפרט אחד התלוי‬ ‫בזה, והוא העיד קבלתו על זה מרבותיו.
‫ובדברי יוסי בן יועזר ועדותו בזמן ההוא יש גם אחרת מה שהעיד עוד‬ "‬ודיקרב במיתא מסתאב״.
‫וכוונת דבריו ועדותו הוא מה שנאמר שם במס׳ ע"ז תניא נמי הכי ר׳‬ ‫יהודה אומר קורות נעץ להם ואמר עד כאן רשות הרבים עד כאן רשות היחיד. ‬‫‬‬
--------------------------------------- ‬‫‬‬ ‫גם הנה לבד זה הרי לפי דבריהם היתה שאלתו צריכה להיות "הן ישא איש בשר קדש ונגע אל הלחם היקדש", ‬שהרי אך זה לבד השאלה, אם יש כח בהקדש לקדש הנוגע בו.
‫ומה ענין לכל אריכות דבריו ״הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד‬ ‫ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל היקדש".
‫ולכל היותר הי׳ לשונו צריך להיות ״הן ישא ‬איש ‫בשר קדש ונגע אל הלחם או אל כל מאכל היקדש".
‫ואי אפשר להעמיד פירושם כי אם לאמר שכל זה בא מפני השאלה השניה ״אם יגע טמא נפש בכל‬ ‫אלה היטמא" שבזה שאל באמת סדר טומאות.‬ ‬‫‬‬
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קעה‬
‬‫‬‬ ‫והברייתא הזאת הובאה שם בגמרא למסקנא בפירוש דברי יוסי בן יועזר, ‫ואמרינן שם:
‫ודיקרב במיתא מסתאב, וקרו ליה יוסף שריא יוסף אסרא מיבעיא ליה ועוד‬ ‫דאורייתא הוא דכתיב וכל אשר יגע על פני השדה וכו' אמר להו רבא לאו אמינא‬ ‫לכו לא תתלו ביה בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן ספק טומאה ברשות הרבים‬ ‫התיר להם, והא הלכתא גמרינן לה וכו' הא אמר ר׳ יוחנן הלכה ואין מורין כן‬ ‫ואתא איהו ואורי ליה אורויי תניא נמי הכי ר׳ יהודה אומר קורות נעץ להם ואמר‬ ‫עד כאן רשות הרבים עד כאן רשות היחיד.
‫ומלשון הגמ' "תניא נמי הכי" מבואר שענין דברי רב נחמן ודברי ר׳ יהודה‬ ‫אחת, וזה עצמו את אשר יאמר רב נחמן בלשונו "ואתא איהו ואורי להו אורויי"‬ ‫היינו זה עצמו מה שאמר ר׳ יהודה "קורות נעץ להם" ועל ידי זה ידעו כל העם‬ ‫להתיר הן הלכה למעשה.
וכבר הערנו במקומות הרבה על כל כיוצא בזה שדברי האמוראים הראשונים‬ ‫בפירושי המשנה ודברי הבר־יתות בכל זה אחת הם, רק שיש אשר גרסו זה מתוך‬ ‫קבלותיהם מרבותיהם בפירושי דברי המשנה והם אמרו זה סתם ובסגנונם הם, ויש‬ ‫אשר גרסו זה מתוך קבלותיהם מרבה דמתניתא ומסידור הברייתות האחרונות המפרשות‬ ‫את המשנה (קד).
‫וחוקרי אשכנז אשר הי' נעלם מהם כל עניני הברייתות האחרונות בכלל, וכל ענין דברי חאמוראים עמהם ועליהם, טעו בכל מקום לחשוב שהנם דברים‬ ‫נפרדים ועל כן יאמר החכם ווייס (ח"א עמוד ‪105‬) בדברו על יוסי בן יועזר:
"ותפסתי פירושו של רב נחמן אשר הביא רבא משמו, ויש להעיר על‬ ‫המעשה שספר שם ר' יהודה כי יוסי בן יועזר נעץ להם קורות ואמר עד כאן‬ ‫רשות הרבים עד כאן רשות היחיד, ולא נוכל להחליט שהמעשה הזה יש לו‬ ‫יחוס עם ההלכה של יוסי, אבל זה ברור כי זה המעשה העיר את ר׳ נחמן על‬ ‫פירושו.״
‫ולא שם לב לדבריו בעצמו, הן הוא עצמו יאמר שם שאין פירוש אחר‬ ‫לדברי יוסי בן יועזר כי אם כדברי רב נחמן, ואם זה המעשה העיר את רב נחמן‬ ‫על פירושו הלא כן גם יעיר אותנו. ‫
אבל כל זה רק טעות, וכל כיוצא בזה אין זה השערות מהאמוראים, כי אם‬ ‫מקורם אחד עם מקור דברי הברייתות האלה, וממקום אחד יהלכו, וודברי הברייתא‬ ‫ודברי רב נחמן מקורם הקבלה על המשנה, וענינם אחד לגמרי, וכמו שבאמת בא‬ ‫על זה מפורש בגמרא "תניא נמי הכי".
‫וענין הדבר הוא כדברי המשנה במס' טהרות פ"ו מ״ו: איזו היא רשות הרבים‬ ‫שבילי בית גלגל וכן כיוצא בהן רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה אמר‬ ‫ר׳ אליעזר לא הוזכרו שבילי בית גלגל אלא שהם רשות היחיד לכך ולכך וכו'.
‫וכיוצא בזה היו שם מקומות הרבה אשר בעת שלות העם ידעו כולם כל‬ ‫זה, אבל אחרי המבוכות הנוראות ממלחמות מלכי מצרים עם מלכי סוריא אשר‬ ‫ארכו עשיריות שנים ותהי בכל ארץ יהודה ללהט החרב המתהפכת, וכדברי‬ ‬‫‬‬
---------------------------- ‬‫‬‬
(קד) כבר נתבאר זה לנו במקומות הרבה, ועי' עיקר הדבר בחלק ב׳ עמוד ‪146—126‬‬. ‬‫‬‬
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫יאזעפוס ‪ XII, 3, 3‬אשר כל ארץ יהודה נהפכה אז למדבר שממה, אז גם נשכחו‬ המקומות, וגם נשתנו שנוי גמור.
‫וזה הוא שעשה אז יוסי בן יועזר להעמיד קורות לסמן מקומות רשות‬ היחיד ורשות הרבים וכתבו על הקורות של עץ הסימן ״ודיקרב במיתא מסתאב״‬ ‫לסימן שמקום זה דינו דין רשות היחיד, ועל ידי זה ידעו שכל שאין שם כזאת‬ ‫הוא רשות הרבים, ועל ידי זה ידעו ״עד כאן רשות הרבים ועד כאן רשות היחיד".
‫ועל ידי זה עצמו הורה לרבים הלכה למעשה דין רשות הרבים לטומאה, ‫אשר חביריו לא רצו להורות כן ״אמר ר׳ יוחנן הלכה ואין מורין כן, ואתא איהו‬ ואורי ליה אורויי״.
‫ונשובה ונראה בזה עוד הפעם גם דבר חדש בנוגע לכללי תורה, איך היו‬ ‫ערוכים ושמורים בידם לכל פרטיהם מהימים הראשונים.
הנה כבר נתבאר לנו בפרק ל״א בנוגע לדין ספיקי תורה, שגם התקנה‬ ‫מדרבנן שיש בזה, דהיינו בספק של חשש שלא בספק מעיקרו, להחמיר גם בו‬ ‫ולאסור וגם התולדה היוצאה מזה כמו איסור שבויה לכהן, כל זה הי׳ כבר ערוך‬ ‫ומתוקן מהימים הראשונים וידוע ומפורסם לכל ככל הדברים הפשוטים וידועים‬ למוסכמים מאז אשר היו כבר לפשוטות בפי כל העם.
‫והצד הזה בספיקי תורה הוא כבר הפרט האחרון מהם ככל אשר נתבאר שם.
‫ואמנם כי בספיקי תורה יש גם צד שני, היוצא מכלל כל דיני שאר ספיקי‬ ‫תורה והוא בדיני ספק טומאה, שבהם רשות הרבים טהור ודאי ורשות היחיד טמא ודאי, ושניהם יצאו לגמרי מדין כל ספיקי תורה (קה).
אבל מפני שזה עצמו מה הוא רשות הרבים לטומאה, ומה הוא רשות היחיד, ‫זה עצמו כבר צריך הוראת חכם, וכמו שהוא גם במס׳ טהרות פ"ו משנה ז׳ ח׳ ט׳: ״הבקעה‬ ‫בימות החמה רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה ובימות הגשמים רשות‬ ‫היחיד לכך ולכך, בסילקי רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה וכו׳ הפרן‬ רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה, ודינים רבים כאלה.
‫ועל כן אף שהלכתא גמירי להיתר, נהגו בה דין הלכה ואין מורין כן‬ ‫להדי׳ וכמו שנהגו כזאת עוד גם בימי ר׳ ינאי וכמו שהוא במס׳ ע״ז ד׳ ל״ז שם‬ כי אתו לקמיה דר׳ ינאי אמר להו הא מיא בשקעתא דבנהרא זילו טבולו.
‫ומפני זה עצמו יש גם מקומות שלא הותר זה עי׳ בר״ש רפ״ה דטהרות, ‫ויבואר לנו במקומו.
וזה העיד אז יוסי בן יועזר שאפשר להורות גם הלכה למעשה להיתר‬ ‫כשיש צורך בזה, ויסמן אז מפורש את המקומות על ידי קורות של עץ להגביל ‫רשות היחיד מרשות הרבים ולהבדיל בדינם.
‫ומבואר לנו גם מזה שכל סופי פרטי הדינים בכל זה, וגם סופי סופם של‬ הגבולים הרחוקים מתקנות דרבנן היו כבר מימים הראשונים, ובימי יוסי בן יועזר‬ ‫השתמשו בהם ככל דרכי הדורות האחרונים.
‫וראוי להעיר כי תחת אשר חוקרי אשכנז ישתדלו להראות כי היתה אז עת‬ ‫של חומרות על חומרות ותורה חדשה של גזירות וחומרות, נראה בזה לפנינו‬ ‫שלשה קולות גדולות כולן להתיר. ‬‫‬‬
----------------------------------- ‬‫‬‬
(קה) ענין הדברים האלה יבואר לנו במקומו‪.‬‬ ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קעו‬
‬‫‬‬ ‫וכן נראה זה מדברי חכמי דורו של יהושע בן פרחיה, הוא הדור של ימי‬ ‫השמד והמלחמות, ואשר ימי פעולותיהם נופלים אחר זה בימי יוחנן כהן גדול.
‫ובתוספתא מכשירין ריש פרק שלישי נאמר "יהושע בן פרחיה אומר חיטים‬ ‫הבאות מאלכסנדריא טמאות מפני אנטליא שלהן אמרו חכמים אם כן יהיו טמאות‬ ליהושע בן פרחיה וטהורות לכל ישראל.״
והיינו שלא ראו להחמיר מפני חשש כזה.
‫והערנו על המקום הזה בהיות הדברים גם ענין הנוגע לכל יסודי דברינו.
‫כי חוקרי אשכנז גם בהרגישם באיזה ציון הי׳ הדבר זר להם כל כך ורחוק‬ ‫מידיעתם עד שחשבו כי המקום הזה, והענין הזה הוא יוצא מכללו לעולם חדש, ‫כי מצאו איזה הלכה כבר בדור השני להחשמונאים, בדור שאחרי ימי השמד.
‫והרב פראנקעל בדרכי המשנה עמוד ‪ 35‬בדברו על יהושע בן פרחיה הביא‬ תוספתא זו וכתב:
"זאת ההלכה היא בענין הכשר וזה יורה כי מסכת מכשירין תהא בראשי‬ המסכתות בענין קדמות הלכותיה וכבר הערנו על זה לעיל פ״א.״
‫והנה תפס לו לשון כזה לבלבל את הקוראים שהרי אין כוונתו בנוגע לסידור‬ ‫קבוע לאמר שממסכת מכשירין התחילו ויסדו אותה ראשונה בסדר המסכתות, כי‬ ‫הלא לדעת פראנקעל לא הותחל זה כל עיקר עד ר׳ עקיבא, וכמו שיאמר בעמוד‬ ‫‪15‬ "ובדור שלישי לר׳ יוחנן בן זכאי קם ר׳ עקיבא הוא האדם הגדול אשר "החל״‬ ליסד המשנה וירה אבן פנתה״.
‫גם כי לבד זה מה ענין להוכיח מכאן מתי נסדרה מס׳ מכשירין והלא על‬ ‫זה אין זכר בדברי תוספתא זו שכל דבריה אינם כי אם מחלוקת בדין.
‫אבל לשונו הוא מהסגנונים השונים אשר בחרו להם לבלבל את הקוראים.
‫וכוונתו לאמר ״כי דיני מכשירין יבואו בראש הדינים אשר בדו חכמי ישראל‬ ‫לשם תורה בישראל״, וכלשונו ״בענין קדמות הלכותיה״.
‫וכמה מיעוט חקירה צריך לדברים האלה גם לפי דבריהם, וגם אלו לא הי׳‬ לנו על זה כי אם הציון היחידי הלז, והמקום הזה לבדו.
‫והאם יאמר אדם שלא פנו תחלה לא לדיני שבת ויום טוב, ולא לדיני‬ ‫עדיות, ולא לדיני גיטין וקדושין, ולא לדיני שלי ושלך, ולא לדיני חובת קרקע ‫תרומות ומעשרות שביעית וכלאים וערלה וכו׳ כי אם התחילו בדבריהם מדיני מכשירין.
‫האם אפשר הדבר שמי שישים לב לחקירת חכמת ישראל יאמר כן, והאם‬ ‫אפשר הדבר שמי שלא ירצה להונות את עצמו יכתוב כן.
‫והאם יכול הי׳ הרב פראנקעל לחשוב כי דיני מכשירין נאמרו לפני דיני‬ ‫טומאה, אשר גם דבר אין להם בלעדם.
‫ואמנם כן כי גם לא חקר כלל לדעת ענין הדברים במקום הזה, ועל כן‬ ‫לא הבין גם ענינם לעצמם.
‫והנה יקרא זה "הלכה" ואמר "זאת ההלכה היא בענין הכשר" "וכי היא ההלכה‬ ‫הראשונה אשר נשארה מהדורות אלה ונקראת בשם אומרה״.
‫אבל מה ענין הלכה לכאן, והרי אין זה כי אם שאלת הוראה, על פי‬ ‫הדינים הקבועים וידועים, שאלה של הוראה הנשאלת על מקרה פרטית על חטים‬ ‬‫‬‬
‫‪352‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫שבאו אז לארץ ישראל מאלכסנדריא, איך הדין בהם על פי דיני התורה הקבועים‬ ‫כאותם הנשאלות בכל יום גם בימינו, לדעתם מתוך הדינים הקבועים.
‫שיהושע בן פרחיה חשש לחיטים הבאות מאלכסדריא לחשש אולי באו‬ ‫עליהם מים בתלוש מפני שרגילים שם להשקות השדות על ידי אנטליא, והוא‬ ‫משקה לרצון, וחכמים לא חששו את החשש הזה, והשיבו לו אם רוצה אתה‬ ‫להחמיר על עצמך ולחוש לחששא זו הרי הרשות בידך, אבל אין כאן מקום‬ ‫לחוש לזה ולהורות לכל ישראל כן. ‫
וזה הוא ענין לשונם בתשובתם "אם כן יהיו טמאות ליהושע בן פרחיה, ‫וטהורות לכל ישראל".
‫ופראנקעל עשה שם פלפול גדול וכתב:
"אך יש להבין מה השיבו לו החכמים "אם כן יהיו טמאות ליהושע וכו׳‬ ‫וטהורות לכל ישראל" הכי אין נאמנות ליהושע והאיך החליטו "טהורות לכל‬ ‫ישראל" ישאלו לעוברי דרך ולהבאים ושבים מאלכסנדריא ואותותם לא ינכרו, אם‬ ‫דברי יהושע כנים הם אם לא."
‫וכל זה אינו כי אם פלפול של הבל, הם עצמם ידעו שהדבר כן הוא, ‫אבל גם לדברי יהושע בן פרחיה, אין זה כי אם חשש רחוק, כי האנטליא תשקה‬ ‫את השדה, ואין דרכם לשפוך על התבואה התלושה המונחת בשדה, ויהושע בן‬ ‫פרחיה חשש לזה מדרך חומרא, וחכמים השיבו לו, אם חושש אתה לזה תוכל‬ ‫לחוש לעצמך, אבל לא להורות לרבים כן.
‫והוא כדברי התוספתא מעשרות פ"ג והובאה בגמ׳ ביצה ד׳ ל״ה "דתניא‬ ‫המעביר תאנים ממקום למקום לקצות וקדש עליהם היום אמר ר׳ יהודה הלל‬ ‫לעצמו אוסר".
‫והדברים מבוארים שאין מחלקותם לא בשום יסוד אף לא באיזה דין מדיני‬ ‫הכשר לא דין כללי ולא דין פרטי, כל מחלקותם אינה אלא אם לחוש לחשש‬ ‫כזה במקרה הבא לידם או לא.
‫והמקום הזה גם הוא יורה לגמרי להיפך מחלומו של פראנקעל והננו רואים‬ ‫גם בזה שכל הדברים היו כבר קבועים ועומדים פשוטים וידועים לכל, והם נחלקו‬ ‫רק בשאלה של הוראה אם לחוש במקרה זה חשש זה וזה, או לא. ‬
‫ועל כן גם לא מנו מחלוקת זו בין המחלקאות, שכידוע לדבר פשוט בכל‬ ‫מקום שעד הלל ושמאי לא היתה מחלוקת כי אם בסמיכה לבד.
‫והדברים פשוטים מפני שבאמת אין כאן שום מחלוקת "בהלכה״ שהרי לא‬ ‫נחלקו בדין, לא בדאורייתא ולא גם בשום דין דרבנן, וגם לא בסוף גדר של‬ ‫הלכה אם דאורייתא או דרבנן, כל דבריהם אינם כי אם איך להורות במקרה כזה,‬ ‫אם לחוש להם או לא, והכל על פי יסודי הדברים הידועים לכל.
‫ואך דבר פלא הוא לראות עד כמה היו רחוקים מידיעת דברי יסודי‬ ‫המשנה, ודבר זמנם. ‫
כי כאשר מצא פראנקעל לפניו חקירה פרטית בדין שאלה הבאה מימי‬ ‫יהושע בן פרחיה וחכמי דורו, אשר היו כבר בימי יוחנן הורקנוס וראשית ימי‬ ‫אלכסנדר ינאי, שאלה פרטית בדיני חיטים אשר באו מאלכסנדריא, אם לחוש‬ ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קעו‬
‬‫‬‬ שכבר הוכשרו או לא, הנה הי' זה בעיניו זר כל כך עד שעל פי זה עשה את‬ ‫דיני הכשר להתחלת התורה, ולראש כולה.
‫ובידיעות כאלה הרשה לו פראנקעל להיות למחליט בראשי החקירות האלה. ‬‫‬‬
‫פרק ארבעים.
‬‫‬‬ ‫ואחת מהתקנות הכוללות היא כתובת אשה אשר אינה כי אם תקנה מדרבנן(קו)‬ ‫ועלינו לדעת הזמן של תקנה זו.
‫הנה במשנה כתובות ד' נ"א (פ״ד מ"ז) נאמר: כתב לה שדה שוה מנה תחת‬ ‫מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין.
‫ובירושלמי ובבבלי מבואר שזו היא התקנה היותר אחרונה שנתקנה בדיני‬ ‫כתובה, וכי היא תקנת שמעון בן שטח.
‫והלשון בירושלמי כתובות ספ״ח בסדרן של התקנות זה אחר זה, בא שם:
‫בראשונה היתה מנחת כתובתה אצל אבותיה והיתה קלה בעיניו לגרשה. ‬
‫חזרו והתקינו שתהא כתובתה אצל בעלה אף על פי כן היתה קלה בעיניו‬ ‫לגרשה. ‬
‫וחזרו והתקינו שיהא אדם לוקח בכתובת אשתו כוסות וקערות ותמחויים.
‫וחזרו והתקינו (כצ"ל) הדא דתנינן (במשנה שם) לא יאמר לה הרי כתובתך‬ ‫מונחת לך על השולחן אלא כל נכסיו אחראין, שיהא אדם נושא ונותן בכתובת‬ ‫אשתו שמתוך שאדם נושא ונותן בכתובת אשתו היא קשה בעיניו לגרשה "והוא‬ דתקין שמעון בן שטח״ שלשה דברים התקין שמעון בן שטח שיהא אדם‬ ‫נושא ונותן בכתובת אשתו, ושיהו תינוקות הולכים לבית הספר, והוא התקין טומאה‬ ‫לכלי זכוכית.
ובבבלי כתובות ד׳ פ״ב: אמר רב יהודה וכו' עד שבא שמעון בן שטח‬ ותקן כל נכסיו אחראין לכתובתה תניא נמי הכי (קז) בראשונה היו כותבין לבתולה ‬ ‫מאתים ולאלמנה מנה וכו' התקינו שיהיו מניחין אותה בבית אביה, ועדין כשהוא כועס‬ ‫עליה אומר לה לכי אצל כתובתיך, התקינו שיהיו מניחין אותה בבית חמיה וכו' ועדין ‫כשכועס עליה אומר לה טלי כתובתך וצאי עד שבא שמעון בן שטח‬ ‫ותיקן שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתה.
‫ומבואר לפנינו מהתקנה היותר אחרונה שיש בזה היא תקנת שמעון בן שטח.
‫ולפני ימי שמעון בן שטח כבר היו שם שלש תקנות שונות בזמנים שונים. ‬‫‬‬
----------------------------------- ‬‫‬‬
(ק"ו) כבר כתבו התוס׳ במס' סוטה ד' כ״ז בד"ה איש איש ‬שהיינו אפי' רבן שמעון בן גמליאל דאמר בפרק בתרא דכתובות (ד' ק"י) כתובת אשה דאורייתא ‬לאו ממש דאורייתא אלא אית ליה סמך מדאורייתא ‫‪ כדאמרינן‬התם בפרק קמא ד' י' מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה. ‬
‫וכבר נתבאר‬ זה בפרק ל', ובזה מיושב קושית התוס' בכתובות ד' י'‬ בד"ה הואיל ותקנת וכו' שתירצו בדוחק.
(ק"ז) בירושלמי הוא מסתמא דירושלמי והוא מה שקבלו מר' יוחנן על המשנה, ומבבלי בא זה ‫מרב יהודה, והיינו ממה שקבל מרב ושמואל, וזה עצמו "תניא נמי הכי" בברייתא, וכבר הערנו על כל כיוצא‬
‫בזה במקומות הרבה בח"ב, ‫(ועי' גם בפרק הקודם) שמקור דבריהם הוא ממה שקבלו מהאמוראים על המשנה‬ וקבלו כן גם מהאמוראים הראשונים וגם ממה שנסדר על פי השונים מסדרי הברייתות המפרשים את המשנה. ‬‫‬‬
‫‪354‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫וכל זה בנוגע לאופן דבר הנחת הכתובה, אשר גם כל זה אחרי התיקון מעצם‬ ‫כתובה, וכל דיני כתובה ותנאי בית דין שבה ככל אשר יבואר.
‫וכל זה הוא פשוט ובולט כל כך עד שלא הי׳ צריך גם לבאר הדבר.
‫אבל כי חוקרי אשכנז בחפשם דרכים לאחר בכל האפשר זמן כל המעשים‬ ‫בישראל, כי על כן טעה החכם גרעטץ להוכיח דוקא מתוך דברי הגמ' האלה דרוש‬ ארוך של איחור הזמן.
‫ובהיות כי נעלמו ממנו כל דיני כתובה ותנאי כתובה עשה לו פלפול של ‫קושיות איך אפשר עד ימי שמעון בן שטח גם שם כתובה והלא עד ימיו לא‬ ‫כתב לה מאומה, ועל כן הוציא לו מתוך דברי הגמ' אלה שלפני שמעון בן שטח‬ לא הי׳ עוד כתובה בעולם.
ובח״ג נאטע ‪ 14‬עמוד ‪ 706‬יאמר: "ויצא מזה ‬כי כל עיקר כתיבת חוב הכתובה, וגם כל עיקר השם כתובה כל‬ ‫זה בא בראשונה רק בימי שמעון בן שטח, שהרי על מה שהניח לפני זה את סך‬ ‫כתובתה אם בבית אביה או בבית חמיה לא יקרא כלל בשם כתובה והאחרונים‬ ‫יכנו כן מעשי הראשונים הכל בשם כתובה. וכן גם יכנו את הסך אשר הונח‬ ‫בימים הראשונים באופנים שונים גם כן בשם כתובה" אלה דבריו.
‫וסבור הי׳ החכם גרעץ שכל ענין הכתובה אינה אלא מנה ומאתים.
‫וטעה בדברים פשוטים, ולא ידע דברים סדורים ומפורשים במשנה מה‬ ‫שתכלול בתוכה הכתובה הזאת ומה שיכללו בתוכם כל "תנאי בית דין״ שבכתובה‬ ‫אשר כולם נשארו כמו שהם וכמו שהיו, ורק בנוגע למנה ומאתים היו שינוים‬ שונים.
‫כי עצם תקנת כתובה, היינו כל "תנאי בית דין״ הכוללים בתוכם כל הנוגע‬ לזכותי האשה.‬
שהנשואין כוללים דינים רבים בין בנוגע לכסף נדוניא אשר הכניסה האשה ‫ונכסיה נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל, וכל תנאי כתובה בנוגע להבנים אשר יולדו, ‫וזכותם נגד שאר אחיהם בני נשים אחרות, וכל דיני מיגר אלמנותה ועוד דברים‬ ‫רבים כאלה.
‫וכולם יחד זה הוא‪ ,‬תקנת כתובה, ונכללות בכלל של "תנאי בית דין״ דהיינו‬ ‫תקון חכמים בדיני כתובה וכל זה יחד הי׳ נקרא בהשם הכולל כתובה.
‫וכשם שנאמר במשנה כתובות ד׳ נ״א (פ"ד מ״ז) לא כתב לה כתובה בתולה‬ ‫ובה מאתיים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין.
‫כן נאמר במשנה שאחר זה:
‫לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו ובכהנת אהדרינך‬ ‫למדינתך חייב שהוא תנאי בית דין״.
‫וכן בנוגע לבניה נאמר שם במשנה ד׳ נ״ב:
‫לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר‬ ‫על חולקיהון דעם אחוהון חייב שהוא תנאי בית דין (לא כתב) בנן נוקבן דיהויין‬ ‫ליכי מינאי יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתנסבין לגוברין חייב שהוא‬ ‫תנאי בית דין. ‬‫‬‬
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‫קעח
‬‫‬‬ ‫ובמשנה שאחר זה:
‫לא כתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך‬ ‫בביתי חייב מפני שהוא תנאי בית דין.
כך היו אנשי ירושלים כותבין, אנשי גליל היו ‬‫כותבין כאנשי ירושלים, ‫אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לך‬ ‫כתובתך לפיכך אם רצו‬ ‫היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה.
‫וכבר הוכיחו בית שמאי במשנה יבמות ד' קט״ז: (פט"ו מ"ג) ראי' והוכחה ‫לדבריהם מתנאי בית דין אלה, ונאמר שם:
‫בית שמאי אומרים תנשא ותטול כתובתה, בית הלל אומרים תנשא ולא ‬ ‫תטול כתובתה וכו׳ אמרו להם בית שמאי והלא מספר כתובה נלמוד שהוא כותב‬ ‫לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וחזרו בית הלל וכו׳.
‫וכן נחלקו אדמון וחכמי דורו על פרט רחוק הנוגע לתנאי בית דין של‬ "בנן נוקבין וכו׳ יהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי וכו'״.
‫ונאמר במשנה כתובות ד׳ ק״ח: (פי״ג מ״ג):
‫מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יורשין והבנות‬ ‫נזונות, ובנכסים מועטין הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים אדמון אומר‬ ‫בשביל שאני זכר הפסדתי אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון.
‫והנה נחלקו בפרט רחוק הנוגע לתנאי בית דין שבכתובה.
‫וכל זה אינו נוגע כלל לתקנות שמעון בן שטח אשר הוא לא תקן דבר ‫בכל תנאי בית דין שבכתובה וכל מה שעשה הוא בימיו הי׳ רק לתקן פרט אחד‬ ‫בדין מנה ומאתים, ואיך יזכרו בנוסח הכתובה, וגם הוא הנאמר במשנתינו שם: ‬
‫כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז, ולא כתב לה כל נכסים דאית‬ ‫לי אחראין לכתובתך חייב שהוא תנאי בית דין.
‫ואך זה לבד הוסיף שמעון בן שטח בתקנת כתובה, וזה היתה כבר התקנה‬ ‫היותר אחרונה בכל תקנות כתובה.
‫אבל ההוספה הזאת אינה ‬יסוד חדש בתקנת כתובה, כי אם תוספת חיזוק‬ ‫לעיקר התקנה שיכתוב גם "כל נכסי דאית לי אחראין לכתובתך".
‫וגם היושבים בחוץ לארץ כבר נמצא גם אצלם את כתיבת הכתובה בכל‬ ‫פרטי דברי הנשואין, וכבר פשטה אצלם מהימים הראשונים לא לבד עיקר התקנה‬ ‫כי אם גם הוסיפו בה דברים כפי הנדרש למקומם ביחוד, וגם זה כבר הי׳ כן‬ ‫מהימים הראשונים.
‫ובמס׳ בבא מציעא ד׳ ק״ד נאמר‪:‬‬
‫הילל הי׳ דורש לשון הדיוט דתניא אנשי אלכסנדריא (נמצא בתוכם כאלה) ‫היו מקדשין את נשותיהם ובשעת כניסתן לחופה (קרה שם) באין אחרים וחוטפין‬ ‫אותן מהם ובקשו חכמים לעשות בניהן ממזרים, אמר להם הלל הזקן הביאו‬ ‫לי כתובת אמכם הביאו לו כתובת אמם ומצא שכתוב בהן לכשתכנסי לחופה‬ ‫הוי לי לאינתו, ולא עשו בניהם ממזרים.
והנה נאמר על זה בהברייתא "הלל הי׳ דורש לשון הדיוט" שכל שאינו‬ ‫תקון כללי של כל חכמי ישראל נקרא רק "לשון הדיוט".
‫שהרי זח ודאי שההוספה הזאת בכתובותיהם של אנשי אלכסנדריא נעשתה‬ ‬‫‬‬
356
‫הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬
‬‫‬‬ ‫שם על פי חכמי המקום, והם תקנו כן לפי הדרוש למקומם ביחוד, והוסיפו זה‬ ‫בכתובותיהם למען הסר מכשול מדרך הרבים.
בכל זה מפני שלא הי' זה מתקנה כוללת של כל חכמי ישראל בכלל, ‫יקרא זה רק "לשון הדיוט".
וכמו שכן הוא גם בכל שאר הדברים שבאו שם במס׳ בבא מציעא:
"ר׳ מאיר הי׳ דורש לשון הדיוט״ דתניא ר׳ מאיר אומר אם אוביר ולא‬ ‫אעביד אשלם במיטבא וכו׳ ר׳ יוסי הי׳ דורש "לשון הדיוט״ דתניא ר׳ יוסי אומר‬ ‫מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה לכפול גובה מחצה.
‫שלשון הדיוט בכל זה היינו מה שהנהיגו במקומות ההם, אבל אין זה‬ ‫מתקנותיהם של בית דין הגדול של כל ישראל.
‫וראינו במקום הזה שגם תקנת חכמי המקום שם באלכסנדריא, מה שהוסיפו‬ ‫לתקנת המקום לכתוב בכתובותיהם "לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו״ גם זה הי׳‬ ‫כבר מזמן רב שהרי בימי הלל כבר נשתכח הדבר, עד שלא ידעו ולא‬ ‫שמו אל לב.
ועל כן כאשר קרו שם מחדש מעשים כאלה יצאו עוררין ולעז, והדבר‬ ‫בא לפני חכמי ירושלים.
‫רק שהלל הזקן נשיא ישראל בחכמתו הנפלאה הבין שדבר שאי אפשר‬ ‫‪ הוא, כי שארית ישראל, וגם אפי׳ הקלים שבהם, יפרצו לנהוג קלות ראש כזאת‬ בדיני עריות, ואיך אפשר שישתרש שם מנהג כזה אשר יקרה כזאת כפעם‬ ‫בפעם, אם לא שיצא הדבר ובא מתחלתו מתוך מנהגי המקום בנשואין.
והבין בחכמתו כי בודאי שמו חכמי המקום לב לדברים כאלה ותקנו מה‬ ‫שתקנו, רק שברבות הימים הכל נשכח. ‫
ואחרי שכל תנאי הנשואין הי׳ דרכם לכלול בתוך הכתובה על כן הבין‬ ‫שבודאי ימצא זה ואמר להם "הביאו לי כתובת אמכם".
‫וכן הדבר כי שם תקנו זה וכתבו שם מפורש "לכשתכנסי לחופה הוי‬ ‫לי לאינתו״.
‫והנה נעשה גם התיקון הזה ככר מימים רבים לפני ימי הלל, עד שבימי‬ ‫הלל כבר נשכח טעם הדבר וענין התקנה.
‫וכל הדבר מבואר מעצמו שעצם דבר הכתובה וכל תנאי בית דין שבה הוא‬ ‫מהימים היותר ראשונים.
‫וראינו גם בזה כי תורה אחת ומשפט אחד לכל ישראל, וכל התקנות‬ ‫הכוללות בזמנם פשטו מיד בכל ישראל, אשר כולם חיו על פי התורה והמצוה‬ ‫ולבד יחידים הפורשים מן הצבור או הנלוזים מדרך הטוב, הנה כל הקהל בכללו‬ ‫שמרו משמרת התורה, וכל המצוות ודרכיהן היו יחד עם העם בכל מקום שהם שם. ‬‫‬‬
‫פרק מ״א.
‬‫‬‬ ‫ובמשנה עדיות פרק א׳ משנה ג׳ נאמר: הלל אומר מלא הין מים שאובין‬ ‫פוסלין את המקוה אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו, ושמאי אומר תשעה קבין, ‫וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עד שבאו שני גרדיים משער‬ ‬‫‬‬
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‫‬‫‬‬ האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון ששלשת לוגין מים שאובין פוסלים את המקווה וקיימו חכמים את דבריהם.
‫והדבר ידוע שגם כשכל המקוה מים שאובין אם רק אין זה בכלי כי אם‬ קרקע, במקוה שבקרקע, הנה לשיטת הרבה מהראשונים אין זה אלא פסול מדרבנן, ועיין רמב"ם הלכות מקואות ריש פרק ד' ובכ״מ שם‪.‬‬
‫אבל גם להסוברים שכלו שאוב דאורייתא, זה הוא גם להם שכשהוא רובו‬ ‫מים מכונסין כשר מדאורייתא, וכשהוא עשרים ואחד סאין מים מכונסין ותשעה‬ ‫עשר מים שאובין, גם כשמילא בכתף כשר גם להם מדאורייתא.
‫ועל כן הנה עצם הדבר כשרוב מכונסין רק תקנה מדרבנן.
‫והננו רואים שמפי רבותיו של הלל בבבל ומפי שמעיה ואכטליון בארץ‬ ‫ישראל העידו רק מה שכבר נוגע לסוף גדר התקנה.
‫ומבואר כי עיקר תקנה זו שמים שאובין פוסלין במקוה שבקרקע היתה‬ ‫קבועה מימים הראשונים, רק מפני שהוא דבר שאינו שכיח, כי רוב המקואות‬ ‫ככולם הנם נעשים ונשמרים בהכשר, כי על כן הי׳ אז בימי הלל, בימי הבירור, ‫אחרי ימי המבוכות של תקופת ארבעה דורות הקודמים גם בירור סוף שיעור של‬ ‫התקנה הזאת.
‫והעידו על זה מפי שמעיה ואבטליון, והלל העיד מפי רבותיו, וחכמי הדור‬ ‫על פי ידיעתם הכריעו שצדקה עדות זו שהעידו מפי שמעיה ואבטליון.
‫אבל כל זה בנונע לדין היותר אחרון בכל דיני מקואות, סוף גדר של תקנה‬ ‫מדרבנן, אשר היא עצמה כבר הסוף מכל דיני מקואות כולם, ואי אפשר לדבר‬ ‫בה ולדון עליה, כי אם אחרי אשר כל דיני דאורייתא ודרבנן בדיני מקואות כבר‬ ‫ערוכים ושמורים לפניהם באין מחסור דבר.
‫ויש לנו עוד עדות מאת אשר הורו שמעיה ואבטליון בנוגע לתקנה מדרבנן, וגם משם נראה זה עצמו כי הי׳ הכל כבר ערוך ומסודר לפניהם כמו לפנינו.
‫ובמס' ביצה ד׳ כ"ה נאמר והתניא חיה שקננה בפרדס צריכה לזמן, וצפור‬ ‫דרור צריך לקשור בכנפיה כדי שלא תחלוף מאמה, וזו עדות שהעידו מפי שמעיה‬ ואבטליון.
‫והיינו הוראה שהורו.
‫אבל הדברים האלה הנם כבר מהפרטים היותר אחרונים של דיני הכנה‬ ‫ומוקצה, ואין להם מקום כי אם אחרי כל יסודי הדברים כולם מתקנה זו, ואחרי‬ כל פרטי תולדות היסודות ההם.
‫וכן הדבר כי אל כל מקום אשר נשא עינינו ובכל מקום אשר נמצא לפנינו‬ ‫דבר גם מראשוני הראשונים, נראה ‬שם שגם בהתקנות מדרבנן הנה כל יסודי‬ ‫הדברים היו כבר לפניהם ערוכים ושמורים בכל כמו שהם לפנינו, וכל דבריהם הם‬ ‫ילכו כבר על הפרטים הרחוקים מיסוד הדבר עצמו.
ועוד נשוב לכל הדברים האלה בדברינו על ימי עזרא ונחמיה וכתב האמנה (נחמיה י אשר הוא פרק גדול ורחב בדברי ימינו. ‬‫‬‬